שיר המעלות זכור יהוה לדוד את כל ענותו. אשר נשבע ליהוה נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי. אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום ליהוה משכנות לאביר יעקב. הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו. קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך. נשבע יהוה לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. כי בחר יהוה בציון אוה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה. צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם. וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו.
שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו. כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם.
שיר המעלות הנה ברכו את יהוה כל עבדי יהוה העמדים בבית יהוה בלילות. שאו ידכם קדש וברכו את יהוה. יברכך יהוה מציון עשה שמים וארץ.
הללו יה הללו את שם יהוה הללו עבדי יהוה. שעמדים בבית יהוה בחצרות בית אלהינו. הללו יה כי טוב יהוה זמרו לשמו כי נעים. כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו. כי אני ידעתי כי גדול יהוה ואדנינו מכל אלהים. כל אשר חפץ יהוה עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות. מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו. שהכה בכורי מצרים מאדם עד בהמה. שלח אתות ומפתים בתוככי מצרים בפרעה ובכל עבדיו. שהכה גוים רבים והרג מלכים עצומים. לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען. ונתן ארצם נחלה נחלה לישראל עמו. יהוה שמך לעולם יהוה זכרך לדר ודר. כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם. עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם. פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו. אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם. כמוהם יהיו עשיהם כל אשר בטח בהם. בית ישראל ברכו את יהוה בית אהרן ברכו את יהוה. בית הלוי ברכו את יהוה יראי יהוה ברכו את יהוה. ברוך יהוה מציון שכן ירושלם הללו יה.
הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו. הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו. הודו לאדני האדנים כי לעולם חסדו. לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו. לעשה השמים בתבונה כי לעולם חסדו. לרקע הארץ על המים כי לעולם חסדו. לעשה אורים גדלים כי לעולם חסדו. את השמש לממשלת ביום כי לעולם חסדו. את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כי לעולם חסדו. למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו. ויוצא ישראל מתוכם כי לעולם חסדו. ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו. לגזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו. והעביר ישראל בתוכו כי לעולם חסדו. ונער פרעה וחילו בים סוף כי לעולם חסדו. למוליך עמו במדבר כי לעולם חסדו. למכה מלכים גדלים כי לעולם חסדו. ויהרג מלכים אדירים כי לעולם חסדו. לסיחון מלך האמרי כי לעולם חסדו. ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו. ונתן ארצם לנחלה כי לעולם חסדו. נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו. שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו. ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו. נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. הודו לאל השמים כי לעולם חסדו.
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו. כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון. איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר. אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה. בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע.
לדוד אודך בכל לבי נגד אלהים אזמרך. אשתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך על חסדך ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך. ביום קראתי ותענני תרהבני בנפשי עז. יודוך יהוה כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. וישירו בדרכי יהוה כי גדול כבוד יהוה. כי רם יהוה ושפל יראה וגבה ממרחק יידע. אם אלך בקרב צרה תחיני על אף איבי תשלח ידך ותושיעני ימינך. יהוה יגמר בעדי יהוה חסדך לעולם מעשי ידיך אל תרף.
למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע. אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה. כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה. אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה. אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים. גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני. גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה. כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי. אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד. לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ. גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם. ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך. אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני. אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך. הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי. וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם.
למנצח מזמור לדוד חלצני יהוה מאדם רע מאיש חמסים תנצרני. אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות. שננו לשונם כמו נחש חמת עכשוב תחת שפתימו סלה. שמרני יהוה מידי רשע מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו לדחות פעמי. טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת ליד מעגל מקשים שתו לי סלה. אמרתי ליהוה אלי אתה האזינה יהוה קול תחנוני. יהוה אדני עז ישועתי סכתה לראשי ביום נשק. אל תתן יהוה מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה. ראש מסבי עמל שפתימו יכסומו. ימיטו עליהם גחלים באש יפלם במהמרות בל יקומו. איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפת. ידעת כי יעשה יהוה דין עני משפט אבינים. אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
מזמור לדוד יהוה קראתיך חושה לי האזינה קולי בקראי לך. תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. שיתה יהוה שמרה לפי נצרה על דל שפתי. אל תט לבי לדבר רע להתעולל עללות ברשע את אישים פעלי און ובל אלחם במנעמיהם. יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל יני ראשי כי עוד ותפלתי ברעותיהם. נשמטו בידי סלע שפטיהם ושמעו אמרי כי נעמו. כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול. כי אליך יהוה אדני עיני בכה חסיתי אל תער נפשי. שמרני מידי פח יקשו לי ומקשות פעלי און. יפלו במכמריו רשעים יחד אנכי עד אעבור.
משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל יהוה אזעק קולי אל יהוה אתחנן. אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד. בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי. הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי. זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים. הקשיבה אל רנתי כי דלותי מאד הצילני מרדפי כי אמצו ממני. הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתרו צדיקים כי תגמל עלי.
מזמור לדוד יהוה שמע תפלתי האזינה אל תחנוני באמנתך ענני בצדקתך. ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי. כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם. ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי. זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח. פרשתי ידי אליך נפשי כארץ עיפה לך סלה. מהר ענני יהוה כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם ירדי בור. השמיעני בבקר חסדך כי בך בטחתי הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי. הצילני מאיבי יהוה אליך כסתי. למדני לעשות רצונך כי אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור. למען שמך יהוה תחיני בצדקתך תוציא מצרה נפשי. ובחסדך תצמית איבי והאבדת כל צררי נפשי כי אני עבדך.
לדוד ברוך יהוה צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה. חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי מגני ובו חסיתי הרודד עמי תחתי. יהוה מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו. אדם להבל דמה ימיו כצל עובר. יהוה הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו. ברוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם. שלח ידיך ממרום פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר. אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך. הנותן תשועה למלכים הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל. מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן צאוננו מאליפות מרבבות בחוצותינו. אלופינו מסבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו. אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו.
תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. גדול יהוה ומהלל מאד ולגדלתו אין חקר. דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה. ועזוז נוראתיך יאמרו וגדולתיך אספרנה. זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. חנון ורחום יהוה ארך אפים וגדל חסד. טוב יהוה לכל ורחמיו על כל מעשיו. יודוך יהוה כל מעשיך וחסידיך יברכוכה. כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו. מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודור. סומך יהוה לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים. עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. צדיק יהוה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. קרוב יהוה לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת. רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. שומר יהוה את כל אהביו ואת כל הרשעים ישמיד. תהלת יהוה ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד.
הללו יה הללי נפשי את יהוה. אהללה יהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי. אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו. אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על יהוה אלהיו. עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השמר אמת לעולם. עשה משפט לעשוקים נתן לחם לרעבים יהוה מתיר אסורים. יהוה פקח עורים יהוה זקף כפופים יהוה אהב צדיקים. יהוה שמר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות. ימלך יהוה לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללו יה.
הללו יה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה. בונה ירושלם יהוה נדחי ישראל יכנס. הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר. מעודד ענוים יהוה משפיל רשעים עדי ארץ. ענו ליהוה בתודה זמרו לאלהינו בכנור. המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר המצמיח הרים חציר. נותן לבהמה לחמה לבני ערב אשר יקראו. לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה. רוצה יהוה את יראיו את המיחלים לחסדו. שבחי ירושלם את יהוה הללי אלהיך ציון. כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך. השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. השלח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. הנתן שלג כצמר כפור כאפר יפזר. משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמד. ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים. מגיד דברו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללו יה.
הללו יה הללו את יהוה מן השמים הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאו. הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור. הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם יהוה כי הוא צוה ונבראו. ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור. הללו את יהוה מן הארץ תנינים וכל תהמות. אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו. ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים. החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף. מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ. בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים. יהללו את שם יהוה כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים. וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללו יה.
הללו יה שירו ליהוה שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. ישמח ישראל בעשיו בני ציון יגילו במלכם. יהללו שמו במחול בתף וכנור יזמרו לו. כי רוצה יהוה בעמו יפאר ענוים בישועה. יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. לעשות נקמה בגוים תוכחת בל אמים. לאסר מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל. לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללו יה.
הללו יה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו. הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו. הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור. הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב. הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה. כל הנשמה תהלל יה הללו יה.
משלי שלמה בן דוד מלך ישראל. לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה. ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה. להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם. יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו. שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך. כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך. בני אם יפתוך חטאים אל תבא. אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם. נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור. כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל. גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו. בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם. כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם. כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף. והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם. כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח. חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה. בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת. תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם. יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב. ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם. גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם. בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה. אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני. תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו. לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי. ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו. כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם. ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה.
בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך. להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה. כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. אז תבין יראת יהוה ודעת אלהים תמצא. כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וצפן לישרים תושיה מגן להלכי תם. לנצר ארחות משפט ודרך חסידו ישמר. אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב. כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה. להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפכות. העזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך. השמחים לעשות רע יגילו בתהפכות רע. אשר ארחתיהם עקשים ונלוזים במעגלותם. להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. העזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה. כי שחה אל מות ביתה ואל רפאים מעגלתיה. כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים. למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמר. כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה. ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה.
בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לבך. כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. חסד ואמת אל יעזבך קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך. ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. בטח אל יהוה בכל לבך ואל בינתך אל תשען. בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך. אל תהי חכם בעיניך ירא את יהוה וסור מרע. רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. כבד את יהוה מהונך ומראשית כל תבואתך. וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרצו. מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח וכאב את בן ירצה. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפניים וכל חפציך לא ישוו בה. ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד. דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר. יהוה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל. בני אל ילזו מעיניך נצר תשיה ומזמה. ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך. אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף. אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך. אל תירא מפחד פתאם ומשאת רשעים כי תבא. כי יהוה יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידיך לעשות. אל תאמר לרעיך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך. אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. אל תרוב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו. כי תועבת יהוה נלוז ואת ישרים סודו. מארת יהוה בבית רשע ונוה צדיקים יברך. אם ללצים הוא יליץ ולעניים יתן חן. כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון.
שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה. כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי. וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מצותי וחיה. קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי. אל תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך. ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה. סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. בדרך חכמה הרתיך הדרכתיך במעגלי ישר. בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תכשל. החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך. בארח רשעים אל תבא ואל תאשר בדרך רעים. פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור. כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשולו. כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו. וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך. אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך. כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא. מכל משמר נצר לבך כי ממנו תוצאות חיים. הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך. עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך. פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכנו. אל תט ימין ושמאול הסר רגלך מרע.
בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו. כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו. ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע. ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי. הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי. פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי. ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי. ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני. כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך. יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים. יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך. אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה. כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס. עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך. הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה.
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך. אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך. הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש. לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שטר ומשל. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב. ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן. אדם בליעל איש און הולך עקשות פה. קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו. תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח. על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא. שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו. עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי. לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה. יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך. קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך. בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה. אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה. כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד. היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה. כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה. לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב. ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן. נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה. כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם. לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד.
בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך. שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך. קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך. אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא. לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי. וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב. עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד. בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב. המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה. פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב. והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו. זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי. על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך. מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים. נפתי משכבי מר אהלים וקנמון. לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים. כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק. צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו. הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל. עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא. ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי. אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה. כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה. דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות.
הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה. בראש מרומים עלי דרך בית נתיבות נצבה. ליד שערים לפי קרת מבוא פתחים תרנה. אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם. הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב. שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים. כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע. בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. כלם נכחים למבין וישרים למצאי דעת. קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה. אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא. יראת יהוה שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי. לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. בי מלכים ימלכו ורוזנים יחקקו צדק. בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי צדק. אני אהביה אהב ומשחרי ימצאנני. עשר וכבוד אתי הון עתק וצדקה. טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר. בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט. להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא. יהוה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ. באין תהמות חוללתי באין מעינות נכבדי מים. בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי. עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל. בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על פני תהום. באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום. בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מוסדי ארץ. ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו בכל עת. משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני אדם. ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמרו. שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו. אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום לשמר מזוזת פתחי. כי מצאי מצאי חיים ויפק רצון מיהוה. וחטאי חמס נפשו כל משנאי אהבו מות.
חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה. שלחה נערתיה תקרא על גפי מרמי קרת. מי פתי יסר הנה חסר לב אמרה לו. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. עזבו פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה. יסר לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו. אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח. תחלת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה. כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. אשת כסילות המיה פתיות ובל ידעה מה. וישבה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת. לקרא לעברי דרך המישרים ארחותם. מי פתי יסר הנה וחסר לב ואמרה לו. מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קראיה.
משלי שלמה בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו. לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. לא ירעיב יהוה נפש צדיק והות רשעים יהדף. ראש עשה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר. אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש. ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס. זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט. הולך בתם ילך בטח ומעקש דרכיו יודע. קרץ עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט. מקור חיים פי צדיק ופי רשעים יכסה חמס. שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה. בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לב. חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרבה. הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רישם. פעלת צדיק לחיים תבואת רשע לחטאת. ארח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה. מכסה שנאה שפתי שקר ומוצא דבה הוא כסיל. ברב דברים לא יחדל פשע וחשך שפתיו משכיל. כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו. ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה. כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה. מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן. כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם. כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו. יראת יהוה תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. תוחלת צדיקים שמחה ותקות רשעים תאבד. מעוז לתם דרך יהוה ומחתה לפעלי און. צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ. פי צדיק ינוב חכמה ולשון תהפכות תכרת. שפתי צדיק ידעון רצון ופי רשעים תהפכות.
מאזני מרמה תועבת יהוה ואבן שלמה רצונו. בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה. תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים ושדם. לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות. צדקת תמים תישר דרכו וברשעתו יפל רשע. צדקת ישרים תצילם ובהות בגדים ילכדו. במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אונים אבדה. צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. בפה חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו. בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה. בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס. בז לרעהו חסר לב ואיש תבונות יחריש. הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. באין תחבלות יפל עם ותשועה ברב יועץ. רע ירוע כי ערב זר ושנא תקעים בוטח. אשת חן תתמך כבוד ועריצים יתמכו עשר. גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אכזרי. רשע עשה פעלת שקר וזרע צדקה שכר אמת. כן צדקה לחיים ומרדף רעה למותו. תועבת יהוה עקשי לב ורצונו תמימי דרך. יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט. נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. תאות צדיקים אך טוב תקות רשעים עברה. יש מפזר ונוסף עוד וחושך מישר אך למחסור. נפש ברכה תדשן ומרוה גם הוא יורא. מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר. שחר טוב יבקש רצון ודרש רעה תבואנו. בוטח בעשרו הוא יפל וכעלה צדיקים יפרחו. עוכר ביתו ינחל רוח ועבד אויל לחכם לב. פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם. הן צדיק בארץ ישלם אף כי רשע וחוטא.
אהב מוסר אהב דעת ושנא תוכחת בער. טוב יפיק רצון מיהוה ואיש מזמות ירשיע. לא יכון אדם ברשע ושרש צדיקים בל ימוט. אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה. מחשבות צדיקים משפט תחבלות רשעים מרמה. דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יצילם. הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמד. לפי שכלו יהלל איש ונעוה לב יהיה לבוז. טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי. עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב. חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן. בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק. מפרי פי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישוב לו. דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם. אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון ערום. יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה. יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. מרמה בלב חרשי רע וליעצי שלום שמחה. לא יאנה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע. תועבת יהוה שפתי שקר ועשי אמונה רצונו. אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת. יד חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס. דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה. יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם. לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ. בארח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות.
בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה. מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס. נצר פיו שמר נפשו פשק שפתיו מחתה לו. מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן. דבר שקר ישנא צדיק ורשע יבאיש ויחפיר. צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת. יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה. אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך. רק בזדון יתן מצה ואת נועצים חכמה. הון מהבל ימעט וקבץ על יד ירבה. תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה. בז לדבר יחבל לו וירא מצוה הוא ישלם. תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות. שכל טוב יתן חן ודרך בגדים איתן. כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת. מלאך רשע יפל ברע וציר אמונים מרפא. ריש וקלון פורע מוסר ושומר תוכחת יכבד. תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע. הלוך את חכמים וחכם ורעה כסילים ירוע. חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב. טוב ינחיל בני בנים וצפון לצדיק חיל חוטא. רב אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט. חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר. צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר.
חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו. הולך בישרו ירא יהוה ונלוז דרכיו בוזהו. בפי אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם. באין אלפים אבוס בר ורב תבואות בכח שור. עד אמונים לא יכזב ויפיח כזבים עד שקר. בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל. לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת. חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה. אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון. לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח. יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. גם בשחוק יכאב לב ואחריתה שמחה תוגה. מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשרו. חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח. קצר אפים יעשה אולת ואיש מזמות ישנא. נחלו פתאים אולת וערומים יכתרו דעת. שחו רעים לפני טובים ורשעים על שערי צדיק. גם לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים. בז לרעהו חוטא ומחונן עניים אשריו. הלוא יתעו חרשי רע וחסד ואמת חרשי טוב. בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת. מציל נפשות עד אמת ויפח כזבים מרמה. ביראת יהוה מבטח עז ולבניו יהיה מחסה. יראת יהוה מקור חיים לסור ממקשי מות. ברב עם הדרת מלך ובאפס לאם מחתת רזון. ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת. חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה. עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון. ברעתו ידחה רשע וחסה במותו צדיק. בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע. צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת. רצון מלך לעבד משכיל ועברתו תהיה מביש.
מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף. לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת. בכל מקום עיני יהוה צפות רעים וטובים. מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח. אויל ינאץ מוסר אביו ושמר תוכחת יערם. בית צדיק חסן רב ובתבואת רשע נעכרת. שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן. זבח רשעים תועבת יהוה ותפלת ישרים רצונו. תועבת יהוה דרך רשע ומרדף צדקה יאהב. מוסר רע לעזב ארח שונא תוכחת ימות. שאול ואבדון נגד יהוה אף כי לבות בני אדם. לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך. לב שמח ייטב פנים ובעצבת לב רוח נכאה. לב נבון יבקש דעת ופני כסילים ירעה אולת. כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד. טוב מעט ביראת יהוה מאוצר רב ומהומה בו. טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו. איש חמה יגרה מדון וארך אפים ישקיט ריב. דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סללה. בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו. אולת שמחה לחסר לב ואיש תבונה יישר לכת. הפר מחשבות באין סוד וברב יועצים תקום. שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. בית גאים יסח יהוה ויצב גבול אלמנה. תועבת יהוה מחשבות רע וטהרים אמרי נעם. עכר ביתו בוצע בצע ושונא מתנת יחיה. לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות. רחוק יהוה מרשעים ותפלת צדיקים ישמע. מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם. אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. פורע מוסר מואס נפשו ושומע תוכחת קונה לב. יראת יהוה מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה.
לאדם מערכי לב ומיהוה מענה לשון. כל דרכי איש זך בעיניו ותכן רוחות יהוה. גל אל יהוה מעשיך ויכנו מחשבתיך. כל פעל יהוה למענהו וגם רשע ליום רעה. תועבת יהוה כל גבה לב יד ליד לא ינקה. בחסד ואמת יכפר עון וביראת יהוה סור מרע. ברצות יהוה דרכי איש גם אויביו ישלם אתו. טוב מעט בצדקה מרב תבואות בלא משפט. לב אדם יחשב דרכו ויהוה יכין צעדו. קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו. פלס ומאזני משפט ליהוה מעשהו כל אבני כיס. תועבת מלכים עשות רשע כי בצדקה יכון כסא. רצון מלכים שפתי צדק ודבר ישרים יאהב. חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש. קנה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף. מסלת ישרים סור מרע שמר נפשו נצר דרכו. לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח. טוב שפל רוח את עניים מחלק שלל את גאים. משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח ביהוה אשריו. לחכם לב יקרא נבון ומתק שפתים יסיף לקח. מקור חיים שכל בעליו ומוסר אולים אולת. לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יסיף לקח. צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם. יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו. איש בליעל כרה רעה ועל שפתיו כאש צרבת. איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף. איש חמס יפתה רעהו והוליכו בדרך לא טוב. עצה עיניו לחשב תהפכות קרץ שפתיו כלה רעה. עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר. בחיק יוטל את הגורל ומיהוה כל משפטו.
טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב. עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה. מצרף לכסף וכור לזהב ובחן לבות יהוה. מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הות. לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה. עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר. אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל. מכסה פשע מבקש אהבה ושנה בדבר מפריד אלוף. תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישלח בו. פגוש דב שכול באיש ואל כסיל באולתו. משיב רעה תחת טובה לא תמיש רעה מביתו. פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש. מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת יהוה גם שניהם. למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. בכל עת אהב הרע ואח לצרה יולד. אדם חסר לב תוקע כף ערב ערבה לפני רעהו. אהב פשע אהב מצה מגביה פתחו מבקש שבר. עקש לב לא ימצא טוב ונהפך בלשונו יפול ברעה. ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל. לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש גרם. שחד מחיק רשע יקח להטות ארחות משפט. את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה ארץ. כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו. גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על ישר. חושך אמריו יודע דעת וקר רוח איש תבונה. גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון.
לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע. לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו. בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה. מים עמקים דברי פי איש נחל נבע מקור חכמה. שאת פני רשע לא טוב להטות צדיק במשפט. שפתי כסיל יבאו בריב ופיו למהלמות יקרא. פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו. דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית. מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו. לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה. משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה. רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה. לב נבון יקנה דעת ואזן חכמים תבקש דעת. מתן אדם ירחיב לו ולפני גדלים ינחנו. צדיק הראשון בריבו יבא רעהו וחקרו. מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד. אח נפשע מקרית עז ומדונים כבריח ארמון. מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע. מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה. מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהוה. תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות. איש רעים להתרעע ויש אהב דבק מאח.
טוב רש הולך בתמו מעקש שפתיו והוא כסיל. גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא. אולת אדם תסלף דרכו ועל יהוה יזעף לבו. הון יסיף רעים רבים ודל מרעהו יפרד. עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט. רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן. כל אחי רש שנאהו אף כי מרעהו רחקו ממנו מרדף אמרים לא המה. קנה לב אהב נפשו שמר תבונה למצא טוב. עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד. לא נאוה לכסיל תענוג אף כי לעבד משל בשרים. שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על פשע. נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו. הות לאביו בן כסיל ודלף טרד מדיני אשה. בית והון נחלת אבות ומיהוה אשה משכלת. עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב. שמר מצוה שמר נפשו בוזה דרכיו יומת. מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו. יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נפשך. גרל חמה נשא ענש כי אם תציל ועוד תוסף. שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך. רבות מחשבות בלב איש ועצת יהוה היא תקום. תאות אדם חסדו וטוב רש מאיש כזב. יראת יהוה לחיים ושבע ילין בל יפקד רע. טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה. לץ תכה ופתי יערם והוכיח לנבון יבין דעת. משדד אב יבריח אם בן מביש ומחפיר. חדל בני לשמע מוסר לשגות מאמרי דעת. עד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע און. נכונו ללצים שפטים ומהלמות לגו כסילים.
לץ היין המה שכר וכל שגה בו לא יחכם. נהם ככפיר אימת מלך מתעברו חוטא נפשו. כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע. מחרף עצל לא יחרש ישאל בקציר ואין. מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו. מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יהוה גם שניהם. גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו. אזן שמעת ועין ראה יהוה עשה גם שניהם. אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. רע רע יאמר הקונה ואזל לו אז יתהלל. יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכרים חבלהו. ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ. מחשבות בעצה תכון ובתחבלות עשה מלחמה. גולה סוד הולך רכיל ולפתה שפתיו לא תתערב. מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חשך. נחלה מבחלת בראשנה ואחריתה לא תברך. אל תאמר אשלמה רע קוה ליהוה וישע לך. תועבת יהוה אבן ואבן ומאזני מרמה לא טוב. מיהוה מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו. מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר. מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן. נר יהוה נשמת אדם חפש כל חדרי בטן. חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו. תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. חברות פצע תמריק ברע ומכות חדרי בטן.
פלגי מים לב מלך ביד יהוה על כל אשר יחפץ יטנו. כל דרך איש ישר בעיניו ותכן לבות יהוה. עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח. רום עינים ורחב לב נר רשעים חטאת. מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך למחסור. פעל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות. שד רשעים יגורם כי מאנו לעשות משפט. הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו. טוב לשבת על פנת גג מאשת מדונים ובית חבר. נפש רשע אותה רע לא יחן בעיניו רעהו. בענש לץ יחכם פתי ובהשכיל לחכם יקח דעת. משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע. אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. מתן בסתר יכפה אף ושחד בחק חמה עזה. שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און. אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח. איש מחסור אהב שמחה אהב יין ושמן לא יעשיר. כפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדונים וכעס. אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו. רדף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה. שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו. זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון. תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות. כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך. זבח רשעים תועבה אף כי בזמה יביאנו. עד כזבים יאבד ואיש שומע לנצח ידבר. העז איש רשע בפניו וישר הוא יכין דרכיו. אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד יהוה. סוס מוכן ליום מלחמה וליהוה התשועה.
נבחר שם מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב. עשיר ורש נפגשו עשה כלם יהוה. ערום ראה רעה ויסתר ופתיים עברו ונענשו. עקב ענוה יראת יהוה עשר וכבוד וחיים. צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה. זורע עולה יקצור און ושבט עברתו יכלה. טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל. גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון. אהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך. עיני יהוה נצרו דעת ויסלף דברי בגד. אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחבות ארצח. שוחה עמקה פי זרות זעום יהוה יפול שם. אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו. עשק דל להרבות לו נתן לעשיר אך למחסור. הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. כי נעים כי תשמרם בבטנך יכנו יחדו על שפתיך. להיות ביהוה מבטחך הודעתיך היום אף אתה. הלא כתבתי לך שלשום במועצות ודעת. להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך. אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. כי יהוה יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש. אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבוא. פן תאלף ארחתו ולקחת מוקש לנפשך. אל תהי בתקעי כף בערבים משאות. אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך. חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים.
כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה. אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים. אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. התעוף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר ועיף השמים. אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו. כי כמו שער בנפשו כן הוא אכל ושתה יאמר לך ולבו בל עמך. פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים. באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא. כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם אתך. הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת. אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל. בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים. אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת יהוה כל היום. כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת. שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך. אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו. כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה. שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך. אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה. גול יגול אבי צדיק יולד חכם וישמח בו. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תרצנה. כי שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה. אף היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסף. למי אוי למי אבוי למי מדונים למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים. למאחרים על היין לבאים לחקר ממסך. אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכיס עינו יתהלך במישרים. אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש. עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות. והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל. הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד.
אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם. כי שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה. בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח. כי בתחבלות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ. ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו. מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו. זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ. התרפית ביום צרה צר כחכה. הצל לקחים למות ומטים להרג אם תחשוך. כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות הוא יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו. אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך. כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת. אל תארב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו. כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה. בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך. פן יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. אל תתחר במרעים אל תקנא ברשעים. כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך. ירא את יהוה בני ומלך עם שונים אל תתערב. כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע. גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. שפתים ישק משיב דברים נכחים. הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך. אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו. על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה. ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר. מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב. ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן.
גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר. שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר. הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי. הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו. אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדלים אל תעמד. כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך. אל תצא לרב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אתך רעך. ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל. פן יחסדך שמע ודבתך לא תשוב. תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו. נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שמעת. כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב. נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם. דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו. הקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך. מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר. שן רעה ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה. מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשרים על לב רע. אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים. כי גחלים אתה חתה על ראשו ויהוה ישלם לך. רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. טוב שבת על פנת גג מאשת מדונים ובית חבר. מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק. מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. אכל דבש הרבות לא טוב וחקר כבדם כבוד. עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו.
כשלג בקיץ וכמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד. כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא. שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים. אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. מקצה רגלים חמס שתה שלח דברים ביד כסיל. דליו שקים מפסח ומשל בפי כסילים. כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד. חוח עלה ביד שכור ומשל בפי כסילים. רב מחולל כל ושכר כסיל ושכר עברים. ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו. ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות. הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו. חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו. כמתלהלה הירה זקים חצים ומות. כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתק מדון. פחם לגחלים ועצים לאש ואיש מדונים לחרחר ריב. דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. כסף סיגים מצפה על חרש שפתים דלקים ולב רע. בשפתו ינכר שונא ובקרבו ישית מרמה. כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו. תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל. כרה שחת בה יפל וגלל אבן אליו תשוב. לשון שקר ישנא דכיו ופה חלק יעשה מדחה.
אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך. כבד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם. אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה. טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת. נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק. כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש. רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק. חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר. ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו. קח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו. מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו. דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נשתוה. צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא. ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו. נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו. ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור דור. גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים. כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים. ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך.
נסו ואין רדף רשע וצדיקים ככפיר יבטח. בפשע ארץ רבים שריה ובאדם מבין ידע כן יאריך. גבר רש ועשק דלים מטר סחף ואין לחם. עזבי תורה יהללו רשע ושמרי תורה יתגרו בם. אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי יהוה יבינו כל. טוב רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר. נוצר תורה בן מבין ורעה זוללים יכלים אביו. מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו. מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה. משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו. בעלץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחפש אדם. מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם. אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. ארי נהם ודב שוקק משל רשע על עם דל. נגיד חסר תבונות ורב מעשקות שנאי בצע יאריך ימים. אדם עשק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול באחת. עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע ריש. איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה. הכר פנים לא טוב ועל פת לחם יפשע גבר. נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבאנו. מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. גוזל אביו ואמו ואמר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. רחב נפש יגרה מדון ובוטח על יהוה ידשן. בוטח בלבו הוא כסיל והולך בחכמה הוא ימלט. נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים.
איש תוכחות מקשה ערף פתע ישבר ואין מרפא. ברבות צדיקים ישמח העם ובמשל רשע יאנח עם. איש אהב חכמה ישמח אביו ורעה זונות יאבד הון. מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. גבר מחליק על רעהו רשת פורש על פעמיו. בפשע איש רע מוקש וצדיק ירון ושמח. ידע צדיק דין דלים רשע לא יבין דעת. אנשי לצון יפיחו קריה וחכמים ישיבו אף. איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת. אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו. כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה. משל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים. רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם יהוה. מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון. שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משלח מביש אמו. ברבות רשעים ירבה פשע וצדיקים במפלתם יראו. יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך. באין חזון יפרע עם ושמר תורה אשרהו. בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה. חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו. מפנק מנער עבדו ואחריתו יהיה מנון. איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע. גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד. חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. חרדת אדם יתן מוקש ובוטח ביהוה ישגב. רבים מבקשים פני מושל ומיהוה משפט איש. תועבת צדיקים איש עול ותועבת רשע ישר דרך.
דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל. כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע. מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע. כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו. אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות. שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי. פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יהוה ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. אל תלשן עבד אל אדנו פן יקללך ואשמת. דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ. דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו. דור חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם. לעלוקה שתי בנות הב הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא אמרו הון. שאול ועצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון. עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר. שלשה המה נפלאו ממני וארבע לא ידעתים. דרך הנשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה. כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת. תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם. תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה. ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחכמים. הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם. שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם. מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו. שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך. שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת. ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל. זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו. אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב.
דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו. מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי. אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין. אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר. פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני. תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד. פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף. פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון. אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה. דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה. זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם. חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה. טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה. ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים. מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני. עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל. קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.
איש היה בארץ עוץ איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע. ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות. ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם. ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים. ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתוכם. ויאמר יהוה אל השטן מאין תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה. ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך על עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. ויען השטן את יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים. הלא את שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ. ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך. ויאמר יהוה אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה. ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור. ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על ידיהם. ותפל שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור. והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך. ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו ויפל ארצה וישתחו. ויאמר ערם יצתי מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך. בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים.
ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על יהוה ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על יהוה. ויאמר יהוה אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את יהוה ויאמר משט בארץ ומהתהלך בה. ויאמר יהוה אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע ועדנו מחזיק בתמתו ותסיתני בו לבלעו חנם. ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא אל פניך יברכך. ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר. ויצא השטן מאת פני יהוה ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו. ויקח לו חרש להתגרד בו והוא ישב בתוך האפר. ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלהים ומת. ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו. וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו. וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה. וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות ואין דבר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאד.
אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו. ויען איוב ויאמר. יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר. היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה. יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום. הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא. הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו. יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן. יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר. כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני. למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע. מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק. כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי. עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו. או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף. או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור. שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח. יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש. קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו. למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש. המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים. השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו. כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי. כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי. לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז.
ויען אליפז התימני ויאמר. הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל. הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק. כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ. כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל. הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך. זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו. כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו. מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו. שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו. ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו. ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו. בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים. פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד. ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי. יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע. האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר. הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה. אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש. מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו. הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה.
קרא נא היש עונך ואל מי מקדשים תפנה. כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה. אני ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם. ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל. אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם. כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל. כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף. אולם אני אדרש אל אל ואל אלהים אשים דברתי. עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד אין מספר. הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות. לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע. מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה. יומם יפגשו חשך וכלילה ימששו בצהרים. וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון. ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה. הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס. כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ וידו תרפינה. בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב. בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבוא. לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא. כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ. תבוא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו. הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך.
ויען איוב ויאמר. לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד. כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו. כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני. הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו. היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות. מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי. מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה. ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני. ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש. מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי. אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש. האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני. למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב. אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו. הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג. בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם. ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו. הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו. בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו. כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו. הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי. ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני. הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי. מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם. הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש. אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם. ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב. שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה. היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות.
הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו. כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו. כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי. אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף. לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס. ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה. זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב. לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני. כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו. גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי. הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר. כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי. וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני. ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי. מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי. מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך. ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי. חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא. ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני.
ויען בלדד השוחי ויאמר. עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פיך. האל יעות משפט ואם שדי יעות צדק. אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם. אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן. אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. כי שאל נא לדר רישון וכונן לחקר אבותם. כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. הלא הם יורוך יאמרו לך ומלבם יוצאו מלים. היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים. עדנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר ייבש. כן ארחות כל שכחי אל ותקות חנף תאבד. אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו. ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום. רטב הוא לפני שמש ועל גנתו ינקתו תצא. על גל שרשיו יסבכו בית אבנים יחזה. אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך. הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו. הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים. עד ימלה שחוק פיך ושפתיך תרועה. שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו.
ויען איוב ויאמר. אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל. אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף. חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם. המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו. המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון. האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם. נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים. עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן. עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר. הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו. הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה. אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב. אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו. אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן. אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי. אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם. לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים. אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני. אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני. תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי. אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה. אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג. ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא. וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה. חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל. אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה. יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני. אנכי ארשע למה זה הבל איגע. אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי. אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי. כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט. לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו. יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני. אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי.
נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי. אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני. הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת. העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה. הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר. כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש. על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל. ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני. זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני. הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני. חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך. אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני. אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי. ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי. תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי. ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני. כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל. הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט. בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות. ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל.
ויען צפר הנעמתי ויאמר. הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק. בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם. ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך. ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך. ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך. החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע. ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו. כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן. ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד. אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך. אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה. כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא. כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר. ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה. ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב. ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים. ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש.
ויען איוב ויאמר. אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. גם לי לבב כמוכם לא נפל אנכי מכם ואת מי אין כמו אלה. שחק לרעהו אהיה קרא לאלוה ויענהו שחוק צדיק תמים. לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל. ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. ואולם שאל נא בהמות ותרך ועוף השמים ויגד לך. או שיח לארץ ותרך ויספרו לך דגי הים. מי לא ידע בכל אלה כי יד יהוה עשתה זאת. אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו. בישישים חכמה וארך ימים תבונה. עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה. הן יהרוס ולא יבנה יסגר על איש ולא יפתח. הן יעצר במים ויבשו וישלחם ויהפכו ארץ. עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה. מוליך יועצים שולל ושפטים יהולל. מוסר מלכים פתח ויאסר אזור במתניהם. מוליך כהנים שולל ואתנים יסלף. מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. שופך בוז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה. מגלה עמקות מני חשך ויצא לאור צלמות. משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם. מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך. ימששו חשך ולא אור ויתעם כשכור.
הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה. כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם. אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ. ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם. מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו. הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה. הפניו תשאון אם לאל תריבון. הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו. הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון. הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם. זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם. החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה. על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי. הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח. גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא. שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם. הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק. מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע. אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר. כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני. וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני. כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני. למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך. העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף. כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי. ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה. והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש.
אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז. כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד. אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך. מי יתן טהור מטמא לא אחד. אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור. שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו. כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע. וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו. אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש. ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם. מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני. אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי. תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף. כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי. חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני. ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו. אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת. תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו. יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו. אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל.
ויען אליפז התימני ויאמר. החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו. הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם. אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל. כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים. ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך. הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת. הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה. מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא. גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים. המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך. מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך. כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין. מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה. הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו. אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה. אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה. אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ. קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו. לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב. נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך. יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור. כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר. ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו. כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל. וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים. לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם. לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו. אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו. בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה. יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו. כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד. הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה.
ויען איוב ויאמר. שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם. הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה. גם אנכי ככם אדברה לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי. אאמצכם במו פי וניד שפתי יחשך. אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מה מני יהלך. אך עתה הלאני השמות כל עדתי. ותקמטני לעד היה ויקם בי כחשי בפני יענה. אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו צרי ילטוש עיניו לי. פערו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון. יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני. שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני ויקימני לו למטרה. יסבו עלי רביו יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי. יפרצני פרץ על פני פרץ ירץ עלי כגבור. שק תפרתי עלי גלדי ועללתי בעפר קרני. פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמות. על לא חמס בכפי ותפלתי זכה. ארץ אל תכסי דמי ואל יהי מקום לזעקתי. גם עתה הנה בשמים עדי ושהדי במרומים. מליצי רעי אל אלוה דלפה עיני. ויוכח לגבר עם אלוה ובן אדם לרעהו. כי שנות מספר יאתיו וארח לא אשוב אהלך.
רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי. אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני. שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע. כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם. לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה. והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה. ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם. ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר. ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ. ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם. ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי. לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך. אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי. לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה. ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה. בדי שאל תרדנה אם יחד על עפר נחת.
ויען בלדד השחי ויאמר. עד אנה תשימון קנצי למלין תבינו ואחר נדבר. מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם. טרף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקמו. גם אור רשעים ידעך ולא יגה שביב אשו. אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. יצרו צעדי אונו ותשליכהו עצתו. כי שלח ברשת ברגליו ועל שבכה יתהלך. יאחז בעקב פח יחזק עליו צמים. טמון בארץ חבלו ומלכדתו עלי נתיב. סביב בעתהו בלהות והפיצהו לרגליו. יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו. יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות. ינתק מאהלו מבטחו ותצעדהו למלך בלהות. תשכון באהלו מבלי לו יזרה על נוהו גפרית. מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו. זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ. יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו. לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו. על יומו נשמו אחרנים וקדמנים אחזו שער. אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל.
ויען איוב ויאמר. עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים. זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי. ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי. אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי. דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף. הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט. ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים. כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי. יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי. ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו. יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי. אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני. חדלו קרובי ומידעי שכחוני. גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם. לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו. רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני. גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי. תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי. בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני. חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי. למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו. מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו. בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון. ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום. ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה. אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי. כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי. גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין.
ויען צפר הנעמתי ויאמר. לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי. מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני. הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ. כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע. אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו. כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה. עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו. בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו. עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב. אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו. יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו. לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו. חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל. ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה. אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה. משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס. כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו. כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט. אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו. במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו. יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו. יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה. שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים. כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו. זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל.
ויען איוב ויאמר. שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם. שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג. האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי. פנו אלי והשמו ושימו יד על פה. ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות. מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל. זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם. בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם. שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל. ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון. ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב. יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו. ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני. כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו. יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה. אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע. יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה. כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו. הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט. זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו. עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה. וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה. יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם. הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו. כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים. הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו. כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו. מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו. והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד. מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר. ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל.
ויען אליפז התמני ויאמר. הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל. החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך. המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט. הלא רעתך רבה ואין קץ לעונתיך. כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט. לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם. ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה. אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא. על כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם. או חשך לא תראה ושפעת מים תכסך. הלא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו. ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט. עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך. הארח עולם תשמר אשר דרכו מתי און. אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם. האמרים לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו. והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני. יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג למו. אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש. הסכן נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה. קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך. אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך. ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר. והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך. תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם. ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור. כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע. ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך.
ויען איוב ויאמר. גם היום מרי שחי ידי כבדה על אנחתי. מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו. אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות. אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי. הברב כח יריב עמדי לא אך הוא ישם בי. שם ישר נוכח עמו ואפלטה לנצח משפטי. הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו. שמאול בעשתו ולא אחז יעטף ימין ולא אראה. כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא. באשרו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט. מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו. והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו. על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו. ואל הרך לבי ושדי הבהילני. כי לא נצמתי מפני חשך ומפני כסה אפל.
מדוע משדי לא נצפנו עתים וידעו לא חזו ימיו. גבלות ישיגו עדר גזלו וירעו. חמור יתומים ינהגו יחבלו שור אלמנה. יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ. הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים. בשדה בלילו יקצירו וכרם רשע ילקשו. ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה. מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חבקו צור. יגזלו משד יתום ועל עני יחבלו. ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר. בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו. מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה. המה היו במרדי אור לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבתיו. לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב. ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים. חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור. כי יחדו בקר למו צלמות כי יכיר בלהות צלמות. קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים. ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו. ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה. רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב. ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמין בחיין. יתן לו לבטח וישען ועיניהו על דרכיהם. רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו. ואם לא אפו מי יכזיבני וישם לאל מלתי.
ויען בלדד השחי ויאמר. המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. היש מספר לגדודיו ועל מי לא יקום אורהו. ומה יצדק אנוש עם אל ומה יזכה ילוד אשה. הן עד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו. אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.
ויען איוב ויאמר. מה עזרת ללא כח הושעת זרוע לא עז. מה יעצת ללא חכמה ותושיה לרב הודעת. את מי הגדת מלין ונשמת מי יצאה ממך. הרפאים יחוללו מתחת מים ושכניהם. ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון. נטה צפון על תהו תלה ארץ על בלי מה. צרר מים בעביו ולא נבקע ענן תחתם. מאחז פני כסה פרשז עליו עננו. חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך. עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו. בכחו רגע הים ובתובנתו מחץ רהב. ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בריח. הן אלה קצות דרכו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורתו מי יתבונן.
ויסף איוב שאת משלו ויאמר. חי אל הסיר משפטי ושדי המר נפשי. כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי. אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יהגה רמיה. חלילה לי אם אצדיק אתכם עד אגוע לא אסיר תמתי ממני. בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לבבי מימי. יהי כרשע איבי ומתקוממי כעול. כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו. הצעקתו ישמע אל כי תבוא עליו צרה. אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת. אורה אתכם ביד אל אשר עם שדי לא אכחד. הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו. זה חלק אדם רשע עם אל ונחלת עריצים משדי יקחו. אם ירבו בניו למו חרב וצאצאיו לא ישבעו לחם. שרידו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה. אם יצבר כעפר כסף וכחמר יכין מלבוש. יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלק. בנה כעש ביתו וכסכה עשה נצר. עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו. תשיגהו כמים בלהות לילה גנבתו סופה. ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו. וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח. ישפק עלימו כפימו וישרק עליו ממקמו.
כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו. ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה. קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות. פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו. ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה ועפרת זהב לו. נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. לא הדריכהו בני שחץ לא עדה עליו שחל. בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים. בצורות יארים בקע וכל יקר ראתה עינו. מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור. והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה. לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים. תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי. לא יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה. לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר. לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים. לא יערכנה פטדת כוש בכתם טהור לא תסלה. והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה. ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה. לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה. בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות. אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה.
ויסף איוב שאת משלו ויאמר. מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני. בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי. בעוד שדי עמדי סביבותי נערי. ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן. בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי. ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו. שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם. קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה. כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני. כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו. ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן. צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי. עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני. אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו. ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף. ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי. כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף. לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי. אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי. ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש. אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון. אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם.
ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני. גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח. בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה. הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב. בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים. בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו. בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ. ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה. תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק. כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו. על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם. נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו. כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו. ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי. ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני. לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון. ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני. הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר. אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי. תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני. תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה. כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי. אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע. אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון. כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל. מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני. קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע. אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה. עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב. ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים.
ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים. הלא איד לעול ונכר לפעלי און. הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור. אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי. ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי. אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום. אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו. אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי. תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין. כי הוא זמה והיא עון פלילים. כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש. אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי. ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו. הלא בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד. אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה. ואכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה. כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה. אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון. אם לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם. אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי. כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר. כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל. אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי. אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי. אם אראה אור כי יהל וירח יקר הלך. ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי. גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל. אם אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע. ולא נתתי לחטא חכי לשאל באלה נפשו. אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע. בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח. אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני. כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם לא אצא פתח. מי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי. אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי. מספר צעדי אגידנו כמו נגיד אקרבנו. אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון. אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי. תחת חטה יצא חוח ותחת שערה באשה תמו דברי איוב.
וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו. ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים. ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב. ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים. וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם. אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה. אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם. לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט. לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני. הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין. ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם. פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש. ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו. חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים. והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד. אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני. כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני. הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע. אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה. אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה. כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני.
ואולם שמע נא איוב מלי וכל דברי האזינה. הנה נא פתחתי פי דברה לשוני בחכי. ישר לבי אמרי ודעת שפתי ברור מללו. רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני. אם תוכל השיבני ערכה לפני התיצבה. הן אני כפיך לאל מחמר קרצתי גם אני. הנה אמתי לא תבעתך ואכפי עליך לא יכבד. אך אמרת באזני וקול מלין אשמע. זך אני בלי פשע חף אנכי ולא עון לי. הן תנואות עלי ימצא יחשבני לאויב לו. ישם בסד רגלי ישמר כל ארחתי. הן זאת לא צדקת אענך כי ירבה אלוה מאנוש. מדוע אליו ריבות כי כל דבריו לא יענה. כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה. בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב. אז יגלה אזן אנשים ובמסרם יחתם. להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה. יחשך נפשו מני שחת וחיתו מעבר בשלח. והוכח במכאוב על משכבו וריב עצמיו אתן. וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה. יכל בשרו מראי ושפי עצמותיו לא ראו. ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים. אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו. ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר. רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו. יעתר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה וישב לאנוש צדקתו. ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. פדה נפשי מעבר בשחת וחיתי באור תראה. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר. להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים. הקשב איוב שמע לי החרש ואנכי אדבר. אם יש מלין השיבני דבר כי חפצתי צדקך. אם אין אתה שמע לי החרש ואאלפך חכמה.
ויען אליהוא ויאמר. שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי. כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל. משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב. כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי. על משפטי אכזב אנוש חצי בלי פשע. מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים. וארח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע. כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים. לכן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול. כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו. אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט. מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה. אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף. יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב. ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מלי. האף שונא משפט יחבוש ואם צדיק כביר תרשיע. האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים. אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם. רגע ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד. כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה. אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און. כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט. ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם. לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. תחת רשעים ספקם במקום ראים. אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו. להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע. והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד. ממלך אדם חנף ממקשי עם. כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל. בלעדי אחזה אתה הרני אם עול פעלתי לא אסיף. המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר. אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי. איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל. אבי יבחן איוב עד נצח על תשבת באנשי און. כי יסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק וירב אמריו לאל.
ויען אליהו ויאמר. הזאת חשבת למשפט אמרת צדקי מאל. כי תאמר מה יסכן לך מה אעיל מחטאתי. אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך. הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך. אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו. אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח. לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתך. מרב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים. ולא אמר איה אלוה עשי נתן זמרות בלילה. מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. שם יצעקו ולא יענה מפני גאון רעים. אך שוא לא ישמע אל ושדי לא ישורנה. אף כי תאמר לא תשורנו דין לפניו ותחולל לו. ועתה כי אין פקד אפו ולא ידע בפש מאד. ואיוב הבל יפצה פיהו בבלי דעת מלין יכבר.
ויסף אליהוא ויאמר. כתר לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים. אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק. כי אמנם לא שקר מלי תמים דעות עמך. הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב. לא יחיה רשע ומשפט עניים יתן. לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו. ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עני. ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו. ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישבון מאון. אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים. ואם לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי דעת. וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם. תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים. יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם. ואף הסיתך מפי צר רחב לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן. ודין רשע מלאת דין ומשפט יתמכו. כי חמה פן יסיתך בספק ורב כפר אל יטך. היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. אל תשאף הלילה לעלות עמים תחתם. השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני. הן אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה. מי פקד עליו דרכו ומי אמר פעלת עולה. זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים. כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק. הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא חקר. כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו. אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב. אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו. הן פרש עליו אורו ושרשי הים כסה. כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר. על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע. יגיד עליו רעו מקנה אף על עולה.
אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא. תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ. אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו ולא יעקבם כי ישמע קולו. ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע. כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו. ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. ותבא חיה במו ארב ובמעונתיה תשכן. מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה. מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק. אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו. והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה. אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימצאהו. האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל. התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עננו. התדע על מפלשי עב מפלאות תמים דעים. אשר בגדיך חמים בהשקט ארץ מדרום. תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק. הודיענו מה נאמר לו לא נערך מפני חשך. היספר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע. ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם. מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד. שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה. לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב.
ויען יהוה את איוב מן הסערה ויאמר. מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת. אזר נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני. איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה. מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו. על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה. ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים. ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא. בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו. ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים. ואמר עד פה תבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך. המימיך צוית בקר ידעתה שחר מקמו. לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש. וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. הבאת עד נבכי ים ובחקר תהום התהלכת. הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה. התבננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה. אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקמו. כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו. ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים. הבאת אל אצרות שלג ואצרות ברד תראה. אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה. אי זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי ארץ. מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות. להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו. להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא. היש למטר אב או מי הוליד אגלי טל. מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו. כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו. התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח. התציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם. הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. התרים לעב קולך ושפעת מים תכסך. התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב. בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו. התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא. כי ישחו במעונות ישבו בסכה למו ארב. מי יכין לערב צידו כי ילדו אל אל ישועו יתעו לבלי אכל.
הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר. תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה. תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה. יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו. מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח. אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה. ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע. יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש. היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך. התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך. התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך. התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף. כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה. כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם. ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה. הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד. כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו. התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה. התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה. יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק. ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב. עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון. ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר. בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה. המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן. אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו. סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה. משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו. ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא.
ויען יהוה את איוב ויאמר. הרב עם שדי יסור מוכיח אלוה יעננה. ויען איוב את יהוה ויאמר. הן קלתי מה אשיבך ידי שמתי למו פי. אחת דברתי ולא אענה ושתים ולא אוסיף. ויען יהוה את איוב מן סערה ויאמר. אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני. האף תפר משפטי תרשיעני למען תצדק. ואם זרוע כאל לך ובקול כמהו תרעם. עדה נא גאון וגבה והוד והדר תלבש. הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו. ראה כל גאה הכניעהו והדך רשעים תחתם. טמנם בעפר יחד פניהם חבש בטמון. וגם אני אודך כי תושע לך ימינך. הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל. הנה נא כחו במתניו ואנו בשרירי בטנו. יחפץ זנבו כמו ארז גידי פחדו ישרגו. עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל. הוא ראשית דרכי אל העשו יגש חרבו. כי בול הרים ישאו לו וכל חית השדה ישחקו שם. תחת צאלים ישכב בסתר קנה ובצה. יסכהו צאלים צללו יסבוהו ערבי נחל. הן יעשק נהר לא יחפוז יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. בעיניו יקחנו במוקשים ינקב אף.
תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשנו. התשים אגמון באפו ובחוח תקוב לחיו. הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות. היכרת ברית עמך תקחנו לעבד עולם. התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך. יכרו עליו חברים יחצוהו בין כנענים. התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים ראשו. שים עליו כפך זכר מלחמה אל תוסף. הן תחלתו נכזבה הגם אל מראיו יטל. לא אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב. מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא. לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו. מי גלה פני לבושו בכפל רסנו מי יבוא. דלתי פניו מי פתח סביבות שניו אימה. גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר. אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם. איש באחיהו ידבקו יתלכדו ולא יתפרדו. עטישתיו תהל אור ועיניו כעפעפי שחר. מפיו לפידים יהלכו כידודי אש יתמלטו. מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן. נפשו גחלים תלהט ולהב מפיו יצא. בצוארו ילין עז ולפניו תדוץ דאבה. מפלי בשרו דבקו יצוק עליו בל ימוט. לבו יצוק כמו אבן ויצוק כפלח תחתית. משתו יגורו אלים משברים יתחטאו. משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע ושריה. יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נחושה. לא יבריחנו בן קשת לקש נהפכו לו אבני קלע. כקש נחשבו תותח וישחק לרעש כידון. תחתיו חדודי חרש ירפד חרוץ עלי טיט. ירתיח כסיר מצולה ים ישים כמרקחה. אחריו יאיר נתיב יחשב תהום לשיבה. אין על עפר משלו העשו לבלי חת. את כל גבה יראה הוא מלך על כל בני שחץ.
ויען איוב את יהוה ויאמר. ידעת כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה. מי זה מעלים עצה בלי דעת לכן הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע. שמע נא ואנכי אדבר אשאלך והודיעני. לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך. על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר. ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב ויאמר יהוה אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי צפר הנעמתי ויעשו כאשר דבר אליהם יהוה וישא יהוה את פני איוב. ויהוה שב את שבית איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף יהוה את כל אשר לאיוב למשנה. ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיתיו וכל ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו וינחמו אתו על כל הרעה אשר הביא יהוה עליו ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם זהב אחד. ויהוה ברך את אחרית איוב מראשתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות. ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות. ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך. ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ ויתן להם אביהם נחלה בתוך אחיהם. ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה וירא את בניו ואת בני בניו ארבעה דרות. וימת איוב זקן ושבע ימים.
שיר השירים אשר לשלמה. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך. שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה. אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים. לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים. תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף. עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. צרור המר דודי לי בין שדי ילין. אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי. הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה. קרות בתינו ארזים רחיטנו ברותים.
אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי. הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים. ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו. הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך. יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה. אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר. דודי לי ואני לו הרעה בשושנים. עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר.
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם. כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלם. צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו.
הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם. כחוט השני שפתתיך ומדבריך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך. כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים. עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים. לבבתני אחתי כלה לבבתיני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך. מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים. נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון. גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום. שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים. נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים. מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון. עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו.
באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה. פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם. דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו. קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול. פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני. מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות. השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו. דודי צח ואדום דגול מרבבה. ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב. עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת. לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר. ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים. שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים. חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם.
אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים. אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים. יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות. הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד. שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם. כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך. ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר. אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה. מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אימה כנדגלות. אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים. לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב. שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים.
מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים. שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה. צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק. ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים. מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות. אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים. אני לדודי ועלי תשוקתו. לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דדי לך. הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך.
מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני. שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני. השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שתחפץ. מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך. שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחתנו ביום שידבר בה. אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז. אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום. כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף. כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו. היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים.
ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו. ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם. וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה. וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים. וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה. ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם. ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה. ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי. יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה. ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך. ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים. שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים. הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה. ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך. ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך. ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי. ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי. ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים.
ולנעמי מידע לאישה איש גבור חיל ממשפחת אלימלך ושמו בעז. ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לה לכי בתי. ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבעז אשר ממשפחת אלימלך. והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יהוה עמכם ויאמרו לו יברכך יהוה. ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת. ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב. ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבוא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט. ויאמר בעז אל רות הלוא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערתי. עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמת והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים. ותפל על פניה ותשתחו ארצה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה. ויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום. ישלם יהוה פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם יהוה אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך. ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר. ותקם ללקט ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה. וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה. ותלקט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה ויהי כאיפה שערים. ותשא ותבוא העיר ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותרה משבעה. ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. ותאמר נעמי לכלתה ברוך הוא ליהוה אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש מגאלנו הוא. ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר אשר לי. ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר. ותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השערים וקציר החטים ותשב את חמותה.
ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה. ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדתי הגרן אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבתי והוא יגיד לך את אשר תעשין. ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה. ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה. ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב. ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו. ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה. ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר. ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את. ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני. ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר. ותשכב מרגלתו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן. ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר. ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש. ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך. ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום.
ובעז עלה השער וישב שם והנה הגאל עבר אשר דבר בעז ויאמר סורה שבה פה פלני אלמני ויסר וישב. ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו. ויאמר לגאל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדה מואב. ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה נגד הישבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל ואם לא יגאל הגידה לי ואדע כי אין זולתך לגאול ואנכי אחריך ויאמר אנכי אגאל. ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתי להקים שם המת על נחלתו. ויאמר הגאל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאלתי כי לא אוכל לגאל. וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל. ויאמר הגאל לבעז קנה לך וישלף נעלו. ויאמר בעז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי. וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו עדים אתם היום. ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם. ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן יהוה לך מן הנערה הזאת. ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה ויבא אליה ויתן יהוה לה הריון ותלד בן. ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך יהוה אשר לא השבית לך גאל היום ויקרא שמו בישראל. והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים. ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאמנת. ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד. ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון. וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב. ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה. ושלמון הוליד את בעז ובעז הוליד את עובד. ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד.
איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס. בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אהביה כל רעיה בגדו בה היו לה לאיבים. גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים. דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד כל שעריה שוממין כהניה נאנחים בתולתיה נוגות והיא מר לה. היו צריה לראש איביה שלו כי יהוה הוגה על רב פשעיה עולליה הלכו שבי לפני צר. ויצא מן בת ציון כל הדרה היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וילכו בלא כח לפני רודף. זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתה. חטא חטאה ירושלם על כן לנידה היתה כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור. טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה ראה יהוה את עניי כי הגדיל אויב. ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה. לוא אליכם כל עברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה יהוה ביום חרון אפו. ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שממה כל היום דוה. נשקד על פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי נתנני אדני בידי לא אוכל קום. סלה כל אבירי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי גת דרך אדני לבתולת בת יהודה. על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב. פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליעקב סביביו צריו היתה ירושלם לנדה ביניהם. צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי שמעו נא כל עמים וראו מכאבי בתולתי ובחורי הלכו בשבי. קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נפשם. ראה יהוה כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי מחוץ שכלה חרב בבית כמות. שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי כל איבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית הבאת יום קראת ויהיו כמוני. תבא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחתי ולבי דוי.
איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו ביום אפו. בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה. גדע בחרי אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב. דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי עין באהל בת ציון שפך כאש חמתו. היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת יהודה תאניה ואניה. ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם אפו מלך וכהן. זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית יהוה כיום מועד. חשב יהוה להשחית חומת בת ציון נטה קו לא השיב ידו מבלע ויאבל חל וחומה יחדו אמללו. טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיהוה. ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם. כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה. לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אמתם. מה אעודך מה אדמה לך הבת ירושלם מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך. נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שביתך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים. ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ. פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו. עשה יהוה אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך. צעק לבם אל אדני חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך. קומי רני בליל לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות. ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא. שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת. תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף יהוה פליט ושריד אשר טפחתי ורביתי איבי כלם.
אני הגבר ראה עני בשבט עברתו. אותי נהג וילך חשך ולא אור. אך בי ישב יהפך ידו כל היום. בלה בשרי ועורי שבר עצמותי. בנה עלי ויקף ראש ותלאה. במחשכים הושיבני כמתי עולם. גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי. גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי. גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה. דב ארב הוא לי אריה במסתרים. דרכי סורר ויפשחני שמני שמם. דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ. הביא בכליותי בני אשפתו. הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום. השביעני במרורים הרוני לענה. ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה. ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה. זכר עניי ומרודי לענה וראש. זכור תזכור ותשיח עלי נפשי. זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. חדשים לבקרים רבה אמונתך. חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו. טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו. טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה. טוב לגבר כי ישא על בנעוריו. ישב בדד וידם כי נטל עליו. יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. יתן למכהו לחי ישבע בחרפה. כי לא יזנח לעולם אדני. כי אם הוגה ורחם כרב חסדו. כי לא ענה מלבו ויגה בני איש. לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ. להטות משפט גבר נגד פני עליון. לעות אדם בריבו אדני לא ראה. מי זה אמר ותהי אדני לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו. נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה. נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת. סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת. סכותה בענן לך מעבור תפלה. סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים. פצו עלינו פיהם כל איבינו. פחד ופחת היה לנו השאת והשבר. פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי. עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות. עד ישקיף וירא יהוה משמים. עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. צוד צדוני כצפור איבי חנם. צמתו בבור חיי וידו אבן בי. צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי. קראתי שמך יהוה מבור תחתיות. קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי. קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא. רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי. ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי. ראיתה כל נקמתם כל מחשבתם לי. שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי. שפתי קמי והגיונם עלי כל היום. שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם. תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם. תתן להם מגנת לב תאלתך להם. תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה.
איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות. בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר. גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים במדבר. דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם. האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות. ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים. זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם. חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ. טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי. ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי. כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודתיה. לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם. מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים. נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם. סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור. פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים לא חננו. עודינה תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע. צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו. קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו. רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים. שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי. תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך.
זכר יהוה מה היה לנו הביט וראה את חרפתנו. נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים. יתומים היינו אין אב אמתינו כאלמנות. מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו. על צוארנו נרדפנו יגענו לא הונח לנו. מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם. אבתינו חטאו אינם אנחנו עונתיהם סבלנו. עבדים משלו בנו פרק אין מידם. בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר. עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב. נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה. שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו. בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו. זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחלנו. נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו. על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. אתה יהוה לעולם תשב כסאך לדר ודור. למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים. השיבנו יהוה אליך ונשוב חדש ימינו כקדם. כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד.
דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש. דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח. כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת. כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע. מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו. אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה. אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם. ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו. ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח. מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות. דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב.
אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל. לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה. תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם. הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים. עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. עשיתי לי ברכות מים להשקות מהם יער צומח עצים. קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם. כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענוגת בני האדם שדה ושדות. וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי. וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי. ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש. ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם. ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל. כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל. ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח. ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל. וסבותי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש. כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה. כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש. כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא. אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא. כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני. כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם זה הבל ורעות רוח.
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות. עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד. עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק. עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך. עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר. עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום. מה יתרון העושה באשר הוא עמל. ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו. את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף. ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו. וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא. ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו. מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף. ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע. אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם. אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם. כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ. וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו.
ושבתי אני ואראה את כל העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם. ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש. וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו. טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש. יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו גם עיניו לא תשבע עשר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה גם זה הבל וענין רע הוא. טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו. גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם. ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק. טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד. כי מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש. ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו. אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח.
שמר רגליך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים. כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם. טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא. אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם. ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל. ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית עיניו. מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו. ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה. כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו. וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח. גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף. הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו. גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא. כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו.
יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם. איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא. אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא היתה לו אמרתי טוב ממנו הנפל. כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה. גם שמש לא ראה ולא ידע נחת לזה מזה. ואלו חיה אלף שנים פעמים וטובה לא ראה הלא אל מקום אחד הכל הולך. כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא. כי מה יותר לחכם מן הכסיל מה לעני יודע להלך נגד החיים. טוב מראה עינים מהלך נפש גם זה הבל ורעות רוח. מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו. כי יש דברים הרבה מרבים הבל מה יתר לאדם. כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל אשר מי יגיד לאדם מה יהיה אחריו תחת השמש.
טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו. טוב כעס משחק כי ברע פנים ייטב לב. לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה. טוב לשמע גערת חכם מאיש שמע שיר כסילים. כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל וגם זה הבל. כי העשק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה. טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח. אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח. אל תאמר מה היה שהימים הראשנים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. טובה חכמה עם נחלה ויתר לראי השמש. כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו. ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה. את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם. אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך. טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם. החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם את קללת אחרים. כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו. סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות. ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה. ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון. אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים.
מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישנא. אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. אל תבהל מפניו תלך אל תעמד בדבר רע כי כל אשר יחפץ יעשה. באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם. כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו. כי איננו ידע מה שיהיה כי כאשר יהיה מי יגיד לו. אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו. את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו גם זה הבל. אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. אשר חטא עשה רע מאת ומאריך לו כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים אשר ייראו מלפניו. וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים. יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל. ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש. כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה. וראיתי את כל מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא.
כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם. הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא. זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים. כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. כי החיים יודעים שימתו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם. גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש. לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה. שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם. כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם. גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי. עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים. ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים. טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.
זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. וגם בדרך כשהסכל הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא. אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים. יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיצא מלפני השליט. נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו. ראיתי עבדים על סוסים ושרים הלכים כעבדים על הארץ. חפר גומץ בו יפול ופרץ גדר ישכנו נחש. מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם. אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה. אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. דברי פי חכם חן ושפתות כסיל תבלענו. תחלת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה. והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהיה ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו. עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר. אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו. אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי. בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית. לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יענה את הכל. גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר.
שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו. תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ. אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא. שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור. כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל. בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש. כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את ימי החשך כי הרבה יהיו כל שבא הבל. שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל.
וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם. ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות. וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר. גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי הלך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הספדים. עד אשר לא ירחק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור. וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל. ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה. בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת. דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד. ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע.
ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה. בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו. בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום. ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך. חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת. והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך. והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא. ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצף המלך מאד וחמתו בערה בו. ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל ידעי דת ודין. והקרב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא ממוכן שבעת שרי פרס ומדי ראי פני המלך הישבים ראשנה במלכות. כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים. ויאמר מומכן לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש. כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה. והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. ונשמע פתגם המלך אשר יעשה בכל מלכותו כי רבה היא וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר ממוכן. וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו להיות כל איש שרר בביתו ומדבר כלשון עמו.
אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה. ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא סריס המלך שמר הנשים ונתון תמרוקיהן. והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן. איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל. ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שמר הנשים. ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים. לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים. ובזה הנערה באה אל המלך את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך. בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני אל יד שעשגז סריס המלך שמר הפילגשים לא תבוא עוד אל המלך כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם. ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה. ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו. ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולת וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי. ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד המלך. ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער המלך. אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו. בימים ההם ומרדכי ישב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך.
אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך. ויהי באמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי. וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחוה לו וימלא המן חמה. ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי. בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים. ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך. ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו בשם המלך אחשורש נכתב ונחתם בטבעת המלך. ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ושללם לבוז. פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה. הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה.
ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה. ויבוא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק. ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים. ותבואינה נערות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. ותקרא אסתר להתך מסריסי המלך אשר העמיד לפניה ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה. ויצא התך אל מרדכי אל רחוב העיר אשר לפני שער המלך. ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודיים לאבדם. ואת פתשגן כתב הדת אשר נתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה. ויבוא התך ויגד לאסתר את דברי מרדכי. ותאמר אסתר להתך ותצוהו אל מרדכי. כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום. ויגידו למרדכי את דברי אסתר. ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי. לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי. ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר.
ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט. ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך. ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו. ויאמר המלך מהרו את המן לעשות את דבר אסתר ויבא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר. ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש. ותען אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי. אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך. ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה. ויתאפק המן ויבוא אל ביתו וישלח ויבא את אהביו ואת זרש אשתו. ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך. ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם למחר אני קרוא לה עם המלך. וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך. וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף אשר בקשו לשלח יד במלך אחשורוש. ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה ויאמרו נערי המלך משרתיו לא נעשה עמו דבר. ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עמד בחצר ויאמר המלך יבוא. ויבוא המן ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בלבו למי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני. ויאמר המן אל המלך איש אשר המלך חפץ ביקרו. יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו. ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. ויאמר המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דברת. ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. וישב מרדכי אל שער המלך והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש. ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר.
ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה. ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש. ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה היין והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו. ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו. ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה.
ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צרר היהודיים ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה. ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים. ויושט המלך לאסתר את שרבט הזהב ותקם אסתר ותעמד לפני המלך. ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך. כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי. ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי הנה בית המן נתתי לאסתר ואתו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודיים. ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל היהודים ככתבם וכלשונם. ויכתב בשם המלך אחשורש ויחתם בטבעת המלך וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים. אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נפשם להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם טף ונשים ושללם לבוז. ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש בשלושה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר. פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודיים עתודים ליום הזה להנקם מאיביהם. הרצים רכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה. ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר. ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם.
ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם. נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול. ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם. ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש. ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא. ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא. ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארדי ואת ויזתא. עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם. ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך. ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש. ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו על העץ. ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני המן תלו. ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם. ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם. ביום שלשה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה. והיהודיים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה. על כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו. ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים. לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה. כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם. כי המן בן המדתא האגגי צרר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם והפיל פור הוא הגורל להמם ולאבדם. ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ. על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם. קימו וקבל היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה. והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית. וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת. לקים את ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצמות וזעקתם. ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר.
וישם המלך אחשרש מס על הארץ ואיי הים. וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדלת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו.
בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה. ויתן אדני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער בית אלהיו ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו. ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים. ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים. וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש ומקצתם יעמדו לפני המלך. ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה. וישם להם שר הסריסים שמות וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו. וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל. ויתן האלהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים. ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני את אדני המלך אשר מנה את מאכלכם ואת משתיכם אשר למה יראה את פניכם זעפים מן הילדים אשר כגילכם וחיבתם את ראשי למלך. ויאמר דניאל אל המלצר אשר מנה שר הסריסים על דניאל חנניה מישאל ועזריה. נס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה. ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פתבג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך. וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה. ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האכלים את פתבג המלך. ויהי המלצר נשא את פתבגם ויין משתיהם ונתן להם זרענים. והילדים האלה ארבעתם נתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה ודניאל הבין בכל חזון וחלמות. ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם ויביאם שר הסריסים לפני נבכדנצר. וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל חנניה מישאל ועזריה ויעמדו לפני המלך. וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטמים האשפים אשר בכל מלכותו. ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך.
ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו. ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך. ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום. וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא. ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון. והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשרה החוני. ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה. ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא. די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני. ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי. ומלתא די מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל. ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל. ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל. ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא. אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע. ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל. אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא. ענה דניאל ואמר להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא. והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא. לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא. כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא. אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע. ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ופשרה. ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא. ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא. אנתה מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא. ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע. אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל. הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש. שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף. חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון. באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא. דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא. אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך. ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא. ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא. ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע. ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא. ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה. די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא. וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא. כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה. באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה. ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה. אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל. ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא.
נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת אקימה בבקעת דורא במדינת בבל. ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא למתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא. באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטני מדינתא לחנכת צלמא די הקים נבוכדנצר מלכא וקאמין לקבל צלמא די הקים נבוכדנצר. וכרוזא קרא בחיל לכון אמרין עממיא אמיא ולשניא. בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא. ומן די לא יפל ויסגד בה שעתא יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא. כל קבל דנה בה זמנא כדי שמעין כל עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנטרין וכל זני זמרא נפלין כל עממיא אמיא ולשניא סגדין לצלם דהבא די הקים נבוכדנצר מלכא. כל קבל דנה בה זמנא קרבו גברין כשדאין ואכלו קרציהון די יהודיא. ענו ואמרין לנבוכדנצר מלכא מלכא לעלמין חיי. אנתה מלכא שמת טעם די כל אנש די ישמע קל קרנא משרקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסיפניה וכל זני זמרא יפל ויסגד לצלם דהבא. ומן די לא יפל ויסגד יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא. איתי גברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל שדרך מישך ועבד נגו גבריא אלך לא שמו עליך מלכא טעם לאלהיך לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין. באדין נבוכדנצר ברגז וחמה אמר להיתיה לשדרך מישך ועבד נגו באדין גבריא אלך היתיו קדם מלכא. ענה נבכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין. כען הן איתיכון עתידין די בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס שבכא פסנתרין וסומפניה וכל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת והן לא תסגדון בה שעתה תתרמון לגוא אתון נורא יקדתא ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי. ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנה על דנה פתגם להתבותך. הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישיזב. והן לא ידיע להוא לך מלכא די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד. באדין נבוכדנצר התמלי חמא וצלם אנפוהי אשתנו על שדרך מישך ועבד נגו ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די חזה למזיה. ולגברין גברי חיל די בחילה אמר לכפתה לשדרך מישך ועבד נגו למרמא לאתון נורא יקדתא. באדין גבריא אלך כפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבשיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקדתא. כל קבל דנה מן די מלת מלכא מחצפה ואתונא אזה יתירא גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטל המון שביבא די נורא. וגבריא אלך תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין. אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה ענה ואמר להדברוהי הלא גברין תלתא רמינא לגוא נורא מכפתין ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא. ענה ואמר הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעיא דמה לבר אלהין. באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא יקדתא ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עליא פקו ואתו באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא. ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא אלך די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון. ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו עלוהי ומלת מלכא שניו ויהבו גשמיהון די לא יפלחון ולא יסגדון לכל אלה להן לאלההון. ומני שים טעם די כל עם אמה ולשן די יאמר שלה על אלההון די שדרך מישך ועבד נגוא הדמין יתעבד וביתה נולי ישתוה כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנה. באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל.
נבוכדנצר מלכא לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא. אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עליא שפר קדמי להחויה. אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר. אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי. חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני. ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די פשר חלמא יהודענני. באדין עללין חרטמיא אשפיא כשדיא וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא מהודעין לי. ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת. בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך חזוי חלמי די חזית ופשרה אמר. וחזוי ראשי על משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא. רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא. עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי ידרון צפרי שמיא ומנה יתזין כל בשרא. חזה הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת. קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי. ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיותא חלקה בעשב ארעא. לבבה מן אנושא ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי. בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא במלכות אנושא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה. דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרא אמר כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא להודעתני ואנתה כהל די רוח אלהין קדישין בך. אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר מראי חלמא לשנאיך ופשרה לעריך. אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל ארעא. ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא. אנתה הוא מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא. ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי. דנה פשרא מלכא וגזרת עליא היא די מטת על מראי מלכא. ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה. ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן די תנדע די שלטן שמיא. להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך. כלא מטא על נבוכדנצר מלכא. לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה. ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי. עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך. ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה. בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין. ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר. וכל דארי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת. בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי. כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה.
בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה. בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה. באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה. אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא. בה שעתה נפקו אצבען די יד אנש וכתבן לקבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה. אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן. קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא כשדיא וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל אנש די יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש והמונכא די דהבא על צוארה ותלתי במלכותא ישלט. אדין עללין כל חכימי מלכא ולא כהלין כתבא למקרא ופשרא להודעה למלכא. אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין. מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עללת ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל יבהלוך רעיונך וזיויך אל ישתנו. איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא. כל קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די מלכא שם שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה. באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן יהוד. ושמעת עליך די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך. וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא כהלין פשר מלתא להחויה. ואנה שמעת עליך די תוכל פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן תוכל כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש והמונכא די דהבא על צוארך ותלתא במלכותא תשלט. באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה. אנתה מלכא אלהא עליא מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך. ומן רבותא די יהב לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו זאעין ודחלין מן קדמוהי די הוה צבא הוא קטל ודי הוה צבא הוה מחא ודי הוה צבא הוה מרים ודי הוה צבא הוה משפיל. וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה. ומן בני אנשא טריד ולבבה עם חיותא שוי ועם ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די ידע די שליט אלהא עליא במלכות אנשא ולמן די יצבה יהקים עליה. ואנתה ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל קבל די כל דנה ידעת. ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך ואנתה ורברבניך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת. באדין מן קדמוהי שליח פסא די ידא וכתבא דנה רשים. ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין. דנה פשר מלתא מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה. תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר. פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס. באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמונכא די דהבא על צוארה והכרזו עלוהי די להוא שליט תלתא במלכותא. בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא. ודריוש מדיא קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין.
שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל מלכותא. ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק. אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא. אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי. אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה. אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי. אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעה בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא. כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא. כל קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא. ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה. באדין קריבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעה מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא. באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה. אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה. באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה. באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך. והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל. אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי. באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל. וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא. אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי. אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך מלכא חבולה לא עבדת. באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה די הימן באלהה. ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו. באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא. מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא. משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן יד אריותא. ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא.
בשנת חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה באדין חלמא כתב ראש מלין אמר. ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא שנין דא מן דא. קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא ועל רגלין כאנש הקימת ולבב אנש יהיב לה. וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב ולשטר חד הקמת ותלת עלעין בפמה בין שניה וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא. באתר דנה חזה הוית וארו אחרי כנמר ולה גפין ארבע די עוף על גביה וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה. באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעיה דחילה ואימתני ותקיפא יתירא ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה ושארא ברגליה רפסה והיא משניה מן כל חיותא די קדמיה וקרנין עשר לה. משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרו מן קדמיה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופם ממלל רברבן. חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק. נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשונה ורבו רבון קדמוהי יקומון דינא יתב וספרין פתיחו. חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא. ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן. חזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. ולה יהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל. אתכרית רוחי אנה דניאל בגוא נדנה וחזוי ראשי יבהלנני. קרבת על חד מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני. אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע ארבעה מלכין יקומון מן ארעא. ויקבלון מלכותא קדישי עליונין ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא. אדין צבית ליצבא על חיותא רביעיתא די הות שניה מן כלהון דחילה יתירה שניה די פרזל וטפריה די נחש אכלה מדקה ושארא ברגליה רפסה. ועל קרניא עשר די בראשה ואחרי די סלקת ונפלו מן קדמיה תלת וקרנא דכן ועינין לה ופם ממלל רברבן וחזוה רב מן חברתה. חזה הוית וקרנא דכן עבדה קרב עם קדישין ויכלה להון. עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונין וזמנא מטה ומלכותא החסנו קדישין. כן אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיא תהוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה. וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקמון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן קדמיא ותלתה מלכין יהשפל. ומלין לצד עליא ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניה זמנין ודת ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן. ודינא יתב ושלטנה יהעדון להשמדה ולהובדה עד סופא. ומלכותה ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין מלכותה מלכות עלם וכל שלטניא לה יפלחון וישתמעון. עד כה סופא די מלתא אנה דניאל שגיא רעיוני יבהלנני וזיוי ישתנון עלי ומלתא בלבי נטרת.
בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחלה. ואראה בחזון ויהי בראתי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי. ואשא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל ולו קרנים והקרנים גבהות והאחת גבהה מן השנית והגבהה עלה באחרנה. ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצנו והגדיל. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזות בין עיניו. ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עמד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו. וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו. וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים. ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי. ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם. ועד שר הצבא הגדיל וממנו הרים התמיד והשלך מכון מקדשו. וצבא תנתן על התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה. ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקדש וצבא מרמס. ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. ויהי בראתי אני דניאל את החזון ואבקשה בינה והנה עמד לנגדי כמראה גבר. ואשמע קול אדם בין אולי ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה. ויבא אצל עמדי ובבאו נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון. ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויגע בי ויעמידני על עמדי. ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ. האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. והצפיר השעיר מלך יון והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון. והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות מגוי יעמדנה ולא בכחו. ובאחרית מלכותם כהתם הפשעים יעמד מלך עז פנים ומבין חידות. ועצם כחו ולא בכחו ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדשים. ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר. ומראה הערב והבקר אשר נאמר אמת הוא ואתה סתם החזון כי לימים רבים. ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים ואקום ואעשה את מלאכת המלך ואשתומם על המראה ואין מבין.
בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים. בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר יהוה אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה. ואתנה את פני אל אדני האלהים לבקש תפלה ותחנונים בצום ושק ואפר. ואתפללה ליהוה אלהי ואתודה ואמרה אנא אדני האל הגדול והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך. ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו שרינו ואבתינו ואל כל עם הארץ. לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם ולכל ישראל הקרבים והרחקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך. יהוה לנו בשת הפנים למלכינו לשרינו ולאבתינו אשר חטאנו לך. לאדני אלהינו הרחמים והסלחות כי מרדנו בו. ולא שמענו בקול יהוה אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים. וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים כי חטאנו לו. ויקם את דבריו אשר דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדלה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלם. כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה עלינו ולא חלינו את פני יהוה אלהינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך. וישקד יהוה על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק יהוה אלהינו על כל מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו. ועתה אדני אלהינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה ותעש לך שם כיום הזה חטאנו רשענו. אדני ככל צדקתך ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר קדשך כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל סביבתינו. ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. הטה אלהי אזנך ושמע פקחה עיניך וראה שממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחנתי לפני יהוה אלהי על הר קדש אלהי. ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת ערב. ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה. בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה. שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים. ותדע ותשכל מן מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים. ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות. והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם ועד כלה ונחרצה תתך על שמם.
בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את הדבר ובינה לו במראה. בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים. לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבעים ימים. וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. ואשא את עיני וארא והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז. וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון. וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח. ואשמע את קול דבריו וכשמעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. והנה יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי. ויאמר אלי דניאל איש חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד. ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך. ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס. ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים כי עוד חזון לימים. ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי. והנה כדמות בני אדם נגע על שפתי ואפתח פי ואדברה ואמרה אל העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח. והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי. ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני. ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר אדני כי חזקתני. ויאמר הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס ואני יוצא והנה שר יון בא. אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם.
ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון. ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו. וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה. ויחזק מלך הנגב ומן שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו. ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לעשות מישרים ולא תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים. ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק. וגם אלהיהם עם נסכיהם עם כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון. ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו. ובנו יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב ויתגרו עד מעזה. ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו. ונשא ההמון ירום לבבו והפיל רבאות ולא יעוז. ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב. ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד. ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו. וישם פניו לבוא בתקף כל מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן לו להשחיתה ולא תעמד ולא לו תהיה. וישב פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו. וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא. ועמד על כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה. ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות. וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית. ומן התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט גוי. בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד עת. ויער כחו ולבבו על מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל גדול ועצום עד מאד ולא יעמד כי יחשבו עליו מחשבות. ואכלי פת בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים. ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי עוד קץ למועד. וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית קדש ועשה ושב לארצו. למועד ישוב ובא בנגב ולא תהיה כראשנה וכאחרנה. ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קודש ועשה ושב ויבן על עזבי ברית קדש. וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם. ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו. ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים. ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות. ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד. ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד כלה זעם כי נחרצה נעשתה. ועל אלהי אבתיו לא יבין ועל חמדת נשים ועל כל אלוה לא יבין כי על כל יתגדל. ולאלה מעזים על כנו יכבד ולאלוה אשר לא ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות. ועשה למבצרי מעזים עם אלוה נכר אשר הכיר ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק במחיר. ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר. ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון. וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה. ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו. ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים. ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו.
ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת. וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר. ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד מתי קץ הפלאות. ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה. ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה. ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו. ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה. ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין.
ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה מפי ירמיה העיר יהוה את רוח כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר. כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלם אשר ביהודה ויבן את בית יהוה אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלם. וכל הנשאר מכל המקמות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלהים אשר בירושלם. ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלהים את רוחו לעלות לבנות את בית יהוה אשר בירושלם. וכל סביבתיהם חזקו בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות לבד על כל התנדב. והמלך כורש הוציא את כלי בית יהוה אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם ויתנם בבית אלהיו. ויוציאם כורש מלך פרס על יד מתרדת הגזבר ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה. ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים אגרטלי כסף אלף מחלפים תשעה ועשרים. כפורי זהב שלשים כפורי כסף משנים ארבע מאות ועשרה כלים אחרים אלף. כל כלים לזהב ולכסף חמשת אלפים וארבע מאות הכל העלה ששבצר עם העלות הגולה מבבל לירושלם.
ואלה בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצור מלך בבל לבבל וישובו לירושלם ויהודה איש לעירו. אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן מספר בגוי רחום בענה מספר אנשי עם ישראל. בני פרעש אלפים מאה שבעים ושנים. בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים. בני ארח שבע מאות חמשה ושבעים. בני פחת מואב לבני ישוע יואב אלפים שמנה מאות ושנים עשר. בני עילם אלף מאתים חמשים וארבעה. בני זתוא תשע מאות וארבעים וחמשה. בני זכי שבע מאות וששים. בני בני שש מאות ארבעים ושנים. בני בבי שש מאות עשרים ושלשה. בני עזגד אלף מאתים עשרים ושנים. בני אדניקם שש מאות ששים וששה. בני בגוי אלפים חמשים וששה. בני עדין ארבע מאות חמשים וארבעה. בני אטר ליחזקיה תשעים ושמנה. בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה. בני יורה מאה ושנים עשר. בני חשם מאתים עשרים ושלשה. בני גבר תשעים וחמשה. בני בית לחם מאה עשרים ושלשה. אנשי נטפה חמשים וששה. אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה. בני עזמות ארבעים ושנים. בני קרית ערים כפירה ובארות שבע מאות וארבעים ושלשה. בני הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד. אנשי מכמס מאה עשרים ושנים. אנשי בית אל והעי מאתים עשרים ושלשה. בני נבו חמשים ושנים. בני מגביש מאה חמשים וששה. בני עילם אחר אלף מאתים חמשים וארבעה. בני חרם שלש מאות ועשרים. בני לד חדיד ואונו שבע מאות עשרים וחמשה. בני ירחו שלש מאות ארבעים וחמשה. בני סנאה שלשת אלפים ושש מאות ושלשים. הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה. בני אמר אלף חמשים ושנים. בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה. בני חרם אלף ושבעה עשר. הלוים בני ישוע וקדמיאל לבני הודויה שבעים וארבעה. המשררים בני אסף מאה עשרים ושמנה. בני השערים בני שלום בני אטר בני טלמון בני עקוב בני חטיטא בני שבי הכל מאה שלשים ותשעה. הנתינים בני ציחא בני חשופא בני טבעות. בני קרס בני סיעהא בני פדון. בני לבנה בני חגבה בני עקוב. בני חגב בני שמלי בני חנן. בני גדל בני גחר בני ראיה. בני רצין בני נקודא בני גזם. בני עזא בני פסח בני בסי. בני אסנה בני מעונים בני נפיסים. בני בקבוק בני חקופא בני חרחור. בני בצלות בני מחידא בני חרשא. בני ברקוס בני סיסרא בני תמח. בני נציח בני חטיפא. בני עבדי שלמה בני סטי בני הספרת בני פרודא. בני יעלה בני דרקון בני גדל. בני שפטיה בני חטיל בני פכרת הצביים בני אמי. כל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים. ואלה העלים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן אמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם. בני דליה בני טוביה בני נקודא שש מאות חמשים ושנים. ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על שמם. אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהנה. ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים. כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים. מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים. סוסיהם שבע מאות שלשים וששה פרדיהם מאתים ארבעים וחמשה. גמליהם ארבע מאות שלשים וחמשה חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים. ומראשי האבות בבואם לבית יהוה אשר בירושלם התנדבו לבית האלהים להעמידו על מכונו. ככחם נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש רבאות ואלף וכסף מנים חמשת אלפים וכתנת כהנים מאה. וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם.
ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלם. ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלהים. ויכינו המזבח על מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות ויעל עליו עלות ליהוה עלות לבקר ולערב. ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו. ואחריכן עלת תמיד ולחדשים ולכל מועדי יהוה המקדשים ולכל מתנדב נדבה ליהוה. מיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עלות ליהוה והיכל יהוה לא יסד. ויתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצדנים ולצרים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם. ובשנה השנית לבואם אל בית האלהים לירושלם בחדש השני החלו זרבבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר אחיהם הכהנים והלוים וכל הבאים מהשבי ירושלם ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית יהוה. ויעמד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על עשה המלאכה בבית האלהים בני חנדד בניהם ואחיהם הלוים. ויסדו הבנים את היכל יהוה ויעמידו הכהנים מלבשים בחצצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את יהוה על ידי דויד מלך ישראל. ויענו בהלל ובהודת ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל ליהוה על הוסד בית יהוה. ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם בכים בקול גדול ורבים בתרועה בשמחה להרים קול. ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק.
וישמעו צרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים היכל ליהוה אלהי ישראל. ויגשו אל זרבבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם ולא אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פה. ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה ליהוה אלהי ישראל כאשר צונו המלך כורש מלך פרס. ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבלהים אותם לבנות. וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם. ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו על ארתחששתא מלך פרס וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית. רחום בעל טעם ושמשי ספרא כתבו אגרה חדה על ירושלם לארתחששתא מלכא כנמא. אדין רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנכיא דהוא עלמיא. ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין ושאר עבר נהרה וכענת. דנה פרשגן אגרתא די שלחו עלוהי על ארתחששתא מלכא עבדיך אנש עבר נהרה וכענת. ידיע להוא למלכא די יהודיא די סלקו מן לותך עלינא אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתא בנין ושורי אשכללו ואשיא יחיטו. כען ידיע להוא למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון מנדה בלו והלך לא ינתנון ואפתם מלכים תהנזק. כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא וערות מלכא לא אריך לנא למחזא על דנה שלחנא והודענא למלכא. די יבקר בספר דכרניא די אבהתך ותהשכח בספר דכרניא ותנדע די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן ואשתדור עבדין בגוה מן יומת עלמא על דנה קריתא דך החרבת. מהודעין אנחנה למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון לקבל דנה חלק בעבר נהרא לא איתי לך. פתגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין ושאר עבר נהרה שלם וכעת. נשתונא די שלחתון עלינא מפרש קרי קדמי. ומני שים טעם ובקרו והשכחו די קריתא דך מן יומת עלמא על מלכין מתנשאה ומרד ואשתדור מתעבד בה. ומלכין תקיפין הוו על ירושלם ושליטין בכל עבר נהרה ומדה בלו והלך מתיהב להון. כען שימו טעם לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא יתשם. וזהירין הוו שלו למעבד על דנה למה ישגא חבלא להנזקת מלכין. אדין מן די פרשגן נשתונא די ארתחששתא מלכא קרי קדם רחום ושמשי ספרא וכנותהון אזלו בבהילו לירושלם על יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל. באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס.
והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודיא די ביהוד ובירושלם בשם אלה ישראל עליהון. באדין קמו זרבבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית אלהא די בירושלם ועמהון נביאיא די אלהא מסעדין להון. בה זמנא אתא עליהון תתני פחת עבר נהרה ושתר בוזני וכנותהון וכן אמרין להם מן שם לכם טעם ביתא דנה לבנא ואשרנא דנה לשכללה. אדין כנמא אמרנא להם מן אנון שמהת גבריא די דנה בנינא בנין. ועין אלההם הות על שבי יהודיא ולא בטלו המו עד טעמא לדריוש יהך ואדין יתיבון נשתונא על דנה. פרשגן אגרתא די שלח תתני פחת עבר נהרה ושתר בוזני וכנותה אפרסכיא די בעבר נהרה על דריוש מלכא. פתגמא שלחו עלוהי וכדנה כתיב בגוה לדריוש מלכא שלמא כלא. ידיע להוא למלכא די אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא והוא מתבנא אבן גלל ואע מתשם בכתליא ועבידתא דך אספרנא מתעבדא ומצלח בידהם. אדין שאלנא לשביא אלך כנמא אמרנא להם מן שם לכם טעם ביתא דנה למבניה ואשרנא דנה לשכללה. ואף שמהתהם שאלנא להם להודעותך די נכתב שם גבריא די בראשיהם. וכנמא פתגמא התיבונא לממר אנחנא המו עבדוהי די אלה שמיא וארעא ובנין ביתא די הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן ומלך לישראל רב בנהי ושכללה. להן מן די הרגזו אבהתנא לאלה שמיא יהב המו ביד נבוכדנצר מלך בבל כסדיא וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל. ברם בשנת חדה לכורש מלכא די בבל כורש מלכא שם טעם בית אלהא דנה לבנא. ואף מאניא די בית אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן היכלא די בירושלם והיבל המו להיכלא די בבל הנפק המו כורש מלכא מן היכלא די בבל ויהיבו לששבצר שמה די פחה שמה. ואמר לה אלה מאניא שא אזל אחת המו בהיכלא די בירושלם ובית אלהא יתבנא על אתרה. אדין ששבצר דך אתא יהב אשיא די בית אלהא די בירושלם ומן אדין ועד כען מתבנא ולא שלם. וכען הן על מלכא טב יתבקר בבית גנזיא די מלכא תמה די בבבל הן איתי די מן כורש מלכא שים טעם למבנא בית אלהא דך בירושלם ורעות מלכא על דנה ישלח עלינא.
באדין דריוש מלכא שם טעם ובקרו בבית ספריא די גנזיא מהחתין תמה בבבל. והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתה מגלה חדה וכן כתיב בגוה דכרונה. בשנת חדה לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית אלהא בירושלם ביתא יתבנא אתר די דבחין דבחין ואשוהי מסובלין רומה אמין שתין פתיה אמין שתין. נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת ונפקתא מן בית מלכא תתיהב. ואף מאני בית אלהא די דהבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן היכלא די בירושלם והיבל לבבל יהתיבון ויהך להיכלא די בירושלם לאתרה ותחת בבית אלהא. כען תתני פחת עבר נהרה שתר בוזני וכנותהון אפרסכיא די בעבר נהרה רחיקין הוו מן תמה. שבקו לעבידת בית אלהא דך פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית אלהא דך יבנון על אתרה. ומני שים טעם למא די תעבדון עם שבי יהודיא אלך למבנא בית אלהא דך ומנכסי מלכא די מדת עבר נהרה אספרנא נפקתא תהוא מתיהבא לגבריא אלך די לא לבטלא. ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואמרין לעלון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח כמאמר כהניא די בירושלם להוא מתיהב להם יום ביום די לא שלו. די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. ומני שים טעם די כל אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלהי וביתה נולו יתעבד על דנה. ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניה לחבלה בית אלהא דך די בירושלם אנה דריוש שמת טעם אספרנא יתעבד. אדין תתני פחת עבר נהרה שתר בוזני וכנותהון לקבל די שלח דריוש מלכא כנמא אספרנא עבדו. ושבי יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכללו מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס. ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא. ועבדו בני ישראל כהניא ולויא ושאר בני גלותא חנכת בית אלהא דנה בחדוה. והקרבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטיא על כל ישראל תרי עשר למנין שבטי ישראל. והקימו כהניא בפלגתהון ולויא במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלם ככתב ספר משה. ויעשו בני הגולה את הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון. כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים וישחטו הפסח לכל בני הגולה ולאחיהם הכהנים ולהם. ויאכלו בני ישראל השבים מהגולה וכל הנבדל מטמאת גוי הארץ אלהם לדרש ליהוה אלהי ישראל. ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה כי שמחם יהוה והסב לב מלך אשור עליהם לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים אלהי ישראל.
ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס עזרא בן שריה בן עזריה בן חלקיה. בן שלום בן צדוק בן אחיטוב. בן אמריה בן עזריה בן מריות. בן זרחיה בן עזי בן בקי. בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש. הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן יהוה אלהי ישראל ויתן לו המלך כיד יהוה אלהיו עליו כל בקשתו. ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשררים והשערים והנתינים אל ירושלם בשנת שבע לארתחשסתא המלך. ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך. כי באחד לחדש הראשון הוא יסד המעלה מבבל ובאחד לחדש החמישי בא אל ירושלם כיד אלהיו הטובה עליו. כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט. וזה פרשגן הנשתון אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר ספר דברי מצות יהוה וחקיו על ישראל. ארתחשסתא מלך מלכיא לעזרא כהנא ספר דתא די אלה שמיא גמיר וכענת. מני שים טעם די כל מתנדב במלכותי מן עמה ישראל וכהנוהי ולויא למהך לירושלם עמך יהך. כל קבל די מן קדם מלכא ושבעת יעטהי שליח לבקרא על יהוד ולירושלם בדת אלהך די בידך. ולהיבלה כסף ודהב די מלכא ויעטוהי התנדבו לאלה ישראל די בירושלם משכנה. וכל כסף ודהב די תהשכח בכל מדינת בבל עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין לבית אלההם די בירושלם. כל קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה תורין דכרין אמרין ומנחתהון ונסכיהון ותקרב המו על מדבחה די בית אלהכם די בירושלם. ומה די עליך ועל אחיך ייטב בשאר כספא ודהבה למעבד כרעות אלהכם תעבדון. ומאניא די מתיהבין לך לפלחן בית אלהך השלם קדם אלה ירושלם. ושאר חשחות בית אלהך די יפל לך למנתן תנתן מן בית גנזי מלכא. ומני אנה ארתחשסתא מלכא שים טעם לכל גזבריא די בעבר נהרה די כל די ישאלנכון עזרא כהנה ספר דתא די אלה שמיא אספרנא יתעבד. עד כסף ככרין מאה ועד חנטין כרין מאה ועד חמר בתין מאה ועד בתין משח מאה ומלח די לא כתב. כל די מן טעם אלה שמיא יתעבד אדרזדא לבית אלה שמיא די למה להוא קצף על מלכות מלכא ובנוהי. ולכם מהודעין די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם. ואנת עזרא כחכמת אלהך די בידך מני שפטין ודינין די להון דאנין לכל עמה די בעבר נהרה לכל ידעי דתי אלהך ודי לא ידע תהודעון. וכל די לא להוא עבד דתא די אלהך ודתא די מלכא אספרנא דינה להוא מתעבד מנה הן למות הן לשרשו הן לענש נכסין ולאסורין. ברוך יהוה אלהי אבותינו אשר נתן כזאת בלב המלך לפאר את בית יהוה אשר בירושלם. ועלי הטה חסד לפני המלך ויועציו ולכל שרי המלך הגברים ואני התחזקתי כיד יהוה אלהי עלי ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי.
ואלה ראשי אבתיהם והתיחשם העלים עמי במלכות ארתחשסתא המלך מבבל. מבני פינחס גרשם מבני איתמר דניאל מבני דויד חטוש. מבני שכניה מבני פרעש זכריה ועמו התיחש לזכרים מאה וחמשים. מבני פחת מואב אליהועיני בן זרחיה ועמו מאתים הזכרים. מבני שכניה בן יחזיאל ועמו שלש מאות הזכרים. ומבני עדין עבד בן יונתן ועמו חמשים הזכרים. ומבני עילם ישעיה בן עתליה ועמו שבעים הזכרים. ומבני שפטיה זבדיה בן מיכאל ועמו שמנים הזכרים. מבני יואב עבדיה בן יחיאל ועמו מאתים ושמנה עשר הזכרים. ומבני שלומית בן יוספיה ועמו מאה וששים הזכרים. ומבני בבי זכריה בן בבי ועמו עשרים ושמנה הזכרים. ומבני עזגד יוחנן בן הקטן ועמו מאה ועשרה הזכרים. ומבני אדניקם אחרנים ואלה שמותם אליפלט יעיאל ושמעיה ועמהם ששים הזכרים. ומבני בגוי עותי וזבוד ועמו שבעים הזכרים. ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן ולזכריה ולמשלם ראשים וליויריב ולאלנתן מבינים. ואוצאה אותם על אדו הראש בכספיא המקום ואשימה בפיהם דברים לדבר אל אדו אחיו הנתונים בכספיא המקום להביא לנו משרתים לבית אלהינו. ויביאו לנו כיד אלהינו הטובה עלינו איש שכל מבני מחלי בן לוי בן ישראל ושרביה ובניו ואחיו שמנה עשר. ואת חשביה ואתו ישעיה מבני מררי אחיו ובניהם עשרים. ומן הנתינים שנתן דויד והשרים לעבדת הלוים נתינים מאתים ועשרים כלם נקבו בשמות. ואקרא שם צום על הנהר אהוא להתענות לפני אלהינו לבקש ממנו דרך ישרה לנו ולטפנו ולכל רכושנו. כי בשתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך כי אמרנו למלך לאמר יד אלהינו על כל מבקשיו לטובה ועזו ואפו על כל עזביו. ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת ויעתר לנו. ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר לשרביה חשביה ועמהם מאחיהם עשרה. ואשקולה להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים תרומת בית אלהינו ההרימו המלך ויעציו ושריו וכל ישראל הנמצאים. ואשקלה על ידם כסף ככרים שש מאות וחמשים וכלי כסף מאה לככרים זהב מאה ככר. וכפרי זהב עשרים לאדרכנים אלף וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודת כזהב. ואמרה אלהם אתם קדש ליהוה והכלים קדש והכסף והזהב נדבה ליהוה אלהי אבתיכם. שקדו ושמרו עד תשקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל בירושלם הלשכות בית יהוה. וקבלו הכהנים והלוים משקל הכסף והזהב והכלים להביא לירושלם לבית אלהינו. ונסעה מנהר אהוא בשנים עשר לחדש הראשון ללכת ירושלם ויד אלהינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב ואורב על הדרך. ונבוא ירושלם ונשב שם ימים שלשה. וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלהינו על יד מרמות בן אוריה הכהן ועמו אלעזר בן פינחס ועמהם יוזבד בן ישוע ונועדיה בן בנוי הלוים. במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל בעת ההיא. הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עלות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר הכל עולה ליהוה. ויתנו את דתי המלך לאחשדרפני המלך ופחוות עבר הנהר ונשאו את העם ואת בית האלהים.
וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי. כי נשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה. וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם. ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל יהוה אלהי. ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים. מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה. ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם. ועתה מה נאמר אלהינו אחרי זאת כי עזבנו מצותיך. אשר צוית ביד עבדיך הנביאים לאמר הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבתיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטמאתם. ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנתיהם אל תשאו לבניכם ולא תדרשו שלמם וטובתם עד עולם למען תחזקו ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם. ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדלה כי אתה אלהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת. הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה. יהוה אלהי ישראל צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה הננו לפניך באשמתינו כי אין לעמוד לפניך על זאת.
וכהתפלל עזרא וכהתודתו בכה ומתנפל לפני בית האלהים נקבצו אליו מישראל קהל רב מאד אנשים ונשים וילדים כי בכו העם הרבה בכה. ויען שכניה בן יחיאל מבני עולם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת. ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת אדני והחרדים במצות אלהינו וכתורה יעשה. קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה. ויקם עזרא וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה וישבעו. ויקם עזרא מלפני בית האלהים וילך אל לשכת יהוחנן בן אלישיב וילך שם לחם לא אכל ומים לא שתה כי מתאבל על מעל הגולה. ויעבירו קול ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם. וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושלם לשלשת הימים הוא חדש התשיעי בעשרים בחדש וישבו כל העם ברחוב בית האלהים מרעידים על הדבר ומהגשמים. ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותשיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל. ועתה תנו תודה ליהוה אלהי אבתיכם ועשו רצונו והבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות. ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול כן כדבריך עלינו לעשות. אבל העם רב והעת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ והמלאכה לא ליום אחד ולא לשנים כי הרבינו לפשע בדבר הזה. יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההשיב נשים נכריות יבא לעתים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה עד להשיב חרון אף אלהינו ממנו עד לדבר הזה. אך יונתן בן עשהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת ומשלם ושבתי הלוי עזרם. ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בשמות וישבו ביום אחד לחדש העשירי לדריוש הדבר. ויכלו בכל אנשים ההשיבו נשים נכריות עד יום אחד לחדש הראשון. וימצא מבני הכהנים אשר השיבו נשים נכריות מבני ישוע בן יוצדק ואחיו מעשיה ואליעזר ויריב וגדליה. ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם. ומבני אמר חנני וזבדיה. ומבני חרם מעשיה ואליה ושמעיה ויחיאל ועזיה. ומבני פשחור אליועיני מעשיה ישמעאל נתנאל יוזבד ואלעשה. ומן הלוים יוזבד ושמעי וקליה הוא קליטא פתחיה יהודה ואליעזר. ומן המשררים אלישיב ומן השערים שלם וטלם ואורי. ומישראל מבני פרעש רמיה ויזיה ומלכיה ומימן ואלעזר ומלכיה ובניה. ומבני עילם מתניה זכריה ויחיאל ועבדי וירמות ואליה. ומבני זתוא אליועני אלישיב מתניה וירמות וזבד ועזיזא. ומבני בבי יהוחנן חנניה זבי עתלי. ומבני בני משלם מלוך ועדיה ישוב ושאל ירמות. ומבני פחת מואב עדנא וכלל בניה מעשיה מתניה בצלאל ובנוי ומנשה. ובני חרם אליעזר ישיה מלכיה שמעיה שמעון. בנימן מלוך שמריה. מבני חשם מתני מתתה זבד אליפלט ירמי מנשה שמעי. מבני בני מעדי עמרם ואואל. בניה בדיה כלוהי. וניה מרמות אלישיב. מתניה מתני ויעשו. ובני ובנוי שמעי. ושלמיה ונתן ועדיה. מכנדבי ששי שרי. עזראל ושלמיהו שמריה. שלום אמריה יוסף. מבני נבו יעיאל מתתיה זבד זבינא ידו ויואל בניה. כל אלה נשאי נשים נכריות ויש מהם נשים וישימו בנים.
דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה. ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלם. ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדלה ובחרפה וחומת ירושלם מפרצת ושעריה נצתו באש. ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל לפני אלהי השמים. ואמר אנא יהוה אלהי השמים האל הגדול והנורא שמר הברית וחסד לאהביו ולשמרי מצותיו. תהי נא אזנך קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל תפלת עבדך אשר אנכי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על בני ישראל עבדיך ומתודה על חטאות בני ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית אבי חטאנו. חבל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החקים ואת המשפטים אשר צוית את משה עבדך. זכר נא את הדבר אשר צוית את משה עבדך לאמר אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים. ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אם יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם והבואתים אל המקום אשר בחרתי לשכן את שמי שם. והם עבדיך ועמך אשר פדית בכחך הגדול ובידך החזקה. אנא אדני תהי נא אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת עבדיך החפצים ליראה את שמך והצליחה נא לעבדך היום ותנהו לרחמים לפני האיש הזה ואני הייתי משקה למלך.
ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו. ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד. ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש. ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים. ואמר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי ואבננה. ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן. ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה. ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו ויתן לי המלך כיד אלהי הטובה עלי. ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים. וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל. ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה. ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה. ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר הם פרוצים ושעריה אכלו באש. ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי. ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב. והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד כן לא הגדתי. ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה. ואגיד להם את יד אלהי אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך אשר אמר לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה. וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים. ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם.
ויקם אלישיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים ויבנו את שער הצאן המה קדשוהו ויעמידו דלתתיו ועד מגדל המאה קדשוהו עד מגדל חננאל. ועל ידו בנו אנשי ירחו ועל ידו בנה זכור בן אמרי. ואת שער הדגים בנו בני הסנאה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו מנעוליו ובריחיו. ועל ידם החזיק מרמות בן אוריה בן הקוץ ועל ידם החזיק משלם בן ברכיה בן משיזבאל ועל ידם החזיק צדוק בן בענא. ועל ידם החזיקו התקועים ואדיריהם לא הביאו צורם בעבדת אדניהם. ואת שער הישנה החזיקו יוידע בן פסח ומשלם בן בסודיה המה קרוהו ויעמידו דלתתיו ומנעליו ובריחיו. ועל ידם החזיק מלטיה הגבעני וידון המרנתי אנשי גבעון והמצפה לכסא פחת עבר הנהר. על ידו החזיק עזיאל בן חרהיה צורפים ועל ידו החזיק חנניה בן הרקחים ויעזבו ירושלם עד החומה הרחבה. ועל ידם החזיק רפיה בן חור שר חצי פלך ירושלם. ועל ידם החזיק ידיה בן חרומף ונגד ביתו ועל ידו החזיק חטוש בן חשבניה. מדה שנית החזיק מלכיה בן חרם וחשוב בן פחת מואב ואת מגדל התנורים. ועל ידו החזיק שלום בן הלוחש שר חצי פלך ירושלם הוא ובנותיו. את שער הגיא החזיק חנון וישבי זנוח המה בנוהו ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו ואלף אמה בחומה עד שער השפות. ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם הוא יבננו ויעמיד דלתתיו מנעליו ובריחיו. ואת שער העין החזיק שלון בן כל חזה שר פלך המצפה הוא יבננו ויטללנו ויעמידו דלתתיו מנעליו ובריחיו ואת חומת ברכת השלח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דויד. אחריו החזיק נחמיה בן עזבוק שר חצי פלך בית צור עד נגד קברי דויד ועד הברכה העשויה ועד בית הגברים. אחריו החזיקו הלוים רחום בן בני על ידו החזיק חשביה שר חצי פלך קעילה לפלכו. אחריו החזיקו אחיהם בוי בן חנדד שר חצי פלך קעילה. ויחזק על ידו עזר בן ישוע שר המצפה מדה שנית מנגד עלת הנשק המקצע. אחריו החרה החזיק ברוך בן זבי מדה שנית מן המקצוע עד פתח בית אלישיב הכהן הגדול. אחריו החזיק מרמות בן אוריה בן הקוץ מדה שנית מפתח בית אלישיב ועד תכלית בית אלישיב. ואחריו החזיקו הכהנים אנשי הככר. אחריו החזיק בנימן וחשוב נגד ביתם אחריו החזיק עזריה בן מעשיה בן ענניה אצל ביתו. אחריו החזיק בנוי בן חנדד מדה שנית מבית עזריה עד המקצוע ועד הפנה. פלל בן אוזי מנגד המקצוע והמגדל היוצא מבית המלך העליון אשר לחצר המטרה אחריו פדיה בן פרעש. והנתינים היו ישבים בעפל עד נגד שער המים למזרח והמגדל היוצא. אחריו החזיקו התקעים מדה שנית מנגד המגדל הגדול היוצא ועד חומת העפל. מעל שער הסוסים החזיקו הכהנים איש לנגד ביתו. אחריו החזיק צדוק בן אמר נגד ביתו ואחריו החזיק שמעיה בן שכניה שמר שער המזרח. אחרי החזיק חנניה בן שלמיה וחנון בן צלף הששי מדה שני אחריו החזיק משלם בן ברכיה נגד נשכתו. אחרי החזיק מלכיה בן הצרפי עד בית הנתינים והרכלים נגד שער המפקד ועד עלית הפנה. ובין עלית הפנה לשער הצאן החזיקו הצרפים והרכלים.
ויהי כאשר שמע סנבלט כי אנחנו בונים את החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על היהודים. ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות. וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר הם בונים אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם. שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה. ואל תכס על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים. ונבנה את החומה ותקשר כל החומה עד חציה ויהי לב לעם לעשות. ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד. ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה. ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם. ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה. ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה. ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו. ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם. וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם. ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלהים את עצתם ונשוב כלנו אל החומה איש אל מלאכתו. ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל בית יהודה. הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח. והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי. ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו. במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו. ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה. ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים.
ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים. ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה. ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב. ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו. ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים. ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה. וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה. ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו ויחרישו ולא מצאו דבר. ויאמר לא טוב הדבר אשר אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו. וגם אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה נא את המשא הזה. השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם. ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה. גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן ויהללו את יהוה ויעש העם כדבר הזה. גם מיום אשר צוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי. והפחות הראשנים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים. וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל נערי קבוצים שם על המלאכה. והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן הגוים אשר סביבתינו על שלחני. ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי ובין עשרת ימים בכל יין להרבה ועם זה לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה העבדה על העם הזה. זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה.
ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר איבינו כי בניתי את החומה ולא נותר בה פרץ גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים. וישלח סנבלט וגשם אלי לאמר לכה ונועדה יחדו בכפירים בבקעת אונו והמה חשבים לעשות לי רעה. ואשלחה עליהם מלאכים לאמר מלאכה גדולה אני עשה ולא אוכל לרדת למה תשבת המלאכה כאשר ארפה וירדתי אליכם. וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיב אותם כדבר הזה. וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם חמישית את נערו ואגרת פתוחה בידו. כתוב בה בגוים נשמע וגשמו אמר אתה והיהודים חשבים למרוד על כן אתה בונה החומה ואתה הוה להם למלך כדברים האלה. וגם נביאים העמדת לקרא עליך בירושלם לאמר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה ועתה לכה ונועצה יחדו. ואשלחה אליו לאמר לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר כי מלבך אתה בודאם. כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן המלאכה ולא תעשה ועתה חזק את ידי. ואני באתי בית שמעיה בן דליה בן מהיטבאל והוא עצור ויאמר נועד אל בית האלהים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך ולילה באים להרגך. ואמרה האיש כמוני יברח ומי כמוני אשר יבוא אל ההיכל וחי לא אבוא. ואכירה והנה לא אלהים שלחו כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו. למען שכור הוא למען אירא ואעשה כן וחטאתי והיה להם לשם רע למען יחרפוני. זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אלה וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים אשר היו מיראים אותי. ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול לחמשים ושנים יום. ויהי כאשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגוים אשר סביבתינו ויפלו מאד בעיניהם וידעו כי מאת אלהינו נעשתה המלאכה הזאת. גם בימים ההם מרבים חרי יהודה אגרתיהם הולכות על טוביה ואשר לטוביה באות אליהם. כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה. גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני.
ויהי כאשר נבנתה החומה ואעמיד הדלתות ויפקדו השוערים והמשררים והלוים. ואצוה את חנני אחי ואת חנניה שר הבירה על ירושלם כי הוא כאיש אמת וירא את האלהים מרבים. ויאמר להם לא יפתחו שערי ירושלם עד חם השמש ועד הם עמדים יגיפו הדלתות ואחזו והעמיד משמרות ישבי ירושלם איש במשמרו ואיש נגד ביתו. והעיר רחבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוים. ויתן אלהי אל לבי ואקבצה את החרים ואת הסגנים ואת העם להתיחש ואמצא ספר היחש העולים בראשונה ואמצא כתוב בו. אלה בני המדינה העלים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל וישובו לירושלם וליהודה איש לעירו. הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן מספרת בגוי נחום בענה מספר אנשי עם ישראל. בני פרעש אלפים מאה ושבעים ושנים. בני שפטיה שלש מאות שבעים ושנים. בני ארח שש מאות חמשים ושנים. בני פחת מואב לבני ישוע ויואב אלפים ושמנה מאות שמנה עשר. בני עילם אלף מאתים חמשים וארבעה. בני זתוא שמנה מאות ארבעים וחמשה. בני זכי שבע מאות וששים. בני בנוי שש מאות ארבעים ושמנה. בני בבי שש מאות עשרים ושמנה. בני עזגד אלפים שלש מאות עשרים ושנים. בני אדניקם שש מאות ששים ושבעה. בני בגוי אלפים ששים ושבעה. בני עדין שש מאות חמשים וחמשה. בני אטר לחזקיה תשעים ושמנה. בני חשם שלש מאות עשרים ושמנה. בני בצי שלש מאות עשרים וארבעה. בני חריף מאה שנים עשר. בני גבעון תשעים וחמשה. אנשי בית לחם ונטפה מאה שמנים ושמנה. אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה. אנשי בית עזמות ארבעים ושנים. אנשי קרית יערים כפירה ובארות שבע מאות ארבעים ושלשה. אנשי הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד. אנשי מכמס מאה ועשרים ושנים. אנשי בית אל והעי מאה עשרים ושלשה. אנשי נבו אחר חמשים ושנים. בני עילם אחר אלף מאתים חמשים וארבעה. בני חרם שלש מאות ועשרים. בני ירחו שלש מאות ארבעים וחמשה. בני לד חדיד ואונו שבע מאות ועשרים ואחד. בני סנאה שלשת אלפים תשע מאות ושלשים. הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלשה. בני אמר אלף חמשים ושנים. בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה. בני חרם אלף שבעה עשר. הלוים בני ישוע לקדמיאל לבני להודוה שבעים וארבעה. המשררים בני אסף מאה ארבעים ושמנה. השערים בני שלום בני אטר בני טלמן בני עקוב בני חטיטא בני שבי מאה שלשים ושמנה. הנתינים בני צחא בני חשפא בני טבעות. בני קירס בני סיעא בני פדון. בני לבנה בני חגבה בני שלמי. בני חנן בני גדל בני גחר. בני ראיה בני רצין בני נקודא. בני גזם בני עזא בני פסח. בני בסי בני מעונים בני נפושסים. בני בקבוק בני חקופא בני חרחור. בני בצלית בני מחידא בני חרשא. בני ברקוס בני סיסרא בני תמח. בני נציח בני חטיפא. בני עבדי שלמה בני סוטי בני סופרת בני פרידא. בני יעלא בני דרקון בני גדל. בני שפטיה בני חטיל בני פכרת הצביים בני אמון. כל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים. ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם. בני דליה בני טוביה בני נקודא שש מאות וארבעים ושנים. ומן הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על שמם. אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצא ויגאלו מן הכהנה. ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד הכהן לאורים ותומים. כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים. מלבד עבדיהם ואמהתיהם אלה שבעת אלפים שלש מאות שלשים ושבעה ולהם משררים ומשררות מאתים וארבעים וחמשה. סוסיהם שבע מאות שלשים וששה פרדיהם מאתים ארבעים וחמשה. גמלים ארבע מאות שלשים וחמשה חמרים ששת אלפים שבע מאות ועשרים. ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה התרשתא נתן לאוצר זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים כתנות כהנים שלשים וחמש מאות. ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שתי רבות וכסף מנים אלפים ומאתים. ואשר נתנו שארית העם זהב דרכמונים שתי רבוא וכסף מנים אלפים וכתנת כהנים ששים ושבעה. וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן העם והנתינים וכל ישראל בעריהם ויגע החדש השביעי ובני ישראל בעריהם.
ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את ספר תורת משה אשר צוה יהוה את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה. ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ויעמד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל ומלכיה וחשם וחשבדנה זכריה משלם. ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם. ויברך עזרא את יהוה האלהים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחו ליהוה אפים ארצה. וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתי הודיה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה והלוים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם. ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא. ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדש הוא ליהוה אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות יהוה היא מעזכם. והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדש ואל תעצבו. וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלוים אל עזרא הספר ולהשכיל אל דברי התורה. וימצאו כתוב בתורה אשר צוה יהוה ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי. ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב. ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים. ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד. ויקרא בספר תורת האלהים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט.
וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם. ויבדלו זרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם ועונות אבתיהם. ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת יהוה אלהיהם רבעית היום ורבעית מתודים ומשתחוים ליהוה אלהיהם. ויקם על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל יהוה אלהיהם. ויאמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את יהוה אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. אתה הוא יהוה לבדך את עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים. אתה הוא יהוה האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם. ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה. ותרא את עני אבתינו במצרים ואת זעקתם שמעת על ים סוף. ותתן אתת ומפתים בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה. והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה ואת רדפיהם השלכת במצולת כמו אבן במים עזים. ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה. ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים. ואת שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך. ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם. והם ואבתינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שמעו אל מצותיך. וימאנו לשמע ולא זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם ויתנו ראש לשוב לעבדתם במרים ואתה אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב וחסד ולא עזבתם. אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות. ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחתם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר להם ואת הדרך אשר ילכו בה. ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם. וארבעים שנה כלכלתם במדבר לא חסרו שלמתיהם לא בלו ורגליהם לא בצקו. ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן. ובניהם הרבית כככבי השמים ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבתיהם לבוא לרשת. ויבאו הבנים ויירשו את הארץ ותכנע לפניהם את ישבי הארץ הכנענים ותתנם בידם ואת מלכיהם ואת עממי הארץ לעשות בהם כרצונם. וילכדו ערים בצרות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים כל טוב ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל לרב ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול. וימרו וימרדו בך וישלכו את תורתך אחרי גום ואת נביאיך הרגו אשר העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולת. ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עתים. ותעד בהם להשיבם אל תורתך והמה הזידו ולא שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה אדם וחיה בהם ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ולא שמעו. ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת. וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה ולא עזבתם כי אל חנון ורחום אתה. ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאנו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו. ובכל זאת אנחנו כרתים אמנה וכתבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו.
ועל החתומים נחמיה התרשתא בן חכליה וצדקיה. שריה עזריה ירמיה. פשחור אמריה מלכיה. חטוש שבניה מלוך. חרם מרמות עבדיה. דניאל גנתון ברוך. משלם אביה מימן. מעזיה בלגי שמעיה אלה הכהנים. והלוים וישוע בן אזניה בנוי מבני חנדד קדמיאל. ואחיהם שבניה הודיה קליטא פלאיה חנן. מיכא רחוב חשביה. זכור שרביה שבניה. הודיה בני בנינו. ראשי העם פרעש פחת מואב עילם זתוא בני. בני עזגד בבי. אדניה בגוי עדין. אטר חזקיה עזור. הודיה חשם בצי. חריף ענתות נובי. מגפיעש משלם חזיר. משיזבאל צדוק ידוע. פלטיה חנן עניה. הושע חנניה חשוב. הלוחש פלחא שובק. רחום חשבנה מעשיה. ואחיה חנן ענן. מלוך חרם בענה. ושאר העם הכהנים הלוים השוערים המשררים הנתינים וכל הנבדל מעמי הארצות אל תורת האלהים נשיהם בניהם ובנתיהם כל יודע מבין. מחזיקים על אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות יהוה אדנינו ומשפטיו וחקיו. ואשר לא נתן בנתינו לעמי הארץ ואת בנתיהם לא נקח לבנינו. ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש ונטש את השנה השביעית ומשא כל יד. והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלשית השקל בשנה לעבדת בית אלהינו. ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החדשים למועדים ולקדשים ולחטאות לכפר על ישראל וכל מלאכת בית אלהינו. והגורלות הפלנו על קרבן העצים הכהנים הלוים והעם להביא לבית אלהינו לבית אבתינו לעתים מזמנים שנה בשנה לבער על מזבח יהוה אלהינו ככתוב בתורה. ולהביא את בכורי אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה לבית יהוה. ואת בכרות בנינו ובהמתינו ככתוב בתורה ואת בכורי בקרינו וצאנינו להביא לבית אלהינו לכהנים המשרתים בבית אלהינו. ואת ראשית עריסתינו ותרומתינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו ומעשר אדמתנו ללוים והם הלוים המעשרים בכל ערי עבדתנו. והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים והלוים יעלו את מעשר המעשר לבית אלהינו אל הלשכות לבית האוצר. כי אל הלשכות יביאו בני ישראל ובני הלוי את תרומת הדגן התירוש והיצהר ושם כלי המקדש והכהנים המשרתים והשוערים והמשררים ולא נעזב את בית אלהינו.
וישבו שרי העם בירושלם ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלם עיר הקדש ותשע הידות בערים. ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלם. ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלם ובערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה. ובירושלם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן מבני יהודה עתיה בן עזיה בן זכריה בן אמריה בן שפטיה בן מהללאל מבני פרץ. ומעשיה בן ברוך בן כל חזה בן חזיה בן עדיה בן יויריב בן זכריה בן השלני. כל בני פרץ הישבים בירושלם ארבע מאות ששים ושמנה אנשי חיל. ואלה בני בנימן סלא בן משלם בן יועד בן פדיה בן קוליה בן מעשיה בן איתיאל בן ישעיה. ואחריו גבי סלי תשע מאות עשרים ושמנה. ויואל בן זכרי פקיד עליהם ויהודה בן הסנואה על העיר משנה. מן הכהנים ידעיה בן יויריב יכין. שריה בן חלקיה בן משלם בן צדוק בן מריות בן אחיטוב נגד בית האלהים. ואחיהם עשי המלאכה לבית שמנה מאות עשרים ושנים ועדיה בן ירחם בן פלליה בן אמצי בן זכריה בן פשחור בן מלכיה. ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ושנים ועמשסי בן עזראל בן אחזי בן משלמות בן אמר. ואחיהם גבורי חיל מאה עשרים ושמנה ופקיד עליהם זבדיאל בן הגדולים. ומן הלוים שמעיה בן חשוב בן עזריקם בן חשביה בן בוני. ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצנה לבית האלהים מראשי הלוים. ומתניה בן מיכה בן זבדי בן אסף ראש התחלה יהודה לתפלה ובקבקיה משנה מאחיו ועבדא בן שמוע בן גלל בן ידיתון. כל הלוים בעיר הקדש מאתים שמנים וארבעה. והשוערים עקוב טלמון ואחיהם השמרים בשערים מאה שבעים ושנים. ושאר ישראל הכהנים הלוים בכל ערי יהודה איש בנחלתו. והנתינים ישבים בעפל וציחא וגשפא על הנתינים. ופקיד הלוים בירושלם עזי בן בני בן חשביה בן מתניה בן מיכא מבני אסף המשררים לנגד מלאכת בית האלהים. כי מצות המלך עליהם ואמנה על המשררים דבר יום ביומו. ופתחיה בן משיזבאל מבני זרח בן יהודה ליד המלך לכל דבר לעם. ואל החצרים בשדתם מבני יהודה ישבו בקרית הארבע ובנתיה ובדיבן ובנתיה וביקבצאל וחצריה. ובישוע ובמולדה ובבית פלט. ובחצר שועל ובבאר שבע ובנתיה. ובצקלג ובמכנה ובבנתיה. ובעין רמון ובצרעה ובירמות. זנח עדלם וחצריהם לכיש ושדתיה עזקה ובנתיה ויחנו מבאר שבע עד גיא הנם. ובני בנימן מגבע מכמש ועיה ובית אל ובנתיה. ענתות נב ענניה. חצור רמה גתים. חדיד צבעים נבלט. לד ואונו גי החרשים. ומן הלוים מחלקות יהודה לבנימין.
ואלה הכהנים והלוים אשר עלו עם זרבבל בן שאלתיאל וישוע שריה ירמיה עזרא. אמריה מלוך חטוש. שכניה רחם מרמת. עדוא גנתוי אביה. מימין מעדיה בלגה. שמעיה ויויריב ידעיה. סלו עמוק חלקיה ידעיה אלה ראשי הכהנים ואחיהם בימי ישוע. והלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות הוא ואחיו. ובקבקיה וענו אחיהם לנגדם למשמרות. וישוע הוליד את יויקים ויויקים הוליד את אלישיב ואלישיב את יוידע. ויוידע הוליד את יונתן ויונתן הוליד את ידוע. ובימי יויקים היו כהנים ראשי האבות לשריה מריה לירמיה חנניה. לעזרא משלם לאמריה יהוחנן. למלוכי יונתן לשבניה יוסף. לחרם עדנא למריות חלקי. לעדיא זכריה לגנתון משלם. לאביה זכרי למנימין למועדיה פלטי. לבלגה שמוע לשמעיה יהונתן. וליויריב מתני לידעיה עזי. לסלי קלי לעמוק עבר. לחלקיה חשביה לידעיה נתנאל. הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים ראשי אבות והכהנים על מלכות דריוש הפרסי. בני לוי ראשי האבות כתובים על ספר דברי הימים ועד ימי יוחנן בן אלישיב. וראשי הלוים חשביה שרביה וישוע בן קדמיאל ואחיהם לנגדם להלל להודות במצות דויד איש האלהים משמר לעמת משמר. מתניה ובקבקיה עבדיה משלם טלמון עקוב שמרים שוערים משמר באספי השערים. אלה בימי יויקים בן ישוע בן יוצדק ובימי נחמיה הפחה ועזרא הכהן הסופר. ובחנכת חומת ירושלם בקשו את הלוים מכל מקומתם להביאם לירושלם לעשת חנכה ושמחה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנרות. ויאספו בני המשררים ומן הככר סביבות ירושלם ומן חצרי נטפתי. ומבית הגלגל ומשדות גבע ועזמות כי חצרים בנו להם המשררים סביבות ירושלם. ויטהרו הכהנים והלוים ויטהרו את העם ואת השערים ואת החומה. ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודת גדולת ותהלכת לימין מעל לחומה לשער האשפת. וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה. ועזריה עזרא ומשלם. יהודה ובנימן ושמעיה וירמיה. ומבני הכהנים בחצצרות זכריה בן יונתן בן שמעיה בן מתניה בן מיכיה בן זכור בן אסף. ואחיו שמעיה ועזראל מללי גללי מעי נתנאל ויהודה חנני בכלי שיר דויד איש האלהים ועזרא הסופר לפניהם. ועל שער העין ונגדם עלו על מעלות עיר דויד במעלה לחומה מעל לבית דויד ועד שער המים מזרח. והתודה השנית ההולכת למואל ואני אחריה וחצי העם מעל להחומה מעל למגדל התנורים ועד החומה הרחבה. ומעל לשער אפרים ועל שער הישנה ועל שער הדגים ומגדל חננאל ומגדל המאה ועד שער הצאן ועמדו בשער המטרה. ותעמדנה שתי התודת בבית האלהים ואני וחצי הסגנים עמי. והכהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיני זכריה חנניה בחצצרות. ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועזי ויהוחנן ומלכיה ועילם ועזר וישמיעו המשררים ויזרחיה הפקיד. ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלהים שמחם שמחה גדולה וגם הנשים והילדים שמחו ותשמע שמחת ירושלם מרחוק. ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה לכהנים וללוים כי שמחת יהודה על הכהנים ועל הלוים העמדים. וישמרו משמרת אלהיהם ומשמרת הטהרה והמשררים והשערים כמצות דויד שלמה בנו. כי בימי דויד ואסף מקדם ראש המשררים ושיר תהלה והדות לאלהים. וכל ישראל בימי זרבבל ובימי נחמיה נתנים מניות המשררים והשערים דבר יום ביומו ומקדשים ללוים והלוים מקדשים לבני אהרן.
ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד עולם. כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה. ויהי כשמעם את התורה ויבדילו כל ערב מישראל. ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית אלהינו קרוב לטוביה. ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים. ובכל זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך. ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים. וירע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה. ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את המנחה והלבונה. ואדעה כי מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה. ואריבה את הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית האלהים ואקבצם ואעמדם על עמדם. וכל יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות. ואוצרה על אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן זכור בן מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם. זכרה לי אלהי על זאת ואל תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו. בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על החמרים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד. והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם. ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את יום השבת. הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת. ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת. וילינו הרכלים ומכרי כל ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים. ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם מן העת ההיא לא באו בשבת. ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את יום השבת גם זאת זכרה לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך. גם בימים ההם ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות. ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם. הלוא על אלה חטא שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על כל ישראל גם אותו החטיאו הנשים הנכריות. ולכם הנשמע לעשת את כל הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות. ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי. זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים. וטהרתים מכל נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו. ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה לי אלהי לטובה.
אדם שת אנוש. קינן מהללאל ירד. חנוך מתושלח למך. נח שם חם ויפת. בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון ותבל ומשך ותירס. ובני גמר אשכנז ודיפת ותוגרמה. ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים. בני חם כוש ומצרים פוט וכנען. ובני כוש סבא וחוילה וסבתא ורעמא וסבתכא ובני רעמא שבא ודדן. וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גבור בארץ. ומצרים ילד את לודיים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים. ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים. וכנען ילד את צידון בכרו ואת חת. ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי. ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני. ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי. בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך. וארפכשד ילד את שלח ושלח ילד את עבר. ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן. ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח. ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה. ואת עיבל ואת אבימאל ואת שבא. ואת אופיר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן. שם ארפכשד שלח. עבר פלג רעו. שרוג נחור תרח. אברם הוא אברהם. בני אברהם יצחק וישמעאל. אלה תלדותם בכור ישמעאל נביות וקדר ואדבאל ומבשם. משמע ודומה משא חדד ותימא. יטור נפיש וקדמה אלה הם בני ישמעאל. ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח ובני יקשן שבא ודדן. ובני מדין עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה כל אלה בני קטורה. ויולד אברהם את יצחק בני יצחק עשו וישראל. בני עשו אליפז רעואל ויעוש ויעלם וקרח. בני אליפז תימן ואומר צפי וגעתם קנז ותמנע ועמלק. בני רעואל נחת זרח שמה ומזה. ובני שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה ודישן ואצר ודישן. ובני לוטן חרי והומם ואחות לוטן תמנע. בני שובל עלין ומנחת ועיבל שפי ואונם ובני צבעון איה וענה. בני ענה דישון ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן. בני אצר בלהן וזעון יעקן בני דישון עוץ וארן. ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בלע בן בעור ושם עירו דנהבה. וימת בלע וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה. וימת יובב וימלך תחתיו חושם מארץ התימני. וימת חושם וימלך תחתיו הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עיות. וימת הדד וימלך תחתיו שמלה ממשרקה. וימת שמלה וימלך תחתיו שאול מרחבות הנהר. וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן בן עכבור. וימת בעל חנן וימלך תחתיו הדד ושם עירו פעי ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע אלוף עליה אלוף יתת. אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף פינן. אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר. אלוף מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום.
אלה בני ישראל ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבלון. דן יוסף ובנימן נפתלי גד ואשר. בני יהודה ער ואונן ושלה שלושה נולד לו מבת שוע הכנענית ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו. ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח כל בני יהודה חמשה. בני פרץ חצרון וחמול. ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כלם חמשה. ובני כרמי עכר עוכר ישראל אשר מעל בחרם. ובני איתן עזריה. ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמאל ואת רם ואת כלובי. ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון נשיא בני יהודה. ונחשון הוליד את שלמא ושלמא הוליד את בעז. ובעז הוליד את עובד ועובד הוליד את ישי. ואישי הוליד את בכרו את אליאב ואבינדב השני ושמעא השלישי. נתנאל הרביעי רדי החמישי. אצם הששי דויד השבעי. ואחיתיהם צרויה ואביגיל ובני צרויה אבשי ויואב ועשה אל שלשה. ואביגיל ילדה את עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי. וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל. ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה ותלד לו את שגוב. ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלוש ערים בארץ הגלעד. ויקח גשור וארם את חות יאיר מאתם את קנת ואת בנתיה ששים עיר כל אלה בני מכיר אבי גלעד. ואחר מות חצרון בכלב אפרתה ואשת חצרון אביה ותלד לו את אשחור אבי תקוע. ויהיו בני ירחמאל בכור חצרון הבכור רם ובונה וארן ואצם אחיה. ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה עטרה היא אם אונם. ויהיו בני רם בכור ירחמאל מעץ וימין ועקר. ויהיו בני אונם שמי וידע ובני שמי נדב ואבישור. ושם אשת אבישור אביהיל ותלד לו את אחבן ואת מוליד. ובני נדב סלד ואפים וימת סלד לא בנים. ובני אפים ישעי ובני ישעי ששן ובני ששן אחלי. ובני ידע אחי שמי יתר ויונתן וימת יתר לא בנים. ובני יונתן פלת וזזא אלה היו בני ירחמאל. ולא היה לששן בנים כי אם בנות ולששן עבד מצרי ושמו ירחע. ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה ותלד לו את עתי. ועתי הליד את נתן ונתן הוליד את זבד. וזבד הוליד את אפלל ואפלל הוליד את עובד. ועובד הוליד את יהוא ויהוא הוליד את עזריה. ועזריה הליד את חלץ וחלץ הליד את אלעשה. ואלעשה הליד את ססמי וססמי הליד את שלום. ושלום הוליד את יקמיה ויקמיה הליד את אלישמע. ובני כלב אחי ירחמאל מישע בכרו הוא אבי זיף ובני מרשה אבי חברון. ובני חברון קרח ותפח ורקם ושמע. ושמע הוליד את רחם אבי ירקעם ורקם הוליד את שמי. ובן שמי מעון ומעון אבי בית צור. ועיפה פילגש כלב ילדה את חרן ואת מוצא ואת גזז וחרן הליד את גזז. ובני יהדי רגם ויותם וגישן ופלט ועיפה ושעף. פלגש כלב מעכה ילד שבר ואת תרחנה. ותלד שעף אבי מדמנה את שוא אבי מכבנה ואבי גבעא ובת כלב עכסה. אלה היו בני כלב בן חור בכור אפרתה שובל אבי קרית יערים. שלמא אבי בית לחם חרף אבי בית גדר. ויהיו בנים לשובל אבי קרית יערים הראה חצי המנחות. ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי והשמתי והמשרעי מאלה יצאו הצרעתי והאשתאלי. בני שלמא בית לחם ונטופתי עטרות בית יואב וחצי המנחתי הצרעי. ומשפחות ספרים ישבו יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב.
ואלה היו בני דויד אשר נולד לו בחברון הבכור אמנן לאחינעם היזרעאלית שני דניאל לאביגיל הכרמלית. השלשי לאבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור הרביעי אדניה בן חגית. החמישי שפטיה לאביטל הששי יתרעם לעגלה אשתו. ששה נולד לו בחברון וימלך שם שבע שנים וששה חדשים ושלשים ושלוש שנה מלך בירושלם. ואלה נולדו לו בירושלים שמעא ושובב ונתן ושלמה ארבעה לבת שוע בת עמיאל. ויבחר ואלישמע ואליפלט. ונגה ונפג ויפיע. ואלישמע ואלידע ואליפלט תשעה. כל בני דויד מלבד בני פילגשים ותמר אחותם. ובן שלמה רחבעם אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו. יורם בנו אחזיהו בנו יואש בנו. אמציהו בנו עזריה בנו יותם בנו. אחז בנו חזקיהו בנו מנשה בנו. אמון בנו יאשיהו בנו. ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלשי צדקיהו הרביעי שלום. ובני יהויקים יכניה בנו צדקיה בנו. ובני יכניה אסר שאלתיאל בנו. ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה. ובני פדיה זרבבל ושמעי ובן זרבבל משלם וחנניה ושלמית אחותם. וחשבה ואהל וברכיה וחסדיה יושב חסד חמש. ובן חנניה פלטיה וישעיה בני רפיה בני ארנן בני עבדיה בני שכניה. ובני שכניה שמעיה ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט ששה. ובן נעריה אליועיני וחזקיה ועזריקם שלשה. ובני אליועיני הודיוהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה.
בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל. וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הליד את אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי. ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש ושם אחותם הצללפוני. ופנואל אבי גדר ועזר אבי חושה אלה בני חור בכור אפרתה אבי בית לחם. ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה. ותלד לו נערה את אחזם ואת חפר ואת תימני ואת האחשתרי אלה בני נערה. ובני חלאה צרת יצחר ואתנן. וקוץ הוליד את ענוב ואת הצבבה ומשפחות אחרחל בן הרום. ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב. ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל. וכלוב אחי שוחה הוליד את מחיר הוא אבי אשתון. ואשתון הוליד את בית רפא ואת פסח ואת תחנה אבי עיר נחש אלה אנשי רכה. ובני קנז עתניאל ושריה ובני עתניאל חתת. ומעונתי הוליד את עפרה ושריה הוליד את יואב אבי גיא חרשים כי חרשים היו. ובני כלב בן יפנה עירו אלה ונעם ובני אלה וקנז. ובני יהללאל זיף וזיפה תיריא ואשראל. ובן עזרה יתר ומרד ועפר וילון ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח אבי אשתמע. ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. ובני אשת הודיה אחות נחם אבי קעילה הגרמי ואשתמע המעכתי. ובני שימון אמנון ורנה בן חנן ותולון ובני ישעי זוחת ובן זוחת. בני שלה בן יהודה ער אבי לכה ולעדה אבי מרשה ומשפחות בית עבדת הבץ לבית אשבע. ויוקים ואנשי כזבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים. המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. בני שמעון נמואל וימין יריב זרח שאול. שלם בנו מבשם בנו משמע בנו. ובני משמע חמואל בנו זכור בנו שמעי בנו. ולשמעי בנים ששה עשר ובנות שש ולאחיו אין בנים רבים וכל משפחתם לא הרבו עד בני יהודה. וישבו בבאר שבע ומולדה וחצר שועל. ובבלהה ובעצם ובתולד. ובבתואל ובחרמה ובציקלג. ובבית מרכבות ובחצר סוסים ובבית בראי ובשערים אלה עריהם עד מלך דויד. וחצריהם עיטם ועין רמון ותכן ועשן ערים חמש. וכל חצריהם אשר סביבות הערים האלה עד בעל זאת מושבתם והתיחשם להם. ומשובב וימלך ויושה בן אמציה. ויואל ויהוא בן יושביה בן שריה בן עשיאל. ואליועיני ויעקבה וישוחיה ועשיה ועדיאל וישימאל ובניה. וזיזא בן שפעי בן אלון בן ידיה בן שמרי בן שמעיה. אלה הבאים בשמות נשיאים במשפחותם ובית אבותיהם פרצו לרוב. וילכו למבוא גדר עד למזרח הגיא לבקש מרעה לצאנם. וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ רחבת ידים ושקטת ושלוה כי מן חם הישבים שם לפנים. ויבאו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקיהו מלך יהודה ויכו את אהליהם ואת המעינים אשר נמצאו שמה ויחרימם עד היום הזה וישבו תחתיהם כי מרעה לצאנם שם. ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר אנשים חמש מאות ופלטיה ונעריה ורפיה ועזיאל בני ישעי בראשם. ויכו את שארית הפלטה לעמלק וישבו שם עד היום הזה.
ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכרה. כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכרה ליוסף. בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלוא חצרון וכרמי. בני יואל שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו. מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו. בארה בנו אשר הגלה תלגת פלנאסר מלך אשר הוא נשיא לראובני. ואחיו למשפחתיו בהתיחש לתלדותם הראש יעיאל וזכריהו. ובלע בן עזז בן שמע בן יואל הוא יושב בערער ועד נבו ובעל מעון. ולמזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת כי מקניהם רבו בארץ גלעד. ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים ויפלו בידם וישבו באהליהם על כל פני מזרח לגלעד. ובני גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד סלכה. יואל הראש ושפם המשנה ויעני ושפט בבשן. ואחיהם לבית אבותיהם מיכאל ומשלם ושבע ויורי ויעכן וזיע ועבר שבעה. אלה בני אביחיל בן חורי בן ירוח בן גלעד בן מיכאל בן ישישי בן יחדו בן בוז. אחי בן עבדיאל בן גוני ראש לבית אבותם. וישבו בגלעד בבשן ובבנתיה ובכל מגרשי שרון על תוצאותם. כלם התיחשו בימי יותם מלך יהודה ובימי ירבעם מלך ישראל. בני ראובן וגדי וחצי שבט מנשה מן בני חיל אנשים נשאי מגן וחרב ודרכי קשת ולמודי מלחמה ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים יצאי צבא. ויעשו מלחמה עם ההגריאים ויטור ונפיש ונודב. ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים וכל שעמהם כי לאלהים זעקו במלחמה ונעתור להם כי בטחו בו. וישבו מקניהם גמליהם חמשים אלף וצאן מאתים וחמשים אלף וחמורים אלפים ונפש אדם מאה אלף. כי חללים רבים נפלו כי מהאלהים המלחמה וישבו תחתיהם עד הגלה. ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו. ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל אנשים גבורי חיל אנשי שמות ראשים לבית אבותם. וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלהים מפניהם. ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה.
בני לוי גרשון קהת ומררי. ובני קהת עמרם יצהר וחברון ועזיאל. ובני עמרם אהרן ומשה ומרים ובני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. אלעזר הוליד את פינחס פינחס הליד את אבישוע. ואבישוע הוליד את בקי ובקי הוליד את עזי. ועזי הוליד את זרחיה וזרחיה הוליד את מריות. מריות הוליד את אמריה ואמריה הוליד את אחיטוב. ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את אחימעץ. ואחימעץ הוליד את עזריה ועזריה הוליד את יוחנן. ויוחנן הוליד את עזריה הוא אשר כהן בבית אשר בנה שלמה בירושלם. ויולד עזריה את אמריה ואמריה הוליד את אחיטוב. ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את שלום. ושלום הוליד את חלקיה וחלקיה הוליד את עזריה. ועזריה הוליד את שריה ושריה הוליד את יהוצדק. ויהוצדק הלך בהגלות יהוה את יהודה וירושלם ביד נבכדנאצר. בני לוי גרשם קהת ומררי. ואלה שמות בני גרשום לבני ושמעי. ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל. בני מררי מחלי ומשי ואלה משפחות הלוי לאבותיהם. לגרשום לבני בנו יחת בנו זמה בנו. יואח בנו עדו בנו זרח בנו יאתרי בנו. בני קהת עמינדב בנו קרח בנו אסיר בנו. אלקנה בנו ואביסף בנו ואסיר בנו. תחת בנו אוריאל בנו עזיה בנו ושאול בנו. ובני אלקנה עמשי ואחימות. אלקנה בנו אלקנה צופי בנו ונחת בנו. אליאב בנו ירחם בנו אלקנה בנו. ובני שמואל הבכר ושני ואביה. בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו. שמעא בנו חגיה בנו עשיה בנו. ואלה אשר העמיד דויד על ידי שיר בית יהוה ממנוח הארון. ויהיו משרתים לפני משכן אהל מועד בשיר עד בנות שלמה את בית יהוה בירושלם ויעמדו כמשפטם על עבודתם. ואלה העמדים ובניהם מבני הקהתי הימן המשורר בן יואל בן שמואל. בן אלקנה בן ירחם בן אליאל בן תוח. בן ציף בן אלקנה בן מחת בן עמשי. בן אלקנה בן יואל בן עזריה בן צפניה. בן תחת בן אסיר בן אביסף בן קרח. בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל. ואחיו אסף העמד על ימינו אסף בן ברכיהו בן שמעא. בן מיכאל בן בעשיה בן מלכיה. בן אתני בן זרח בן עדיה. בן איתן בן זמה בן שמעי. בן יחת בן גרשם בן לוי. ובני מררי אחיהם על השמאול איתן בן קישי בן עבדי בן מלוך. בן חשביה בן אמציה בן חלקיה. בן אמצי בן בני בן שמר. בן מחלי בן מושי בן מררי בן לוי. ואחיהם הלוים נתונים לכל עבודת משכן בית האלהים. ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטרת לכל מלאכת קדש הקדשים ולכפר על ישראל ככל אשר צוה משה עבד האלהים. ואלה בני אהרן אלעזר בנו פינחס בנו אבישוע בנו. בקי בנו עזי בנו זרחיה בנו. מריות בנו אמריה בנו אחיטוב בנו. צדוק בנו אחימעץ בנו. ואלה מושבותם לטירותם בגבולם לבני אהרן למשפחת הקהתי כי להם היה הגורל. ויתנו להם את חברון בארץ יהודה ואת מגרשיה סביבתיה. ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה. ולבני אהרן נתנו את ערי המקלט את חברון ואת לבנה ואת מגרשיה ואת יתר ואת אשתמע ואת מגרשיה. ואת חילז ואת מגרשיה את דביר ואת מגרשיה. ואת עשן ואת מגרשיה ואת בית שמש ואת מגרשיה. וממטה בנימן את גבע ואת מגרשיה ואת עלמת ואת מגרשיה ואת ענתות ואת מגרשיה כל עריהם שלש עשרה עיר במשפחותיהם. ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל ערים עשר. ולבני גרשום למשפחותם ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן ערים שלש עשרה. לבני מררי למשפחותם ממטה ראובן וממטה גד וממטה זבולן בגורל ערים שתים עשרה. ויתנו בני ישראל ללוים את הערים ואת מגרשיהם. ויתנו בגורל ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון וממטה בני בנימן את הערים האלה אשר יקראו אתהם בשמות. וממשפחות בני קהת ויהי ערי גבולם ממטה אפרים. ויתנו להם את ערי המקלט את שכם ואת מגרשיה בהר אפרים ואת גזר ואת מגרשיה. ואת יקמעם ואת מגרשיה ואת בית חורון ואת מגרשיה. ואת אילון ואת מגרשיה ואת גת רמון ואת מגרשיה. וממחצית מטה מנשה את ענר ואת מגרשיה ואת בלעם ואת מגרשיה למשפחת לבני קהת הנותרים. לבני גרשום ממשפחת חצי מטה מנשה את גולן בבשן ואת מגרשיה ואת עשתרות ואת מגרשיה. וממטה יששכר את קדש ואת מגרשיה את דברת ואת מגרשיה. ואת ראמות ואת מגרשיה ואת ענם ואת מגרשיה. וממטה אשר את משל ואת מגרשיה ואת עבדון ואת מגרשיה. ואת חוקק ואת מגרשיה ואת רחב ואת מגרשיה. וממטה נפתלי את קדש בגליל ואת מגרשיה ואת חמון ואת מגרשיה ואת קריתים ואת מגרשיה. לבני מררי הנותרים ממטה זבולן את רמונו ואת מגרשיה את תבור ואת מגרשיה. ומעבר לירדן ירחו למזרח הירדן ממטה ראובן את בצר במדבר ואת מגרשיה ואת יהצה ואת מגרשיה. ואת קדמות ואת מגרשיה ואת מיפעת ואת מגרשיה. וממטה גד את ראמות בגלעד ואת מגרשיה ואת מחנים ואת מגרשיה. ואת חשבון ואת מגרשיה ואת יעזיר ואת מגרשיה.
ולבני יששכר תולע ופואה ישיב ושמרון ארבעה. ובני תולע עזי ורפיה ויריאל ויחמי ויבשם ושמואל ראשים לבית אבותם לתולע גבורי חיל לתלדותם מספרם בימי דויד עשרים ושנים אלף ושש מאות. ובני עזי יזרחיה ובני יזרחיה מיכאל ועבדיה ויואל ישיה חמשה ראשים כלם. ועליהם לתלדותם לבית אבותם גדודי צבא מלחמה שלשים וששה אלף כי הרבו נשים ובנים. ואחיהם לכל משפחות יששכר גבורי חילים שמונים ושבעה אלף התיחשם לכל. בנימן בלע ובכר וידיעאל שלשה. ובני בלע אצבון ועזי ועזיאל וירימות ועירי חמשה ראשי בית אבות גבורי חילים והתיחשם עשרים ושנים אלף ושלשים וארבעה. ובני בכר זמירה ויועש ואליעזר ואליועיני ועמרי וירמות ואביה וענתות ועלמת כל אלה בני בכר. והתיחשם לתלדותם ראשי בית אבותם גבורי חיל עשרים אלף ומאתים. ובני ידיעאל בלהן ובני בלהן יעיש ובנימן ואהוד וכנענה וזיתן ותרשיש ואחישחר. כל אלה בני ידיעאל לראשי האבות גבורי חילים שבעה עשר אלף ומאתים יצאי צבא למלחמה. ושפם וחפם בני עיר חשם בני אחר. בני נפתלי יחציאל וגוני ויצר ושלום בני בלהה. בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד. ומכיר לקח אשה לחפים ולשפים ושם אחתו מעכה ושם השני צלפחד ותהינה לצלפחד בנות. ותלד מעכה אשת מכיר בן ותקרא שמו פרש ושם אחיו שרש ובניו אולם ורקם. ובני אולם בדן אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה. ואחתו המלכת ילדה את אישהוד ואת אביעזר ואת מחלה. ויהיו בני שמידע אחין ושכם ולקחי ואניעם. ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם. ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. ויבא אל אשתו ותהר ותלד בן ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. ובתו שארה ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת אזן שארה. ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו. לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו. נון בנו יהושע בנו. ואחזתם ומשבותם בית אל ובנתיה ולמזרח נערן ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה עד עיה ובנתיה. ועל ידי בני מנשה בית שאן ובנתיה תענך ובנתיה מגדו ובנותיה דור ובנותיה באלה ישבו בני יוסף בן ישראל. בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם. ובני בריעה חבר ומלכיאל הוא אבי ברזות. וחבר הוליד את יפלט ואת שומר ואת חותם ואת שועא אחותם. ובני יפלט פסך ובמהל ועשות אלה בני יפלט. ובני שמר אחי ורוהגה יחבה וארם. ובן הלם אחיו צופח וימנע ושלש ועמל. בני צופח סוח וחרנפר ושועל וברי וימרה. בצר והוד ושמא ושלשה ויתרן ובארא. ובני יתר יפנה ופספה וארא. ובני עלא ארח וחניאל ורציא. כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחשם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף.
ובנימן הוליד את בלע בכרו אשבל השני ואחרח השלישי. נוחה הרביעי ורפא החמישי. ויהיו בנים לבלע אדר וגרא ואביהוד. ואבישוע ונעמן ואחוח. וגרא ושפופן וחורם. ואלה בני אחוד אלה הם ראשי אבות ליושבי גבע ויגלום אל מנחת. ונעמן ואחיה וגרא הוא הגלם והוליד את עזא ואת אחיחד. ושחרים הוליד בשדה מואב מן שלחו אתם חושים ואת בערא נשיו. ויולד מן חדש אשתו את יובב ואת צביא ואת מישא ואת מלכם. ואת יעוץ ואת שכיה ואת מרמה אלה בניו ראשי אבות. ומחשים הוליד את אביטוב ואת אלפעל. ובני אלפעל עבר ומשעם ושמד הוא בנה את אונו ואת לד ובנתיה. וברעה ושמע המה ראשי האבות ליושבי אילון המה הבריחו את יושבי גת. ואחיו ששק וירמות. וזבדיה וערד ועדר. ומיכאל וישפה ויוחא בני בריעה. וזבדיה ומשלם וחזקי וחבר. וישמרי ויזליאה ויובב בני אלפעל. ויקים וזכרי וזבדי. ואליעני וצלתי ואליאל. ועדיה ובראיה ושמרת בני שמעי. וישפן ועבר ואליאל. ועבדון וזכרי וחנן. וחנניה ועילם וענתתיה. ויפדיה ופניאל בני ששק. ושמשרי ושחריה ועתליה. ויערשיה ואליה וזכרי בני ירחם. אלה ראשי אבות לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם. ובגבעון ישבו אבי גבעון ושם אשתו מעכה. ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונדב. וגדור ואחיו וזכר. ומקלות הוליד את שמאה ואף המה נגד אחיהם ישבו בירושלם עם אחיהם. ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכי שוע ואת אבינדב ואת אשבעל. ובן יהונתן מריב בעל ומריב בעל הוליד את מיכה. ובני מיכה פיתון ומלך ותארע ואחז. ואחז הוליד את יהועדה ויהועדה הוליד את עלמת ואת עזמות ואת זמרי וזמרי הוליד את מוצא. ומוצא הוליד את בנעא רפה בנו אלעשה בנו אצל בנו. ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחנן כל אלה בני אצל. ובני עשק אחיו אולם בכרו יעוש השני ואליפלט השלשי. ויהיו בני אולם אנשים גברי חיל דרכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים כל אלה מבני בנימן.
וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה הגלו לבבל במעלם. והיושבים הראשנים אשר באחזתם בעריהם ישראל הכהנים הלוים והנתינים. ובירושלם ישבו מן בני יהודה ומן בני בנימן ומן בני אפרים ומנשה. עותי בן עמיהוד בן עמרי בן אמרי בן בנימן בני פרץ בן יהודה. ומן השילוני עשיה הבכור ובניו. ומן בני זרח יעואל ואחיהם שש מאות ותשעים. ומן בני בנימן סלוא בן משלם בן הודויה בן הסנאה. ויבניה בן ירחם ואלה בן עזי בן מכרי ומשלם בן שפטיה בן רעואל בן יבניה. ואחיהם לתלדותם תשע מאות וחמשים וששה כל אלה אנשים ראשי אבות לבית אבתיהם. ומן הכהנים ידעיה ויהויריב ויכין. ועזריה בן חלקיה בן משלם בן צדוק בן מריות בן אחיטוב נגיד בית האלהים. ועדיה בן ירחם בן פשחור בן מלכיה ומעשי בן עדיאל בן יחזרה בן משלם בן משלמית בן אמר. ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים גבורי חיל מלאכת עבודת בית האלהים. ומן הלוים שמעיה בן חשוב בן עזריקם בן חשביה מן בני מררי. ובקבקר חרש וגלל ומתניה בן מיכא בן זכרי בן אסף. ועבדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון וברכיה בן אסא בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי. והשערים שלום ועקוב וטלמן ואחימן ואחיהם שלום הראש. ועד הנה בשער המלך מזרחה המה השערים למחנות בני לוי. ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ואחיו לבית אביו הקרחים על מלאכת העבודה שמרי הספים לאהל ואבתיהם על מחנה יהוה שמרי המבוא. ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יהוה עמו. זכריה בן משלמיה שער פתח לאהל מועד. כלם הברורים לשערים בספים מאתים ושנים עשר המה בחצריהם התיחשם המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם. והם ובניהם על השערים לבית יהוה לבית האהל למשמרות. לארבע רוחות יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה. ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה. כי באמונה המה ארבעת גברי השערים הם הלוים והיו על הלשכות ועל האצרות בית האלהים. וסביבות בית האלהים ילינו כי עליהם משמרת והם על המפתח ולבקר לבקר. ומהם על כלי העבודה כי במספר יביאום ובמספר יוציאום. ומהם ממנים על הכלים ועל כל כלי הקדש ועל הסלת והיין והשמן והלבונה והבשמים. ומן בני הכהנים רקחי המרקחת לבשמים. ומתתיה מן הלוים הוא הבכור לשלם הקרחי באמונה על מעשה החבתים. ומן בני הקהתי מן אחיהם על לחם המערכת להכין שבת שבת. ואלה המשררים ראשי אבות ללוים בלשכת פטירים כי יומם ולילה עליהם במלאכה. אלה ראשי האבות ללוים לתלדותם ראשים אלה ישבו בירושלם. ובגבעון ישבו אבי גבעון יעואל ושם אשתו מעכה. ובנו הבכור עבדון וצור וקיש ובעל ונר ונדב. וגדור ואחיו וזכריה ומקלות. ומקלות הוליד את שמאם ואף הם נגד אחיהם ישבו בירושלם עם אחיהם. ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכי שוע ואת אבינדב ואת אשבעל. ובן יהונתן מריב בעל ומרי בעל הוליד את מיכה. ובני מיכה פיתון ומלך ותחרע. ואחז הוליד את יערה ויערה הוליד את עלמת ואת עזמות ואת זמרי וזמרי הוליד את מוצא. ומוצא הוליד את בנעא ורפיה בנו אלעשה בנו אצל בנו. ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם בכרו וישמעאל ושעריה ועבדיה וחנן אלה בני אצל.
ופלשתים נלחמו בישראל וינס איש ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים בהר גלבע. וידבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו ויכו פלשתים את יונתן ואת אבינדב ואת מלכי שוע בני שאול. ותכבד המלחמה על שאול וימצאהו המורים בקשת ויחל מן היורים. ויאמר שאול אל נשא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן יבאו הערלים האלה והתעללו בי ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד ויקח שאול את החרב ויפל עליה. וירא נשא כליו כי מת שאול ויפל גם הוא על החרב וימת. וימת שאול ושלשת בניו וכל ביתו יחדו מתו. ויראו כל איש ישראל אשר בעמק כי נסו וכי מתו שאול ובניו ויעזבו עריהם וינסו ויבאו פלשתים וישבו בהם. ויהי ממחרת ויבאו פלשתים לפשט את החללים וימצאו את שאול ואת בניו נפלים בהר גלבע. ויפשיטהו וישאו את ראשו ואת כליו וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר את עצביהם ואת העם. וישימו את כליו בית אלהיהם ואת גלגלתו תקעו בית דגון. וישמעו כל יביש גלעד את כל אשר עשו פלשתים לשאול. ויקומו כל איש חיל וישאו את גופת שאול ואת גופת בניו ויביאום יבישה ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש ויצומו שבעת ימים. וימת שאול במעלו אשר מעל ביהוה על דבר יהוה אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש. ולא דרש ביהוה וימיתהו ויסב את המלוכה לדויד בן ישי.
ויקבצו כל ישראל אל דויד חברונה לאמר הנה עצמך ובשרך אנחנו. גם תמול גם שלשום גם בהיות שאול מלך אתה המוציא והמביא את ישראל ויאמר יהוה אלהיך לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה נגיד על עמי ישראל. ויבאו כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכרת להם דויד ברית בחברון לפני יהוה וימשחו את דויד למלך על ישראל כדבר יהוה ביד שמואל. וילך דויד וכל ישראל ירושלם היא יבוס ושם היבוסי ישבי הארץ. ויאמרו ישבי יבוס לדויד לא תבוא הנה וילכד דויד את מצדת ציון היא עיר דויד. ויאמר דויד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש. וישב דויד במצד על כן קראו לו עיר דויד. ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב ויואב יחיה את שאר העיר. וילך דויד הלוך וגדול ויהוה צבאות עמו. ואלה ראשי הגבורים אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו כדבר יהוה על ישראל. ואלה מספר הגברים אשר לדויד ישבעם בן חכמוני ראש השלושים הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל בפעם אחת. ואחריו אלעזר בן דודו האחוחי הוא בשלושה הגברים. הוא היה עם דויד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים ויושע יהוה תשועה גדולה. וירדו שלושה מן השלושים ראש על הצר אל דויד אל מערת עדלם ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים. ודויד אז במצודה ונציב פלשתים אז בבית לחם. ויתאו דויד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד ולא אבה דויד לשתותם וינסך אתם ליהוה. ויאמר חלילה לי מאלהי מעשות זאת הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום ולא אבה לשתותם אלה עשו שלשת הגבורים. ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה והוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל ולא שם בשלושה. מן השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר ועד השלושה לא בא. בניה בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מן קבצאל הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג. והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה וביד המצרי חנית כמנור ארגים וירד אליו בשבט ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו. אלה עשה בניהו בן יהוידע ולו שם בשלושה הגברים. מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלושה לא בא וישימהו דויד על משמעתו. וגבורי החילים עשה אל אחי יואב אלחנן בן דודו מבית לחם. שמות ההרורי חלץ הפלוני. עירא בן עקש התקועי אביעזר הענתותי. סבכי החשתי עילי האחוחי. מהרי הנטפתי חלד בן בענה הנטופתי. איתי בן ריבי מגבעת בני בנימן בניה הפרעתני. חורי מנחלי געש אביאל הערבתי. עזמות הבחרומי אליחבא השעלבני. בני השם הגזוני יונתן בן שגה ההררי. אחיאם בן שכר ההררי אליפל בן אור. חפר המכרתי אחיה הפלני. חצרו הכרמלי נערי בן אזבי. יואל אחי נתן מבחר בן הגרי. צלק העמוני נחרי הברתי נשא כלי יואב בן צרויה. עירא היתרי גרב היתרי. אוריה החתי זבד בן אחלי. עדינא בן שיזא הראובני ראש לראובני ועליו שלושים. חנן בן מעכה ויושפט המתני. עזיא העשתרתי שמע ויעואל בני חותם הערערי. ידיעאל בן שמרי ויחא אחיו התיצי. אליאל המחוים ויריבי ויושויה בני אלנעם ויתמה המואבי. אליאל ועובד ויעשיאל המצביה.
ואלה הבאים אל דויד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן קיש והמה בגבורים עזרי המלחמה. נשקי קשת מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת מאחי שאול מבנימן. הראש אחיעזר ויואש בני השמעה הגבעתי ויזואל ופלט בני עזמות וברכה ויהוא הענתתי. וישמעיה הגבעוני גבור בשלשים ועל השלשים וירמיה ויחזיאל ויוחנן ויוזבד הגדרתי. אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו ושפטיהו החריפי. אלקנה וישיהו ועזראל ויועזר וישבעם הקרחים. ויועאלה וזבדיה בני ירחם מן הגדור. ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. עזר הראש עבדיה השני אליאב השלשי. משמנה הרביעי ירמיה החמשי. עתי הששי אליאל השבעי. יוחנן השמיני אלזבד התשיעי. ירמיהו העשירי מכבני עשתי עשר. אלה מבני גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף. אלה הם אשר עברו את הירדן בחדש הראשון והוא ממלא על כל גדיתיו ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב. ויבאו מן בני בנימן ויהודה עד למצד לדויד. ויצא דויד לפניהם ויען ויאמר להם אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי עליכם לבב ליחד ואם לרמותני לצרי בלא חמס בכפי ירא אלהי אבותינו ויוכח. ורוח לבשה את עמשי ראש השלושים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד. וממנשה נפלו על דויד בבאו עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרם כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר בראשינו יפול אל אדניו שאול. בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהוא וצלתי ראשי האלפים אשר למנשה. והמה עזרו עם דויד על הגדוד כי גבורי חיל כלם ויהיו שרים בצבא. כי לעת יום ביום יבאו על דויד לעזרו עד למחנה גדול כמחנה אלהים. ואלה מספרי ראשי החלוץ לצבא באו על דויד חברונה להסב מלכות שאול אליו כפי יהוה. בני יהודה נשאי צנה ורמח ששת אלפים ושמונה מאות חלוצי צבא. מן בני שמעון גבורי חיל לצבא שבעת אלפים ומאה. מן בני הלוי ארבעת אלפים ושש מאות. ויהוידע הנגיד לאהרן ועמו שלשת אלפים ושבע מאות. וצדוק נער גבור חיל ובית אביו שרים עשרים ושנים. ומן בני בנימן אחי שאול שלשת אלפים ועד הנה מרביתם שמרים משמרת בית שאול. ומן בני אפרים עשרים אלף ושמונה מאות גבורי חיל אנשי שמות לבית אבותם. ומחצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נקבו בשמות לבוא להמליך את דויד. ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. מזבלון יוצאי צבא ערכי מלחמה בכל כלי מלחמה חמשים אלף ולעדר בלא לב ולב. ומנפתלי שרים אלף ועמהם בצנה וחנית שלשים ושבעה אלף. ומן הדני ערכי מלחמה עשרים ושמונה אלף ושש מאות. ומאשר יוצאי צבא לערך מלחמה ארבעים אלף. ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשה בכל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף. כל אלה אנשי מלחמה עדרי מערכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את דויד על כל ישראל וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דויד. ויהיו שם עם דויד ימים שלושה אכלים ושותים כי הכינו להם אחיהם. וגם הקרובים אליהם עד יששכר וזבלון ונפתלי מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבלים וצמוקים ויין ושמן ובקר וצאן לרב כי שמחה בישראל.
ויועץ דויד עם שרי האלפים והמאות לכל נגיד. ויאמר דויד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן יהוה אלהינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל ועמהם הכהנים והלוים בערי מגרשיהם ויקבצו אלינו. ונסבה את ארון אלהינו אלינו כי לא דרשנהו בימי שאול. ויאמרו כל הקהל לעשות כן כי ישר הדבר בעיני כל העם. ויקהל דויד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא חמת להביא את ארון האלהים מקרית יערים. ויעל דויד וכל ישראל בעלתה אל קרית יערים אשר ליהודה להעלות משם את ארון האלהים יהוה יושב הכרובים אשר נקרא שם. וירכיבו את ארון האלהים על עגלה חדשה מבית אבינדב ועזא ואחיו נהגים בעגלה. ודויד וכל ישראל משחקים לפני האלהים בכל עז ובשירים ובכנרות ובנבלים ובתפים ובמצלתים ובחצצרות. ויבאו עד גרן כידן וישלח עזא את ידו לאחז את הארון כי שמטו הבקר. ויחר אף יהוה בעזא ויכהו על אשר שלח ידו על הארון וימת שם לפני אלהים. ויחר לדויד כי פרץ יהוה פרץ בעזא ויקרא למקום ההוא פרץ עזא עד היום הזה. ויירא דויד את האלהים ביום ההוא לאמר היך אביא אלי את ארון האלהים. ולא הסיר דויד את הארון אליו אל עיר דויד ויטהו אל בית עבד אדם הגתי. וישב ארון האלהים עם בית עבד אדם בביתו שלשה חדשים ויברך יהוה את בית עבד אדם ואת כל אשר לו.
וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דויד ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית. וידע דויד כי הכינו יהוה למלך על ישראל כי נשאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל. ויקח דויד עוד נשים בירושלם ויולד דויד עוד בנים ובנות. ואלה שמות הילודים אשר היו לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה. ויבחר ואלישוע ואלפלט. ונגה ונפג ויפיע. ואלישמע ובעלידע ואליפלט. וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דויד וישמע דויד ויצא לפניהם. ופלשתים באו ויפשטו בעמק רפאים. וישאל דויד באלהים לאמר האעלה על פלשתיים ונתתם בידי ויאמר לו יהוה עלה ונתתים בידך. ויעלו בבעל פרצים ויכם שם דויד ויאמר דויד פרץ האלהים את אויבי בידי כפרץ מים על כן קראו שם המקום ההוא בעל פרצים. ויעזבו שם את אלהיהם ויאמר דויד וישרפו באש. ויסיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק. וישאל עוד דויד באלהים ויאמר לו האלהים לא תעלה אחריהם הסב מעליהם ובאת להם ממול הבכאים. ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תצא במלחמה כי יצא האלהים לפניך להכות את מחנה פלשתים. ויעש דויד כאשר צוהו האלהים ויכו את מחנה פלשתים מגבעון ועד גזרה. ויצא שם דויד בכל הארצות ויהוה נתן את פחדו על כל הגוים.
ויעש לו בתים בעיר דויד ויכן מקום לארון האלהים ויט לו אהל. אז אמר דויד לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים כי בם בחר יהוה לשאת את ארון יהוה ולשרתו עד עולם. ויקהל דויד את כל ישראל אל ירושלם להעלות את ארון יהוה אל מקומו אשר הכין לו. ויאסף דויד את בני אהרן ואת הלוים. לבני קהת אוריאל השר ואחיו מאה ועשרים. לבני מררי עשיה השר ואחיו מאתים ועשרים. לבני גרשום יואל השר ואחיו מאה ושלשים. לבני אליצפן שמעיה השר ואחיו מאתים. לבני חברון אליאל השר ואחיו שמונים. לבני עזיאל עמינדב השר ואחיו מאה ושנים עשר. ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב. ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון יהוה אלהי ישראל אל הכינותי לו. כי למבראשונה לא אתם פרץ יהוה אלהינו בנו כי לא דרשנהו כמשפט. ויתקדשו הכהנים והלוים להעלות את ארון יהוה אלהי ישראל. וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר יהוה בכתפם במטות עליהם. ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשררים בכלי שיר נבלים וכנרות ומצלתים משמיעים להרים בקול לשמחה. ויעמידו הלוים את הימן בן יואל ומן אחיו אסף בן ברכיהו ומן בני מררי אחיהם איתן בן קושיהו. ועמהם אחיהם המשנים זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל השערים. והמשררים הימן אסף ואיתן במצלתים נחשת להשמיע. וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ומעשיהו ובניהו בנבלים על עלמות. ומתתיהו ואליפלהו ומקניהו ועבד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנרות על השמינית לנצח. וכנניהו שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא. וברכיה ואלקנה שערים לארון. ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשי וזכריהו ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצצרות לפני ארון האלהים ועבד אדם ויחיה שערים לארון. ויהי דויד וזקני ישראל ושרי האלפים ההלכים להעלות את ארון ברית יהוה מן בית עבד אדם בשמחה. ויהי בעזר האלהים את הלוים נשאי ארון ברית יהוה ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים. ודויד מכרבל במעיל בוץ וכל הלוים הנשאים את הארון והמשררים וכנניה השר המשא המשררים ועל דויד אפוד בד. וכל ישראל מעלים את ארון ברית יהוה בתרועה ובקול שופר ובחצצרות ובמצלתים משמעים בנבלים וכנרות. ויהי ארון ברית יהוה בא עד עיר דויד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דויד מרקד ומשחק ותבז לו בלבה.
ויביאו את ארון האלהים ויציגו אתו בתוך האהל אשר נטה לו דויד ויקריבו עלות ושלמים לפני האלהים. ויכל דויד מהעלות העלה והשלמים ויברך את העם בשם יהוה. ויחלק לכל איש ישראל מאיש ועד אשה לאיש ככר לחם ואשפר ואשישה. ויתן לפני ארון יהוה מן הלוים משרתים ולהזכיר ולהודות ולהלל ליהוה אלהי ישראל. אסף הראש ומשנהו זכריה יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה ואליאב ובניהו ועבד אדם ויעיאל בכלי נבלים ובכנרות ואסף במצלתים משמיע. ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד לפני ארון ברית האלהים. ביום ההוא אז נתן דויד בראש להדות ליהוה ביד אסף ואחיו. הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילתיו. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאתיו. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה. דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאתיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיהו. זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו. הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו. זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. לאמר לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם. בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה. ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר. לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. שירו ליהוה כל הארץ בשרו מיום אל יום ישועתו. ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאתיו. כי גדול יהוה ומהלל מאד ונורא הוא על כל אלהים. כי כל אלהי העמים אלילים ויהוה שמים עשה. הוד והדר לפניו עז וחדוה במקמו. הבו ליהוה משפחות עמים הבו ליהוה כבוד ועז. הבו ליהוה כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו השתחוו ליהוה בהדרת קדש. חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט. ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים יהוה מלך. ירעם הים ומלואו יעלץ השדה וכל אשר בו. אז ירננו עצי היער מלפני יהוה כי בא לשפוט את הארץ. הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו. ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העלם ויאמרו כל העם אמן והלל ליהוה. ויעזב שם לפני ארון ברית יהוה לאסף ולאחיו לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו. ועבד אדם ואחיהם ששים ושמונה ועבד אדם בן ידיתון וחסה לשערים. ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן יהוה בבמה אשר בגבעון. להעלות עלות ליהוה על מזבח העלה תמיד לבקר ולערב ולכל הכתוב בתורת יהוה אשר צוה על ישראל. ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים אשר נקבו בשמות להדות ליהוה כי לעולם חסדו. ועמהם הימן וידותון חצצרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר האלהים ובני ידותון לשער. וילכו כל העם איש לביתו ויסב דויד לברך את ביתו.
ויהי כאשר ישב דויד בביתו ויאמר דויד אל נתן הנביא הנה אנכי יושב בבית הארזים וארון ברית יהוה תחת יריעות. ויאמר נתן אל דויד כל אשר בלבבך עשה כי האלהים עמך. ויהי בלילה ההוא ויהי דבר אלהים אל נתן לאמר. לך ואמרת אל דויד עבדי כה אמר יהוה לא אתה תבנה לי הבית לשבת. כי לא ישבתי בבית מן היום אשר העליתי את ישראל עד היום הזה ואהיה מאהל אל אהל וממשכן. בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שפטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים. ועתה כה תאמר לעבדי לדויד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן הנוה מן אחרי הצאן להיות נגיד על עמי ישראל. ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרית את כל אויביך מפניך ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לבלתו כאשר בראשונה. ולמימים אשר צויתי שפטים על עמי ישראל והכנעתי את כל אויביך ואגד לך ובית יבנה לך יהוה. והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבתיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יהיה מבניך והכינותי את מלכותו. הוא יבנה לי בית וכננתי את כסאו עד עולם. אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן וחסדי לא אסיר מעמו כאשר הסירותי מאשר היה לפניך. והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם וכסאו יהיה נכון עד עולם. ככל הדברים האלה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל דויד. ויבא המלך דויד וישב לפני יהוה ויאמר מי אני יהוה אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלם. ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה יהוה אלהים. מה יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את עבדך ואתה את עבדך ידעת. יהוה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להדיע את כל הגדלות. יהוה אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים. ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים. ועתה יהוה הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו יאמן עד עולם ועשה כאשר דברת. ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל ובית דויד עבדך נכון לפניך. כי אתה אלהי גלית את אזן עבדך לבנות לו בית על כן מצא עבדך להתפלל לפניך. ועתה יהוה אתה הוא האלהים ותדבר על עבדך הטובה הזאת. ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה יהוה ברכת ומברך לעולם.
ויהי אחרי כן ויך דויד את פלשתים ויכניעם ויקח את גת ובנתיה מיד פלשתים. ויך את מואב ויהיו מואב עבדים לדויד נשאי מנחה. ויך דויד את הדדעזר מלך צובה חמתה בלכתו להציב ידו בנהר פרת. וילכד דויד ממנו אלף רכב ושבעת אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי ויעקר דויד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב. ויבא ארם דרמשק לעזור להדדעזר מלך צובה ויך דויד בארם עשרים ושנים אלף איש. וישם דויד בארם דרמשק ויהי ארם לדויד עבדים נשאי מנחה ויושע יהוה לדויד בכל אשר הלך. ויקח דויד את שלטי הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר ויביאם ירושלם. ומטבחת ומכון ערי הדדעזר לקח דויד נחשת רבה מאד בה עשה שלמה את ים הנחשת ואת העמודים ואת כלי הנחשת. וישמע תעו מלך חמת כי הכה דויד את כל חיל הדדעזר מלך צובה. וישלח את הדורם בנו אל המלך דויד לשאול לו לשלום ולברכו על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו כי איש מלחמות תעו היה הדדעזר וכל כלי זהב וכסף ונחשת. גם אתם הקדיש המלך דויד ליהוה עם הכסף והזהב אשר נשא מכל הגוים מאדום וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומעמלק. ואבשי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף. וישם באדום נציבים ויהיו כל אדום עבדים לדויד ויושע יהוה את דויד בכל אשר הלך. וימלך דויד על כל ישראל ויהי עשה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא ויהושפט בן אחילוד מזכיר. וצדוק בן אחיטוב ואבימלך בן אביתר כהנים ושושא סופר. ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי ובני דויד הראשנים ליד המלך.
ויהי אחרי כן וימת נחש מלך בני עמון וימלך בנו תחתיו. ויאמר דויד אעשה חסד עם חנון בן נחש כי עשה אביו עמי חסד וישלח דויד מלאכים לנחמו על אביו ויבאו עבדי דויד אל ארץ בני עמון אל חנון לנחמו. ויאמרו שרי בני עמון לחנון המכבד דויד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל הארץ באו עבדיו אליך. ויקח חנון את עבדי דויד ויגלחם ויכרת את מדויהם בחצי עד המפשעה וישלחם. וילכו ויגידו לדויד על האנשים וישלח לקראתם כי היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד אשר יצמח זקנכם ושבתם. ויראו בני עמון כי התבאשו עם דויד וישלח חנון ובני עמון אלף ככר כסף לשכר להם מן ארם נהרים ומן ארם מעכה ומצובה רכב ופרשים. וישכרו להם שנים ושלשים אלף רכב ואת מלך מעכה ואת עמו ויבאו ויחנו לפני מידבא ובני עמון נאספו מעריהם ויבאו למלחמה. וישמע דויד וישלח את יואב ואת כל צבא הגבורים. ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח העיר והמלכים אשר באו לבדם בשדה. וירא יואב כי היתה פני המלחמה אליו פנים ואחור ויבחר מכל בחור בישראל ויערך לקראת ארם. ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערכו לקראת בני עמון. ויאמר אם תחזק ממני ארם והיית לי לתשועה ואם בני עמון יחזקו ממך והושעתיך. חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה הטוב בעיניו יעשה. ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה וינוסו מפניו. ובני עמון ראו כי נס ארם וינוסו גם הם מפני אבשי אחיו ויבאו העירה ויבא יואב ירושלם. וירא ארם כי נגפו לפני ישראל וישלחו מלאכים ויוציאו את ארם אשר מעבר הנהר ושופך שר צבא הדדעזר לפניהם. ויגד לדויד ויאסף את כל ישראל ויעבר הירדן ויבא אלהם ויערך אלהם ויערך דויד לקראת ארם מלחמה וילחמו עמו. וינס ארם מלפני ישראל ויהרג דויד מארם שבעת אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי ואת שופך שר הצבא המית. ויראו עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו עם דויד ויעבדהו ולא אבה ארם להושיע את בני עמון עוד.
ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים וינהג יואב את חיל הצבא וישחת את ארץ בני עמון ויבא ויצר את רבה ודויד ישב בירושלם ויך יואב את רבה ויהרסה. ויקח דויד את עטרת מלכם מעל ראשו וימצאה משקל ככר זהב ובה אבן יקרה ותהי על ראש דויד ושלל העיר הוציא הרבה מאד. ואת העם אשר בה הוציא וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות וכן יעשה דויד לכל ערי בני עמון וישב דויד וכל העם ירושלם. ויהי אחריכן ותעמד מלחמה בגזר עם פלשתים אז הכה סבכי החשתי את ספי מילדי הרפאים ויכנעו. ותהי עוד מלחמה את פלשתים ויך אלחנן בן יעור את לחמי אחי גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים. ותהי עוד מלחמה בגת ויהי איש מדה ואצבעתיו שש ושש עשרים וארבע וגם הוא נולד להרפא. ויחרף את ישראל ויכהו יהונתן בן שמעא אחי דויד. אל נולדו להרפא בגת ויפלו ביד דויד וביד עבדיו.
ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל. ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם. ויאמר יואב יוסף יהוה על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל. ודבר המלך חזק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויבא ירושלם. ויתן יואב את מספר מפקד העם אל דויד ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב. ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב. וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל. ויאמר דויד אל האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד. וידבר יהוה אל גד חזה דויד לאמר. לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר לך אחת מהנה ואעשה לך. ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה אמר יהוה קבל לך. אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויבך למשגת ואם שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל גבול ישראל ועתה ראה מה אשיב את שלחי דבר. ויאמר דויד אל גד צר לי מאד אפלה נא ביד יהוה כי רבים רחמיו מאד וביד אדם אל אפל. ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש. וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם גרן ארנן היבוסי. וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם. ויאמר דויד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה. ומלאך יהוה אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי. ויעל דויד בדבר גד אשר דבר בשם יהוה. וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים. ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה. ויאמר דויד אל ארנן תנה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם. ויאמר ארנן אל דויד קח לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי. ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך ליהוה והעלות עולה חנם. ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל יהוה ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה. ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה. בעת ההיא בראות דויד כי ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם. ומשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון. ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה.
ויאמר דויד זה הוא בית יהוה האלהים וזה מזבח לעלה לישראל. ויאמר דויד לכנוס את הגרים אשר בארץ ישראל ויעמד חצבים לחצוב אבני גזית לבנות בית האלהים. וברזל לרב למסמרים לדלתות השערים ולמחברות הכין דויד ונחשת לרב אין משקל. ועצי ארזים לאין מספר כי הביאו הצידנים והצרים עצי ארזים לרב לדויד. ויאמר דויד שלמה בני נער ורך והבית לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל הארצות אכינה נא לו ויכן דויד לרב לפני מותו. ויקרא לשלמה בנו ויצוהו לבנות בית ליהוה אלהי ישראל. ויאמר דויד לשלמה בנו אני היה עם לבבי לבנות בית לשם יהוה אלהי. ויהי עלי דבר יהוה לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני. הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אויביו מסביב כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו. הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי לבן ואני לו לאב והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם. עתה בני יהי יהוה עמך והצלחת ובנית בית יהוה אלהיך כאשר דבר עליך. אך יתן לך יהוה שכל ובינה ויצוך על ישראל ולשמור את תורת יהוה אלהיך. אז תצליח אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה יהוה את משה על ישראל חזק ואמץ אל תירא ואל תחת. והנה בעניי הכינותי לבית יהוה זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים ולנחשת ולברזל אין משקל כי לרב היה ועצים ואבנים הכינותי ועליהם תוסיף. ועמך לרב עשי מלאכה חצבים וחרשי אבן ועץ וכל חכם בכל מלאכה. לזהב לכסף ולנחשת ולברזל אין מספר קום ועשה ויהי יהוה עמך. ויצו דויד לכל שרי ישראל לעזר לשלמה בנו. הלא יהוה אלהיכם עמכם והניח לכם מסביב כי נתן בידי את ישבי הארץ ונכבשה הארץ לפני יהוה ולפני עמו. עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש ליהוה אלהיכם וקומו ובנו את מקדש יהוה האלהים להביא את ארון ברית יהוה וכלי קדש האלהים לבית הנבנה לשם יהוה.
ודויד זקן ושבע ימים וימלך את שלמה בנו על ישראל. ויאסף את כל שרי ישראל והכהנים והלוים. ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ויהי מספרם לגלגלתם לגברים שלשים ושמונה אלף. מאלה לנצח על מלאכת בית יהוה עשרים וארבעה אלף ושטרים ושפטים ששת אלפים. וארבעת אלפים שערים וארבעת אלפים מהללים ליהוה בכלים אשר עשיתי להלל. ויחלקם דויד מחלקות לבני לוי לגרשון קהת ומררי. לגרשני לעדן ושמעי. בני לעדן הראש יחיאל וזתם ויואל שלשה. בני שמעי שלמות וחזיאל והרן שלשה אלה ראשי האבות ללעדן. ובני שמעי יחת זינא ויעוש ובריעה אלה בני שמעי ארבעה. ויהי יחת הראש וזיזה השני ויעוש ובריעה לא הרבו בנים ויהיו לבית אב לפקדה אחת. בני קהת עמרם יצהר חברון ועזיאל ארבעה. בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד עולם. ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי. בני משה גרשם ואליעזר. בני גרשום שבואל הראש. ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולא היה לאליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה. בני יצהר שלמית הראש. בני חברון יריהו הראש אמריה השני יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי. בני עזיאל מיכה הראש וישיה השני. בני מררי מחלי ומושי בני מחלי אלעזר וקיש. וימת אלעזר ולא היו לו בנים כי אם בנות וישאום בני קיש אחיהם. בני מושי מחלי ועדר וירמות שלשה. אלה בני לוי לבית אבתיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלתם עשה המלאכה לעבדת בית יהוה מבן עשרים שנה ומעלה. כי אמר דויד הניח יהוה אלהי ישראל לעמו וישכן בירושלם עד לעולם. וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבדתו. כי בדברי דויד האחרנים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה. כי מעמדם ליד בני אהרן לעבדת בית יהוה על החצרות ועל הלשכות ועל טהרת לכל קדש ומעשה עבדת בית האלהים. וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת ולמרבכת ולכל משורה ומדה. ולעמד בבקר בבקר להדות ולהלל ליהוה וכן לערב. ולכל העלות עלות ליהוה לשבתות לחדשים ולמעדים במספר כמשפט עליהם תמיד לפני יהוה. ושמרו את משמרת אהל מועד ואת משמרת הקדש ומשמרת בני אהרן אחיהם לעבדת בית יהוה.
ולבני אהרן מחלקותם בני אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. וימת נדב ואביהוא לפני אביהם ובנים לא היו להם ויכהנו אלעזר ואיתמר. ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר לפקדתם בעבדתם. וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה. ויחלקום בגורלות אלה עם אלה כי היו שרי קדש ושרי האלהים מבני אלעזר ובבני איתמר. ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכהנים וללוים בית אב אחד אחז לאלעזר ואחז אחז לאיתמר. ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני. לחרם השלישי לשערים הרבעי. למלכיה החמישי למימן הששי. להקוץ השבעי לאביה השמיני. לישוע התשעי לשכניהו העשרי. לאלישיב עשתי עשר ליקים שנים עשר. לחפה שלשה עשר לישבאב ארבעה עשר. לבלגה חמשה עשר לאמר ששה עשר. לחזיר שבעה עשר להפצץ שמונה עשר. לפתחיה תשעה עשר ליחזקאל העשרים. ליכין אחד ועשרים לגמול שנים ועשרים. לדליהו שלשה ועשרים למעזיהו ארבעה ועשרים. אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית יהוה כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו יהוה אלהי ישראל. ולבני לוי הנותרים לבני עמרם שובאל לבני שובאל יחדיהו. לרחביהו לבני רחביהו הראש ישיה. ליצהרי שלמות לבני שלמות יחת. ובני יריהו אמריהו השני יחזיאל השלישי יקמעם הרביעי. בני עזיאל מיכה לבני מיכה שמור. אחי מיכה ישיה לבני ישיה זכריהו. בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו. בני מררי ליעזיהו בנו ושהם וזכור ועברי. למחלי אלעזר ולא היה לו בנים. לקיש בני קיש ירחמאל. ובני מושי מחלי ועדר וירימות אלה בני הלוים לבית אבתיהם. ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים אבות הראש לעמת אחיו הקטן.
ויבדל דויד ושרי הצבא לעבדה לבני אסף והימן וידותון הנביאים בכנרות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבדתם. לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף על יד אסף הנבא על ידי המלך. לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה על ידי אביהם ידותון בכנור הנבא על הדות והלל ליהוה. להימן בני הימן בקיהו מתניהו עזיאל שבואל וירימות חנניה חנני אליאתה גדלתי ורממתי עזר ישבקשה מלותי הותיר מחזיאות. כל אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האלהים להרים קרן ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלוש. כל אלה על ידי אביהם בשיר בית יהוה במצלתים נבלים וכנרות לעבדת בית האלהים על ידי המלך אסף וידותון והימן. ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר ליהוה כל המבין מאתים שמונים ושמונה. ויפילו גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם תלמיד. ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף גדליהו השני הוא ואחיו ובניו שנים עשר. השלשי זכור בניו ואחיו שנים עשר. הרביעי ליצרי בניו ואחיו שנים עשר. החמישי נתניהו בניו ואחיו שנים עשר. הששי בקיהו בניו ואחיו שנים עשר. השבעי ישראלה בניו ואחיו שנים עשר. השמיני ישעיהו בניו ואחיו שנים עשר. התשיעי מתניהו בניו ואחיו שנים עשר. העשירי שמעי בניו ואחיו שנים עשר. עשתי עשר עזראל בניו ואחיו שנים עשר. השנים עשר לחשביה בניו ואחיו שנים עשר. לשלשה עשר שובאל בניו ואחיו שנים עשר. לארבעה עשר מתתיהו בניו ואחיו שנים עשר. לחמשה עשר לירמות בניו ואחיו שנים עשר. לששה עשר לחנניהו בניו ואחיו שנים עשר. לשבעה עשר לישבקשה בניו ואחיו שנים עשר. לשמונה עשר לחנני בניו ואחיו שנים עשר. לתשעה עשר למלותי בניו ואחיו שנים עשר. לעשרים לאליתה בניו ואחיו שנים עשר. לאחד ועשרים להותיר בניו ואחיו שנים עשר. לשנים ועשרים לגדלתי בניו ואחיו שנים עשר. לשלשה ועשרים למחזיאות בניו ואחיו שנים עשר. לארבעה ועשרים לרוממתי עזר בניו ואחיו שנים עשר.
למחלקות לשערים לקרחים משלמיהו בן קרא מן בני אסף. ולמשלמיהו בנים זכריהו הבכור ידיעאל השני זבדיהו השלישי יתניאל הרביעי. עילם החמישי יהוחנן הששי אליהועיני השביעי. ולעבד אדם בנים שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל החמישי. עמיאל הששי יששכר השביעי פעלתי השמיני כי ברכו אלהים. ולשמעיה בנו נולד בנים הממשלים לבית אביהם כי גבורי חיל המה. בני שמעיה עתני ורפאל ועובד אלזבד אחיו בני חיל אליהו וסמכיהו. כל אלה מבני עבד אדם המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבדה ששים ושנים לעבד אדם. ולמשלמיהו בנים ואחים בני חיל שמונה עשר. ולחסה מן בני מררי בנים שמרי הראש כי לא היה בכור וישימהו אביהו לראש. חלקיהו השני טבליהו השלשי זכריהו הרבעי כל בנים ואחים לחסה שלשה עשר. לאלה מחלקות השערים לראשי הגברים משמרות לעמת אחיהם לשרת בבית יהוה. ויפילו גורלות כקטן כגדול לבית אבותם לשער ושער. ויפל הגורל מזרחה לשלמיהו וזכריהו בנו יועץ בשכל הפילו גורלות ויצא גורלו צפונה. לעבד אדם נגבה ולבניו בית האספים. לשפים ולחסה למערב עם שער שלכת במסלה העולה משמר לעמת משמר. למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאספים שנים שנים. לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר. אלה מחלקות השערים לבני הקרחי ולבני מררי. והלוים אחיה על אוצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים. בני לעדן בני הגרשני ללעדן ראשי האבות ללעדן הגרשני יחיאלי. בני יחיאלי זתם ויואל אחיו על אצרות בית יהוה. לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי. ושבאל בן גרשום בן משה נגיד על האצרות. ואחיו לאליעזר רחביהו בנו וישעיהו בנו וירם בנו וזכרי בנו ושלמות בנו. הוא שלמות ואחיו על כל אצרות הקדשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי האלפים והמאות ושרי הצבא. מן המלחמות ומן השלל הקדישו לחזק לבית יהוה. וכל ההקדיש שמואל הראה ושאול בן קיש ואבנר בן נר ויואב בן צרויה כל המקדיש על יד שלמית ואחיו. ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשטרים ולשפטים. לחברוני חשביהו ואחיו בני חיל אלף ושבע מאות על פקדת ישראל מעבר לירדן מערבה לכל מלאכת יהוה ולעבדת המלך. לחברוני יריה הראש לחברוני לתלדתיו לאבות בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד. ואחיו בני חיל אלפים ושבע מאות ראשי האבות ויפקידם דויד המלך על הראובני והגדי וחצי שבט המנשי לכל דבר האלהים ודבר המלך.
ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות הבאה והיצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף. על המחלקת הראשונה לחדש הראשון ישבעם בן זבדיאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. מן בני פרץ הראש לכל שרי הצבאות לחדש הראשון. ועל מחלקת החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. שר הצבא השלישי לחדש השלישי בניהו בן יהוידע הכהן ראש ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. הוא בניהו גבור השלשים ועל השלשים ומחלקתו עמיזבד בנו. הרביעי לחדש הרביעי עשה אל אחי יואב וזבדיה בנו אחריו ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. החמישי לחדש החמישי השר שמהות היזרח ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. הששי לחדש הששי עירא בן עקש התקועי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. השביעי לחדש השביעי חלץ הפלוני מן בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. השמיני לחדש השמיני סבכי החשתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. התשיעי לחדש התשיעי אביעזר הענתתי לבנימיני ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. העשירי לחדש העשירי מהרי הנטופתי לזרחי ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. עשתי עשר לעשתי עשר החדש בניה הפרעתוני מן בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. השנים עשר לשנים עשר החדש חלדי הנטופתי לעתניאל ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף. ועל שבטי ישראל לראובני נגיד אליעזר בן זכרי לשמעוני שפטיהו בן מעכה. ללוי חשביה בן קמואל לאהרן צדוק. ליהודה אליהו מאחי דויד ליששכר עמרי בן מיכאל. לזבולן ישמעיהו בן עבדיהו לנפתלי ירימות בן עזריאל. לבני אפרים הושע בן עזזיהו לחצי שבט מנשה יואל בן פדיהו. לחצי המנשה גלעדה ידו בן זכריהו לבנימן יעשיאל בן אבנר. לדן עזראל בן ירחם אלה שרי שבטי ישראל. ולא נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר יהוה להרבות את ישראל ככוכבי השמים. יואב בן צרויה החל למנות ולא כלה ויהי בזאת קצף על ישראל ולא עלה המספר במספר דברי הימים למלך דויד. ועל אצרות המלך עזמות בן עדיאל ועל האצרות בשדה בערים ובכפרים ובמגדלות יהונתן בן עזיהו. ועל עשי מלאכת השדה לעבדת האדמה עזרי בן כלוב. ועל הכרמים שמעי הרמתי ועל שבכרמים לאצרות היין זבדי השפמי. ועל הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חנן הגדרי ועל אצרות השמן יועש. ועל הבקר הרעים בשרון שטרי השרוני ועל הבקר בעמקים שפט בן עדלי. ועל הגמלים אוביל הישמעלי ועל האתנות יחדיהו המרנתי. ועל הצאן יזיז ההגרי כל אלה שרי הרכוש אשר למלך דויד. ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא ויחיאל בן חכמוני עם בני המלך. ואחיתפל יועץ למלך וחושי הארכי רע המלך. ואחרי אחיתפל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב.
ויקהל דויד את כל שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל רכוש ומקנה למלך ולבניו עם הסריסים והגבורים ולכל גבור חיל אל ירושלם. ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי אני עם לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית יהוה ולהדם רגלי אלהינו והכינותי לבנות. והאלהים אמר לי לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת. ויבחר יהוה אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל. ומכל בני כי רבים בנים נתן לי יהוה ויבחר בשלמה בני לשבת על כסא מלכות יהוה על ישראל. ויאמר לי שלמה בנך הוא יבנה ביתי וחצרותי כי בחרתי בו לי לבן ואני אהיה לו לאב. והכינותי את מלכותו עד לעולם אם יחזק לעשות מצותי ומשפטי כיום הזה. ועתה לעיני כל ישראל קהל יהוה ובאזני אלהינו שמרו ודרשו כל מצות יהוה אלהיכם למען תירשו את הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם עד עולם. ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש יהוה וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. ראה עתה כי יהוה בחר בך לבנות בית למקדש חזק ועשה. ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית יהוה ולכל הלשכות סביב לאצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים. ולמחלקות הכהנים והלוים ולכל מלאכת עבודת בית יהוה ולכל כלי עבודת בית יהוה. לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל כלי עבודה ועבודה. ומשקל למנרות הזהב ונרתיהם זהב במשקל מנורה ומנורה ונרתיה ולמנרות הכסף במשקל למנורה ונרתיה כעבודת מנורה ומנורה. ואת הזהב משקל לשלחנות המערכת לשלחן ושלחן וכסף לשלחנות הכסף. והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור. ולמזבח הקטרת זהב מזקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרבים זהב לפרשים וסככים על ארון ברית יהוה. הכל בכתב מיד יהוה עלי השכיל כל מלאכות התבנית. ויאמר דויד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל תירא ואל תחת כי יהוה אלהים אלהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית יהוה. והנה מחלקות הכהנים והלוים לכל עבודת בית האלהים ועמך בכל מלאכה לכל נדיב בחכמה לכל עבודה והשרים וכל העם לכל דבריך.
ויאמר דויד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אלהים נער ורך והמלאכה גדולה כי לא לאדם הבירה כי ליהוה אלהים. וככל כחי הכינותי לבית אלהי הזהב לזהב והכסף לכסף והנחשת לנחשת הברזל לברזל והעצים לעצים אבני שהם ומלואים אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שיש לרב. ועוד ברצותי בבית אלהי יש לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית אלהי למעלה מכל הכינותי לבית הקדש. שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר כסף מזקק לטוח קירות הבתים. לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה ביד חרשים ומי מתנדב למלאות ידו היום ליהוה. ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך. ויתנו לעבודת בית האלהים זהב ככרים חמשת אלפים ואדרכנים רבו וכסף ככרים עשרת אלפים ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים וברזל מאה אלף ככרים. והנמצא אתו אבנים נתנו לאוצר בית יהוה על יד יחיאל הגרשני. וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו ליהוה וגם דויד המלך שמח שמחה גדולה. ויברך דויד את יהוה לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה יהוה אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. לך יהוה הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבתינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה. יהוה אלהינו כל ההמון הזה אשר הכיננו לבנות לך בית לשם קדשך מידך היא ולך הכל. וידעתי אלהי כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה אני בישר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך. יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל אבתינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. ולשלמה בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך וחקיך ולעשות הכל ולבנות הבירה אשר הכינותי. ויאמר דויד לכל הקהל ברכו נא את יהוה אלהיכם ויברכו כל הקהל ליהוה אלהי אבתיהם ויקדו וישתחוו ליהוה ולמלך. ויזבחו ליהוה זבחים ויעלו עלות ליהוה למחרת היום ההוא פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרב לכל ישראל. ויאכלו וישתו לפני יהוה ביום ההוא בשמחה גדולה וימליכו שנית לשלמה בן דויד וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכהן. וישב שלמה על כסא יהוה למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל. וכל השרים והגברים וגם כל בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך. ויגדל יהוה את שלמה למעלה לעיני כל ישראל ויתן עליו הוד מלכות אשר לא היה על כל מלך לפניו על ישראל. ודויד בן ישי מלך על כל ישראל. והימים אשר מלך על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלוש. וימת בשיבה טובה שבע ימים עשר וכבוד וימלך שלמה בנו תחתיו. ודברי דויד המלך הראשנים והאחרנים הנם כתובים על דברי שמואל הראה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד החזה. עם כל מלכותו וגבורתו והעתים אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות.
ויתחזק שלמה בן דויד על מלכותו ויהוה אלהיו עמו ויגדלהו למעלה. ויאמר שלמה לכל ישראל לשרי האלפים והמאות ולשפטים ולכל נשיא לכל ישראל ראשי האבות. וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון כי שם היה אהל מועד האלהים אשר עשה משה עבד יהוה במדבר. אבל ארון האלהים העלה דויד מקרית יערים בהכין לו דויד כי נטה לו אהל בירושלם. ומזבח הנחשת אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור שם לפני משכן יהוה וידרשהו שלמה והקהל. ויעל שלמה שם על מזבח הנחשת לפני יהוה אשר לאהל מועד ויעל עליו עלות אלף. בלילה ההוא נראה אלהים לשלמה ויאמר לו שאל מה אתן לך. ויאמר שלמה לאלהים אתה עשית עם דויד אבי חסד גדול והמלכתני תחתיו. עתה יהוה אלהים יאמן דברך עם דויד אבי כי אתה המלכתני על עם רב כעפר הארץ. עתה חכמה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה כי מי ישפט את עמך הזה הגדול. ויאמר אלהים לשלמה יען אשר היתה זאת עם לבבך ולא שאלת עשר נכסים וכבוד ואת נפש שנאיך וגם ימים רבים לא שאלת ותשאל לך חכמה ומדע אשר תשפוט את עמי אשר המלכתיך עליו. החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד אתן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה כן. ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם מלפני אהל מועד וימלך על ישראל. ויאסף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם. ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב. ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים ומקוא סחרי המלך מקוא יקחו במחיר. ויעלו ויוציאו ממצרים מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה וכן לכל מלכי החתים ומלכי ארם בידם יוציאו.
ויאמר שלמה לבנות בית לשם יהוה ובית למלכותו. ויספר שלמה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש חצב בהר ומנצחים עליהם שלשת אלפים ושש מאות. וישלח שלמה אל חורם מלך צר לאמר כאשר עשית עם דויד אבי ותשלח לו ארזים לבנות לו בית לשבת בו. הנה אני בונה בית לשם יהוה אלהי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי יהוה אלהינו לעולם זאת על ישראל. והבית אשר אני בונה גדול כי גדול אלהינו מכל האלהים. ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו. ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וידע לפתח פתוחים עם החכמים אשר עמי ביהודה ובירושלם אשר הכין דויד אבי. ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון כי אני ידעתי אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון והנה עבדי עם עבדיך. ולהכין לי עצים לרב כי הבית אשר אני בונה גדול והפלא. והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים מכות לעבדיך כרים עשרים אלף ושערים כרים עשרים אלף ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף. ויאמר חורם מלך צר בכתב וישלח אל שלמה באהבת יהוה את עמו נתנך עליהם מלך. ויאמר חורם ברוך יהוה אלהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית ליהוה ובית למלכותו. ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי. בן אשה מן בנות דן ואביו איש צרי יודע לעשות בזהב ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל פתוח ולחשב כל מחשבת אשר ינתן לו עם חכמיך וחכמי אדני דויד אביך. ועתה החטים והשערים השמן והיין אשר אמר אדני ישלח לעבדיו. ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסדות על ים יפו ואתה תעלה אתם ירושלם. ויספר שלמה כל האנשים הגירים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף ושלשת אלפים ושש מאות. ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמנים אלף חצב בהר ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביד את העם.
ויחל שלמה לבנות את בית יהוה בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו. ואלה הוסד שלמה לבנות את בית האלהים הארך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים. והאולם אשר על פני הארך על פני רחב הבית אמות עשרים והגבה מאה ועשרים ויצפהו מפנימה זהב טהור. ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים ויחפהו זהב טוב ויעל עליו תמרים ושרשרות. ויצף את הבית אבן יקרה לתפארת והזהב זהב פרוים. ויחף את הבית הקרות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב ופתח כרובים על הקירות. ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות. ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות חפה זהב. ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים מעשה צעצעים ויצפו אתם זהב. וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר. וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית והכנף האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר. כנפי הכרובים האלה פרשים אמות עשרים והם עמדים על רגליהם ופניהם לבית. ויעש את הפרכת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ ויעל עליו כרובים. ויעש לפני הבית עמודים שנים אמות שלשים וחמש ארך והצפת אשר על ראשו אמות חמש. ויעש שרשרות בדביר ויתן על ראש העמדים ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות. ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד מימין ואחד מהשמאול ויקרא שם הימיני יכין ושם השמאלי בעז.
ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו. ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב. ודמות בקרים תחת לו סביב סביב סובבים אתו עשר באמה מקיפים את הים סביב שנים טורים הבקר יצוקים במצקתו. עומד על שנים עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחריהם ביתה. ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל. ויעש כיורים עשרה ויתן חמשה מימין וחמשה משמאול לרחצה בהם את מעשה העולה ידיחו בם והים לרחצה לכהנים בו. ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאול. ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאול ויעש מזרקי זהב מאה. ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה ודלתות לעזרה ודלתותיהם צפה נחשת. ואת הים נתן מכתף הימנית קדמה ממול נגבה. ויעש חורם את הסירות ואת היעים ואת המזרקות ויכל חירם לעשות את המלאכה אשר עשה למלך שלמה בבית האלהים. עמודים שנים והגלות והכתרות על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את שתי גלות הכתרות אשר על ראש העמודים. ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שנים טורים רמונים לשבכה האחת לכסות את שתי גלות הכתרות אשר על פני העמודים. ואת המכנות עשה ואת הכירות עשה על המכנות. את הים אחד ואת הבקר שנים עשר תחתיו. ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות ואת כל כליהם עשה חורם אביו למלך שלמה לבית יהוה נחשת מרוק. בככר הירדן יצקם המלך בעבי האדמה בין סכות ובין צרדתה. ויעש שלמה כל הכלים האלה לרב מאד כי לא נחקר משקל הנחשת. ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלהים ואת מזבח הזהב ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים. ואת המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור. והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב. והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לקדש הקדשים ודלתי הבית להיכל זהב.
ותשלם כל המלאכה אשר עשה שלמה לבית יהוה ויבא שלמה את קדשי דויד אביו ואת הכסף ואת הזהב ואת כל הכלים נתן באצרות בית האלהים. אז יקהיל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל ירושלם להעלות את ארון ברית יהוה מעיר דויד היא ציון. ויקהלו אל המלך כל איש ישראל בחג הוא החדש השבעי. ויבאו כל זקני ישראל וישאו הלוים את הארון. ויעלו את הארון ואת אהל מועד ואת כל כלי הקדש אשר באהל העלו אתם הכהנים הלוים. והמלך שלמה וכל עדת ישראל הנועדים עליו לפני הארון מזבחים צאן ובקר אשר לא יספרו ולא ימנו מרב. ויביאו הכהנים את ארון ברית יהוה אל מקומו אל דביר הבית אל קדש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים. ויהיו הכרובים פרשים כנפים על מקום הארון ויכסו הכרובים על הארון ועל בדיו מלמעלה. ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהי שם עד היום הזה. אין בארון רק שני הלחות אשר נתן משה בחרב אשר כרת יהוה עם בני ישראל בצאתם ממצרים. ויהי בצאת הכהנים מן הקדש כי כל הכהנים הנמצאים התקדשו אין לשמור למחלקות. והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידתון ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנרות עמדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים מחצררים בחצצרות. ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד להלל ולהדות ליהוה וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו והבית מלא ענן בית יהוה. ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יהוה את בית האלהים.
אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל. ואני בניתי בית זבל לך ומכון לשבתך עולמים. ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד. ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר. מן היום אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל. ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על עמי ישראל. ויהי עם לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל. ויאמר יהוה אל דויד אבי יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך. רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי. ויקם יהוה את דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב על כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל. ואשים שם את הארון אשר שם ברית יהוה אשר כרת עם בני ישראל. ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל קהל ישראל ויפרש כפיו. כי עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה. ויאמר יהוה אלהי ישראל אין כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל לבם. אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה. ועתה יהוה אלהי ישראל שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני. ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד. כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי. ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו יהוה אלהי לשמע אל הרנה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך. להיות עיניך פתחות אל הבית הזה יומם ולילה אל המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל התפלה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה. ושמעת אל תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן השמים ושמעת וסלחת. אם יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה. ואתה תשמע מן השמים ועשית ושפטת את עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו. ואם ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו לך ושבו והודו את שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. ואתה תשמע מן השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל האדמה אשר נתתה להם ולאבתיהם. בהעצר השמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך מחטאתם ישובון כי תענם. ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתתה מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה. רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר לו אויביו בארץ שעריו כל נגע וכל מחלה. כל תפלה כל תחנה אשר יהיה לכל האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל הבית הזה. ואתה תשמע מן השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם. למען ייראוך ללכת בדרכיך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה אשר נתתה לאבתינו. וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל הבית הזה. ואתה תשמע מן השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל עמי הארץ את שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי. כי יצא עמך למלחמה על אויביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך. ושמעת מן השמים את תפלתם ואת תחנתם ועשית משפטם. כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל ארץ רחוקה או קרובה. והשיבו אל לבבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו. ושבו אליך בכל לבם ובכל נפשם בארץ שבים אשר שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר בניתי לשמך. ושמעת מן השמים ממכון שבתך את תפלתם ואת תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו לך. עתה אלהי יהיו נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה. ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב. יהוה אלהים אל תשב פני משיחיך זכרה לחסדי דויד עבדך.
וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים וכבוד יהוה מלא את הבית. ולא יכלו הכהנים לבוא אל בית יהוה כי מלא כבוד יהוה את בית יהוה. וכל בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד יהוה על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו. והמלך וכל העם זבחים זבח לפני יהוה. ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את בית האלהים המלך וכל העם. והכהנים על משמרותם עמדים והלוים בכלי שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להדות ליהוה כי לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים מחצצרים נגדם וכל ישראל עמדים. ויקדש שלמה את תוך החצר אשר לפני בית יהוה כי עשה שם העלות ואת חלבי השלמים כי מזבח הנחשת אשר עשה שלמה לא יכול להכיל את העלה ואת המנחה ואת החלבים. ויעש שלמה את החג בעת ההיא שבעת ימים וכל ישראל עמו קהל גדול מאד מלבוא חמת עד נחל מצרים. ויעשו ביום השמיני עצרת כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם לאהליהם שמחים וטובי לב על הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה ולישראל עמו. ויכל שלמה את בית יהוה ואת בית המלך ואת כל הבא על לב שלמה לעשות בבית יהוה ובביתו הצליח. וירא יהוה אל שלמה בלילה ויאמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח. הן אעצר השמים ולא יהיה מטר והן אצוה על חגב לאכול הארץ ואם אשלח דבר בעמי. ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם. עתה עיני יהיו פתחות ואזני קשבות לתפלת המקום הזה. ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים. ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דויד אביך ולעשות ככל אשר צויתיך וחקי ומשפטי תשמור. והקימותי את כסא מלכותך כאשר כרתי לדויד אביך לאמר לא יכרת לך איש מושל בישראל. ואם תשובון אתם ועזבתם חקותי ומצותי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. ונתשתים מעל אדמתי אשר נתתי להם ואת הבית הזה אשר הקדשתי לשמי אשליך מעל פני ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים. והבית הזה אשר היה עליון לכל עבר עליו ישם ואמר במה עשה יהוה ככה לארץ הזאת ולבית הזה. ואמרו על אשר עזבו את יהוה אלהי אבתיהם אשר הוציאם מארץ מצרים ויחזיקו באלהים אחרים וישתחוו להם ויעבדום על כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת.
ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית יהוה ואת ביתו. והערים אשר נתן חורם לשלמה בנה שלמה אתם ויושב שם את בני ישראל. וילך שלמה חמת צובה ויחזק עליה. ויבן את תדמר במדבר ואת כל ערי המסכנות אשר בנה בחמת. ויבן את בית חורון העליון ואת בית חורון התחתון ערי מצור חומות דלתים ובריח. ואת בעלת ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה ואת כל ערי הרכב ואת ערי הפרשים ואת כל חשק שלמה אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון ובכל ארץ ממשלתו. כל העם הנותר מן החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אשר לא מישראל המה. מן בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא כלום בני ישראל ויעלם שלמה למס עד היום הזה. ומן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו כי המה אנשי מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו. ואלה שרי הנציבים אשר למלך שלמה חמשים ומאתים הרדים בעם. ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דויד לבית אשר בנה לה כי אמר לא תשב אשה לי בבית דויד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון יהוה. אז העלה שלמה עלות ליהוה על מזבח יהוה אשר בנה לפני האולם. ובדבר יום ביום להעלות כמצות משה לשבתות ולחדשים ולמועדות שלוש פעמים בשנה בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות. ויעמד כמשפט דויד אביו את מחלקות הכהנים על עבדתם והלוים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים לדבר יום ביומו והשוערים במחלקותם לשער ושער כי כן מצות דויד איש האלהים. ולא סרו מצות המלך על הכהנים והלוים לכל דבר ולאצרות. ותכן כל מלאכת שלמה עד היום מוסד בית יהוה ועד כלתו שלם בית יהוה. אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום. וישלח לו חורם ביד עבדיו אוניות ועבדים יודעי ים ויבאו עם עבדי שלמה אופירה ויקחו משם ארבע מאות וחמשים ככר זהב ויביאו אל המלך שלמה.
ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה ותבוא לנסות את שלמה בחידות בירושלם בחיל כבד מאד וגמלים נשאים בשמים וזהב לרב ואבן יקרה ותבוא אל שלמה ותדבר עמו את כל אשר היה עם לבבה. ויגד לה שלמה את כל דבריה ולא נעלם דבר משלמה אשר לא הגיד לה. ותרא מלכת שבא את חכמת שלמה והבית אשר בנה. ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית יהוה ולא היה עוד בה רוח. ותאמר אל המלך אמת הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך. ולא האמנתי לדבריהם עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הגד לי חצי מרבית חכמתך יספת על השמועה אשר שמעתי. אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה העמדים לפניך תמיד ושמעים את חכמתך. יהי יהוה אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסאו למלך ליהוה אלהיך באהבת אלהיך את ישראל להעמידו לעולם ויתנך עליהם למלך לעשות משפט וצדקה. ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים לרב מאד ואבן יקרה ולא היה כבשם ההוא אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. וגם עבדי חירם ועבדי שלמה אשר הביאו זהב מאופיר הביאו עצי אלגומים ואבן יקרה. ויעש המלך את עצי האלגומים מסלות לבית יהוה ולבית המלך וכנרות ונבלים לשרים ולא נראו כהם לפנים בארץ יהודה. והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה מלבד אשר הביאה אל המלך ותהפך ותלך לארצה היא ועבדיה. ויהי משקל הזהב אשר בא לשלמה בשנה אחת שש מאות וששים ושש ככרי זהב. לבד מאנשי התרים והסחרים מביאים וכל מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשלמה. ויעש המלך שלמה מאתים צנה זהב שחוט שש מאות זהב שחוט יעלה על הצנה האחת. ושלש מאות מגנים זהב שחוט שלש מאות זהב יעלה על המגן האחת ויתנם המלך בבית יער הלבנון. ויעש המלך כסא שן גדול ויצפהו זהב טהור. ושש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים וידות מזה ומזה על מקום השבת ושנים אריות עמדים אצל הידות. ושנים עשר אריות עמדים שם על שש המעלות מזה ומזה לא נעשה כן לכל ממלכה. וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. כי אניות למלך הלכות תרשיש עם עבדי חורם אחת לשלוש שנים תבואנה אניות תרשיש נשאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים. ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעשר וחכמה. וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר נתן האלהים בלבו. והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות נשק ובשמים סוסים ופרדים דבר שנה בשנה. ויהי לשלמה ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות ושנים עשר אלף פרשים ויניחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם. ויהי מושל בכל המלכים מן הנהר ועד ארץ פלשתים ועד גבול מצרים. ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרב. ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה ומכל הארצות. ושאר דברי שלמה הראשנים והאחרונים הלא הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת אחיה השילוני ובחזות יעדי החזה על ירבעם בן נבט. וימלך שלמה בירושלם על כל ישראל ארבעים שנה. וישכב שלמה עם אבתיו ויקברהו בעיר דויד אביו וימלך רחבעם בנו תחתיו.
וילך רחבעם שכמה כי שכם באו כל ישראל להמליך אתו. ויהי כשמע ירבעם בן נבט והוא במצרים אשר ברח מפני שלמה המלך וישב ירבעם ממצרים. וישלחו ויקראו לו ויבא ירבעם וכל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר. אביך הקשה את עלנו ועתה הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך. ויאמר אלהם עוד שלשת ימים ושובו אלי וילך העם. ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים לפני שלמה אביו בהיתו חי לאמר איך אתם נועצים להשיב לעם הזה דבר. וידברו אליו לאמר אם תהיה לטוב להעם הזה ורציתם ודברת אלהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים. ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו העמדים לפניו. ויאמר אלהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה אשר דברו אלי לאמר הקל מן העל אשר נתן אביך עלינו. וידברו אתו הילדים אשר גדלו אתו לאמר כה תאמר לעם אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את עלנו ואתה הקל מעלינו כה תאמר אלהם קטני עבה ממתני אבי. ועתה אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על עלכם אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים. ויבא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלשי כאשר דבר המלך לאמר שובו אלי ביום השלשי. ויענם המלך קשה ויעזב המלך רחבעם את עצת הזקנים. וידבר אלהם כעצת הילדים לאמר אכביד את עלכם ואני אסיף עליו אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים. ולא שמע המלך אל העם כי היתה נסבה מעם האלהים למען הקים יהוה את דברו אשר דבר ביד אחיהו השלוני אל ירבעם בן נבט. וכל ישראל כי לא שמע המלך להם וישיבו העם את המלך לאמר מה לנו חלק בדויד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דויד וילך כל ישראל לאהליו. ובני ישראל הישבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם. וישלח המלך רחבעם את הדרם אשר על המס וירגמו בו בני ישראל אבן וימת והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלם. ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום הזה.
ויבא רחבעם ירושלם ויקהל את בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור עשה מלחמה להלחם עם ישראל להשיב את הממלכה לרחבעם. ויהי דבר יהוה אל שמעיהו איש האלהים לאמר. אמר אל רחבעם בן שלמה מלך יהודה ואל כל ישראל ביהודה ובנימן לאמר. כה אמר יהוה לא תעלו ולא תלחמו עם אחיכם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה וישמעו את דברי יהוה וישבו מלכת אל ירבעם. וישב רחבעם בירושלם ויבן ערים למצור ביהודה. ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע. ואת בית צור ואת שוכו ואת עדלם. ואת גת ואת מרשה ואת זיף. ואת אדורים ואת לכיש ואת עזקה. ואת צרעה ואת אילון ואת חברון אשר ביהודה ובבנימן ערי מצרות. ויחזק את המצרות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל ושמן ויין. ובכל עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם להרבה מאד ויהי לו יהודה ובנימן. והכהנים והלוים אשר בכל ישראל התיצבו עליו מכל גבולם. כי עזבו הלוים את מגרשיהם ואחזתם וילכו ליהודה ולירושלם כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן ליהוה. ויעמד לו כהנים לבמות ולשעירים ולעגלים אשר עשה. ואחריהם מכל שבטי ישראל הנתנים את לבבם לבקש את יהוה אלהי ישראל באו ירושלם לזבוח ליהוה אלהי אבותיהם. ויחזקו את מלכות יהודה ויאמצו את רחבעם בן שלמה לשנים שלוש כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש. ויקח לו רחבעם אשה את מחלת בן ירימות בן דויד אביהיל בת אליאב בן ישי. ותלד לו בנים את יעוש ואת שמריה ואת זהם. ואחריה לקח את מעכה בת אבשלום ותלד לו את אביה ואת עתי ואת זיזא ואת שלמית. ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום מכל נשיו ופילגשיו כי נשים שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות. ויעמד לראש רחבעם את אביה בן מעכה לנגיד באחיו כי להמליכו. ויבן ויפרץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימן לכל ערי המצרות ויתן להם המזון לרב וישאל המון נשים.
ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת יהוה וכל ישראל עמו. ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלם כי מעלו ביהוה. באלף ומאתים רכב ובששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר באו עמו ממצרים לובים סכיים וכושים. וילכד את ערי המצרות אשר ליהודה ויבא עד ירושלם. ושמעיה הנביא בא אל רחבעם ושרי יהודה אשר נאספו אל ירושלם מפני שישק ויאמר להם כה אמר יהוה אתם עזבתם אתי ואף אני עזבתי אתכם ביד שישק. ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק יהוה. ובראות יהוה כי נכנעו היה דבר יהוה אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפליטה ולא תתך חמתי בירושלם ביד שישק. כי יהיו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות. ויעל שישק מלך מצרים על ירושלם ויקח את אצרות בית יהוה ואת אצרות בית המלך את הכל לקח ויקח את מגני הזהב אשר עשה שלמה. ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נחשת והפקיד על יד שרי הרצים השמרים פתח בית המלך. ויהי מדי בוא המלך בית יהוה באו הרצים ונשאום והשבום אל תא הרצים. ובהכנעו שב ממנו אף יהוה ולא להשחית לכלה וגם ביהודה היה דברים טובים. ויתחזק המלך רחבעם בירושלם וימלך כי בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם העיר אשר בחר יהוה לשום את שמו שם מכל שבטי ישראל ושם אמו נעמה העמנית. ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את יהוה. ודברי רחבעם הראשנים והאחרונים הלא הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו החזה להתיחש ומלחמות רחבעם וירבעם כל הימים. וישכב רחבעם עם אבתיו ויקבר בעיר דויד וימלך אביה בנו תחתיו.
בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם וימלך אביה על יהודה. שלוש שנים מלך בירושלם ושם אמו מיכיהו בת אוריאל מן גבעה ומלחמה היתה בין אביה ובין ירבעם. ויאסר אביה את המלחמה בחיל גבורי מלחמה ארבע מאות אלף איש בחור וירבעם ערך עמו מלחמה בשמונה מאות אלף איש בחור גבור חיל. ויקם אביה מעל להר צמרים אשר בהר אפרים ויאמר שמעוני ירבעם וכל ישראל. הלא לכם לדעת כי יהוה אלהי ישראל נתן ממלכה לדויד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח. ויקם ירבעם בן נבט עבד שלמה בן דויד וימרד על אדניו. ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על רחבעם בן שלמה ורחבעם היה נער ורך לבב ולא התחזק לפניהם. ועתה אתם אמרים להתחזק לפני ממלכת יהוה ביד בני דויד ואתם המון רב ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. הלא הדחתם את כהני יהוה את בני אהרן והלוים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל הבא למלא ידו בפר בן בקר ואילם שבעה והיה כהן ללא אלהים. ואנחנו יהוה אלהינו ולא עזבנהו וכהנים משרתים ליהוה בני אהרן והלוים במלאכת. ומקטרים ליהוה עלות בבקר בבקר ובערב בערב וקטרת סמים ומערכת לחם על השלחן הטהור ומנורת הזהב ונרתיה לבער בערב בערב כי שמרים אנחנו את משמרת יהוה אלהינו ואתם עזבתם אתו. והנה עמנו בראש האלהים וכהניו וחצצרות התרועה להריע עליכם בני ישראל אל תלחמו עם יהוה אלהי אבתיכם כי לא תצליחו. וירבעם הסב את המארב לבוא מאחריהם ויהיו לפני יהודה והמארב מאחריהם. ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצעקו ליהוה והכהנים מחצצרים בחצצרות. ויריעו איש יהודה ויהי בהריע איש יהודה והאלהים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה. וינוסו בני ישראל מפני יהודה ויתנם אלהים בידם. ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור. ויכנעו בני ישראל בעת ההיא ויאמצו בני יהודה כי נשענו על יהוה אלהי אבותיהם. וירדף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל ואת בנותיה ואת ישנה ואת בנותיה ואת עפרון ובנתיה. ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו יהוה וימת. ויתחזק אביהו וישא לו נשים ארבע עשרה ויולד עשרים ושנים בנים ושש עשרה בנות. ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדו.
וישכב אביה עם אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אסא בנו תחתיו בימיו שקטה הארץ עשר שנים. ויעש אסא הטוב והישר בעיני יהוה אלהיו. ויסר את מזבחות הנכר והבמות וישבר את המצבות ויגדע את האשרים. ויאמר ליהודה לדרוש את יהוה אלהי אבותיהם ולעשות התורה והמצוה. ויסר מכל ערי יהודה את הבמות ואת החמנים ותשקט הממלכה לפניו. ויבן ערי מצורה ביהודה כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח יהוה לו. ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את יהוה אלהינו דרשנו וינח לנו מסביב ויבנו ויצליחו. ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף ומבנימן נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל. ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד מרשה. ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה. ויקרא אסא אל יהוה אלהיו ויאמר יהוה אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו יהוה אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה יהוה אלהינו אתה אל יעצר עמך אנוש. ויגף יהוה את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני יהוה ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד יהוה עליהם ויבזו את כל הערים כי בזה רבה היתה בהם. וגם אהלי מקנה הכו וישבו צאן לרב וגמלים וישבו ירושלם.
ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים. ויצא לפני אסא ויאמר לו שמעוני אסא וכל יהודה ובנימן יהוה עמכם בהיותכם עמו ואם תדרשהו ימצא לכם ואם תעזבהו יעזב אתכם. וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. וישב בצר לו על יהוה אלהי ישראל ויבקשהו וימצא להם. ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מהומת רבות על כל יושבי הארצות. וכתתו גוי בגוי ועיר בעיר כי אלהים הממם בכל צרה. ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם כי יש שכר לפעלתכם. וכשמע אסא הדברים האלה והנבואה עדד הנביא התחזק ויעבר השקוצים מכל ארץ יהודה ובנימן ומן הערים אשר לכד מהר אפרים ויחדש את מזבח יהוה אשר לפני אולם יהוה. ויקבץ את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון כי נפלו עליו מישראל לרב בראתם כי יהוה אלהיו עמו. ויקבצו ירושלם בחדש השלישי לשנת חמש עשרה למלכות אסא. ויזבחו ליהוה ביום ההוא מן השלל הביאו בקר שבע מאות וצאן שבעת אלפים. ויבאו בברית לדרוש את יהוה אלהי אבותיהם בכל לבבם ובכל נפשם. וכל אשר לא ידרש ליהוה אלהי ישראל יומת למן קטן ועד גדול למאיש ועד אשה. וישבעו ליהוה בקול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות. וישמחו כל יהודה על השבועה כי בכל לבבם נשבעו ובכל רצונם בקשהו וימצא להם וינח יהוה להם מסביב. וגם מעכה אם אסא המלך הסירה מגבירה אשר עשתה לאשרה מפלצת ויכרת אסא את מפלצתה וידק וישרף בנחל קדרון. והבמות לא סרו מישראל רק לבב אסא היה שלם כל ימיו. ויבא את קדשי אביו וקדשיו בית האלהים כסף וזהב וכלים. ומלחמה לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכות אסא.
בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה. ויצא אסא כסף וזהב מאצרות בית יהוה ובית המלך וישלח אל בן הדד מלך ארם היושב בדרמשק לאמר. ברית ביני ובינך ובין אבי ובין אביך הנה שלחתי לך כסף וזהב לך הפר בריתך את בעשא מלך ישראל ויעלה מעלי. וישמע בן הדד אל המלך אסא וישלח את שרי החילים אשר לו אל ערי ישראל ויכו את עיון ואת דן ואת אבל מים ואת כל מסכנות ערי נפתלי. ויהי כשמע בעשא ויחדל מבנות את הרמה וישבת את מלאכתו. ואסא המלך לקח את כל יהודה וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשא ויבן בהם את גבע ואת המצפה. ובעת ההיא בא חנני הראה אל אסא מלך יהודה ויאמר אליו בהשענך על מלך ארם ולא נשענת על יהוה אלהיך על כן נמלט חיל מלך ארם מידך. הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב לרכב ולפרשים להרבה מאד ובהשענך על יהוה נתנם בידך. כי יהוה עיניו משטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו נסכלת על זאת כי מעתה יש עמך מלחמות. ויכעס אסא אל הראה ויתנהו בית המהפכת כי בזעף עמו על זאת וירצץ אסא מן העם בעת ההיא. והנה דברי אסא הראשונים והאחרונים הנם כתובים על ספר המלכים ליהודה וישראל. ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו וגם בחליו לא דרש את יהוה כי ברפאים. וישכב אסא עם אבתיו וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו. ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מרקחים במרקחת מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד.
וימלך יהושפט בנו תחתיו ויתחזק על ישראל. ויתן חיל בכל ערי יהודה הבצרות ויתן נציבים בארץ יהודה ובערי אפרים אשר לכד אסא אביו. ויהי יהוה עם יהושפט כי הלך בדרכי דויד אביו הראשנים ולא דרש לבעלים. כי לאלהי אביו דרש ובמצותיו הלך ולא כמעשה ישראל. ויכן יהוה את הממלכה בידו ויתנו כל יהודה מנחה ליהושפט ויהי לו עשר וכבוד לרב. ויגבה לבו בדרכי יהוה ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה. ובשנת שלוש למלכו שלח לשריו לבן חיל ולעבדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו ללמד בערי יהודה. ועמהם הלוים שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל ושמרימות ויהונתן ואדניהו וטוביהו וטוב אדוניה הלוים ועמהם אלישמע ויהורם הכהנים. וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת יהוה ויסבו בכל ערי יהודה וילמדו בעם. ויהי פחד יהוה על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט. ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא גם הערביאים מביאים לו צאן אילים שבעת אלפים ושבע מאות ותישים שבעת אלפים ושבע מאות. ויהי יהושפט הלך וגדל עד למעלה ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות. ומלאכה רבה היה לו בערי יהודה ואנשי מלחמה גבורי חיל בירושלם. ואלה פקדתם לבית אבותיהם ליהודה שרי אלפים עדנה השר ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף. ועל ידו יהוחנן השר ועמו מאתים ושמונים אלף. ועל ידו עמסיה בן זכרי המתנדב ליהוה ועמו מאתים אלף גבור חיל. ומן בנימן גבור חיל אלידע ועמו נשקי קשת ומגן מאתים אלף. ועל ידו יהוזבד ועמו מאה ושמונים אלף חלוצי צבא. אלה המשרתים את המלך מלבד אשר נתן המלך בערי המבצר בכל יהודה.
ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב ויתחתן לאחאב. וירד לקץ שנים אל אחאב לשמרון ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד. ויאמר אחאב מלך ישראל אל יהושפט מלך יהודה התלך עמי רמת גלעד ויאמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי ועמך במלחמה. ויאמר יהושפט אל מלך ישראל דרש נא כיום את דבר יהוה. ויקבץ מלך ישראל את הנבאים ארבע מאות איש ויאמר אלהם הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמרו עלה ויתן האלהים ביד המלך. ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאתו. ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את יהוה מאתו ואני שנאתיהו כי איננו מתנבא עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא מיכיהו בן ימלא ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן. ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר מהר מיכהו בן ימלא. ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלבשים בגדים וישבים בגרן פתח שער שמרון וכל הנביאים מתנבאים לפניהם. ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר יהוה באלה תנגח את ארם עד כלותם. וכל הנבאים נבאים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך. והמלאך אשר הלך לקרא למיכיהו דבר אליו לאמר הנה דברי הנבאים פה אחד טוב אל המלך ויהי נא דברך כאחד מהם ודברת טוב. ויאמר מיכיהו חי יהוה כי את אשר יאמר אלהי אתו אדבר. ויבא אל המלך ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמר עלו והצליחו וינתנו בידכם. ויאמר אליו המלך עד כמה פעמים אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם יהוה. ויאמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להן רעה ויאמר יהוה לא אדנים לאלה ישובו איש לביתו בשלום. ויאמר מלך ישראל אל יהושפט הלא אמרתי אליך לא יתנבא עלי טוב כי אם לרע. ויאמר לכן שמעו דבר יהוה ראיתי את יהוה יושב על כסאו וכל צבא השמים עמדים על ימינו ושמאלו. ויאמר יהוה מי יפתה את אחאב מלך ישראל ויעל ויפל ברמות גלעד ויאמר זה אמר ככה וזה אמר ככה. ויצא הרוח ויעמד לפני יהוה ויאמר אני אפתנו ויאמר יהוה אליו במה. ויאמר אצא והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה. ויגש צדקיהו בן כנענה ויך את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה הדרך עבר רוח יהוה מאתי לדבר אתך. ויאמר מיכיהו הנך ראה ביום ההוא אשר תבוא חדר בחדר להחבא. ויאמר מלך ישראל קחו את מיכיהו והשיבהו אל אמון שר העיר ואל יואש בן המלך. ואמרתם כה אמר המלך שימו זה בית הכלא והאכלהו לחם לחץ ומים לחץ עד שובי בשלום. ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום לא דבר יהוה בי ויאמר שמעו עמים כלם. ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה אל רמת גלעד. ויאמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא במלחמה ואתה לבש בגדיך ויתחפש מלך ישראל ויבאו במלחמה. ומלך ארם צוה את שרי הרכב אשר לו לאמר לא תלחמו את הקטן את הגדול כי אם את מלך ישראל לבדו. ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו מלך ישראל הוא ויסבו עליו להלחם ויזעק יהושפט ויהוה עזרו ויסיתם אלהים ממנו. ויהי כראות שרי הרכב כי לא היה מלך ישראל וישבו מאחריו. ואיש משך בקשת לתמו ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכב הפך ידיך והוצאתני מן המחנה כי החליתי. ותעל המלחמה ביום ההוא ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נכח ארם עד הערב וימת לעת בוא השמש.
וישב יהושפט מלך יהודה אל ביתו בשלום לירושלם. ויצא אל פניו יהוא בן חנני החזה ויאמר אל המלך יהושפט הלרשע לעזר ולשנאי יהוה תאהב ובזאת עליך קצף מלפני יהוה. אבל דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות מן הארץ והכינות לבבך לדרש האלהים. וישב יהושפט בירושלם וישב ויצא בעם מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל יהוה אלהי אבותיהם. ויעמד שפטים בארץ בכל ערי יהודה הבצרות לעיר ועיר. ויאמר אל השפטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי ליהוה ועמכם בדבר משפט. ועתה יהי פחד יהוה עליכם שמרו ועשו כי אין עם יהוה אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שחד. וגם בירושלם העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט יהוה ולריב וישבו ירושלם. ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת יהוה באמונה ובלבב שלם. וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם הישבים בעריהם בין דם לדם בין תורה למצוה לחקים ולמשפטים והזהרתם אתם ולא יאשמו ליהוה והיה קצף עליכם ועל אחיכם כה תעשון ולא תאשמו. והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר יהוה וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך ושטרים הלוים לפניכם חזקו ועשו ויהי יהוה עם הטוב.
ויהי אחריכן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה. ויבאו ויגידו ליהושפט לאמר בא עליך המון רב מעבר לים מארם והנם בחצצון תמר היא עין גדי. וירא ויתן יהושפט את פניו לדרוש ליהוה ויקרא צום על כל יהודה. ויקבצו יהודה לבקש מיהוה גם מכל ערי יהודה באו לבקש את יהוה. ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית יהוה לפני החצר החדשה. ויאמר יהוה אלהי אבתינו הלא אתה הוא אלהים בשמים ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה ואין עמך להתיצב. הלא אתה אלהינו הורשת את ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אהבך לעולם. וישבו בה ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר. אם תבוא עלינו רעה חרב שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע. ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם בבאם מארץ מצרים כי סרו מעליהם ולא השמידום. והנה הם גמלים עלינו לבוא לגרשנו מירשתך אשר הורשתנו. אלהינו הלא תשפט בם כי אין בנו כח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. וכל יהודה עמדים לפני יהוה גם טפם נשיהם ובניהם. ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף היתה עליו רוח יהוה בתוך הקהל. ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר יהוה לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני ההמון הרב הזה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים. מחר רדו עליהם הנם עלים במעלה הציץ ומצאתם אתם בסוף הנחל פני מדבר ירואל. לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת יהוה עמכם יהודה וירושלם אל תיראו ואל תחתו מחר צאו לפניהם ויהוה עמכם. ויקד יהושפט אפים ארצה וכל יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני יהוה להשתחות ליהוה. ויקמו הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים להלל ליהוה אלהי ישראל בקול גדול למעלה. וישכימו בבקר ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה וישבי ירושלם האמינו ביהוה אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו. ויועץ אל העם ויעמד משררים ליהוה ומהללים להדרת קדש בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו ליהוה כי לעולם חסדו. ובעת החלו ברנה ותהלה נתן יהוה מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. ויעמדו בני עמון ומואב על ישבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית. ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל ההמון והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה. ויבא יהושפט ועמו לבז את שללם וימצאו בהם לרב ורכוש ופגרים וכלי חמדות וינצלו להם לאין משא ויהיו ימים שלושה בזזים את השלל כי רב הוא. וביום הרבעי נקהלו לעמק ברכה כי שם ברכו את יהוה על כן קראו את שם המקום ההוא עמק ברכה עד היום. וישבו כל איש יהודה וירושלם ויהושפט בראשם לשוב אל ירושלם בשמחה כי שמחם יהוה מאויביהם. ויבאו ירושלם בנבלים ובכנרות ובחצצרות אל בית יהוה. ויהי פחד אלהים על כל ממלכות הארצות בשמעם כי נלחם יהוה עם אויבי ישראל. ותשקט מלכות יהושפט וינח לו אלהיו מסביב. וימלך יהושפט על יהודה בן שלשים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו עזובה בת שלחי. וילך בדרך אביו אסא ולא סר ממנה לעשות הישר בעיני יהוה. אך הבמות לא סרו ועוד העם לא הכינו לבבם לאלהי אבתיהם. ויתר דברי יהושפט הראשנים והאחרנים הנם כתובים בדברי יהוא בן חנני אשר העלה על ספר מלכי ישראל. ואחריכן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל הוא הרשיע לעשות. ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר. ויתנבא אליעזר בן דדוהו ממרשה על יהושפט לאמר כהתחברך עם אחזיהו פרץ יהוה את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש.
וישכב יהושפט עם אבתיו ויקבר עם אבתיו בעיר דויד וימלך יהורם בנו תחתיו. ולו אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו ומיכאל ושפטיהו כל אלה בני יהושפט מלך ישראל. ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור. ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב וגם משרי ישראל. בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם. וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב כי בת אחאב היתה לו אשה ויעש הרע בעיני יהוה. ולא אבה יהוה להשחית את בית דויד למען הברית אשר כרת לדויד וכאשר אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים. בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך. ויעבר יהורם עם שריו וכל הרכב עמו ויהי קם לילה ויך את אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב. ויפשע אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו כי עזב את יהוה אלהי אבתיו. גם הוא עשה במות בהרי יהודה ויזן את ישבי ירושלם וידח את יהודה. ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר כה אמר יהוה אלהי דויד אביך תחת אשר לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך יהודה. ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת ישבי ירושלם כהזנות בית אחאב וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת. הנה יהוה נגף מגפה גדולה בעמך ובבניך ובנשיך ובכל רכושך. ואתה בחליים רבים במחלה מעיך עד יצאו מעיך מן החלי ימים על ימים. ויער יהוה על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים. ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל הרכוש הנמצא לבית המלך וגם בניו ונשיו ולא נשאר לו בן כי אם יהואחז קטן בניו. ואחרי כל זאת נגפו יהוה במעיו לחלי לאין מרפא. ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלאים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו. בן שלשים ושתים היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושלם וילך בלא חמדה ויקברהו בעיר דויד ולא בקברות המלכים.
וימליכו יושבי ירושלם את אחזיהו בנו הקטן תחתיו כי כל הראשנים הרג הגדוד הבא בערבים למחנה וימלך אחזיהו בן יהורם מלך יהודה. בן ארבעים ושתים שנה אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושלם ושם אמו עתליהו בת עמרי. גם הוא הלך בדרכי בית אחאב כי אמו היתה יועצתו להרשיע. ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב כי המה היו לו יועצים אחרי מות אביו למשחית לו. גם בעצתם הלך וילך את יהורם בן אחאב מלך ישראל למלחמה על חזאל מלך ארם ברמות גלעד ויכו הרמים את יורם. וישב להתרפא ביזרעאל כי המכים אשר הכהו ברמה בהלחמו את חזהאל מלך ארם ועזריהו בן יהורם מלך יהודה ירד לראות את יהורם בן אחאב ביזרעאל כי חלה הוא. ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם ובבאו יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי אשר משחו יהוה להכרית את בית אחאב. ויהי כהשפט יהוא עם בית אחאב וימצא את שרי יהודה ובני אחי אחזיהו משרתים לאחזיהו ויהרגם. ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון ויבאהו אל יהוא וימתהו ויקברהו כי אמרו בן יהושפט הוא אשר דרש את יהוה בכל לבבו ואין לבית אחזיהו לעצר כח לממלכה. ועתליהו אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותדבר את כל זרע הממלכה לבית יהודה. ותקח יהושבעת בת המלך את יואש בן אחזיהו ותגנב אתו מתוך בני המלך המומתים ותתן אתו ואת מינקתו בחדר המטות ותסתירהו יהושבעת בת המלך יהורם אשת יהוידע הכהן כי היא היתה אחות אחזיהו מפני עתליהו ולא המיתתהו. ויהי אתם בבית האלהים מתחבא שש שנים ועתליה מלכת על הארץ.
ובשנה השבעית התחזק יהוידע ויקח את שרי המאות לעזריהו בן ירחם ולישמעאל בן יהוחנן ולעזריהו בן עובד ואת מעשיהו בן עדיהו ואת אלישפט בן זכרי עמו בברית. ויסבו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי יהודה וראשי האבות לישראל ויבאו אל ירושלם. ויכרת כל הקהל ברית בבית האלהים עם המלך ויאמר להם הנה בן המלך ימלך כאשר דבר יהוה על בני דויד. זה הדבר אשר תעשו השלשית מכם באי השבת לכהנים וללוים לשערי הספים. והשלשית בבית המלך והשלשית בשער היסוד וכל העם בחצרות בית יהוה. ואל יבוא בית יהוה כי אם הכהנים והמשרתים ללוים המה יבאו כי קדש המה וכל העם ישמרו משמרת יהוה. והקיפו הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת והיו את המלך בבאו ובצאתו. ויעשו הלוים וכל יהודה ככל אשר צוה יהוידע הכהן ויקחו איש את אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת כי לא פטר יהוידע הכהן את המחלקות. ויתן יהוידע הכהן לשרי המאות את החניתים ואת המגנות ואת השלטים אשר למלך דויד אשר בית האלהים. ויעמד את כל העם ואיש שלחו בידו מכתף הבית הימנית עד כתף הבית השמאלית למזבח ולבית על המלך סביב. ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות וימליכו אתו וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך. ותשמע עתליהו את קול העם הרצים והמהללים את המלך ותבוא אל העם בית יהוה. ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים והחצצרות על המלך וכל עם הארץ שמח ותוקע בחצצרות והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל ותקרע עתליהו את בגדיה ותאמר קשר קשר. ויוצא יהוידע הכהן את שרי המאות פקודי החיל ויאמר אלהם הוציאוה אל מבית השדרות והבא אחריה יומת בחרב כי אמר הכהן לא תמיתוה בית יהוה. וישימו לה ידים ותבוא אל מבוא שער הסוסים בית המלך וימיתוה שם. ויכרת יהוידע ברית בינו ובין כל העם ובין המלך להיות לעם ליהוה. ויבאו כל העם בית הבעל ויתצהו ואת מזבחתיו ואת צלמיו שברו ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות. וישם יהוידע פקדת בית יהוה ביד הכהנים הלוים אשר חלק דויד על בית יהוה להעלות עלות יהוה ככתוב בתורת משה בשמחה ובשיר על ידי דויד. ויעמד השוערים על שערי בית יהוה ולא יבא טמא לכל דבר. ויקח את שרי המאות ואת האדירים ואת המושלים בעם ואת כל עם הארץ ויורד את המלך מבית יהוה ויבאו בתוך שער העליון בית המלך ויושיבו את המלך על כסא הממלכה. וישמחו כל עם הארץ והעיר שקטה ואת עתליהו המיתו בחרב.
בן שבע שנים יאש במלכו וארבעים שנה מלך בירושלם ושם אמו צביה מבאר שבע. ויעש יואש הישר בעיני יהוה כל ימי יהוידע הכהן. וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות. ויהי אחריכן היה עם לב יואש לחדש את בית יהוה. ויקבץ את הכהנים והלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם מדי שנה בשנה ואתם תמהרו לדבר ולא מהרו הלוים. ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלם את משאת משה עבד יהוה והקהל לישראל לאהל העדות. כי עתליהו המרשעת בניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית יהוה עשו לבעלים. ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית יהוה חוצה. ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא ליהוה משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר. וישמחו כל השרים וכל העם ויביאו וישליכו לארון עד לכלה. ויהי בעת יביא את הארון אל פקדת המלך ביד הלוים וכראותם כי רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את הארון וישאהו וישיבהו אל מקמו כה עשו ליום ביום ויאספו כסף לרב. ויתנהו המלך ויהוידע אל עושה מלאכת עבודת בית יהוה ויהיו שכרים חצבים וחרשים לחדש בית יהוה וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק את בית יהוה. ויעשו עשי המלאכה ותעל ארוכה למלאכה בידם ויעמידו את בית האלהים על מתכנתו ויאמצהו. וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויעשהו כלים לבית יהוה כלי שרת והעלות וכפות וכלי זהב וכסף ויהיו מעלים עלות בבית יהוה תמיד כל ימי יהוידע. ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו. ויקברהו בעיר דויד עם המלכים כי עשה טובה בישראל ועם האלהים וביתו. ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם. ויעזבו את בית יהוה אלהי אבותיהם ויעבדו את האשרים ואת העצבים ויהי קצף על יהודה וירושלם באשמתם זאת. וישלח בהם נבאים להשיבם אל יהוה ויעידו בם ולא האזינו. ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים למה אתם עברים את מצות יהוה ולא תצליחו כי עזבתם את יהוה ויעזב אתכם. ויקשרו עליו וירגמהו אבן במצות המלך בחצר בית יהוה. ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרג את בנו וכמותו אמר ירא יהוה וידרש. ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלם וישחיתו את כל שרי העם מעם וכל שללם שלחו למלך דרמשק. כי במצער אנשים באו חיל ארם ויהוה נתן בידם חיל לרב מאד כי עזבו את יהוה אלהי אבותיהם ואת יואש עשו שפטים. ובלכתם ממנו כי עזבו אתו במחליים רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגהו על מטתו וימת ויקברהו בעיר דויד ולא קברהו בקברות המלכים. ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית. ובניו ורב המשא עליו ויסוד בית האלהים הנם כתובים על מדרש ספר המלכים וימלך אמציהו בנו תחתיו.
בן עשרים וחמש שנה מלך אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו יהועדן מירושלים. ויעש הישר בעיני יהוה רק לא בלבב שלם. ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו ויהרג את עבדיו המכים את המלך אביו. ואת בניהם לא המית כי ככתוב בתורה בספר משה אשר צוה יהוה לאמר לא ימותו אבות על בנים ובנים לא ימותו על אבות כי איש בחטאו ימותו. ויקבץ אמציהו את יהודה ויעמידם לבית אבות לשרי האלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן ויפקדם למבן עשרים שנה ומעלה וימצאם שלש מאות אלף בחור יוצא צבא אחז רמח וצנה. וישכר מישראל מאה אלף גבור חיל במאה ככר כסף. ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל כי אין יהוה עם ישראל כל בני אפרים. כי אם בא אתה עשה חזק למלחמה יכשילך האלהים לפני אויב כי יש כח באלהים לעזור ולהכשיל. ויאמר אמציהו לאיש האלהים ומה לעשות למאת הככר אשר נתתי לגדוד ישראל ויאמר איש האלהים יש ליהוה לתת לך הרבה מזה. ויבדילם אמציהו להגדוד אשר בא אליו מאפרים ללכת למקומם ויחר אפם מאד ביהודה וישובו למקומם בחרי אף. ואמציהו התחזק וינהג את עמו וילך גיא המלח ויך את בני שעיר עשרת אלפים. ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם נבקעו. ובני הגדוד אשר השיב אמציהו מלכת עמו למלחמה ויפשטו בערי יהודה משמרון ועד בית חורון ויכו מהם שלשת אלפים ויבזו בזה רבה. ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר. ויחר אף יהוה באמציהו וישלח אליו נביא ויאמר לו למה דרשת את אלהי העם אשר לא הצילו את עמם מידך. ויהי בדברו אליו ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך חדל לך למה יכוך ויחדל הנביא ויאמר ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי. ויועץ אמציהו מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמר לך נתראה פנים. וישלח יואש מלך ישראל אל אמציהו מלך יהודה לאמר החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבר חית השדה אשר בלבנון ותרמס את החוח. אמרת הנה הכית את אדום ונשאך לבך להכביד עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך. ולא שמע אמציהו כי מהאלהים היא למען תתם ביד כי דרשו את אלהי אדום. ויעל יואש מלך ישראל ויתראו פנים הוא ואמציהו מלך יהודה בבית שמש אשר ליהודה. וינגף יהודה לפני ישראל וינסו איש לאהליו. ואת אמציהו מלך יהודה בן יואש בן יהואחז תפש יואש מלך ישראל בבית שמש ויביאהו ירושלם ויפרץ בחומת ירושלם משער אפרים עד שער הפונה ארבע מאות אמה. וכל הזהב והכסף ואת כל הכלים הנמצאים בבית האלהים עם עבד אדום ואת אצרות בית המלך ואת בני התערבות וישב שמרון. ויחי אמציהו בן יואש מלך יהודה אחרי מות יואש בן יהואחז מלך ישראל חמש עשרה שנה. ויתר דברי אמציהו הראשנים והאחרונים הלא הנם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל. ומעת אשר סר אמציהו מאחרי יהוה ויקשרו עליו קשר בירושלם וינס לכישה וישלחו אחריו לכישה וימיתהו שם. וישאהו על הסוסים ויקברו אתו עם אבתיו בעיר יהודה.
ויקחו כל עם יהודה את עזיהו והוא בן שש עשרה שנה וימליכו אתו תחת אביו אמציהו. הוא בנה את אילות וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבתיו. בן שש עשרה שנה עזיהו במלכו וחמשים ושתים שנה מלך בירושלם ושם אמו יכיליה מן ירושלם. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה אמציהו אביו. ויהי לדרש אלהים בימי זכריהו המבין בראת האלהים ובימי דרשו את יהוה הצליחו האלהים. ויצא וילחם בפלשתים ויפרץ את חומת גת ואת חומת יבנה ואת חומת אשדוד ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. ויעזרהו האלהים על פלשתים ועל הערביים הישבים בגור בעל והמעונים. ויתנו העמונים מנחה לעזיהו וילך שמו עד לבוא מצרים כי החזיק עד למעלה. ויבן עזיהו מגדלים בירושלם על שער הפנה ועל שער הגיא ועל המקצוע ויחזקם. ויבן מגדלים במדבר ויחצב ברות רבים כי מקנה רב היה לו ובשפלה ובמישור אכרים וכרמים בהרים ובכרמל כי אהב אדמה היה. ויהי לעזיהו חיל עשה מלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פקדתם ביד יעואל הסופר ומעשיהו השוטר על יד חנניהו משרי המלך. כל מספר ראשי האבות לגבורי חיל אלפים ושש מאות. ועל ידם חיל צבא שלש מאות אלף ושבעת אלפים וחמש מאות עושי מלחמה בכח חיל לעזר למלך על האויב. ויכן להם עזיהו לכל הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרינות וקשתות ולאבני קלעים. ויעש בירושלם חשבנות מחשבת חושב להיות על המגדלים ועל הפנות לירוא בחצים ובאבנים גדלות ויצא שמו עד למרחוק כי הפליא להעזר עד כי חזק. וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת. ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני חיל. ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיהוה אלהים. ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת. ויפן אליו עזריהו כהן הראש וכל הכהנים והנה הוא מצרע במצחו ויבהלוהו משם וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו יהוה. ויהי עזיהו המלך מצרע עד יום מותו וישב בית החפשות מצרע כי נגזר מבית יהוה ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ. ויתר דברי עזיהו הראשנים והאחרנים כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא. וישכב עזיהו עם אבתיו ויקברו אתו עם אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו.
בן עשרים וחמש שנה יותם במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו ירושה בת צדוק. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה עזיהו אביו רק לא בא אל היכל יהוה ועוד העם משחיתים. הוא בנה את שער בית יהוה העליון ובחומת העפל בנה לרב. וערים בנה בהר יהודה ובחרשים בנה בירניות ומגדלים. והוא נלחם עם מלך בני עמון ויחזק עליהם ויתנו לו בני עמון בשנה ההיא מאה ככר כסף ועשרת אלפים כרים חטים ושעורים עשרת אלפים זאת השיבו לו בני עמון ובשנה השנית והשלשית. ויתחזק יותם כי הכין דרכיו לפני יהוה אלהיו. ויתר דברי יותם וכל מלחמתיו ודרכיו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה. בן עשרים וחמש שנה היה במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם. וישכב יותם עם אבתיו ויקברו אתו בעיר דויד וימלך אחז בנו תחתיו.
בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ולא עשה הישר בעיני יהוה כדויד אביו. וילך בדרכי מלכי ישראל וגם מסכות עשה לבעלים. והוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתעבות הגוים אשר הריש יהוה מפני בני ישראל. ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. ויתנהו יהוה אלהיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד מלך ישראל נתן ויך בו מכה גדולה. ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את יהוה אלהי אבותם. ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך. וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם ויביאו את השלל לשמרון. ושם היה נביא ליהוה עדד שמו ויצא לפני הצבא הבא לשמרון ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע. ועתה בני יהודה וירושלם אתם אמרים לכבש לעבדים ולשפחות לכם הלא רק אתם עמכם אשמות ליהוה אלהיכם. ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם כי חרון אף יהוה עליכם. ויקמו אנשים מראשי בני אפרים עזריהו בן יהוחנן ברכיהו בן משלמות ויחזקיהו בן שלם ועמשא בן חדלי על הבאים מן הצבא. ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת יהוה עלינו אתם אמרים להסיף על חטאתינו ועל אשמתינו כי רבה אשמה לנו וחרון אף על ישראל. ויעזב החלוץ את השביה ואת הבזה לפני השרים וכל הקהל. ויקמו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערמיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמרים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שמרון. בעת ההיא שלח המלך אחז על מלכי אשור לעזר לו. ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי. ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנתיה וישבו שם. כי הכניע יהוה את יהודה בעבור אחז מלך ישראל כי הפריע ביהודה ומעול מעל ביהוה. ויבא עליו תלגת פלנאסר מלך אשור ויצר לו ולא חזקו. כי חלק אחז את בית יהוה ואת בית המלך והשרים ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו. ובעת הצר לו ויוסף למעול ביהוה הוא המלך אחז. ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. ויאסף אחז את כלי בית האלהים ויקצץ את כלי בית האלהים ויסגר את דלתות בית יהוה ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלם. ובכל עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר לאלהים אחרים ויכעס את יהוה אלהי אבתיו. ויתר דבריו וכל דרכיו הראשנים והאחרונים הנם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל. וישכב אחז עם אבתיו ויקברהו בעיר בירושלם כי לא הביאהו לקברי מלכי ישראל וימלך יחזקיהו בנו תחתיו.
יחזקיהו מלך בן עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שנה מלך בירושלם ושם אמו אביה בת זכריהו. ויעש הישר בעיני יהוה ככל אשר עשה דויד אביו. הוא בשנה הראשונה למלכו בחדש הראשון פתח את דלתות בית יהוה ויחזקם. ויבא את הכהנים ואת הלוים ויאספם לרחוב המזרח. ויאמר להם שמעוני הלוים עתה התקדשו וקדשו את בית יהוה אלהי אבתיכם והוציאו את הנדה מן הקדש. כי מעלו אבתינו ועשו הרע בעיני יהוה אלהינו ויעזבהו ויסבו פניהם ממשכן יהוה ויתנו ערף. גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועלה לא העלו בקדש לאלהי ישראל. ויהי קצף יהוה על יהודה וירושלם ויתנם לזועה לשמה ולשרקה כאשר אתם ראים בעיניכם. והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת. עתה עם לבבי לכרות ברית ליהוה אלהי ישראל וישב ממנו חרון אפו. בני עתה אל תשלו כי בכם בחר יהוה לעמד לפניו לשרתו ולהיות לו משרתים ומקטרים. ויקמו הלוים מחת בן עמשי ויואל בן עזריהו מן בני הקהתי ומן בני מררי קיש בן עבדי ועזריהו בן יהללאל ומן הגרשני יואח בן זמה ועדן בן יואח. ומן בני אליצפן שמרי ויעואל ומן בני אסף זכריהו ומתניהו. ומן בני הימן יחואל ושמעי ומן בני ידותון שמעיה ועזיאל. ויאספו את אחיהם ויתקדשו ויבאו כמצות המלך בדברי יהוה לטהר בית יהוה. ויבאו הכהנים לפנימה בית יהוה לטהר ויוציאו את כל הטמאה אשר מצאו בהיכל יהוה לחצר בית יהוה ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה. ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש וביום שמונה לחדש באו לאולם יהוה ויקדשו את בית יהוה לימים שמונה וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו. ויבואו פנימה אל חזקיהו המלך ויאמרו טהרנו את כל בית יהוה את מזבח העולה ואת כל כליו ואת שלחן המערכת ואת כל כליו. ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו הכנו והקדשנו והנם לפני מזבח יהוה. וישכם יחזקיהו המלך ויאסף את שרי העיר ויעל בית יהוה. ויביאו פרים שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה וצפירי עזים שבעה לחטאת על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה ויאמר לבני אהרן הכהנים להעלות על מזבח יהוה. וישחטו הבקר ויקבלו הכהנים את הדם ויזרקו המזבחה וישחטו האלים ויזרקו הדם המזבחה וישחטו הכבשים ויזרקו הדם המזבחה. ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל ויסמכו ידיהם עליהם. וישחטום הכהנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל כי לכל ישראל אמר המלך העולה והחטאת. ויעמד את הלוים בית יהוה במצלתים בנבלים ובכנרות במצות דויד וגד חזה המלך ונתן הנביא כי ביד יהוה המצוה ביד נביאיו. ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות. ויאמר חזקיהו להעלות העלה להמזבח ובעת החל העולה החל שיר יהוה והחצצרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל. וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העלה. וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו. ויאמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל ליהוה בדברי דויד ואסף החזה ויהללו עד לשמחה ויקדו וישתחוו. ויען יחזקיהו ויאמר עתה מלאתם ידכם ליהוה גשו והביאו זבחים ותודות לבית יהוה ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל נדיב לב עלות. ויהי מספר העלה אשר הביאו הקהל בקר שבעים אילים מאה כבשים מאתים לעלה ליהוה כל אלה. והקדשים בקר שש מאות וצאן שלשת אלפים. רק הכהנים היו למעט ולא יכלו להפשיט את כל העלות ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים. וגם עלה לרב בחלבי השלמים ובנסכים לעלה ותכון עבודת בית יהוה. וישמח יחזקיהו וכל העם על ההכין האלהים לעם כי בפתאם היה הדבר.
וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית יהוה בירושלם לעשות פסח ליהוה אלהי ישראל. ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלם לעשות הפסח בחדש השני. כי לא יכלו לעשתו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלם. ויישר הדבר בעיני המלך ובעיני כל הקהל. ויעמידו דבר להעביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לעשות פסח ליהוה אלהי ישראל בירושלם כי לא לרב עשו ככתוב. וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל ישראל ויהודה וכמצות המלך לאמר בני ישראל שובו אל יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור. ואל תהיו כאבותיכם וכאחיכם אשר מעלו ביהוה אלהי אבותיהם ויתנם לשמה כאשר אתם ראים. עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם תנו יד ליהוה ובאו למקדשו אשר הקדיש לעולם ועבדו את יהוה אלהיכם וישב מכם חרון אפו. כי בשובכם על יהוה אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הזאת כי חנון ורחום יהוה אלהיכם ולא יסיר פנים מכם אם תשובו אליו. ויהיו הרצים עברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זבלון ויהיו משחיקים עליהם ומלעגים בם. אך אנשים מאשר ומנשה ומזבלון נכנעו ויבאו לירושלם. גם ביהודה היתה יד האלהים לתת להם לב אחד לעשות מצות המלך והשרים בדבר יהוה. ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני קהל לרב מאד. ויקמו ויסירו את המזבחות אשר בירושלם ואת כל המקטרות הסירו וישליכו לנחל קדרון. וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש השני והכהנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו עלות בית יהוה. ויעמדו על עמדם כמשפטם כתורת משה איש האלהים הכהנים זרקים את הדם מיד הלוים. כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש ליהוה. כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבלון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר יהוה הטוב יכפר בעד. כל לבבו הכין לדרוש האלהים יהוה אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. וישמע יהוה אל יחזקיהו וירפא את העם. ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה ומהללים ליהוה יום ביום הלוים והכהנים בכלי עז ליהוה. וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב ליהוה ויאכלו את המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים ליהוה אלהי אבותיהם. ויועצו כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים ויעשו שבעת ימים שמחה. כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים ויתקדשו כהנים לרב. וישמחו כל קהל יהודה והכהנים והלוים וכל הקהל הבאים מישראל והגרים הבאים מארץ ישראל והיושבים ביהודה. ותהי שמחה גדולה בירושלם כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלם. ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים.
וככלות כל זאת יצאו כל ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את הבמות ואת המזבחת מכל יהודה ובנימן ובאפרים ומנשה עד לכלה וישובו כל בני ישראל איש לאחזתו לעריהם. ויעמד יחזקיהו את מחלקות הכהנים והלוים על מחלקותם איש כפי עבדתו לכהנים וללוים לעלה ולשלמים לשרת ולהדות ולהלל בשערי מחנות יהוה. ומנת המלך מן רכושו לעלות לעלות הבקר והערב והעלות לשבתות ולחדשים ולמעדים ככתוב בתורת יהוה. ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת יהוה. וכפרץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרב הביאו. ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה גם הם מעשר בקר וצאן ומעשר קדשים המקדשים ליהוה אלהיהם הביאו ויתנו ערמות ערמות. בחדש השלשי החלו הערמות ליסוד ובחדש השביעי כלו. ויבאו יחזקיהו והשרים ויראו את הערמות ויברכו את יהוה ואת עמו ישראל. וידרש יחזקיהו על הכהנים והלוים על הערמות. ויאמר אליו עזריהו הכהן הראש לבית צדוק ויאמר מהחל התרומה לביא בית יהוה אכול ושבוע והותר עד לרוב כי יהוה ברך את עמו והנותר את ההמון הזה. ויאמר יחזקיהו להכין לשכות בבית יהוה ויכינו. ויביאו את התרומה והמעשר והקדשים באמונה ועליהם נגיד כונניהו הלוי ושמעי אחיהו משנה. ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו פקידים מיד כונניהו ושמעי אחיו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלהים. וקורא בן ימנה הלוי השוער למזרחה על נדבות האלהים לתת תרומת יהוה וקדשי הקדשים. ועל ידו עדן ומנימן וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו בערי הכהנים באמונה לתת לאחיהם במחלקות כגדול כקטן. מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל הבא לבית יהוה לדבר יום ביומו לעבודתם במשמרותם כמחלקותיהם. ואת התיחש הכהנים לבית אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה ולמעלה במשמרותיהם במחלקותיהם. ולהתיחש בכל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל כי באמונתם יתקדשו קדש. ולבני אהרן הכהנים בשדי מגרש עריהם בכל עיר ועיר אנשים אשר נקבו בשמות לתת מנות לכל זכר בכהנים ולכל התיחש בלוים. ויעש כזאת יחזקיהו בכל יהודה ויעש הטוב והישר והאמת לפני יהוה אלהיו. ובכל מעשה אשר החל בעבודת בית האלהים ובתורה ובמצוה לדרש לאלהיו בכל לבבו עשה והצליח.
אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבא ביהודה ויחן על הערים הבצרות ויאמר לבקעם אליו. וירא יחזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלם. ויועץ עם שריו וגבריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו. ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים. ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המלוא עיר דויד ויעש שלח לרב ומגנים. ויתן שרי מלחמות על העם ויקבצם אליו אל רחוב שער העיר וידבר על לבבם לאמר. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עמו כי עמנו רב מעמו. עמו זרוע בשר ועמנו יהוה אלהינו לעזרנו ולהלחם מלחמתנו ויסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה. אחר זה שלח סנחריב מלך אשור עבדיו ירושלימה והוא על לכיש וכל ממשלתו עמו על יחזקיהו מלך יהודה ועל כל יהודה אשר בירושלם לאמר. כה אמר סנחריב מלך אשור על מה אתם בטחים וישבים במצור בירושלם. הלא יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמר יהוה אלהינו יצילנו מכף מלך אשור. הלא הוא יחזקיהו הסיר את במתיו ואת מזבחתיו ויאמר ליהודה ולירושלם לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו. הלא תדעו מה עשיתי אני ואבותי לכל עמי הארצות היכול יכלו אלהי גוי הארצות להציל את ארצם מידי. מי בכל אלהי הגוים האלה אשר החרימו אבותי אשר יכול להציל את עמו מידי כי יוכל אלהיכם להציל אתכם מידי. ועתה אל ישיא אתכם חזקיהו ואל יסית אתכם כזאת ואל תאמינו לו כי לא יוכל כל אלוה כל גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד אבותי אף כי אלהיכם לא יצילו אתכם מידי. ועוד דברו עבדיו על יהוה האלהים ועל יחזקיהו עבדו. וספרים כתב לחרף ליהוה אלהי ישראל ולאמר עליו לאמר כאלהי גוי הארצות אשר לא הצילו עמם מידי כן לא יציל אלהי יחזקיהו עמו מידי. ויקראו בקול גדול יהודית על עם ירושלם אשר על החומה ליראם ולבהלם למען ילכדו את העיר. וידברו אל אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ מעשה ידי האדם. ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא על זאת ויזעקו השמים. וישלח יהוה מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאו מעיו שם הפילהו בחרב. ויושע יהוה את יחזקיהו ואת ישבי ירושלם מיד סנחריב מלך אשור ומיד כל וינהלם מסביב. ורבים מביאים מנחה ליהוה לירושלם ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן. בימים ההם חלה יחזקיהו עד למות ויתפלל אל יהוה ויאמר לו ומופת נתן לו. ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלם. ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא וישבי ירושלם ולא בא עליהם קצף יהוה בימי יחזקיהו. ויהי ליחזקיהו עשר וכבוד הרבה מאד ואצרות עשה לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכל כלי חמדה. ומסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר וארות לכל בהמה ובהמה ועדרים לאורות. וערים עשה לו ומקנה צאן ובקר לרב כי נתן לו אלהים רכוש רב מאד. והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה מערבה לעיר דויד ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו. וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ עזבו האלהים לנסותו לדעת כל בלבבו. ויתר דברי יחזקיהו וחסדיו הנם כתובים בחזון ישעיהו בן אמוץ הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל. וישכב יחזקיהו עם אבתיו ויקברהו במעלה קברי בני דויד וכבוד עשו לו במותו כל יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו.
בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם. ויעש הרע בעיני יהוה כתועבות הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל. וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם. ובנה מזבחות בבית יהוה אשר אמר יהוה בירושלם יהיה שמי לעולם. ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית יהוה. והוא העביר את בניו באש בגי בן הנם ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים אשר אמר אלהים אל דויד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום. ולא אוסיף להסיר את רגל ישראל מעל האדמה אשר העמדתי לאבתיכם רק אם ישמרו לעשות את כל אשר צויתים לכל התורה והחקים והמשפטים ביד משה. ויתע מנשה את יהודה וישבי ירושלם לעשות רע מן הגוים אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל. וידבר יהוה אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא יהוה עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני יהוה אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו. ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי יהוה הוא האלהים. ואחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לעפל ויגביהה מאד וישם שרי חיל בכל הערים הבצרות ביהודה. ויסר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית יהוה וכל המזבחות אשר בנה בהר בית יהוה ובירושלם וישלך חוצה לעיר. ויכן את מזבח יהוה ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה ויאמר ליהודה לעבוד את יהוה אלהי ישראל. אבל עוד העם זבחים בבמות רק ליהוה אלהיהם. ויתר דברי מנשה ותפלתו אל אלהיו ודברי החזים המדברים אליו בשם יהוה אלהי ישראל הנם על דברי מלכי ישראל. ותפלתו והעתר לו וכל חטאתו ומעלו והמקמות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסלים לפני הכנעו הנם כתובים על דברי חוזי. וישכב מנשה עם אבתיו ויקברהו ביתו וימלך אמון בנו תחתיו. בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושלם. ויעש הרע בעיני יהוה כאשר עשה מנשה אביו ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם. ולא נכנע מלפני יהוה כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון הרבה אשמה. ויקשרו עליו עבדיו וימיתהו בביתו. ויכו עם הארץ את כל הקשרים על המלך אמון וימליכו עם הארץ את יאשיהו בנו תחתיו.
בן שמונה שנים יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם. ויעש הישר בעיני יהוה וילך בדרכי דויד אביו ולא סר ימין ושמאול. ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאלהי דויד אביו ובשתים עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושלם מן הבמות והאשרים והפסלים והמסכות. וינתצו לפניו את מזבחות הבעלים והחמנים אשר למעלה מעליהם גדע והאשרים והפסלים והמסכות שבר והדק ויזרק על פני הקברים הזבחים להם. ועצמות כהנים שרף על מזבחותים ויטהר את יהודה ואת ירושלם. ובערי מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי בהר בתיהם סביב. וינתץ את המזבחות ואת האשרים והפסלים כתת להדק וכל החמנים גדע בכל ארץ ישראל וישב לירושלם. ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר הארץ והבית שלח את שפן בן אצליהו ואת מעשיהו שר העיר ואת יואח בן יואחז המזכיר לחזק את בית יהוה אלהיו. ויבאו אל חלקיהו הכהן הגדול ויתנו את הכסף המובא בית אלהים אשר אספו הלוים שמרי הסף מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל ומכל יהודה ובנימן וישבי ירושלם. ויתנו על יד עשה המלאכה המפקדים בבית יהוה ויתנו אתו עושי המלאכה אשר עשים בבית יהוה לבדוק ולחזק הבית. ויתנו לחרשים ולבנים לקנות אבני מחצב ועצים למחברות ולקרות את הבתים אשר השחיתו מלכי יהודה. והאנשים עשים באמונה במלאכה ועליהם מפקדים יחת ועבדיהו הלוים מן בני מררי וזכריה ומשלם מן בני הקהתים לנצח והלוים כל מבין בכלי שיר. ועל הסבלים ומנצחים לכל עשה מלאכה לעבודה ועבודה ומהלוים סופרים ושטרים ושוערים. ובהוציאם את הכסף המובא בית יהוה מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת יהוה ביד משה. ויען חלקיהו ויאמר אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית יהוה ויתן חלקיהו את הספר אל שפן. ויבא שפן את הספר אל המלך וישב עוד את המלך דבר לאמר כל אשר נתן ביד עבדיך הם עשים. ויתיכו את הכסף הנמצא בבית יהוה ויתנוהו על יד המפקדים ועל יד עושי המלאכה. ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיהו הכהן ויקרא בו שפן לפני המלך. ויהי כשמע המלך את דברי התורה ויקרע את בגדיו. ויצו המלך את חלקיהו ואת אחיקם בן שפן ואת עבדון בן מיכה ואת שפן הסופר ואת עשיה עבד המלך לאמר. לכו דרשו את יהוה בעדי ובעד הנשאר בישראל וביהודה על דברי הספר אשר נמצא כי גדולה חמת יהוה אשר נתכה בנו על אשר לא שמרו אבותינו את דבר יהוה לעשות ככל הכתוב על הספר הזה. וילך חלקיהו ואשר המלך אל חלדה הנביאה אשת שלם בן תוקהת בן חסרה שומר הבגדים והיא יושבת בירושלם במשנה וידברו אליה כזאת. ותאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי. כה אמר יהוה הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו את כל האלות הכתובות על הספר אשר קראו לפני מלך יהודה. תחת אשר עזבוני ויקטירו לאלהים אחרים למען הכעיסני בכל מעשי ידיהם ותתך חמתי במקום הזה ולא תכבה. ואל מלך יהודה השלח אתכם לדרוש ביהוה כה תאמרו אליו כה אמר יהוה אלהי ישראל הדברים אשר שמעת. יען רך לבבך ותכנע מלפני אלהים בשמעך את דבריו על המקום הזה ועל ישביו ותכנע לפני ותקרע את בגדיך ותבך לפני וגם אני שמעתי נאם יהוה. הנני אספך אל אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ועל ישביו וישיבו את המלך דבר. וישלח המלך ויאסף את כל זקני יהודה וירושלם. ויעל המלך בית יהוה וכל איש יהודה וישבי ירושלם והכהנים והלוים וכל העם מגדול ועד קטן ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בית יהוה. ויעמד המלך על עמדו ויכרת את הברית לפני יהוה ללכת אחרי יהוה ולשמור את מצותיו ועדותיו וחקיו בכל לבבו ובכל נפשו לעשות את דברי הברית הכתובים על הספר הזה. ויעמד את כל הנמצא בירושלם ובנימן ויעשו ישבי ירושלם כברית אלהים אלהי אבותיהם. ויסר יאשיהו את כל התועבות מכל הארצות אשר לבני ישראל ויעבד את כל הנמצא בישראל לעבוד את יהוה אלהיהם כל ימיו לא סרו מאחרי יהוה אלהי אבותיהם.
ויעש יאשיהו בירושלם פסח ליהוה וישחטו הפסח בארבעה עשר לחדש הראשון. ויעמד הכהנים על משמרותם ויחזקם לעבודת בית יהוה. ויאמר ללוים המבונים לכל ישראל הקדושים ליהוה תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את יהוה אלהיכם ואת עמו ישראל. והכונו לבית אבותיכם כמחלקותיכם בכתב דויד מלך ישראל ובמכתב שלמה בנו. ועמדו בקדש לפלגות בית האבות לאחיכם בני העם וחלקת בית אב ללוים. ושחטו הפסח והתקדשו והכינו לאחיכם לעשות כדבר יהוה ביד משה. וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים לכל הנמצא למספר שלשים אלף ובקר שלשת אלפים אלה מרכוש המלך. ושריו לנדבה לעם לכהנים וללוים הרימו חלקיה וזכריהו ויחיאל נגידי בית האלהים לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ובקר שלש מאות. וכונניהו ושמעיהו ונתנאל אחיו וחשביהו ויעיאל ויוזבד שרי הלוים הרימו ללוים לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות. ותכון העבודה ויעמדו הכהנים על עמדם והלוים על מחלקותם כמצות המלך. וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים. ויסירו העלה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם להקריב ליהוה ככתוב בספר משה וכן לבקר. ויבשלו הפסח באש כמשפט והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם. ואחר הכינו להם ולכהנים כי הכהנים בני אהרן בהעלות העולה והחלבים עד לילה והלוים הכינו להם ולכהנים בני אהרן. והמשררים בני אסף על מעמדם כמצות דויד ואסף והימן וידתון חוזה המלך והשערים לשער ושער אין להם לסור מעל עבדתם כי אחיהם הלוים הכינו להם. ותכון כל עבודת יהוה ביום ההוא לעשות הפסח והעלות עלות על מזבח יהוה כמצות המלך יאשיהו. ויעשו בני ישראל הנמצאים את הפסח בעת ההיא ואת חג המצות שבעת ימים. ולא נעשה פסח כמהו בישראל מימי שמואל הנביא וכל מלכי ישראל לא עשו כפסח אשר עשה יאשיהו והכהנים והלוים וכל יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושלם. בשמונה עשרה שנה למלכות יאשיהו נעשה הפסח הזה. אחרי כל זאת אשר הכין יאשיהו את הבית עלה נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש על פרת ויצא לקראתו יאשיהו. וישלח אליו מלאכים לאמר מה לי ולך מלך יהודה לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואלהים אמר לבהלני חדל לך מאלהים אשר עמי ואל ישחיתך. ולא הסב יאשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפש ולא שמע אל דברי נכו מפי אלהים ויבא להלחם בבקעת מגדו. וירו הירים למלך יאשיהו ויאמר המלך לעבדיו העבירוני כי החליתי מאד. ויעבירהו עבדיו מן המרכבה וירכיבהו על רכב המשנה אשר לו ויוליכהו ירושלם וימת ויקבר בקברות אבתיו וכל יהודה וירושלם מתאבלים על יאשיהו. ויקונן ירמיהו על יאשיהו ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על יאשיהו עד היום ויתנום לחק על ישראל והנם כתובים על הקינות. ויתר דברי יאשיהו וחסדיו ככתוב בתורת יהוה. ודבריו הראשנים והאחרנים הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה.
ויקחו עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימליכהו תחת אביו בירושלם. בן שלוש ועשרים שנה יואחז במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם. ויסירהו מלך מצרים בירושלם ויענש את הארץ מאה ככר כסף וככר זהב. וימלך מלך מצרים את אליקים אחיו על יהודה וירושלם ויסב את שמו יהויקים ואת יואחז אחיו לקח נכו ויביאהו מצרימה. בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו. עליו עלה נבוכדנאצר מלך בבל ויאסרהו בנחשתים להליכו בבלה. ומכלי בית יהוה הביא נבוכדנאצר לבבל ויתנם בהיכלו בבבל. ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר עשה והנמצא עליו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה וימלך יהויכין בנו תחתיו. בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם ויעש הרע בעיני יהוה. ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית יהוה וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה וירושלם. בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם. ויעש הרע בעיני יהוה אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי יהוה. וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו משוב אל יהוה אלהי ישראל. גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תעבות הגוים ויטמאו את בית יהוה אשר הקדיש בירושלם. וישלח יהוה אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו. ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת יהוה בעמו עד לאין מרפא. ויעל עליהם את מלך כשדיים ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו. וכל כלי בית האלהים הגדלים והקטנים ואצרות בית יהוה ואצרות המלך ושריו הכל הביא בבל. וישרפו את בית האלהים וינתצו את חומת ירושלם וכל ארמנותיה שרפו באש וכל כלי מחמדיה להשחית. ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלך מלכות פרס. למלאות דבר יהוה בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה. ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה בפי ירמיהו העיר יהוה את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר. כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם אשר ביהודה מי בכם מכל עמו יהוה אלהיו עמו ויעל.
The New Testament of our Lord and Saviour Jesus Christ
ספר תולדת ישוע המשיח בן דוד בן אברהם. אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את יהודה ואת אחיו. ויהודה הוליד את פרץ ואת זרח מתמר ופרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם. ורם הוליד את עמינדב ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמון. ושלמון הוליד את בעז מרחב ובעז הוליד את עובד מרות ועובד הוליד את ישי. וישי הוליד את דוד המלך ודוד המלך הוליד את שלמה מאשת אוריה. ושלמה הוליד את רחבעם ורחבעם הוליד את אביה ואביה הוליד את אסא. ואסא הוליד את יהושפט ויהושפט הוליד את יורם ויורם הוליד את עזיהו. ועזיהו הוליד את יותם ויותם הוליד את אחז ואחז הוליד את יחזקיהו. ויחזקיהו הוליד את מנשה ומנשה הוליד את אמון ואמון הוליד את יאשיהו. ויאשיהו הוליד את יכניהו ואת אחיו לעת גלות בבל. ואחרי גלותם בבלה הוליד יכניה את שאלתיאל ושאלתיאל הוליד את זרבבל. וזרבבל הוליד את אביהוד ואביהוד הוליד את אליקים ואליקים הוליד את עזור. ועזור הוליד את צדוק וצדוק הוליד את יכין ויכין הוליד את אליהוד. ואליהוד הוליד את אלעזר ואלעזר הוליד את מתן ומתן הוליד את יעקב. ויעקב הוליד את יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח. והנה כל הדרות מן אברהם עד דוד ארבעה עשר דרות ומן דוד עד גלות בבל ארבעה עשר דרות ומעת גלות בבל עד המשיח ארבעה עשר דרות. והלדת ישוע המשיח כה היתה מרים אמו ארשה ליוסף ובטרם יבא אליה נמצאת הרה לרוח הקדש. ויוסף בעלה היה איש צדיק ולא אבה לתתה לבוז ויאמר בלבו לשלחה בסתר. הוא חשב כזאת והנה מלאך יהוה נראה אליו בחלום ויאמר יוסף בן דוד אל תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקדש הוא. והיא ילדת בן וקראת את שמו ישוע כי הוא יושיע את עמו מעונותיהם. ותהי כל זאת למלאת את אשר דבר יהוה ביד הנביא לאמר. הנה העלמה הרה וילדת בן וקראו שמו עמנואל אשר פרושו האל עמנו. וייקץ יוסף משנתו ויעש כאשר צוהו מלאך יהוה ויקח אליו את אשתו. ולא ידעה עד כי ילדה בן את בכורה ויקרא את שמו ישוע.
ויהי כאשר נולד ישוע בבית לחם יהודה בימי הורדוס המלך ויבאו מגושים מארץ מזרח ירושלימה לאמר. איה מלך היהודים הנולד כי ראינו את כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו. ויהי כשמע הורדוס המלך את דבריהם ויבהל הוא וכל ירושלים עמו. ויקהל את כל ראשי הכהנים וסופרי העם וידרש מאתם לאמר איפה יולד המשיח. ויאמרו לו בבית לחם יהודה כי כן כתוב ביד הנביא. ואתה בית לחם ארץ יהודה אינך צעיר באלפי יהודה כי ממך יצא מושל אשר ירעה את עמי ישראל. אז קרא הורדוס למגושים בסתר ויחקר אתם לדעת עת הראות הכוכב. וישלחם בית לחם ויאמר לכו חקרו היטב על דבר הילד והיה כי תמצאון אתו והגדתם לי ואבאה להשתחות לו גם אני. ויהי כשמעם את דברי המלך וילכו והנה הכוכב אשר ראו במזרח דרך לפניהם עד באו אל מקום אשר שם הילד ויעמד ממעל לו. ויראו את הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד מאד. ויבאו הביתה וימצאו את הילד עם מרים אמו ויפל על פניהם וישתחוו לו ויפתחו את אוצרותם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומר. ויצוו בחלום לבלתי שוב אל הורדוס וילכו בדרך אחר אל ארצם. הם הלכו משם והנה מלאך יהוה נראה אל יוסף בחלום לאמר קום קח את הילד ואת אמו וברח לך מצרימה והיה שם עד אשר אמר אליך כי הורדוס צדה את הילד לאבדו. ויקם ויקח את הילד ואת אמו בלילה ויברח מצרימה. ויהי שם עד מות הורדוס למלאת את אשר דבר יהוה ביד הנביא לאמר ממצרים קראתי לבני. וירא הורדוס כי התלו בו המגושים ויקצף מאד וישלח וימת את כל הילדים אשר בבית לחם ובכל גבוליה מבן שנתים ולמטה כפי העת אשר חקרה מפי המגושים. וימלא הדבר הנאמר בפי ירמיה הנביא לאמר. קול ברמה נשמע נהי ובכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם כי אינם. ויהי אחרי מות הורדוס והנה מלאך יהוה נראה בחלום אל יוסף בארץ מצרים. ויאמר אליו קום קח את הילד ואת אמו ולך שוב אל ארץ ישראל כי מתו המבקשים את נפש הילד. ויקם ויקח את הילד ואת אמו ויבא ארצה ישראל. וכשמעו כי ארקלוס מלך ביהודה תחת הורדוס אביו ירא ללכת שמה ויצוה בחלום וילך לו אל ארצות הגליל. ויבא וישב בעיר אשר שמה נצרת למלאת הדבר הנאמר על פי הנביאים כי נצרי יקרא לו.
בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר. שובו כי מלכות השמים הגיעה. הלא זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו. והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער. ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל יהודה וכל ככר הירדן. ויטבלו על ידו בירדן מתודים את חטאתם. ויהי כראותו רבים מן הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן הקצף הבא. לכן עשו פרי הראוי לתשובה. ואל תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם. וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש. הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש. אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה. ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו. ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי. ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל הצדקה וינח לו. ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן המים והנה נפתחו לו השמים וירא את רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו. והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו.
אז נשא הרוח את ישוע המדברה למען ינסהו השטן. ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב. ויגש אליו המנסה ויאמר אם בן האלהים אתה אמר לאבנים האלה ותהיין ללחם. ויען ויאמר הן כתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יי. וישאהו השטן אל עיר הקדש ויעמידהו על פנת בית המקדש. ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך ועל כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך. ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את יהוה אלהיך. ויוסף השטן וישאהו אל הר גבה מאד ויראהו את כל ממלכות תבל וכבודן. ויאמר אליו את כל זאת לך אתננה אם תקד ותשתחוה לי. ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד. וירף ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו. ויהי כשמעו כי הסגירו את יוחנן וילך לו ארץ הגליל. ויעזב את נצרת ויבא וישב בכפר נחום אשר על שפת הים בגבול זבלון ונפתלי. למלאת הנאמר על פי ישעיהו הנביא לאמר. ארצה זבלון וארצה נפתלי דרך הים עבר הירדן גליל הגוים. העם ההלכים בחשך ראו אור גדול וישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. מן העת ההיא החל ישוע לקרא קרוא ואמור שובו כי הגיעה מלכות השמים. ויהי בהתהלכו על יד ים הגליל וירא שני אנשים אחים את שמעון הנקרא פטרוס ואת אנדרי אחיו והמה משליכים מצודה בים כי דיגים היו. ויאמר אליהם לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים. ויעזבו מהרה את המכמרות וילכו אחריו. ויהי כעברו משם וירא שני אנשים אחים אחרים את יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחיו באניה עם זבדי אביהם מתקנים את מכמרותם ויקרא אליהם. ויעזבו מיד את האניה ואת אביהם וילכו אחריו. ויסב ישוע בכל הגליל וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל מחלה וכל מדוה בעם. ויצא שמעו בכל ארץ סוריא ויביאו אליו את כל החולים המענים בכל חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים וירפאם. וילכו אחריו המנים המנים מן הגליל ומן עשר הערים ומירושלים ויהודה ומעבר לירדן.
ויהי כראותו את המון העם ויעל ההרה וישב שם ויגשו אליו תלמידיו. ויפתח את פיהו וילמד אותם לאמר. אשרי עניי רוח כי להם מלכות השמים. אשרי האבלים כי הם ינחמו. אשרי הענוים כי המה יירשו הארץ. אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי הם ישבעו. אשרי הרחמנים כי הם ירחמו. אשרי ברי לבב כי הם יחזו את האלהים. אשרי רדפי שלום כי בני אלהים יקראו. אשרי הנרדפים על דבר הצדקה כי להם מלכות השמים. אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם וידברו בשקר עליכם כל רע בעבורי. שמחו וגילו כי שכרכם רב בשמים כי כן רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם. אתם מלח הארץ ואם המלח היה תפל במה ימלח הן לא יצלח עוד לכל כי אם להשליך חוצה והיה מרמס לבני אדם. אתם אור העולם עיר ישבת על ההר לא תוכל להסתר. גם אין מדליקים נר ושמים אותו תחת האיפה כי אם על המנורה ויאר לכל אנשי הבית. כן יאר אורכם לפני בני האדם למען יראו מעשיכם הטובים ושבחו את אביכים שבשמים. אל תחשבו כי באתי להפר את התורה או את דברי הנביאים לא באתי להפר כי אם למלאת. כי אמן אמר אני לכם עד כי יעברו השמים והארץ לא תעבר יוד אחת או קוץ אחד מן התורה עד אשר יעשה הכל. לכן מי אשר יפר אחת מן המצות הקטנות האלה וכן ילמד את בני האדם קטון יקרא במלכות השמים ואשר יעשה וילמד אותן הוא גדול יקרא במלכות השמים. כי אני אמר לכם אם לא תרבה צדקתכם מצדקת הסופרים והפרושים לא תבאו אל מלכות השמים. שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תרצח ואשר ירצח מחיב הוא לבית דין. אבל אני אמר לכם כל אשר יקצף על אחיו חנם מחיב הוא לבית דין ואשר יאמר אל אחיו רקא מחיב הוא לסנהדרין ואשר יאמר אתה הנבל מחיב לאש גיהנם. לכן אם תקריב קרבנך אל המזבח ושם תזכר כי יש לאחיך דבר עליך. עזוב תעזב שם את קרבנך לפני המזבח וקדם ללכת לכפר פני אחיך ואחרי כן בוא הקרב את קרבנך. מהר התרצה לאיש ריבך בעודך בדרך אתו פן יסגיר אתך איש ריבך אל השפט והשפט יסגירך לשוטר והשלכת את בית הכלא. אמן אמר אני לך לא תצא משם עד אשר שלמת את הפרוטה האחרונה. שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תנאף. אבל אני אמר לכם כל אשר יביט באשה לחמד אותה נאף נאפה בלבו. ואם תכשילך עין ימינך נקר אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל גופך אל גיהנם. ואם ידך הימנית תכשילך קצץ אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל גופך אל גיהנם. ונאמר איש אשר ישלח את אשתו ונתן לה ספר כריתות. אבל אני אמר לכם המשלח את אשתו בלתי על דבר זנות עשה אתה נאפת והלקח את הגרושה לו לאשה נאף הוא. עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תשבע לשקר ושלם ליהוה שבעותיך. אבל אני אמר לכם לא תשבעו כל שבועה לא בשמים כי כסא אלהים המה. ולא בארץ כי הדום רגליו היא ולא בירושלים כי היא קרית מלך רב. אף בראשך אל תשבע כי אין ביכלתך להפך שער אחד ללבן או לשחר אך יהי דברין הן הן לא לא והיותר מאלה מן הרע הוא. שמעתם כי נאמר עין תחת עין שן תחת שן. אבל אני אמר לכם אל תתקוממו לרע אך המכה אותך על הלפי הימנית הטה לו גם את האחרת. ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את כתנתך תן לו גם את חמעיל. והאנס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים. השאל מאתך תן לו והבא ללות ממך אל תשב פניו. שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את איבך. אבל אני אמר לכם אהבו את איביכם ברכו את מקקליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם. למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על הצדיקים וגם על הרשעים. כי אם תאהבו את אהביכם מה הוא שכרכם הלא גם המכסים יעשו זאת. ואם תשאלו לשלום אחיכם בלבד מה יתרון לכם הלא גם המכסים יעשו זאת. לכן היו שלמים כאשר אביכם שבשמים שלם הוא.
השמרו לכם מעשות צדקתכם לפני בני אדם למען יראו אתכם ואם לא אין לכם שכר מאת אביכם שבשמים. לכן בעשותך צדקה אל תריע לפניך בשופר כמעשה החנפים בבתי הכנסיות ובחרבות למען יהללו אותם האמשים אמן אמר אני לכם כי לקחו את שכרם. ואתה בעשותך צדקה אל תדע שמאלך את אשר עשה ימינך. למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך. וכי תתפלל אל תהי כחנפים האהבים להתפלל בעמדם בבתי הכנסיות ואצל פנות השוקים למען יראו לבני אדם אמן אמר אני לכם כי לקחו את שכרם. ואתה כי תתפלל בוא בחדרך וסגר דלתך בעדך והתפלל אל אביך אשר בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך. ובהתפללכם אל תפטפטו כגוים החשבים כי בהרבות דבריהם ישמעו. ואתם אל תדמו להם כי יודע אביכם כל צרככם בטרם תשאלו ממנו. לכן כה תתפללו אבינו שבשמים יתקדש שמך. תבא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ. את לחם חקנו תן לנו היום. וסלח לנו את חבותינו כאשר סלחנו גם אנחנו לחיבינו. ואל תביאנו לידי נסיון כי אם חלצנו מן הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן. כי אם תסלחו לבני אדם את חטאתם אביכם שבשמים יסלח גם לכם. ואם לא תסלחו לבני אדם גם אביכם לא יסלח לכם את חטאתיכם. וכי תצומו אל תהיו זעפים כחנפים המשנים את פניהם להראות צמים לבני אדם אמן אמר אני לכם כי לקחו את שכרם. ואתה כי תצום סוך את ראשך ורחץ את פניך. למען לא תראה בצומך לבני אדם כי אם לאביך אשר בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך. אל תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלום שם סס ורקב וגנבים יחתרו שם וגנבו. אבל תאצרו לכם אוצרות בשמים אשר סס ורקב לא יאכלום שם וגנבים לא יחתרו שם ולא יגנבו. כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם. נר הגוף הוא העין ואם עינך היא תמימה כל גופך יאור. ואם עינך רעה כל גופך יחשך והנה אם יחשך האור אשר בקרבך מה רב החשך. לא יוכל איש לעבד שני אדנים כי אם ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ויבזה את האחר לא תוכלו עבוד את האלהים ואת הממון. על כן אמר אני לכם אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ומה תשתו ולגופכם מה תלבשו הלא הנפש היא יקרה מן המזון והגוף יקר מן המלבוש. הביטו וראו את עוף השמים אשר אינם זרעים ואינם קצרים ואינם אספים לאסמים ואביכם שבשמים מכלכל אתם הלא אתם נעליתם עליהם מאד. ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף על קומתו אמה אחת. וללבוש למה תדאגו התבוננו נא אל שושני השדה הצמחות אינן עמלות ואינן טות. ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה. ואם ככה מלביש האלהים את חציר השדה אשר היום צמח ומחר ישלך לתוך התנור אף כי אתכם קטני האמונה. לכן אל תדאגו לאמר מה נאכל ומה נשתה ומה נלבש. כי את כל אלה מבקשים הגוים הלא ידע אביכם אשר בשמים כי אתם צריכים לכל אלה. אך בקשו בראשונה את מלכות אלהים ואת צדקתו ונוסף לכם כל אלה. לכן אל תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו ודיו ליום צרתו.
אל תשפטו למען לא תשפטו. כי במשפט אשר אתם שפטים בו תשפטו ובמדה אשר אתם מדדים בה ימד לכם. ולמה זה אתה ראה את הקסם בעין אחיך ואת הקורה אשר בעינך לא תביט. ואיך תאמר אל אחיך הניחה לי ואסירה את הקסם מעינך והנה הקורה בעינך. החנף הסר בראשונה את הקורה מעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את הקסם מעין אחיך. אל תתנו את הקדש לכלבים ואל תשליכו פניניכם לפני החזירים פן ירמסום ברגליהם ופנו וטרפו אתכם. שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם. כי כל השאל יקבל והדרש ימצא והדפק יפתח לו. ומי זה איש מכם אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן. וכי ישאל ממנו דג היתן לו נחש. הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי אביכם שבשמים יתן אך טוב לשאלים מאתו. לכן כל אשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם עשו להם גם אתם כי זאת היא התורה והנביאים. באו בפתח הצר כי רחב הפתח ומרוח הדרך המביא לאבדון ורבים אשר יבאו בו. ומה צר הפתח ומוצק הדרך המביא לחיים ומעטים הם אשר ימצאוהו. השמרו לכם מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים ובקרבם זאבים טרפים המה. הכר תכירו אותם בפריהם היאספו ענבים מן הקצים או תאנים מן הברקנים. כן כל עץ טוב עשה פרי טוב והמשחת עשה פרי רע. עץ טוב לא יוכל עשות פרי רע ועץ משחת לא יעשה פרי טוב. וכל עץ אשר לא יעשה פרי טוב יגדע וישלך באש. לכן בפרים תכירו אותם. לא כל האמר לי אדני אדני יבוא אל מלכות השמים כי אם העשה רצון אבי שבשמים. והיה ביום ההוא יאמרו רבים אלי אדנינו אדנינו הלא בשמך נבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו גבורות רבות. אז אענה בם לאמר מעולם לא ידעתי אתכם סורו ממני פעלי האון. לכן כל השמע את דברי אלה ועשה אתם אדמהו לאיש חכם אשר בנה את ביתו על הסלע. וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויגעו בבית ההוא ולא נפל כי יסד על הסלע. וכל השמע את דברי אלה ולא יעשה אתם ידמה לאיש בער אשר בנה את ביתו על החול. וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויפגעו בבית ההוא ויפל ותהי מפלתו גדולה. ויהי ככלות ישוע לדבר את הדברים האלה וישתומם המון העם על תורתו. כי היה מלמד אותם כבעל גבורה ולא כסופרים.
וירד מן ההר וילך אחריו המון עם רב. והנה איש מצרע בא וישתחו לו ויאמר אדני אם תרצה תוכל לטהרני. וישלח ישוע את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ומיד נרפאה צרעתו. ויאמר אליו ישוע ראה פן תספר לאיש כי אם לך לך והראה אל הכהן והקרב את הקרבן אשר צוה משה לעדות להם. ויהי כבאו אל כפר נחום ויגש אליו שר מאה אחד ויתחנן לו לאמר. אדני הנה נערי נפל למשכב בביתי והוא נכה אברים ומענה עד מאד. ויאמר ישוע אליו אבא וארפאהו. ויען שר המאה ויאמר אדני נקלתי מבאך בצל קורתי אך דבר נא רק דבר ונרפא נערי. כי אנכי איש נתון תחת השלטון וגם יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה. וישמע ישוע ויתמה ויאמר אל ההלכים אחריו אמן אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת. ואני אמר לכם רבים יבאו ממזרח וממערב ויסבו עם אברהם ויצחק ויעקב במלכות השמים. אבל בני המלכות המה יגרשו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים. ויאמר ישוע אל שר המאה לך וכאמונתך כן יהיה לך וירפא נערו בשעה ההיא. ויבא ישוע ביתה פטרוס וירא את חמותו נפלת למשכב כי אחזתה הקדחת. ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם. ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את הרוחות בדבר וירפא את כל החולים. למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם. ויהי כראות ישוע המון עם רב סביבתיו ויצו לעבר משם אל עבר הים. ויגש אליו אחד הסופרים ויאמר אליו רבי אלכה אחריך אל כל אשר תלך. ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן האדם אין לו מקום להניח שם את ראשו. ואחר מן התלמידים אמר אליו אדני הניחה לי בראשונה ללכת ולקבר את אבי. ויאמר אליו ישוע לך אחרי והנח למתים לקבר את מתיהם. וירד אל האניה וירדו אתו תלמידיו. והנה סער גדול היה בים ותכסה האניה בגלים והוא ישן. ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו אדנינו אבדנו. ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה. ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אמר גם הרוחות והים לו ישמעון. ויהי כבאו אל עבר הים אל ארץ הגרגשים ויפגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגונים מאד עד אשר לא יכל איש לעבר בדרך ההוא. והנה הם צעקים לאמר מה לנו ולך ישוע בן האלהים הבאת הלם לענותנו בלא עתנו. ועדר חזירים רבים היה שם במרעה הרחק מהם. ויתחננו אליו השדים לאמר אם תגרשנו שלחנו בעדר החזירים. ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל עדר החזירים מן המורד על הים וימותו במים. וינוסו הרעים ויבאו העירה ויגידו את הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים. והנה כל העיר יצאה לקראת ישוע וכראותם אתו ויבקשו ממנו לעבר מגבולם.
וירד באניה ויעבר ויבא אל עירו. והנה הם מביאים אליו איש נכה אברים והוא משכב על המטה ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים חזק בני נסלחו לך חטאתיך. והנה אנשים מן הסופרים אמרו בלבבם מגדף הוא. וירא ישוע את מחשבתם ויאמר למה תחשבו רעה בלבבכם. כי מה הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום התהלך. אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים קום שא את מטתך ולך לך אל ביתך. ויקם וילך לביתו. והמון העם כראותם זאת השתוממו וישבחו את האלהים אשר נתן שלטן כזה לבני אדם. ויהי בעבר ישוע משם וירא איש ישב בבית המכס ושמו מתי ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריך. ויהי בהסבו בביתו והנה מוכסים וחטאים רבים באו ויסבו עם ישוע ותלמידיו. ויראו הפרושים ויאמרו אל תלמידיו מדוע עם המוכסים והחטאים אכל רבכם. וישמע זאת ישוע ויאמר אליהם החזקים אינם צריכים לרפא כי אם החולים. ואתם צאו ולמדו מה הוא חסד חפצתי ולא זבח כי לא באתי לקרא את הצדיקים כי אם את החטאים לתשובה. ויגשו אליו תלמידי יוחנן ויאמרו מדוע אנחנו והפרושים צמים הרבה ותלמידיך אינם צמים. ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה להתאבל בעוד החתן עמהם הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו. אין משים מטלית חדשה על שמלה בלה כי תנתק מלאתו מן השמלה ותרע הקריעה. ואין נותנים יין חדש בנאדות בלים פן יבקעו הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל נותנים את היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו. ויהי הוא מדבר אליהם את אלה והנה אחד השרים בא וישתחו לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא נא ושים את ידך עליה ותחיה. ויקם ישוע וילך אחריו הוא ותלמידיו. והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בציצת בגדו. כי אמרה בלבה אך אם אגע בבגדו אושע. ויפן ישוע וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן השעה ההיא. ויבא ישוע אל בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת העם ההומה ויאמר. סורו מפה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו. ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה. ותצא השמועה הזאת בכל הארץ ההיא. ויעבר ישוע משם וילכו אחריו שני אנשים עורים והמה צעקעם ואמרים חננו בן דוד. וכבואו הביתה נגשו אליו העורים ויאמר אליהם ישוע המאמינים אתם כי יש לאל ידי לעשות זאת ויאמרו אליו כן אדנינו. ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם. ותפקחנה עיניהם ויגער בם ישוע ויאמר ראו פן יודע לאיש. והמה בצאתם השמיעו את שמעו בכל הארץ ההיא. המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד. וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא נראתה כזאת בישראל. והפרושים אמרו על ידי שר השדים מגרש הוא את השדים. ויסב ישוע בכל הערים והכפרים וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל מחלה וכל מדוה בעם. ובראותו את ההמנים נכמרו רחמיו עליהם כי הם מתעלפים ונדחים כצאן אשר אין להם רעה. אז ידבר לתלמדידיו ויאמר רב הקציר והפעלים מעטים. לכן התחננו אל בעל הקציר לשלח פעלים לקצירו.
ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה לגרשם ולרפוא כל חלי וכל מדוה. ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו. פילפוס ובר תלמי תומא ומתי המוכס יעקב בן חלפי ולבי המכנה תדי. שמעון הקני ויהודה איש קריות אשר גם מסר אתו. את שנים העשר האלה שלח ישוע ויצו אתם לאמר אל דרך הגוים אל תלכו ואל עיר השמרונים אל תבאו. כי אם לכו אל הצאן האבדות לבית ישראל. ובלכתכם קראו לאמר למכות השמים קרבה לבוא. רפאו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו. לא תקחו זהב ולא כסף ולא נחשת בחגוריכם. ולא תרמיל לדרך ולא שתי כתנות ולא נעלים ולא מטה כי שוה הפעל די מחיתו. וכל עיר וכפר אשר תבאו שמה דרשו מי הוא הראוי לזה בתוכה ושם שבו עד כי תצאו. ובבואכם אל הבית שאלו לו לשלום. והיה אם ראוי הבית יבוא עליו שלומכם ואם איננו ראוי שלומכם אליכם ישוב. וכל אשר לא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם צאו לכם מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו את עפר רגליכם. אמן אמר אני לכם כי יקל לארץ סדום ועמרה ביום הדין מן העיר ההיא. הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים לכן היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים. והשמרו לכם מבני האדם כי ימסרו אתכם לסנהדריות ויכו אתכם בשוטים בבתי כנסיותיהם. ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם ולגוים. וכי ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו כי ינתן לכם בשעה ההיא את אשר תדברו. כי לא אתם הם המדברים כי רוח אביכם הוא המדבר בפיכם. והיה אח ימסר את אחיו למות ואב ימסר את בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם. והייתם שנואים לכל אדם למען שמי והמחכה עד עת קץ הוא יושע. ואם ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אמן אמר אני לכם לא תכלו לעבר ערי ישראל עד כי יבוא בן האדם. אין תלמיד עלה על רבו ועבד על אדניו. דיו לתלמיד להיות כרבו ולעבד להיות כאדניו אם לבעל הבית קראו בעל זבוב אף לאנשי ביתו. על כן לא תיראום כי אין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע. את אשר אני אמר לכם בחשך דברו באור ואשר ילחש לאזניכם השמיעו על הגגות. ואל תיראי מן ההרגים את הגוף ואת הנפש לא יוכלו להרג אך תיראו את אשר יוכל לאבד גם את הנפש גם את הגוף בגיהנם. הלא תמכרנה שתי צפרים באסר ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי אביכם. ואתם גם שערות ראשכם נמנות כלן. לכן אל תיראו הנכם יקרים מצפרים רבות. הן כל אשר יודה בי לפני האדם אודה בו גם אני לפני אבי שבשמים. ואשר יכחש בי לפני האדם אכחש בו גם אני לפני אבי שבשמים. אל תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ לא באתי להטיל שלום כי אם חרב. כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה וכלה מחמותה. ואיבי איש אנשי ביתו. האהב את אביו ואת אמו יותר ממני איננו כדי לי והאהב את בנו ובתו יותר ממני איננו כדי לי. ואשר לא יקח את צלבו והלך אחרי איננו כדי לי. המצא את נפשו יאבדנה והמאבד את נפשו למעני הוא ימצאנה. המקבל אתכם אותי הוא מקבל והמקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני. המקבל נביא לשם נביא שכר נביא יקח והמקבל צדיק לשם צדיק שכר צדיק יקח. והמשקה את אחד הקטנים האלה רק כוס מים קרים לשם תלמיד אמן אמר אני לכם כי לא יאבד שכרו.
ויהי ככלות ישוע לצות את שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולקרא בעריהם. ויוחנן שמע בבית הסהר את מעשי המשיח וישלח שנים מתלמידיו. ויאמר אליו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר. ויען ישוע ויאמר להם לכו הגידו ליוחנן את אשר שמעתם וראיתם. עורים ראים ופסחים מתהלכים מצרעים מטהרים וחרשים שומעין ומתים קמים ועניים מתבשרי ישועה הם. ואשרי אשר לא יכשל בי. המה הלכו להם וישוע החל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח. ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה הלבשים עדנים בבתי המלכים המה. ואם לא מה זה יצאתם לראות אם איש נביא הן אני אמר לכם כי גם גדול הוא מנביא. כי זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה רדכך לפניך. אמן אמר אני לכם לא קם בילודי אשה איש גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות השמים גדול הוא ממנו. ומימי יוחנן המטביל עד הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה והמתחזקים יחטפוה. כי כל הנביאים והתורה עדי יוחנן נבאו. ואם תרצו לקבל הנה הוא אליה העתיד לבוא. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע. ואל מי אדמה את הדור הזה דומה הוא לילדים הישבים בשוקים וקראים לחבריהם לאמר. חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא ספדתם. כי בא יוחנן לא אכל ולא שתה ויאמרו שד בו. ויבא בן האדם והוא אכל ושתה ויאמרו הנה איש זולל וסבא ואהב מוכסים וחטאים ונצדקה החכמה מאת בניה. אז החל לגער בערים אשר רב גבורותיו נעשו בתוכן ולא שבו. אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן לו בצור ובצידון נעשו הלא כבר שבו בשק ואפר. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לצור וצידון יותר מכם. ואת כפר נחום המרוממה עד השמים עד שאול תורדי כי הגבורות אשר נעשו בתוכך לו בסדום נעשו כי עתה עמדה על תלה עד היום הזה. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לאדמת סדום ממך. בעת ההיא ענה ישוע ואמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעוללים. הן אבי כי כן היה רצון לפניך. הכל נמסר לי מאת אבי ואין מכיר את הבן בלתי האב ואין מכיר את האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו. לכו אלי כל העמלים והטעונים ואני אניח לכם. קבלו עליכם את עלי ולמדו ממני כי ענו ושפל רוח אנכי ותמצאו מרגוע לנפשתיכם. כי עלי נעים הוא וקל משאי.
בעת ההיא עבר ישוע בין הקמה ביום השבת ותלמידיו רעבו ויחלו לקטף מלילת ויאכלו. ויראו הפרושים ויאמרו לו הנה תלמידיך עשים את אשר אסור לעשות בשבת. ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיתו רעב הוא והאנשים אשר אתו. כי בא אל בית האלהים ויאכל את לחם הפנים אשר איננו מתר לו ולאנשיו לאכלה רק לכהנים לבדם. או הלא קראתם בתורה כי בשבתות יחללו הכהנים את השבת במקדש ואין להם עון. אבל אני אמר לכם כי יש פה גדול מן המקדש. ולו ידעתם מה הוא חסד חפצתי ולא זבח לא הרשעתם את הנקים. כי בן האדם הוא גם אדון השבת. ויעבר משם אל בית כנסתם. והנה שם איש אשר ידו יבשה וישאלוהו לאמר המתר לרפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה. ויאמר אליהם מי האיש בכם אשר לו כבש אחד ונפל בבור בשבת ולא יחזיק בו ויעלנו. ומה יקר אדם מן הכבש לכן מתר להיטיב בשבת. ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט אתה ותרפא ותשב כידו האחרת. ויצא הפרושים ויתיעצו עליו לאבדו. וידע ישוע ויסר משם וילך אחריו המון עם רב וירפאם כלם. ויצו אתם בגערה שלא יגלהו. למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר. הן עבדי בחרתי בו ידידי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ומשפט לגוים יוציא. לא יצעק ולא ישא ולא ישמע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה עד יוציא לנצח משפט. ולשמו גוים ייחלו. אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד וירפאהו וידבר האלם וגם ראה. וישתוממו כל המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן דוד. והפרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים. וישוע ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב וכל עיר ובית הנחלקים על עצמם לא יכונו. והשטן אם יגרש את השטן נחלק על עצמו ואיככה תכון ממלכתו. ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שפטיכם. אך אם ברוח אלהים אני מגרש את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים. או איך יוכל איש לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאסר בראשונה את הגבור ואחר ישסה את ביתו. כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מכנס אתי הוא מפזר. על כן אני אמר לכם כל חטא וגדוף יסלח לאדם אך גדוף הרוח לא יסלח לאדם. וכל אשר ידבר דבר חרפה על בן האדם יסלח לו והמחרף את רוח הקדש לא יסלח לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. או עשו את העץ טוב ופריו טוב או עשו את העץ משחת ופריו משחת כי בפריו נכר העץ. ילדי הצפעונים איכה תוכלו למלל טוב ואתם רעים כי משפעת הלב ימלל הפה. האיש הטוב מאוצר לבו הטוב מוציא את הטוב והאיש הרע מאוצר הרע מוציא רע. ואני אמר לכם כל מלה בטלה אשר ידברו בני האדם יתנו עליה חשבון ביום הדין. כי מדבריך תצדק ומדבריך תחיב. ויענו מן הסופרים והפרושים ויאמרו רבי חפצנו לראות אות מידך. ויען ויאמר אליהם דור רע ומנאף מבקש לו אות ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא. כי כאשר היה יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות כן יהיה בן האדם בלב האדמה שלשה ימים ושלשה לילות. אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה וירשיעוהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה פה גדול מיונה. מלכת תימן תקום במשפט עם הדור הזה ותרשיענו כי באה מקצות הארץ לשמע את חכמה שלמה והנה פה גדול משלמה. והרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצאנה. אז תאמר אשובה אל ביתי אשר יצאתי משם ובאה ומצאה אתו מפנה ומטאטא ומהדר. ואחר תלך ולקחה אליה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו כן יהיה גם לדור הרע הזה. עודנו מדבר אל המון העם והנה אמו ואחיו עמדו בחוץ מבקשים לדבר אתו. ויגד אליו הנה אמך ואחיך עמדים בחוץ ומבקשים לדבר אתך. ויען ויאמר אל האיש המגיד לו מי היא אמי ומי הם אחי. ויט ידו על תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחי. כי כל אשר יעשה רצון אבי שבשמים הוא אחי ואחותי ואמי.
ויהי ביום ההוא ויצא ישוע מן הבית וישב על הים. ויקהלו אליו המון עם רב וירד אל האניה וישב בה וכל העם עמדים על שפת הים. וירב לדבר אליהם במשלים לאמר הנה הזורע יצא לזרע. ובזרעו נפל מן הזרע על יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו. ויש אשר נפל על מקמות סלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה לו שרש. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו. ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע. ויגשו אליו התלמידים ויאמרו למה זה במשלים תדבר אליהם. ויען ויאמר כי לכם נתן לדעת את סודות מלכות השמים ולהם לא נתן. כי מי שיש לו נתן ינתן לו ויעדיף ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו. על כן במשלים אדבר אליהם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו אף לא יבינו. ותקים בהם נבואת ישעיהו האמרת שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. כי השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. ואתם אשרי עיניכם כי תראינה ואזניכם כי תשמענה. כי אמן אמר אני לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראת את אשר אתם ראים ולא ראוהו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעוהו. לכן אתם שמעו נא את משל הזורע. כל איש שמע את דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחטף את הזרוע בלבבו הוא הנזרע על יד הדרך. והנזרע על הסלע הוא השמע את הדבר וימהר ויקחנו בשמחה. אך אין לו שרש תחתיו ורק לשעה יעמד ובהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מיד נכשל. והנזרע בין הקצים הוא השמע את הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את הדבר ופרי לא יהיה לו. והנזרע על האדמה הטובה הוא השמע את הדבר ומבין אתו אף יעשה פרי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו. ויהי בנפל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו. וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם הזונין. ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין. ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נפשך כי נלך ונלקט אתם. ויאמר לא פן בלקטכם את הזונין תשרשו גם את החטים. הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו. והוא קטן מכל הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן הירקות והיה לעץ עד אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו. וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו. כל זאת דבר ישוע במשלים אל המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם. למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. אז שלח ישוע את המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר נא לנו את משל זוני השדה. ויען ויאמר אליהם הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם. והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה. והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים. והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה. בן האדם ישלח את מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל המכשלות ואת כל פעלי האון. והשליכו אתם אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים. אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע. עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא. עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות. וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה. עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה. וכאשר נמלאה העלו אתה אל שפת הים וישבו וילקטו את המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה. כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את הרשעים מתוך הצדיקים. והשליכום אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים. ויאמר אליהם ישוע האתם הבינותם את כל זאת ויאמרו אליו כן אדנינו. ויאמר אליהם על כן כל סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות. ויהי ככלות ישוע את המשלים האלה ויעבר משם. ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות. הלא זה הוא בן החרש הלא אמו שמה מרים ואחיו יעקב ויוסי ושמעון ויהודה. ואחיותיו הלא כלן אתנו הן ומאין איפוא לו כל אלה. ויהי להם למכשול ויאמר ישוע אליהם אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובביתו. ולא עשה שם גבורות רבות מפני חסר אמונתם.
בעת ההיא שמע הורדוס שר רבע המדינה את שמע ישוע. ויאמר אל נעריו זה הוא יוחנן המטביל והוא קם מן המתים על כן הגבורות פעלות בו. כי הורדוס תפש את יוחנן ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו. כי יוחנן אמר אליו לא נכון היתה לך לאשה. ויבקש המיתו אך ירא את ההמון כי לנביא חשבו אתו. ויהי ביום הלדת הורדוס ותרקד בת הורודיה בתוכם ותיטב בעיני הורדוס. וישבע לה ויאמר מה תשאל נפשך ואתן לך. ואמה שמה את הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה לי פה בקערה את ראש יוחנן המטביל. ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה. וישלח וישא את ראש יוחנן מעליו בבית הסהר. ויביאו את ראשו בקערה ויתנו לנערה ותביאהו אל אמה. ויגשו תלמידיו וישאו את גויתו ויקברוה וילכו ויגידו לישוע. ויהי כשמעו את זאת ויסר משם באניה אל מקום חרבה לבדד וישמעו המון העם וילכו אחריו ברגליהם מן הערים. ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירפא את החלשים אשר בהם. ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם נטה היום שלחה את המון העם וילכו אל הכפרים לקנות להם אכל. ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו אתם להם לאכל. ויאמרו אליו אין לנו פה כי אם חמשת ככרות לחם ושני דגים. ויאמר הביאום אלי הלם. ויצו את העם לשבת על הדשא ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים. והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף. ויאץ ישוע בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניה אל עבר הים עד אשר ישלח את העם. ואחרי שלחו את העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי ערב והוא לבדו שמה. והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן הגלים כי הרוח לנגדה. ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על פני הים. והתלמידים בראתם אותו מתהלך על פני הים נבהלו לאמר מראה רוח הוא ויצעקו מפחד. וידבר ישוע פתאם אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו. ויען פטרוס ויאמר אליו אם אתה הוא אדני צוה נא כי אבא אליך על המים. ויאמר בוא וירד פטרוס מן האניה ויתהלך על המים לבוא אל ישוע. ויהי כראתו את הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני. וימהר ישוע לשלח את ידו ויחזק בו ויאמר אליו קטן האמונה למה לחק לבך. הם עלו אל האניה והרוח שככה. ואנשי האניה נגשו וישתחוו לו לאמר באמת בן אלהים אתה. ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר. ויכירו אתו אנשי המקום ההוא וישלחו אל כל סביבותיהם ויביאו אליו את כל החולים. ויבקשו ממנו כי יגעו רק בציצת בגדו וכל הנגעים נושעו.
אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים. ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם. ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם. כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת. ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו. ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם. חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר. העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים. ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו. לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם. ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו. ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר. הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור. ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה. ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה. העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות. אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם. כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים. אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם. ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון. והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד. והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו. ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל. והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני. ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים. ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם. ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא. ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם. ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם. ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל. ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך. ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה. ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים. ויצו את המון העם לשבת לארץ. ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים. והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף. וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא.
ויגשו הפרושים והצדוקים לנסותו וישאלו מאתו להראותם אות מן השמים. ויען ויאמר להם בערב תאמרו יום צח יהיה כי אדמו השמים. ובבקר תאמרו היום סער כי אדמו והתקדרו השמים חנפים אתם את פני השמים ידעתם לבחן ואתות העתים לא תוכלו. דור רע ומנאף בקש לו אות ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא ויעזבם וילך לו. וכבוא התלמידים אל עבר הים שכחו לקחת אתם לחם. ויאמר ישוע אליהם ראו והשמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים. ויחשבו בלבבם לאמר כי לא לקחנו אתנו לחם. וידע ישוע ויאמר אליהם קטני האמונה מה תחשבו בלבבכם כי לא לקחתם אתכם לחם. העוד לא תשכילו ולא תזכרו את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש וכמה סלים נשאתם. ואת שבע ככרות לחם לארבעת אלפי איש וכמה דודים נשאתם. איך לא תבינו כי לא על הלחם אמרתי אליכם השמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים. אז הבינו כי לא אמר להשמר משאר הלחם כי אם מלמוד הפרושים והצדוקים. ויהי כבוא ישוע אל גלילות קיסרין של פילפוס וישאל את תלמידיו לאמר מה אמרים האנשים עלי מי הוא בן האדם. ויאמרו יש אמרים יוחנן המטביל הוא ואחרים אמרים אליהו ויש אמרים ירמיהו או אחד מן הנביאים. ויאמר אליהם ואתם מה תאמרו מי אני. ויען שמעון פטרוס ויאמר אתה הוא המשיח בן אלהים חיים. ויען ויאמר אליו אשריך שמעון בר יונה כי בשר ודם לא גלה לך את זאת כי אם אבי שבשמים. ואף אני אמר אליך כי אתה פטרוס ועל הסלע הזה אבנה את קהלתי ושערי שאול לא יגברו עליה. ואתן לך את מפתחות מלכות השמים וכל אשר תאסר על הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר תתיר על הארץ מתר יהיה בשמים. אז צוה את התלמידים בגערה לבלתי הגיד לאיש כי הוא ישוע המשיח. מן העת ההיא החל ישוע להורות את תלמידיו שהוא צריך ללכת ירושלים ויענה הרבה בידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום. ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו לאמר חס לך אדני אל יהי לך כזאת. ויפן ויאמר לפטרוס סור מעלי השטן למכשול אתה לי כי אין לבך לדברי אלהים כי אם לדברי בני אדם. ויאמר ישוע אל תלמידיו איש כי יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ונשא את צלבו והלך אחרי. כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני הוא ימצאנה. כי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם ונפשו תשחת או מה יתן האדם פדיון נפשו. כי עתיד בן האדם לבוא בכבוד אביו עם מלאכיו ואז ישלם לכל איש כמעשהו. אמן אמר אני לכם כי יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את בן האדם בא במלכותו.
ומקץ ששת ימים לקח לו ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן אחיו ויעלם בדד על הר גבוה. וישתנה לעיניהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו. והנה נראו אליהם משה ואליהו מדברים אתו. ויען פטרוס ויאמר אל ישוע אדני טוב היותנו פה אם תחפץ נעשה נא פה שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת. עודנו מדבר והנה ענן אור הצל עליהם והנה קול מתוך הענן אמר זה בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשמעון. ויהי כשמע התלמידים ויפלו על פניהם וייראו מאד. ויגש ישוע ויגע בם ויאמר קומו ואל תיראו. וישאו עיניהם ולא ראו איש בלתי את ישוע לבדו. וברדתם מן ההר צוה ישוע אתם לאמר לא תגידו לאיש את דבר המראה עד אם קם בן האדם מעם המתים. וישאלהו תלמידיו לאמר למה זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה. ויען ישוע ויאמר אליהם הנה אליהו בא בראשונה והשיב את הכל. אבל אמר אני לכם כי אליהו כבר בא ולא הכירהו ויעשו בו כרצונם וכן גם בן האדם יענה על ידם. אז הבינו התלמידים כי על יוחנן המטביל דבר אליהם. ויהי כבואם אל המון העם ויגש אליו איש ויכרע על ברכיו לנגדו. ויאמר אדני רחם נא על בני כי מכה ירח הוא וחליו רע כי פעמים רבות הוא נפל באש ופעמים רבות אל תוך המים. ואביא אתו אל תלמידיך ולא יכלו לרפא לו. ויען ישוע ויאמר הוי דור בלתי מאמין ופתלתל עד מתי אהיה עמכם עד מתי אסבל אתכם הביאו אותו אלי הנה. ויגער בו ישוע ויצא השד ממנו וירפא הנער מן השעה ההיא. ויגשו התלמידים אל ישוע והוא לבדו ויאמרו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו. ויאמר ישוע אליהם מפני אשר אינכם מאמינים כי אמן אמר אני לכם אם יש לכם אמונה כגרגר החרדל ואמרתם אל ההר הזה העתק מזה שמה ונעתק ממקומו ואין דבר אשר יבצר מכם. אבל המין הזה לא יצא כי אם בתפלה ובצום. ויהי בהתהלכם בארץ הגליל ויאמר אליהם ישוע עתיד בן האדם להמסר בידי אנשים. ויהרגהו וביום השלישי קום יקום ויתעצבו מאד. ויהי כבואם אל כפר נחום ויגשו אל פטרוס גבי מחצית השקל ויאמרו הלא יתן רבכם את מחצית השקל. ויאמר הן ובבואו הביתה קדם אתו ישוע לשאל מה דעתך שמעון מלכי הארץ ממי יקחו מכס ומס מאת בניהם או מאת הזרים. ויאמר פטרוס אליו מאת הזרים ויאמר לו ישוע אם כן אפוא הבנים חפשים המה. אך למען לא נהיה להם למכשול לך אל הים והשלכת אל תוכו חכה ואת הדג הראשון אשר יעלה שאהו וכאשר תפתח את פיו תמצא בו אסתירא אותו קח לך ונתת להם בעדי ובעדך.
בשעה ההיא נגשו התלמידים אל ישוע ויאמרו מי אפוא גדול מחבריו במלכות השמים. ויקרא ישוע אליו ילד קטן ויעמידהו בתוכם. ויאמר אמן אמר אני לכם אם לא תשובו להיות כילדים לא תבוא אל מלכות השמים. לכן כל המשפיל את עצמו כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים. וכל אשר יקבל ילד אחד כזה בשמי אותי הוא מקבל. וכל המכשיל את אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וטבע במצולות ים. אוי לעולם מפני המכשלים כי המכשלים צריכים לבוא אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו יבוא המכשול. ואם תכשילך ידך או רגלך קצץ אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים פסח או קטע מהיות לך שתי ידים או שתי רגלים ותשלך אל אש עולם. ואם עינך תכשליך נקר אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך אל אש גיהנם. ראו פן תבזו אחד wקטנים האלה כי אמר אני לכם כי מלאכיהם ראים תמיד את פני אבי שבשמים. כי בא בן האדם להושיע את האבד. מה דעתכם כי יהיו לאיש מאה כבשים ותעה אחד מהם הלא יעזב את התשעים ותשעה על ההרים והלך לבקש את התעה. והיה כאשר ימצאהו אמן אמר אני לכם כי ישמח עליו יותר מעל התשעים ותשעה אשר לא תעו. כן איננו רצון מלפני אביכם שבשמים כי יאבד אחד מן הקטנים האלה. וכי יחטא לך אחיך לך והוכחת אותו בינך ובינו לבדו ואם ישמע אליך קנית לך אחיך. ואם לא ישמע קח עמך עוד אחד או שנים למען על פי שנים או שלשה עדים יקום כל דבר. ואם לא ישמע אליהם הגד אל הקהל ואם לא ישמע גם אל הקהל והיה לך כגוי וכמוכס. אמן אמר אני לכם כל אשר תאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר תתירו על הארץ מתר יהיה בשמים. ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי יועצו יחדו בארץ על כל דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים. כי בכל מקום אשר שנים או שלשה נאספו בשמי שם אני בתוכם. ויגש אליו פטרוס ויאמר לו אדני כמה פעמים יחטא לי אחי וסלחתי לו העד שבע פעמים. ויאמר אליו ישוע לא אמר לך עד שבע פעמים כי אם עד שבעים ושבע. על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חפץ לעשות חשבון עם עבדיו. וכאשר החל לחשב הובא לפניו איש אשר חיב לו עשרת אלפים ככרי כסף. ולא היה לו לשלם ויצו אדניו למכר אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו וכן ישלם. ויפל העבד וישתחו לו לאמר אדני הארך לי אפך ואת כל אשלמה לך. ויהמו רחמי אדוני העבד ההוא ויפטרהו וישמט לו את החוב. ויצא העבד ההוא מלפניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב לו מאה דינרים ויחזק בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי. ויפל חברו לפני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך לי אפך ואשלמה לך הכל. והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי ישלם לו את חובו. וחבריו העבדים ראו את הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לאדניהם את כל אשר נעשה. ויקרא אליו אדניו ויאמר לו אתה העבד הרע את כל החוב ההוא השמטתי לך יען אשר בקשת ממני. הלא היה לך גם אתה לרחם על העבד חברך כאשר רחמתי אני עליך. ויקצף אדניו ויסגר אותו למיסרים עד כי ישלם את כל חובו. ככה יעשה לכם גם אבי שבשמים אם לא תסלחו איש איש לאחיו בכל לבבכם את חטאתם.
ויהי ככלות ישוע לדבר את הדברים האלה ויסע מן הגליל ויבא אל גבול יהודה בעבר הירדן. וילכו אחריו המון עם רב וירפאם שם. ויגשו אליו הפרושים לנסותו לאמר היוכל איש לשלח את אשתו על כל דבר. ויען ויאמר אליהם הלא קראתם כי עשה בראשית זכר ונקבה עשה אתם. ואמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד. אם כן אינם עוד שנים כי אם בשר אחד לכן את אשר חבר האלהים אל יפרידנו האדם. ויאמרו אליו ולמה זה צוה משה לתת לה ספר כריתת ולשלחה. ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם הניח לכם משה לשלח את נשיכם אך מראש לא היתה ככה. ואני אמר לכם המשלח את אשתו בלתי על דבר זנות ולקח לו אחרת נאף הוא והלקח את הגרושה נאף הוא. ויאמרו אליו התלמידים אם ככה הוא ענין איש ואשתו לא טוב לקחת אשה. ויאמר אליהם לא יוכל כל אדם קבל את הדבר הזה כי אם אלה אשר נתן להם להבין. יש סריסים אשר נולדו כן מבטן אמם ויש סריסים המסרסים על ידי אדם ויש סריסים אשר סרסו את עצמם למען מלכות השמים מי שיוכל לקבל יקבל. אז יביאו אליו ילדים למען ישים עליהם את ידיו ויתפלל עליהם ויגערו בם התלמידים. והוא ישוע אמר הניחו לילדים ואל תמנעום מבוא אלי כי לאלה מלכות השמים. וישם את ידיו עליהם ויעבר משם. והנה איש נגש אליו ויאמר רבי הטוב אי זה הטוב אשר אעשנו לקנות חיי עולמים. ויאמר אליו מה תקראני טוב אין טוב כי אם אחד האלהים ואם חפצך לבוא אל החיים שמר את המצות. ויאמר אליו מה הנה ויאמר ישוע אלה הן לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה עד שקר. כבד את אביך ואת אמך ואהבת לרעך כמוך. ויאמר אליו הבחור את כל אלה שמרתי מנעורי ומה חסרתי עוד. ויאמר ישוע אליו אם חפצך להיות שלם לך מכר את רכשך ותן לעניים והיה לך אוצר בשמים ושוב הלם ולך אחרי. ויהי כשמע הבחור את הדבר הזה וילך משם נעצב כי היו לו נכסים רבים. ויאמר ישוע אל תלמידיו אמן אמר אני לכם קשה לעשיר לבוא אל מלכות השמים. ועוד אני אמר לכם כי נקל לגמל לעבר דרך נקב המחט מבא עשיר אל מלכות האלהים. והתלמידים כשמעם זאת השתוממו מאד ויאמרו מי אפוא יוכל להושע. ויבט בן ישוע ויאמר להם מבני אדם יפלא הדבר אבל מהאלהים לא יפלא כל דבר. ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך מה יהיה לנו. ויאמר ישוע אליהם אמן אמר אני לכם אתם ההלכים אחרי בהתחדש הבריאה כאשר ישב בן האדם על כסא כבודו תשבו גם אתם על שנים עשר כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל. וכל איש אשר עזב את בתיו ואת אחיו ואת אחיותיו ואת אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת שדותיו למען שמי הוא יקח מאה שערים וחיי עולמים יירש. ואולם רבים מן הראשונים אשר יהיו אחרונים ומן האחרונים יהיו ראשונים.
כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו. והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק. ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו. ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה. ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום. ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם. ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים. ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד. ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד. ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר. אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו. ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי. קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך. הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי. ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים. ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך. הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות. ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום. אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר. ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך. ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל. ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי. ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים. וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם. ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת. והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד. כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים. ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב. והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד. ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד. ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם. ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו. ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו.
ויהי כאשר קרבו לירושלים ובאו אל בית פגי בהר הזיתים וישלח ישוע שנים מן התלמידים. ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי. וכי יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם וברגע ישלחם. וכל זאת היתה למלאת הנאמר ביד הנביא לאמר. אמרו לבת ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות. וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע. ויביאו את האתון ואת העיר וישימו עליהם את בגדיהם וירכיבהו עליהם. ורב ההמון פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפי עצים וישטחום על הדרך. והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע נא לבן דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע נא במרומים. ויהי בבאו ירושלים ותהם כל העיר לאמר מי הוא זה. ויאמרו המני העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל. ויבא ישוע אל מקדש האלהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים במקדש ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים. ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים. ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם. ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע נא לבן דוד ויחר להם. ויאמרו אליו השמע אתה את אשר אלה אמרים ויאמר ישוע אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז. ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל בית היני וילן שם. ובבקר שב אל העיר והוא רעב. וירא תאנה אחת על הדרך ויקרב אליה ולא מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא יהיה ממך פרי עד עולם ותיבש התאנה פתאם. ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם. ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם תהיה לכם אמונה ואינכם מסתפקים לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי גם באמרכם אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים היו תהיה. וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים תקחהו. ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת. ויען יושע ויאמר אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם תגידו אתו לי גם אני אגיד לכם באי זו רשות אני עשה אלה. טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר. אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא. ויענו את ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה. אבל מה דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי. ויען ויאמר אינני אבא ואחרי כן נחם וילך. ויגש אל השני וידבר כזאת גם אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך. מי משניהם עשה את רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלהים. כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי כן להאמין לו. משל אחר שמעו איש בעל בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל כרמים וילך בדרך מרחוק. ויהי בהגיע עת האסיף וישלח עבדיו אל הכרמים לקחת את פריו. ויחזיקו הכרמים בעבדיו את זה הכו ואת זה הרגו ואת זה סקלו. ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן הראשונים ויעשו ככה גם להם. ובאחרונה שלח אליהם את בנו באמרו מפני בני יגורו. ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו. ויחזיקו בו וידחפוהו אל מחוץ לכרם ויהרגו אתו. והנה כבוא בעל הכרם מה יעשה לכרמים ההם. ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו. ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו. על כן אני אמר לכם כי תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את פריה. והנפל על האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו. ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את משליו ויבינו כי עליהם דבר. ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו.
ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר. דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו. וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא. ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה. והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו. והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום. ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש. אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה. לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה. ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים. ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה. ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם. ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים. כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים. וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר. וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם. לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא. וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני. הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר. ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו. ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים. וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם. ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר. רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו. ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו. וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה. ואחרי כלם מתה גם האשה. ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה. ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים. כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו. ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר. אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים. וישמע המון העם וישתומממו על תורתו. והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו. ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר. רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה. ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך. זאת היא המצוה הגדולה והראשונה. והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך. בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים. ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר. מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד. ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו. נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך. ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו. ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו.
אז ידבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו לאמר. על כסא משה ישבו הסופרים והפרושים. לכן כל אשר יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים. כי אסרים משאת כבדים ועמסים על שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם. ועשים את כל מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את תפליהם ומגדילים את ציציותיהם. ואהבים את הסבת הראש בסעודות ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות. ואת שאלות שלומם בשוקים ואת אשר יקראו להם בני האדם רבי רבי. אולם אתם אל תקראו רבי כי אחד הוא רבכם המשיח ואתם אחים כלכם. ואל תקראו אב לאיש מכם על האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים. גם אל תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם המשיח. והגדול בכם יהי לכם למשרת. כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם. אך אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בלעים אתם את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על יתר תקחו. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן גיהנם כפלים יותר מכם. אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם. אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הזהב או ההיכל המקדש את הזהב. ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר עליו יאשם. אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הקרבן או המזבח המקדש את הקרבן. לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו. והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו. והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את המנתא ואת השבת ואת הכמן ותניחו את החמורות בתורה את המשפט ואת החסד ואת האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה. מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות. פרוש עור טהר בראשונה את תוך הכוס למען תטהר גם מחוץ. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה. ככה גם אתם מחוץ נראים כצדיקים אל בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את קברי הנביאים ותיפו את מצבות קברות הצדיקים. ואמרתם אם היינו בימי אבותינו לא היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים. ובכן תעידו על נפשכם כי בנים אתם לרוצחי הנביאים. אף אתם מלאו סאת אבותיכם. נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם. לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר. למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח. אמן אמר אני לכם בא יבא כל אלה על הדור הזה. ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם. הנה ביתכם יעזב לכם שמם. כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה.
ויצא ישוע מן המקדש ללכת לדרכו ויגשו תלמידיו להראותו את בניני המקדש. ויען ישוע ויאמר אליהם הראיתם את כל אלה אמן אמר אני לכם לא תשאר פה אבן על אבן אשר לא תתפרק. וישב על הר הזיתים ויגשו אליו התלמידים לבדם ויאמרו אמר נא לנו מתי תהיה זאת ומה הוא אות בואך ואות קץ העולם. ויען ישוע ויאמר להם ראו פן יתעה אתכם איש. כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא המשיח והתעו רבים. ואתם עתידים לשמע מלחמות ושמעות מלחמה ראו פן תבהלו כי היו תהיה כל זאת אך עדן אין הקץ. כי יקום גוי על גוי וממלכה על ממלכה והיה רעב ודבר ורעש הנה והנה. וכל אלה רק ראשית החבלים. אז ימסרו אתכם לעני והמיתו אתכם והייתם שנואים לכל הגוים למען שמי. ואז יכשלו רבים ומסרו איש את רעהו ושנאו איש את אחיו. ונביאי שקר רבים יקומו והתעו רבים. ומפני אשר ירבה הרשע תפוג אהבת רבים. והמחכה עד עת קץ הוא יושע. ותקרא בשורת המלכות הזאת בתבל כלה לעדות לכל הגוים ואחר יבוא הקץ. לכן כאשר תראו שקוץ משמם האמור על ידי דניאל הנביא עומד במקום קדש הקרא יבין. אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל ההרים. ואשר על הגג אל ירד לשאת דבר מביתו. ואשר בשדה אל ישב הביתה לשאת את מלבושו. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם. אך התפללו אשר מנוסתכם לא תהיה בחרף ולא בשבת. כי אז תהיה צרה גדולה אשר כמוה לא נהיתה מראשית העולם עד עתה וכמוה לא תהיה עוד. ולולא נקצרו הימים ההם לא יושע כל בשר אך למען הבחירים יקצרו הימים ההם. וכי יאמר אליכם איש בעת ההיא הנה פה המשיח או הנו שם אל תאמינו. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אתות גדלות ומופתים למען התעות אף את הבחירים אם יוכלו. הנה מראש הגדתי לכם. לכן כי יאמרו אליכם הנו במדבר אל תצאו הנו בחדרים אל תאמינו. כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד מערב כן יהיה גם בואו של בן האדם. כי באשר החלל שם יקבצו הנשרים. ומיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו והכוכבים יפלו מן השמים וכחות השמים יתמוטטו. אז אות בן האדם יראה בשמים וספדו כל משפחות הארץ וראו את בן האדם בא עם ענני השמים בגבורה וכבוד רב. וישלח את מלאכיו בקול שופר גדול ויקבצו את בחיריו מארבע הרוחות למקצה השמים ועד קצה השמים. למדו נא את משל התאנה כאשר ירטב ענפה ופרחו עליה ידעתם כי קרוב הקיץ. כן גם אתם בראותכם את כל אלה דעו כי קרוב הוא לפתח. אמן אמר אני לכם כי לא יעבר הדור הזה עד אשר יהיו כל אלה. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון. אך היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אתה גם לא מלאכי השמים בלתי אבי לבדו. וכימי נח כן יהיה גם בואו של בן האדם. כי כאשר בימי המבול היו אכלים ושתים נשאים נשים ונתנים אתן לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה. ולא ידעו עד בוא המבול וישחת את כלם כן יהיה גם בואו של בן האדם. אז יהיו שנים בשדה אחד יאסף ואחד יעזב. שתים טוחנות ברחים אחת תאסף ואחת תעזב. לכן שקדו כי אינכם יודעים באי זו שעה יבא אדניכם. ואת זאת הבינו אשר לו ידע בעל הבית באי זו אשמורה יבא הגנב כי עתה שקד ולא הניח לחתר את ביתו. לכן היו נכונים גם אתם כי בשעה אשר לא תדמו יבוא בן האדם. מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדניו על בני ביתו לתת להם את אכלם בעתו. אשרי העבד אשר אדניו בבואו ימצאהו עשה כן. אמן אמר אני לכם כי יפקידהו על כל אשר לו. ואם העבד הרע יאמר בלבו בשש אדני לבוא. ויחל להכות את חבריו ואכל ושתה עם הסובאים. בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע. וישסף אתו וישים את חלקו עם החנפים שם תהיה היללה וחרק השנים.
אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן. חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות. הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן. והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן. וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה. ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו. אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן. ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו. ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן. ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת. ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו. ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן. לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם. כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו. ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם. וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות. וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות. אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו. ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם. ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן. ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך. ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן. ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך. ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת. ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך. ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי. לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית. על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים. כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו. ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים. והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו. ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים. והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו. אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם. כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני. ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי. וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך. ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך. ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך. והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם. ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו. כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי. גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי. וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך. אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם. וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם.
ויהי ככלות ישוע לדבר את כל הדברים האלה ויאמר אל תלמידיו. אתם ידעתם כי אחרי יומים יהיה הפסח ובן האדם ימסר להצלב. ויקהלו הכהנים הגדולים והסופרים וזקני העם אל חצר הכהן הגדול הנקרא קיפא. ויועצו יחדו לתפש את ישוע בערמה ולהמיתו. ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם. ויהי בהיות ישוע בית היני בבית שמעון המצרע. ותקרב אליו אשה ובידה פך שמן יקר מאד ותצק על ראשו בהסבו על השלחן. ויראו התלמידים ויתרעמו לאמר על מה האבוד הזה. כי השמן הזה היה ראוי להמכר במחיר רב ולתתו לעניים. וידע ישוע ויאמר אליהם למה תוגו את האשה הלא מעשה טוב עשתה עמדי. כי עניים תמיד עמכם ואנכי אינני אתכם תמיד. כי אשר שפכה את השמן הזה על גופי לחנט אותי עשתה זאת. אמן אמר אני לכם באשר תקרא הבשורה הזאת בכל העולם גם את אשר היא עשתה יספר לזכרון לה. וילך אחד משנים העשר הנקרא יהודה איש קריות אל ראשי הכהנים. ויאמר מה תתנו לי ואמסרנו בידכם וישקלו לו שלשים כסף. ומן העת ההיא בקש תאנה למסר אותו. ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל ישוע לאמר באי זה מקום תחפץ כי נכין לך לאכל את הפסח. ויאמר לכו העירה אל פלני אלמני ואמרתם אליו כה אמר הרב עתי קרובה היא ובביתך אעשה את הפסח עם תלמידי. ויעשו התלמידים כאשר צום ישוע ויכינו את הפסח. ויהי בערב ויסב עם שנים העשר. ובאכלם ויאמר אמן אמר אני לכם כי אחד מכם ימסרני. ויתעצבו מאד ויחלו איש ואיש לאמר לו האנכי הוא אדני. ויען ויאמר האיש אשר טבל עמי את ידו בקערה הוא ימסרני. הן בן האדם הלוך ילך לו ככתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא אם לא נולד. ויען יהודה המסר אותו ויאמר רבי האני הוא ויאמר אליו אתה אמרת. ובאכלם ויקח ישוע את הלחם ויברך ויבצע ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי. ויקח את הכוס ויברך ויתן להם לאמר שתו ממנה כלכם. כי זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים. ואני אמר לכם כי מעתה שתה לא אשתה מתנובת הגפן הזאת עד היום ההוא אשר אשתה אתה עמכם חדשה במלכות אבי. ויהי אחרי גמרם את ההלל ויצאו אל הר הזיתים. אז אמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרעה ותפוצין הצאן. ואחרי קומי אלך לפניכם הגלילה. ויען פטרוס ויאמר לו גם כי יכשלו בך כלם אני לעולם לא אכשל. ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים. ויאמר אליו פטרוס גם כי יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כל התלמידים. אחרי כן בא אתם ישוע אל חצר הנקרא גת שמני ויאמר אל התלמידים שבו לכם פה עד אשר אלך שמה והתפללתי. ויקח אתו את פטרוס ואת שני בני זבדי ויחל להעצב ולמוג. ויאמר להם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו עמי. וילך מעט האלה ויפל על פניו ויתפלל לאמר אבי אם יוכל להיות תעבר נא מעלי הכוס הזאת אך לא כרצוני כי אם כרצונך. ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס הנה לא היה ביכלתכם לשקד עמי שעה אחת. שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר הוא רפה. ויוסף ללכת לו שנית ויתפלל לאמר אבי אם לא תוכל הכוס הזאת לעבר ממני מבלי שתותי אתה יהי כרצונך. ויבא וימצאם גם בפעם הזאת ישנים כי עיניהם היו כבדות. ויניחם ויוסף ללכת ויתפלל שלישית באמרו עוד הפעם כדבר הזה. ויבא אל התלמידים ויאמר אליהם נומו מעתה ונוחו הנה השעה קרובה ובן האדם נמסר לידי חטאים. קומו ונלכה הנה הלך וקרב המסר אותי. עודנו מדבר והנה בא יהודה אחד משנים העשר ועמו המון רב ברחבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים וזקני העם. והמסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא תפשוהו. ומיד נגש אל ישוע ויאמר שלום לך רבי וינשק לו. ויאמר אליו ישוע רעי על מה באת ויגשו וישלחו את ידיהם בישוע ויתפשו אתו. והנה אחד מן האנשים אשר עם ישוע שלח ידו וישלף חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו. ויאמר אליו ישוע השב את חרבך אל תערה כי כל אחזי חרב בחרב יאבדו. או היחשב לבך כי לא יכלתי לשאל עתה מאת אבי והוא יצוה לי יותר משנים עשר לגיונות של מלאכים. ואיככה אפוא ימלאו הכתובים כי כן היה תהיה. בשעה ההיא אמר ישוע אל המון העם כעל פריץ יצאתם בחרבות ובמקלות לתפשני ויום יום הייתי ישב ומלמד אצלכם במקדש ולא החזקתם בי. וכל זאת היתה למלאת כתבי הנביאים אז עזבוהו התלמידים כלם וינוסו. והאנשים אשר תפשו את ישוע הוליכהו אל קיפא הכהן הגדול אשר נקהלו שם הסופרים והזקנים. ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול ויבא פנימה וישב לו אצל המשרתים לראות את אחרית הדבר. והכהנים הגדולים והסופרים וכל הסנהדרין בקשו עדות שקר בישוע להמיתו ולא מצאו. ואף בעמד שם עדי שקר רבים לא מצאו ובאחרונה נגשו שני עדי שקר. ויאמרו זה אמר יש ביכלתי להרס את היכל האלהים ולשוב לבנותו בשלשת ימים. ויקם הכהן הגדול ויאמר אליו האינך משיב דבר על אשר ענו בך אלה. וישוע החריש ויען הכהן הגדול ויאמר לו משביעך אני באלהים חיים שתאמר לנו אם אתה הוא המשיח בן האלהים. ויאמר אליו ישוע אתה אמרת אבל אני אמר לכם כי מעתה תראו את בן האדם ישב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים. ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר הוא גדף ומה לנו עוד לבקש עדים הנה עתה שמעתם את גדופו. מה דעתכם ויענו ויאמרו איש מות הוא. וירקו בפניו ויכהו באגרוף ואחרים הכהו על הלחי. ויאמרו הנבא לנו המשיח מי הוא המכה אותך. ופטרוס ישב מחוץ לבית בחצר ותגש אליו שפחה לאמר גם אתה היית עם ישוע הגלילי. ויכחש בפני כלם לאמר לא ידעתי מה את אמרת. ויצא אל פתח השער ותרא אותו אחרת ותאמר לאנשים אשר שם גם זה היה עם ישוע הנצרי. ויוסף לכחש וישבע לאמר לא ידעתי את האיש. וכמעט אחרי כן ויגשו העמדים שם ויאמרו אל פטרוס אמת כי גם אתה מהם כי גם לשונך מגלה אותך. ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את האיש ומיד קרא התרנגול. ויזכר פטרוס את דבר ישוע אשר אמר אליו לאמר בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים ויצא החוצה וימרר בבכי.
ויהי לפנות הבקר ויתיעצו כל ראשי הכהנים וזקני העם על ישוע להמיתו. ויאסרו אתו ויוליכהו משם וימסרהו אל פונטיוס פילטוס ההגמון. וירא יהודה המסר אותו כי הרשיעהו וינחם וישב את שלשים הכסף אל הכהנים הגדולים והזקנים לאמר. חטאתי כי דם נקי הסגרתי והם אמרו מה לנו ולזאת אתה תראה. וישלך את הכסף אל ההיכל ויפן וילך ויחנק. ויקחו ראשי הכהנים את הכסף ויאמרו לא נכון לנו לתתו אל ארון הקרבן כי מחיר דמים הוא. ויתיעצו ויקנו בו את שדה היוצר לקבורת הגרים. על כן שם השדה ההוא שדה הדם עד היום הזה. אז נתמלא מה שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל בני ישראל. ויתנו אתם אל שדה היוצר כאשר צוני יהוה. וישוע העמד לפני ההגמון וישאלהו ההגמון לאמר האתה הוא מלך היהודים ויאמר ישוע אתה אמרת. וידברו עליו שטנה הכהנים הגדולים והזקנים והוא לא ענה דבר. ויאמר אליו פילטוס האינך שמע כמה הם מעידים בך. ולא ענהו אף דבר אחד ויתמה ההגמון עד מאד. ומנהג ההגמון היה לפטר לעם בכל חג אסיר אחד את אשר יחפצו. ובעת ההיא היה להם אסיר ידוע ושמו בר אבא. ויהי כאשר נקהלו ויאמר אליהם פילטוס את מי תחפצו כי אפטר לכם את בר אבא או את ישוע הנקרא בשם משיח. כי ידע אשר רק מקנאה מסרו אתו. ויהי כשבתו על כסא הדין ותשלח אליו אשתו לאמר אל יהי לך דבר עם הצדיק הזה כי בעבורו עניתי הרבה היום בחלום. והכהנים הגדולים והזקנים פתו את המון העם לשאל להם את בר אבא ולאבד את ישוע. ויען ההגמון ויאמר אליהם את מי משניהם תחפצו כי אפטר לכם ויאמרו את בר אבא. ויאמר אליהם פילטוס ומה אעשה לישוע הנקרא בשם משיח ויענו כלם יצלב. ויאמר ההגמון מה אפוא הרעה אשר עשה ויוסיפו עוד צעק לאמר יצלב. ויהי כראות פילטוס כי לא יועיל מאומה ורבתה עוד המהודה ויקח מים וירחץ את ידיו לעיני העם ויאמר נקי אנכי מדם הצדיק הזה אתם תראו. ויענו כל העם ויאמרו דמו עלינו ועל בנינו. אז פטר להם את בר אבא ואת ישוע הכה בשוטים וימסר אותו להצלב. ויקחו אנשי הצבא אשר להגמון את ישוע ויביאהו אל בית המשפט ויאספו עליו את כל הגדוד. ויפשיטו אותו את בגדיו ויעטפהו מעיל שני. וישרגו קצים ויעשו עטרת וישימו על ראשו וקנה בימינו ויכרעו לפניו ויתלוצצו בו לאמר שלום לך מלך היהודים. וירקו בו ויקחו את הקנה ויכהו על ראשו. ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את המעיל וילבישהו את בגדיו ויוליכהו לצלב. ויהי בצאתם וימצאו איש קוריני ושמו שמעון ויאנסו אתו לשאת לו את צלבו. ויבאו אל המקום הנקרא גלגלתא הוא מקום גלגלת. ויתנו לו לשתות חמץ מזוג במרורה ויטעם ולא אבה לשתות. ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו להם את בגדיו וגורל הפילו למלאת את אשר נאמר בפי הנביא יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. וישבו שמה וישמרו אותו. וישימו את דבר אשמתו כתוב ממעל לראשו זה הוא ישוע מלך היהודים. ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו. והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם. ויאמרו אתה ההרס את ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן האלהים אתה רדה מן הצלב. וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר. את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו. בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני. וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה. ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית. וכעת השעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני. ויאמרו מקצת העמדים שם כשמעם את זאת לאמר אל אליהו הוא קורא. וימהר אחד מהם וירץ ויקח ספוג וימלא אתו חמץ וישימהו על קנה וישקהו. ושאר האנשים אמרו הניחו לו ונראה אם יבוא אליהו להושיעו. וישוע הוסיף לקרא בקול גדול ותצא רוחו. והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו. והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו. ויצאו מן הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל העיר הקדושה ויראו לרבים. ושר המאה והאנשים אשר אתו השמרים את ישוע כראותם את הרעש ואת אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן אלהים. ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי ישוע מן הגליל לשרתו. ובתוכן מרים המגדלית ומרים אם יעקב ויוסי ואם בני זבדי. ויהי בערב ויבא איש עשיר מן הרמתים ושמו יוסף וגם הוא היה מתלמידי ישוע. ויגש אל פילטוס לשאל את גוית ישוע ויצו פליטוס כי תנתן לו. ויקח יוסף את הגויה ויכרך אותה בסדין טהור. וישימה בקבר החדש אשר חצב לו בסלע ויגל אבן גדולה על פתח הקבר וילך לו. ומרים המגדלית ומרים האחרת היו ישבות שם ממול הקבר. ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל פילטוס. ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום. לכן צוה נא ויסכר מבוא הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה. ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם. וילכו ויסכרו את מבוא הקבר ויחתמו את האבן ויעמידו עליו את המשמר.
ואחרי מוצאי השבת כשהאיר לאחד בשבת באה מרים המגדלית ומרים האחרת לראות את הקבר. והנה רעש גדול היה כי מלאך יהוה ירד מן השמים ויגש ויגל את האבן מן הפתח וישב עליה. ויהי מראהו כברק ולבושו לבן כשלג. ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים. ויען המלאך ויאמר אל הנשים אתן אל תיראן הן ידעתי כי את ישוע הנצלב אתן מבקשות. איננו פה כי קם כאשר אמר באנה ראינה את המקום אשר שכב שם האדון. ומהרתן ללכת ואמרתן אל תלמידיו כי קם מן המתים והנה הוא הולך לפניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן. ותמהרנה לצאת מן הקבר ביראה ובשמחה גדולה ותרצנה להגיד לתלמידיו. הנה הלכות להגיד לתלמידיו והנה ישוע נקרה אליהן ויאמר שלום לכן ותגשנה ותאחזנה ברגליו ותשתחוין לו. ויאמר אליהן ישוע אל תיראן לכנה והגדן לאחי וילכו הגלילה ושם יראוני. ויהי בלכתן והנה אנשים מן המשמר באו העירה ויגידו לראשי הכהנים את כל הנעשה. ויקהלו עם הזקנים ויתיעצו ויתנו כסף לרב אל אנשי הצבא לאמר. אמרו כי באו תלמידיו לילה ויגנבו אותו בהיותנו ישנים. ואם ישמע הדבר לפני ההגמון אנחנו נפיסהו והייתם בלי פחד. ויקחו את הכסף ויעשו כאשר למדו ותצא השמועה הזאת בין היהודים עד היום הזה. ועשתי עשר התלמידים הלכו הגלילה אל ההר אשר צום ישוע. ויהי כראותם אתו וישתחוו לו ומקצתם נחלקו בלבם. ויגש ישוע וידבר אליהם לאמר נתן לי כל שלטן בשמים ובארץ. לכו ועשו לתלמידים את כל הגוים וטבלתם אתם לשם האב והבן ורוח הקדש. ולמדתם אתם לשמר את כל אשר צויתי אתכם והנה אנכי אתכם כל הימים עד קץ העולם אמן.
ראשית בשורת ישוע המשיח בן האלהים. ככתוב בנביאים הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך. קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו. ויהי יוחנן טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת החטאים. ותצא אליו כל ארץ יהודה ובני ירושלים ויטבלו כלם על ידו בנהר הירדן מתודים את חטאתם. ויוחנן לבוש שער גמלים ואזור עור במתניו ואכל חגבים ודבש היער. ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר אינני כדי לכרע ולהתיר את שרוך נעליו. אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוח הקדש. ויהי בימים ההם ויבא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על ידי יוחנן בירדן. ויהי אך עלה עלה מן המים וירא את השמים נבקעים והרוח כיונה ירדת עליו. ויהי קול מן השמים אתה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו. ואחרי כן הוציאו הרוח המדברה. ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נסהו ויהי עם החיות והמלאכים שרתוהו. ואחרי אשר הסגר יוחנן בא ישוע הגלילה ויקרא את בשורת מלכות האלהים לאמר. מלאה העת והגיעה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה. ויהי בהתהלכו על יד ים הגליל וירא את שמעון ואת אנדרי אחי שמעון פרשים מצודה בים כי דיגים היו. ויאמר אליהם ישוע לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים. ויעזבו מהר את מכמרתיהם וילכו אחריו. ויהי כעברו מעט משם וירא את יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחיו וגם המה באניה מתקנים את המכמרות. ויקרא מהרה אליהם ויעזבו את זבדי אביהם באניה עם השכירים וילכו אחריו. ויבאו אל כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד. וישתוממו על תורתו כי היה מלמדם כבעל גבורה ולא כספרים. ואיש היה בבית כנסתם אשר רוח טמאה בו ויצעק לאמר. אהה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתי מי אתה קדוש האלהים. ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו. ויסחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו. ויבהלו כלם וישאלו איש את רעהו לאמר מה זאת מה היא התורה החדשה אשר אף לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו. ויצא שמעו מהר בכל מקמות ארץ הגליל. ויהי אחרי צאתם מבית הכנסת ויבאו ביתה שמעון ואנדרי המה ויעקב ויוחנן עמם. וחמות שמעון שכבה אחוזת הקדחת וימהרו לדבר אליו עליה. ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם. ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל החולים ואת אחוזי השדים. וכל העיר נאספו יחדו פתח הבית. וירפא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא נתן את השדים לדבר כי ידעהו. וישכם ממחרת בעוד לילה ויצא וילך אל מקום חרבה ויתפלל שם. וירדפו אחריו שמעון והאנשים אשר אתו. וימצאהו ויאמרו אליו הנה כלם מבקשים אותך. ויאמר אליהם נעברה מזה אל ערי הפרזות הקרבות ואקרא גם שם כי בעבור זאת יצאתי. ויהי קרא בבתי כנסיותיהם בכל הגליל ויגרש את השדים. ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על ברכיו ויאמר לו אם תרצה תוכל לטהרני. וירחם עליו וישלח את ידו ויגע בו ויאמר רצה אנכי טהר. עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר. ויגער בו וימהר להוציאו החוצה. ויאמר אליו ראה אל תספר דבר לאיש כי אם לך הראה אל הכהן והקרב על טהרתך את אשר צוה משה לעדות להם. אך הוא בצאתו החל לקרא הרבה ולהשמיע הדבר עד אשר לא יכל לבוא עוד אל עיר בגלוי כי אם היה ישב מחוץ לעיר במקמות חרבה ויבאו אליו מכל עבריו.
ויהי מקץ ימים בשובו אל כפר נחום וישמעו כי הוא בבית. ויאספו רבים מהרה עד אפס מקום לעמד אף מחוץ לפתח וידבר אליהם את הדבר. ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה. ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את המשכב אשר שכב עליה נכה האברים. ויהי כראות ישוע את אמונתם ויאמר אל נכה האברים בני נסלחו לך חטאתיך. ויהיו מן הסופרים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר. מה ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו. וידע ישוע ברוחו כי ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם. מה הנקל האמר אל נכה האברים נסלחו לך חטאתיך אם אמור קום שא את משכבך והתהלך. אך למען תדעון כי לבן האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל נכה האברים. לך אני אמר קום שא את משכבך ולך אל ביתך. ויקם פתאם וישא את משכבו ויצא לעיני כלם עד כי השתממו כלם וישבחו את האלהים לאמר מעולם לא ראינו כזאת. וישב לצאת אל יד הים ויבאו אליו כל העם וילמדם. ויהי בעברו וירא את לוי בן חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו. ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם ישוע ועם תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו. והסופרים והפרושים ראו אתו אכל עם המוכסים והחטאים ויאמרו אל תלמידיו למה זה עם החטאים והמוכסים אכל רבכם. וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם החלים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם החטאים לתשובה. ותלמידי יוחנן והפרושים היו צמים ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים. ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום. הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם. אין תפר מטלית בגד חדש על שמלה בלה כי אז ינתק מלויו החדש מן הבלה ותרע הקריעה. ואין נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז יבקע היין את הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל בנאדות חדשים ינתן היין החדש. ויהי כעברו בשבת בין הקמה ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם. ויאמרו אליו הפרושים ראה מה המה עשים בשבת דבר אשר לא יעשה. ויאמר אליהם הכי לא קראתם את אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואשר היו אתו. כי בא אל בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את לחם הפנים אשר לא נכון לאכלה כי אם לכהנים ויתן גם לאנשים אשר אתו. ויאמר אליהם השבת נעשה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת. לכן בן האדם אדון הוא גם לשבת.
וישב ויבאו אל בית הכנסת ושם איש אשר ידו יבשה. ויתבוננו בו אם ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה. ויאמר אל האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך. ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו. ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת. והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם ההורדוסיים לאבדו. וישוע סר משם עם תלמידיו אל יד הים וילכו אחריו המון עם רב מן הגליל ומיהודה. ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל אשר עשה ויבאו אליו. ויאמר אל תלמידיו כי יכינו לו אניה קטנה מפני העם למען לא ילחצוהו. כי רפא לרבים עד כי התנפלו עליו כל המנגעים לנגע בו. והרוחות הטמאות כראותן אתו נפלו לפניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן אלהים. ויגער בהן מאד אשר לא תגלינה אותו. ויעל אל ההר ויקרא אל אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו. וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא. והיה להם השלטן לרפא את התחלאים ולגרש את השדים. ויכנה את שמעון בשם פטרוס. ואת יעקב בן זבדי ואת יוחנן אחי יעקב ויכנה אתם בשם בני רגוש הוא בני רעם. ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר תלמי ואת מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת תדי ואת שמעון הקני. ואת יהודה איש קריות אשר גם מסרו. ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי לא יכלו אף לאכל לחם. וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו. והסופרים אשר ירדו מירושלים אמרו כי בעל זבוב נכנס בו ועל ידי שר השדים הוא מגרש את השדים. ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן. ואם נחלקה ממלכה על עצמה לא תוכל לעמד הממלכה ההיא. ובית אם נחלק על עצמו לא יוכל לעמד הבית ההוא. ואם השטן יתקומם אל עצמו ונחלק לא יוכל לעמד כי בא קצו. אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאסר בראשונה את הגבור ואחר ישסה את ביתו. אמן אמר אני לכם כי כל החטאים יסלחו לבני אדם וכל הגדופים אשר יגדפו. אך המגדף את רוח הקדש אין לו סליחה לעולם כי יאשם בעונו לנצח. כי המה אמרו רוח טמאה בו. ויבאו אמו ואחיו ויעמדו מחוץ לבית וישלחו אליו לקרא לו. והמון העם ישבו סביביו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך. ויען ויאמר אליהם מי הם אמי ואחי. ויבט סביב אל הישבים סביביו ויאמר הנה אמי ואחי. כי כל אשר יעשה רצון האלהים הוא אחי ואחותי ואמי.
וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה. וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם. שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע. ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו. ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי. ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה. ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע. ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל. ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים. למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם. ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם. הזרע הוא זרע את הדבר. ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם. וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו. אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו. והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר. ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו. ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה. ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה. כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי. כל אשר אזנים לו לשמע ישמע. ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים. כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו. ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה. וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע. כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת. וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר. ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה. כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ. ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו. ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע. ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל. ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר. ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו. ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה. והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד. ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה. ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה. וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו.
ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים. והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו. ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו. כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו. ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים. ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו. ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני. כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה. וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו. ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ. ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים. ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם. וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים. וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה. ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו. ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים. ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם. ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו. ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך. וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם. וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים. והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו. ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה. וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו. ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה. והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד. ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו. כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע. וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה. וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי. ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי. ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת. ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה. ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך. עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה. וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה. ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב. ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה. ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא. וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה. ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא. ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה. ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול.
ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו. וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו. הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול. ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו. ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם. ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד. ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה. ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה. רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו. ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם. וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא. ויצאו ויקראו לשוב בתשובה. ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום. וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות. ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים. וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים. כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה. יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך. ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה. כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו. ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל. ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך. וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי. ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל. ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל. ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה. ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו. וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה. וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר. ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו. ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול. וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד. וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו. ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה. ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד. שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל. ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה. ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים. ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא. וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים. ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם. ויאכלו כלם וישבעו. וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים. והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש. ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם. ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל. ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה. וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם. והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו. כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו. וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו. כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם. ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה. ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו. וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא. ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו.
ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים. ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם. כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים. ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות. וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים. ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים. כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים. ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם. כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת. ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי. ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו. ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים. ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו. אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם. כל אשר אזנים לו לשמע ישמע. ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל. ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו. כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל. ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם. כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות. כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו. ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר. כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו. והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה. ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים. ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים. ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך. ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה. וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים. ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו. ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו. ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח. וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה. ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז. וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים.
ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם. נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל. והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק. ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם. וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע. ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם. ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה. ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים. והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם. אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא. ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו. ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה. ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים. וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת. ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס. ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו. וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם. עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו. כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר. ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה. ויאמר אליהם איך לא תבינו. ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו. ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר. ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה. ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק. וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר. ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני. ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים. וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח. ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש. ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום. והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו. ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם. ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי. כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה. כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו. או מה יתן איש פדיון נפשו. כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים.
ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו מלכות האלהים באה בגבורה. ואחרי ששת ימים לקח ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויעלם על הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם. ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמוהם. וירא אליהם אליהו ומשה מדברים עם ישוע. ויען פטרוס ויאמר אל ישוע רבי טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת. כי לא ידע מה ידבר כי היו נבהלים. ויהי ענן סוכך עליהם ויצא מן הענן קול אמר זה בני ידידי אליו שמעו. והמה הביטו כה וכה פתאם ולא ראו עוד איש בלתי את ישוע לבדו אתם. וירדו מן ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את אשר ראו עד כי יקום בן האדם מן המתים. וישמרו את הדבר בלבבם וידרשו לדעת מה היא התקומה מן המתים. וישאלהו לאמר מה זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה. ויען ויאמר להם הנה אליהו בא בראשונה וישיב את הכל ומה כתוב על בן האדם הלא כי יענה הרבה וימאס. אבל אמר אני לכם גם בא אליהו וגם עשו לו כרצונם כאשר כתוב עליו. ויהי כבואו אל התלמידים וירא עם רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם. וכל העם כראותם אתו כן תמהו וירוצי אליו וישאלו לו לשלום. וישאל את הסופרים מה אתם מתוכחים עמהם. ויען אחד מן העם ויאמר רבי הבאתי אליך את בני אשר רוח אלם בקרבו. והיה בכל מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את שניו ויבש גופו ואמר אל תלמידיך לגרשו ולא יכלו. ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד מתי אהיה עמכם עד מתי אסבל אתכם הביאו אתו לפני. ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו. וישאל את אביו כמה ימים היתה לו זאת ויאמר מימי נעוריו. ופעמים רבות הפיל אתו גם באש גם במים להאבידו אך אם יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו. ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין. ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחסרון אמונתי. וירא ישוע את העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל תסף לבוא בו עוד. ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר אמרו רבים כי גוע. ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם. ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו. ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם בתפלה ובצום. ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש. כי היה מלמד את תלמידיו לאמר אליהם כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני אדם ויהרגהו ואחרי אשר נהרג יקום ביום השלישי. והם לא הבינו את הדבר וייראו לשאל אותו. ויבא אל כפר נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התוכחתם איש עם רעהו בדרך. ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם. וישב ויקרא אל שנים העשר ויאמר אליהם איש כי יחפץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכלם ומשרת כלם. ויקח ילד ויעמידהו בתוכם ויחבקהו ויאמר להם. כל אשר יקבל בשמי ילד אחד כזה הוא מקבל אותי וכל אשר אותי יקבל איננו מקבל אותי כי אם את אשר שלחני. ויען יוחנן ויאמר אליו רבי ראינו איש מגרש שדים בשמך ואיננו הולך אחרינו ונכלאנו יען אשר לא הלך אחרינו. ויאמר ישוע אל תכלאהו כי אין איש עשה גבורה בשמי ויוכל במהרה לדבר בי רעה. כי כל אשר איננו נגדנו הוא בעדנו. כי כל המשקה אתכם כוס מים בשמי על אשר אתם למשיח אמן אמר אני לכם כי לא יאבד שכרו. וכל המכשיל אחד הקטנים המאמינים בי טוב לו שיתלה פלח רכב על צוארו והשלך בים. ואם ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל גיהנם אל האש אשר לא תכבה. אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. ואם רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל האש אשר לא תכבה. אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. ואם עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם. אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. כי כל איש באש ימלח וכל קרבן במלח ימלח. טוב המלח ואם המלח יהיה תפל במה תתקנו אותו יהי לכם מלח בקרבכם ויהי שלום ביניכם.
ויקם משם וילך אל גבול יהודה מעבר הירדן ויקהלו עוד אליו המון עם וילמדם כפעם בפעם. ויגשו אליו הפרושים וישאלהו אם יוכל איש לשלח את אשתו והם מנסים אתו. ויען ויאמר אליהם מה צוה אתכם משה. ויאמרו משה התיר לכתב ספר כריתת ולשלח. ויען ישוע ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם כתב לכם את המצוה הזאת. אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים. על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. והיו שניהם לבשר אחד ואם כן אפוא אינם עוד שנים כי אם בשר אחד. לכן את אשר חבר אלהים לא יפרידנו אדם. ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאל אתו על זאת. ויאמר אליהם המשלח את אשתו ולקח אחרת נאף הוא עליה. ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאפת היא. ויביאו אליו ילדים למען יגע בהם ויגערו התלמידים במביאיהם. וירא ישוע ויכעס ויאמר אליהם הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים. אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה. ויחבקם ויברכם בשומו את ידיו עליהם. ויהי בצאתו לדרך והנה איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם. ויאמר לו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים. הן ידעת את המצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תעשק כבד את אביך ואת אמך. ויען ויאמר אליו רבי את כל אלה שמרתי נעורי. ויבט בו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו אחת חסרת לך מכר את כל אשר לך ותן לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא שא את הצלב ולך אחרי. ויצר לו על הדבר הזה ויעצב וילך לו כי הון רב היה לו. ויבט ישוע סביב ויאמר אל תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים. ויבהלו התלמידים על דבריו ויסף ישוע ויען ויאמר להם בני מה קשה לבטחים על חילם לבוא אל מלכות האלהים. נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים. ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אלם אחיו מי אפוא יוכל להושע. ויבט בם ישוע ויאמר מבני אדם תפלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא יפלא כל דבר. ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך. ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את ביתו או את אחיו או את אחיותיו או את אביו או את אמו או את אשתו או את בניו או את שדותיו למעני ולמען הבשורה. אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל הרדיפות מאה פעמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים. ואולם רבים מן הראשונים יהיו אחרונים והאחרונים ראשונים. ויהי בדרך בעלותם ירושלים וישוע הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את שנים העשר ויחל להגיד להם את אשר יקרהו לאמר. הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים. ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום. ויקרבו אליו יעקב ויוחנן בני זבדי ויאמרו רבי אותה נפשנו כי תעשה לנו את אשר נשאל ממך. ויאמר אליהם מה אויתם כי אעשה לכם. ויאמרו אליו תנה לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך בכבודך. ויאמר אליהם ישוע לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את הכוס אשר אני שתה ולהטבל בטבילה אשר אני נטבל בה. ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם ישוע את הכוס אשר אני שתה תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו. אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם. ויהי כשמע זאת העשרה ויחלו לכעוס על יעקב ויוחנן. ויקרא להם ישוע ויאמר אליהם אתם ידעתם כי הנחשבים לשרי הגוים הם רדים בהם וגדוליהם שולטים עליהם. ואתם לא כן ביניכם כי אם החפץ להיות גדול ביניכם יהיה לכם למשרת. והחפץ להיות בכם ראשון יהיה עבד לכל. כי בן האדם אף הוא לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים. ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן טימי איש עור ישב על יד הדרך לשאל נדבות. וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן דוד ישוע חנני. ויגערו בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן דוד חנני. ויעמד ישוע ויאמר קראו לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא לך. וישלך את שמלתו מעליו ויקם ויבא אל ישוע. ויען ישוע ויאמר אליו מה חפצת ואעשה לך ויאמר אליו העור רבוני כי אראה. ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך.
ויהי כאשר קרבו לירושלים אל בית פגי ובית היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו. ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם אותו התירו והביאו. וכי יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה. וילכו וימצאו העיר אסור אל השער בחוץ על אם הדרך ויתירוהו. ואנשים מן העמדים שם אמרו אליהם מה זאת תעשו להתיר את העיר. ויאמרו אליהם כאשר צום ישוע ויניחו להם. ויביאו את העיר אל ישוע וישליכו עליו את בגדיהם וישב עליו. ורבים פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפים מן העצים וישטחו על הדרך. וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה. ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם יהוה הושע נא במרומים. ויבא ישוע ירושלים ואל בית המקדש וירא ויתבונן על הכל והיום רפה לערוב ויצא אל בית היני עם שנים העשר. ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב. וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים. ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו. ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים. ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש. וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים. וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו. ויהי בערב ויצא אל מחוץ לעיר. ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה. ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה. ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים. כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו. על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם. וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם. ואתם אם לא תסלחו אף אביכם שבשמים לא יסלח לכם את פשעיכם. וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים. ויאמרו אליו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את אלה. ויאמר ישוע אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה. טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם השיבוני. ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם נאמר מן השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו. או הנאמר מבני אדם וייראו את העם כי כלם חשבו את יוחנן לנביא באמת. ויענו ויאמרו אל ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם כן גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה.
ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים. ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם. ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם. ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם. ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו. ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו. והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה. ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם. ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים. הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו. ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם. וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו. ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן. והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה. ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר. ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו. ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר. רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו. והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע. ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי. ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה. ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה. ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים. כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים. ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב. האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות. ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות. ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד. ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה. והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה. ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו. ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים. וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה. ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד. והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך. הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו. ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים. ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות. הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו. וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה. ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר. ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר. כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה.
ויהי בצאתו מן המקדש ויאמר אליו אחד מתלמידיו רבי ראה מה יפו האבנים והבנינים האלה. ויען ישוע אתו ויאמר הראית את כל הבנינים הגדולים האלה לא תשאר אבן על אבן אשר לא תתפרק. וישב על הר הזיתים ממול המקדש וישאלהו פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי והם אתו לבדם. אמר נא לנו מתי תהיה זאת ומה הוא האות בבא העת אשר תעשה בה כל זאת. ויען אתם ישוע ויחל לדבר ראו פן יתעה אתכם איש. כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא ויתעו רבים. ובשמעכם מלחמות ושמעות מלחמה אל תבהלו כי היו תהיה זאת אך לא זאת היא הקץ. כי יקום גוי על גוי וממלכה על ממלכה והיה רעש כה וכה והיה רעב ומהומה. אלה ראשית החבלים ואתם השמרו בנפשתיכם כי ימסרו אתכם לסנהדריות והכיתם בבתי כנסיות ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם. והבשורה צריכה להקרא בראשנה לכל הגוים. וכאשר יוליכו ומסרו אתכם אל תדאגו ואל תחשבו מה תדברו כי הדבר אשר ינתן לכם בשעה ההיא אותו דברו יען לא אתם הם המדברים כי אם רוח הקדש. ואח ימסר את אחיו למות ואב את בנו וקמו בנים באבותם והמיתו אותם. והייתם שנואים לכל אדם למען שמי והמחכה עד עת קץ הוא יושע. וכי תראו את שקוץ משמם הנאמר ביד דניאל הנביא עמד במקום אשר לא לו הקורא יבין אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל ההרים. ואשר על הגג אל ירד הביתה ואל יבא פנימה לשאת דבר מביתו. ואשר בשדה אל ישב הביתה לשאת מלבושו. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההמה. אך התפללו אשר לא תהיה מנוסתכם בחרף. כי הימים ההם יהיו עת צרה אשר לא נהיתה כמוה מראשית הבריאה אשר ברא אלהים עד עתה וכמוה לא תהיה עוד. ולולי קצר יהוה את הימים ההם לא יושע כל בשר אך למען הבחירים אשר בחר בם קצר את הימים. ואז אם יאמר איש אליכם הנה פה המשיח או הנהו שם אל תאמינו. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ונתנו אתות ומופתים להתעות אף את הבחירים אם יוכלו. ואתם ראו הנה מראש הגדתי לכם את כל. והיה בימים ההם אחרי הצרה ההיא תחשך השמש והירח לא יגיה אורו. והכוכבים יפלו מן השמים וכחות השמים יתמוטטו. ואז יראו את בן האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד. ואז ישלח את מלאכיו ויקבץ את בחיריו מארבע הרוחות מקצה הארץ עד קצה השמים. למדו נא את משל התאנה כשירטב ענפה ופרח עלה ידעתם כי קרוב הקיץ. כן אף אתם בראתכם כי היו כל אלה דעו כי קרוב הוא לפתח. אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד אשר יהיו כל אלה. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון. אך עת בוא היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אותה גם לא מלאכי השמים גם לא הבן מבלעדי האב. ראו שקדו והתפללו כי לא ידעתם מתי תהיה העת. והיה כאיש הולך למרחק אשר עזב את ביתו ויתן שלטן לעבדיו ולאיש איש את מלאכתו וגם את השוער צוה לשקד. לכן שקדו כי לא ידעתם מתי יבוא בעל הבית אם לעת ערב או בחצות הלילה אם בעת קריאת הגבר או בבקר. פן יבוא פתאם ומצא אתכם ישנים. ואת אשר אמרתי לכם אמר אני לכל שקדו.
ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך יתפשהו בערמה להמיתו. ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם. ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויסב אל השלחן ותבא אשה ובידה פך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הפך ותצק על ראשו. ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה. כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה. ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי. כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד. את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את גופי לחנטו. אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל כל העולם גם את אשר עשתה היא יספר לזכרון לה. ויהודה איש קריות אחד משנים העשר הלך אל ראשי הכהנים למסר אותו אליהם. והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו. ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין. וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו. ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו. ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את הפסח. ויהי בערב ויבא עם שנים העשר. ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני. ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא. ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה. הן בן האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד. ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי. ויקח את הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם. ויאמר להם זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים. אמן אמר אני לכם שתה לא אשתה עוד מתנובת הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים. ואחרי גמרם את ההלל ויצאו אל הר הזיתים. ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרעה ותפוצין הצאן. ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה. ויאמר אליו פטרוס גם אם כלם יכשלו אני לא אכשל. ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש בי שלש פעמים. והוא התחזק ויוסף לדבר ויאמר גם כי יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כלם. ויבאו אל חצר גת שמני שמו ויאמר אל תלמידיו שבו לכם פה עד אשר אתפלל. ויקח אתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויחל להשמים ולמוג. ויאמר אליהם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו. ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם יוכל היות תעבר נא מעליו השעה הזאת. ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר נא מעלי את הכוס הזאת אך לא את אשר אני רוצה כי אם את אשר אתה. ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס שמעון התישן הכי לא יכלת לשקד שעה אחת. שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה. ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד הפעם כדברים ההמה. וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה יענהו. ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב לי כי באה השעה הנה בן האדם נמסר בידי חטאים. קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב. עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים. והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל ימלט. הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק לו. וישלחו בו את ידיהם ויתפשהו. ואחד מן העמדים אצלו שלף את חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו. ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני. ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים. ויעזבו אותו כלם וינוסו. ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את ערותו ויאחזהו הנערים. והוא עזב את הסדין בידם וינס ערם מפניהם. ויוליכו את ישוע אל הכהן הגדול ויקהלו אתו כל הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים. ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם המשרתים ויתחמם נגד האור. וראשי הכהנים וכל הסנהדרין בקשו עדות על ישוע להמיתו ולא מצאו. כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות. ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר. שמענו אתו אמר אני אהרס את ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם. וגם בזאת עדותם לא שותה. ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את ישוע לאמר האינך משיב דבר מה זה אלה ענים בך. והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך. ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים. ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לבקש עדים. שמעתם את הגדוף מה דעתכם וירשיעהו כלם כי חיב מיתה הוא. ויחלו מהם לרק בו ויחפו את פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על הלחי. ויהי בהיות פטרוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול. ותרא את פטרוס כי מתחמם הוא ותבט בו ותאמר גם אתה היית עם הנצרי ישוע. ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל האולם והתרנגל קרא. ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית. וכמעט אחרי כן גם העמדים שם אמרו אל פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף גלילי אתה ולשונך כלשונם. ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא יעדתי את האיש הזה אשר אמרתם. והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את הדבר אשר אמר לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל לבו ויבך.
וישכימו ראשי הכהנים עם הזקנים והסופרים וכל הסנהדרין בבקר ויתיעצו ויאסרו את ישוע ויוליכהו משם וימסרהו אל פילטוס. וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת. וראשי הכהנים הרבו לשטנו. ויוסף פילטוס וישאלהו לאמר האינך משיב דבר ראה כמה הם מעידים בך. וישוע לא השיב עוד אף דבר אחד ויתמה פילטוס. ובכל חג היה דרכו לפטר להם אסיר אחד את אשר יבקשו. ויהי איש הנקרא בשם בר אבא אסור עם המורדים אשר רצחו רצח בעת המרד. וישא ההמון את קולו ויחלו לבקש שיעשה להם כפעם בפעם. ויען אתם פילטוס ויאמר התחפצו כי אפטר לכם את מלך היהודים. כי ידע אשר רק מקנאה מסרוהו ראשי הכהנים. וראשי הכהנים הסיתו את ההמון לבלתי פטר להם כי אם בר אבא. ויסף פילטוס ויען ויאמר להם ומה אפוא חפצתם ואעשה לאשר אתם קראים מלך היהודים. ויוסיפו לצעק הצלב אותו. ויאמר אליהם פילטוס מה אפוא עשה רעה והם הרבו עוד לצעק הצלב אותו. ויואל פילטוס לעשות כרצון העם ויפטר להם את בר אבא ואת ישוע הכה בשוטים וימסר אותו להצלב. ויוליכהו אנשי הצלב אל החצר הפנימית הוא בית המשפט ויזעיקו את כל הגדוד. וילבישהו ארגמן וישרגו עטרת קצים ויעטרהו. ויחלו לברכו לאמר שלום לך מלך היהודים. ויכו על ראשו בקנה וירקו בו ויכרעו על ברכיהם וישתחוו לו. ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את הארגמן וילבישהו את בגדיו ויוציאהו לצלב אותו. ויאנסו איש עבר אחד הבא מן השדה ושמו שמעון הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס לשאת את צלבו. ויביאהו אל מקום גלגלתא הוא מקום הגלגלת. ויתנו לו יין מזוג במר והוא לא קבל. ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה יקח איש איש. ותהי השעה השלישית ויצלבהו. ומכתב דבר אשמתו כתוב למעלה מלך היהודים. ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו. וימלא הכתוב האמר ואת פשעים נמנה. והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים. הושע את עצמך ורדה מן הצלב. וכן לעגו לו גם ראשי הכהנים עם הסופרים באמרם איש אל רעהו את אחרים הושיע ואת עצמו לא יוכל להושיע. המשיח מלך ישראל ירד נא מן הצלב למען נראה ונאמין וגם הנצלבים אתו חרפוהו. ובהיות השעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית. ובשעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלהי אלהי למה שבקתני אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני. ומקצת העמדים אצלו בשמעם את זאת אמרו הנה אל אליהו הוא קורא. וירץ אחד מהם וימלא ספוג חמץ וישם על קנה וישקהו ויאמר הניחו ונראה אם יבא אליהו להורידו. וישוע נתן קול גדול ויפח את נפשו. ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה. וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בן האלהים. וגם נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם מרים המגדלית ומרים אמו של יעקב הצעיר ושל יוסי ושלמית. אשר גם הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר עלו אתו ירושלים. ועת הערב הגיע ומפני אשר ערב שבת היה הוא היום שלפני השבת. ויבא יוסף הרמתי יועץ נכבד אשר היה מחכה גם הוא למלכות האלהים ויתחזק ויבא אל פילטוס וישאל את גופת ישוע. ויתמה פילטוס על אשר הוא כבר מת ויקרא אל שר המאה וישאלהו הגוע כבר. וידע מפי שר המאה כי כן ויתן את גופתו מתנה ליוסף. והוא קנה סדין ויורד אתו ויכרכהו בסדין וישימהו בקבר חצוב בסלע ויגל אבן על פתח הקבר. ומרים המגדלית ומרים אם יוסי היו ראות את המקום אשר הושם שמה.
ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מרים המגגדלית ומרים אם יעקב ושלמית סמים לבוא ולסוך אתו בהם. ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל הקבר כזרוח השמש. ותאמרנה אשה אל אחותה מי יגל לנו את האבן מעל פתח הקבר. ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד. ותבאנה אל תוך הקבר ותראינה בחור אחד ישב מימין והוא עטה שמלה לבנה ותשתוממנה. ויאמר אליהן אל תשתוממנה את ישוע הנצרי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם איננו פה הנה זה המקום אשר השכיבהו בו. אך לכנה ואמרתן אל תלמידיו ואל פטרוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם. ותמהרנה לצאת ותברחנה מן הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא הגידו דבר לאיש כי יראו. והוא כאשר קם מן המתים באחד בשבת נראה בראשונה אל מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים. ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים. וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה. ואחרי כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בהיתם מתהלכים בצאתם השדה. והם הלכו ויגידו לאחרים וגם להם לא האמינו. ובאחרנה נראה לעשתי העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא האמינו לראים אתו נעור מן המתים. ויאמר אליהם לכו אל כל העולם וקראו את הבשורה לכל הבריאה. המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא יאמין יאשם. ואלה האתות אשר ילוו אל המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו. נחשים ישאו בידיהם ואם ישתו סם המות לא יזיקם על חולים ישימו את ידיהם וייטב להם. ויהי אחרי אשר דבר אתם האדון וינשא השמימה וישב לימין האלהים. והמה יצאו ויקראו בכל המקמות והאדון עזרם ויחזק את הדבר באתות הבאות אחרי דברם אמן.
אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו. כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר. חשבתי לטוב גם אני החפש כל הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר. למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם. כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע. ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל מצות יהוה ובחקתיו. ולא היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים. ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו. וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל היכל יהוה. וכל קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת. וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת. ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו. ויאמר אליו המלאך אל תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן. והיה לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו. כי גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו. ורבים מבני ישראל ישיב אל יהוה אלהיהם. והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את לב אבות על בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן. ויאמר זכריה אל המלאך במה אדע זאת כי אני זקנתי ואשתי באה בימים. ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את זאת. והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד היום אשר תהיה זאת תחת כי לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם. והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי אחר בהיכל. ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם. ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך לו אל ביתו. ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר. ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את חרפתי בתוך בני אדם. ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת. אל בתולה מארשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים. ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת חן יהוה עמך ברוכה את בנשים. והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה היא הברכה הזאת. ויאמר לה המלאך אל תיראי מרים כי מצאת חן לפני האלהים. והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע. והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו. ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ. ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש. ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים. והנה אלישבע קרובתך אשר קראו לה עקרה גם היא הרתה בן בזקנתה וזה לה החדש הששי. כי לא יפלא מאלהים כל דבר. ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי לי כדברך ויצא מאתה המלאך. ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה. ותבא בית זכריה ותברך את אלישבע. ויהי כשמע אלישבע את ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש. ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך. ומאין לי זאת אשר אם אדני באה אלי. כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי. ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר לה מאת יהוה. ותאמר מרים רוממה נפשי את יהוה. ותגל רוחי באלהי ישעי. אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל הדרות יאשרוני כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו. וחסדו לדור דורים על יראיו. גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם. הרס נדיבים מכסאותו וירם שפלים. רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם. תמך בישראל עבדו לזכר את רחמיו. כאשר דבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם. ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה. וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן. וישמעו שכניה וקרוביה כי הגדיל יהוה את חסדו עמה וישמחו אתה. ויהי ביום השמיני ויבאו למול את הילד ויקראו אתו זכריה על שם אביו. ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא. ויאמרו אליה אין איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה. וירמזו אל אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו. וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם. ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את האלהים. ותפל אימה על כל שכניהם ויספר כל הדברים האלה בכל הרי יהודה. וישימו כל השמעים אל לבם לאמר מה אפוא יהיה הילד הזה ויד יהוה היתה עמו. וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר. ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את עמו וישלח לו פדות. וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו. כאשר דבר בפי נביאיו הקדושים אשר מעולם. ישועה מאיבינו ומיד כל שנאינו. לעשות חסד עם אבותינו ולזכר את ברית קדשו. את השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו. להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי פחד. בתמים ובצדקה לפניו כל ימי חיינו. ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את דרכיו. לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם. ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום. להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את רגלינו אל דרך השלום. ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד יום הראתו אל ישראל.
ויהי בימים ההם ותצא דת מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את כל ישבי תבל. וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא. וילכו כלם להתפקד איש לעירו. ויעל גם יוסף מן הגליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראה בית לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו. להתפקד עם מרים המארשה לו והיא הרה. ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת. ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא היה להם מקום במלון. ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את משמרות הלילה בעדרם. והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה. ויאמר אליהם המלאך אל תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם. כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון. וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס. ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את האלהים ואמרים. כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו. ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל רעהו נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה. וימהרו לבוא וימצאו את מרים ואת יוסף ואת הילד שכב באבוס. ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה. וכל השמעים תמהו על הדברים אשר דברו אליהם הרעים. ומרים שמרה את הדברים האלה ותחשבם בלבה. וישובו הרעים מהללים ומשבחים את האלהים על כל אשר שמעו וראו כפי אשר נאמר אליהם. ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא לו המלאך בטרם הרה בבטן. וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני יהוה. כאשר כתוב בתורת יהוה כל זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה. ולתת קרבן כאמור בתורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה. והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו. ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה מות עד ראותו את משיח יהוה. ויבא ברוח אל המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות עליו כמשפט התורה. ויקחהו על זרעותיו ויברך את האלהים ויאמר. עתה תפטר את עבדך כדברך אדני בשלום. כי ראו עיני את ישועתך. אשר הכינות לפני כל העמים. אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך. ויוסף ואמו תמהים על הדברים הנאמרים עליו. ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה. וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים. ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם בעלה שבע שנים אחרי בתוליה. והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את האלהים לילה ויום. ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל המחכים לגאלה בירושלים. ויכלו את הכל כפי תורת יהוה וישובו הגלילה אל נצרת עירם. ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלהים עמו. ועלו הוריו ירושלים שנה בשנה לחג הפסח. ויהי בהיותו בן שתים עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג. וימלאו את הימים וישובו ויותר ישוע הנער בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו. ויחשבו כי עם חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים. ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו. ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם. וכל השמעים אליו השתוממו על שכלו ועל תשובתיו. ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת לב בקשנוך. ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי. והם לא הבינו את הדבר אשר דבר אליהם. וירד אתם ויבא אל נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל הדברים האלה. וישוע הלך וגדל בחכמה ומקומה ובחן עם אלהים ועם אנשים.
בשנת חמש עשרה למלכות הקיסר טיבריוס בהיות פונטיוס פילטוס הגמון ביהודה והורדוס שר רבע על הגליל ואחיו פילפוס שר רבע על מדינות יטור וטרכונה ולוסניס שר רבע על אבילין. בימי הכהנים הגדולים חנן וקיפא היה דבר אלהים אל יוחנן בן זכריה במדבר. ויבא אל כל ככר הירדן ויקרא טבילת התשובה לסליחת החטאים. ככתוב בספר דברי ישעיהו הנביא קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו. כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה. וראו כל בשר את ישועת אלהים. ויאמר אל המון העם היצאים להטבל על ידו אתם ילדי הצפעונים מי הורה אתכם להמלט מפני הקצף הבא. לכן עשו פרי הראוי לתשובה ואל תדמו בנפשכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן האבנים האלה יכל האלהים להקים בנים לאברהם. וכבר הושם הגרזן על שרש העצים והנה כל עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע והשלך באש. וישאלהו המון העם לאמר מה אפוא נעשה. ויען ויאמר אליהם מי אשר לו כתנות שתים הוא יחלק לאשר אין לו ומי אשר לו מזון ככה יעשה גם הוא. ויבאו גם מוכסים להטבל ויאמרו אליו רבי מה נעשה. ויאמר אליהם אל תגבו יותר מחקכם. וישאלהו גם אנשי הצבא לאמר ואנחנו מה נעשה ויאמר אליהם איש אל תזעזעו ואל תלשינו איש ויהי די לכם בשכרכם. ויהי כאשר חכה העם וכלם חשבים בלבם לאמר אולי יוחנן הוא המשיח. ויען יוחנן ויאמר לכלם הן אני טובל אתכם במים אבל בוא יבוא החזק ממני אשר אינני כדי להתיר את שרוך נעליו הוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש. אשר המזרה בידו להבר את גרנו ויאסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה. וכן עוד דברים אחרים הרבה בשר וגם הזהיר את העם. והורדוס שר רבע המדינה אשר הוכח על ידו על אדות הורודיה אשת אחיו פילפוס ועל אדות כל הרע אשר עשה הורדוס. הוסיף על כל אלה גם את זאת ויסגר את יוחנן במשמר. ויהי בהטבל כל העם וגם ישוע נטבל ומתפלל ויפתחו השמים. וירד עליו רוח הקדש בדמות גוף כיונה ויהי קול מן השמים ויאמר אתה בני ידידי בך רצתה נפשי. והוא ישוע בהחלו היה כבן שלשים שנה ויחשבהו לבן יוסף בן עלי. בן מתת בן לוי בן מלכי בן יני בן יוסף. בן מתתיה בן אמוץ בן נחום בן חסלי בן נגי. בן מחת בן מתתיה בן שמעי בן יוסף בן יודה. בן יוחנן בן רישא בן זרבלל בן שאלתיאל בן גרי. בן מלכי בן אדי בן קוסם בן אלמדם בן ער. בן יוסי בן אליעזר בן יורים בן מתת בן לוי. בן שמעון בן יהודה בן יוסף בן יונם בן אליקים. בן מליא בן מינא בן מתתה בן נתן בן דוד. בן ישי בן עובד בן בעז בן שלמון בן נחשון. בן עמינדב בן ארם בן חצרון בן פרץ בן יהודה. בן יעקב בן יצחק בן אברהם בן תרח בן נחור. בן שרוג בן רעו בן פלג בן עבר בן שלח. בן קינן בן ארפכשד בן שם בן נח בן למך. בן מתושלח בן חנוך בן ירד בן מהללאל בן קינן. בן אנוש בן שת בן אדם בן אלהים.
וישוע שב מן הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה. וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר תמו וירעב. ויאמר אליו השטן אם בן האלהים אתה אמר אל האבן הזאת ותהי ללחם. ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה. ויעלהו השטן על הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל ממלכות תבל. ויאמר אליו השטן לך אתן את כל הממשלה הזאת ואת כבודן כי נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ. ועתה אם תשתחוה לפני הכל יהיה לך. ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד. ויביאהו ירושלים ויעמידהו על פנת בית המקדש ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל מזה מטה. כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך. וכי על כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך. ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את יהוה אלהיך. וככלות השטן כל מסה וירף ממנו עד עת. וישב ישוע בגבורת הרוח אל הגליל ויצא שמעו בכל הככר. והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללהו כלם. ויבא אל נצרת אשר גדל שם וילך כמשפטו ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרא בתורה. ויתן לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את הספר וימצא את המקום אשר היה כתוב בו. רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים. שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת רצון ליהוה. ויהי כאשר גלל את הספר וישיבהו אל החזן וישב ועיני כל אשר בבית הכנסת נשאות אליו. ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם. וכלם העידהו ותמהו על דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא זה הוא בן יוסף. ויאמר אליהם הן תאמרו לי את המשל הזה רפא רפא את עצמך וככל אשר שמענו שנעשה בכפר נחום עשה כן גם פה בעיר מולדתך. ויאמר אמן אמר אני לכם כי אין נביא רצוי בארץ מולדתו. ואמת אני אמר לכם אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל הארץ. ולא נשלח אליהו אל אחת מהנה זולתי צרפתה אשר לצידון אל אשה אלמנה. ומצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא טהר אחד מהם זולתי נעמן הארמי. וימלאו כל אשר בבית הכנסת חמה בשמעם את אלה. ויקומו וידיחו אותו אל מחוץ לעיר ויביאהו עד גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה. אך הוא עבר בתוכם וילך לדרכו. וירד אל כפר נחום עיר הגליל וילמדם בשבתות. וישתוממו על תורתו כי עצום דברו. ואיש היה בבית הכנסת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר. אתה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים. ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו. ותפל אימה על כלם וידברו איש אל רעהו לאמר מה הדבר הזה כי בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים. ושמעו הולך בכל מקמות הככר. ויקם מבית הכנסת ויבא ביתה שמעון וחמות שמעון אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה. ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם. וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירפא אותם בשומו את ידיו על כל אחד מהם. וגם שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן האלהים ויגער בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח. ויצא וילך לו כאור הבקר אל מקום חרבה והמון העם בקשהו ויבאו עדיו ויפצרו בו לבלתי סור מהם. ויאמר להם הן עלי לבשר גם לערים האחרות את בשורת מלכות האלהים כי לזאת שלחתי. ויהי קורא בבתי הכנסיות אשר בגליל.
ויהי כאשר נדחק המון העם לשמע את דבר האלהים והוא עמד על יד ים גניסר. וירא שתי אניות עמדות על יד הים והדיגים יצאו מהן וידיחו את המכמרות. וירד אל אחת מן האניות אשר היא לשמעון ויבקש ממנו להוליכו מעט מן היבשה אל הים וישב וילמד את העם מתוך האניה. ויכל לדבר ויאמר אל שמעון הוליכה אל עמק הים והורידו את מכמרותיכם לצוד. ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על פי דברך אוריד את המכמרת. ויעשו כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם. ויניפו יד אל חבריהם אשר באמיה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את שתי האניות עד כי שקעו. ויהי כראות שמעון פטרוס את זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא נא מעמי כי איש חוטא אנכי. כי שמה החזיקה אותו ואת כל אשר אתו על ציד הדגים אשר צדו. וכן גם את יעקב ואת יוחנן בני זבדי אשר התחברו עם שמעון ויאמר ישוע אל שמעון אל תירא מעתה צוד תצוד אנשים. ויוליכו את האניות אל היבשה ויעזבו את הכל וילכו אחריו. ויהי בהיותו באחת הערים והנה איש מלא צרעת וירא את ישוע ויפל על פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם תחפץ תוכל לטהרני. וישלח את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת. ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם לך והראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם. ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא בידו מתחלואיהם. והוא סר אל המדברות ויתפלל. ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל כפרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה בו לרפוא. והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו. ולא מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע. וירא את אמונתם ויאמר אליו בן אדם נסלחו לך חטאתיך. ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו. וידע ישוע את מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם. מה הוא הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום והתהלך. אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך. וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים. ושמה החזיקה את כלם ויברכו את האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום. ויהי אחרי כן ויצא וירא מוכס ושמו לוי יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי. ויעזב את הכל ויקם וילך אחריו. ויעש לו לוי משתה גדול בביתו ועם רב של מוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם. וילונו הסופרים אשר בהם והפרושים על תלמידיו ויאמרו למה אתם אכלים אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם החלים. לא באתי לקרוא הצדיקים כי אם החטאים לתשובה. ויאמרו אליו הן תלמידי יוחנן צמים הרבה ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים. ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עוד עמהם. ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה. וידבר אליהם גם אם המשל הזה אין איש מעלה מטלית של בגד חדש על בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא תשוה מטלית החדש לבלוי. ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו. אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו. ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו.
ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו. ויש מן הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת. ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו. כאשר בא אל בית האלהים ויקח את לחם הפנים ויאכל וגם נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם לכהנים לבדם. ויאמר אליהם בן האדם גם אדון השבת הוא. ויהי בשבת אחרת בא אל בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית. ויארבו לו הסופרים והפרושים לראות אם ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה. והוא ידע את מחשבותם ויאמר אל האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד. ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם לאבד. ויבט סביב אל כלם ויאמר לאיש פשט את ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת. והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה לעשות לישוע. ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל הלילה בתפלה לאלהים. ובהית הבקר אסף אליו את תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים. את שמעון אשר גם קראו פטרוס ואת אנדרי אחיו את יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר תלמי. את מתי ואת תומא ואת יעקב בן חלפי ואת שמעון המכנה הקנא. את יהודה בן יעקב ואת יהודה איש קריות אשר גם היה למוסר. וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל יהודה וירושלים ומחוף ים צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם. וגם הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו. וכל ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את כלם. והוא נשא את עיניו אל תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי לכם מלכות האלהים. אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו. אשריכם אם ישנאו אתכם האנשים ואם ינדו אתכם וחרפו והדיחו את שמכם כשם רע בעבור בן האדם. שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבתיהם לנביאים. אך אוי לכם העשירים כי כבר לקחתם את נחמתכם. אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו. אוי לכם אם כל האנשים משבחים אתכם כי כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר. אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את איביכם היטיבו לשנאיכם. ברכו את מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם. המכה אתך על הלחי הטה לו גם את האחרת והלקח את מעילך אל תמנע ממנו גם את כתנתך. וכל השאל ממך תן לו והלקח את אשר לך אל תשאל מאתו. וכאשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם כן תעשו להם גם אתם. ואם תאהבו את אהביכם מה הוא חסדכם כי גם החטאים אהבים את אהביהם. ואם תיטיבו למטיביכם מה הוא חסדכם גם החטאים יעשו כן. ואם תלוו את האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה הוא חסדכם גם החטאים מלוים את החטאים למען יושב להם בשוה. אבל אהבו את איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם לשכחי טובה ולרעים. לכן היו רחמנים כאשר גם אביכם רחום הוא. ואל תשפטו ולא תשפטו אל תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו. תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם. וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את העור הלא יפלו שניהם אל הפחת. אין תלמיד נעלה על רבו ודי לכל תלמיד שלם להיות כרבו. ולמה זה אתה ראה את הקסם אשר בעין אחיך ואת הקורה בעינך לא תביט. ואיך תאמר אל אחיך אחי הניחה לי ואסירה את הקסם אשר בעינך ואינך ראה את הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את הקסם אשר בעין אחיך. כי עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם עץ משחת איננו עשה פרי טוב. כי כל עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן הקצים אף אין בצרים ענב מן הסנה. האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את הרע כי משפעת הלב ימלל פיהו. ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר אני אמר. כל הבא אלי ושומע את דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה. דומה הוא לאיש בנה בית אשר העמיק לחפר וייסדו על הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על הסלע יסודו. ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על הקרקע בלי יסוד ויפרץ בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא.
ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום. ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד. וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו. ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו. כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת. וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי. ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי. כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה. וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת. וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא. ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב. הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר. וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי. ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה. ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו. ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו. ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר. ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה. ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר. ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר. בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים. ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים. ואשרי אשר לא יכשל בי. ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח. ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה. ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא. זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך. כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו. וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן. אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו. ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים. דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם. כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו. ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים. ותצדק החכמה על ידי כל בניה. ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב. והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור. ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן. וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא. ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר. שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים. ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו. ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת. ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה. נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי. בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי. לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט. ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך. ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים. ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום.
ויהי אחרי כן ויעבר מעיר אל עיר ומכפר אל כפר קורא ומבשר את מלכות האלהים ושנים העשר אתו. ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים. ויוחנה אשת כוזא סוכן הורדוס ושושנה ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן. ויהי בהתאסף המון עם רב אשר יצאו אליו מעיר ועיר וידבר במשל. הזורע יצא לזרע את זרעו ובזרעו נפל מן הזרע על יד הדרך וירמס ועוף השמים אכלו. ויש אשר נפל על הסלע ויצמח וייבש כי לא היתה לו לחה. ויש אשר נפל בתוך הקצים ויצמחו הקצים עמו וימעכהו. ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויצמח ויעש פרי מאה שערים כזאת דבר ויזעק מי אשר אזנים לו לשמע ישמע. וישאלהו תלמידיו לאמר מה המשל הזה. ויאמר לכם נתן לדעת את סודות מלכות האלהים ולאחרים במשלים למען בראתם לא יראו ובשמעם לא יבינו. וזה הוא המשל הזרע דבר אלהים הוא. ואשר על יד הדרך הם השמעים ואחר כן בא השטן ונשא את הדבר מלבם פן יאמינו ונושעו. ואשר על הסלע הם המקבלים בשמחה את הדבר בשמעם ושרש אין להם רק לשעה מאמינים ובעת הנסיון יסגו אחור. ואשר נפל בין הקצים הם השמעים והוליכם להם וימכו בדאגות ובעשר ובתאות החיים ופרי לא ישוו למו. ואשר באדמה הטובה הם השמרים בלב טוב וטהור את הדבר אשר שמעו ועשים פרי בתוחלת. ואין איש מדליק נר אשר יכסה אותו בכלי או ישימהו תחת המטה כי אם על המנורה יעלהו למען יראו כל באי הבית את האור. כי אין דבר נעלם אשר לא יגלה ואין גנוז אשר לא יודע ובא לאור. לכן ראו איך תשמעון כי כל אשר יש לו נתון ינתן לו וכל אשר אין לו גם את אשר הוא חשב להיות לו יקח ממנו. ויבאו אליו אמו ואחיו ולא יכלו לגשת אליו מפני העם. ויגד לו לאמר אמך ואחיך עמדים בחוץ והם חפצים לראותך. ויען ויאמר אליהם אמי ואחי הם השמעים ועשים את דבר האלהים. ויהי היום וירד אל אניה הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה אל עבר הים וישוטו הימה. ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה. ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי ים וישתקו ותהי דממה. ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא המצוה גם את הרוחות ואת המים וישמעו לו. ויעברו ויבאו אל ארץ הגדריים אשר ממול הגליל. ויצא אל היבשה ויפגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם בקברים. וירא את ישוע ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה לי ולך ישוע בן אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני. כי צוה את הרוח הטמא לצאת מן האיש כי ימים רבים חטף אתו ונאסר בזיקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את המוסרות ונדחף ביד השד אל המדברות. וישאל אתו ישוע לאמר מה שמך ויאמר לגיון שמי כי שדים רבים נכנסו בו. ויתחנן לו לבלתי צות אתם לרדת אל התהום. ויהי שם עדר חזירים רבים על המרעה בהר ויתחננו לו כי יניח להם לבוא אל תוכם וינח להם. ויצאו השדים מן האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים ויטבע. וינוסו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכפרים. ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אל ישוע וימצאו שם את האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי ישוע מלבש וטוב שכל וייראו. ויספרו להם הראים איך נרפא אחוז השדים. ויבקשו ממנו כל המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי אימה גדולה נפלה עליהם וירד אל האניה וישב. ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אתו ישוע באמרו. שוב לביתך וספר הגדלות אשר עשה לך האלהים וילך לו וישמע בכל העיר את הגדלות אשר עשה לו ישוע. ויהי בשוב ישוע ויקבל אתו העם כי כלם היו מחכים לו. והנה בא איש ושמו יאיר והוא ראש בית הכנסת ויפל לרגלי ישוע ויתחנן לו לבוא אתו אל ביתו. כי בת יחידה כשתים עשרה שנה היתה לו והיא נוטה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם. ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה. היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד פתאם. ויאמר ישוע מי זה נגע בי וכלם כחשו ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי. ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה. ותרא האשה כי לא נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל העם על מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם. ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום. עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל תטריח את המורה. וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל תירא אך האמן והיא תושע. ויבא הביתה ולא הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה. וכלם בכים וספדים לה ויאמר אל תבכו כי לא מתה אך ישנה היא. וישחקו עליו באשר ידעו כי מתה. והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי. ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת לה לאכול. וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה.
ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרפא חליים. וישלחם לקרא את מלכות האלהים ולרפא את החלים. ויאמר להם אל תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא לחם ולא כסף ואל יהיה לאיש מכם שתי כתנות. והבית אשר תבאו בו שם שבו לכם ומשם צאו. וכל אשר לא יקבלו אתכם צאו מן העיר ההיא ונערו את העפר מעל רגליכם לעדות בהם. ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום. וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים. ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן הקדמונים. ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו. וישובו השליחים ויספרו לו את כל אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית צידה. והמון העם כאשר ידעו את זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על מלכות האלהים וירפא את הצריכים לרפואה. והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח נא את העם וילכו אל הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי פה אנחנו במקום חרבה. ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה. כי היו כחמשת אלפי איש ויאמר אל תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה. ויעשו כן ויושיבו את כלם. ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים. ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה אמרים עלי המון העם מי אני. ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ואחרים אמרים אליהו ואחרים אמרים נביא קם מן הקדמונים. ויאמר אליהם ואתם מה אתם אמרים מי אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה. ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את הדבר הזה. ויאמר מן הצרך הוא אשר בן האדם יענה הרבה וימאס מן הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום. ואל כלם אמר איש כי יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את צלבו והלך אחרי. כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את נפשו למעני הוא יושיענה. כי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם ואבד והשחית את נפשו. כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים. ובאמת אני אמר לכם יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלהים. ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את פטרוס ואת יוחנן ואת יעקב ויעל אל ההר להתפלל שם. ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק. והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואליהו. אשר נראו בכבוד והגידו את אחריתו אשר ימלאנה בירושלים. ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את כבודו ואת שני האנשים העמדים עליו. ויהי בהפרדם ממנו ויאמר פטרוס אל ישוע מורה טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה דבר. הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו. ויצא קול מן הענן אמר זה בני ידידי אליו תשמעון. ובהיות הקול נשאר ישוע לבדו והמה החשו ולא הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו. ויהי ממחרת ברדתם מן ההר ויצא עם רב לקראתו. והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי פנה נא אל בני כי יחיד הוא לי. והנה רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו. ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו. ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את בנך. ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את הנער וישיבהו לאביו. וישתוממו כלם על גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על כל אשר עשה ויאמר ישוע אל תלמידיו. שימו אתם באזניכם את הדברים האלה כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני האדם. והמה לא הבינו את המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על המאמר הזה. ויעל על לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם. וירא ישוע את מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו. ויאמר אליהם כל אשר יקבל את הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול. ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונכלא אותו יען איננו הולך עמנו. ויאמר ישוע אליו אל תכלאו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא. ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את פניו ללכת ירושלים. וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל אחד מכפרי השמרונים להכין לו. ולא קבלהו על אשר היו פניו הלכים ירושלים. ויאמרו יעקב ויוחנן תלמידיו כראותם זאת לאמר אדנינו התרצה ונאמר כי תרד אש מן השמים ותאכלם כאשר עשה גם אליהו. ויפן ויגער בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח מי אתם. כי בן האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם להושיעם וילכו להם אל כפר אחר. ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל כל אשר תלך. ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן האדם אין לו מקום להניח שם את ראשו. ואל איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן לי ואלכה בראשונה לקבר את אבי. ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את מתיהם ואתה לך הודע את מלכות האלהים. ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני אך הניחה לי בראשונה להפטר מבני ביתי. ויאמר ישוע כל השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים.
ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה. ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו. לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים. אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך. ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה. והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב. ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית. וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם. ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים. וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו. אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים. אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא. אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו. אכן לצור וצידון יקל בדין מכם. ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי. השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני. וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך. ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים. הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם. אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים. בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך. הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו. ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים. כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו. והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם. ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא. ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך. ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה. והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי. ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם. ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו. וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו. ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו. ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו. ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך. ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים. ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה. ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה. ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו. ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי. ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה. אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה.
ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם יוחנן את תלמידיו. ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ. את לחם חקנו תן לנו יום יום. וסלח לנו את חובתנו כי סלחים גם אנחנו לכל החיב לנו ואל תביאנו לידי נסיון כי אם הצילנו מן הרע. ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות לחם. כי אהבי בא אלי מן הדרך ואין לי דבר לשום לפניו. והוא מלפנים יענה ויאמר אל תוגיעני כי כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא אוכל לקום ולתת לך. אני אמר לכם גם כי לא יקום לתת לו על היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן לו ככל צרכו. וגם אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם. כי כל השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח. ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן ואם דג היתן לו נחש תחת הדג. או כי ישאלנו ביצה היתן לו עקרב. הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקדש לשאלים מאתו. ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם. ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים. ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן השמים. והוא ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב ובית יפל על בית. וגם השטן אם נחלק על עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את השדים. ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שפטיכם. ואם באצבע אלהים מגרש אני את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים. בהיות הגבור שמר את חצרו והוא מזין והיה רכושו שלום. ואם יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את נשקו אשר בטח בו ואת מלקחו יחלק. כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מאסף אתי הוא מפזר. הרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשוטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה נא אל ביתי אשר יצאתי משם. ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר. ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו. ויהי כדברו את הדברים האלה ואשה אחת מן העם נשאה את קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת. והוא אמר ואף כי אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים. ויקבצו עם רב ויחל לדבר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא. כי כאשר היה יונה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם בן האדם לדור הזה. מלכת תימן תקום במשפט עם אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את חכמת שלמה והנה יש פה גדול משלמה. אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה יש פה גדול מיונה. אין מדליק נר אשר ישימהו בסתר או תחת האיפה כי אם על המנורה למען יראו באי הבית את אורו. נר הגוף הוא העין לכן בהיות עינך תמימה גם כל גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם גופך. על כן השמר לך פן יחשך האור אשר בקרבך. והנה אם גופך כלו אור ואין בו כל דבר חשך אז יאור כלו והיה כהאיר לך הנר בברק נגהו. ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב. ויתמה הפרוש בראתו אשר לא נטל ידיו בראשונה לפני הסעודה. ויאמר אליו האדון כעת אתם הפרושים מטהרים את הכום והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע. הכסילים הלא עשה החיצון גם עשה את הפנימי. אבל תנו לצדקה את אשר בם והנה הכל טהור לכם. אך אוי לכם הפרושים כי תעשרו את המנתא ואת הפיגם ואת כל הירק ותעברו את המשפט ואת אהבת אלהים והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה. אוי לכם הפרושים כי תאהבו את מושב הראש בבתי הכנסיות ואת שאלות שלומכם בשוקים. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו. ויען אחד מבעלי התורה ויאמר אליו רבי בדבריך אלה תחרף גם אתנו. ויאמר אוי גם לכם בעלי התורה כי עמסים אתם על בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם באחת מאצבעותיכם. אוי לכם כי בונים אתם את קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם. וכן אתם מעידים ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את קבריהם. בעבור זאת גם אמרה חכמת האלהים אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו. למען ידרש מן הדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך למן הוסד הארץ. מדם הבל עד דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח ולבית הן אמר אני לכם דרוש ידרש מן הדור הזה. אוי לכם בעלי התורה כי הסירתם את מפתח הדעת אתם לא באתם ואת הבאים מנעתם. ויהי כדברו להם את אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים. ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה.
ויהי עד כה ועד כה בהתאסף רבבות עם עד כי לחצו איש את רעהו ויחל לדבר אל תלמידיו בראשונה השמרו לנפשתיכם משאור הפרושים שהוא החנפה. ואין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע. לכן כל אשר דברתם בחשך באור ישמע ואת אשר לחשתם לאזן בחדרים קרא יקרא על הגגות. ואני אמר לכם ידידי אל תיראו מן הממיתים את הגוף ואחרי זאת אין לאל ידם לעשות עוד דבר. אבל אורה אתכם את אשר תיראו יראו את אשר יש לו שלטן אחרי המיתו להשליך אל גיהנם הן אני אמר לכם אותו תיראון. הלא חמש צפרים תמכרנה בשני אסרים ואין אחת מהן נשכחת לפני האלהים. ואתם גם שערות ראשכם נמנות כלן לכן אל תיראו יקרתם מצפרים רבות. ואני אמר לכם כל אשר יודה בי לפני האדם גם בן האדם יודה בו לפני מלאכי אלהים. ואשר יכחש בי לפני האדם הוא יכחש לפני מלאכי אלהים. וכל אשר ידבר דבר חרפה על בן האדם יסלח לו והמגדף את רוח הקדש לא יסלח לו. וכאשר יביאו אתכם אל בתי הכנסיות ולפני הרשיות והשלטונים אל תדאגו איך או במה תצטדקו ומה תדברו. כי רוח הקדש הוא יורה אתכם בשעה ההיא את הנכון לדבר. ויאמר אליו אחד מן העם רבי אמר נא אל אחי ויחלק אתי את הירשה. ויאמר אליו בן אדם מי שמני עליכם לשפט ולמחלק. ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות נכסיו. וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה. ויחשב בלבו לאמר מה אעשה כי אין לי מקום לכנוס בו את תבואתי. ויאמר את זאת אעשה הרס את אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את כל יבולי וטובי. ואמר לנפשי נפשי יש לך עתודות הרבה לשנים רבות הנפשי אכלי שתי ושישי. והאלהים אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה. זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים. ויאמר אל תלמידיו לכן אני אמר לכם אל תדאגו לנפשכם מה תאכלו ולגופכם מה תלבשו. הנפש יקרה היא מן המזון והגוף יקר מן המלבוש. התבוננו אל הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה מעלים אתם מן העוף. ומי זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על קומתו. ועתה הן מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה תדאגו. התבוננו אל השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה. ואם ככה ילביש אלהים את חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי אתכם קטני האמונה. גם אתם אל תדרשו מה תאכלו ומה תשתו ואל תהלכו בגדלות. כי את כל אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי צריכים אתם לאלה. אך בקשו את מלכות האלהים ונוסף לכם כל אלה. אל תירא העדר הקטן כי רצה אביכם לתת לכם את המלכות. מכרו את רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא יקרב אליו וסס לא יאכלהו. כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם לבבכם. מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים. ואתם היו דמים לאנשים המחכים לאדניהם מתי ישוב מן החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו לו כרגע. אשרי העבדים ההם אשר בבוא האדון ימצאם שקדים אמן אמר אני לכם כי יתאזר ויושיבם וילך לשרת אותם. ואם יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וכן ימצא אשרי העבדים ההם. וזאת דעו אשר אם ידע ידע בעל הבית באי זו שעה יבוא הגנב כי עתה שקד שקוד ולא יתן לחתר את ביתו. לכן גם אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן האדם. ויאמר פטרוס אדנינו הלנו אתה אמר את המשל הזה אם גם לכל אדם. ויאמר האדון מי הוא אפוא הסכן הנאמן והנבון אשר יפקידהו האדון על עבדתו לתת את ארחתם בעתו. אשרי העבד ההוא אשר בבא אדניו ימצאהו עשה כן. אמת אמר אני לכם כי על כל אשר יש לו יפקידהו. והעבד ההוא אם יאמר בלבו בשש אדני לבוא והחל להכות את העבדים ואת השפחות ולאכל ולשתות ולשכר. בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע וישסף אותו וישים את חלקו עם הסוררים. והעבד ההוא אשר ידע את רצון אדניו ולא הכין ולא עשה כרצונו יכה מכות רבות, ואשר לא ידע ועשה דברים אשר עליהם בן הכות הוא לא יכה כי אם מעט כי כל איש אשר נתן לו הרבה דרוש ידרש ממנו הרבה ואשר הפקידו בידו הרבה ישאלו מאתו יותר. להפיל אש על הארץ באתי ומה חפץ אני כי כבר בערה. ועלי טבילה להטבל ומה יצר לי עד כי תשלם. החשבים אתם כי באתי לתת שלום בארץ אני אמר לכם לא כי אם מחלקת. כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על שנים ושנים על שלשה. האב יחלק על הבן והבן על האב האם על הבת והבת על האם החמות על הכלה והכלה על החמות. ויאמר גם אל המון העם כראתכם את הענן עלה במערב ואמרתם גשם בא וכן יהיה. ואם נשבה רוח הנגב תאמרו הנה חם בא וגם יבוא. החנפים את פני הארץ והשמים ידעתם לבחן ואת העת הזאת איך לא תבחנו. למה אף מנפשכם לא תשפטו את הישר. כי כאשר תלך אל השר עם איש ריבך בעודך בדרך השתדל להנצל ממנו פן יסחב אותך אל השפט והשפט ימסרך אל השוטר והשוטר ישליכך אל בית הכלא. ואני אמר לך לא תצא משם עד אם שלמת גם את הפרוטה האחרונה.
ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם זבחיהם. ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל אנשי הגליל על אשר באה כזאת עליהם. לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם. או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי היו אשמים מכל האנשים הישבים בירושלים. לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם. וישא משלו ויאמר איש אחד היתה לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש בה פרי ולא מצא. ויאמר אל הכרם הנה זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה זה תשחית את האדמה. ויען ויאמר אליו אדני הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי אעדר ושמתי דמן סביבותיה. אולי תעשה פרי ואם לא בשנה הבאה תגדענה. ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות. והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה. ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך. וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים. ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת. ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את שורו או את חמרו מן האבוס ויוליכהו להשקתו. וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת. ויהי כאמרו את הדברים האלה נכלמו כל מתקוממיו וישמח כל העם על כל הנפלאות הנעשות על ידו. ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל מה אמשילנה. דומה היא לגרגר של חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו. ויאמר עוד אל מה אדמה את מלכות האלהים. דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו. ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את דרכו לבוא ירושלים. וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים. ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו. והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם. אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת. ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל פעלי האון. ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את אברהם ויצחק ויעקב ואת כל הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה. ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים. והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים. ביום ההוא נגשו מן הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך. ויאמר אליהם לכו ואמרו אל השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד קצי. אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים. ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כאשר תקבץ התרנגלת את אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם. הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי ראה לא תראוני עד בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה.
ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו. והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים. ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו. ויאחז בו וירפאהו וישלחהו. ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת. ולא יכלו להשיב על זאת דבר. וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם. כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך. ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון. אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך. כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם. וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום. אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים. ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים. וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים. והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים. וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל. ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני. ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני. ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא. ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים. ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום. ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי. כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי. והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם. איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי. ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי. כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו. פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר. כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות. אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף. ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום. ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי. טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן. לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע.
ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו. וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם. וידבר אליהם את המשל הזה לאמר. מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו. והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה. ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד. אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה. או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו. והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי. כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו. ויאמר איש אחד היו לו שני בנים. ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה. ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים. ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם. וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים. ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו. וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב. אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך. ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך. ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו. ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך. ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו. והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח. כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח. ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות. ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת. ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם. ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו. ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי. ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק. ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא. אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא.
ויאמר גם אל תלמידיו איש עשיר היה ולו פקיד על ביתו וילשינהו אליו באמרם כי מפזר הוא את קניניך. ויקרא אתו ויאמר אליו מה זאת שמעתי עליך תן חשבון פקדתך כי לא תוכל להיות עוד פקיד. ויאמר הפקיד בלבו מה אעשה כי יקח אדני ממני את הפקדה לעדר לא אוכל ולשאל על הפתחים אני בוש. ידעתי מה אעשה למען יאספוני אל בתיהם בעת אוסר מפקדתי. ויקרא אל כל איש אשר נשה בהם אדניו וישאל את הראשון כמה אתה חיב לאדני. ויאמר מאת בתי שמן ויאמר אליו קח את שטרך ומהר שב וכתבת חמשים. ואל אחר אמר כמה אתה חיב ויאמר מאת כר חטים ויאמר קח את שטרך וכתב שמנים. וישבח האדון את פקיד העולה על אשר הערים לעשות כי בני העולם הזה ערומים הם בדורם מבני האור. וגם אני אמר לכם עשו לכם אהבים בממון העולה למען בעת כלתו יאספו אתכם אל משכנות עולם. הנאמן במעט מזער נאמן גם בהרבה והמעול במעט מזער מעול גם בהרבה. לכן אם בממון העולה לא הייתם נאמנים את האמתי מי יפקיד בידכם. ואם בדבר אשר לאחרים לא הייתם נאמנים את אשר לכם מי יתן לכם. אין עבד אשר יוכל לעבד שני אדנים כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ואת האחר יבזה לא תוכלו עבד את האלהים ואת הממון. וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו. ויאמר אליהם אתם הם המצטדקים לפני האדם ואלהים יודע את לבבכם כי הגבה באדם תועבה הוא לפני האלהים. התורה והנביאים עד יוחנן ומן אז והלאה בשורת מלכות האלהים וכל איש בחזקה יבוא בה. אבל נקל כי יעברו השמים והארץ מאשר יפל קוץ אחד מן התורה. כל איש המשלח את אשתו ולקח אחרת נאף הוא וכל הלקח את הגרושה מאישה נאף הוא. איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום. ואיש אביון ושמו לעזר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות. ויתאו לשבע מן הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם הכלבים באו וילקו אבעבעותיו. ויהי כאשר מת האביון ויובל על ידי המלאכים אל חיק אברהם וימת גם העשיר ויקבר. ובהיותו במכאבות בשאול וישא את עיניו וירא את אברהם מרחוק ואת לעזר בחיקו. ויצעק ויאמר אבי אברהם חנני ושלח נא את לעזר ויטבל את קצה אצבעו במים למען קרר את לשוני כי עניתי במוקד הזה. ויאמר אברהם בני זכר כי לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער. ומלבד כל זאת שוחה גדולה מפסקת בינינו וביניכם לבלתי יוכלו עבור החפצים ללכת מפה אליכם ולבלתי יעברו משם אלינו. ויאמר אם כן אבי שאל אני מאתך כי תשלח אתו אל בית אבי. כי יש לי חמשה אחים למען יעיד בהם פן יבאו גם הם אל מקום המעצבה הזה. ויאמר אברהם יש להם משה והנביאים אליהם ישמעון. ויאמר לא כן אבי אברהם אך אם ילך אליהם אחד מן המתים אז ישובו. ויאמר אליו אם לא ישמעו אל משה ואל הנביאים גם כי יקום אחד מן המתים לא יאמינו.
ויאמר אל תלמידיו אי אפשר שלא יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על ידו יבאו. נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וישלך אל הים מאשר יכשיל את אחד מהקטנים wאלה. השמרו לנפשותיכם אם יחטא לך אחיך הוכח לו ואם ינחם סלח לו. ואם יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו. ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה. ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם. מי הוא זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן השדה יאמר אליו מהר גשה הנה והסב. הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם אתה. הגם יתן תודה לעבד על עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן. ככה גם אתם אחרי עשותכם את כל אשר צויתם אמרו עבדים אין מועיל בם אנחנו כי רק את המטל עלינו לעשות עשינו. ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל. ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק. וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו. וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו. ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול. ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני. ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם. האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה. ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך. וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים. ולא יאמרו הנה פה או הנה שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא. ויאמר אל התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן האדם ולא תראו. ואם יאמרו אליכם הנה שם הנה פה אל תלכו ואל תרוצו אחריהם. כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד קצה השמים כן יהיה בן האדם ביומו. אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן הדור הזה. וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם. אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם. וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה. ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם. ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם. ביום ההוא איש אשר יהיה על הגג וכליו בבית אל ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל ישב הביתה. זכרו את אשת לוט. המבקש למלט את נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה. אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב. שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב. שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב. ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים.
וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות. ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם. ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי. וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים. אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים. ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה. והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם. אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ. ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר. שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס. ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה. אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני. והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא. אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם. ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם. ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים. אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה. וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים. ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים. את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך. ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי. וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי. ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו. וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים. כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים. ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע. ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים. ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך. ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים. ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים. ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם. כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו. ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום. והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר. ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל. וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת. ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר. ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני. וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני. ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר. מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה. ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך. ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים.
ויבוא ויעבר ביריחו. והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר. ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה. ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה. ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך. וימהר וירד ויאספהו בשמחה. וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא. ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים. ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא. כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד. ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים. על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב. ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי. ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו. ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו. ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים. ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים. ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים. ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים. ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר. מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת. ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי. ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית. ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים. ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים. הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו. אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני. ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים. ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר. לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו. וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו. וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם. ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר. ויאמרו האדון צריך לו. ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע. ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך. ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר. ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים. ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך. ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים. ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר. לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך. כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך. וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך. ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו. ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים. ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו. ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו.
ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים. ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת. ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי. טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם. ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו. ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה. ויענו לא ידענו מאין. ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה. ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים. ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם. ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם. ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה. ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו. וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה. ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם. יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת. ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו. ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה. ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון. וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים. המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא. ויכר את נכליהם ויאמר להם. מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר. ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים. ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו. ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר. מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו. והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים. ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים. ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו. ובאחרונה מתה גם האשה. והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה. ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה. והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה. כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה. וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו. ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת. ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר. ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד. והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני. עד אשית איביך הדם לרגליך. הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו. ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם. הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות. הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו.
ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר. וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות. ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם. כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה. ויהי באמרם על המקדש כי מהדר הוא באבנים יפות ובמתנות ויאמר. את אשר אתם ראים הנה ימים באים ולא תשאר אבן על אבן אשר לא תתפרק. וישאלהו לאמר רבי מתי אפוא תהיה זאת ומה הוא האות לעת היותה. ויאמר ראו פן תתעו כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא והעת קרובה ואתם אל תלכו אחריהם. ובשמעכם מלחמות ומהומות אל תחתו כי היו תהיה זאת לראשונה אך עוד קץ למועד. ויסף דבר אליהם לאמר יקום גוי על גוי וממלכה על ממלכה. והיה רעש גדול כה וכה ורעב ודבר וגם מוראים ואתות גדלות מן השמים. ולפני כל אלה ישלחו בכם את ידיהם וירדפו וימסרו אתכם לבתי כנסיות ואל בתי כלאים ותובאו לפני מלכים ומשלים למען שמי. והיתה זאת לכם לעדות. על כן שיתו לבבכם לבלתי דאג במה תצטדקו. כי אנכי נתן לכם פה וחכמה אשר לא יוכלו לעמד לפניה ולדבר נגדה כל מתקוממיכם. וגם תמסרו על ידי יולדיכם ואחיכם וקרוביכם ורעיכם וימיתו מכם. והייתם שנואים לכל אדם למען שמי. אך לא יפל משערת ראשכם ארצה. בתוחלתכם קנו לכם את נפשתיכם. וכאשר תראו מחנות סובבים את ירושלים ידע תדעו כי קרב חרבנה. אז ינוסו אנשי יהודה אל ההרים ואשר הם בתוכה יצאו ואשר הם בפרזות אל יבואו בה. כי ימי נקם המה למלאת כל הכתוב. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על העם הזה. ונפלו לפי חרב והגלו אל כל הגוים וירושלים תרמס ברגלי גוים עד כי ימלאו עתות הגוים. והיו אתות בשמש ובירח ובכוכבים ועל הארץ מצוקה לגוים ומבוכה מהמית הים ודכיו. וימוגו בני האדם מאימה ומחרדת הבאות על כל הארץ כי כחות השמים יתמוטטו. ואז יראו את בן האדם בא בענן בגבורה ובכבוד רב. וכאשר תחל להיות זאת התעודדו ושאו ראשיכם כי קרובה גאלתכם לבוא. וידבר אליהם משל ראו את התאנה ואת כל העצים. כי תראו אתם מוציאים את פרחם הלא ידעתם כי קרב הקיץ. ככה אף אתם בבא אלה לעיניכם דעו כי קרובה מלכות האלהים. אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד כי יהיה הכל. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון. רק השמרו לכם פן יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם. כי כמו פח יבוא על כל הישבים על פני כל הארץ. לכן שקדו בכל עת והתפללו למען תעצרו כח להמלט מכל העתידות האלה ולהתיצב לפני בן האדם. ויהי מלמד יומם במקדש ובלילה יצא בהר הנקרא הר הזיתים ללון. וכל העם השכימו לבוא אליו במקדש לשמע אותו.
ויקרב חג המצות הנקרא פסח. והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם. והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר. וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם. וישמחו ויאתו לתת לו כסף. ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון. ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח. וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה. ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו. ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה. ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו. וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח. ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו. ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי. כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים. ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם. כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים. ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני. וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם. אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן. כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר. והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת. וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם. ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד. ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת. כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת. ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי. לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות. למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל. ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים. ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך. והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות. ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו. ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר. ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב. כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו. ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די. ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו. ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון. והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר. אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך. וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו. ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ. ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון. ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו. ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם. והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב. ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית. ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו. ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות. ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך. ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק. ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם. ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו. ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו. ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני. ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי. ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא. ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים. ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי. והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו. ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך. ועוד גדופים אחרים הרבו עליו. ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו. ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו. וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני. אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים. ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא. ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו.
ויקם כל קהלם ויוליכהו אל פילטוס. ויחלו לדבר עליו שטנה לאמר את זה מצאנו מסית את העם ומנע אתו מתת מס אל הקיסר באמרו כי הוא מלך המשיח. וישאלהו פילטוס לאמר האתה הוא מלך היהודים ויען אתו ויאמר אתה אמרת. ויאמר פילטוס אל ראשי הכהנים ואל המון העם לא מצאתי דבר אשם באיש הזה. והם התאמצו לדבר מדיח הוא את העם בלמדו בכל יהודה החל מן הגליל ועד הנה. ויהי כשמע פילטוס את שם הגליל וישאל אם הוא איש גלילי. וכאשר ידע כי מממשלת הורדוס הוא שלחו אל הורדוס אשר היה גם הוא בירושלים בימים האלה. וישמח הורדוס עד מאד כראותו את ישוע כי מימים רבים אוה לראת אתו על כי שמע את שמעו ויקו לראת אות אשר יעשה. וירב לשאל אותו והוא לא השיב אתו דבר. ויעמדו הכהנים הגדולים והסופרים ויתחזקו לדבר עליו שטנה. ויבז אתו הורדוס עם צבאותיו ויהתל בו וילבש אותו בגד זהורית וישלחהו אל פילטוס. ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם. ויקרא פילטוס את ראשי הכהנים ואת השרים ואת העם. ויאמר אליהם הבאתם לפני את האיש הזה כמסית את העם והנה אני חקרתיו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה אשמת מאומה מן הדברים אשר אתם טוענים עליו. וגם הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו והנה אין בו חטא משפט מות. על כן איסרנו ואפטרנו. ועליו היה לפטר להם איש אחד בימי החג. ויצעקו כל המונם ויאמרו הסר את זה ופטר לנו את בר אבא. והוא היה משלך בית האסורים על דבר מרד אשר נהיה בעיר ועל דבר רצח. ויסף פילטוס לשאת קולו כי חפץ לפטר את ישוע. והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב. ויאמר אליהם פעם שלישית מה אפוא עשה זה רעה כל אשמת מות לא מצאתי בו על כן איסרנו ואפטרנו. ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים. ויגזר פילטוס כי תעשה בקשתם. ויפטר להם את המשלך בית האסורים על דבר מרד ורצח את אשר שאלו ואת ישוע מסר לרצונם. וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן השדה ושמו שמעון איש קוריני וישימו עליו את הצלב לשאת אחרי ישוע. וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו. ויפן ישוע ויאמר אליהן בנות ירושלים אל תבכינה עלי כי אם על נפשכן בכינה ועל בניכן. כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו. אז יחלו לאמר אל ההרים נפלו עלינו ואל הגבעות כסונו. כי אם יעשו כזאת בעץ הלח מה יעשה ביבש. וגם שנים אחרים אנשי בליעל מוצאים אתו למות. ויהי כאשר באו אל המקום הנקרא גלגלתא ויצלבו אתו שם ואת אנשי הבליעל זה לימינו וזה לשמאלו. ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל. והעם עמד שם וראה וילעגו לו השרים לאמר את אחרים הושיע יושע נא את נפשו אם הוא המשיח בחיר האלהים. ויהתלו בו אנשי הצבא ויגשו ויביאו לו חמץ. ויאמרו אם אתה הוא מלך היהודים הושע את נפשך. וגם מכתב היה ממעל לו בכתב יוני ורומי ועברי זה הוא מלך היהודים. ואחד מאנשי הבליעל התלוים גדפו לאמר הלא אתה המשיח הושע את עצמך ואתנו. ויען האחר ויגער בו לאמר האינך ירא את האלהים בהיותך בעצם הענש הזה. והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא עשה מאומה רע. ויאמר אל ישוע זכרני נא אדני בבאך במלכותך. ויאמר ישוע אליו אמן אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן עדן. ויהי כשעה הששית והנה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית. ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים. ויקרא ישוע בקול גדול ויאמר אבי בידך אפקיד רוחי ובאמרו זאת נפח נפשו. וירא שר המאה את אשר נהיתה ויתן כבוד לאלהים לאמר אכן האיש הזה צדיק היה. וכל המון העם אשר התאספו יחד למראה הזה בהביטם אל כל אשר נעשה תופפו על לבביהם וישובו. וכל מידעיו עמדו מרחוק וגם הנשים אשר הלכו אתו מן הגליל ועיניהן ראות את אלה. והנה איש ושמו יוסף והוא מן היעצים איש טוב וצדיק מן הרמתים עיר היהודים. אשר לא הסכים לעצתם ולפעלם ומחכה גם הוא למלכות האלהים. ויגש אל פילטוס וישאל ממנו את גוית ישוע. ויורד אתה ויכרכה בסדינים וישימה בקבר חצוב בסלע אשר עדן לא הושם בו אדם. ויום ערב שבת היה והשבת הגיעה. ותלכנה אחריו מן הנשים אשר באו אתו מן הגליל ותחזינה את הקבר ואת אשר הושם בו גויתו. ואחרי שובן הכינו סמים ומרקחות ובשבת שבתו כפי המצוה.
ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל הקבר ותביאינה את הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות. וימצאו את האבן גלולה מן הקבר. ותבאנה פנימה ולא מצאו את גוית האדון ישוע. ויהי הנה נבכות על הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים. ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה תבקשנה את החי אצל המתים. איננו פה כי קם זכרנה את אשר דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר. כי צריך בן האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום. ותזכרנה את דבריו. ותשבנה מן הקבר ותגדנה את כל הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים. ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל השליחים את הדברים האלה. ויהיו דבריהן כדברי ריק בעיניהם ולא האמינו להן. ופטרוס קם וירץ אל הקבר וישקף ולא ראה כי אם התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על הנהיה. והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס. והם נדברו איש אל רעהו על כל הקרות האלה. ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף הוא וילך אתם. ועיניהם נאחזו ולא יכירהו. ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים. ויען האחד אשר שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את הקרת בה בימים האלה. ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל העם. ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט מות ויצלבהו. ואנחנו חכינו כי הוא העתיד לגאל את ישראל ועתה בכל זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה. והנה גם נשים מקרבנו החרידנו אשר קדמו בבקר לבא לקבר. ולא מצאו את גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם מראה מלאכים האמרים כי הוא חי. וילכו אנשים משלנו אל הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו. ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים. הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו. ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו. ויקרבו אל הכפר אשר הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו. ויפצרו בו לאמר שבה אתנו כי עת ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם. ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם. ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם. ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים. ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את עשתי העשר ואת אשר אתם נקהלים יחד. האמרים אכן קם האדון מן המתים ונראה אל שמעון. ויספרו גם הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם. עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם. והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי רוח ראו. ויאמר אליהם מה זה אתם נבהלים ועל מה זה מחשבות עלות בלבבכם. ראו את ידי ואת רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש לי. ואחרי אמרו את זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו. והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש לכם פה דבר אכל. ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש. ויקח ויאכל לעיניהם. ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים. אז פתח את לבבם להבין את הכתובים. ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן המתים ביום השלישי. ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל הגוים החל מירושלים. ואתם עדים בזאת. והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי תלבשו עז ממרום. ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם. ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה. והם השתחוו לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה. ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את האלהים אמן.
בראשית היה הדבר והדבר היה את האלהים ואלהים היה הדבר. הוא היה בראשית אצל האלהים. הכל נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה. בו היו חיים והחיים היו אור בני האדם. והאור בחשך זרח והחשך לא השיגו. ויהי איש שלוח מאת האלהים ושמו יוחנן. הוא בא לעדות להעיד על האור למען יאמינו כלם על ידו. הוא לא היה האור כי אם להעיד על האור. האור האמתי המאיר לכל אדם היה בא אל העולם. בעולם היה ועל ידו נהיה העולם והעולם לא הכירו. הוא בא אל אשר לו ואשר המה לו לא קבלהו. והמקבלים אתו נתן עז למו להיות בנים לאלהים המאמינים בשמו. אשר לא מדם ולא מחפץ הבשר אף לא מחפץ גבר כי אם מאלהים נולדו. והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו ונחזה תפארתו כתפארת בן יחיד לאביו רב חסד ואמת. ויוחנן מעיד עליו ויקרא לאמר הנה זה הוא אשר אמרתי עליו הבא אחרי היה לפני כי קדם לי היה. וממלואו לקחנו כלנו חסד על חסד. כי התורה נתנה ביד משה והחסד והאמת באו על ידי ישוע המשיח. את האלהים לא ראה איש מעולם הבן היחיד אשר בחיק האב הוא הודיע. וזאת היא עדות יוחנן בשלח היהודים מירושלים כהנים ולוים לשאל אתו מי אתה. ויודה ולא כחש ויודה לאמר אני אינני המשיח. וישאלו אתו מי אפוא אתה האתה אליהו ויאמר אינני האתה הנביא ויען לא. ויאמרו אליו מי זה אתה למען נשיב לשלחינו דבר מה תאמר עליך. ויאמר אני קול קורא במדבר פנו דרך יהוה כאשר דבר ישעיהו הנביא. והמשלחים היו מן הפרושים. וישאלהו ויאמרו אליו מדוע אפוא מטביל אתה אם אינך המשיח או אליה או הנביא. ויען אתם יוחנן ויאמר אנכי מטביל במים ובתוככם עומד אשר לא ידעתם אתו. הוא הבא אחרי אשר היה לפני ואני נקלתי מהתיר שרוך נעליו. זאת היתה בבית עברה מעבר לירדן מקום אשר יוחנן מטביל שם. ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם. זה הוא אשר אמרתי עליו אחרי יבא איש אשר היה לפני כי קדם לי היה. ואני לא ידעתיו כי אם בעבור יגלה בישראל באתי אני לטבל במים. ויעד יוחנן ויאמר חזיתי הרוח כדמות יונה ירדת משמים ותנח עליו. ואני לא ידעתיו אולם השלח אתי לטבל במים הוא אמר אלי את אשר תראה הרוח ירדת ונחה עליו הנה זה הוא אשר יטבל ברוח הקדש. ואני ראיתי ואעידה כי זה הוא בן האלהים. ויהי ממחרת ויסף יוחנן ויעמד ושנים מתלמידיו עמו. ויבט אל ישוע והוא מתהלך ויאמר הנה שה האלהים. ושני תלמידיו שמעו את דברו וילכו אחרי ישוע. ויפן ישוע אחריו וירא אתם הלכים אחריו ויאמר אליהם מה תבקשו ויאמרו אליו רבי פרושו מורי איפה תלין. ויאמר אליהם באו וראו ויבאו ויראו את מקום מלונו וישבו עמו ביום ההוא והעת כשעה העשירית. ואחד מן השנים אשר שמעו מאת יוחנן והלכו אחריו הוא אנדרי אחי שמעון פטרוס. הוא פגש בראשונה את שמעון אחיו ויאמר אליו את המשיח מצאנו אשר תרגומו כריסטוס. ויוליכהו אל ישוע ויהי כהביט אליו ישוע ויאמר שמעון בן יונה לך יקרא כיפא אשר תרגומו פטרוס. ויהי ממחרת ויואל ישוע לצאת הגלילה וימצא את פילפוס ויאמר אליו לך אחרי. ופילפוס היה מבית צידה עיר אנדרי ופטרוס. ויפגע פילפוס את נתנאל ויאמר אליו מצאנו אתו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים את ישוע בן יוסף מנצרת. ויאמר אליו נתנאל המנצרת תצא לנו טובה ויאמר אליו בא וראה. וירא ישוע את נתנאל בא לקראתו ויאמר עליו הנה באמת בן ישראל אשר אין בו רמיה. ויאמר אליו נתנאל מאין ידעתני ויען ישוע ויאמר לו בטרם קרא לך פילפוס בהיותך תחת התאנה אנכי ראיתיך. ויען נתנאל ויאמר אליו רבי אתה בן אלהים אתה הוא מלך ישראל. ויען ישוע ויאמר אליו על אמרי לך כי תחת התאנה ראיתיך האמנת הנה גדלות מאלה תראה. ויאמר אליו אמן אמן אני אמר לכם מעתה תראו השמים נפתחים ומלאכי אלהים עלים וירדים על בן אלהים.
וביום השלישי היתה חתנה בקנה אשר בגליל ואם ישוע היתה שם. וישוע ותלמידיו היו גם הם קרואים אל החתנה. ויחסר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם. ויאמר אליה ישוע מה לי ולך אשה עתי עדין לא באה. ותאמר אמו אל המשרתים ככל אשר יאמר לכם תעשו. והנה ששה כדי אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או שלש בתים יכיל כל אחד. ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד למעלה. ויאמר שאבו נא והביאו אל רב המסבה ויביאו. ויטעם רב המסבה את המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר שאבו את המים ידעו ויקרא רב המסבה אל החתן. ויאמר אליו כל איש יתן בראשונה את היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד עתה. זאת תחלת האתות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את כבודו ויאמינו בו תלמידיו. ויהי אחרי כן וירד אל כפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ארכו ימי שבתם שם. ויקרבו ימי חג הפסח אשר ליהודים ויעל ישוע ירושלים. וימצא במקדש מכרי בקר וצאן ובני יונה ואת מחליפי כסף ישבים שם. ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כלם מן המקדש ואת הצאן ואת הבקר ויפזר את מעות השלחנים ויהפך שלחנתיהם. ואל מכרי היונים אמר הוציאו אלה מזה ואל תעשו את בית אבי לבית מסחר. ויזכרו תלמידיו את הכתוב כי קנאת ביתך אכלתני. ויענו היהודים ויאמרו אליו אי זו אות תראנו כי כזאת אתה עשה. ויען ישוע ויאמר אליהם הרסו את ההיכל הזה ובשלשה ימים אקימנו. ויאמרו היהודים הנה זה ארבעים ושש שנה נבנה ההיכל הזה ואתה בשלשה ימים תקימנו. והוא דבר על היכל גויתו. ואחרי קומו מן המתים זכרו תלמידיו כי זאת אמר להם ויאמינו בכתוב ובדבר אשר דבר ישוע. ויהי בהיתו בירושלים בחג הפסח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה. והוא ישוע לא הפקיד את עצמו בידם על אשר ידע את כלם. ולא הצטרך לעדות איש על האדם כי הוא ידע מה בקרב האדם.
ויהי איש אחד בתוך הפרושים ושמו נקדימון שר ליהודים. ויבא אל ישוע לילה ויאמר אליו רבי ידענו כי אתה מורה מאת אלהים באת כי לא יוכל איש לעשות האתות אשר אתה עשה בלתי אם האלהים עמו. ויען ישוע ויאמר אליו אמן אמן אני אמר לך אם לא יולד איש מלמעלה לא יוכל לראות מלכות האלהים. ויאמר אליו נקדימון איך יולד אדם והוא זקן הכי שוב ישוב אל בטן אמו ויולד. ויען ישוע אמן אמן אני אמר לך אם לא יולד איש מן המים והרוח לא יוכל לבוא אל מלכות האלהים. הנולד מן הבשר בשר הוא והנולד מן הרוח רוח הוא. אל תתמה על אמרי לך כי עליכם להולד מלמעלה. הרוח באשר יחפץ שם הוא נשב ואתה תשמע את קולו אך לא תדע מאין בא ואנה הוא הולך כן כל הנולד מן הרוח. ויען נקדימון ויאמר אליו איכה תהיה כזאת. ויען ישוע ויאמר אליו רבן של ישראל אתה וזאת לא ידעת. אמן אמן אני אמר לך כי את אשר ידענו נדבר ואת אשר ראינו נעיד ואתם לא תקבלו עדותנו. אם אמרתי אליכם דברי הארץ ואינכם מאמינים איך תאמינו באמרי אליכם דברי השמים. ואיש לא עלה השמימה בלתי אם אשר ירד מן השמים בן האדם אשר הוא בשמים. וכאשר הגביה משה את הנחש במדבר כן צריך בן האדם להנשא. למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים. כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים. כי האלהים לא שלח את בנו אל העולם לדין את העולם כי אם למען יושע בו העולם. המאמין בו לא ידון ואשר לא יאמין בו כבר נדון כי לא האמין בשם בן האלהים היחיד. וזה הוא הדין כי האור בא אל העולם ובני האדם אהבו החשך מן האור כי רעים מעשיהם. כי כל פעל עולה ישנא את האור ולא יבא לאור פן יוכחו מעשיו. אבל עשה האמת יבא לאור למען יגלו מעשיו כי נעשו באלהים. ויהי אחרי הדברים האלה ויבא ישוע ותלמידיו אל ארץ יהודה ויגר שם עמהם ויטבל. וגם יוחנן היה טבל בעינון קרוב לשלם כי שמה מים לרב ויבאו ויטבלו. כי עוד לא נתן יוחנן אל בית הסהר. ויהי ריב בין תלמידי יוחנן ובין היהודים על דבר הטהרה. ויבאו אל יוחנן ויאמרו אליו רבי האיש אשר היה עמך בעבר הירדן ואשר העידת לו הנו טבל וכלם באים אליו. ויען יוחנן לא יוכל איש לקחת דבר בלתי אם נתן לו מן השמים. ואתם עדי כי אמרתי אנכי אינני המשיח רק שלוח אני לפניו. אשר לו הכלה הוא החתן ורע החתן העמד ושמע אתו שמוח ישמח לקול החתן הנה שמחתי זאת עתה שלמה. הוא יגדל הלוך וגדל ואני אחסר הלוך וחסור. הבא ממעל נעלה על כל ואשר מארץ מארץ הוא ומארץ ידבר הבא משמים נעלה על כל. ואת אשר ראה ושמע את זאת יעיד ואין מקבל עדותו. ואשר קבל עדותו חתום חתם כי האלהים אמת. כי את אשר שלחו אלהים דברי אלהים ידבר כי לא במדה נתן אלהים את הרוח. האב אהב את בנו ואת כל נתן בידו. כל המאמין בבן יש לו חיי עולמים ואשר לא יאמין בבן לא יראה חיים כי אם חרון אלהים ישכן עליו.
ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר ישוע העמיד והטביל תלמידים הרבה מיוחנן. ואולם ישוע הוא לא הטביל כי אם תלמידיו. ויעזב את ארץ יהודה וילך שנית הגלילה. ויהי לו לעבר בארץ שמרון. ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר היא ממול חלקת השדה אשר נתנה יעקב לבנו ליוסף. ושם באר יעקב וישוע היה עיף מן הדרך וישב לו על הבאר והעת כשעה הששית. ותבא אשה משמרון לשאב מים ויאמר אליה ישוע תני נא לי לשתות. כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אכל. ותאמר אליו האשה השמרונית הן יהודי אתה ואיככה תשאל ממני לשתות ואנכי אשה שמרונית כי לא יתערבו היהודים עם השמרונים. ויען ישוע ויאמר אליה לו ידעת את מתת אלהים ומי הוא האמר אליך תני נא לי לשתות כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים. ותאמר אליו האשה אדני הן אין לך כלי לשאב בו והבאר עמקה ומאין לך אפוא מים חיים. האתה גדול מיעקב אבינו אשר נתן לנו את הבאר הזאת וישת ממנה הוא ובניו ובעירו. ויען ישוע ויאמר אליה כל השתה מן המים האלה ישוב ויצמא. ואשר ישתה מן המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולמים. ותאמר אליו האשה אדני תנה לי המים ההם למען לא אצמא עוד ולא אוסיף לבוא הנה לשאב. ויאמר אליה ישוע לכי וקראי לאישך ושובי הלום. ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה ישוע כן דברת אין לי איש. כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת. ותאמר אליו האשה אדני ראה אנכי כי נביא אתה. אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי ירושלים היא המקום הנבחר להשתחות שמה. ויאמר אליה ישוע אשה האמיני לי כי תבוא שעה אשר לא בהר הזה אף לא בירושלים תשתחוו לאב. אתם משתחוים אל אשר לא ידעתם ואנחנו משתחוים אל אשר ידענו כי הישועה מן היהודים היא. אולם תבוא שעה ועתה היא אשר עבדי אל האמתים ישתחוו לאב ברוח ובאמת כי במשתחוים כאלה חפץ האב. האלהים רוח הוא והמשתחוים לו צריכים להשתחות ברוח ובאמת. ותאמר אליו האשה ידעתי כי יבא המשיח הנקרא כריסטוס הוא בבאו יגיד לנו את כל. ויאמר אליה ישוע אני הוא המדבר אליך. ויהי הוא מדבר ככה ותלמידיו באו ויתמהו על דברו עם אשה אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עמה. ותעזב האשה את כדה ותלך העירה ותאמר אל האנשים. באו וראו איש אשר הגיד לי כל אשר עשיתי הכי זה הוא המשיח. ויצאו מן העיר ויבאו אליו. טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל נא אדני. ויאמר אליהם יש לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם. ויאמרו התלמידים איש אל רעהו הכי הביא לו איש לאכל. ויאמר אליהם ישוע מאכלי הוא לעשות רצון שלחי ולהשלים מעשהו. הלא אתם תאמרו כי עוד ארבעה חדשים והקציר בא הנה אני אמר לכם שאו עיניכם וראו בשדות כי כבר הלבינו לקציר. והקוצר יקח שכרו ויאסף תבואה לחיי עולמים למען ישמחו יחדו גם הזרע גם הקוצר. כי בזאת אמת המשל כי זה זרע ואחר יקצר. אנכי שלחתי אתכם לקצר את אשר לא עמלתם בו ואחרים עמלו ואתם נכנסתם בעמלם. ויאמינו בו שמרנים רבים מן העיר ההיא על דבר האשה אשר העידה לאמר הוא הגיד לי את כל אשר עשיתי. ויהי כאשר באו אליו השמרנים וישאלו ממנו לשבת אתם וישב שם יומים. ועוד רבים מהמה האמינו בו בעבור דברו. ויאמרו אל האשה מעתה לא בעבור מאמרך נאמין כי באזנינו שמענו ונדע כי אמנם זה הוא המשיח מושיע העולם. ויהי מקץ שני הימים ויצא משם ללכת הגלילה. כי הוא ישוע העיד כי נביא בארץ מולדתו איננו נכבד. ויהי הוא בא ארץ הגליל ויאספהו אנשי הגליל כי ראו את כל אשר עשה בירושלים בימי החג כי גם הם עלו לחג את החג. ויבא ישוע עוד הפעם אל קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכפר נחום. ויהי כשמעו כי בא ישוע מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרפא את בנו כי קרב למות. ויאמר אליו ישוע אם לא תראו אתות ומופתים לא תאמינו. ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך אדני רדה נא בטרם ימות בני. ויאמר אליו ישוע לך לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר דבר אליו ישוע וילך. ויהי ברדתו ויפגעו בו עבדיו ויבשרו אתו כי חי בנו. וידרש מאתם את השעה אשר בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת. וידע אביהו כי היתה השעה אשר דבר לו ישוע בנך חי ויאמן הוא וכל ביתו. זה הוא האות השני אשר עשה ישוע בבאו מיהודה לארץ הגליל.
אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים. ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים. שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים. כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו. ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה. וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא. ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני. ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך. וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה. ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך. ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך. וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך. והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא. ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת. וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו. ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת. ויען אתם ישוע אבי פעל עד עתה וגם אנכי פעל. אז יוסיפו היהודים לבקש את נפשו כי מלבד אשר חלל את השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים. ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר יראה את אביו עשה כי את אשר עשה הוא גם הבן יעשה כמהו. כי האב אהב את הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו. כי כאשר האב יעיר ויחיה את המתים כן גם הבן יחיה את אשר יחפץ. כי האב לא ידין איש כי אם כל המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את הבן כאשר יכבדו את האב. מי אשר לא יכבד את הבן גם את האב אשר שלחו איננו מכבד. אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי עבר ממות לחיים. אמן אמן אני אמר לכם כי תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את קול בן האלהים והשמעים חיה יחיו. כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם לבן להיות לו חיים בעצמו. ואף שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן אדם הוא. אל תתמהו על זאת כי הנה שעה באה אשר כל שכני קבר את קולו ישמעון. ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט. לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט צדק כי לא אבקש רצוני כי אם רצון האב אשר שלחני. אם אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה. יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר הוא מעיד עלי נאמנה היא. אתם שלחתם אל יוחנן והוא העיד על האמת. ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון. הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו. ואני יש לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני. והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את קולו לא שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם. ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו. דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי. ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים. לא אקח כבוד מבני אדם. אכן ידעתי אתכם כי אין אהבת אלהים בקרבכם. אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתו ואם יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו. איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד אשר מאת האלהים היחיד לא תבקשו. אל תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני אבי משה הוא הטען עליכם אשר לו תיחלו. כי לו האמנתם למשה גם לי תאמינו כי הוא כתב עלי. ואם לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו.
ויהי אחרי כן ויצא ישוע אל עבר ים הגליל אשר לטיבריה. וילכו אחריו המון עם רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם החולים. ויעל ישוע על ההר וישב שם הוא ותלמידיו. וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא. וישא ישוע את עיניו וירא עם רב בא אליו ויאמר אל פילפוס מאין נקנה להם לחם לאכל. ואך למען נסות אתו דבר זאת כי הוא ידע את אשר יעשה. ויען אתו פילפוס לחם מאתים דינר לא ימצא להם לקחת לו איש איש מעט. ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס. יש פה נער אשר לו חמש ככרות לחם שערים ושני דגים אך אלה מה המה לעם רב כזה. ויאמר ישוע צוו את העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלפי איש במספר. ויקח ישוע את ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל המסבים וככה גם מן הדגים כאות נפשם. ויהי כאשר שבעו ויאמר אל תלמידיו אספו את פתותי לחם הנותרים למען לא יאבד מאומה. ויאספו וימלאו שנים עשר סלים בפתותי חמש ככרות לחם השערים הנותרים לאכליהם. ויהי כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם. וידע ישוע כי יבאו ויתפשהו להמליך אותו וימלט עוד הפעם אל ההר הוא לבדו. ויהי בערב וירדו תלמידיו אל הים ויבאו באניה ויעברו אל עבר הים אל כפר נחום. ויכס אתם החשך וישוע לא בא אליהם. ויסער הים כי רוח גדולה נושבת. והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים ריס ויראו את ישוע מתהלך על הים הלוך וקרב אל האניה וייראו. ויאמר אליהם אני הוא אל תיראו. ויואילו לקחת אתו אל האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה. ויהי ממחרת וירא המון העם העמד מעבר לים כי לא היתה אניה בזה בלתי אחת אשר ירדו בה תלמידיו וכי ישוע לא בא עם תלמידיו אל האניה אך תלמידיו לבדם נסעו מזה. ואניות אחרות באו מטיברים קרוב למקום אשר אכלו שם את הלחם בברכת האדון. ויהי כראות המון העם כי ישוע איננו שם אף לא תלמידיו וירדו גם הם באניות ויבאו אל כפר נחום לבקש את ישוע. וכאשר מצאו אתו מעבר הים ויאמרו אליו רבי מתי באת הלם. ויען אתם ישוע ויאמר אמן אמן אני אמר לכם לא על ראותכם את האתות תבקשוני כי אם על אשר אכלתם מן הלחם ותשבעו. אל תעמלו במאכל אשר יאבד כי אם במאכל הקים לחיי עולמים אשר בן האדם יתננו לכם כי בו חתם חותמו אביו האלהים. ויאמרו אליו מה נעשה לפעל פעלות אלהים. ויען ישוע ויאמר אליהם זאת פעלת אלהים כי תאמינו בזה אשר הוא שלחו. ויאמרו אליו מה אפוא האות אשר תעשה למעננראה ונאמין בך מה תפעל. אבותינו אכלו את המן במדבר כאשר כתוב לחם מן השמים נתן למו לאכל. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים כי אם אבי נתן לכם את הלחם מן השמים האמתי. כי לחם אלהים הוא היורד מן השמים ונתן חיים לעולם. ויאמרו אליו אדני תנה לנו תמיד את הלחם הזה. ויאמר להם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד. ואני הנה אמרתי לכם כי גם חזיתם אתי ולא תאמינו. כל אשר יתננו לי אבי יבוא אלי והבא אלי לא אהדפנו החוצה. כי ירדתי מן השמים לא לעשות רצוני כי אם רצון שלחי. וזה רצון האב אשר שלחני כי כל אשר נתן לי לא יאבד לי כי אם אקימנו ביום האחרון. וזה רצון שלחי אשר כל הראה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון. וילנו עליו היהודים על אמרו אנכי הוא הלחם הירד מן השמים. ויאמרו הלא זה הוא ישוע בן יוסף אשר אנחנו ידעים את אביו ואת אמו ואיך יאמר מן השמים באתי. ויען ישוע ויאמר אליהם אל תלינו איש אל רעהו. לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם ימשכהו אבי אשר שלחני ואני אקימנו ביום האחרון. הלא כתוב בנביאים וכל בניך למודי יהוה לכן כל אשר שמע מן האב ולמד יבא אלי. לא כאלו ראה איש את האב בלתי הבא מאת האלהים הוא ראה את האלהים. אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי לו חיי עולמים. אנכי הוא לחם החיים. אבותיכם אכלו את המן במדבר וימתו. זה הוא הלחם הירד מן השמים למען יאכל איש ממנו ולא ימות. אנכי הלחם החי הירד מן השמים איש כי יאכל מן הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתננו הוא בשרי אשר אני נתן בעד חיי העולם. ויתוכחו היהודים איש עם רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת לנו את בשרו לאכל. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם אם לא תאכלו את בשר בן האדם ושתיתם את דמו אין לכם חיים בקרבכם. האכל את בשרי והשתה את דמי יש לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון. כי בשרי באמת הוא מאכל ודמי באמת הוא משקה. האכל את בשרי ושתה את דמי הוא ילין בי ואני בו. כאשר שלחני האב החי ואנכי חי בגלל אבי כן האכל אתי גם הוא יחיה בגללי. זה הוא הלחם הירד מן השמים לא כאשר אכלו אבותיכם את המן וימתו האכל את הלחם הזה יחיה לעולם. כזאת דבר בבית הכנסת בלמדו בכפר נחום. ורבים מתלמידיו כשמעם אמרו קשה הדבר הזה מי יוכל לשמע אתו. ויבן ישוע בלבו כי תלמידיו מלינים על זאת ויאמר אליהם הזאת לכם למכשול. מה אפוא אם תראו את בן האדם עלה אל אשר היה שם לפנים. הרוח הוא הנתן חיים והבשר אין בו מועיל הדברים אשר אני דברתי אליכם רוח המה וחיים המה. אך יש מכם אשר לא יאמינו כי ישוע ידע מראש מי הם אשר אינם מאמינים ומי המוסר אתו. ויאמר על כן אמרתי לכם כי לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם נתן לו מאת אבי. מן העת הזאת רבים מתלמידיו נסגו אחור ולא יספו להתהלך אתו. ויאמר ישוע אל שנים העשר היש את נפשכם גם אתם לסור ממני. ויען אתו שמעון פטרוס אדני אל מי נלך דברי חיי עולמים עמך. ואנחנו האמנו ונדע כי אתה המשיח בן אל חי. ויען אתם ישוע הלא בחרתי אני בכם שנים העשר ואחד מכם שטן הוא. זאת אמר על יהודה בן שמעון איש קריות כי עתיד היה למסרו והוא אחד משנים העשר.
אחרי הדברים האלה הלך ישוע בארץ הגליל הלוך ועבור כי לא אבה להתהלך ביהודה על אשר בקשו היהודים להרגו. ויקרב חג היהודים הוא חג הסכות. ויאמרו אליו אחיו קום ולך מזה ארצה יהודה למען יראו גם תלמידיך את המעשים אשר אתה עשה. כי לא יעשה איש דבר בסתר והוא חפץ להתפרסם לכן אם אתה עשה כאלה הגלה אל העולם. כי אחיו גם הם לא האמינו בו. ויאמר אליהם ישוע עתי לא באה עד עתה ועתכם תמיד נכונה. לא יוכל העולם לשנוא אתכם ואתי ישנא באשר אני מעיד עליו כי רעים מעלליו. עלו אתם לחג את החג אני לא אעלה אל החג הזה כי עתי לא מלאה עד עתה. כזאת דבר וישב בגליל. ויהי כאשר עלו אחיו לרגל ויעל גם הוא לא בגלוי כי אם כמסתתר. והיהודים בקשהו בחג ויאמרו איה הוא. ותהי תלונה רבה על אדותיו בתוך העם אלה אמרו טוב הוא ואלה אמרו לא כי מתעה הוא את העם. אך אין איש מדבר עליו בגלוי מפני יראת היהודים. ויהי בחצי ימי החג עלה ישוע אל המקדש וילמד. ויתמהו היהודים ויאמרו איך ידע זה ספר והוא לא למד. ויען אתם ישוע ויאמר לקחי לא שלי הוא כי אם לאשר שלחני. האיש החפץ לעשות רצונו ידע לקחי אם מאת אלהים הוא ואם מנפשי אדבר. המדבר מנפשי כבוד עצמו יבקש אבל המבקש כבוד שלחו נאמן הוא ואין עולתה בו. הלא משה נתן לכם את התורה ואין איש מכם עשה התורה מדוע תבקשו להרגני. ויען העם ויאמר שד בקרבך מי מבקש להרגך. ויען ישוע ויאמר להם פעלה אחת פעלתי וכלכם עליה תתמהו. משה נתן לכם המילה אך לא ממשה היא כי אם מן האבות וביום השבת תמולו כל זכר. ועתה אם ימול זכר בשבת למען אשר לא תופר תורת משה מה תקצפו עלי כי רפאתי איש כלו בשבת. אל תשפטו למראה עין כי אם משפט צדק שפטו. ויאמרו אנשים מישבי ירושלים הלא זה הוא אשר בקשו להמיתו. והנה הוא דבר בגלוי ולא יגערו בו האף אמנם ידעו ראשינו כי באמת זה הוא המשיח. אך את זה ידענו מאין הוא וכאשר יבוא המשיח לא ידע איש אי מזה הוא. אז קרא ישוע במקדש וילמד לאמר הן ידעתם אתי אף ידעתם מאין אני ומנפשי לא באתי אכן יש אמתי אשר שלחני ואתו לא ידעתם. ואני ידעתיו כי מאתו אני והוא שלחני. ויבקשו לתפשו ואיש לא שלח בו יד כי לא בא עתו. ורבים מן העם האמינו בו ויאמרו אם יבא המשיח הגם יעשה אתות רבות מאשר עשה זה. והפרושים שמעו את העם מתלחשים עליו כזאת וישלחו הפרושים וראשי הכהנים משרתים לתפשו. ויאמר אליהם ישוע אך למצער עודני עמכם והלכתי אל אשר שלחני. תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא. ויאמרו היהודים איש רעהו אנה ילך זה ואנחנו לא נמצאהו הכי ילך אל הנפוצים בין היונים וילמד אנשי יון. מה זה הדבר אשר אמר תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא. ויהי ביום החג האחרון הגדול עמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא נא אלי וישתה. המאמין בי כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים. וזאת אמר על הרוח אשר יקחהו המאמינים בו כי לא נתן רוח הקדש עדנה יען אשר ישוע עוד לא נתפאר. ורבים מהמון העם כשמעם את הדבר הזה אמרו אכן זה הוא הנביא. ויש אשר אמרו זה הוא המשיח ואחרים אמרו המן הגליל יבא המשיח. הלא הכתוב אמר כי מזרע דוד ומכפר בית לחם מקום דוד יצא המשיח. ותהי מחלקת בתוך העם על אדותיו. ומקצתם רצו לתפשו ואיש לא שלח בו יד. וישובו המשרתים אל הכהנים הגדולים והפרושים והמה אמרו אליהם מדוע לא הבאתם אתו. ויענו העבדים מעולם לא דבר איש כאיש הזה. ויאמרו אליהם הפרושים הכי נדהתם גם אתם. הגם האמין בו איש מן השרים או מן הפרושים. רק ההמון הזה אשר אינם ידעים את התורה ארורים המה. ויאמר אליהם נקדימון אשר בא אליו בלילה והוא היה אחד מהם. התשפט תורתנו איש בטרם תחקרהו לדעת את אשר עשה. ויענו ויאמרו אליו הגם אתה מן הגליל דרש נא וראה כי לא קם נביא מן הגליל. וילכו איש איש לביתו. וישוע הלך אל הר הזיתים.
ויהי בבקר ויבא עוד אל המקדש וכל העם באו אליו וישב וילמדם. ויביאו הסופרים והפרושים אשה לפניו אשר נתפשה בשטותה ויעמידוה בתוך. ויאמרו אליו רבי האשה הזאת נתפשה כשנטמאת בנאופיה. ומשה צונו בתורה לסקל נשים כאלה ואתה מה תאמר. ואך לנסות אתו דברו זאת למצא עליו שטנה ויכף ישוע למטה ויתו באצבעו על הקרקע. ויהי כאשר הוסיפו לשאל אתו וישא את עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי פשע הוא ראשונה ידה בה אבן. ויכף שנית למטה ויתו על הקרקע. ויהי כשמעם ויך לבם אתם ויצאו אחד אחד החוצה החל מן הזקנים ועד האחרונים ויותר ישוע לבדו והאשה נצבת בתוך. וישא ישוע את עיניו וירא כי אין איש בלתי האשה לבדה ויאמר אליה אשה איפה שטניך הכי הרשיעך איש. ותאמר לא אדני ויאמר לכן גם אני לא ארשיעך לכי לדרכך ואל תחטאי עוד. ויסף ישוע וידבר אליהם לאמר אני אור העולם כל ההלך אחרי לא יתהלך בחשכה כי אור החיים יהיה לו. ויאמרו הפרושים על נשפך מעיד אתה עדותך איננה נאמנה. ויען ישוע ויאמר אליהם אף אם אעיד על נפשי עדותי נאמנה יען כי ידעתי מאין באתי ואנה אני הלך ואתם לא ידעתם מאין באתי ואנה אלך. אתם לפי הבשר תשפטו ואני לא אשפט איש. ואם אנכי אשפט משפטי אמת כי לא לבדי הנני כי אם אני והאב אשר שלחני. וגם בתורתכם כתוב כי עדות שני אנשים נאמנה היא. אני הוא המעיד עלי וגם האב אשר שלחני יעידני. ויאמרו אליו איו אביך ויען ישוע גם אתי גם את אבי לא ידעתם אלו אתי ידעתם כי עתה גם את אבי ידעתם. כדברים האלה דבר בבית האוצר בלמדו במקדש ולא תפשו איש כי לא בא עתו. ויוסף ישוע ויאמר אליהם אני הלך מזה ותבקשוני ובחטאתכם תמותו אל אשר אני הלך שמה אתם לא תוכלו לבוא. ויאמרו היהודים ההמת ימית את נפשו כי אמר אל אשר אני הולך שמה אתם לא תוכלו לבוא. ויאמר אליהם אתם הנכם מן התחתונים ואני מן העליונים אתם מן העולם הזה ואני אינני מן העולם הזה. לכן אמרתי אליכם כי תמותו בחטאיכם כי אם לא תאמינו כי אני הוא בחטאיכם תמותו. ויאמרו אליו מי זה אתה ויאמר אליהם ישוע מה שגם מראש דברתי אליכם. רבות עמי לדבר ולשפט עליכם אכן שלחי נאמן הוא ואשר שמעתי ממנו אתו אני מדבר אל העולם. והם לא התבוננו כי על האב אמר אליהם. אז אמר להם ישוע בעת תנשאו את בן האדם וידעתם כי אני הוא וכי אינני עשה דבר מנפשי כי אם כאשר למדני אבי אלה אדבר. ואשר שלח אתי הוא עמדי האב לא עזבני לבדד כי את הטוב בעיניו אני עשה תמיד. ויהי בדברו זאת ויאמינו בו רבים. ויאמר ישוע אל היהודים המאמינים בו אם תעמדו בדברי באמת תלמידי אתם. וידעתם את האמת והאמת תשימכם לבני חורין. ויענו אתו זרע אברהם נחנו ומעולם לא היינו לאיש לעבדים איכה תאמר בני חורין תהיו. ויען אתם ישוע אמן אמן אני אמר לכם כל עשה חטא עבד החטא הוא. והעבד לא ישכן בבית לעולם הבן ישכן לעולם. לכן אם הבן יעשה אתכם בני חורין חפשים באמת תהיו. ידעתי כי זרע אברהם אתם אבל אתם מבקשים להמיתני כי דברי לא יכן בתוככם. אני מדבר את אשר ראיתי אצל אבי ואתם עשים את אשר ראיתם אצל אביכם. ויענו ויאמרו אליו אבינו הוא אברהם ויאמר אליהם ישוע אלו הייתם בני אברהם כמעשי אברהם עשיתם. ועתה אתם מבקשים להמיתני איש דבר אליכם האמת אשר שמעתי מעם האלהים אברהם לא עשה כזאת. את מעשי אביכם אתם עשים ויאמרו אליו לא ילדי זנונים אנחנו יש לנו אב אחד הוא האלהים. ויאמר אליהם ישוע אלו אלהים הוא אביכם כי עתה אהבתם אתי כי אנכי יצאתי ובאתי מאת האלהים הן לא ממני באתי אך הוא שלחני. מדוע לא תבינו לשוני יען לא תוכלון לשמע את דברי. אתם מן אביכם השטן ולעשות את תאות אביכם חפצתם הוא רוצח נפש היה מראש ובאמת לא עמד כי אמת אין בו מדי דברי כזב משלו ידבר כי כזב הוא ואבי הכזב. ואני יען דברי האמת לא תאמינו לי. מי בכם על עון יוכיחני ואם אמת דברתי מדוע לא תאמינו לי. אשר מאת האלהים הוא ישמע את דברי האלהים על כן אתם לא שמעתם כי אינכם מאת האלהים. אז יענו היהודים ויאמרו אליו הלא הטבנו אשר דברנו כי שמרוני אתה ושד בך. ויען ישוע שד אין בי רק את אבי אני מכבד ואתם תבזוני. אכן לא אבקש את כבודי יש אחד אשר יבקש וישפט. אמן אמן אני אמר לכם אם ישמר איש את דברי לא יראה מות לנצח. ויאמרו אליו היהודים עתה ידענו כי שד בך הן אברהם והנביאים מתו ואתה אמרת אם ישמר איש את דברי לא יטעם מות לנצח. האתה גדול מאברהם אבינו אשר מת גם הנביאים מתו מה תעשה את עצמך. ויען ישוע אם אני מכבד את נפשי כבודי מאין אבי הוא המכבד אתי אשר תאמרו עליו כי הוא אלהיכם. ולא ידעתם אתו ואני ידעתיו ואם אמר לא ידעתי אתו אהיה כזב כמוכם אבל ידעתיו ואת דברו שמרתי. אברהם אביכם שש לראות את יומי וירא וישמח. ויאמרו אליו היהודים הנה אינך בן חמשים שנה ואת אברהם ראית. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא. אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע התעלם ויצא מן המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף.
ויהי בעברו וירא איש והוא עור מיום הולדו. וישאלו אתו תלמידיו לאמר רבי מי הוא אשר חטא הזה אם ילדיו כי נולד עור. ויען ישוע לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו בו מעללי אל. עלי לעשות מעשי שלחי בעוד יום יבוא הלילה אשר בו לא יוכל איש לפעל. בהיותי בעולם אור העולם אני. ויהי כדברו זאת וירק על הארץ ויעש טיט מן הרוק וימרח את הטיט על עיני העור. ויאמר אליו לך ורחץ בברכת השלח פרושו שלוח וילך וירחץ ויבא ועיניו ראות. ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לפנים כי עור הוא הלא זה הוא הישב ומשאל. אלה אמרו כי הוא זה ואלה אמרו אך דומה לו והוא אמר אני הוא. ויאמרו אליו במה אפו נפקחו עיניך. ויען ויאמר איש אשר נקרא שמו ישוע עשה טיט וימרח על עיני ויאמר אלי לך ורחץ בברכת השלח ואלך וארחץ ותארנה עיני. ויאמרו אליו איו ויאמר לא ידעתי. ויביאו את האיש אשר היה עור לפנים אל הפרושים. והיום אשר עשה בו ישוע את הטיט ויפקח את עיניו שבת היה. ויוסיפו לשאל אתו גם הפרושים איך נפקחו עיניו ויאמר אליהם טיט שם על עיני וארחץ והנני ראה. ויאמרו מקצת הפרושים זה האיש לא מאלהים הוא כי לא ישמר את השבת ואחרים אמרו איכה יוכל איש חטא לעשות אתות כאלה ויהי ריב ביניהם. ויוסיפו ויאמרו אל העור מה תאמר אתה עליו אשר פקח עיניך ויאמר נביא הוא. ולא האמינו היהודים עליו כי עור היה וארו עיניו עד אשר קראו אל יולדי הנרפא. וישאלו אתם לאמר הזה הוא בנכם אשר אמרתם כי נולד עור ואיכה הוא ראה עתה. ויענו אתם יולדיו ויאמרו ידענו כי זה הוא בננו וכי נולד עור. אבל איך הוא ראה עתה או מי פקח את עיניו אנחנו לא ידענו הלא בן דעת הוא שאלו את פיהו והוא יגיד מה היה לו. כזאת דברו יולדיו מיראתם את היהודים כי היהודים כבר נועצו לנדות את כל אשר יודה כי הוא המשיח. על כן אמרו יולדיו בן דעת הוא שאלו את פיהו. ויקראו שנית לאיש אשר היה עור ויאמרו אליו תן כבוד לאלהים אנחנו ידענו כי האיש הזה חטא הוא. ויען ויאמר אם האיש חטא הוא אינני ידע אחת ידעתי כי עור הייתי ועתה הנני ראה. ויאמרו אליו עוד מה עשה לך איכה פקח עיניך. ויען אתם כבר אמרתי לכם הלא שמעתם ומה לכם לשמע שנית התאבו גם אתם להיות תלמידיו. ויחרפו אתו ויאמרו אתה תלמידו ואנחנו תלמידיו של משה. אנחנו יודעים כי אל משה דבר האלהים ואת זה לא ידענו מאין הוא. ויען האיש ויאמר אליהם זאת היא הפלא ופלא כי לא ידעתם מאין הוא והוא פקח את עיני. והנה ידענו כי את החטאים לא ישמע אל כי אם את ירא האלהים ועשה רצונו אתו ישמע. מעולם לא נשמע כי פקח איש עיני עור מרחם. לולא היה זה מאת אלהים לא היה יכל לעשות מאומה. ויענו ויאמרו אליו הן בחטאים נולדת כלך ואתה תלמדנו ויהדפהו החוצה. וישמע ישוע כי הדפהו החוצה ויפגשהו ויאמר אליו התאמין בבן האדם. ויען ויאמר מי הוא זה אדני למען אאמין בו. ויאמר אליו ישוע הן ראית אתו והמדבר אליך הנה זה הוא. ויאמר אני מאמין אדני וישתחו לו. ויאמר ישוע אני לדין באתי לעולם הזה למען יראו העורים והראים יכו בעורון. ואשר היו עמו מן הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים. ויאמר אליהם אם עורים הייתם לא היה בכם חטא ועתה כי אמרתם פקחים אנחנו חטאתכם תעמד.
אמן אמן אני אמר לכם איש אשר לא יבוא דרך השער אל מכלא הצאן כי אם יעלה בדרך אחר גנב ופריץ הוא. ואשר יבוא דרך השער הוא רעה הצאן. לו יפתח שמר הסף והצאן את קלו תשמענה והוא לצאנו בשם יקרא ויוציאם. ואחרי הוציאו את צאנו הוא יעבר לפניהן והצאן הלכות אחריו כי ידעו את קולו. ואחרי זר לא תלכנה כי אם ינוסו מפניו כי את קול הזרים לא ידעו. המשל הזה דבר ישוע באזניהם והמה לא ידעו מה זאת אשר אמר אליהם. ויוסף ישוע וידבר אליהם אמן אמן אני אמר לכם אני הוא דלת הצאן. כל אשר באו לפני גנבים המה ופריצים והצאן לא שמעו לקולם. אנכי הדלת איש כי יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה. הגנב לא יבוא כי אם לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא ספקם. אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את נפשו בעד צאנו. והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא לו הנה בראותו כי בא הזאב יעזב את הצאן ונס והזאב יחטף ויפיץ את הצאן. השכיר ינוס כי שכיר הוא ולא ידאג לצאן. אני הרעה הטוב וידעתי את אשר לי ונודעתי לאשר לי. כאשר האב ידעני ואני ידעתי את האב ואת נפשי אתן בעד הצאן. וצאן אחרות יש לי אשר אינן מן המכלה הזאת ועלי לנהל גם אתן ותשמענה קולי והיה עדר אחד ורעה אחד. על כן אהב אתי אבי כי את נפשי אתן למען אשוב ואקחה. ואיש לא יקחנה מאתי כי אם אני מעצמי אתננה יש בידי לתת אתה ובידי לשוב לקחתה את המצוה הזאת לקחתי מעם אבי. ותהי מחלקת גם בפעם הזאת בין היהודים על הדברים האלה. ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו. ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז שד היוכל שד לפקח עיני עורים. ויהי חג חנכת הבית בירושלים וסתיו היה. ויתהלך ישוע במקדש באולם של שלמה. ויסבו אתו היהודים ויאמרו אליו עד אנה תתלה את נפשנו את המשיח אתה הגידה לנו ברור. ויען אתם ישוע הן אמרתי אליכם ולא האמנתם בי המעשים אשר אני עשה בשם אבי הם יעידו עלי. אבל אתם לא תאמינו יען לא מצאני אתם כאשר אמרתי לכם. צאני תשמענה את קולי ואני ידעתין ואחרי תלכנה. ואני אתן להן חיי עולמים ולא תאבדנה לנצח ואיש לא יחטף אתהן מידי. האב אשר נתנן לי גדול הוא על כל ואיש לא יחטף אתהן מיד האב. אני ואבי אחד אנחנו. אז ירימו היהודים כפעם בפעם אבנים לסקלו. ויען אתם ישוע מעשים טובים רבים הראיתי אתכם מאת אבי על אי זה מן המעשים ההם תסקלני. ויענו היהודים אתו לאמר על מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם על גדפך את אלהים ועל כי אדם אתה ותעש את עצמך לאלהים. ויען אתם ישוע הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אלהים אתם. הן קרא שם אלהים לאלה אשר היה דבר האלהים אליהם והכתוב לא יופר. ואיך תאמרו על אשר קדשו האב ושלחו לעולם מגדף אתה יען אמרתי בן אלהים אני. אם לא אעשה את מעשי אבי אל תאמינו לי. ואם עשיתי ולא תאמינו לי האמינו נא למעשי למען תדעו ותאמינו כי בי האב ואני בו. אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם. וילך וישב אל עבר הירדן אל המקום אשר הטביל שם יוחנן בתחלה וישב שם. ויבאו אליו רבים ויאמרו הנה יוחנן לא עשה אות אבל כל אשר דבר יוחנן על האיש הזה אמת היה. ויאמינו בו רבים במקום ההוא.
ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה. היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה. ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא. וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים. וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר. ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם. מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה. ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה. ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה. אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו. כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו. ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע. וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר. אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת. ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו. ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו. ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר. ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס. ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן. ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית. ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי. וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים. ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך. ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון. ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות. וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת. ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם. ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך. היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו. וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא. והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה. ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי. ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד. ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה. ויבך ישוע. ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו. ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות. ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה. ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו. ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים. וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני. ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני. ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו. ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו. ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע. אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה. אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו. ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה. אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו. וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם. ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים. ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה. על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו. ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו. ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג. והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו.
וששת ימים לפני חג הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר אתו מעם המתים. ויעשו לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר היה אחד מן המסבים אתו. ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותמשח בה את רגלי ישוע ותנגב את רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת. ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן שמעון איש קריות העתיד למסרו. מדוע לא נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים. והוא לא דבר את זאת מחמלתו על העניים כי אם גנב היה וכיס הכסף אתו וישא כל אשר ישימו בו. ויאמר ישוע הניחה לה ליום קבורתי צפנה זאת. כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם. וישמעו עם רב ביהודה כי שם הוא ויבאו לא בעבור ישוע לבדו כי אם לראות גם את לעזר אשר העירו מעם המתים. וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את לעזר. כי בגללו באו שמה רבים מן היהודים ויאמינו בישוע. ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי יבא ישוע ירושלים. ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל. וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו כאשר כתוב. אל תיראי בת ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתנות. וכל זאת לא הבינו תלמידיו בראשונה אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי כן כתוב עליו וכי זאת עשו לו. ויעידו העם אשר היו אצלו בקראו אל לעזר לצאת מן הקבר ויער אתו מעם המתים. על זאת גם המון העם יצא לקראתו על שמעם כי עשה האות הזה. והפרושים דברו איש את אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה הנה כל העולם נמשך אחריו. ובתוך העלים להשתחות בחג היו אנשים יונים. ויקרבו אל פילפוס איש בית צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני לראות את ישוע חפצנו. ויבא פילפוס ויגד זאת אל אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל ישוע. ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן האדם. אמן אמן אני אמר לכם אם לא יפל גרגר החטא אל תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה. האהב את נפשו יאבדנה והשנא את נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח. החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי. עתה נבהלה נפשי ומה אמר הושיעני אבי מן השעה הזאת אך על כן באתי אל השעה הזאת. אבי פאר את שמך ותצא בת קול מן השמים גם פארתי וגם אוסיף לפאר. והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו. ויען ישוע ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם למענכם. עתה משפט בא על העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה. ואני בהנשאי מעל הארץ אמשך כלם אלי. וזאת דבר לרמוז אי זה מות הוא עתיד למות. ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן האדם צריך להנשא ומי בן האדם הלזה. ויאמר אליהם ישוע אך למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך. בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את הדברים האלה דבר ישוע וילך לו ויסתר מפניהם. רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל זאת לא האמינו בו. למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה. על כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו. השע עיניהם והשמין לבבם פן יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם. כזאת דבר ישעיהו בראותו את תפארתו וינבא עליו. אולם רבים אף מן השרים האמינו בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר לא ינדו. כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים. ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא בי הוא מאמין כי אם בשלח אתי. והראה אתי את אשר שלחני הוא ראה. אני באתי לאור אל העולם למען כל אשר יאמין בי לא ישב בחשך. והשמע את דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא באתי לשפט את העולם כי אם להושיע את העולם. ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון. כי אני לא מלבי דברתי כי אם אבי השלח אתי הוא צוני את אשר אמר ואת אשר אדבר. ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר.
ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ. ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למסרו. וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאלהים בא ואל אלהים ישוב. ויקם מעל השלחן ויפשט את בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה. ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה. ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את רגלי. ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי כן תדע. ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען ישוע אם לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי. ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את רגלי כי אם גם את ידי ואת ראשי. ויאמר אליו ישוע המרחץ אין לו לרחץ עוד כי אם את הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם. כי ידע מי ימסרהו על כן אמר לא כלכם טהורים. ויהי אחרי אשר רחץ את רגלים וילבש את בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם. אתם קראים לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי אני הוא. לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חיבים לרחץ איש את רגלי אחיו. כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם. אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו. אם ידעתם זאת אשריכם אם כן תעשו. לא על כלכם דברתי יודע אני את אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא. אמן אמן אני אמר לכם כי כל המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את שלחי. ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני. ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר. ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישוע אשר ישוע אהבו. וירמז לו שמעון פטרוס לדרש מי הוא זה אשר דבר עליו. ויפל על לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא. ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל פתי לתתו לו ויטבל את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות. ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה. ומן המסבים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת. כי יש אשר חשבו כי אמר אליו ישוע קנה לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה. והוא בקחתו את פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה. הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו. אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו. בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה. מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון. בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם. ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי. ויאמר אליו פטרוס מדוע לא אוכל עתה ללכת אחריך הן נפשי בעד נפשך אתן. ויען אתו ישוע הכי תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים.
אל יבהל לבבכם האמינו באלהים ובי האמינו. בבית אבי מעונות רבות ואם לא כן הוא כי עתה הגדתי לכם הנני הלך להכין מקום לכם. והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום שוב אשוב ולקחתי אתכם אלי למען באשר אהיה שם תהיו גם אתם. ואל אשר אני הולך שמה ידעתם ואת הדרך ידעתם. ויאמר אליו תומא אדני לא ידענו אנה אתה הלך ואיככה נדע את הדרך. ויאמר אליו ישוע אנכי הנני הדרך והאמת והחיים לא יבא איש אל האב כי אם על ידי. לו ידעתם אתי גם את אבי ידעתם ומעתה ידעתם אתו וראיתם אתו. ויאמר אליו פילפוס אדני הראנו נא את האב ודי לנו. ויאמר אליו ישוע זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פילפוס הטרם תדעני הראה אתי ראה את האב ולמה זה תאמר הראנו את האב. האינך מאמין כי אנכי באבי ואבי בי הוא הדברים אשר אדבר אליכם לא מנפשי אנכי דבר כי אבי השכן בקרבי הוא עשה את המעשים. האמינו לי כי אנכי באבי ואבי בי הוא ואם לא אך בגלל המעשים האמינו לי. אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי יעשה גם הוא את המעשים אשר אנכי עשה וגדלות מאלה יעשה כי אני הולך אל אבי. וכל אשר תשאלו בשמי אעשנו למען יכבד האב בבנו. כי תשאלו דבר בשמי אני אעשנו. אם אהבתם אתי את מצותי תשמרו. ואני אשאלה מאבי והוא יתן לכם פרקליט אחר אשר ישכן אתכם לנצח. את רוח האמת אשר לא יכל העולם להשיגו באשר לא יראהו ולא ידעהו ואתם ידעתם אתו כי אתכם שכן הוא אף יהיה בתוככם. לא אעזבכם יתומים אבואה אליכם. עוד מעט והעולם לא יוסיף לראות אתי ואתם תראוני כי חי אני וגם אתם חיה תחיו. והיה ביום ההוא ידוע תדעו כי אני באבי ואתם בי ואני בכם. מי אשר מצותי אתו וינצרן זה הוא אשר יאהבני ואהבי אהוב הוא לאבי ואני אהבהו ואליו אתודע. ויאמר אליו יהודה לא יהודה איש קריות אדני מה הוא זה כי תחפץ להתודע אלינו ולא לעולם. ויען ישוע ויאמר אליו איש כי יאהבני ישמר את דברי ואבי יאהב אתו ונבואה אליו ונשים אצלו מעונתנו. ואשר לא יאהבני הוא לא ישמר את דברי והדבר אשר שמעתם לא שלי הוא כי אם של אבי אשר שלחני. את אלה דברתי אליכם בעוד היותי עמכם. והפרקליט תוח הקדש אשר ישלחנו אבי בשמי הוא ילמדכם את כל ויזכירכם את כל אשר הגדתי לכם. שלום אניח לכם את שלומי אתן לכם לא כאשר יתן העולם אנכי נתן לכם אל יבהל לבבכם ואל יחת. הלא שמעתם כי אמרתי אליכם אלך לי ואשובה אליכם אם אהב תאהבוני כי עתה תשמחו באמרי לכם כי הלך אני אל האב כי אבי גדול ממני. ועתה הנה הגדתי זאת לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו. לא ארבה עוד אמרים עמכם כי יבוא שר העולם הזה ובי אין לו מאומה. אך למען ידע העולם כי את אבי אני אהב וכאשר צוני אבי כן אני עשה קומו ונלכה מזה.
אנכי הגפן האמתית ואבי הוא הכרם. כל שריג בי אשר איננו עשה פרי יסירנו ואשר יעשה פרי יטהרנו להרבות את פריו. אתם כעת מטהרים בעבור דברי אשר דברתי אליכם. עמדו בי ואני בכם כאשר השריג בל יעשה פרי מאליו אם לא יעמד בגפן כן גם אתם אם לא תעמדו בי. אנכי הוא הגפן ואתם השריגים העמד בי ואני בו הוא יעשה פרי לרב כי בלעדי לא תוכלון עשות מאומה. איש אשר לא יעמד בי השלך כשריג החוצה וייבש וילקטום וישליכום אל תוך האש והיה לבער. והיה אם תעמדו בי ודברי יהיו בכם ככל חפצכם תשאלו ויעשה לכם. בזאת נכבד אבי בעשותכם פרי לרב והייתם לי לתלמידים. כאשר אהבני אבי אהבתי אתכם גם אני ואתם עמדו באהבתי. אם תשמרו את מצותי תעמדו באהבתי כאשר שמרתי גם אני את מצות אבי ועמדתי באהבתו. את אלה דברתי אליכם בעבור תהיה שמחתי בכם ותמלא שמחתכם. הנה זאת מצותי כי תאהבון איש את אחיו כאשר אהבתיכם. אין לאיש אהבה יתרה מתתו את נפשו בעד ידידיו. ואתם ידידי אתם אם תעשו את אשר אני מצוה אתכם. לא אקרא לכם עוד עבדים כי העבד איננו ידע את אשר יעשה אדניו כי אם אמרתי ידידי אתם כי כל אשר שמעתי מאת אבי הודעתי אתכם. לא אתם בחרתם בי כי אם אנכי בחרתי בכם והפקדתי אתכם ללכת ולעשות פרי ופריכם יקום והיה כל אשר תשאלו מאבי בשמי יתן לכם. את אלה אני מצוה אתכם למען תאהבון איש את אחיו. אם העולם שנא אתכם דעו כי אתי שנא ראשונה. אלו מן העולם הייתם כי אז אהב העולם את אשר לו ויען כי אינכם מן העולם כי אם בחרתי אתכם מתוך העולם לכן העולם ישנא אתכם. זכרו את דברי אשר דברתי אליכם העבד איננו גדול מאדניו אם רדפו אתי גם אתכם ירדפו אם שמרו את דברי גם את דברכם ישמרו. אבל כל זאת יעשו לכם בעבור שמי כי לא ידעו את שלחי. לולא באתי ודברתי אליהם לא היה בהם חטא ועתה לא יוכלון להתנצל על חטאתם. השנא אתי ישנא גם את אבי. לולא עשיתי בתוכם את המעשים אשר איש זולתי לא עשה לא היה בהם חטא ועתה ראו וישנאו גם אתי גם את אבי. אך למלאת דבר הכתוב בתורתם שנאת חנם שנאוני. ובבוא הפרקליט אשר אשלחנו לכם מאת אבי רוח האמת היוצא מאת אבי הוא יעיד עלי. וגם אתם תעידו כי מראש הייתם עמדי.
את אלה דברתי אליכם למען לא תכשלו. הנה ינדו אתכם ואף באה השעה אשר כל הרג אתכם ידמה להקריב עבודה לאלהים. וכזאת יעשו לכם יען גם את אבי וגם אתי לא ידעו. אבל הגדתי לכם את אלה למען אשר בבא השעה תזכרום כי אנכי אמרתי אליכם וכאלה לא אמרתי אליכם מראש כי הייתי עמכם. ועתה הלך אנכי אל שלחי ולא ישאלני איש מכם אנה תלך. אך על דברי את אלה אליכם מלא לבבכם עצבת. אולם האמת אגיד לכם כי לכתי אך טוב לכם כי אם לא אלך לא יבא אליכם הפרקליט ואם אלך אשלחהו אליכם. והיה בבאו יוכיח את העולם על דבר החטא והצדק והמשפט. על החטא כי לא האמינו בי. ועל הצדק כי אלך אל אבי ולא תוסיפו לראות אתי. ועל המשפט כי נדון שר העולם הזה. עוד רבות לי להגיד לכם אך לא תוכלון שאת עתה. ורוח האמת בבאו הוא ידריך אתכם אל כל האמת כי לא ידבר מעצמו כי אם אשר ישמע ידבר והאתיות יגיד לכם. הוא יפארני כי משלי יקח ויגיד לכם. כל אשר לאבי לי הוא על כן אמרתי כי משלי יקח ויגיד לכם. הן מעט ולא תראוני ועוד מעט ותחזוני כי אני הלך אל אבי. ומקצת תלמידיו נדברו איש אל אחיו לאמר מה זה אמר אלינו הן מעט ולא תראוני ועוד מעט ותחזוני ואמרו אני הלך אל אבי. ויאמרו מה זה אשר אמר מעט לא ידענו מה דבר. וידע ישוע כי עם לבבם לשאל אתו ויאמר אליהם העל זאת אתם דרשים ביניכם כי אמרתי הן מעט ולא תראוני ועוד מעט ותחזוני. אמן אמן אני אמר לכם כי אתם תבכו ותילילו והעולם ישמח הן אתם תעצבו אכן עצבכם יהפך לששון. האשה בלדתה עצב לה כי באה עתה ואחרי ילדה את הילד לא תזכר עוד את עצבונה משמחתה כי אדם נולד לעולם. וגם אתם כעת תתעצבו אך אשוב אראה אתכם ושש לבכם ואין לקח שמחתכם מכם. וביום ההוא לא תשאלוני דבר אמן אמן אני אמר לכם כי כל אשר תשאלו מאת אבי בשמי יתננו לכם. עד עתה לא שאלתם דבר בשמי שאלו ותקחו למען תמלא שמחתכם. את אלה דברתי אליכם במשלים אכן שעה באה ולא אדבר עוד אליכם במשלים כי אם ברור אמלל לכם על אבי. ביום ההוא תשאלו בשמי ואינני אמר לכם כי אני אעתיר לאבי בעדכם. כי אבי גם הוא אהב אתכם עקב אשר אהבתוני והאמנתם כי מאת אלהים יצאתי. מאת האב יצאתי ואבא לעולם אשובה אעזב את העולם ואלך אל אבי. ויאמרו אליו תלמידיו הנה כעת ברור תמלל ולא תמשל משל. עתה ידענו כי כל ידעת ולא תצטרך כי ישאלך איש בזאת נאמין כי מאת אלהים יצאת. ויען אתם ישוע עתה תאמינו. הנה שעה באה ועתה זה הגיעה ונפצותם איש איש לביתו ואתי תעזבו לבדי ואינני לבדי כי אבי עמדי. את אלה דברתי אליכם למען בי יהיה לכם שלום בעולם יהיה לכם עני אך יאמץ לבבכם אני נצחתי את העולם.
את אלה דבר ישוע וישא עיניו השמימה ויאמר אבי הנה באה השעה פאר את בנך למען גם בנך יפארך. כאשר נתת לו השלטן על כל בשר למען יתן חיי עולמים לכל אשר נתת לו. ואלה הם חיי העולמים לדעת אתך אשר אתה לבדך אל אמת ואת ישוע המשיח אשר שלחת. אני פארתיך בארץ כליתי פעלך אשר צויתני לעשות. ועתה פארני אתה אבי עמך בכבוד אשר היה לי עמך טרם היות העולם. את שמך הודעתי לבני האדם אשר נתתם לי מתוך העולם לך היו ולי נתת אתם ואת דברך נצרו. ועתה ידעו כי כל אשר נתת לי מעמך הוא. כי הדברים אשר נתת לי נתתי להם והם קבלום ויכירו באמת כי מעמך יצאתי ויאמינו כי אתה שלחתני. אני בעדם אעתיר לך לא בעד העולם אעתיר כי אם בעד אלה אשר נתת לי כי לך המה. וכל אשר לי לך הוא ושלך שלי ונתפארתי בהם. ואני אינני עוד בעולם והם בעולם המה ואני בא אליך אבי הקדוש נצר בשמך את אשר נתתם לי למען יהיו אחד כמנו. בהיותי עמהם בעולם אני נצרתי אתם בשמך את אשר נתתם לי שמרתי ולא אבד מהם איש זולתי בן האבדון למלאת דבר הכתוב. ועתה הנני בא אליך ואלה אני מדבר בעולם למען תמלא להם שמחתי בקרבם. אני נתתי להם את דברך והעולם שנא אתם יען כי לא מן העולם המה כאשר גם אנכי לא מן העולם אני. ולא אעתיר לך אשר תקחם מן העולם רק שתצרם מן הרע. מן העולם אינמו כאשר גם אנכי אינני מן העולם. קדש אתם באמתך דברך אמת הוא. כאשר אתה שלחת אתי אל העולם כן גם אני שלחתי אתם אל העולם. והתקדשתי בעדם למען יהיו גם הם מקדשים באמת. אולם לא לבד בעד אלה אנכי מעתיר לך כי אם גם בעד המאמינים בי על פי דברם. למען יהיו כלם אחד כאשר אתה אבי בי אתה ואני בך והיו גם המה בנו כאשר למען יאמין העולם כי אתה שלחתני. ואני נתתי להם את הכבוד אשר נתת לי למען יהיו אחד כאשר אנחנו אחד נחנו. אני בהם ואתה בי למען יהיו משלמים לאחד ולמען ידע העולם כי אתה שלחתני ואהבת אתם כאשר אהבתני. אבי חפצתי כי גם הם אשר נתתם לי יהיו עמי באשר אהיה אני למען יחזו את כבודי אשר נתת לי כי אהבתני לפני מוסדות עולם. אבי הצדיק הן העולם לא ידעך ואני ידעתיך ואלה הכירו כי אתה שלחתני. ואני הודעתים את שמך ואוסיף להודיעם למען תהיה בם האהבה אשר אהבתני ואני אהיה בהם.
ויהי ככלות ישוע לדבר את הדברים האלה ויצא החוצה עם תלמידיו מעבר לנחל קדרון ושם גן ויבא בו הוא ותלמידיו. וגם יהודה מוסרו ידע את המקום כי פעמים רבות נועד שמה ישוע עם תלמידיו. ויקח יהודה את הגדוד ומשרתים מאת הכהנים הגדולים והפרושים ויבא שמה בנרות ובלפידים ובכלי נשק. וישוע ידע את כל אשר יבא עליו ויצא ויאמר אליהם את מי תבקשו. ויענו ויאמרו את ישוע הנצרי ויאמר אליהם ישוע אני הוא וגם יהודה מוסרו עמד אצלם. ויהי בדבר ישוע אליהם אני הוא ויסגו אחור ויפלו ארצה. ויסף וישאל אתם את מי תבקשו ויאמרו את ישוע הנצרי. ויען ישוע הלא אמרתי לכם אני הוא לכן אם אתי תבקשו הניחו לאלה וילכו. למלאת הדבר אשר אמר מאלה אשר נתת לי לא אבד לי אף אחד. ולשמעון פטרוס חרב וישלפה ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית ושם העבד מלכוס. ויאמר ישוע אל פטרוס השב חרבך אל נדנה הכי לא אשתה את הכוס אשר נתן לי אבי. אז תפשו הגדוד ושר האלף ומשרתי היהודים את ישוע ויאסרהו. ויוליכהו בראשונה אל חנן והוא חתן קיפא אשר שמש בכהנה גדולה בשנה ההיא. הוא קיפא אשר יעץ את היהודים כי טוב אשר איש אחד יאבד בעד כל העם. ושמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו אחרי ישוע והתלמיד ההוא היה נודע לכהן הגדול ויבא עם ישוע לחצר הכהן הגדול. ופטרוס עמד מחוץ לפתח ויצא התלמיד האחר המידע לכהן הגדול וידבר אל השערת ויבא את פטרוס פנימה. ותאמר האמה השערת אל פטרוס הלא גם אתה מתלמידי האיש הזה ויאמר אינני. והעבדים והמשרתים בערו אש גחלים כי עת קר היתה ויעמדו שם ויתחממו וגם פטרוס עמד עמם ומתחמם. וישאל הכהן הגדול את ישוע על תלמידיו ועל לקחו. ויען אתו ישוע אנכי בגלוי דברתי אל העולם ותמיד למדתי בבית הכנסת ובבית המקדש אשר כל היהודים נקהלים שמה ולא דברתי דבר בסתר. ומה תשאל אתי שאל נא את השמעים מה שדברתי אליהם הנם יודעים את אשר אמרתי. ויהי כדברו הדברים האלה ויך אחד המשרתים העמד שמה את ישוע על הלחי ויאמר הכזאת תענה את הכהן הגדול. ויען אותו ישוע אם רעה דברתי תנה עד כי רעה היא ואם טוב מדוע תסטרני. וישלחהו חנן אסור בזקים אל קיפא הכהן הגדול. ושמעון פטרוס עמד ומתחמם ויאמרו אליו הלא גם אתה מתלמידיו ויכחש ויאמר אינני. ויאמר איש מעבדי הכהן הגדול והוא מודע לאשר קצץ פטרוס את אזנו הלא ראיתיך עמו בתוך הגן. ויסף פטרוס לכחש ופתאם קרא התרנגול. ויוליכו את ישוע מבית קיפא אל בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל בית המשפט למען אשר לא יטמאו כי אם יאכלו את הפסח. ויצא פילטוס אליהם ויאמר על מה תאשימו את האיש הזה. ויענו ויאמרו אליו לולא היה זה עשה רע כי עתה לא הסגרנהו אליך. ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם עמכם ועשו משפטו כתורתכם ויאמרו אליו היהודים אין לנו רשיון להמית איש. למלאת דבר ישוע אשר דבר לרמז אי זה מות עתיד הוא למות. וישב פילטוס אל בית המשפט ויקרא אל ישוע ויאמר אליו האתה הוא מלך היהודים. ויען אתו ישוע המלבך תדבר זאת או אחרים הגידו לך עלי. ויען פילטוס האף אנכי יהודי הלא עמך וראשי הכהנים הסגירוך אלי מה עשית. ויען ישוע מלכותי איננה מן העולם הזה אם היתה מלכותי מן העולם הזה כי אז נלחמו לי משרתי לבלתי המסר ביד היהודים ועתה מלכותי איננה מפה. ויאמר אליו פילטוס אם כן אפוא מלך אתה ויען ישוע אתה אמרת כי מלך אנכי לזה נולדתי ולזה באתי בעולם להעיד לאמת כל אשר הוא מן האמת ישמע בקולי. ויאמר אליו פילטוס מה היא האמת ואחרי דברו זאת יצא שנית אל היהודים ויאמר אליהם אני לא מצאתי בו כל עון. הן מנהג הוא בכם כי אשלח לכם איש אחד חפשי בפסח היש את נפשכם כי אשלח לכם את מלך היהודים. ויוסיפו ויצעקו לאמר לא את האיש הזה אלא את בר אבא ובר אבא היה מרצח.
אז לקח פילטוס את ישוע וייסרהו בשוטים. וישרגו אנשי הצבא עטרת קצים וישימו אתו על ראשו ויעטהו לבוש ארגמן. ויאמרו שלום לך מלך היהודים ויכהו על הלחי. ויצא פילטוס עוד החוצה ויאמר אליהם הנני מוציא אתו אליכם למען תדעו כי לא מצאתי בו כל עון. וישוע יצא החוץ ועליו עטרת הקצים ולבוש הארגמן ויאמר אליהם פילטוס הנה האדם. ויהי כאשר ראהו הכהנים הגדולים והמשרתים ויצעקו לאמר הצלב הצלב ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם והצליבהו כי אנכי לא מצאתי בו אשמה. ויענו היהודים תורה יש לנו ועל פי תורתנו חיב מות הוא כי עשה עצמו לבן אלהים. ויהי כשמע פילטוס את הדבר הזה ויאסף לרא עוד. וישב ויבא אל בית המשפט ויאמר אל ישוע מאין אתה ולא השיבו ישוע דבר. ויאמר אליו פילטוס אלי לא תדבר הלא ידעת כי יש לאל ידי לצלבך ויש לאל ידי לשלחך. ויען ישוע לא היתה לך רשות עלי לולא נתן לך מלמעלה לכן עון המסגיר אתי אליך גדול מעונך. אז יבקש פילטוס לשלחו והיהודים צעקו ויאמרו אם תשלח את זה אינך אהב לקיסר כי כל המתנשא להיות מלך מרד הוא בקיסר. ויהי כשמע פילטוס את הדבר הזה הוציא את ישוע החוצה וישב על כסא המשפט במקום הנקרא בשם רצפה ובלשונם גבתא. ואז היתה הכנת הפסח והשעה כשעה הששית ויאמר אל היהודים הנה מלככם והם צעקו טול טול צלב אתו. ויאמר אליהם פילטוס הצלב אצלב את מלככם ויענו ראשי הכהנים אין לנו מלך כי אם הקיסר. אז מסרו אליהם להצליבו ויקחו את ישוע ויוליכהו. וישא את צלבו ויצא אל המקום הנקרא מקום הגלגלת ובלשונם גלגלתא. ויצלבו אתו שמה ושני אנשים אחרים עמו מזה אחד ומזה אחד וישוע בתוך. ופילטוס כתב על לוח וישם על הצלב וזה מכתבו ישוע הנצרי מלך היהודים. ויהודים רבים קראו את המכתב הזה כי המקום אשר נצלב שם ישוע היה קרוב אל העיר והמכתב היה בלשון עבר יון ורומי. ויאמרו ראשי כהני היהודים אל פילטוס אל נא תכתב מלך היהודים כי אם אשר אמר אני מלך היהודים. ויען פילטוס ויאמר את אשר כתבתי כתבתי. ויהי כאשר צלבו אנשי הצבא את ישוע ויקחו את בגדיו ויחלקום לארבעה חלקים לאיש איש חלק אחד וגם את כתנתו והכתנת לא היתה תפורה כי אם מעשה ארג מלמעלה ועד קצה. ויאמרו איש אל אחיו אל נא נקרעה לקרעים אך נפיל עליה גורל למי תהיה למלאת דבר הכתוב יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל ויעשו כן אנשי הצבא. ועל יד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו מרים אשת קלופס ומרים המגדלית. וירא ישוע את אמו ואת תלמידו אשר אהב עמדים אצלו ויאמר אל אמו אשה הנה זה בנך. ואחר אמר אל תלמידו הנה זאת אמך ומן השעה ההיא אסף אתה התלמיד אל ביתו. ויהי מאחרי כן כאשר ידע ישוע כי עתה זה כלה הכל למען ימלא הכתוב כלו אמר צמאתי. ושם כלי מלא חמץ ויטבלו ספוג בחמץ וישימהו על אזוב ויקריבהו אל פיו. ויקח ישוע את החמץ ויאמר כלה ויט את ראשו ויפקד את רוחו. ולמען לא תשארנה הגויות על הצלב ביום השבת כי ערב שבת היה וגדול יום השבת ההוא שאלו היהודים מן פילטוס לשבר את שוקיהם ולהוריד אתם. ויבאו אנשי הצבא וישברו את שוקי הראשון והשני הנצלבים עמו. ויבאו אל ישוע ובראתם כי כבר מת לא שברו את שוקיו. אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את צדו וכרגע יצא דם ומים. והראה זאת העיד ועדותו נאמנה והוא יודע כי האמת יגיד למען גם אתם תאמינו. כי כל זאת היתה למלאת הכתוב ועצם לא תשברו בו. ועוד כתוב אחר אמר והביט אליו את אשר דקרו. ויהי אחרי כן בא יוסף הרמתי והוא תלמיד ישוע אך בסתר מפני היהודים וישאל מאת פילטוס אשר יתנהו לשאת את גופת ישוע וינח לו פילטוס ויבא וישא את גופת ישוע. ויבא גם נקדימון אשר בא לפנים בלילה אל ישוע ויבא ערוב מר ואהלות כמאה ליטרין. ויקחו את גופת ישוע ויחתלוה בתכריכין עם הבשמים כאשר נהגים היהודים לקבר את מתיהם. ובמקום אשר נצלב שם היה גן ובגן קבר חדש אשר לא הושם בו איש עד עתה. שם שמו את ישוע כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב.
ויהי באחד בשבת לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מרים המגדלית אל הקבר ותרא את האבן מוסרה מעל הקבר. ותרץ ותבא אל שמעון פטרוס ואל התלמיד האחר אשר חשק בו ישוע ותאמר אליהם הנה נשאו את האדון מקברו ולא ידענו איפה הניחהו. ויצא פטרוס והתלמיד האחר וילכו אל הקבר. וירוצו שניהם יחדו וימהר התלמיד האחר לרוץ ויעבר את פטרוס ויבא ראשונה אל הקבר. וישקף אל תוכו וירא את התכריכין מנחים אך לא בא פנימה. ויבא שמעון פטרוס אחריו והוא נכנס אל הקבר וירא את התכריכין מנחים. והסודר אשר היתה על ראשו איננה מנחת אצל התכריכין כי אם מקפלת לבדה במקומה. ויבא שמה גם התלמיד האחר אשר בא ראשונה אל הקבר וירא ויאמן. כי לא הבינו עד עתה את הכתוב אשר קום יקום מעם המתים. וישובו התלמידים וילכו אל ביתם. ומרים עמדה בוכיה מחוץ לקבר ויהי בבכותה ותשקף אל תוך הקבר. ותרא שני מלאכים לבושי לבנים ישבים במקום אשר שמו שם את גופת ישוע אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו. ויאמרו אליה אשה למה תבכי ותאמר אליהם כי נשאו מזה את אדני ולא ידעתי איפה הניחהו. ויהי בדברה זאת ותפן אחריה ותרא את ישוע עמד ולא ידעה כי הוא ישוע. ויאמר אליה ישוע אשה למה תבכי את מי תבקשי והיא חשבה כי הוא שמר הגן ותאמר אליו אדני אם אתה נשאת אתו מזה הגידה נא לי איפה הנחתו ולקחתיו משם. ויאמר אליה ישוע מרים ותפן ותאמר אליו רבוני הוא מורה. ויאמר אליה ישוע אל תגעי בי כי עוד לא עליתי אל אבי אך לכי נא אל אחי ואמרי אליהם אני עלה אל אבי ואביכם ואל אלהי ואלהיכם. ותבא מרים המגדלית ותספר אל התלמידים כי ראתה את האדון וכזאת דבר אליה. ויהי לעת ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נסגרו דלתות הבית אשר נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא ישוע ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שלום לכם. ובדברו זאת הראה אתם את ידיו ואת צדו וישמחו התלמידים בראותם את האדון. ויסף ישוע לדבר אליהם שלום לכם כאשר שלח אתי האב כן אנכי שלח אתכם. ויהי בדברו זאת ויפח בהם ויאמר אליהם קחו לכם את רוח הקדש. והיה כל אשר תסלחו את חטאתם ונסלח להם ואשר תאשימו יאשמו. ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא היה בתוכם כבוא ישוע. ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את האדון ויאמר אליהם אם לא אראה בידיו את רשם המסמרות ואשים את אצבעתי במקום המסמרות ואשים את ידי בצדו לא אאמין. ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית פנימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם. ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חסר אמונה כי אם מאמין. ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי. ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים. והנה גם אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא נכתבו בספר הזה. אך אלה נכתבו למען תאמינו כי ישוע הוא המשיח בן אלהים ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו.
ויהי אחרי כן ויסף ישוע הגלות אל תלמידיו על ים טיבריה וכה נגלה אליהם. שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו. ויאמר אליהם שמעון פטרוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה. הבקר אור וישוע עמד על שפת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא. ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין. ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים. ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל פטרוס זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון פטרוס כי הוא האדון ויחגר את מעילו כי עירום היה ויתנפל אל הים. והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן היבשה כי אם כמאתים אמה וימשכו את המכמרת עם הדגים. ויהי כצאתם אל היבשה ויראו שם גחלי אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל. ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן הדגים אשר אחזתם עתה. ויעל שמעון פטרוס וימשך את המכמרת אל היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף כי רבים היו. ויאמר אליהם ישוע באו ברו לחם ואין גם אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה כי ידעו אשר הוא האדון. ויבא ישוע ויקח את הלחם ויתן להם וגם את הדגים. וזאת היא הפעם השלישית אשר נגלה ישוע אל תלמידיו אחרי קומו מעם המתים. ויהי אחרי אכלם אמר ישוע אל שמעון פטרוס שמעון בן יונה התאהב אתי יותר מאלה ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו רעה את טלאי. ויאמר אליו עוד הפעם שמעון בן יונה התאהב אתי ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו נהג את צאני. ויאמר אליו פעם שלישית שמעון בן יונה התאהב אתי ויתעצב פטרוס על כי אמר אליו בשלישית התאהב אתי ויאמר אליו אדני את כל אתה יודע וידעת כי אהבתיך ויאמר אליו ישוע רעה את צאני. אמן אמן אני אמר לך בהיותך צעיר לימים אתה חגרת את עצמך ותלך אל אשר חפצת והיה כאשר תזקן ופרשת כפיך ואחר יחגרך ונשאך אל אשר לא תחפץ. וכל זאת דבר לרמז על המיתה אשר יכבד בה את האלהים ויהי ככלותו לדבר ויאמר אליו לך אחרי. ויפן פטרוס וירא את התלמיד אשר ישוע אהבו הלך אחריהם הוא הנפל על לבו בעת הסעודה וגם שאל אדני מי הוא זה אשר ימסרך. ויהי בראות אתו פטרוס ויאמר אל ישוע אדני וזה מה הוא. ויאמר אליו ישוע אם חפצי כי ישאר עד באי מה לך ולזאת אתה לך אחרי. על כן יצא הדבר הזה בין האחים כי התלמיד ההוא לא ימות וישוע לא אמר לו כי לא ימות אך אמר אם חפצי כי ישאר עד באי מה זה לך. זה הוא התלמיד המעיד על אלה ואשר כתב כל זאת וידענו כי עדותו נאמנה. ויש עוד מעשים רבים אחרים אשר עשה ישוע ואם יכתבו כלם לאחד אחד אחשבה כי גם העולם כלו לא יכיל את הספרים אשר יכתבו אמן.
הן המאמר הראשון תאופילוס עשיתיהו על כל אשר החל ישוע לעשות וללמד. עד היום אשר לקח למרום אחרי צותו ברוח הקדש את השליחים אשר בחר בהם. ואשר גם התיצב להם חי אחרי ענותו באתות רבות בהראותו אליהם ארבעים יום וידבר על מלכות האלהים. ובאכלו לחם עמהם צוה אתם לבלתי סור מירושלים כי אם להוחיל להבטחת האב אשר שמעתם ממני. כי יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש בקרוב אחרי הימים האלה. ויהי כאשר נאספו יחדו וישאלהו לאמר אדנינו המשיב אתה בעת הזאת את המלוכה לישראל. ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר יעד האב בשלטנו. אבל תקבלו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשמרון ועד קצה הארץ. ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם. ויביטו אחריו השמימה בעברו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם. ויאמרו אתם אנשי הגליל מה תעמדו פה ועיניכם השמימה ישוע זה אשר לקח מאתכם השמימה כן בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה השמימה. ויפנו וילכו ירושלימה מן ההר הנקרא הר הזיתים והוא קרוב לירושלים דרך תחום שבת. ויבאו העירה ויעלו אל העליה אשר היו ישבים בה פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי פילפוס ותומא בר תלמי ומתי יעקב בן חלפי ושמעון הקנא ויהודה בן יעקב. כל אלה היו שקדים יחדו בלב אחד להתפלל ולהתחנן ועמהם הנשים ומרים אם ישוע וגם אחיו. ובימים האלה קם פטרוס בתוך התלמידים ומספר שמות הנקהלים יחד כמאה ועשרים ויאמר. אנשים אחים מן הצרך היה כי ימלא הכתוב ההוא אשר דבר מקדם רוח הקדש בפי דוד על יהודה אשר היה מוליך את תפשי ישוע. כי היה נמנה אתנו וזכה בגורל השרות הזה. והנה הוא קנה לו שדה במחיר הרשעה ויפל על פניו ארצה ויבקע בתוך וישפכו כל מעיו. וגם נודעה זאת לכל ישבי ירושלים ויקרא בשפתם לשדה ההוא חקל דמא הוא שדה הדם. כי כתוב בספר תהלים תהי טירתו נשמה ואל יהי בה ישב ופקדתו יקח אחר. ועל כן מן הצרך כי מן האנשים האלה אשר התהלכו אתנו כל ימי היות אדנינו ישוע יוצא ובא לפנינו. החל מטבילת יוחנן עד יום הלקחו מאתנו כי אחד מהם יהיה לעד עמנו על קומו מן המתים. ויעמידו שנים את יוסף הנקרא בר שבא והוא מכנה יוסטוס ואת מתיה. ויתפללו ויאמרו אתה אדני היודע כל הלבבות הראה נא מן השנים האלה את האחד אשר בחרת בו. לקחת את גורל השרות הזה והשליחות אשר סר ממנה יהודה להלך אל מקומו. ויפילו גורלות ויפל הגורל על מתיה ויספח אל עשתי עשר השליחים.
וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד. ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו. ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם. וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף. ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים. ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו. וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה. ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו. פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא. פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים. כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים. וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת. ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה. אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי. כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה. אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא. והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון. וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו. ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן. השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא. והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט. אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם. אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו. והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו. כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט. לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח. כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת. תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך. אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה. והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו. לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת. את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו. ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים. כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני. עד אשית איביך הדם לרגליך. לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם. ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות. ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש. כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו. ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה. ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש. ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה. ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים. וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות. ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו. ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית. ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים.
ופטרוס ויוחנן עלים יחדו אל המקדש לעת התפלה בשעה התשיעית. ואיש אחד פסח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש. ויהי כראותו את פטרוס ואת יוחנן באים אל המקדש ויבקש לקחת מאתם צדקה. ויסתכל בו פטרוס וגם יוחנן ויאמר אליו הביטה אלינו. וישם פניו אליהם בקותו לקחת מאתם דבר. ויאמר פטרוס כסף וזהב אין לי אבל את אשר בידי אתננו לך בשם ישוע המשיח הנצרי קום התהלך. ויאחז ביד ימינו ויקם אותו ויתחזקו פתאם רגליו וקרסליו. ויקפץ ויתהלך ויבא אתם אל המקדש מתהלך ומרקד ומשבח את האלהים. ויראהו כל העם מתהלך ומשבח את האלהים. ויכירו אותו כי הוא אשר היה ישב לשאל צדקה בשער המקדש המהדר וימלאו שמה ושממון על הנעשה לו. ויהי הוא מחזיק בפטרוס וביוחנן וירץ אליהם כל העם אל האולם הנקרא אולם של שלמה וישתוממו. וירא פטרוס ויען ויאמר אל העם אנשי ישראל מה אתם תמהים על זאת ומה תסתכלו בנו כאלו אנחנו בכחנו ובחסידותנו שמנו את זה מתהלך. אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב אלהי אבותינו הוא פאר את עבדו ישוע אשר אתם מסרתם אותו וכחשתם בו בפני פילטוס כשהיה דן לפטרו. אבל אתם כחשתם בקדוש ובצדיק ובקשתם כי יחן לכם איש רצח. ואת שר החיים הרגתם אשר האלהים הקימו מן המתים ואנחנו עדיו. ולמען אמונת שמו חזק שמו את האיש הזה אשר אתם ראים ומכירים אתו והאמונה אשר לנו על ידו היא העלתה לו את הארכה הזאת לעיני כלכם. ועתה אחי ידע אני כי בבלי דעת עשיתם גם אתם גם ראשיכם. והאלהים ככה מלא את אשר הגיד מקדם בפי כל נביאיו כי יענה המשיח. לכן הנחמו ושובו וימחו חטאיכם. למען אשר יבאו ימי רוחה מלפני יהוה וישלח את אשר בשרו לכם מקדם את ישוע המשיח. אשר צריך כי יקבלהו השמים עד ימי שוב כל הדברים לתקונם אשר דבר עליהם האלהים בפי נביאיו הקדושים מימי עולם. הן משה אמר אל אבותינו נביא יקים לכם יהוה אלהיכם מקרב אחיכם כמני אליו תשמעון ככל אשר ידבר אליכם. והיה כל הנפש אשר לא תשמע אל הנביא ההוא ונכרתה מעמיה. וגם כל הנביאים משמואל ואשר נבאו אחריו כלם הגידו מראש את הימים האלה. אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת האלהים עם אבותינו באמרו אל אברהם ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה. לכם בראשונה העמיד האלהים את עבדו ישוע וישלחהו לברך אתכם בשובכם כל איש מרע מעלליכם.
ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים. כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים. וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב. ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים. ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים. וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול. ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת. וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל. אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע. יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא. והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה. ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע. ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע. ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר. ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו. ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו. אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה. ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע. ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם. כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו. ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה. כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת. ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים. ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם. אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו. כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת. לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות. ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם. בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש. ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב. וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות. ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם. כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם. וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו. ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים. גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים.
ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו. ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים. ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה. הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים. וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים. ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו. ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה. ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה. ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה. ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה. ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה. ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה. ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם. אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד. עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם. וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם. ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה. וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר. ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר. לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה. והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם. וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר. את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם. ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה. ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם. וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו. ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר. הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה. ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם. אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ. את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים. ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו. ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם. ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט. ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם. כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין. ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו. ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר. ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים. וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם. ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה. וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח.
בימים ההם כאשר רבו התלמידים היתה תלונת היונים על העבריים על אשר העלימו עיניהם מאלמנותיהם לבלתי תת להן יום יום את ארוחתן. ויקראו שנים העשר את המון התלמידים ויאמרו לא נאוה לנו כי נעזב את דבר האלהים ונשמש את השלחנות. לכן אחי ברו לכם שבעה אנשים מקרבכם אשר שם טוב להם ומלאים רוח הקדש וחכמה ונפקידם על הענין הזה. ואנחנו נשקד על התפלה ועל שמוש הדבר. וייטב הדבר לפני כל ההמון ויבחרו את אסטפנוס איש מלא אמונה ורוח הקדש ואת פילפוס ואת פרוכורוס ואת ניקנור ואת טימון ואת פרמנס ואת ניקלס גר אנטיוכיא. את אלה העמידו לפני השליחים ויתפללו ויסמכו את ידיהם עליהם. ויהי דבר האלהים הולך וגדל וירב מספר התלמידים בירושלים עד מאד וגם המון רב מן הכהנים נכנעו אל האמונה. ואסטפנוס מלא אמונה וגבורה ויעש אתות ומופתים גדולים בקרב העם. ויקומו אנשים מבית הכנסת הנקרא על שם הליברטינים ושל קורינים ואלכסנדריים ומן בני קיליקיא ואסיא ויתוכחו עם אסטפנוס. ולא יכלו עמד לנגד החכמה והרוח אשר דבר בו. ויסיתו בו אנשים אמרים שמענו אתו מדבר גדופים במשה ובאלהים. ויעוררו את העם ואת הזקנים והסופרים ויקומו עליו ויחטפהו ויביאהו לפני הסנהדרין. ויעמידו עדי שקר אשר אמרו האיש הזה איננו חדל מהטיח דברים נגד מקום הקדש הזה ונגד התורה. כי שמענהו אמר זה ישוע הנצרי יתץ את המקום הזה וישנה את החקים אשר מסר לנו משה. ויסתכלו בו כל הישבים בסנהדרין ויראו את פניו כפני מלאך אלהים.
ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו. ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו אלהי הכבוד נראה אל אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן. ויאמר אליו לך לך מארצך וממולדתך ובא אל הארץ אשר אראך. ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה. ולא נתן לו נחלה בה אף לא מדרך כף רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא היה לו בן. ויאמר לו אלהים כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי כן יצאו ויעבדוני במקום הזה. ויתן לו את ברית המילה ובכן הוליד את יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את שנים עשר האבות. ויקנאו האבות ביוסף וימכרו אותו מצרימה ואלהים היה עמו. ויצילהו מכל צרותיו ויתן לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על מצרים ועל כל ביתו. ויהי רעב על כל ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא מצאו אכל. וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח שמה את אבותינו בפעם הראשונה. ובפעם השנית התודע יוסף אל אחיו ומולדת יוסף נגלתה לפרעה. וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו בשבעים וחמש נפש. וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו. ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם. ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע אלהים לאברהם ויגדל העם וירב במצרים. עד כי קם מלך אחר אשר לא ידע את יוסף. וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את עלליהם אל פני השדה לבלתי החיותם. בעת ההיא נולד משה ויהי טוב לאלהים ויהי אמון בבית אביו שלשה ירחים. וכאשר השלך אספה אתו בת פרעה ותגדלהו לה לבן. וילמד משה בכל חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים. ובמלאת לו ארבעים שנה עלה על לבו לפקד את אחיו בני ישראל. וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את המצרי. ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו. ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את אחיו. והעשק את רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו. הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את המצרי. ויברח משה על הדבר הזה ויהי גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים. ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת אש מתוך הסנה. וירא משה ויתמה על המראה ובסורו לראות ויהי קול יהוה אליו. אנכי אלהי אבותיך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה ויירא מהביט. ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה. הוא משה אשר כחשו בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח האלהים לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה. והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים סוף ובמדבר ארבעים שנה. הוא משה אשר אמר אל בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון. הוא אשר היה בקהל במדבר עם המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו. הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה. ויאמרו אל אהרן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם. ויפן מהם האלהים ויתנם לעבד את צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. ונשאתם את סכת מלכם ואת כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל. משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה. ואבותינו לקחהו וגם הביאהו אתם הם ויהושע ברשתם את ארצות הגוים אשר גרש אתם אלהים מפני אבותינו עד ימי דוד. והוא מצא חן בעיני אלהים וישאל למצא משכנות לאלהי יעקב. ושלמה בנה לו בית. אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא. השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי אמר יהוה ואי זה מקום מנוחתי. הלא את כל אלה ידי עשתה. קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוח הקדש כאבותיכם גם אתם. מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם אף המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו. אתם אשר קבלתם את התורה על ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה. ויהי כשמעם את אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם. והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את כבוד אלהים ואת ישוע נצב לימין האלהים. ויאמר הנני ראה את השמים נפתחים ואת בן האדם נצב לימין האלהים. ויצעקו בקול גדול ויאטמו את אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד. וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול. ויסקלו את אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את רוחי. ויכרע על ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל תשמר להם את החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן.
ושאול גם הוא היה רצה בהרגתו ותהי ביום ההוא רדיפה גדולה על הקהלה אשר בירושלים ויפצו כלם בערי יהודה ושמרון לבד מן השליחים. וישאו אנשים חסידים את אסטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול. ושאול החריב את הקהלה וישוטט בבתים ויסחב משם אנשים ונשים ויסגירם לכלא. והנפוצים עברו בארץ ויבשרו את הדבר. ופילפוס ירד אל עיר שמרון ויכרז להם את המשיח. ויקשב המון העם בלב אחד אל אמרי פילפוס בשמעם ובראותם את האתות אשר עשה. כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים ופסחים וירפאו. ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא. ואיש אחד ושמו שמעון היה מלפנים בעיר מכשף ומשמים את עם שמרון באמרו על נפשו כי גדול הוא. ויקשיבו אליו מקטנם ועד גדולם לאמר זה הוא גבורת האלהים הגדולה. ויקשיבו אליו על היותו משמים אותם בכשפיו ימים רבים. ויהי כאשר האמינו לפילפוס בבשרו את מלכות האלהים ואת שם ישוע המשיח ויטבלו אנשים ונשים. ויאמן שמעון גם הוא ויטבל וידבק בפילפוס וירא את האתות והמפתים הגדלים אשר נעשו וישתומם. וישמעו השליחים אשר בירושלים כי קבלה שמרון את דבר האלהים וישלחו אליהם את פטרוס ואת יוחנן. וירדו שמה ויתפללו בעדם אשר יקבלו את רוח הקדש. כי הרוח לא צלחה עד עתה על אחד מהם והם רק נטבלים בשם האדון ישוע. ויסמכו את ידיהם עליהם ויקבלו את רוח הקדש. ויהי בראות שמעון כי בסמיכות ידי השליחים נתן רוח הקדש ויבא לפניהם כסף. ויאמר תנו נא גם לי את היכלת הזאת אשר יקבל את רוח הקדש כל אשר אשים עליו את ידי. ויאמר אליו פטרוס כספך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את מתת האלהים. אין לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני האלהים. ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אל האלהים אולי תסלח לך מזמת לבבך. כי ראה אנכי כי באת לידי מרורת רוש וחרצבות רשע. ויען שמעון ויאמר העתירו אתם בעדי אל יהוה לבלתי בוא עלי דבר מכל אשר אמריתם. והמה אחרי אשר העידה ודברו את דבר יהוה שבו ירושלים ויבשרו את הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרונים. וידבר מלאך יהוה אל פילפוס לאמר קום לך הנגבה על הדרך הירדת מירושלים עזתה והיא חרבה. ויקם וילך והנה איש כושי והוא סריס ושליט לקנדק מלכת כוש וממנה על כל גנזיה אשר עלה אל ירושלים להשתחות. ויהי בשובו והוא ישב על מרכבתו וקרא בספר ישעיה הנביא. ויאמר הרוח אל פילפוס גשה והלוה על המרכבה הזאת. וירץ פילפוס אליה וישמע אתו קרא בספר ישעיה הנביא ויאמר הגם תבין את אשר אתה קורא. ויאמר ואיככה אוכל אם אין איש אשר יורני ויבקש מאת פילפוס לעלות ולשבת אצלו. וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו. בעצר משפטו לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזרו מארץ חייו. ויען הסריס ויאמר אל פילפוס אשאלה ממך על מי הנביא מדבר את זאת על נפשו או על איש אחר. ויפתח פילפוס את פיו ויחל מן הכתוב הזה ויבשר אותו את ישוע. ויהי בעברם בדרך ויבאו אל מקום מים ויאמר הסריס הנה מים מה ימנעני מהטבל. ויאמר פילפוס אם מאמין אתה בכל לבבך מתר לך ויען ויאמר אני מאמין כי ישוע המשיח בן האלהים הוא. ויצו להעמיד את המרכבה וירדו שניהם אל תוך המים פילפוס והסריס ויטבל אותו. ויהי כי עלו מן המים וישא רוח יהוה את פילפוס ולא יסף הסריס לראותו כי הלך לדרכו שמח. ופילפוס נמצא באשדוד ויעבר ויבשר בכל הערים עד באו לקסרין.
ושאול עודנו יפח זעם ורצח על תלמידי האדון ויבא אל הכהן הגדול. וישאל מאתו מכתבים לדמשק אל בתי הכנסיות למען אשר יאסר את אשר ימצא בדרך ההיא אנשים או נשים ויביאם ירושלים. ויהי הוא הלך וקרב לדמשק והנה פתאם נגה עליו מסביב אור מן השמים. ויפל ארצה וישמע קול מדבר אליו שאול שאול למה תרדפני. ויאמר מי אתה אדני ויאמר האדון אנכי ישוע אשר אתה רודף קשה לך לבעט בדרבנות. והוא חרד ונבעת ויאמר אדני מה תחפץ ואעשה ויען האדון קום לך העירה ויאמר לך את אשר עליך לעשות. והאנשים אשר הלכו אתו עמדו נאלמים כי שמעו את הקול ואיש לא הביטו. ויקם שאול מן הארץ ובפתחו את עיניו לא ראה איש ויחזיקו בידו ויוליכהו לדמשק. ויחשכו עיניו מראות שלשת ימים ולא אכל ולא שתה. ותלמיד אחד היה בדמשק חנניה שמו ויאמר אליו האדון במחזה חנניה ויאמר הנני אדני. ויאמר אליו האדון קום לך אל הרחוב הנקרא הישר ושאל בבית יהודה לאיש טרסי ושמו שאול כי הנה הוא מתפלל. וירא במחזה והנה איש ושמו חנניה בא החדרה ושם עליו את ידו למען ישוב ויראה. ויען חנניה ויאמר אדני שמעתי רבים מספרים על האיש הזה כמה רעות עשה לקדושיך בירושלים. וגם פה רשיון יש לו מאת ראשי הכהנים לאסר את כל הקראים בשמך. ויאמר אליו האדון לך כי כלי חפץ הוא לי לשאת את שמי לפני גוים ומלכים ולפני בני ישראל. כי אני אראהו כמה יש לו לסבל למען שמי. וילך חנניה ויבא הביתה וישם את ידיו עליו ויאמר שאול אחי האדון ישוע הנראה אליך בדרך אשר באת בה שלחני למען תשוב ותראה ותמלא רוח הקדש. וכרגע נפלו מעל עיניו כמו קשקשים וישב פתאם לראות ויקם ויטבל. ויאכל לחם ויחזק וישב שאול ימים אחדים עם התלמידים אשר בדמשק. וימהר ויקרא בבתי הכנסיות את המשיח לאמר כי הוא הוא בן האלהים. וישתוממו כל השמעים ויאמרו הלא זה הוא אשר האביד בירושלים את קראי השם הזה ולמען זאת בא הנה להביאם אסורים לפני ראשי הכהנים. ושאול היה הולך וחזק ויהם את היהודים ישבי דמשק בהוכיחו כי זה הוא המשיח. ויהי כי ארכו לו שם הימים ויועצו היהודים יחדו להמיתו. ויודע לשאול ארבם והמה שמרו את השערים יומם ולילה למען ימיתהו. ויקחו אתו התלמידים לילה ויורידהו בסל בעד החומה. ויהי כבוא שאול ירושלימה ויבקש להלות אל התלמידים וייראו כלם מפניו ולא האמינו כי תלמיד הוא. ויקח אתו בר נבא ויביאהו אל השליחים ויספר להם את אשר ראה בדרך את האדון וכי הוא דבר אליו ואיך בדמשק השמיע בבטחון את שם ישוע. ויהי אתם יוצא ובא בירושלים. ויקרא בבטחון בשם האדון ישוע וידבר ויתוכח גם עם היהודים היונים והם זממו להמיתו. וישמעו האחים ויורידו אתו לקסרין וישלחהו אל טרסוס. ויהי שלום לקהלות בכל מקמות יהודה והגליל ושמרון ותבנינה ותתהלכנה ביראת האדון ותרבינה בנחמת רוח הקדש. ויהי בסבב פטרוס בכל המקמות וירד גם אל הקדושים אשר ישבו בלד. וימצא שם איש שמו אניס והוא שכב על משכבו זה שמנה שנים והוא נכה אברים. ויאמר אליו פטרוס אניס רפאך ישוע המשיח קום הצע לך אתה ויקם פתאם. ויראו אותו כל ישבי לד והשרון ויפנו אל האדון. ותלמידה ביפו ושמה טביתא תרגומו צביה והיא מלאה מעשים טובים וצדקות אשר עשתה. ויהי בימים ההם ותחלה ותמת וירחצו אתה וישימוה בעליה. ולד קרובה היא ליפו וישמעו התלמידים כי פטרוס שם וישלחו אליו שני אנשים ויפצרו בו לבלתי העצל לעבר אליהם. ויקם פטרוס וילך אתם ובבאו העלהו אל העליה ותנשנה אליו כל האלמנות בוכיות ומראות לו את הכתנת ואת הבגדים אשר עשתה צביה בעודה עמהן. ויוצא פטרוס את כלם החוצה ויכרע על ברכיו ויתפלל ויפן אל גויתה ויאמר טביתא קומי ותפתח את עיניה ותרא את פטרוס ותתעודד. וישלח ידו ויקם אתה ויקרא את הקדושים ואת האלמנות ויעמד אתה חיה לפניהם. ויודע הדבר בכל יפו ויאמינו רבים באדון. ויואל לשבת ביפו ימים רבים עם בורסי אחד ושמו שמעון.
ואיש היה בקסרין ושמו קרניליוס שר מאה מן הגדוד הנקרא האיטלקי. והוא חסיד וירא אלהים עם כל בני ביתו ועשה צדקות הרבה לעם ומתפלל תמיד לאלהים. ומחזה נראה אליו כשעה התשיעית ליום וירא מלאך אלהים בא אליו פנימה ואמר קרניליוס. ויבט אליו ויירא ויאמר מה זה אדני ויאמר אליו תפלותיך וצדקותיך עלו לזכרון לפני האלהים. ועתה שלח לך אנשים אל יפו והבא אליך את שמעון המכנה פטרוס. הוא מתגורר עם בורסי אחד שמעון שמו אשר ביתו על יד הים הוא יאמר לך את אשר עליך לעשות. וילך לו המלאך הדבר אל קרניליוס ויקרא אל שנים מעבדי ביתו ואל איש מלחמה אחד ירא אלהים מן העמדים תמיד לפניו לשרתו. ויספר להם את כל הדברים וישלחם אל יפו. ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל פטרוס על הגג להתפלל כשעה הששית. והוא רעב ויתאו לטעם לחם ובהכינם לו נפלה תרדמה עליו. וירא את השמים נפתחים והנה כלי ירד אליו כדמות מטפחת בד גדולה ויורד בארבע כנפותיו על הארץ. ובתוכו מכל בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים. ויהי קול אליו לאמר קום פטרוס זבח ואכל. ויאמר פטרוס חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל פגול וטמא. ויהי עוד קול אליו פעם שנית לאמר את אשר טהר האלהים אתה אל תטמאנו. וכן היה שלש פעמים והכלי שב והעלה השמימה. ויהי בהתפעם רוח פטרוס על המראה אשר ראה והנה האנשים השלוחים מאת קרניליוס שאלו לבית שמעון ויעמדו על הפתח. ויקראו וידרשו היש מתגורר שם שמעון המכנה פטרוס. ופטרוס עודנו חשב עם לבבו על המראה והרוח אמר אליו הנה שלשה אנשים מבקשים אותך. לכן קום רד ולכה נא אתם ואל תתמהמה כי אנכי שלחתים. וירד פטרוס אל האנשים הנשלחים אליו מאת קרניליוס ויאמר אנכי האיש אשר אתם מבקשים למה זה באתם הנה. ויאמרו קרניליוס שר מאה איש צדיק וירא אלהים ולו שם טוב בכל עם היהודים צוה על פי מלאך קדוש לקרא לך אל ביתו ולשמע דברים מפיך. ויקרא אתם אליו ויאספם הביתה ויהי ממחרת ויצא פטרוס אתם ומקצת האחים אשר ביפו הלכו עמו. ולמחרתו באו אל קסרין וקרניליוס מחכה להם ועמו בני משפחתו וקרוביו ומידעיו הנקהלים אליו. ויהי כבוא פטרוס ויצא קרניליוס לקראתו ויפל לרגליו וישתחו. ויקם אותו פטרוס ויאמר קום כי גם אני אנוש אנכי. וידבר אתו ויבא הביתה וימצא רבים נאספים שמה. ויאמר אליהם אתם ידעתם כי אסור הוא לאיש יהודי להלות ולקרב אל נכרי ואתי הורה אלהים לבלתי אמר חל או טמא על כל אדם. ובעבור זאת כאשר נקראתי לא נמנעתי מהלך ועתה אשאלכם מדוע קראתם לי. ויאמר קרניליוס זה ארבעה ימים הייתי צם עד השעה הזאת ובשעה התשיעית התפללתי בתוך ביתי והנה איש נצב לפני בלבוש זהר. ויאמר קרניליוס נשמעה תפלתך וצדקותיך היו לזכרון לפני האלהים. ועתה שלח אל יפו וקרא אליך את שמעון המכנה פטרוס מתגורר הוא בבית שמעון הבורסי על הים אשר בבואו ידבר לך. ואמהר ואשלח אליך ואתה היטבת לעשות אשר באת אלי והננו כלנו פה לפני האלהים לשמע את כל אשר צוית מאת יהוה. ויפתח פטרוס את פיו ויאמר עתה ידעתי באמת כי האלהים איננו נשא פנים. כי אם בכל עם ועם הירא אותו ועשה צדק רצוי הוא לפניו. וישלח את דברו לבני ישראל ויבשר את השלום על ידי ישוע המשיח והוא אדון הכל. אתם ידעתם את הדבר הנעשה בכל יהודה החל מן הגליל אחרי הטבילה אשר קרא אותה יוחנן. את אשר משח האלהים את ישוע הנצרי ברוח הקדש ובגבורה ויעבר בארץ עשה חסד ורפא את כל הנכבשים תחת יד השטן כי האלהים היה עמו. ואנחנו עדים על כל אשר עשה בארץ היהודים ובירושלים ואשר הרגהו בהוקיעם אתו על העץ. אותו הקים האלהים ביום השלישי ויתנהו להראות בגלוי. לא לכל העם כי אם לנו העדים אשר האלהים בחר בהם מראש אשר אכלנו ושתינו אתו אחרי קומו מן המתים. ויצו אתנו להשמיע לעם ולהעיד כי אתו שם האלהים לשופט החיים והמתים. ועליו כל הנביאים מעידים כי יקבלו סליחת החטאים בשמו כל המאמינים בו. עוד פטרוס מדבר הדברים האלה ורוח הקדש צלחה על כל השמעים את הדבר. והמאמינים בני המילה אשר באו את פטרוס השתוממו כי מתנת רוח הקדש נשפכה גם על הגוים. כי שמעו אתם ממללים בלשנות ומגדלים את האלהים. ויען פטרוס ויאמר היוכל איש למנע את המים מטבל את אלה אשר קבלו את רוח הקדש גם הם כמנו. ויצו לטבל אתם בשם האדון ויבקשו ממנו לשבת אתם ימים אחדים.
וישמעו השליחים והאחים אשר ביהודה כי קבלו גם הגוים את דבר האלהים. ויהי כאשר עלה פטרוס ירושלים ויריבו עמו בני המילה לאמר. אל אנשים אשר להם ערלה באת ותאכל אתם לחם. ויחל פטרוס ויספר להם את כל אשר קרהו לאמר. מתפלל הייתי בעיר יפו וארדם וארא מראה והנה כלי כדמות מטפחת בד גדולה יורד מן השמים ותורד בארבע כנפותיה ותבא עדי. והסתכלתי בה ואבין וארא את בהמת הארץ ואת החיה ורמש האדמה ועוף השמים. ואשמע גם קול האמר אלי קום פטרוס זבח ואכל. ואמר חלילה לי אדני כי כל פגול וטמא לא בא בפי מעולם. ויענני הקול שנית מן השמים ויאמר את אשר טהר האלהים אתה אל תטמאנו. וכן היה שלש פעמים והכל שב והעלה השמימה. והנה כרגע שלשה אנשים עמדים על פתח הבית אשר אנכי שם והמה שלוחים אלי מקסרין. ויאמר אלי הרוח ללכת אתם ולבלתי התמהמה וילכו אתי גם ששת האחים האלה ונבוא אל בית האיש. ויגד לנו את אשר ראה המלאך נצב בביתו ואמר אליו שלח אל יפו אנשים וקרא אליך את שמעון המכנה פטרוס. והוא ידבר אליך דברים אשר תושע בהם אתה וכל ביתך. וכאשר החלותי לדבר צלחה עליהם רוח הקדש כאשר צלחה עלינו בתחלה. ואזכר את דבר האדון אשר אמר יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש. ועתה אם מתנה אחת נתן האלהים להם ולנו המאמינים באדון ישוע המשיח מי אנכי כי אעצר לאלהים. ויהי כשמעם זאת ויחרישו ויהללו את האלהים ויאמרו אכן גם לגוים נתן האלהים התשובה לחיים. והנפוצים מפני הצרה אשר היתה על אודת אסטפנוס הלכו ובאו עד פינוקיא וקפרוס ואנטיוכיא ולא דברו את הדבר כי אם אל היהודים לבדם. ויהי בתוכם אנשי קפרוס וקוריני אשר באו אל אנטיוכיא וידברו גם אל היונים ויבשרו אתם את האדון ישוע. ותהי עמהם יד יהוה ומספר רב האמינו וישובו אל האדון. וישמע הדבר באזני הקהלה אשר בירושלים וישלחו את בר נבא אל אנטיוכיא. ויבא שמה וישמח כראתו את חסד האלהים ויזהר את כלם לדבקה באדון בלב נכון. כי איש טוב היה ומלא רוח הקדש ואמונה ויאספו לאדון עם רב. וילך בר נבא משם אל טרסוס לבקש את שאול וימצא אתו ויביאהו אל אנטיוכיא. ויהיו ישבים יחד בקהלה שנה תמימה ומלמדים עם רב אז הוחל באנטיוכיא לקרא את התלמידים בשם משיחיים. ויהי בימים ההם ויבאו נביאים מירושלים אל אנטיוכיא. ויקם אחד מהם ושמו אגבוס ויגד על פי הרוח כי רעב גדול יבוא על כל ישבי תבל ויהי כן בימי קלודיוס. ויועצו התלמידים לשלח איש איש מאשר תשיג ידו לעזרת האחים הישבים ביהודה. וכן גם עשו וישלחו אל הזקנים על ידי בר נבא ושאול.
בעת ההיא שלח המלך הורדוס את ידו להרע לאנשים מן הקהל. וימת את יעקב אחי יוחנן בחרב. וירא כי טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם את פטרוס והימים ימי חג המצות. ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם. פטרוס היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל האלהים. ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן פטרוס בין שני אנשי צבא והוא אסור בשנים זקים ושמרי הפתח שמרים את המשמר. והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו. ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי. ויצא וילך אחריו ולא ידע אם אמת הוא הנעשה לו על ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו. ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם. ויהי בשובו אל דעתו ויאמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל מזמת עם היהודים. הוא חשב כזאת והוא בא עד בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס אשר נקהלו שם רבים והם מתפללים יחד. וידפק על דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי. ותכר את קול פטרוס ומשמחתה לא פתחה לו אם דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי פטרוס עמד על השער. ויאמרו אליה משגעת את והיא מתאמצת כי כן הוא ויאמרו מלאכו הוא. ופטרוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו. והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר הוציאו האדון מן המשמר ויאמר הגידו את זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך לו למקום אחר. הבקר אור ומבוכה לא קטנה היתה בין אנשי הצבא על פטרוס מה היה לו. ויהי כאשר בקש אותו הורדוס ולא מצאו חקר את השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל קסרין וישב שם. ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את בלסטוס אשר על חדר המלך ויבקשו שלום יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך. ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו. ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם. ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע. ודבר אלהים הולך ורב. וישובו בר נבא ושאול מירושלים אחרי כלותם את השמוש ויקחו אתם את יוחנן המכנה מרקוס.
ואנשים נביאים ומלמדים היו באנטיוכיא בקהלה אשר בה בר נבא ושמעון הנקרא ניגר ולוקיוס הקוריני ומנחם אשר גדל עם הורדוס שר הרבע ושאול. ויהי בשרתם את יהוה ובצומם ויאמר רוח הקדש הבדילו לי את בר נבא ואת שאול למלאכה אשר קראתים לה. ויצומו ויתפללו ויסמכו את ידיהם עליהם וישלחום. והמה המשלחים על ידי רוח הקדש ירדו אל סלוקיא ומשם באו באניה אל קפרוס. ויבאו אל עיר סלמיס ויגידו את דבר האלהים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם יוחנן למשרת. ויעברו בכל האי עד פפוס וימצאו איש מגוש אחד נביא שקר איש יהודי ושמו בר ישוע. אשר היה עם סרגיוס פולוס שר המדינה איש נבון והוא קרא אליו את בר נבא ואת שאול ויתאו לשמע את דבר האלהים. ויעמד לנגדם אלימא המגוש כי זה תרגום שמו ויבקש להטות את השר מן האמונה. ושאול הנקרא גם פולוס מלא רוח הקדש ויסתכל בו. ויאמר אתה המלא כל מרמה וכל עולה בן בליעל ושונא כל צדק הלא תחדל לסלף את דרכי יהוה הישרים. ועתה הנה יד יהוה בך והיית עור ולא תראה את השמש עד עת מועד ותפל עליו פתאם אפלה וחשכה ויפן הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו. והשר כאשר ראה את המעשה האמין וישתומם על תורת האדון. ויצאו פולוס והאנשים אשר אתו מפפוס וירדו באניה ויבאו אל פרגי אשר בפמפוליא ויעזב אתם יוחנן וישב ירושלים. והמה נסעו מפרגי ויבאו אל אנטיוכיא אשר בפיסדיא ויבאו אל בית הכנסת ביום השבת וישבו. ויהי אחר קריאת התורה והנביאים וישלחו אליהם ראשי הכנסת לאמר אנשים אחים אם יש לכם דבר מוסר לעם דברו. ויקם פולוס וינף ידו ויאמר אנשי ישראל ויראי אלהים שמעו. אלהי העם הזה אלהי ישראל בחר באבותינו וירומם את העם בהיותם גרים בארץ מצרים ובזרוע רמה הוציאם משם. וישא אתם ויכלכלם במדבר כארבעים שנה. וישמד שבעה גוים בארץ כנען ויחלק את ארצם להם לנחלה. ואחרי כן נתן להם שפטים כארבע מאות וחמשים שנה עד ימי שמואל הנביא. וישאלו מלך ויתן להם אלהים את שאול בן קיש איש משבט בנימן ארבעים שנה. וכהסירו אותו ויקם את דוד למלך עליהם אשר גם העיד עליו לאמר מצאתי דוד את בן ישי איש כלבבי והוא יעשה את כל חפצי. וזה הוא אשר מזרעו הקים האלהים כפי ההבטחה גואל לישראל את ישוע. אשר לפני בואו קדם יוחנן לקרא את טבילת התשובה אל כל עם ישראל. ויהי ככלות יוחנן את מרוצתו ויאמר למי תחשבוני לא אני הוא כי הנה הוא בא אחרי ואני נקלתי מהתיר את נעלי רגליו. אנשים אחים בני משפחת אברהם ויראי אלהים אשר בקרבכם לכם שלוח דבר הישועה הזאת. כי ישבי ירושלים וראשיהם יען אשר לא הכירהו מלאו במשפטם אשר שפטהו את דברי הנביאים הנקראים בכל שבת. ואף כי לא מצאו בו משפט מות שאלו מאת פילטוס להמיתו. וכאשר השלימו את כל הדברים הכתובים עליו הורידו אותו מן העץ ויניחהו בקבר. אבל האלהים הקימו מן המתים. וירא ימים רבים אל העלים אתו מן הגליל ירושלימה והמה עתה עדיו אל העם. ואנחנו מבשרים אתכם את בשורת ההבטחה אשר היתה לאבותינו כי אתה מלא האלהים לבנינו בהקימו את ישוע. ככתוב במזמור השני בני אתה היום ילדתיך. ועל אשר הקים אתו מן המתים לבלתי שוב עוד לשחת כה אמר אתן לכם חסדי דוד הנאמנים. על כן הוא אמר גם במקום אחר לא תתן חסידך לראות שחת. כי דוד גוע אחרי שרתו בדורו לעצת האלהים ויאסף אל אבותיו וירא את השחת. ואשר האלהים הקים אותו הוא לא ראה השחת. לכן אנשים אחים יודע לכם כי על ידי זה הגד לכם סליחת החטאים. ובכל אשר לא יכלתם להצטדק בתורת משה כל המאמין יצדק על ידו. לכן השמרו לכם פן יבוא עליכם הנאמר בנביאים. ראו בגדים והתמהו ושמו כי פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי יספר לכם. ובצאת היהודים מבית הכנסת בקשו מהם הגוים לדבר אליהם את הדברים האלה בשבת הבאה. ורבים מן היהודים ומגרי הצדק הלכו אחרי פולוס ובר נבא בהפרד הקהל והמה דברו על לבם ויזהירום לעמד בחסד האלהים. ובשבת השנית נקהלה כמעט כל העיר לשמע את דבר יהוה. ויהי כראות היהודים את המון העם וימלאו קנאה ויכחישו את דברי פולוס הכחש וגדף. אז הגידו פולוס ובר נבא על פניהם לאמר בדין היה להשמיע אתכם בראשונה את דבר האלהים ועתה אחרי אשר מאסתם אותו ואינכם זכים בעיניכם לחיי העולם לכן הננו פנים אל הגוים. כי כן צוה עלינו האדון נתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ. וישמחו הגוים כשמעם ויהללו את דבר יהוה ויאמינו כל אשר היו מוכנים לחיי עולם. ויפרץ דבר יהוה בכל המקום. אך היהודים הסיתו את הנשים החסידות והחשובות ואת אצילי העיר ויעוררו רדיפה על פולוס ובר נבא ויגרשום מגבולם. והמה נערו עליהם את העפר מעל רגליהם וילכו לאיקניון. והתלמידים מלאו שמחה ורוח הקדש.
ויהי באיקניון ויבאו יחדו אל בית כנסת היהודים וידברו שם עד כי האמין המון רב מן היהודים ומן היונים. אך היהודים אשר לא האמינו עוררו והכעיסו את נפשות הגוים על האחים. וישבו שם ימים רבים וילמדו בבטחונם ביהוה העמיד על דבר חסדו בעשותו על ידם אתות ומופתים. ויחלק המון העיר לחצי אלה נטו אחרי היהודים ואלה אחרי השליחים. ויהי רגשת הגוים והיהודים עם ראשיהם להתעלל בהם ולסקלם. ויודע להם ויברחו לערי לוקוניא אל לוסטרא ודרבי וסביבותן. ויבשרו שם הבשורה. ואיש נכה רגלים היה בלוסטרא והוא ישב פסח מבטן אמו ולא הלך מימיו. וישמע את פולוס מדבר והוא הסתכל בו וירא כי אמונה בו להושע. ויאמר בקול גדול עמד הכן על רגליך וידלג ויתהלך. והמון העם כראותם את אשר עשה פולוס נשאו את קולם ויאמרו בלשון לוקונית ירדו אלינו האלהים בדמות אנשים. ויקראו לבר נבא בל ולפולוס קראו הרמיס באשר הוא ראש המדברים. וכהן בית בל אשר מחוץ לעירם הביא השערה שורים ועטרות ויחפץ לזבח הוא והמון העם. ויהי כשמע זאת השליחים פולוס ובר נבא ויקרעו את בגדיהם וירוצו אל תוך העם. ויצעקו לאמר אנשים למה תעשו כזאת גם אנחנו בני אדם חלשים כמוכם ונבשרה אתכם למען שוב תשובו מן הבליכם אלה אל אלהים חיים אשר עשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם. ואשר בדרות קדם הניח לכל הגוים ללכת בדרכיהם. וגם לא חדל להעיד על עצמו וייטב לנו בתתו מטר מן השמים ועתות שבע וימלא לבותינו מזון וששון. ואף בדברים האלה כמעט לא עצרו כח לכלוא את העם מזבח להם. ויבאו שמה יהודים מן אנטיוכיא ומן איקניון ויסיתו את העם וירגמו את פולוס באבנים ויסחבהו חוצה לעיר בחשבם כי מת. ויסבו אתו התלמידים ויקם ויבא העירה וממחרת יצא אל דרבי הוא ובר נבא. ויבשרו את הבשורה בעיר ההיא ואחרי העמידם תלמידים הרבה שבו אל לוסטרא ואיקניון ואנטיוכיא. ויחזקו את נפשות התלמידים ויזהירו אתם לעמד באמונה וכי רק בצרות רבות בוא נבוא אל מלכות האלהים. ויבחרו להם זקנים בכל קהלה וקהלה ויתפללו ויצומו ויפקידום ביד האדון אשר האמינו בו. ויעברו בפיסדיא ויבאו אל פמפוליא. וישמיעו את דבר יהוה בפרגי וירדו אל אטליא. ומשם באו באניה אל אנטיוכיא אשר נמסרו שם לחסד אלהים על המלאכה אשר מלאו אתה. ובבאם שמה הקהילו את העדה ויגידו את כל אשר עשה אתם האלהים ואת אשר פתח לגוים פתח האמונה. וישבו שם עם התלמידים ימים לא מעטים.
ואנשים ירדו מיהודה וילמדו את האחים לאמר אם לא תמולו כדת משה לא תושעון. ויהי על זאת ריב ומחלקת לא קלה לפולוס ולבר נבא עמהם ויגזרו כי פולוס ובר נבא ואחרים מהם יעלו ירושלים אל השליחים והזקנים על אדות השאלה הזאת. ותלוה אתם הקהלה ויעברו את פינוקיא ואת שמרון מספרים את תשובת הגוים וישמחו את כל האחים שמחה גדולה. ויהי כבאם ירושלים ויקבלו אתם הקהלה והשליחים והזקנים ויגידו להם את אשר הגדיל האלהים לעשות עמהם. ויקומו אנשים מאמינים מכת הפרושים ויאמרו כי חובה היא למול אתם ולצותם לשמר את תורת משה. ויקהלו השליחים והזקנים לעין בדבר הזה. ויהי ברבות המחלקת קם פטרוס ויאמר אליהם אנשים אחים אתם ידעתם כי מימים ראשים בי בחר האלהים מכלנו אשר ישמעו הגוים מפי את דבר הבשורה ויאמינו. והאלהים ידע הלבבות העיד עליהם בתתו גם להם את רוח הקדש כאשר נתן לנו. ולא הבדיל בינינו וביניהם כי טהר את לבבם על ידי האמונה. ועתה מה תנסו את האלהים לשום על על צוארי התלמידים אשר גם אבותינו גם אנחנו לא יכלנו לשאת. אבל בחסד ישוע המשיח אדנינו נאמין להושע כמוהם כמונו. ויחרישו כל הקהל וישמעו אל בר נבא ואל פולוס מספרים את האתות והמופתים אשר הרבה האלהים לעשות על ידיהם בקרב הגוים. ויכלו לדבר ויען יעקב ויאמר אנשים אחים שמעו אלי. שמעון ספר איך האלהים ראה לו בראשונה לקחת מבין הגוים עם לשמו. ולזאת מסכימים דברי הנביאים ככתוב. אחרי זאת אשוב ואקים את סכת דויד הנפלת והרסותיה אקים ובניתיה. למען ידרשו שארית אדם את יהוה וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם נאם יהוה עשה כל אלה. נודעים לאלהים מעולם כל מעשיו. ועל כן אני דן שלא להחמיר על השבים מן הגוים לאלהים. רק לכתב אליהם אשר ירחקו מטמאת האלילים ומן הזנות ומבשר הנחנק ומן הדם. כי משה מדרת עולם יש לו מגידיו בכל עיר ועיר ויקרא בבתי הכנסיות מדי שבת בשבתו. וייטב בעיני השליחים והזקנים עם כל הקהל לבחר מהם אנשים ולשלח אתם אל אנטיוכיא עם פולוס ובר נבא את יהודה המכנה בר שבא ואת סילא אנשי שם בין האחים. ויכתבו וישלחו על ידם לאמר אנחנו השליחים והזקנים והאחים שאלים לשלום האחים אשר מן הגוים באנטיוכיא ובסוריא ובקיליקיא. יען וביען שמענו כי יצאו מאתנו מבלבלים אתכם ומקלקלים נפשתיכם בדברים באמרם לכם להמול ולשמר את התורה אשר לא צוינו אותם. לכן טוב בעיני כלנו יחדו לבחר אנשים לשלחם אליכם עם חביבינו בר נבא ופולוס. אנשים אשר מסרו נפשם על שם אדנינו ישוע המשיח. על כן שלחנו את יהודה ואת סילא אשר גם המה יגידו זאת בפיהם. כי טוב לפני רוח הקדש ולפנינו לבלתי שום עליכם משא אחר לבד מאלה הדברים הצריכים. אשר תרחקו מזבחי אלילים ומן הדם ומבשר הנחנק ומן הזנות אם מאלה תשמרו את נפשתיכם תיטיבו לעשות ושלום לכם. וישלחו האנשים ויבאו אל אנטיוכיא ויקהילו את העם ויתנו להם את האגרת. ויקראו אתה וישמחו על הנחמה. ויהודה וסילא אשר גם הם נביאים נחמו האחים בדברים רבים ויחזקום. ויהיו שם ימים אחדים וישלחום האחים בשלום אל השליחים. וייטב בעיני סילא לשבת שם. ופולוס ובר נבא ישבו באנטיוכיא וילמדו ויבשרו את דבר יהוה המה וגם רבים אחרים עמם. ויהי מקץ ימים ויאמר פולוס אל בר נבא לכה ונשובה ונפקדה את אחינו בכל עיר ועיר אשר קראנו שם את דבר יהוה ונראה מה המה. ובר נבא יעץ לקחת אתם את יוחנן המכנה מרקוס. אך פולוס לא אבה לקחת אתם את האיש אשר סר מעליהם בפמפוליא ולא הלך אתם במלאכתם. ויהי רגז עד אשר נפרדו איש מאחיו ויקח בר נבא את מרקוס ויסע באניה אל קפרוס. ופולוס בחר לו את סילא וימסרהו האחים אל חסד יהוה ויצא. ויעבר בסוריא ובקיליקיא ויחזק את הקהלות.
ויבא אל דרבי ואל לוסטרא והנה שם תלמיד אחד ושמו טימותיוס והוא בן אשה יהודית מאמנת ואביו יוני. ויהי לו שם טוב בין האחים אשר בלוסטרא ובאיקניון. בו בחר פולוס אשר יצא אתו ויקח וימל אתו בעבור היהודים אשר במקמות ההם כי כלם ידעו את אביו כי יוני הוא. ויהי בעברם בערים וימסרו להם לשמר את הפקודים אשר גזרו השליחים והזקנים אשר בירושלים. ותתחזקנה הקהלות באמונה וירב מספרן יום יום. ויעברו בפרוגיא ובארץ גלטיא כי מנעם רוח הקדש מהשמיע את הדבר באסיא. וכבאם אל מוסיא הואילו ללכת אל ביתוניא ולא הניח להם הרוח. ויחלפו ממוסיא וירדו אל טרואס. וחזון נראה אל פולוס בלילה והנה איש מוקדון נצב והוא מבקש ממנו לאמר עבר אל מקדוניא ועזרנו. וכראתו את המחזה מיד בקשנו ללכת אל מקדוניא בהביננו כי האלהים קראנו שמה לבשר אתם הבשורה. ונצא מן טרואס ונרד באניה ונבא דרך ישרה אל סמותרקיא וממחרת אל נפוליס. ומשם אל פילפי ראשית ערי הפלך של מקדוניא והיא בת חורין ונשב בעיר הזאת ימים אחדים. וביום השבת יצאנו אל מחוץ לעיר אל יד הנהר אשר שם מקום תפלה כמנהגם ונשב ונדבר אל הנשים הנקהלות שמה. ואשה יראת אליהם ושמה לודיא מכרת ארגמן מעיר תיאטירא שמעה ויפתח יהוה את לבה להקשיב אל דברי פולוס. ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמר אם חשבתם אתי נאמנה לאדון באו נא אל ביתי ושבו בו ותפצר בנו. ויהי בלכתנו למקום התפלה ותפגע בנו שפחה בעלת אוב אשר עשתה הון רב לאדניה בקסמיה. ותלך אחרי פולוס ואחרינו הלוך וקרוא לאמר האנשים האלה עבדי אל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה. וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני פולוס הדבר הזה ויפן ויאמר אל הרוח אנכי מצוך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא. ויראו אדניה כי אזלה תוחלת בצעם ויתפשו את פולוס ואת סילא ויסחבום אל הרחוב לפני זקני העיר. ויביאום אל השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את עירנו והם יהודים. ומודיעים חקות אשר לא נכון לנו לקבלם ולעשתם כי רומיים אנחנו. ויקם גם העם עליהם והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים. ויהי אחרי הכות אתם מכה רבה וישליכום במשמר ויצוו את שומר האסורים לשמרם היטב. והוא כאשר צוה כן השליכם בחדר המשמר הפנימי וישם את רגליהם בסד. ויהי כחצות הלילה ויתפללו פולוס וסילא ויזמרו לאלהים והאסורים מקשיבים אליהם. ופתאם היה רעש גדול עד אשר זעו מוסדות בית הכלא וכרגע נפתחו כל הדלתות ומוסרות כלם נתקו. ושומר האסורים נעור משנתו ויהי כראתו את דלתות המשמר נפתחות וישלף חרבו ויבקש לאבד את עצמו בחשבו כי ברחו האסורים. ויקרא פולוס בקול גדול לאמר אל תעש לך מאומה רע כי פה אנחנו כלנו. וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי פולוס וסילא. ויוציאם החוצה ויאמר אדני מה עלי לעשות למען אושע. ויאמרו האמן באדון ישוע המשיח ותושע אתה וביתך. ויגידו לו את דבר יהוה ולכל אשר בביתו. ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את חבורתיהם וימהר להטבל הוא וכל אשר לו. ויעלם אל ביתו וישם שלחן לפניהם ויגל עם כל ביתו על היותו מאמין באלהים. ובחית הבקר שלחו השרים את השוטרים לאמר שלח את האנשים ההם. ויגד שמר האסורים לפולוס את הדברים האלה לאמר שלחו השרים לפטר אתכם ועתה צאו ולכו בשלום. ויאמר פולוס אליהם הכה הכונו נגד כל העם בלא דין ומשפט ואנחנו אנשים רומיים וישליכו אתנו במשמר ועתה נסתר יגרשונו אל נא כי אם יבאו המה ויוציאונו. ויגידו השטרים לשרים את הדברים האלה ויהי כשמעם כי רומיים הם וייראו. ויבאו ויחלו פניהם ויוציאום וישאלו מהם לצאת מן העיר. ויצאו מן המשמר ויבאו אל בית לודיא ויראו את האחים ויזהירום וילכו לדרכם.
ויהי אחרי עברם באמפפוליס ובאפלוינא ויבאו אל תסלוניקי אשר שם בית כנסת היהודים. ופולוס נכנס אליהם כמשפטו ושלש שבתות דבר עמהם בדברי הכתובים. פתוח והוכח להם כי צריך היה אשר יענה המשיח ויקום מן המתים וכי זה הוא המשיח ישוע אשר אני מגיד לכם. ויאמינו מקצתם ויספחו על פולוס וסילא וגם יראי אלהים מן היונים לרב וגם נשים חשובות מספר לא מעט. ויקנאו הסוררים שביהודים ויקחו להם אנשי בליעל מבטלני השוק ויקבצו המון ויהמו את העיר ויסבו על בית יסון ויבקשו להביאם חוצה אל העם. וכאשר לא מצאו אותם סחבו את יסון ואנשים מן האחים לפני ראשי העיר ויצעקו לאמר הנה המדיחים את כל ישבי תבל באו גם הלום. ויסון אסף אתם אל ביתו והם כלם עשים נגד דתי הקיסר באמרם כי יש מלך אחר והוא ישוע. ויחרידו את העם ואת ראשי העיר אשר שמעו את זאת. ויקחו ערבון מידי יסון ומידי האחרים ואחרי כן פטרום. והאחים מהרו לשלח את פולוס ואת סילא לילה לברואה והם בבאם שמה הלכו לבית כנסת היהודים. ואלה היו נדיבים מאנשי תסלוניקי ויקבלו את הדבר בכל לב וידרשו בכתובים יום יום לדעת אם כן הוא הדבר. ויאמינו הרבה מהם וגם מן הנשים החשובות היוניות ומן האנשים לא מעט. ויהי כאשר שמעו היהודים אשר מתסלוניקי כי מגיד פולוס את דבר אלהים גם בברואה ויבאו ויעררו את העם גם שמה. וימהרו האחים וישלחו את פולוס ללכת עד הים וסילא וטימותיוס נשארו שם. והמלוים את פולוס הוליכהו עד אתינס ויקבלו מצותו אל סילא וטימותיוס כי בוא יבאו אליו במהרה וילכו. ויהי באתינס ופולוס מהכה להם ותתחמץ רוחו בקרבו בראתו את העיר מלאה אלילים. על כן בבית הכנסת דבר עם היהודים ועם יראי אלהים ובשוק יום יום עם הנקרים אליו. וגם מקצת הפילוסופים מתלמידי אפיקורוס ומחברת האסטוא התגרו בו ויש אשר אמרו מה יאמר המפטפט הלז ואחרים אמרים כפי הנראה הוא מגיד אלהי נכר יען כי בשר אתם את ישוע ואת התחיה. ויאחזוהו ויביאהו אל גבעת המשפט הנקראה בשם אריופגוס ויאמרו הנוכל לדעת מה היא זו התורה החדשה אשר אתה משמיע. כי דברים זרים אתה מביא באזנינו והננו חפצים לדעת מה ענינם. כי האתיניים כלם וגם הנכרים הגרים שם לא חשו לדבר אחר כי אם לספר או לשמע חדשות. ויעמד פולוס בתוך ועד השפטים ויאמר אנשי אתינס הנני ראה בכל כי יראי אלים אתם מאד. כי אני עבר ומתבונן אל עבדות אלהיכם ואמצא מזבח אחד כתוב עליו לאל הנעלם ועתה את אשר עבדתם ואינכם ידעים אתו אני מגיד לכם. האל אשר עשה את העולם וכל אשר בו לא ישכן בהיכלות מעשה ידים כי הוא אדון השמים והארץ. גם לא ישרתוהו ידי בני אדם כאלו יצטרך לדבר כי הוא הנתן לכל חיים ונשמה וכל דבר. ויושב כל עממי בני אדם על כל פני האדמה מדם אחד ויצב מועדים קבועים וגבולת מושבם. למען יבקשו את האלהים אולי ימששהו וימצאהו אף כי איננו רחוק מכל אחד ממנו. כי בו אנחנו חיים ומתנועעים וקימים כאשר גם מקצת משורריכם אמרו אף ילידיו אנחנו. והנה בהיותנו ילידי האלהים לא נכון לנו לחשב כי האלהות תדמה לזהב או לכסף או לאבן מעשה חרש ומחשבת בני אדם. לכן עתה אחרי עבר אלהים על ימות הסכלות מצוה הוא את כל בני האדם בכל אפסי ארץ כי שוב ישובו. יען אשר שת יום לשפט תבל בצדק על ידי איש אשר הפקידו ויתן עדות נאמנה לכלם בהקימו אתו מן המתים. וכאשר שמעו תחית מתים אלה הלעיגו לו ואלה אמרו על זאת נשמעך בעת אחרת. ובכן יצא פולוס מתוכם. ומקצתם דבקו בו ויאמינו ובהם דיונוסיוס מן השפטים של אריופגוס ואשה אחת שמה דמריס ועוד אחרים עמהם.
אחר כן סר פולוס מאתינס ויבא אל קורנתוס. וימצא יהודי נולד בפונטוס ומשו עקילס אשר בא מקרוב מן איטליא הוא ואשתו פריסקלה מפני אשר צוה קלודיוס את כל היהודים לסור מעיר רומי. ויבא אליהם ויהי בהיתם בני אמנות אחת וישב אתם ויעש מלאכתו ואמנותם עשות יריעות אהלים. וידבר בבית הכנסת בכל שבת ושבת ויוכח את היהודים ואת היונים. וכבוא סילא וטימותיוס ממקדוניא היה פולוס נגש ברוח להעיד אל היהודים כי ישוע הוא המשיח. ויהי כהמרותם וכגדפם וינער את בגדיו ויאמר אליהם דמכם בראשיכם ואנכי נקי מעתה אלכה לי אל הגוים. וילך משם ויבא אל בית איש ושמו יוסטוס איש ירא אלהים וביתו סמוך לבית הכנסת. וקריספוס ראש הכנסת האמין באדון הוא וכל ביתו וגם קורנתים רבים בשמעם האמינו ויטבלו. ודבר האדון היה אל פולוס במחזה בלילה לאמר אל תירא כי אם דבר ואל תחשה. כי עמך אנכי ואיש אל יגע בך להרע לך כי גוי גדול לי בעיר הזאת. וישב שם שנה וששה חדשים וילמד בהם את דבר האלהים. ויהי בהיות גליון שר מדינת אכיא ויקומו היהודים כלם וחדו על פולוס ויביאהו אל כסא המשפט. ויאמרו האיש הזה מפתה את בני האדם לעבד את אלהים בלא כתורה. ויהי אך בקש פולוס לפתח את פיו וגליון אמר אל היהודים לאמר אם היה דבר פשע או מעשה נבלה כי עתה נשאתי ושמעתי אתכם היהודים כמשפט. אבל אם היא שאלה על מלין ושמות והדת שלכם ראו אתם ואני אין רצוני להיות שפט על דברים כאלה. ויגרש אתם מלפני כסא המשפט. ויאחזו כל היונים את סוסתנים ראש הכנסת ויכוהו לפני כסא המשפט וגליון לא שת לבו גם לזאת. ופולוס ישב שם עוד ימים רבים ויפטר מן האחים וירד באניה ללכת אל סוריא ואתו פריסקלה ועקילס ויגלח את ראשו בקנכרי כי נדר עליו. ויבאו אל אפסוס ויעזב אתם שם והוא הלך לבית הכנסת וידבר עם היהודים. ויבקשו ממנו להאריך ימי שבתו אתם ולא אבה. כי אם נפטר מהם באמרו מחיב אני לחג את החג הבא בירושלים ואחרי כן אשובה אליכם אם ירצה יהוה וילך לו באניה מן אפסוס. ויבא אל קסרין ויעל וישאל לשלום הקהלה וירד אל אנטיוכיא. וישב שם ימים אחדים וילך למסעיו ויעבר בארץ גלטיא ופרוגיא ויחזק את כל התלמידים. ואיש יהודי בא אל אפסוס ועיר מולדתו אלכסנדריא ושמו אפולוס איש דברים ותקיף בכתובים. הוא היה מלמד דרך האדון והוא מדבר כחם רוחו ומלמד היטב על אדות ישוע ולא ידע כי אם טבילת יוחנן לבדה. והוא החל לקרא בבית הכנסת בבטחון לבב וישמעו אתו עקילס ופריסקלה ויקחהו אליהם ויוסיפו להגיד לו את דרך האלהים באר היטב. ויחפץ ללכת לאכיא ויכתבו האחים אל התלמידים ויעררו אתם לקבלו ויבא שמה ויעזר הרבה את המאמינים על ידי החסד. כי בחזקה התוכח עם היהודים לפני כל העם ויראם מן המקראות כי ישוע הוא המשיח.
ויהי בהיות אפולוס בקורנתוס ויעבר פולוס במדינות העליונת וירד אל אפסוס וימצא שם תלמידים. ויאמר אליהם הקבלתם את רוח הקדש אחרי אשר האמנתם ויאמרו אליו אף לא שמענו כי ישנו רוח הקדש. ויאמר אליהם על מה אפוא הטבלתם ויאמרו על טבילת יוחנן. ויאמר פולוס יוחנן הטביל בטבילת התשובה ואמר אל העם כי האמן יאמינו באשר יבוא אחריו והוא המשיח ישוע. ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בשם ישוע האדון. ויסמך פולוס את ידיו עליהם ויבא עליהם רוח הקדש וימללו בלשנות ויתנבאו. ויהיו כלם כשנים עשר איש. ויבא אל בית הכנסת ויקרא שם בבטחון לבב וידבר עמם כשלשה חדשים ויט את לבם אל דברי מלכות האלהים. אך מקצתם הקשו את לבבם ולא האמינו וידברו סרה על הדרך הזה לפני הקהל ויסר מהם ויבדל מתוכם את התלמידים וידבר אתם יום יום בבית המדרש של טורנוס. וכן היתה כשנתים ימים עד כי שמעו כל ישבי אסיא גם יהודים גם יונים את דבר ישוע האדון. וגבורות גדלות עשה האלהים על ידי פולוס. עד כי גם הניחו סודרים וחגרת מעל עור בשרו על החולים ויסורו מהם תחלאיהם וגם הרוחות הרעות יצאו. ואנשים מן היהודים הסבבים ומלחשים הואילו להזכיר את שם ישוע האדון על אחוזי הרוחות הרעות לאמר משביע אני אתכם בישוע אשר פולוס קרא אותו. והעשים ככה היו שבעת בני סקוה אחד מגדולי כהני היהודים. ויען הרוח ויאמר את ישוע אני מכיר ואת פולוס אני ידע ומי אתם. ויקפץ עליהם בעל הרוח הרעה ויגבר עליהם ויכבשם עד כי נסו מן הבית ההוא עירמים ופצועים. ויודע הדבר לכל היהודים והיונים ישבי אפסוס ויפל פחד על כלם ויגדל שם האדון ישוע. ורבים מן המאמינים באו ויתודו ויודיעו את אשר עשו. ורבים אשר עשקו במעשי כשפים הביאו את ספריהם וישרפום לעיני כל ויחשבו את ערכם וימצאהו חמשת רבבות דינרים. ודבר יהוה גבר מאד וילך הלך וחזק. ויהי ככלות הדברים האלה יעץ פולוס ברוחו לעבר בתוך מקדוניא ואכיא וללכת ירושלים ויאמר אחרי היותי שמה ראה אראה גם את רומי. וישלח שנים מן המשרתים אתו את טימותיוס ואת ארסטוס אל מקדוניא והוא התמהמה עוד ימים באסיא. ותהי בעת ההיא מהומה לא קטנה על אדות דרך יהוה. כי צורף כסף אחד דמטריוס שמו עשה היכלות כסף של ארטמיס המציא לחרשים משכרת לא מעט. ויקהל אתם ואת שאר העסקים במלאכה ההיא ויאמר אנשים אתם ידעים כי מן המלאכה הזאת עשינו כבוד. ואתם ראים ושמעים אשר לא באפסוס לבדה כי גם כמעט באסיא כלה זה פולוס פתה והדיח המון עם רב לאמר לא אלהים אלה הנעשים בידים. ועתה עוד מעט ולא לבד חלקנו זה יהיה לבוז כי אם גם היכל ארטמיס המלכת הגדולה יחשב לאין ותכלה תפארתה אשר כל אסיא וכל ישבי תבל מכבדים אותה. ויהי כשמעם את דבריו וימלאו חמה ויצעקו לאמר גדולה ארטמיס של האפסיים. ותמלא כל העיר מבוכה ויסערו כלם יחדו אל התאטרון ויחטפו אתם את גיוס ואת ארסטרכוס אנשים מקדונים וחברי פולוס במסעיו. ויאל פולוס לבוא אל תוך העם ולא הניחו לו התלמידים. וגם מקצת ראשי אסיא אשר היו אהביו שלחו אליו ויזהירו אתו אשר לא ימלאהו לבו לבוא אל התאטרון. ויצעקו שם אלה בכה ואלה בכה כי מבוכה גדולה היתה בקהל ורבם לא ידעו על מה זה נאספו. וימשכו מתוך ההמון את אלכסנדר והיהודים דחו אתו עד צאתו וינף אלכסנדר את ידו ויבקש להצטדק לפני העם. והמה כהכירם כי הוא יהודי נשאו כלם קול ויצעקו כשתי שעות לאמר גדולה ארטמיס של האפסיים. ויהס סופר העיר את העם ויאמר אנשי אפסוס מי הוא האיש אשר לא ידע כי העיר אפסוס סכנת היא להיכל של ארטמיס המלכת הגדולה ולצלמה היורד מן השמים. ויען אשר אין לכחש בדברים האלה ראוי לכם להיות שקטים ולא לעשות דבר נמהר. כי הבאתם את האנשים האלה אשר אינם גזלי מקדש גם אינם מגדפי מלכתכם. לכן אם לדמטריוס ולחרשים אשר אתו דבר ריב עם איש הנה לנו ימי בית דין ושרי המדינה ויביאו אליהם את ריבם. ואם תבקשו דבר אחר שפוט ישפט בקהל כפי החק. כי הלא בסכנה אנחנו להתחיב במרד בעבור היום הזה ודבר אין לנו לתת דין וחשבון על הרגשה הזאת. ויהי כאשר כלה לדבר כדברים האלה וישלח את הקהל.
ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל מקדוניא. ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל ארץ יון. וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל סוריא ויארבו לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא. וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס הברואי ומן התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן אסיא טוכיקוס וטרופימוס. ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס. ואנחנו יצאנו מן פילפי אחרי ימי חג המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל טרואס ונשב שם שבעת ימים. ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד חצות הלילה. ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם. ובחור אחד שמו אבטוכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת. וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל תבהלו כי נשמתו בו. ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד אור הבקר ויצא ללכת לדרכו. והם הביאו את הנער חי וינחמו עד מאד. ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח שם אתנו את פולוס כי כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו. ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל מיטוליני. ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל מול כיוס וביום השלישי עברנו אל סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל מיליטוס. כי פולוס אמר לעבר מעל פני אפסוס פן יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם יוכל עד חג השבועות ירושלים. וממיליטוס שלח אל אפסוס ויקרא את זקני הקהלה. ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל עת מן היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא. אשר עבדתי את האדון בכל ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים. איך לא כחדתי מכם כל דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל בית ובית. ואעיד ליהודים וליונים את התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח. ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה יקרני שם. אפס כי רוח הקדש מעיד בכל עיר ועיר לאמר כי מוסרות וצרות נכונו לי. אבל לא אחוש לאחת מהנה וגם נפשי לא יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את מרוצתי ואת השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על בשורת חסד אליהם. ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את מלכות יהוה כי לא תוסיפו עוד ראות פני. על כן מעיד אני בכם היום הזה כי נקי אנכי מדמי כלכם. כי לא כחדתי מהגיד לכם את עצת האלהים כלה. לכן שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים אשר קנה לו בדם נפשו. כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר. וגם מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את התלמידים. על כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על לב כל אחד מכם בדמעות. ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל המקדשים. לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו. ואתם ידעתם כי ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי. ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את החלשים ולזכר את דברי האדון ישוע כי הוא אמר טוב אשר תתן משתקח. ואחרי דברו את הדברים האלה כרע על ברכיו ויתפלל עם כלם. ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על צוארי פולוס וינשקו לו. וביותר התעצבו על הדבר אשר דבר כי לא יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל האניה.
ויהי כאשר נפרדנו מהם ונרד באניה ונבוא דרך ישרה אל קוס וממחרת אל רודוס ומשם אל פטרה. שם מצאנו אניה עברת אל פינוקיא ונרד בה ונעבר. ונרא את פני קפרוס ונעזבנה לשמאל ונעבר אל סוריא ונגיע אל צור כי שמה יוציאו את מעמסת האניה. ונמצא את התלמידים ונשב שם שבעת ימים והם אמרו אל פולוס על פי הרוח לבלתי עלות ירושלים. ויהי אחרי מלאת לנו הימים האלה ונצא ללכת לדרכנו וילוו אתנו כלם עם נשיהם ועם טפם עד מחוץ לעיר ונכרע על ברכינו על חוף הים ונתפלל. ונברך איש את רעהו ונעל אל האניה והמה שבו איש לביתו. ואנחנו כלינו את דרך הים ונרד מצור אל עכו ונשאל לשלום האחים ונשב אתם יום אחד. וממחרת נסענו פולוס ואשר אתו ונבא אל קסרין ונלך אל בית פילפוס המבשר אשר הוא אחד מן השבעה ונשב עמו. ולו היו ארבע בנות בתולות מתנבאות. ויהי בהיותנו שם ימים רבים וירד נביא אחד מיהודה ושמו אגבוס. ויבא אצלנו ויקח את אזור פולוס ויאסר בו את ידיו ואת רגליו ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים את האיש אשר לו האזור הזה ויסגירהו בידי הגוים. ויהי כאשר שמענו את זאת ונבקש ממנו אנחנו ואנשי המקום אשר לא יעלה ירושלים. ויען פולוס ויאמר מה לכם אשר תבכו ותשברו לבבי כי נכון אנכי לא לבד להאסר כי גם למות בירושלים על שם ישוע האדון. ולא אבה שמע ונרף ממנו לאמר רצון יהוה יעשה. ואחרי הימים האלה נשאנו את כלינו ונעל ירושלים. וילכו אתנו גם תלמידים מקסרין ויביאו אתנו ללון בבית איש כתי ושמו מנסון והוא תלמיד ישן. ויהי כבאנו ירושלים ויקבלו אתנו האחים בשמחה. וממחרת היום נכנס פולוס עמנו אל יעקב ויבאו שמה כל הזקנים. וישאלם לשלום ויספר אחת לאחת את אשר עשה האלהים לגוים בשרותו. וישמעו ויהללו את האלהים ויאמרו אליו הנך ראה אחינו כמה רבבות יהודים באו להאמין וכלם מקנאים לתורה. והם שמעו עליך שמועה כי תלמד את כל היהודים אשר בקרב הגוים לסור ממשה באמרך כי אין עליהם למול את בניהם וללכת בחקות התורה. ועתה מה לעשות הנה האסף יאסף המון העם כי ישמעו כי באת. לכן עשה זאת אפוא אשר נאמר אליך. הנה יש אתנו ארבעה אנשים אשר נדר עליהם אתם קח לך והטהר אתם ושלם ההוצאות בעדם למען אשר יגלחו את ראשם וידעו כלם כי שמועת שוא שמעו עליך וכי אתה בעצמך מתהלך בחקות התורה. ועל דבר המאמינים בגוים כתבנו וגזרנו אשר לא ישמרו דבר מאלה רק להשמר מזבחי אלילים ומן הדם ומבשר הנחנק ומן הזנות. ויקח פולוס את האנשים ויטהר אתם וממחרת בא אל המקדש ויגד כי מלאו ימי טהרתם עד כי הקרב קרבן כל אחד מהם. ויהי כאשר קרבו שבעת הימים לכלות והיהודים אשר מאסיא ראו אתו במקדש ויעוררו את כל ההמון וישלחו בו את ידיהם. ויצעקו לאמר אנשי ישראל עזרו זה הוא האיש המלמד את כל אדם אשר בכל הארץ סרה על העם הזה ועל התורה ועל המקום הזה וגם הביא אל המקדש אנשים יונים ויחלל את המקום הקדוש הזה. כי היו ראים את טרופימוס האפסי בעיר אתו ויחשבו כי פולוס הביא אתו אל המקדש. ותהם כל העיר וירץ העם ויקבץ ויאחזו את פולוס וימשכהו אל מחוץ למקדש ופתאם סגרו הדלתות. והמה מבקשים להמיתו והשמועה באה אל שר האלף של הגדוד כי כל ירושלים נבוכה. וימהר ויקח אתו אנשי צבא ושרי מאות וירץ אליהם ויהי כראותם את שר האלף ואת אנשי הצבא ויחדלו מהכות את פולוס. ויגש שר האלף ויחזק בו ויצו לאסרו בנחשתים וישאל מי הוא זה ומה עשה. ויענו מן העם אלה בכה ואלה בכה ולא יכל לדעת מאומה אל נכון מרב השאון ויצו להוליכו אל המצד. ויהי כבואו עד המעלות וישאהו אנשי הצבא מפני חמת העם. כי עם רב הלך אחריו והם צעקים ואמרים הסר אתו. וכאשר הקריב פולוס להאסף אל המצד אמר אל שר האלף התניח לי לדבר אליך דבר ויאמר הידעת יונית. האם אינך המצרי אשר לפני הימים האלה העיר מרד והוציא המדברה ארבעת אלפים אנשי דמים. ויאמר פולוס איש יהודי אנכי מטרסוס בן עיר קיליקיא אשר איננה בלי שם ועתה אשאלה מאתך הניחה לי לדבר אל העם. וינח לו ויעמד פולוס על המעלות הניף ידו אל העם ותהי דממה רבה וידבר בלשון עברית ויאמר.
אנשים אחים ואבות שמעו נא את דברי התנצלותי אליכם. ויהי כשמעם כי הוא מדבר אליהם בלשון עברית ויחשו עוד יותר. ויאמר איש יהודי אנכי נולד בטרסוס אשר בקיליקיא ומגדל בעיר הזאת לרגלי גמליאל ומלמד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כלכם היום. וארדף את הדרך הזאת עד מות ואהי אסר ומסגיר לכלא אנשים ונשים. כאשר גם יעיד עלי הכהן הגדול וכל בית הזקנים אשר מהם לקחתי מכתבים ואלך אל האחים לדמשק לאסר אף את הנמצאים שמה להביאם ירושלים למען יוסרו. ויהי אנכי הלך וקרב לדמשק כעת צהרים ופתאם נגה עלי מסביב אור גדול מן השמים. ואפל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני. ואען ואמר מי אתה אדני ויאמר אלי אני ישוע הנצרי אשר אתה רדפו. והאנשים אשר אתי ראו את האור וייראו ואת קול המדבר אלי לא שמעו. ואמר מה אעשה אדני ויאמר אלי האדון קום לך אל דמשק ושם יאמר לך את כל אשר צוית לעשות. ואני לא יכלתי לראות מפני זהר האור ההוא והאנשים אשר אתי הוליכוני ביד ואבא לדמשק. ואיש חסיד כפי התורה ושמו חנניה אשר קנה לו שם טוב בקרב כל היהודים הישבים שם. ויבא אלי ויעמד ויאמר אלי שאול אחי שוב ראה ובשעה ההיא נפקחו עיני וראיתיהו. ויאמר אלהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו ולראות את הצדיק ולשמע קול מפיהו. כי היו תהיה לו לעד אל כל בני האדם על כל אשר ראית ושמעת. ועתה למה תתמהמה קום והטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשמו. ויהי בשובי אל ירושלים ואתפלל במקדש ותהי עלי יד יהוה. וארא אותו מדבר אלי חושה צא במהרה מירושלים כי לא יקבלו את עדותך עלי. ואמר הלא הם יודעים את אשר השלכתי אל הכלא והלקיתי בבתי הכנסיות את המאמינים בך. ובהשפך דם אסטפנוס עדך אף אני עמדתי שם חפץ בהרגתו ושומר את בגדי הרגיו. ויאמר אלי לך כי אני אל הגיום עד למרחוק אשלחך. וישמעו אליו עד הדבר הזה וישאו את קולם ויאמרו הסירו איש כזה מעל האדמה כי איננו ראוי כי יחיה. ויהי בהיותם צעקים ומשליכים את בגדיהם מעליהם וזרקים עפר השמימה. ויצו שר האלף להוליכו אל המצד ויאמר לבדקו במלקות למען ידע מדוע המה ככה צעקים עליו. ויהי כאשר אסר להכותו ברצועות ויאמר אל שר המאה העמד עליו האף רשיון לכם להכות איש רומי בלא דין ומשפט. וילך שר המאה כשמעו את הדבר הזה ויגד לשר האלף לאמר ראה מה תעשה כי האיש הזה רומי הוא. ויבא שר האלף ויאמר אמר לי הרומי אתה ויאמר הן. ויען שר האלף אני בכסף רב קניתי לי משפט האזרחות הזאת ויאמר פולוס ואני אף נולדתי בה. אז הרפו ממנו האנשים אשר באו לבדקו וגם שר האלף ירא בדעתו כי רומי הוא והוא אסר אותו. וממחרת בקש לדעת אל נכון על מה שטנים אותו היהודים ויתר מוסרותיו ויצו להביא את ראשי הכהנים ואת כל הסנהדרין ויורד את פולוס ויעמידהו בתוכם.
ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה. ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו. ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה. ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף. ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר. ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין. ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון. כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם. ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים. והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד. ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי. ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס. ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים. ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס. ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם. וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס. ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו. ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך. ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני. ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו. ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך. וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה. ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה. ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון. ויכתב אגרת וזה תכן דבריה. קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום. את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא. ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם. ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות. ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום. ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס. וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד. והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס. ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר. אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס.
וירד חנניה הכהן הגדול אחרי חמשת ימים ואתו הזקנים וטרטלוס איש דברים ויודיעו את ההגמון את דבר ריבם עם פולוס. ויהי כאשר קראו לו ויחל טרטלוס לשטנו ויאמר. את אשר ישבנו על ידך בשלום רב ואשר נעשו תקנות רבות לעם הזה בהשגחתך נקבל על כל פנים ובכל מקום בכל תודה פיליכס האדיר. אך לבלתי הלאותך הרבה אתחנן אליך אשר תשמענו בקצר דברינו כחמלתך. כי מצאנו את האיש הזה כקטב ומגרה מדינים בין כל היהודים על פני תבל והוא ראש כת הנצרים. והוא גם נסה לחלל את המקדש ונתפש אותו ונחפץ לשפטו על פי תורתנו. ויבא עלינו לוסיאס שר האלף ברב כח ויחטפהו מידינו. ויצו את שטניו כי בוא יבאו לפניך ואתה כי תחקר אתו תוכל לדעת מפיהו את כל הדברים האלה אשר אנחנו טענים עליו. וימלאו היהודים את דבריו לאמר כי כן הוא. וירמז ההגמון אל פולוס לדבר ויען ויאמר יען אשר ידעתי כי זה כמה שנים שופט אתה לעם הזה הנני מצטדק בלב בטוח על עניני. אתה תוכל לדעת אשר לא עברו יותר משנים עשר יום מעת עלותי ירושלים להשתחות. ולא במקדש מצאוני מתוכח עם איש או מעורר מהומה בעם ולא בבתי הכנסיות ולא בעיר. גם אין ביכלתם להוכיח עלי את אשר עתה הם שטנים אותי. אבל את זאת מודה אני לפניך כי בדרך ההיא אשר יקראוה בשם כת בה אני עבד את אלהי אבותינו בהאמיני בכל הכתוב בתורה ובנביאים. ותקותי לאלהים אשר גם הם יחכו לה זאת היא כי עתידה להיות תחית המתים לצדיקים ולרשעים. ובזאת גם עמלתי להיות תמים לב לאלהים ולאדם תמיד. ומקץ שנים רבות באתי להביא נדבות לעמי ולהקריב קרבן. ואהי מטהר במקדש לא בהמון עם ולא במהומה וכן מצאוני אנשים יהודים מאסיא. אשר עליהם היה לעמד הנה לפניך ולענות בי אם היה להם דבר נגדי. או אלה ידברו נא המה מה מצאו בי עול בעמדי לפני הסנהדרין. בלתי אם הדבר האחד ההוא אשר קראתי בעמדי בתוכם כי על תחית המתים אני נדון היום לפניכם. ויהי כשמע פיליכס את הדרים האלה ויאחר את דינם לעת אחרת כי עניני הדרך הזאת נודעו לו היטב ויאמר ברדת אלי לוסיאס שר האלף אשפט על דברכם. ויצו את שר המאה לשום אתו במשמר ולתת לו רוחה ולבלתי מנע איש ממידעיו משרת אתו ומבוא אליו. ואחרי ימים אחדים בא פיליכס עם אשתו דרוסלה והיא יהודית וישלח לקרא לפולוס וישמע אתו על דבר האמונה במשיח. ויהי כדברו על הצדק והפרישות ועל הדין העתיד לבוא ויחרד פיליכס ויען עתה זה לך ולכשאפנה אשוב לקרא לך. והוא מקוה כי פולוס יתן לו שחד למען יתירהו ובעבור זה קרא לו פעמים הרבה וידבר עמו. ויהי מקץ שנתים ימים ויקם פרקיוס פסטוס תחת פיליכס ופיליכס חפץ להתרצות אל היהודים ויעזב את פולוס חבוש בבית האסורים.
ויבא פסטוס אל המדינה ויעל אחרי שלשת ימים מקסרין לירושלים. והכהן הגדול וראשי היהודים הודיעהו את ריבם עם פולוס. ויפצרו בו וישאלו ממנו לעשות חסד עמהם להביאו ירושלים והמה מתנכלים אתו להמיתו בדרך. ויען אותם פסטוס כי עצור פולוס בקסרין וכי גם הוא ישוב שמה בקרוב. ויאמר לכן ירדו אתי העצומים שבכם ואם יש מאום באיש הזה יענו בו. וישב בתוכם יותר מימים עשרה וירד אל קסרין וממחרת ישב על כסא המשפט ויצו להביא את פולוס. הוא בא והיהודים אשר ירדו מירושלים סבבהו ויאשימו את פולוס באשמות רבות וקשות אשר לא יכלו להוכיח. והוא הצטדק לאמר לא חטאתי במאומה לא לדת היהודים ולא למקדש ולא לקיסר. ופסטוס חפץ להתרצות אל היהודים ויען את פולוס ויאמר התחפץ לעלות ירושלים להשפט על אלה לפני שמה. ויאמר פולוס לפני כסא משפט הקיסר אני עמד ושם נכון לי להשפט לא הרעתי ליהודים כאשר ידעת היטב גם אתה. אם הרעתי ויש בי דבר משפט מות בל אחשך נפשי ממות ואם אין בי מאומה מכל אשר הם ענים בי איש לא יוכל להסגירני אל ידם את הקיסר אני קורא לדיני. ויועץ פסטוס עם יועציו ויען אתו לאמר את הקיסר קראת אל הקיסר תלך. ויהי אחרי ימים וירדו המלך אגרפס וברניקה אל קסרין לשאל לשלום פסטוס. ויהי כי ארכו להם הימים שם ויספר פסטוס למלך את ריב פולוס לאמר יש פה איש אשר פיליכס הניחו אסור. ובהיותי בירושלים דברו אלי ראשי הכהנים וזקני היהודים על אדותיו ויבקשו ממני לחרץ משפטו. ואען אותם כי אין מנהג הרומיים למגן איש לאבד בטרם יעמד הנשטן לנכח שטניו ונתן לו מקום להצטדק מן השטנה. ולכן כאשר באו הנה יחד חשתי ולא התמהמהתי כי ממחרת היום ישבתי על כסא המשפט ואצוה להביא את האיש. ויעמדו עליו שטניו ולא הביאו עליו דבר רע מאשר הייתי חשד אתו. רק היו להם דברי ריבת לנגדו על עבודת אלהיהם ועל מת אחד ישוע שמו אשר אמר עליו פולוס כי הוא חי. ותכבד בעיני השאלה הזאת ואמר החפץ אתה ללכת ירושלים ולהשפט שם על אלה. אבל פולוס שאל להניחו במשמר עד צאת משפטו מלפני אגוסטוס ואצוה לשמרו עד אשר אשלח אתו אל הקיסר. ויאמר אגרפס אל פסטוס גם אני חפץ לשמע את האיש ויאמר מחר תשמענו. ויהי ממחרת כבוא אגרפס וברניקה בהוד גדול ויבאו אל אלם המשמעת המה ושרי האלף ונגידי העיר ויצו פסטוס ויביאו את פולוס. ויאמר פסטוס אגרפס המלך וכל האישים אשר אתם פה אתנו הנכם ראים את האיש אשר בעבורו פגעו בי כל המון היהודים גם בירושלים וגם פה ויצעקו כי אינו בדין שיחיה עוד. ואני כאשר הכרתי כי לא עשה דבר לחיבו מיתה והוא גם הוא קרא את אגוסטוס לדינו יעצתי לשלח אתו שמה. אך אין לי לכתב עליו דבר נכון לאדנינו ובעבור זאת הביאתיו לפניכם וביותר לפניך המלך אגרפס למען יחקר וידעתי מה אכתב. כי לא יתכן בעיני לשלוח אסיר מבלי הודיע גם את עלילת הדברים אשר שמו לו.
ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר. מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים. כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך. הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים. כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו. ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו. ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים. מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים. הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד. כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי. ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ. ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם. והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי. ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות. ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף. אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך. בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם. לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים. על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים. כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה. ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני. והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות. כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים. ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון. ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע. כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת. המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה. ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי. ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה. ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם. ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות. ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו.
וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס. ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי. וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם. ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו. ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא. וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה. והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני. ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא. ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס. ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו. ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה. ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה. ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי. ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון. ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף. ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה. ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו. ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים. וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים. ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה. ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם. ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה. כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו. ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה. על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי. אך השלך נשלך אל אחד האיים. ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת. ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה. וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום. והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה. ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע. ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול. והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה. על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה. הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל. ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה. ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש. ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים. הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו. ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף. ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים. ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט. ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה. ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה.
וכאשר נמלטנו נודע לנו כי שם האי מליטי. והנכרים לא המעיטו חסדם עמנו כי בערו אש ויאספו את כלנו אליהם מפני הגשם היורד ומפני הקר. ופולוס אסף לו ערמת קצים וישם על המוקד ומן החם יצא אפעה ויאחז בידו. ויראו הנכרים את החיה תלויה על ידו ויאמרו איש אל רעהו אכן רצח האיש הזה אשר הנקמה לא הניחה לו לחיות אף כי נמלט מן הים. והוא נער את החיה מעל ידו אל תוך האש ולא הרעה לו מאומה. והם הוחילו אשר יצבה גופו או אשר יפל מת פתאם ויחילו עד בוש והנה לא קרהו כל אסון ויהפך לבם ויאמרו כי אלהים הוא. ובסביבו המקום ההוא היו שדות אשר לראש אנשי האי ושמו פובליוס הוא הביא אתנו לביתו ויכלכל אתנו בטובו שלשת ימים. ואבי פובליוס מוטל למשכב בקדחת ובמחלה המעים ויבא אליו פולוס ויתפלל וישם עליו את ידיו וירפאהו. ואחרי המעשה הזה באו גם החלים האחרים אשר באי וירפאו. ויכבדנו כבוד גדול ובלכתנו משם ספקו לנו די צרכנו. ואחרי שלשת חדשים עברנו משם באניה אלכסנדרית אשר ישבה באי בימי הסתו ואות דגלה התאומים. ונבא אל סרקוסא ונשב שם שלשת ימים. משם סבנו ונבא אל רגיון ובנשב רוח דרומית ביום המחרת באנו ביום השני אל פוטיולי. ושם מצאנו אחים ויבקשו ממנו לשבת אתם שבעת ימים ובכן הלכנו אל רומי. וישמעו האחים את בואנו ויצאו משם לקראתנו עד לשוק אפיוס ועד לשלשת החניות וירא אתם פולוס ויודה לאלהים ויתחזק. ואחר באנו אל רומי העביר שר המאה את האסירים אל שר הצבא ולפולוס הניחו לשבת לבדו עם איש הצבא השמר אותו. ויהי אחרי שלשת ימים ויקרא פולוס אליו את ראשי היהודים ויקהלו אליו ויאמר אליהם אנשים אחים אף כי לא מעלתי מעל בעמנו ובחקות אבותינו אסרוני בירושלים וימסרוני לידי הרומיים. והם אחרי חקרם אתי אמרו לפטרני כי לא נמצא בי משפט מות. והיהודים קמו בי ואאנס לקרא את הקיסר לדיני אך אין נפשי לשטון את עמי בדבר. ובעבור זאת קראתי לכם לראותכם ולדבר עמכם כי בגלל תקות ישראל אסור אני בכבל הזה. ויאמרו אליו לא קבלנו על אדותיך אגרות מארץ יהודה ולא בא הנה אחד מן האחים אשר הגיד או דבר עליך דבר רע. אמנם חפצים אנחנו לשמע את אשר בלבבך כי נודע לנו אשר בכל מקום יריבו אל הכת הזאת. וישימו לו יום מועד ויבאו אליו רבים אל מלונו ויעד בהם ויבאר את מלכות אלהים ויוכח להם עניני ישוע מתורת משה ומן הנביאים מבקר עד ערב. ויש אשר שמעו אל דבריו ויש אשר לא האמינו. ויחלקו בדעתם ויסורו ללכת לדרכם בדבר פולוס הדבר האחד הזה היטב דבר רוח הקדש לאבותינו בפי ישעיהו הנביא לאמר. לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. כי שמן לב העם הזה ואזניו כבדו ואת עיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפאתיו. לכן דעו כי לגוים נשלחה תשועת אלהים והמה ישמעו. ויהי בדברו זאת הלכו מאתו היהודים ויתוכחו הרבה איש עם רעהו. ופולוס ישב שנתים ימים בביתו אשר שכר לו ויקבל את כל הבאים אליו. ויקרא את מלכות האלהים וילמד את דרכי ישוע המשיח אדנינו בכל בטחון לבו ואין מנע.
פולוס עבד ישוע המשיח מקרא להיות שליח ונבדל לבשורת אלהים. אשר הבטיחה מלפנים ביד נביאיו בכתבי הקדש. על דבר בנו הנולד מזרע דוד לפי הבשר. אשר הוכן לבן האלהים בגבורה לפי רוח הקדשה בתחיתו מבין המתים הוא ישוע המשיח אדנינו. אשר בידו קבלנו חן ושליחות להקים משמעת האמונה בכל הגוים למען שמו. אשר בתוכם הנכם גם אתם קרואי ישוע המשיח. לכל אשר ברומי ידידי אלהים וקרואים להיות קדושים חסד ושלום לכם מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. בראשונה אודה לאלהי בישוע המשיח על כלכם אשר ספר אמונתכם בכל העולם. כי האלהים אשר אני עבד אתו ברוחי בבשורת בנו לעד לי כי תמיד אני מזכיר אתכם. בהעתירי בתפלותי בכל עת למען אשר רק הפעם אצליח ברצון אלהים לבוא אליכם. כי נכסף נכספתי לראותכם ולחלק לכם אי זו מתת רוח למען תתחזקי. והוא להתנחם עמכם זה בזה באמונה אשר לכם וגם לי. ולא אכחד מכם אחי כי פעמים רבות שמתי על לבי לבוא אליכם אך נמנע ממני עד הנה למען אמצא פרי גם בכם כמו ביתר הגוים. מחיב אנכי ליונים וגם ללעזים לחכמים וגם לפתאים. לכן נדבני לבי להשמיע את הבשורה גם אתכם אשר ברומי. כי אינני בוש מבשורת המשיח באשר גבורת אלהים היא לתשועת כל המאמין ליהודי בראשונה וכן גם ליוני. כי תגלה בה צדקת אלהים מאמונה אל אמונה ככתוב וצדיק באמונתו יחיה. כי נגלה חרון אלהים מן השמים על כל רשעת בני אדם ועולתם אשר יעצרו את האמת בעולה. יען אשר דעת האלהים גלויה בקרבם כי האלהים הודיעם אותה. כי מהותו הנעלמה היא כחו הנצחי ואלהותו מעת נברא העולם תודע במעשים ותראה לבלתי היות להם להתנצל. יען בדעתם את האלהים לא כבדהו כאלהים וגם לא הודו לו כי אם הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער. ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים. וימירו את כבוד האלהים אשר איננו נפסד בדמות צלם אדם הנפסד צלם כל עוף והולך על ארבע ורמש האדמה. על כן גם נתנם האלהים לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את רעהו. אשר המירו אמת האלהים בכזב ויכבדו ויעבדו את הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמן. בעבור זאת נתנם האלהים לתאות בושה כי נשיהם החליפו את התשמיש כדרכן בשלא כדרכן. וכן גם הזכרים עזבו את תשמיש האשה כדרכה ויחמו זה בזה בתשוקתם ויעשו תועבה זכר עם זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גופם. וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר לא יתכן. וירב בקרבם כל חמס זנות ורשע בצע ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות. הלכי רכיל ומלשינים שנאי אלהים וגאים וזדים והוללים וחשבי און ואינם שמעים בקול אבותם. נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים. יודעים המה את משפט אלהים כי עשי אלה בני מות הם ולא לבד שיעשו את אלה כי גם רצתה נפשם בעשיהם.
לכן אין לך התנצלות אתה בן אדם הדן תהיה מי שתהיה כי במה שתדין את חברך תחיב את נפשך באשר אתה הדן תעשה כמעשהו. וידענו כי משפט אלהים כפי האמת על עשי אלה. ואתה בן אדם הדן את אשר פעלו כאלה ועשית כמעשיהם התחשב להמלט ממשפט האלהים. או התבוז לעתרת טובו ולחמלתו ולארך רוחו ולא תתבונן כי טובת האלהים תדריך אתך לתשובה. ובקשי לבבך הממאן לשוב תצבר לך עברה אל יום עברת האלהים ועת הגלות צדקת משפטו. אשר ישלם לאיש כמעשהו. למתמידים בעשות הטוב ומבקשים את הכבוד וההדר ואת אשר איננו עבד יתן את חיי העולמים. ועל בני המרי ואשר לא ישמעו לאמת כי אם לעולה שמעו חרון אף וחמה. צרה ומצוקה על כל נפש אדם עשה הרע על היהודי בראשונה וכן גם על היוני. וכבוד והדר ושלום לכל עשה הטוב ליהודי בראשונה וכן גם ליוני. כי אין משא פנים עם האלהים. כי כל אלה אשר חטאו בלי תורה גם בבלי תורה יאבדו ואשר חטאו בתורה גם על פי התורה ישפטו. כי לא שמעי התורה צדיקים לפני האלהים כי אם עשי התורה הם יצדקו. כי הגוים אשר אין להם תורה בעשותם כדברי התורה מאליהם גם באין תורה הם תורה לנפשם. בהראותם מעשה התורה כתוב על לבם ודעתם מעידה בהם ומחשבותם בקרבם מחיבות זאת את זאת או גם מזכות. ביום אשר ישפט האלהים את כל תעלמות בני האדם ביד ישוע המשיח כפי בשורתי. הן אתה נקרא בשם יהודי ונשענת על התורה והתהללת באלהים. וידעת הראוי ובהיותך מלמד בתורה תבין בין טוב לרע. ובטחת בנפשך להיות מוליך העורים ואור להלכים בחשך. מיסר לחסרי לב ומורה הפתאים ויש לך צורת המדע והאמת בתורה. ואתה אשר תורה אחרים את נפשך לא תורה אמרת לא תגנב והנך גנב. אמרת לא תנאף ואתה נאף תשקץ את האלילים ואתה גזל את הקדש. תתהלל בתורה ותנבל את האלהים בעברך את התורה. כי שם האלהים בגללכם מחלל בגוים כאשר כתוב. הן המילה מועילה אם תשמר את התורה אבל אם עבר אתה את התורה אז מילתך היתה לך לערלה. לכן אם ישמר הערל את משפטי התורה הלא תחשב לו ערלתו למילה. והערל מלדה המקים את התורה הלא הוא ידין אתך אשר יש לך הכתב והמילה ועברת את התורה. כי לא הנראה מחוץ הוא היהודי ולא הנראה מחוץ בבשר היא המילה. כי אם אשר בפנים הוא יהודי ומילה היא אשר בלב כפי הרוח ולא כפי הכתב אשר לא מבני אדם תהלתו כי אם מאת האלהים.
ועתה מה הוא יתרון היהודי ומה היא תועלת המילה. הרבה מכל פנים בראשון כי הפקדו בידם דברי אלהים. כי מה הוא אם מקצתם לא האמינו היבטל חסרון אמונתם את אמונת אלהים. חלילה אבל יהי האל הוא הנאמן וכל האדם כזב ככתוב למען תצדק בדברך תזכה בשפטך. ואם עולתנו תרומם את צדקת האלהים מה נאמר הכי יש עול באלהים המשלח חרון אפו לפי דרך בני אדם אנכי מדבר. חלילה שאם כן איך ישפט האלהים את העולם. כי אם על ידי כזבי תרבה ותפרץ אמת אלהים לתהלתו למה זה אני אשפט עוד כחוטא. ולא נעשה כדבר מחרפינו ומקצת מוציאי דבה עלינו לאמר הנה אמרים נעשה הרע למען יצא הטוב אשר דינם יבא עליהם בצדק. ועתה מה הוא היש לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו כי גם היהודים גם היונים כלם הם תחת החטא. ככתוב אין צדיק אין גם אחד. אין משכיל אין דרש את אלהים. הכל סר יחדו נאלחו אין עשה טוב אין גם אחד. קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו. אשר אלה פיהם מלא ומררות. רגליהם ימהרו לשפך דם. שד ושבר במסלותם. ודרך שלום לא ידעו. אין פחד אלהים לנגד עיניהם. ואנחנו ידענו כי כל מה שאמרה התורה מדברת אל אלה אשר תחת התורה למען יסכר כל פה והיה כל העולם מחיב לפני אלהים. יען אשר ממעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר כי על ידי התורה דעת החטא. ועתה בבלי תורה צדקת אלהים לאור יצאה אשר העידו עליה התורה והנביאים. והיא צדקת אלהים באמונת ישוע המשיח אל כל ועל כל אשר האמינו בו כי אין הבדל. כי כלם חטאו וחסרי כבוד אלהים המה. ונצדקו חנם בחסדו על ידי הפדות אשר היתה במשיח ישוע. אשר שמו האלהים לפנינו לכפרת על ידי האמונה בדמו להראות את צדקתו אחרי אשר העביר את החטאים שנעשו לפנים בעת חמלת אלהים. להראות את צדקתו בעת הזאת להיותו צדיק ומצדיק את בן אמונת ישוע. ועתה איה ההתהללות הלא נשבתה ועל ידי תורת מה העל ידי תורת המעשים לא כי על ידי תורת האמונה. לכן נחשב כי באמונה יצדק האדם בבלי מעשי תורה. או האלהים רק אלהי היהודים הלא גם אלהי הגוים אכן גם אלהי הגוים הוא. כי אחד האלהים המצדיק את המולים מתוך האמונה ואת הערלים על ידי האמונה. ועתה המבטלים אנחנו את התורה על ידי האמונה חלילה אך מקימים אנחנו את התורה.
ועתה מה נאמר על אברהם אבינו מה זה השיג לפי הבשר. כי אם נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך לא לפני האלהים. כי הכתוב מה הוא אמר והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה. הנה הפעל לא יחשב לו שכרו על פי החסד כי אם על פי החוב. אבל לאשר איננו פעל כי אם מאמין במצדיק את הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה. כאשר גם דוד מאשר את האדם אשר האלהים יחשב לו צדקה בלא מעשים באמרו. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון. ועתה האשור הזה העל המילה הוא אם גם על הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה. ואין נחשבה לו אם בהיותו מהול או בעודנו ערל הן לא בהיותו מהול כי אם בערלתו. ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה לו בערלתו להיות לאב לכל המאמינים והם ערלים למען אף להם תחשב הצדקה. ולהיות לאב גם למולים אך לא לאשר הם נמולים לבד כי אם גם הלכים בעקבות האמונה שהיתה לו לאברהם בעודנו בערלתו. כי לא על ידי תורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיותו ירש העולם כי אם על ידי צדקת האמונה. כי אלו לבני התורה הירשה האמונה לריק תהיה וההבטחה בטלה. כי התורה מביאה קצף כי באשר אין תורה גם אין שם עברה. על כן מתוך אמונה למען לפי חסד למען תחיה ההבטחה קימת לכל זרעו לא לבני התורה לבדם כי גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו. ככתוב כי אב המון גוים נתתיך והוא האמין בהביט אל אל המחיה את המתים והקורא את אשר לא היה כמו הוה. באשר אין תקוה קוה ויאמן למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך. ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל גופו שכבר נפוג בהיותו כבן מאת שנה ואל בלות רחם שרה. ולא חלק לבו בהבטחת האלהים כחסר האמונה כי אם התחזק באמונתו ויתן כבוד לאלהים. וידע בלבב שלם כי את אשר הבטיח גם יכל לעשותו. על כן גם נחשבה לו לצדקה. ולא לבד למענו כתובה זאת שנחשבה לו. כי אם גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר את ישוע אדנינו מן המתים. אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו.
לכן אחרי נצדקנו באמונה שלום לנו עם האלהים באדנינו ישוע המשיח. אשר בידו מצאנו באמונה מבוא אל החסד הזה אשר אנחנו עמדים בו ונתהלל בתקות כבוד האלהים. ולא זאת בלבד כי אף נתהלל בצרות יען אשר ידענו כי הצרה מביאה לידי סבלנות. והסבלנות לידי עמידה בנסיון והעמידה בנסיון לידי תקוה. והתקוה היא לא תביש כי הוצק בלבבנו אהבת אל על ידי רוח הקדש הנתן לנו. כי המשיח בעודנו חלשים מת בעתו בעד הרעשים. הן בעד הצדיק יקשה לאיש למות אכן למות בעד הטוב אולי ישאהו לבו. אבל בזאת הודיע האלהים את אהבתו אלינו כי המשיח מת בעדנו בהיותנו עוד חטאים. ועתה אשר נצדקנו בדמו מה מאד נושע בו מן הקצף. כי אם נרצינו לאלהים במות בנו בהיותנו איבים אף כי נושע עתה בחייו אחרי אשר נרצינו. ולא זאת בלבד כי גם מתהללים אנחנו באלהים על יד אדנינו ישוע המשיח אשר בו עתה קבלנו את הרצוי. לכן כאשר על ידי אדם אחד בא החטא לעולם והמות בעקב החטא וכן עבר המות על כל בני אדם מפני אשר כלם חטאו. כי עד זמן התורה היה החטא בעולם אך לא יחשב חטא באין תורה. אולם המות מלך מאדם עד משה גם על אלה אשר לא חטאו בדמיון עברת אדם הראשון אשר הוא דמות העתיד לבוא. אך לא כדבר הפשע דבר המתנה כי אם בפשע האחד מתו הרבים אף כי חסד אלהים ומתנתו עדפו ערוף לרבים בחסד האדם האחד ישוע המשיח. ולא כמו על ידי חטא אחד כן המתנה כי המשפט יצא מאחד לחיב אבל מתנת החסד היא לזכות מפשעים רבים. כי אם בפשע האחד מלך המות על ידי האחד אף כי מקבלי עדף החסד ומתנת הצדקה ימלכו בחיים על ידי האחד ישוע המשיח. לכן כאשר בפשע אחד נאשמו כל בני אדם ככה גם על ידי זכות אחת יזכו כל בני אדם לחיים. כי כאשר במרי האדם האחד היו הרבים לחטאים ככה גם על ידי משמעת האחד יהיו הרבים לצדיקים. אבל התורה נכנסה למען ירבה הפשע ובאשר רבה החטא עדף ממנו החסד. למען כאשר מלך החטא במות ככה ימלך גם החסד על ידי הצדקה לחיי עולם בישוע המשיח אדנינו.
אם כן מה נאמר הנעמד בחטא למען ירבה החסד. חלילה לנו כי מתנו לחטא ואיך נוסיף לחיות בו. או האינכם ידעים כי כלנו הנטבלים למשיח ישוע למותו נטבלנו. לכן נקברנו אתו בטבילה למות למען כאשר נעור המשיח מן המתים בכבוד האב כן נתהלך גם אנחנו בחיים מחדשים. כי אם נדבקנו בדמיון מותו אכן גם נהיה דבוקים לתחיתו. באשר ידעים אנחנו כי נצלב אתו האדם הישן אשר בנו למען תבטל גוית החטא לבלתי היותנו עוד עבדים לחטא. כי אשר מת הוא נקה מן החטא. והנה אם מתנו עם המשיח נאמין כי גם נחיה עמו. באשר ידענו כי המשיח אחרי אשר נעור מן המתים לא ימות עוד והמות לא ישלט בו עוד. כי אשר מת מת לחטא פעם אחת ואשר חי חי הוא לאלהים. וכן גם אתם חשבו אתכם מתים לחטא וחיים לאלהים במשיח ישוע אדנינו. אם כן אפוא אל תמלך החטאת בגופכם אשר ימות לנטות אחריה בתאותיו. גם אל תכינו את אבריכם להיות כלי עול לחטא אך תכינו את נפשכם לאלהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלהים כי החטא לא יוכל למשל עוד בכם יען אינכם תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד. ועתה מה הנחטא יען איננו תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד חלילה. הלא ידעתם כי לאשר תתנו את נפשכם להיות עבדיו לסור למשמעתו הן עבדים אתם לאשר תשמעו לו אם לחטא אלי מות אם למשמעת אלי צדקה. אבל תודת לאלהים כי הייתם עבדי החטא ואחר שמעתם בכל לבבכם אל תכונת הלקח אשר נמסרתם לו. שחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה. כדרך בני אדם אני מדבר מפני רפיון בשרכם כי כאשר לפנים הכינותם את אבריכם לעבודת החטאה והרשע להרשיע כן עתה הכינו את אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש. כי בעת היותכם עבדי החטא חפשים הייתם מן הצדקה. ומה אפוא הפרי שהיה לכם אז מן המעשים אשר עתה תבשו מהם כי אחריתם המות. אכן עתה בהיותכם משחררים מידי החטא ומשעבדים לאלהים יש לכם פריכם לקדשה ואחריתו חיי עולם. כי שכר החטא הוא המות ומתנת חסד אלהים היא חיי העולם במשיח ישוע אדנינו.
או הלא ידעתם אחי ולידעי התורה אנכי מדבר כי התורה תשלט על האדם כל ימי חייו. כי אשה בעלת בעל קשורה היא באישה כפי התורה בחייו ובמות הבעל פטורה היא מתורת בעלה. והנה אם תחיה לאיש אחר בחיי בעלה נאפת יקרא לה אבל אחרי מות בעלה פטורה היא מן התורה ואיננה נאפת בהיותה לאיש אחר. לכן אחי הומתם גם אתם לתורה בגוית המשיח להיותכם לאחר לאשר נעור מן המתים למען נעשה פרי לאלהים. כי בעת היותנו בבשר תשוקות החטא אשר התעוררו על ידי התורה היו פעלות באברינו לעשות פרי למות. אבל עתה נפטרנו מן התורה כי מתנו לאשר היינו אסורים בו למען נעבד מעתה לפי התחדשות הרוח ולא לפי ישן הכתב. אם כן מה נאמר הכי התורה חטא היא חלילה אלא לא ידעתי את החטא בלתי על ידי התורה כי לא הייתי יודע החמוד לולי אמרה התורה לא תחמד. וימצא החטא סבה לו במצוה לעורר בקרבי כל חמוד כי מבלעדי התורה החטא מת הוא. ואני חייתי מלפנים בלא תורה וכאשר באה המצוה ויחי החטא. ואני מתי והמצוה אשר נתנה לחיים היא נמצאה לי למות. כי מצא החטא סבה במצוה להתעות אתי ויהרגני על ידה. ובכן התורה היא קדושה והמצוה קדושה וישרה וטובה. הכי הטובה היתה לי למות חלילה אלא החטא למען יראה כי חטא הוא הביא לי על ידי הטובה את המות למען אשר יהיה החטא לחטאה יתרה על ידי המצוה. כי ידעים אנחנו שהתורה היא רוחנית ואני של בשר ונמכר תחת יד החטא. כי את אשר אני פעל לא ידעתי כי אינני עשה את אשר אני רצה בו כי אם אשר שנאתי אתו אני עשה. ובעשותי את אשר לא רציתי בו הנני מודה בזאת כי התורה טובה היא. ועתה לא אנכי עוד הפעל אתו כי אם החטא הישב בי. כי ידעתי אשר בי בבשרי לא ישב טוב הן הרצון יש עמדי אבל עשות הטוב לא מצאתי. כי אינני עשה הטוב אשר אני רצה בו כי אם הרע אשר אינני רצה בו אותו אני עשה. ואם את אשר לא רציתי בו אני עשה לא עוד אנכי הפעל כי החטא הישב בקרבי. ובכן מצא אני בי זה החק אנכי רצה לעשות הטוב ודבק בי הרע. כי לפי האדם הפנימי חפצתי בתורת אלהים. אך ראה אני באברי חק אחר הלחם לחק שכלי ויוליכני שבי לתורת החטא אשר באברי. אוי לי האדם העני מי יצילני מגוף המות הזה. אודה לאלהים בישוע המשיח אדנינו. לכן בשכלי הנני עבד לתורת האלהים ובבשרי אני עבד לתורת החטא.
על כן אין אשמה באלה אשר הם במשיח ישוע המתהלכים בלא כבשר כי אם לפי הרוח. כי תורת רוח החיים במשיח ישוע שחררה אתי מתורת החטא והמות. כי מה שלא יכלה התורה לעשות הנחלשה על יד הבשר עשה האלהים בשלחו את בנו בתואר בשר החטא ובעד החטא וירשיע את החטא בבשר. למען תמלא חקת התורה בנו המתהלכים בלא כבשר כי אם לפי הרוח. כי אשר המה לבשר בעניני הבשר יחשבו ואשר לרוח בעניני הרוח יחשבו. כי מחשבת הבשר היא המות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום. יען מחשבת הבשר רק שנאת אלהים היא באשר לא תשתעבד לתורת האלהים ואף איננה יכולה. ואשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצוים לאלהים. ואתם אינכם בבשר כי אם ברוח אם אמנם רוח האלהים שכן בקרבכם כי מי שאין בו רוח המשיח איננו שלו. ואם המשיח בקרבכם אז הגוף מת הוא בדבר החטא והרוח חיים הוא בדבר הצדקה. ואם ישכן בקרבכם רוח המעיר את ישוע מן המתים הוא אשר העיר את המשיח מן המתים גם את גויותיכם המתות יחיה על ידי רוחו השכן בקרבכם. לכן אחי חיבים אנחנו לא לבשר לחיות לפי הבשר. כי אם תחיו לפי הבשר מות תמתון ואם על ידי הרוח תמותתו את מעללי הבשר חיה תחיו. כי כל אשר רוח אלהים ינהגם בני אלהים המה. כי לא קבלתם רוח עבדות לשוב לירא כי אם קבלתם רוח משפט בנים אשר בו קראים אנחנו אבא אבינו. והרוח ההוא מעיד ברוחנו כי בני אלהים אנחנו. ואם בנים אנחנו גם ירשים נהיה ירשי אלהים וחברי המשיח בירשה אם אמנם נתענה אתו למען גם אתו נכבד. כי אחשב אשר ענויי הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להגלות עלינו. כי הבריאה תערג ועיניה תלויות להתגלות בני אלהים. כי נכבשה הבריאה להבל לא מרצונה כי אם למען הכבש אתה אלי תקוה. אשר הבריאה גם היא תשחרר מעבדות הכליון אל חרות כבוד בני האלהים. כי ידענו אשר הבריאה כלה יחד תאנח ותחיל עד הנה. ולא זאת בלבד כי גם אנחנו אף אם יש לנו בכורי הרוח נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים פדות גויתנו. כי נושענו בתקוה אך התקוה הנראה לעינים איננה תקוה כי איך ייחל איש לדבר אשר הוא ראה. אבל אם נקוה לאשר לא ראינהו נחכה לו בסבלנות. וכן גם הרוח תמך אתנו בחלשותינו כי לא ידענו מה להתפלל כראוי אכן הרוח הוא מפגיע בעדנו באנחות עמקות מדבר. והחקר לבבות יודע את אשר יחשב הרוח כי כרצון האלהים יפגיע בעד הקדושים. והנה ידענו כי לאהבי אלהים הקרואים בעצתו הכל יעזר לטוב להם. כי את אשר ידעם מקדם אתם גם יעד מקדם להיות דומים לדמות בנו למען יהיה הבכור בתוך אחים רבים. ואת אשר יעדם מקדם אתם גם קרא ואת אשר קראם אתם גם הצדיק ואת אשר הצדיקם אתם גם פאר. ועתה מה נאמר על זאת אם האלהים לנו מי יריב אתנו. אשר על בנו יחידו לא חס כי אם נתנו בעד כלנו הלא גם יתן לנו עמו את הכל. מי יענה בבחירי אלהים הן אלהים הוא המצדיק. ומי הוא יאשימם הן המשיח אשר מת וביותר אשר נעור מעם המתים הוא לימין האלהים והוא יפגיע בעדנו. מי יפרידנו מאהבת המשיח הצרה או מצוקה או משטמה או רעב אם עריה או סכנה או חרב. ככתוב כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. אבל בכל אלה גברנו מאד על ידי האהב אתנו. ובטוח אנכי כי לא המות ולא החיים לא מלאכים ולא שררות ולא גבורות לא ההוה ולא העתיד. לא הרוח ולא העמק ולא כל בריה אחרת יוכלו להפרידנו מאהבת האלהים אשר היא במשיח ישוע אדנינו.
אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש. כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי. כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי. אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות. ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן. אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה. ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע. כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע. כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן. ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו. כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא. נאמר לה כי רב יעבד צעיר. ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי. אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה. כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם. כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ. ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו. וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב. אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני. אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון. ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון. להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד. והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים. כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה. והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה. כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ. וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו. ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה. וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע. ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף. ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש.
אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת. כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו. כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו. כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח. או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים. אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים. כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה. כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו. כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט. ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד. ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב. אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים. ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם. ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו. ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה.
ובכן אמר אני הכי זנח האלהים את עמו חלילה כי גם אנכי בן ישראל מזרע אברהם למטה בנימן. לא זנח האלהים את עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל האלהים על ישראל לאמר. יהוה את נביאיך הרגו ואת מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי. אבל מה ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו לבעל. וכן גם בעת הזאת נותרה שארית על פי בחירת החסד. ואם היתה זאת על ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו עוד חסד ואם היתה מתוך המעשים איננו עוד חסד כי לולי כן המעשים יחדל להיות מעשה. ועתה מה הוא את אשר בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם. ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד היום הזה. ודוד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד. ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם. ואם פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על אחת כמה וכמה. כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את שרותי אפאר. לו אוכל להקניא את בשרי ולהושיע מקצתם. כי אם געילתם רצוי לעולם מה אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן המתים. ואם התרומה קדש כן גם העסה ואם השרש קדש כן גם הענפים. וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו. אל תתפאר על הענפים ואם תתפאר דע שאינך נשא את השרש כי אם השרש הוא נשא אותך. וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי. כן הוא המה נקפו על אשר לא האמינו ואתה הנך קים על ידי האמונה אל תתגאה כי אם ירא. כי האלהים אם לא חס על הענפים הנולדים מן העץ אולי לא יחוס גם עליך. לכן ראה נא טובת אלהים וזעמו זעמו על הנפלים ועליך טובתו אם תעמד בטובתו ואם אין כי עתה גם אתה תגדע. וגם המה אם לא יעמדו במרים ירכבו כי יכל האלהים לשוב להרכיבם. כי אם אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם. כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה לישראל עד כי יכנס מלא הגוים. ובכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב. ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם. הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות. כי לא ינחם האלהים על מתנותיו ועל קריאתו. כי כאשר גם אתם מלפנים ממרים הייתם את פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של אלה. כן גם אלה עתה ממרים היו למען על ידי חנינתכם גם הם יחנו. כי האלהים הסגיר את כלם ביד המרי למען יחן את כלם. מה עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא. כי מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו. או מי הקדימו וישלם לו. הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר לו הכבוד לעולמים אמן.
ועתה הנני מזהיר אתכם אחי ברחמי אלהים אשר תשימו את גויותיכם קרבן חי וקדוש ונרצה לאלהים והיתה זאת עבודתכם השכלית. ואל תשתוו לעולם הזה כי אם התחלפו בהתחדש דעתכם למען תבחנו לדעת מה הוא רצון האלהים הטוב והחמד והשלם. כי על פי החסד הנתן לי אמר אני לכל איש ואיש מכם לבלתי רום לבבו למעלה מן הראוי כי אם יהי צנוע במחשבותיו כפי מדת האמונה אשר חלק לו האלהים. כי כאשר בגוף אחד יש לנו אברים הרבה ואין פעלה אחת לכל האברים. כן אנחנו הברים גוף אחד במשיח וכל אחד ואחד ממנו אבר לחברו הוא. ויש לנו מתנות שנות כפי החסד הנתן לנו אם נבואה תהי כפי מדת האמונה. ואם לאיש שמוש יעמל בשמוש ואם מורה בהוראה. ואם מוכיח בתוכחה הנותן יעשה בתם לבב והמנהיג בשקידה והגמל חסד בסבר פנים יפות. האהבה תהיה בלי חנפה שנאו את הרע ודבקו בטוב. באהבת אחים הראו חבה יתרה ובכבוד הקדימו איש את רעהו. שקדו ואל תעצלו התלהבו ברוח עבדו את האדון. שמחו בתוחלת סבלו בצרה שקדו על התפלה. השתתפו בצרכי הקדושים רדפו הכנסת ארחים. ברכו את רדפיכם ברכו ואל תקללו. שמחו עם השמחים ובכו עם הבכים. לב אחד יהי לכלכם אל תהלכו בגדלות כי אם התנהגו עם השפלים אל תהיו חכמים בעיניכם. אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה דרשו הטוב בעיני כל אדם. אם תוכלו ככל אשר תמצא ידכם היו בשלום עם כל אדם. אל תנקמו נקם ידידי כי אם תנו מקום לרגז כי כתוב לי נקם ושלם אמר יהוה. לכן אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על ראשו. אל נא יכבשך הרע כבוש אתה את הרע בטוב.
כל נפש תכנע לגדלת הרשיות כי אין רשות כי אם מאת האלהים והרשיות הנמצאות על יד אלהים נתמנו. לכן כל המתקומם לרשות מרד הוא בצווי האלהים והמרדים ישאו את דינם. כי השליטים אינם לפחד למעשים הטובים כי אם להרעים ועל כן אם רצונך שלא תירא מן הרשות עשה הטוב והיה לך שבח ממנה. כי משמשת אלהים היא לטוב לך אך אם הרע תעשה ירא כי לא לחנם חגרת חרב היא כי משמשת אלהים היא נקמת בקצף מכל עשה הרע. על כן עלינו להכנע לא לבד בעבור הקצף כי גם בעבור דעת חובתנו. כי לזאת אף משלמים אתם את המס כי משרתי אלהים המה השקדים על זאת. לכן תנו לכל איש כחובתכם המס לאשר לו המס המכס לאשר לו המכס והמורא לאשר לו המורא והכבוד לאשר לו הכבוד. ואל תהיו חיבים לאיש דבר זולתי אהבת איש את רעהו כי האהב את חברו קים את התורה. כי מצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך. האהבה לא תרע לרע על כן האהבה קיום התורה כלה. וכזאת עשו מדעתכם את הזמן כי כבר הגיעה השעה להקיץ מן השנה כי ישועתנו קרובה עתה מהיום אשר באנו להאמין. הלילה חלף והיום קרב לכן נסירה נא את מעשי החשך ונלבשה את כלי נשק האור. וכמו ביום נתהלכה בצניעות לא בזוללות ובשכרון ולא בבעילות ועשות זמה ולא במריבה וקנאה. כי אם לבשו את האדון ישוע המשיח ודאגו לבשרכם אך לא להגביר התאות.
ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות. יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק. האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים. מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו. יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו. השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים. כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו. כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו. כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על המתים גם על החיים. ואתה למה זה תדין את אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים. כי כתוב חי אני נאם יהוה כי לי תכרע כל ברך וכל לשון תודה לאלהים. הנה נא כל אחד ממנו על נפשו יתן חשבון לאלהים. לכן אל נדין עוד איש את רעהו כי אם זה יהי דינכם שלא יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש. ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי אין דבר טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא. ואם יעצב אחיך על דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל נא תאבד באכלך את אשר בעדו מת המשיח. לכן הזהרו פן יהיה טובכם לגדופים. כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש. והעבד באלה את המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים. ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו. אל תהרוס את מעשה אלהים על דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו. טוב שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תעשה דבר אשר יתנגף בו אחיך או יכשל או יחלש. יש לך אמונה תהי לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את נפשו בדבר אשר כשר בעיניו. ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא, 15 ועלינו החזקים לשאת חלשות הכשלים ואל נבקש הנאת עצמנו. כי כל אחד ממנו יבקש הנאת חברו לטוב לו למען יבנה. כי גם המשיח לא בקש הנאת עצמו אלא ככתוב חרפות חורפיך נפלו עלי. כי כל אשר נכתב מלפנים ללמדנו נכתב למען תהיה לנו תקוה בסבלנות ובתנחומות הכתובים. ואלהי הסבלנות והנחמה הוא יתן לכם להיות כלכם לב אחד על פי המשיח ישוע. אשר תכבדו בנפש אחת ובפה אחד את האלהים אבי אדנינו ישוע המשיח. על כן תקבלו איש את אחיו כאשר גם המשיח קבל אתנו לכבוד האלהים. ואני אמר כי ישוע המשיח היה למשרת בני המילה למען אמת האלהים לקים את ההבטחות אשר לאבות. והגוים המה יכבדו את האלהים למען רחמיו ככתוב על כן אודך בגוים ולשמך אזמרה. ואומר הרנינו גוים עמו. ואומר הללו את יהוה כל גוים שבחוהו כל האמים. וישעיהו אמר והיה שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים יקוו. ואלהי התקוה הוא ימלא אתכם כל שמחה ושלום באמונה למען תעדף תקותכם בגבורת רוח הקדש. והנה אחי מבטח אני בכם כי גם אתם בעצמכם מלאי אהבת חסד ממלאים כל דעת ותוכלו להוכיח איש את רעהו. אך העזתי מעט בכתבי אליכם הנה והנה כמזכיר אתכם על פי החסד הנתון לי מאת האלהים. להיותי משרת ישוע המשיח לגוים ולכהן בבשורת האלהים למען יהיה קרבן הגוים רצוי ומקדש ברוח הקדש. על כן יש לי להתהלל במשיח ישוע נגד האלהים. כי לא אעז פני לדבר דבר זולתי אשר עשה המשיח בידי למען הטות באמר ובמעשה את לב הגוים לסור למשמעתו. בגבורת אתות ומופתים ובגבורת רוח אלהים עד כי מלאתי מירושלים וסביבותיה ועד לאלוריקון את בשורת המשיח. בהשתדלי להגיד את הבשורה לא במקמות אשר שם כבר נקרא שם המשיח לבלתי בנות על יסוד אחרים. כי אם ככתוב אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו. וזה הוא הדבר אשר נעצרתי בגללו פעם ושתים מבוא אליכם. אבל כעת אשר אין עוד מקום לי בגלילות האלה ונכסף נכספתי לבא אליכם זה שנים רבות. אבוא אליכם בלכתי לאספמיא כי מקוה אנכי לראותכם בעברי ואתם תשלחוני שמה ואשבעה מעט מכם בראשונה. אמנם עתה אלכה ירושלימה לעזור את הקדושים. כי מקדוניא ואכיא הואילו לתת משאת נדבה לאביוני הקדושים אשר בירושלים. כי הואילו ואף מחיבים הם להם כי אם היה לגוים חלק בדברי הרוח אשר להם הלא עליהם לעזרם גם בדברי הגוף. לכן כשגמרתי את זאת וחתמתי להם הפרי הזה אז אעברה דרך ארצכם לאספמיא. ויודע אנכי כי בבאי אליכם אבוא במלא ברכת בשורת המשיח. ואני מעורר אתכם אחי באדנינו ישוע המשיח ובאהבת הרוח להתאמץ אתי בהעתיר בעדי אל האלהים. למען אשר אנצל מהסוררים בארץ יהודה ויערב על הקדושים שמושי לשם ירושלים. ואשר אבוא אליכם במשחה ברצון אלהים ואנפש עמכם. ואלהי השלום עם כלכם אמן.
והנני מזכיר לכם לטוב את פובי אחותנו שהיא משמשת הקהלה אשר בקנכרי. אשר תקבלוה באדנינו כראוי לקדושים ותעזרו לה בכל אשר תצטרך לכם כי היתה גם היא עזרת לרבים וגם לעצמי. שאלו לשלום פריסקלא ועקילס שהם חברי בעבודת המשיח ישוע. ואשר מסרו את צוארם בעד נפשי ולא אני לבדי אודה להם כי גם כל קהלות הגוים וגם לשלום הקהלה בביתם. שאלו לשלום אפינטוס חביבי שהוא ראשית אכיא למשיח. שאלו לשלום מרים שעמלה עמל רב בעבורנו. שאלו לשלום אנדרוניקוס ויוניס שהם קרובי ואסורים אתי ולהם שם בשליחים ולפני היו במשיח. שאלו לשלום אמפליאס חביבי באדנינו. שאלו לשלום אורבנוס חברנו בעבודת המשיח ולשלום אסטכים חביבי. שאלו לשלום אפליס הבחון במשיח שאלו לשלום בני ביתו של אריסטובלוס. שאלו לשלום הורודיון קרובי שאלו לשלום בני ביתו של נרקיסוס אשר הם באדנינו. שאלו לשלום טרופינה וטרופסה העמלות באדנינו שאלו לשלום פרסיס החביבה שעמלה עמל רב באדנינו. שאלו לשלום רופוס הנבחר באדנינו ולשלום אמו שהיא כאם לי. שאלו לשלום אסונקריטוס ופליגון והרמס ופטרובס יהרמיס והאחים אשר אתם. שאלו לשלום פילולוגוס ויוליא נירוס ואחותו ואולומפס וכל הקדושים אשר אתם. שאלו לשלום איש את רעהו בנשיקה הקדושה קהלות המשיח שאלות לשלומכם. ואני מזהיר אתכם אחי לשום פניכם בעשי מחלקות ומכשולים לנגד הלקח אשר למדתם וסורו מהם. כי אנשים אשר כאלה אינם עבדים את אדנינו ישוע המשיח כי אם את כרשם ובאמרי נעם ושפת חלקות יתעו את לב הפתאים. כי משמעתכם נודעת לכל לכן אני שמח עליכם אך חפצתי היתכם חכמים להטיב ותמימים לבלתי הרע. ואלהי השלום הוא ידכא את השטן במהרה תחת רגליכם חסד אדנינו ישוע המשיח עמכם. טימותיוס חברי ולוקיוס ויסון וסוספטרוס קרובי שאלים לשלומכם. אני טרטיוס כותב האגרת הזאת שאל לשלומכם באדנינו. גיוס המארח אותי ואת כל הקהלה שאל לשלומכם ארסטוס סכן העיר וקורטוס אחינו שאלים לשלומכם. חסד אדנינו ישוע המשיח עם כלכם אמן. ולאשר יכל לחזק אתכם כבשורתי וכקריאת ישוע המשיח כפי גלוי הסוד אשר היה מכסה מימות עולם. ועתה נתפרסם ונודע על ידי כתבי הנביאים כמצות אלהי עולם לכל הגוים להביאם למשמעת האמונה. לאלהים החכם לבדו לו הכבוד בישוע המשיח לעולמים אמן.
פולוס המקרא להיות שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וסוסתניס אחינו. אל קהלת אלהים אשר בקורנתוס אל המקדשים במשיח ישוע הקרואים להיות קדשים עם כל הקראים בשם אדנינו ישוע המשיח בכל מקום שלהם ושלנו. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. אודה לאלהי בעבורכם בכל עת על חסד האלהים הנתן לכם במשיח ישוע. אשר עשרתם בו בכל בכל דבור ובכל דעת. באשר עדות המשיח התקימה בכם. עד כי לא חסרתם כל מתן החסד והנכם מחכים להתגלות אדנינו ישוע המשיח. אשר גם יקים אתכם ער עת קץ להיות נקיים ביום אדנינו ישוע המשיח. נאמן הוא האלהים אשר על פיו נקראתם לחברת בנו ישוע המשיח אדנינו. והנני מזהיר אתכם אחי בשם אדנינו ישוע המשיח להיות כלכם פה אחד ולא תהיין מחלקות בקרבכם כי אם תכוננו יחד בלב אחד ובעצה אחת. כי הגד לי עליכם ביד בני בית כלואה כי יש מריבות ביניכם. וזאת אני אמר כי איש איש מכם זה אמר לפולוס וזה לאפולוס וזה לכיפא וזה למשיח הנני. הכי חלק המשיח הכי פולוס נצלב בעדכם או לשם פולוס נטבלתם. אודה לאלהים שלא טבלתי איש מכם כי אם את קרספוס ואת גיוס. פן יאמרו כי לשמי טבלתי. אך טבלתי גם את בני בית אסטפנוס ומלבד אלה אינני ידע אם טבלתי עוד איש אחר. כי לא שלחני המשיח לטבול כי אם לבשר לא בחכמת דברים למען אשר לא יהיה לריק צלב המשיח. כי דבר הצלב סכלות הוא לאבדים אבל לנו הנושעים גבורת אלהים הוא. כי כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר. איה חכם איה ספר איה דרש העולם הזה הלא סכל האלהים את חכמת העולם הזה. כי אחרי אשר בחכמת האלהים לא ידע העולם את האלהים בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים. כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה. ואנחנו משמיעים את המשיח הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים. אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים את המשיח אשר הוא גבורת אלהים וחכמת אלהים. יען כי סכלות האל חכמה היא מאדם וחלשת האל חזקה היא מאדם. כי ראו נא אחי את קריאתכם שלא רבים המה החכמים לפי הבשר לא רבים השליטים ולא רבים החרים. כי אם בסכל שבעולם בחר האל למען ביש את החכמים ובחלוש שבעולם בחר האל למען ביש את החזק. ובדלת העולם בחר האל ובנמאס ובאשר כאין למען בטל את אשר ישנו. כדי שלא יתהלל לפניו כל בשר. וממנו אתם במשיח ישוע אשר היה לנו לחכמה מאת האלהים ולצדקה ולקדוש ולפדיון. ויהי ככתוב המתהלל יתהלל ביהוה.
וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את עדות האלהים. כי לא חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם ישוע המשיח והוא הנצלב. ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה. ודברי וקריאתי לא לפתות באמרי חכמת בני אדם כי אם בתוכחת הרוח והגבורה. למען אשר לא תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם בגבורת אלהים. אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם לא של שרי העולם הזה אשר יאבדו. כי אם בסוד נדבר חכמת האלהים הנסתרה אשר האלהים יעדה לכבודנו לפני ימי העולם. אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה כי לו ידעוה לא צלבו את אדון הכבוד. אלא ככתוב אשר עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על לב אנוש את אשר הכין האלהים לאהביו. ולנו גלה האלהים ברוחו כי הרוח חוקר את הכל גם את מעמקי האלהים. כי מי הוא בבני אדם הידע את אשר באדם בלתי אם רוח האדם אשר בקרבו כן גם לא ידע איש את אשר באלהים בלתי אם רוח האלהים. ואנחנו לא קבלנו את רוח העולם כי אם הרוח מאת האלהים למען נדע את אשר נתן לנו מאת האלהים בחסדו. ואת זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם בדברים אשר רוח הקדש תלמדם ונבאר דברים רוחניים על פי הרוח. הן האדם הנפשי איננו מקבל את דברי רוח אלהים כי המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נדונים בדרך הרוח. אבל האדם הרוחני ידין את הכל ואותו לא ידין איש. כי מי תכן את רוח יהוה ומי יודיענו ואנחנו הנה יש לנו רוח המשיח.
ואני לא יכלתי לדבר עמכם אחי כעם רוחניים כי עודכם של הבשר וכמו עוללים במשיח. חלב השקיתי אתכם ולא מאכל כי אז לא יכלתם וגם עתה לא תוכלו יען היתכם עוד של הבשר. כי באשר קנאה ומריבה ומחלקים ביניכם הלא של הבשר אתם ומתהלכים לפי דרך בני אדם. הן באמר האחד אני לפולוס והשני אני לאפולוס הלא של הבשר אתם. מי אפוא פולוס ומי הוא אפולוס אך משרתים הם אשר על ידם באתם להאמין איש איש כמתנת האדון אשר נתן לו. אני נטעתי ואפולוס השקה אבל האלהים הוא הצמיח. על כן הנטע איננו מאומה והמשקה איננו מאומה כי אם האלהים המצמיח. והנטע והמשקה כאחד המה ואיש איש יקבל את שכרו כפי עמלו. כי עזרי אל אנחנו ואתם שדה אלהים ובנין אלהים אתם. ואני כפי חסד אלהים הנתן לי כבני חכם שתי יסוד ואחר בונה עליו אך ירא כל איש לשית יסוד אחר חוץ מן המוסד שהוא ישוע המשיח. ואם יבנה הבונה על היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או עץ או חציר או קש. מעשה כל איש יגלה כי היום הוא יבררהו כי באש יראה ואת מה מעשה כל איש ואיש האש תבחננו. אם יעמד מעשה איש אשר בנה עליו יקבל שכרו. ואם ישרף מעשהו יפסידנו והוא יושע אך כמו מצל מאש. הלא ידעתם כי היכל אלהים אתם ורוח אלהים שכן בקרבכם. ואיש אשר ישחית את היכל אלהים האלהים ישחית אתו כי היכל אלהים קדוש ואתם הנכם קדושים. אל ירמה איש את עצמו והחשב את עצמו חכם בעולם הזה יהי לסכל למען יחכם. כי חכמת העולם הזה סכלות היא לפני האלהים ככתוב לכד חכמים בערמם. ועוד כתוב יהוה ידע מחשבות חכמים כי המה הבל. על כן אל יתהלל איש באדם כי הכל הוא שלכם. אם פולוס אם אפולוס ואם כיפא אם העולם אם החיים ואם המות אם ההוה ואם העתיד הכל הוא שלכם. ואתם הנכם של המשיח והמשיח הוא של אלהים.
כן יחשב איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל. הנה סוף דבר שלא יבקש מן הסכנים כי אם להמצא נאמן. ואני נקלה היא בעיני כי אתם דנים אתי או יום דין של בני אדם גם אני את נפשי לא אדין. כי אינני יודע בנפשי רע ובכל זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה. על כן אל תשפטו שפוט לפני העת עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלמות החשך ויגלה את עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל איש מאת האלהים. ואת זאת אחי הסבתי על עצמי ועל אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא יתחכם איש יותר ממה שכתוב פן תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו. כי מי הפליא אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל. הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם אנחנו. כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם. אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים. ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו. ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל. גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה. ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם מזהיר אתכם כבני האהובים. כי גם אם היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על ידי הבשורה. על כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי. ובעבור זאת שלחתי אליכם את טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל מקום בכל קהלה וקהלה. הן יש מתנשאים כאלו לא אבוא אליכם. אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם ירצה האדון ואדעה לא את דברי המתרוממים כי אם את גבורתם. כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם בגבורה. ומה תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה.
שמועה נשמעת בארץ כי נמצאה זנות ביניכם ואף זנות אשר בגוים לא ספר כמוה כי יקח איש את אשת אביו. ואתם עוד גבהי רוח תחת אשר היה לכם להתאבל למען יוסר מקרבכם עשה המעשה הזה. הן אנכי הרחוק מכם בגופי וקרוב ברוחי כבר דנתי כאלו הייתי אצלכם על האיש אשר עשה כדבר הזה. בשם אדנינו ישוע המשיח בהקהלתכם יחד ורוחי אתכם עם גבורת אדנינו ישוע המשיח. למסר את האיש ההוא לשטן לאבדן הבשר למען יושע הרוח ביום האדון ישוע. לא טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את כל העסה. בערו את השאור הישן למען תהיו עסה חדשה הלא לחם מצות אתם כי גם לנו פסחנו הנזבח בעדנו הוא המשיח. על כן נחגה נא החג לא בשאר ישן ולא בשאר הרע והרשע כי אם במצות הישר והאמת. כתבתי לכם באגרת שלא תתערבו עם הזנים. ואין דעתי בזאת על הזנים שבעולם הזה או על בצעי בצע וגזלנים ועבדי אלילים כי אז יהיה לכם לצאת מן העולם. אך זאת כתבתי לכם לבלתי התערב עם איש אשר אח יקרא והוא זנה או בצע בצע או עבד אלילים או מגדף או סבא או גזלן עם האיש אשר כזה גם לא תאכלו. כי מה לי לשפט את אשר בחוץ הלא תשפטו את אשר בבית. ואשר בחוץ האלהים ישפטם ואתם תבערו את הרע מקרבכם.
היש בכם איש אשר בריבו עם רעהו יזיד להביא דבר דינו לפני הרשעים ולא לפני הקדשים. הלא ידעתם כי הקדשים ידינו את העולם ואם העולם ידון על ידכם האינכם ראוים לדין דינים קטנים. הלא ידעתם כי נדין את המלאכים אף כי דברי ממונות. ואתם כאשר יש לכם דיני ממונות מושיבים אתם את הנחשבים לאין בקהל לשפטיכם. לבשתכם אמר אני את זאת הכי אין בכם חכם אחד שיוכל להוכיח בין איש לאחיו. כי אח רב עם אחיו וזאת לפני לא מאמינים. הן בכל ירידה היא לכם שתריבו זה עם זה למה לא תבחרו לסבל הונאה ולמה לא תבחרו להיות עשוקים. אבל מונים אתם ועשקים אף את אחיכם. הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את מלכות האלהים אל תתעו את נפשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאפים ולא הקדשים ולא השכבים את זכר. לא הגנבים ולא בצעי בצע לא הסבאים ולא המגדפים ולא הגזלנים כל אלה לא יירשו את מלכות האלהים. וכאלה לפנים היו מקצתכם אבל רחצתם אבל קדשתם אבל הצדקתם בשם האדון ישוע וברוח אלהינו. הכל הוא ברשותי אך לא כל דבר יועיל הכל הוא ברשותי אך לא ישעבדני דבר. המאכל לכרש והכרש למאכל והאלהים את זה ואת זה ילכה והגוף אל יהי לזנות כי אם לאדון והאדון לגוף. והאלהים העיר גם את אדנינו ויעיר גם אתכם בגבורתו. הלא ידעתם כי גופתיכם אברי המשיח הנה הכי אקח את אברי המשיח ואעשה אתם לאברי זונה חלילה. או הלא ידעתם כי הדבק בזונה גוף אחד הוא עמה כי הכתוב אמר והיו שניהם לבשר אחד. אבל הדבק באדון רוח אחד הוא עמו. נוסו מן הזנות כל חטא אשר יעשה אותו האדם מחוץ לגופו הוא והזונה חטא בעצם גופו. או הלא ידעתם כי גופכם הוא היכל רוח הקדש השכן בקרבכם אשר קבלתם מאת האלהים וכי לא לעצמכם אתם. כי במחיר נקניתם על כן כבדו את האלהים בגופכם וברוחכם אשר לאלהים המה.
ולענים מה שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה. אך מפני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אשה בעלה. האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו כן האשה לבעלה. האשה איננה שלטת על גופה כי אם בעלה וכמו כן גם האיש איננו שלט על גופו כי אם אשתו. אל תמנעו את עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על זמן קבוע להיות פנוים לתענית ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם. ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה. כי מי יתן והיה כל אדם כמני אך יש לכל איש מתנתו מאת האלהים זה בכה וזה בכה. ואל הפנוים ואל האלמנות אמר אני כי טוב להם אם ישבו ככה כמו גם אני. אך אם לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה. והנה את הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם האדון אשר לא תפרש אשה מבעלה. ואם פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל ישלח את אשתו. והנה אל האחרים אמר אנכי ולא האדון כי תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה. ואשה כי יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו. כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה. אבל אם יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשלום קראנו האלהים. כי מה תדעי את האשה אם תושיעי את האיש ומה תדע אתה האיש אם תושיע את האשה. רק יתהלך איש איש כפי מה שחלק לו האלהים וכפי מה שקרא אתו האדון וכן מתקן אנכי בכל הקהלות. אם נמול האיש המקרא אל ימשך את ערלתו ואם ערל הוא אל ימול. אין המילה נחשבה ואין הערלה נחשבה כי אם שמירת מצות האלהים. איש איש במשמרתו אשר נקרא בה שם יעמד. אם נקראת בהיותך עבד אל ירע בעיניך אלא אם תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה. כי הקרוא באדון בהיותו עבד משחרר הוא לאדון וככה גם הקרוא בהיותו חפשי עבד הוא למשיח. במחיר נקניתם אל תהיו עבדי בני אדם. איש איש במשמרת אשר נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני האלהים. ועל דבר הבתולות אין לי מצוה מאת האדון רק אודיע את עצתי אחרי אשר חנני האדון להיות נאמן. הנני חשב כי טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי טוב לו להיות כמו שהוא. אם נקשרת באשה אל תבקש להפטר ואם נפטרת אל תבקש אשה. וגם כי תקח אשה אינך חטא והבתולה כי תהיה לאיש איננה חטאת אך יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם. וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין להם נשים. והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין קנין בידם. והנהנים מן העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה. ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין לו אשה דאג לאשר לאדון איך ייטב בעיני האדון. ומי שיש לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה. יש הבדל בין אשת איש לבתולה כי האשה אשר לא היתה לאיש דאגת לאשר לאדון ולהיות קדושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה. וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני האדון באין מנע. וכי יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם לבבו איננו חוטא ישיאנה. ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את בתולתו טוב עשה. לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו. האשה קשורה לבעלה על פי התורה כל עת שהוא חי וכי מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתרצה ובלבד שתהיה באדון. אבל אשריה יותר אם תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם אני כי רוח אלהים בי.
ועל דבר זבחי האלילים ידענו שיש דעה לכלנו הדעת תגביה לב והאהבה היא הבונה. החשב כי הוא ידע דבר מה עוד לא ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו. אבל אם יאהב איש את האלהים האלהים ידעו. ועל דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי האליל אין בעולם ואין אלהים בלתי אחד. ואף כי יש הנקראים אלהים אם בשמים אם בארץ באשר יש אלהים רבים ואדנים רבים. אמנם לנו אך לא אחד האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ואדון אחד ישוע המשיח אשר הכל על ידו ונחנו על ידו. אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל. המאכל לא יקרב אתכם לאלהים כי אם נאכל אין לנו יתרון ואם לא נאכל לא נגרע. אבל הזהרו פן יהיה אתו הרשיון שלכם למכשל החלשים. כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים. ויאבד על ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת המשיח. ואם ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את רוחם החלוש למשיח אתם חטאים. על כן אם מאכלי מכשיל את אחי לא אכל בשר לעולם למען לא אכשיל את אחי.
הלא שליח אנכי הלא חפשי אנכי הלא ראיתי את ישוע המשיח אדנינו הלא אתם פעלי באדנינו. ואם אינני שליח לאחרים אך לכם הנני שליח כי חותם שליחותי אתם באדנינו. וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי. האין רשות בידנו לאכל ולשתות. האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות לאשה כמו גם השליחים האחרים וכמו אחי האדון וכמו כיפא. אם לי לבדי ולבר נבא לא נתנה רשות להבטל ממלאכה. מי הלך לצבא במשכרת של עצמו מי נטע כרם ולא יאכל את פריו מי רעה עדר ומחלב העדר לא יאכל. הכי לפי דרכו של אדם אני מדבר כזאת הלא גם התורה אמרת כן. כי כתוב בתורת משה לא תחסם שור בדישו הלשורים הושש האלהים. או אך למעננו מדבר אכן למעננו נכתב כי החרש יחרש אלי תקוה והדש ידוש אלי תקוה לקחת חלקו בתקוה. אם זרענו בכם עניני הרוח הכי דבר גדול הוא אם נקצר מכם עניני הבשר. ואם לאחרים יש רשות עליכם הלא ביותר לנו אבל לא השתמשנו ברשות הזאת כי אם סבלנו את הכל לבלתי שום מעצור לבשורת המשיח. הלא ידעתם כי עבדי עבדת הקדש אכלים מן הקדשים ומשרתי המזבח לקחים חלקם במזבח. כן תקן אדנינו גם הוא אשר יחיו המבשרים על הבשורה. ואנכי לא השתמשתי באחת מאלה וגם לא כתבתי זאת למען יעשה לי כזאת כי טוב לי המות מאשר ישים איש את תהלתי לריק. אם אבשר את הבשורה אין לי תהלה כי החובה מטלת עלי ואוי לי אם לא אבשר. כי אם ברצוני אעשה כן יהיה לי שכר ואם בעל כרחי פקדת משמרתי היא. ועתה מה הוא שכרי הלא זה שאבשר בשורת המשיח בלא מחיר לבלתי השתמש להנאת עצמי ברשיון הנתן לי בבשורה. כי בהיותי חפשי מכל עשיתי עצמי עבד לכל אדם למען אקנא את הרבים. ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים ואשר הם תחת התורה הייתי להם כמו תחת התורה למען קנות אותם אשר תחת התורה. לאלה אשר בלי תורה הייתי כבלי תורה אף כי אינני בלי תורת האלהים כי אם תחת תורת המשיח אנכי למען קנות אותם אשר בלי תורה. ולחלשים הייתי כחלש לקנות את החלשים הכל לכלם נהייתי למען בכל דרך אושיע אחדים. ואת זאת אני עשה בעבור הבשורה למען אקח חלקי בה גם אנכי. הלא ידעתם כי רצי המרוצה באסטדין רצים כלם ורק אחד מהם ישיג את שכר הנצוח ככה רוצו למען תשיגהו. וכל העמד להאבק ינזר מכל דבר המה לקחת כתר נפסד ואנחנו לקחת כתר אשר איננו נפסד. לכן הנני רץ לא כמו בחשכה הנני נלחם לא כהולם רוח. כי אם אדכא את גופי ואשעבדנו פן אהיה אני הקורא לאחרים נאלח בעצמי.
ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים. וכלם נטבלו למשה בענן ובים. וכלם אכלם מאכל אחד רוחני. וכלם שתו משקה אחד רוחני כי שתו מן הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה המשיח. אבל ברבם לא רצה האלהים ופגריהם נפלו במדבר. וכל זאת היתה לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם המה. ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק. ולא נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש. ולא ננסה את המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים. גם לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית. כל זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר הגיעו אלינו קצי העולמים. לכן החשב שהוא נצב ירא פן יפול. עדין לא בא עליכם נסיון אחר בלתי אם נסיון בני אדם כי נאמן הוא האלהים אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם יתן עם הנסיון גם תוצאתיו כדי שתוכלו שאת. על כן חביבי נוסו מעבודת אלילים. כמו אל נבונים מדבר אנכי ושפטו אתם את אשר אמר. כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם המשיח והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף המשיח. כי לחם אחד הוא לכן גם נוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד. ראו את ישראל לפי הבשר הלא אכלי הזבחים חברי המזבח המה. ועתה מה אמר היש ממש באליל אם יש ממש בזבחי אלילים. אלא את אשר יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לאלהים ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים. לא תוכלו לשתות יחד כוס אדנינו וגם כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל שלחן אדנינו וגם אל שלחן השדים. הנעז להקניא את אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו. הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה. איש איש אל יבקש את תועלת עצמו כי אם את תועלת רעהו. כל הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל תחקרו מפני מכשל הלב. כי ליהוה הארץ ומלואה. ואם יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר ישימו לפניכם ואל תחקרו מפני מכשול הלב. ואיש כי יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי ליהוה הארץ ולמואה. והלב אשר אני אמר לא לבך כי אם לב רעך כי למה זה תשפט חרותי על ידי לב האחר. ואם אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על הדבר אשר אני מודה עליו. לכן אם תאכלו או אם תשתו או כל אשר תעשו את הכל עשו לכבוד אלהים. ואל תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת אלהים. כאשר גם אנכי מבקש להיות רצוי לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי אם של הרבים למען יושעו.
לכו בעקבותי כאשר גם אני הלך בעקבות המשיח. ועל זאת אני משבח אתכם אחי כי זכרתם אתי בכל לשמר את הקבלות כאשר מסרתי לכם. אך חפץ אנכי שתדעו כי ראש כל איש המשיח וראש האשה האיש וראש המשיח הוא האלהים. כל איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את ראשו. וכל אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את ראשה יען בזה היא כמו מגלחה. כי האשה אם לא תתכסה גם תתגלח ואם בזיון הוא לאשה להכסם או להתגלח תתכסה. והאיש איננו חיב לכסות את ראשו כי הוא צלם אלהים וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש. כי אין האיש מן האשה כי אם האשה מן האיש. גם לא נברא האיש בעבור האשה כי אם האשה בעבור האיש. על כן האשה חיבת להיות לה כפה על ראשה בעבור המלאכים. אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון. כי כאשר האשה מן האיש כן גם האיש על ידי האשה וכל זאת מאלהים. שפטו נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אל האלהים בגלוי ראש. או הלא גם הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו. אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי נתן לה השער לצניף. ואם יחשב איש לערער עלינו אין לנו מנהג כזה ולא לקהלות האלהים. והנה בצותי את זאת לא אוכל לשבח אתכם על אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם לרעה. כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו בקהל ומקצתו אני מאמין. כי אף צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם. ועתה כאשר תקהלו יחד אין זה לאכל סעודת האדון. כי כל אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר. האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם או התבוזו את קהל אלהים ותכלימו את אשר אין בידם מאומה מה אמר לכם העל זאת אשבח אתכם אינני משבח. כי כה קבלתי אנכי מן האדון את אשר גם מסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה ההוא אשר נמסר בו לקח את הלחם. ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו זאת לזכרוני. וכן גם את הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו זאת לזכרוני בכל עת שתשתו. כי בכל עת שתאכלו את הלחם הזה ותשתו את הכוס הזאת הזכר תזכירו את מות אדנינו עד כי יבוא. לכן מי שיאכל מן הלחם הזה או ישתה מכוס האדון שלא כראוי יאשם לגוף אדנינו ולדמו. יבחן האיש את נפשו ואז יאכל מן הלחם וישתה מן הכוס. כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא הפלה את גוף האדון. בעבור זאת יש בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות. כי אם נבחן את נפשנו לא נהיה נדונים. וכאשר נדון נוסר על יד האדון למען לא נחיב עם העולם. על כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל רעהו. וכי ירעב איש יאכל בביתו פן תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי.
ובענין הרוחניות אחי לא אכחד מכם דבר. הלא ידעתם כי בהיתכם גוים אחרי אלילים אלמים הובלתם כאשר נמשכתם. לכן אודיע אתכם כי אין איש דבר ברוח אלהים אשר יאמר ישוע חרם הוא ולא יוכל איש לקרא לישוע אדון בלתי אם ברוח הקדש. ושנות הנה המתנות אבל הרוח אחד הוא. ושנים המה השמושים והאדון אחד הוא. ושנות הנה הפעלות והאלהים הוא אחד הפעל את הכל בכל. ולכל איש ואיש נתנה לו התגלות הרוח להועיל. כי האחד נתן לו על ידי הרוח דבור החכמה ולאחד דבור הדעת כפי הרוח ההוא. לאחר האמונה ברוח ההוא ולאחר מתנות הרפאות ברוח ההוא. ולאחר לפעל גבורות ולאחר נבואה ולאחר להבחין בין הרוחות ולאחר מיני לשנות ולאחר באור לשנות. וכל אלה פעל הרוח האחד ההוא המחלק לאיש איש כרצונו. כי כאשר הגוף הוא אחד ויש בו אברים הרבה וכל אברי הגוף ההוא אף כי רבים הם כלם גוף אחד כן גם המשיח. כי ברוח אחד נטבלנו כלנו לגוף אחד אם יהודים אם יונים אם עבדים אם בני חורין וכלנו לרוח אחד השקינו. כי גם הגוף לא אבר אחד הוא כי אם רבים. אם תאמר הרגל אינני יד על כן אינני מן הגוף הבעבור זאת איננה מן הגוף. ואם תאמרו האזן אינני עין על כן אינני מן הגוף הבעבור זאת איננה מן הגוף. אם הגוף כלו יהיה עין איה השמע ואם כלו יהיה שמע איה הריח. ועתה האלהים שת את האברים כל אחד ואחד מהם בגוף כמי רצונו. ואלו היו כלם אבר אחד איה הגוף. הנה רבים הם האברים והגוף אחד. העין לא תוכל דבר אל היד לאמר לא אצטרך לך וגם הראש לא יוכל דבר אל הרגלים לאמר לא אצטרך לכן. כי להפך אברי הגוף הנראים רפים הם לנו לצרך ביותר. והנראים לנו נקלים בגוף אתם נלביש ביתר כבוד ואשר לבשת לנו המה כאלו ההגונים מכלם. כי ההגונים לנו אינם צריכים לזאת אבל האלהים מזג ככה את הגוף שנתן כבוד יותר לגרוע. למען לא תהיה מחלקת בגוף כי אם ידאגו כל האברים יחד זה לזה. ואם יכאב אבר אחד יכאבו אתו כל האברים ואם יכבד אבד אחד ישמחו אתו כל האברים. אכן גוף המשיח אתם ואבריו כל אחד לפי חלקו. ומהם שם האלהים בקהל ראשונה לשליחים ושנית לנביאים ושלישית למלמדים ויתן גבורות אף מתנות הרפאות ועזרים ומנהיגים ומיני לשנות. הכלם שליחים אם כלם נביאים או כלם מלמדים הכלם עשי גבורות. הלכלם מתנות רפאות הכלם מדברים בלשנות הכלם מפרשי לשנות. ואתם התאוו המתנות המועילות ביותר ובכל זאת אראה אתכם דרך נעלה על כלנה.
אם בלשנות אנשים ומלאכים אדבר ואין בי האהבה הייתי כנחשת המה או כצלצל תרועה. וכי תהיה לי נבואה ואדע כל הסודות וכל הדעת וכי תהיה לי כל האמונה עד כי אעתיק הרים ואין בי האהבה הייתי כאין. ואם אחלק את כל הוני ואם אתן את גופי לשרפה ואין בי האהבה כל זאת לא תועילני. האהבה מארכת אף ועשה חסד האהבה לא תקנא האהבה לא תתפאר ולא תתרומם. לא תעשה דבר תפלה ולא תבקש את אשר לה ולא תתמרמר ולא תחשב הרעה. לא תשמח בעולה כי שמחתה עם האמת. את כל תשא את כל תאמין את כל תקוה ואת כל תסבל. האהבה לא תבל לעולם אך הנבואות הנה תבטלנה והלשנות תכלינה והדעת תבטל. כי קצת הוא שידענו וקצת הוא שנבאנו. וכבוא התמים אז עבור תעבר הקצת. כאשר הייתי עולל כעולל דברתי כעולל הגיתי כעולל חשבתי וכאשר הייתי לאיש הסירתי דברי העולל. כי כעת מביטים אנחנו במראה ובחידות ואז פנים אל פנים כעת יודע אני קצתו ואז כאשר נודעתי אדע אף אני. ועתה שלש אלה תעמדנה האמונה והתקוה והאהבה והגדולה בהן היא האהבה.
רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו. כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אם לאלהים כי אין איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות. והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם. המדבר בלשון בונה את נפשו והמתנבא בונה את העדה. וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן המדבר בלשנות בלתי אם יפרש למען תבנה העדה. ועתה אחי כי אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה אועיל לכם אם לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה. הלא גם הכלים הדוממים הנתנים קול הן חליל הן כנור אם לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה יזמר ומה ינגן. גם השופר אם יתן את קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה. כן גם אתם אם לא תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמור הלא תהיו כמדברים לרוח. הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין אחת מהן בלי קול. לכן אם אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני. כן גם אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה שיבנה את העדה. על כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה. כי אם אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי. ועתה מה לעשות אתפללה ברוחי ואתפללה גם בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם בשכלי. כי אם תברך ברוח איך יענה העמד נמצב ההדיוט אמן על הודיתך באשר לא ידע מה אתה אמר. הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה. אודה לאלהי כי יותר מכלכם אני מדבר בלשנות. אכן בקהל אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון. אחי אל תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים. הן כתוב בתורה כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל העם הזה וגם בזאת לא אבו שמע לי אמר יהוה. לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם למאמינים. והנה אם תקהל כל העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם. אבל אם יתנבאו כלם ובא איש לא מאמין או הדיוט אז יוכח על ידי כלם וידון על ידי כלם. ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על פניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם. ועתה מה לעשות אחי בהקהלכם יחד כל אחד ואחד מכם יש לו מזמור יש לו הוראה יש לו לשון יש לו חזון יש לו באור אך יעשה הכל להבנות. כי ידבר איש בלשון ידברו נא שנים שנים או על היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש. ואם אין מפרש אז ידם בקהל וידבר לנפשו ולאלהים. והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו. וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון. כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו. ורוחות הנביאים תחת ידי הנביאים המה. כי לא אלהי מבוכה האלהים כי אם אלהי השלום כאשר בכל קהלות הקדשים. נשיכם בכנסיות תשתקנה כי לא נתנה להן רשות לדבר כי אם להכנע כאשר גם אמרה התורה. ואם חפצן ללמד דבר תשאלנה את בעליהן בבית כי חרפה היא לנשים לדבר בקהל. או המכם יצא דבר אלהים אם אליכם לבדכם הגיע. כי יתברך איש בלבבו להיות נביא או איש הרוח בין יבין את אשר אני כתב לכם כי מצות האדון הנה. ומי אשר לא ידע אל ידע. לכן אחי השתדלו להתנבא ואל תכלאו מלדבר בלשנות. הכל יעשה כהגן וכשורה.
ואני אחי אודיעכם את הבשורה אשר בשרתי אתכם אשר גם קבלתם אתה וגם עמדתם בה. אשר גם תושעו בה אם תחזיקו בדבר אשר בשרתי אתכם אך אם לא לשוא האמנתם. כי מסרתי לכם בראשונה את אשר גם קבלתי כי המשיח מת בעד חטאתינו כפי הכתובים. וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים. וכי נראה אל כיפא ואחריו אל שנים העשר. ואחרי כן נראה ליותר מחמש מאות אחים כאחד אשר רבם עודם בחיים ומקצתם ישנו. ואחרי כן נראה אל יעקב ואחריו אל כל השליחים. ואחרי כלם נראה גם אלי כמו אל הנפל. כי אני הצעיר בשליחים ואינני כדי להקרא שליח באשר רדפתי את קהל האלהים. אבל בחסד אלהים הייתי מה שהייתי וחסדו עלי לא היה לריק כי יותר מכלם עבדתי ולא אני כי אם חסד אלהים אשר עמדי. והנה גם אני גם המה ככה משמיעים וככה האמנתם. ואם הגד הגד כי הוקם המשיח מן המתים איך יאמרו אנשים מכם כי אין תחיה למתים. אם אין תחיה למתים גם המשיח לא הוקם. ואם המשיח לא הוקם כי עתה ריק שמועתנו וגם ריק אמונתכם. וגם נמצא עדי שקר לאלהים יען אשר העידנו את האלהים כי הקים את המשיח אשר לא הקימו אם אמת הוא שהמתים לא יקומו. כי אם המתים לא יקומו גם המשיח לא קם. ואם המשיח לא קם הבל אמונתכם ועודכם בחטאתיכם. אזי גם אשר ישנו במשיח אבד אבדו. ואם בחיים האלה לבד בטחים אנחנו במשיח אמללים אנחנו מכל אדם. ועתה המשיח הוקם מן המתים ויהי לראשית הישנים. כי אחרי אשר בא המות על ידי אדם אחד גם תחית המתים באה על ידי אדם אחד. כי כאשר באדם מתים כלם כן גם יחיו כלם במשיח. וכל אחד ואחד בסדרו ראשית כלם המשיח ואחרי כן אשר הם למשיח בבואו. ואחרי כן הקץ כשימסר את המלכות אל האלהים האב אחרי בטלו כל משרה וכל שלטן וגבורה. כי הוא מלך ימלך עד כי ישית את כל איביו תחת רגליו. ואחרון האיבים אשר יבטל הוא המות. כי כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל. וכאשר יושת הכל תחתיו אז הבן גם הוא יושת תחת השת כל תחתיו למען יהיה האלהים הכל בכל. כי מה יעשו הנטבלים בעד המתים אם אמת הוא שהמתים קום לא יקומו למה זה יטבלו בעד המתים. ולמה זה אנחנו בסכנה בכל שעה. בתהלתנו אשר יש לי במשיח ישוע אדנינו מעיד אני עלי כי מת אנכי בכל יום ויום. אם לפי ררכו של אדם נלחמתי עם החיות הרעות באפסוס מה תועלת יש לי אם המתים לא יקומו נאכלה ונשתה כי מחר נמות. אל נא תתעו חברת אנשים רעים משחתת מדות טבות. הקיצו במישרים משכרון ואל תחטאו כי יש אנשים אשר אין בהם דעת אלהים לבשתכם אני אמר זאת. ואם יאמר איש איך יקומו המתים ובאי זה גוף יבואו. אתה הסכל הן מה שתזרע לא יחיה בלתי אם ימות. ומה שתזרע אינך זרע את הגוף אשר יהיה כי אם כגרגר ערם של חטה או של אחד הזרעים. והאלהים יתן לו גוף כפי רצונו ולכל זרע וזרע את גופו למינהו. לא כל הבשר באשר אחד הוא כי מין אחר הוא בשר האדם ומין אחר בשר הבהמה ומין אחר בשר הדגה ומין אחר בשר העוף. ויש גופות שבשמים וגופות שבארץ אבל אחר הוא כבוד הגופות שבשמים וגופות שבארץ אבל אחר הוא כבוד הגופות שבשמים ואחר הוא כבוד הגופות שבארץ. אחר הוא כבוד השמש ואחר הוא כבוד הירח ואחר הוא כבוד הכוכבים כי כוכב מכוכב נבדל בכבודו. וכן גם בתחיה המתים הן יזרע בכליון ויקום בלא כליון. יזרע בבזיון ויקום בכבוד יזרע בחלשה ויקום בגבורה. יזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני יש גוף נפשי ויש גוף רוחני. כן גם כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה. אבל לא של הרוח היא הראשונה אלא של הנפש ואחרי כן של הרוח. האדם הראשון מן האדמה הוא של עפר והאדם השני הוא האדון מן השמים. וכמו אשר הוא מעפר ככה גם אשר הם מעפר וכמו אשר הוא מן השמים ככה גם אשר הם מן השמים. וכאשר לבשנו דמות האדם אשר מעפר כן נלבש גם דמות האדם אשר מן השמים. וזאת אני אמר אחי כי בשר ודם לא יוכל לרשת את מלכות האלהים ואשר יכלה לא יירש את אשר לא יכלה. הנה סוד אגידה לכם הן לא כלנו נישן המות אבל כלנו נתחלף. ברגע אחד כהרף עין כתקע השופר האחרון כי יתקע בשופר והמתים יחיו בלי כליון ואנחנו נתחלף. כי מה שעתה לכליון לבוש ילבש אל כליון ואמר ימות יבוש ילבש אל מות. וכשילבש מה שעתה לכליון אל כליון ומה שעתה למות ילבש אל מות אז יהיה דבר הכתוב בלע המות לנצח. איה עקצף המות איה שאול בצחונך. עקץ המות הוא החטא וכח החטא היא התורה. אבל תודות לאלהים אשר נתן לנו הנצחון על ידי אדנינו ישוע המשיח. על כן אחי חביבי התכוננו בל תמוטו והעדיפו בכל עת במעשה אדנינו מדעתכם כי לא לריק עמלכם באדנינו.
ועל דבר קבוץ התרומות לעזרת הקדושים כאשר תקנתי לקהלות אשר בגלטיא כן תעשו גם אתם. בכל אחד בשבת יניח אצלו איש איש מכם ויאצר את אשר עלה בידו למען אשר בבאי לא יקבץ עוד. ואני בבאי את אשר תמצאו נאמנים עם אגרות אשלח אתם להביא את נדבתכם לירושלים. ואם שוה הטרח שגם אנכי אלך שמה אתי ילכו. ואני אבא אליכם אחרי עברי את מקדוניא כי את מקדוניא אעברה. ואולי אשב עמכם ימים אחדים או כל ימי הסתו למען תלוני אל אשר אלך שמה. כי כעת אין רצוני לראתכם אך בעברי כי אקוה לשבת אצלכם זמן מה אם ירצה יהוה. אבל אשב באפסוס עד חג השבועות. כי נפתח לי פתח גדול ורב פעלים ורבים המתקוממים. וכי יבוא אליכם טימותיוס ראו נא שיהיה עמכם בלי פחד כי מלאכת יהוה הוא עשה כמו גם אני. על כן איש אל יבז אתו אך שלחהו בשלום למען יבא אלי כי אחכה לו עם האחים. ואפולוס האח הנה פצרתי בו לבוא אליכם עם האחים אך לא היה ברצונו לבוא עתה אמנם בוא יבוא במצאו עת נכונה. שקדו ועמדו באמונה התאששו והתחזקו. וכל דבריכם יעשו באהבה. ואבקשה מכם אחי הלא ידעתם את בית אסטפנוס שהוא ראשית אכיא ויתנו את נפשם לשרות הקדשים. לכן הכנעו גם אתם מפני אנשים כאלה ומפני כל אשר יעבד עמהם ויעמלו. והנני שמח בביאת אסטפנוס ופרטונטוס ואכיקוס כי המה מלאו את אשר חסרתי אתכם. ויניחו את רוחי ואת רוחכם על כן הכירו אנשים כאלה. הקהלות אשר באסיא שאלות לשלומכם עקילס ופריסקלא וגם הקהלה אשר בביתם מרבים לשאל לשלומכם באדנינו. האחים כלם שאלים לשלומכם שאלו לשלום איש את רעהו בנשקה הקדושה. שאלת שלומכם בידי אני פולוס. מי שלא יאהב את האדון ישוע המשיח יחרם מרן אתא. חסד ישוע המשיח אדנינו יהי עמכם. ואהבתי את כלכם במשיח ישוע אמן.
פולוס שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וטימותיוס אחינו אל קהלת אלהים אשר בקורנתוס עם כל הקדשים אשר באכיא. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. ברוך האלהים ואבי אדנינו ישוע המשיח אב הרחמים ואלהי כל הנחמה. המנחם אתנו בכל לחצנו עד שנוכל לנחם הנלחצים בכל לחץ בנחמה אשר אנחנו מנחמים בה מאת האלהים. כי כרב ענויי המשיח בנו כן תרבה נחמתנו על ידי המשיח. והנה אם נלחץ הוא לנחמתכם ולישועתכם אשר יראה כחה בסבלכם הענוים אשר נסבל אתן גם אנחנו ואם ננחם גם הוא לנחמתכם ולישועתכם. ותקותנו בעדכם נכונה היא באשר ידענו כי כאשר חלק לכם בענוים כן גם חלק לכם בנחמה. כי לא נכחד מכם אחי את צרתנו אשר מצאתנו באסיא אשר כבדה עלינו עד למאד ויותר מכחנו עד כי נואשנו מן החיים. ואנחנו בלבבנו חרצנו לנו את המות למען לא נהיה בטחים בנפשנו כי אם באלהים המחיה את המתים. אשר הצילנו ממות כזה ועודנו מציל ולו אנחנו מקוים כי יוסיף להצילנו. בעזרכם אתנו בתפלתכם למען יודו רבים בעדנו על מתנת החסד שהיתה לנו על ידי רבים. כי זאת היא תהלתנו עדות לבבנו אשר בתם וישר אלהים התהלכנו בעולם וביותר אתכם ולא בחכמת הבשר כי אם בחסד אלהים. כי לא נכתב לכם כי אם מה שאתם קראים או גם ידעים. ואקוה כי כאשר ידעתם אתנו למקצת אף תדעו עד תכלית כי אנחנו תהלתכם כאשר גם אתם תהלתנו ביום אדנינו ישוע. ובבטחון הזה חפצתי לבוא אליכם מראש למען תקבלו טובה פעמים. ולעבר בתוככם אל מקדוניא ולשוב ממקדוניא אליכם ואתם תשלחוני אל ארץ יהודה. ועתה הכי נמהר הייתי בעצתי אם אשר יעצתי לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא. אכן נאמן האלהים כי דברנו אליכם לא היה הן ולא. כי בן האלהים ישוע המשיח הנקרא בתוככם על ידינו על ידי ועל ידי סלונוס וטימותיוס הוא לא היה הן ולא כי היו היה בו רק הן. כי כל הבטחות האלהים כלן בו היו הן ובו היו אמן לכבוד האלהים על ידינו. והמכונן אותנו אתכם במשיח ואשר משחנו הוא האלהים. אשר גם חתמנו ואשר נתן בלבנו את ערבון הרוח. ואני את אלהים אקרא להיות עד לנפשי כי בעבור היותי חס עליכם לא באתי עוד לקורנתוס. לא שנמשל באמונתכם כי אם עזרים אנחנו לשמחתכם כי באמונה עמדתם.
ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת. כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי. וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם. כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם. ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת. ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים. ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון. על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה. כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון. ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח. פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו. ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו. לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא. אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום. כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים. לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך. כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח.
הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח. אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם. כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב. וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח. יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא. אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה. ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל. כמה יגדל כבוד שרות הרוח. כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות. כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה. כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה. על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא. ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל. אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח. אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם. וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה. והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות. ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח.
על כן בהיות לנו השרות הזה כאשר חננו לא נחת. כי אם מאסנו בסתרי הבשת שלא להתהלך בערמה ולא לזיף את דבר האלהים אלא בהראות האמת נזכיר אתנו לטוב נגד דעת כל בני אדם לפני האלהים. וגם כי נעלמה בשורתנו נעלמה היא מן האבדים. אשר אלהי העולם הזה עור בהם את דעות הסוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים. כי לא אתנו מכריזים אנחנו כי אם את המשיח ישוע לאמר הוא האדון ואנחנו עבדיכם למען ישוע. כי האלהים אשר אמר ויפע אור מחשך הוא הופיע בלבנו להפיץ אור דעת כבוד האלהים אשר בפני המשיח. אבל יש לנו האוצר הזה בכלי חרש למען אשר תהיה הגבורה היתרה לאלהים ולא מאתנו. נחלצים אנחנו בכל ולא נדכאים דאגים ולא נואשים. נרדפים ולא נטושים משלכים ולא אבדים. ונשאים בכל עת מיתת האדון ישוע בגויתנו למען יגלו גם חיי ישוע בגויתנו. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למות בעבור ישוע למען יגלו גם חיי ישוע בבשרנו בשר התמותה. לכן בנו יאמץ המות ובכם החיים. ובהיות לנו הרוח ההוא של האמונה כדבר הכתוב האמנתי כי אדבר גם אנחנו נאמין ועל כן נדבר. באשר ידענו כי המעיר את האדון ישוע יעיר גם אתנו על יד ישוע ויעמידנו עמכם. כי כל זאת למענכם למען אשר ירבה החסד על ידי רבים ותפרץ התודה לכבוד האלהים. ובעבור זאת לא נחת ואף אם יכלה בנו האדם החיצון הנה האדם הפנימי יתחדש יום יום. כי לחצנו אשר הוא קל ואך לרגע יביא לנו כבוד עולמים גדול ורב עד למאד. אשר לא נביט אל הדברים הנראים כי אם אל אשר אינם נראים כי הנראים לשעה המה ואשר אינם נראים הם לעולם.
הן ידענו כי בהרס בית אהלנו אשר בארץ יש לנו בנין מאת האלהים בית אשר איננו מעשה ידים והוא לעולם בשמים. כי גם עתה נאנחים ונכספים אנחנו להתעטף בביתנו אשר מן השמים. באשר אחרי לבשנהו לא נמצא ערמים. כי גם עתה באהלנו זה נאנח מפני הכבד ולא חפצנו להתפשט כי אם להתעטף למען יבלע המות על ידי החיים. והמכין אתנו לזאת הוא האלהים אשר אף נתן לנו את ערבון הרוח. לכן בטוחים אנחנו בכל עת וידעים כי כל עוד שמושבנו בגוף רחוקים אנחנו מן האדון. כי באמונה נתהלך ולא בראות עינים. אמנם בטוחים אנחנו ונבחרה לנו להתרחק מן הגוף ולהיות קרובים אל האדון. על כן גם נשתדל אם קרובים אם רחוקים להיות לו לרצון. כי כלנו עתידים להראות לפני כסא דין המשיח למען יקבל איש ואיש כפי פעלו בחיי גופו אם טוב ואם רע. ועתה יען אשר ידענו יראת האדון נדבר על לב בני אדם ולאלהים אנחנו גלוים ואקוה כי גלוים אנחנו גם במדעכם. כי אין אנחנו משתבחין שנית אליכם אך נתנים לכם סבה להתפאר בנו לנגד המתפארים בפנים ולא בלב. כי אם השתגענו לאלהים היתה זאת ואם השכלנו לכם היתה. כי אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם מת אחד בעד כלם כלם מתו. ובעד כלם מת למען לא יחיו החיים עוד לנפשם כי אם לאשר מת ויקם בעדם. לכן מעתה אנחנו לא נדע איש לפי הבשר וגם אם ידענו את המשיח לפי הבשר מעתה לא נדעהו עוד. ובכן מי שהוא במשיח בריאה חדשה הוא הישנות עברו והנה הכל נהיה לחדש. והכל מאת האלהים המרצה אתנו לעצמו על ידי ישוע המשיח ויתן לנו שרות הרצוי. יען אשר אלהים היה במשיח מרצה את העולם לעצמו ולא חשב להם את פשעיהם וישם בנו את דבר הרצוי. לכן מליצי המשיח אנחנו וכאלו האלהים מזהיר אתכם על ידנו נבקש מכם בעד המשיח התרצו נא אל האלהים. כי את אשר לא ידע חטאת אתו עשה לחטאת בעדנו למען נהיה בו אנחנו לצדקת אלהים.
ואנחנו כעזרים נזהירה אתכם שלא תקבלו לריק את חסד אלהים. כי הוא אומר בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך הנה עתה עת רצון הנה עתה יום ישועה. ואין אנחנו נתנים מכשול במאומה פן יהיה שרותנו לנאצה. כי אם נראה בכל דבר כמשרתי אלהים בסבלנות רבה בלחץ ובצרות ובמצוקות. במכות ובמוסרות ובמהומות בתלאות בשקידות ובצומות. בטהרה ובדעת ובארך רוח ובחסד וברוח הקדש ובאהבה לא צבועה. בדבר האמת ובגבורת אלהים בכלי נשק הצדקה מימין ומשמאל. בכבוד ובקלון בשם רע ובשם טוב כמתעים ובכל זאת נאמנים. כאינם ידועים וגם ידועים כמתים והננו חיים כמיסרים ולא מומתים. כנעצבים ובכל עת שמחים כרשים ומעשירי רבים כאשר אין להם מאומה ויש להם כל. פינו פתוח לכם אנשי קורנתוס ורחב לבנו. לא צר מקומכם בנו אך צר המקום במעיכם. והיה זה גמולי כמו אל בנים אנכי מדבר אם תרחיבו לבבכם גם אתם. אל תהיו משכי על זר עם חסרי אמונה כי אי זה שתפות יש לצדקה עם העול ואי זה התחברות לאור עם החשך. ואי זה הסכמה למשיח עם בליאל או מה חלק המאמין עם שאיננו מאמין. ואי זה דבק יש להיכל אלהים עם האלילים כי אתם היכל אלהים חיים כמו שאמר האלהים ושכנתי והתהלכתי בתוכם והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם. על כן צאו מתוכם והברו נאם יהוה וטמא אל תגעו ואני אקבץ אתכם. והייתי לכם לאב ואתם תהיו לי לבנים ולבנות נאם יהוה צבאות.
לכן חביבי בהיות לנו ההבטחות האלה נטהרה את עצמנו מכל טמאת בשר ורוח להשלים קדשתנו ביראת אלהים. תנו לנו מקום בלבבכם לא חמסנו איש לא חבלנו איש לא עשקנו איש. לא לחיב אתכם אני מדבר הלא הקדמתי לאמר כי אתם בלבנו יחד למות ויחד לחיות. רב בטחוני עליכם רבה תהלתי בכם מלאתי נחמה שבעתי שמחות בכל לחצנו. כי גם בבאנו אל מקדוניא לא היתה מרגעה לבשרנו רק נלחצנו בכל מחוץ מלחמות ומחדרים אימה. אבל האלהים המנחם את השפלים נחם אתנו בבוא טיטוס. ולא בבאו לבד כי אם גם בנחמה אשר נחם בכם בהגידו לנו את תשוקתכם ואת אבלכם ואת קנאתכם לי ובכן הוספתי לשמוח. כי גם אם העצבתי אתכם באגרת אינני מתחרט גם כי התחרטתי לפני מזה בראותי כי האגרת ההיא העציבה אתכם ואף אם לשעה. עתה אני שמח לא על אשר נעצבתם כי אם על אשר נעצבתם לתשובה כי נעצבתם כרצון אלהים למען לא תשאו נזק במאומה על ידנו. כי העצבת שהיא כרצון אלהים תפעל תשובה לישועה אשר איש לא יתחרט עליה אבל עצבת העולם פעלת את המות. כי ראו נא את אשר נעצבתם כרצון אלהים כמה הביא אתכם זה לידי זריזות גם להתנצלות גם לרגז גם ליראה גם לתשוקה גם לקנאה גם לנקמה ובכל הוכחתם כי נקיים אתם בדבר ההוא. לכן גם אם כתבתי לכם לא כתבתי בעבור העלב ולא בעבור הנעלב רק למען תגלה בכם זריזותנו בעדכם לפני האלהים. ובעבור זאת נחמנו בנחמתכם ועוד שמחה יתרה היתה לנו בשמחת טיטוס כי הונח רוחו על ידי כלכם. כי במה שהתהללתי לפניו בכם לא נכלמתי כי כמו שדברנו הכל אליכם באמת כן גם תהלתנו אל טיטוס היתה אמת. וביותר מעיו המו לכם בזכרו את משמעת כלכם ואת אשר קבלתם אתו ביראה ובחרדה. לכן אני שמח כי בכל דבר יאמץ לבי בכם.
והננו מודיעים אתכם אחי את חסד אלהים הנתן בקהלות מקדוניא. כי ברב נסיון הלחץ רבתה שמחתם ושפלות רישם העדיפה להראות עשר תמתם. כי מעיד אנכי אשר לפי כחם ויותר מכחם התנדבו. ויבקשו ממנו ברב תחנונים להיות חברינו בגמילות חסדם לעזרת הקדשים. ולא כאשר הוחלנו כי אם את עצמם נתנו בראשונה לאדון וגם לנו ברצון האלהים. עד כי בקשנו מן טיטוס כאשר החל כן גם לגמור בכם את גמילות החסד הזאת. אבל כאשר הותרתם בכל באמונה ובדבור ובדעת ובכל זריזות ובאהבתכם אתנו כן גם תותירו בחסד הזה. ואינני אמר זאת בדרך צווי כי אם לבחן על ידי זריזות אחרים גם את אמתת אהבתכם. כי ידעים אתם את חסד אדנינו ישוע המשיח כי בהיותו עשיר נעשה רש בעבורכם למען תעשירו על ידי רישו. ואחוה את דעתי בדבר הזה כי זאת להועיל לכם אשר הקדמתם כבר בשנה שעברה לא לעשות בלבד כי גם לחפץ. ועתה גם השלימו את המעשה למען כאשר התנדבתם לעשות כן גם תגמרו כפי יכלתכם. כי בהמצא לאיש רוח נדיבה רצויה היא לפי מה שיש לו ולא לפי מה שאין לו. כי לא למען תהיה רוחה לאחרים ולכם צוקה כי אם בשווי ימלא יתרכם בעת הזאת את מחסורם. למען גם יתרם יהיה למלא מחסרכם כדי להשות. ככתוב לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר. ותודות לאלהים הנותן גם בלב טיטוס לשקד עליכם בשקידה כזאת. כי שמע לבקשתנו ובשקידתו היתרה הלך אליכם מרצון נפשו. ועמו יחדו שלחנו האח אשר יצא שבחו בבשורה בכל הקהלות. ומלבד זאת גם נבחר הוא מאת הקהלות ללכת אתנו להביא החסד הזה הגבוי על ידינו לכבוד האדון ולאמץ לבבכם. ונשמר בזאת שלא יוציא איש עלינו דבה רעה בשפעת המתנה הזאת הגבויה על ידינו. כי משגיחים אנחנו על הטוב לא לפני האדון לבד כי גם לפני האדם. ונשלח עמהם את אחינו אשר בחנו את שקידתו פעמים רבות בדברים הרבה ועתה הוא שקוד עוד יותר בגדל בטחונו עליכם. אם לטיטוס הנה חברי הוא ועזרי בכם ואם לאחינו הנה שלוחי הקהלות הם ותפארת המשיח. על כן הראו והוכיחו להם לפני הקהלות את אהבתכם ואת תהלתנו עליכם.
אמנם אין צרך לכתב אליכם על דבר השרות אשר לעזרת הקדשים. כי ידעתי את נדיבתכם אשר עליה אני מתהלל בכם לפני אנשי מקדוניא לאמר אכיא מזמנת היא משנה שעברה ותער הקנאה היוצאת מכם את רוח רבם. אבל שלחתי את האחים פן תהיה לריק תהלתנו עליכם בדבר הזה ולמען תהיו מזמנים כאשר אמרתי. פן בבוא אתי אנשים ממקדוניא ימצאו אתכם לא מזמנים ונבוש אנחנו ואינני אמר אתם בבטחון הזה אשר התהללנו בו. על כן היה נכון בעיני לבקש מן האחים כי יקדמו ללכת אליכם ויכינו את ברכתכם המיועדה מלפנים למען תהיה מוכנת כעין ברכה ולא כעין כילות. כי הנה הזרע בצמצום גם יקצר בצמצום והזרע בברכות גם יקצר בברכות. וכל איש כאשר ידבנו לבו לא מצער ולא מאנס כי הנתן בלב שמח יאהבנו אלהים. ואלהים יכל להשפיע עליכם כל חסד עד כי יהיה לכם בכל עת די ספוקכם בכל ותותירו בכל מעשה טוב. ככתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד. והנתן זרע לזרע ולחם לאכל יתן וירבה את זרעכם ויפריא תנובות צדקתכם. למען תעשירו בכל לכל התמימות הפעלת תודה לאלהים על ידינו. כי שרות העבודה הזאת לא לבד ימלא את מחסרי הקדושים כי גם יודו רבים לאלהים בשרותכם הנאמן הזה. ויכבדו את האלהים על משמעת הודאתכם לבשורת המשיח ועל תמת התחברותכם אליהם ואל כלם. והם בהתחננם בעדכם נכספים לכם בעבור חסד האלהים אשר גבר עליכם. ותודה לאלהים על מתנתו העצומה מספר.
ואני פולוס הנני מזהיר אתכם בענות המשיח וחמלתו אשר פנים בפנים שפל אני בתוככם וברחקי מתאמץ עליכון. ואתחננה שלא אצטרך בבאי להתאמץ בבטחון ההוא אשר אחשב להתגבר בו נגד האנשים החשבים אתנו כמתהלכים לפי הבשר. כי בלכתנו בבשר לא נלחם לפי הבשר. כי כלי מלחמתנו אינם של הבשר כי אם חזקים הם לאלהים להרס מבצרים. באשר הרסים אנחנו תחבלות וכל מרום המתנשא נגד דעת האלהים ושובים כל מזמה למשמעת המשיח. ונכונים לנקם נקמה מאת כל מרי אם תשלם משמעתכם. התשפטו למראה פנים איש כי יבטח להיות למשיח ישוב וידין בלבו כי כאשר הוא למשיח כן למשיח גם אנחנו. וגם כי אתהלל יותר מעט על דבר הרשות אשר נתן לנו האדון לבנותכם ולא לשחתכם לא אבוש. למען לא אראה כמאים אתכם על ידי האגרות. כאמרם הן האגרות קשות הנה וחזקות אבל הגוף בהיותו לנגדנו חלוש הוא וניבו נבזה. ידע נא האמר כזאת כי כמו שאנחנו בדבור על ידי אגרות בהיותנו רחוקים כן גם בפעל אנחנו בהיותנו קרובים. כי אל נעז פנינו לכלל אתנו עם האנשים המשבחים נפשם או לערך אתנו לאלה אכן נבערו מדעת המדדים את נפשם בנפשם וערכים את נפשם לנפשם. ואנחנו לא נתגדל לבלי מדה כי אם כפי מדת הגבול אשר חלק לנו האלהים לחק להגיע גם עדיכם. כי לולא הגענו עדיכם לא נשתרע למעלה מערכנו הלא כבר קדמנו גם אתכם בבשורת המשיח. לא נתגדל לבלי מדה ביגיעת אחרים אבליש לנו התקוה כי ברבות אמונתכם נכבד בכם כפי גבולנו עד למעלה. כדי לבשר הבשורה גם להלאה מכם ולא להתהלל במה שמוכן כבר בגבול אחרים. והמתהלל יתהלל ביהוה. כי לא המשבח נפשו משבח הוא כי אם אשר ישבחנו יהוה.
אחלי תשאו מעט אולתי ואף אמנם תשאוני. כי מקנא אני לכם קנאת אלהים כי ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני המשיח. אך ירא אנכי פן כאשר השיא הנחש בערמתו את חוה כן תשטינה גם מחשבותיכם מן התמימות אשר עם המשיח. כי אם יבא הבא והגיד לכם ישוע אחר אשר לא הגדנהו או אם תקחו רוח אחר אשר לא לקחתם אתו או בשורה אחרת אשר לא קבלתם אתה כי עתה היטב תשאהו. אולם אחשב אשר אינני נפל במאומה מהשליחים הגדולים כל כך. ואף אם בער אנכי בדבור אינני בער בדעת כי אם בכל נגלינו אליכם בפני כל אדם. או החטא חטאתי בהשפילי את עצמי למען הגביהכם כי בשרתי אתכם בלא מחיר את בשורת האלהים. קהלות אחרות שלותי בקחתי מהן שכר למען אשרתכם ובהיותי עמכם ואחסר לא הלאיתי אדם. כי את מחסורי מלאו האחים בבאם ממקדוניא ובכל דבר נשמרתי מהיות לכם למשא וגם אשמר. באמתו של המשיח אשר בי מעיד אני בכם כי תהלתי זאת לא תכלא ממני בגלילות אכיא. על מה זה העל אשר אינני אהב אתכם האלהים יודע. אבל את אשר אני עשה אוסיף לעשות לבלתי תת מקום למבקשים עלילה למען במה שיתהללו בו ימצאו דומים לנו. כי אנשים כאלה שליחי שקר הם פעלי רמיה מתחפשים לשליחי המשיח. ואיננו פלא הלא השטן גם הוא מתחפש למלאך האור. לכן אין זה דבר גדול אם גם משרתיו יתחפשו למשרתי הצדק אשר אחריתם תהיה לפי מעלליהם. ואשוב ואמר אל נא יחשבני איש לסכל ואם אין אף כסכל קבלוני למען אתהלל מעט גם אני. את אשר אדבר לא לפי דרך האדון אנכי מדבר כי אם כמו בסכלות אעז ואתהלל. רבים מתהללים לפי הבשר לכן אתהלל אף אני. כי נשאים אתם ברצון את הסכלים בהיותכם חכמים. הלא תשאו אם יעביד אתכם איש אם יבלע אם ילכד אתכם אם יתנשא אם יכה אתכם על פניכם. לחרפתנו אנכי אמר זאת כאלו היינו רפים אבל בכל אשר ירהב איש להתהלל בסכלות אמר זאת ארהב גם אנכי. עברים הם כן גם אנכי ישראלים הם כן גם אנכי זרע אברהם הם כן גם אנכי. משרתי המשיח הם כמתהולל אמר אנכי יותר מהם יותר ביגיעות יותר למאד במכות יותר במוסרות ורב פעמים במצוקות מות. חמש פעמים ספגתי בידי היהודים ארבעים חסר אחת. שלש פעמים יסרתי בשוטים פעם אחת סקלתי ושלש פעמים נשברה לי הספינה ואהי במצולות ים לילה ויום. במסעות רבות בסכנות נהרות בסכנות שדדים בסכנות מצד בני עמי בסכנות מצד הגוים סכנות בעיר סכנות במדבר סכנות בים סכנות בתוך אחי שקר. בעמל ובתלאה בשקידות הרבה ברעב ובצמא בצומות הרבה בקר ובעירום. מלבד שאר הדברים הבאים עלי יום יום והדאגה לכל הקהלות. מי יחלש ואני לא אחלש מי יכשל ולא יבער לבי. אם יש להתהלל אתהלל בחלשתי. האלהים אבי ישוע המשיח אדנינו המברך לעולמי עולמים הוא ידע כי לא אשקר. בדמשק שמר הנצב של המלך ארטס את עיר הדמשקיין ויבקש לתפשני. ובעד החלון הורידו אתי בסל מעל החומה ואמלט מידיו.
אמנם להתהלל לא יועיל לי כי אבוא למראות האדון וחזינותיו. ידעתי איש במשיח זה ארבע עשרה שנה אם היה בגוף לא ידעתי או מחוץ לגוף לא ידעתי האלהים יודע והאיש ההוא לקח עד לרקיע השלישי. וידעתי את האיש ההוא אם בגוף או מחוץ לגוף לא ידעתי האלהים יודע. אשר העלה אל הפרדס וישמע דברים נסתרים אשר נמנע מאיש למללם. על איש כמוהו אתהלל אך על עצמי לא אתהלל זולתי בחלשותי. כי לו חפצתי להתהלל לא אהיה סכל כי אמת אדבר אבל אתאפק פן יחשבני איש יותר ממה שיראה בי או שישמע ממני. ולמען אשר לא אתרומם ברב גדל החזינות נתן לי סלון בבשרי מלאך השטן להכתני באגרוף למען לא אתרומם. על זאת התחננתי שלש פעמים אל האדון להסירו ממני. ויאמר אלי די לך חסדי כי בחלשה תשלם גבורתי על כן שמח לבי להתהלל בחלשותי למען תשרה עלי גבורת המשיח. לכן רצתה נפשי בחלשות ובחרפות ובצרות וברדיפות ובמצוקות בעד המשיח כי כאשר חלשתי אז גבור אני. סכל הייתי בהתהללי אתם הכרחתם אתי תחת אשר היה עליכם להזכירני לשבח כי לא נפל אנכי במאומה מן השליחים הגדולים כל כך אף כי כאין אנכי. הן אתות השליח נעשו בקרבכם בכל סבלנות באתות ובמופתים ובגבורות. כי במה נגרעתם מן הקהלות האחרות אם לא הלאיתי אתכם סלחו נא לי את העולה הזאת. הנני מוכן לבוא אליכם פעם שלישית ולא אלאה אתכם כי לא אבקש את אשר לכם כי אם אתכם כי הבנים אינם חיבים לאצר אוצרות לאבות כי אם האבות לבנים. אבל אני בכל חפץ לבבי אפזר וגם אפזר בעד נפשותיכם אף אם תחת אהבתי לכם היתרה אתם תמעיטו את אהבתכם אלי. אך אם כן הוא ואני לא הכבדתי עליכם אולי כאיש ערום במרמה לכדתי אתכם. האף הוניתי אתכם ביד אחד מאלה אשר שלחתי אליכם. בקשתי מן טיטוס ושלחתי אתו את האח הכי הונה אתכם טיטוס הלא ברוח אחד התהלכנו הלא במעגל אחד. התחשבו עוד כי מתנצלים אנחנו אליכם לא כי לפני האלהים נדבר במשיח וכל זאת חביבי למען תבנו. כי ירא אנכי פן בבאי לא אמצא אתכם כאשר חפצתי ואתם גם אתם לא תמצאו אתי כאשר חפצתם פן יהיה בכם מצה וקנאה ורגז ומריבות ודבה רעה ורכילות וגאות ומבוכה. פן אשוב לבוא וישפילני אלהי אצלכם ואתאבל על רבים אשר חטאו כבר ולא שבו מן הטמאה ומן הזנות ומן הזמה אשר עשו.
זאת הפעם השלישית אשר אבוא אליכם על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום כל דבר. מקדם אמרתי בהיותי אצלכם בפעם השנית ומקדם אני אמר וכתב עתה ברחקי מכם לאשר חטאו לפני מזה ולכל הנשארים כי בשובי לבוא לא אחוס. יען בקשכם לבחן את המשיח המדבר בי אשר איננו חלש לכם כי אם גבור הוא בתוככם. כי אם גם נצלב בחלשה אכן חי הוא בגבורת אלהים ואם גם חלשים בו אנחנו אכן נחיה עמו בגבורת אלהים לנגדכם. נסו נא אתכם אם באמונה אתם בחנו אתכם או האינכם ידעים את נפשכם כי ישוע המשיח בכם אם לא כי נמאסים אתם. אבל אקוה כי תדעו אשר אנחנו איננו נמאסים. ואני מתחנן אל האלהים אשר לא תעשו כל רע לא למען נראה אנחנו נאמנים כי אם למען תעשו אתם את הטוב ואנחנו נהיה כנמאסים. כי אין אנחנו יכולים לעשות מאומה לנגד האמת כי אם בעד האמת. כי נשמח אם חלשים אנחנו ואתם גבורים ועל זאת גם נתפלל על אשר תכוננו. ובעבור זאת כתבתי את אלה בהיותי ברחוק למען אשר לא אצטרך בקרבי אליכם לדבר אתכם משפטים לפי הרשות אשר נתנה לי האדון לבנות ולא להרוס. ובכן אחי שמחו והתכוננו התנחמו ויהי לכם לב אחד אהבו השלום ואלהי האהבה והשלום יהי עמכם. שאלו לשלום איש את רעהו בנשיקה הקדושה הקדושים כלם שאלים לשלומכם. חסד האדון ישוע המשיח ואהבת האלהים והתחברות רוח הקדש עם כלכם אמן.
פולוס השליח לא מבני אדם ולא על ידי בן אדם כי אם על ידי ישוע המשיח ואלהים האב אשר העירו מן המתים. וכל האחים אשר עמדי אל הקהלות אשר בגלטיא. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ומאת אדנינו ישוע המשיח. אשר נתן את נפשו בעד חטאתינו לחלצנו מן העולם הרע הזה כרצון אלהינו אבינו. אשר לו הכבוד לעולמי עולמים אמן. תמה אני כי סרתם מהר מאחרי הקרא אתכם בחסד המשיח אל בשורה זרה. והיא איננה אחרת רק שיש אנשים העכרים אתכם וחפצים להפך את בשורת המשיח. אבל גם אנחנו או מלאך מן השמים אם יבוא לבשר אתכם בשורה מבלעדי זאת אשר בשרנו אתכם חרם יהיה. כמו שאמרנו כבר כן אמר עתה עוד הפעם איש כי יבשר אתכם בשורה מבלעדי אשר קבלתם חרם יהיה. ועתה המתרצה אנכי אל בני אדם אם אל האלהים או המבקש אנכי למצא חן בעיני בני אדם כי במצאי חן בעיני בני אדם לא אהיה עוד עבד המשיח. אבל מודיע אני אתכם אחי כי הבשורה אשר בשרתי לא לפי דרך אדם היא. כי גם אנכי לא קבלתיה מאדם ולא למדוני אתה כי אם בחזיון ישוע המשיח. כי הלא שמעתם את דרכי אשר התהלכתי מלפנים בין היהודים ואת אשר רדפתי על יתר את עדת אלהים ואבדתיה. ואהי הולך וחזק בדת היהודית על רבים מבני גילי בעמי בקנאתי הגדולה לקבלות אבותי. אך כאשר היה רצון האלהים אשר הבדיל אתי מרחם אמי ויקראני בחסדו. לגלות בי את בנו שאבשרנו בגוים מיד לא נועצתי עם בשר ודם. גם לא עליתי ירושלים אל אשר היו שליחים לפני כי אם הלכתי לערב ומשם שבתי אל דמשק. אחרי כן מקץ שלש שנים עליתי ירושלים לראות את כיפא ואשב עמו חמשה עשר יום. ואחר מן השליחים לא ראיתי זולתי את יעקב אחי אדנינו. ואשר אני כתב אליכם הנה נגד האלהים כי לא אכזב. אחרי כן באתי אל גלילות סוריא וקיליקיא. אבל קהלות יהודה אשר במשיח הנה לא ידעו את פני. רק זאת בלבד שמעו כי האיש ההוא אשר היה רדף אתנו מאז עתה הוא מבשר את האמונה אשר האבידה מלפנים. ויהללו בי את האלהים.
אחרי כן מקץ ארבע עשרה שנה שבתי ועליתי לירושלים עם בר נבא ואקח אתי גם את טיטוס. ואעל שמה על פי מחזה ואשים לפניהם את הבשורה אשר קראתי בגוים וביחוד שמתיה לפני החשובים שבהם פן תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או רצתי. אבל גם טיטוס אשר אתי אף כי יוני הוא לא הכרח להמול. מפני אחי השקר הנכנסים בסתר בתוכנו אשר באו לרגל את חרותנו אשר לנו בישוע המשיח למען העבידנו. אשר לא סרנו למשמעתם אף לא שעה אחת למען אשר תעמד בקרבכם אמתה של הבשורה. ומאת הנחשבים להיות מה יהיו מי שיהיו אינני חושש לזה כי האלהים לא ישא פני איש לי לא הוסיפו החשובים מאומה. ותהי להפך בראותם כי הפקדה לי הבשורה אל הערלים כמו שהפקד כיפא אל המולים. כי הפעל בכיפא לשלחו אל המולים הוא פעל גם בי לשלחני אל הגוים. וכאשר ידעו יעקב וכיפא ויוחנן הנחשבים לעמודים את החסד הנתן לי נתנו לי ולבר נבא את יד ימינם ונאות כי נלך אנחנו לגוים והמה למולים. רק שנזכר את האביונים אשר גם שקדתי לעשותה. וכאשר בא כיפא לאנטיוכיא הוכחתי אל פניו דרכו מפני שהיה בו אשם. כי לפני בא אנשים מאת יעקב היה אכל עם הגוים יחדו וכבאם היה מתרחק ופורש מהם מיראתו את בני המילה. ויכחשו עמו גם שאר היהודים עד כי בר נבא גם הוא נדח אחרי כחשם. אכן בראותו את אשר לא ישרו לכת כאמתה של הבשורה אמרתי אל כיפא בפני כל אם אתה היהודי תתנהג כנכרי ולא כיהודי למה תכריח את הגוים להתנהג כיהודים. הן מזרע היהודים אנחנו ולא חטאים מן הגוים. ומדעתנו כי לא יצדק אדם מתוך מעשי התורה כי אם באמונת ישוע המשיח גם אנחנו האמנו במשיח ישוע למען נצדק מאמונת המשיח ולא ממעשי התורה כי ממעשי התורה לא יצדק כל בשר. ואם בבקשנו להצדק במשיח נמצא גם אנחנו חטאים הנה המשיח משרת החטא חלילה. כי אם אשוב ואבנה את מה שסתרתי אני עשה את עצמי פשע. כי מתי אני לתורה על ידי התורה למען אחיה לאלהים. עם המשיח נצלבתי ואין עוד אנכי החי כי אם המשיח הוא חי בקרבי ואשר אני חי עתה בבשר אחיה באמונת בן אלהים אשר אהבני ויתן את נפשו בעדי. לא אמאס את חסד האלהים כי אלו תהיה על ידי התורה צדקה הנה חנם מת המשיח.
אהה גלטים חסרי דעת מי התעה אתכם בכשפיו משמע את האמת אחרי אשר ציר בתוככם ישוע המשיח הצלוב לנגד עיניכם. זאת לבד חפצתי ללמד מכם האם ממעשי התורה קבלתם את הרוח או משמועת האמונה. האתם סכלים כל כך אשר החלותם ברוח ועתה תכלו בבשר. הכזאת סבלתם לריק אם אמנם אך לריק. הנה המפיק לכם את הרוח ופעל בכם גבורות הכי ממעשי התורה הוא עשה אלה או משמועת האמונה. כאשר האמין אברהם באלהים ותחשב לו לצדקה. דעו אפוא כי בני האמונה בני אברהם המה. והמקרא בראתו מראש כי האלהים יצדיק את הגוים מתוך האמונה קדם לבשר את אברהם לאמר ונברכו בך כל הגוים. על כן בני האמונה יתברכו עם אברהם המאמין. כי בני מעשי התורה תחת הקללה המה שנאמר ארור אשר לא יקים את כל הדברים הכתובים בספר התורה לעשות אותם. וגלוי הוא כי על ידי התורה לא יצדק האדם לפני האלהים כי צדיק באמונתו יחיה. והתורה איננה מן האמונה כי אם אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. המשיח פדנו מקללת התורה בהיותו לקללה בעדנו שנאמר קללת אלהים תלוי. למען אשר תבא ברכת אברהם במשיח ישוע על הגוים למען אשר נשא את הבטחת הרוח על ידי האמונה. אחי לפי דרך אדם אדבר אפלו דיתיקי של בן אדם אם מקימת היא לא יפרנה איש גם לא יוסיף עליה דבר. והנה לאברהם נאמרו ההבטחות ולזרעו ולא אמר ולזרעיך כאלו לרבים אלא כאלו ליחיד ולזרעך והוא המשיח. וזאת אני אמר כי דיתיקי אשר קימה האלהים מאז לימות המשיח לא תוכל התורה אשר באה אחרי ארבע מאות ושלשים שנה להפר אותה ולבטל את ההבטחה. כי אם תבוא הנחלה מתוך התורה לא תבוא עוד מתוך ההבטחה אבל את אברהם חנן האלהים על ידי הבטחה. אם כן התורה מה היא מפני הפשעים נוספה עד כי יבוא הזרע אשר לו ההבטחה ותושם התורה על ידי המלאכים וביד סרסר. והסרסר לא של אחד הוא אך האלהים הוא אחד. ועתה הכי התורה סתרת את הבטחות האלהים חלילה כי אלו נתנה תורה אשר בכחה להחיות אז באמת היתה הצדקה על ידי התורה. אבל הכתוב סגר את הכל ביד החטא למען תנתן ההבטחה אל המאמינים באמונת ישוע המשיח. לפני בוא האמונה היינו סגורים ונשמרים תחת התורה אלי האמונה העתידה להגלות. ובכן התורה היתה אמנת אותנו אל המשיח למען נצדק על ידי האמונה. אבל עתה אחרי אשר באה האמונה אין אנחנו עוד תחת יד האמן. כי כלכם בני אלהים אתם על ידי האמונה במשיח ישוע. כי כלכם אשר נטבלתם למשיח לבשתם את המשיח. ואין עוד לא יהודי ולא יוני לא עבד ולא בן חורין לא זכר ולא נקבה כי אתם כלכם אחד במשיח ישוע. ואם אתם למשיח הנכם זרע אברהם ונחלים כפי ההבטחה.
ואני אמר היורש כל עת היותו קטן אין הבדל בינו ובין העבד אף אם הוא אדון הכל. אלא הוא תחת יד אמנים ופקידי הבית עד לזמן המיעד לו מאת אביו. ככה גם אנחנו בעוד היותנו קטנים היינו משעבדים ליסדות העולם. ובמלאת העת שלח האלהים את בנו אשר נולד מאשה ונתן תחת יד התורה. לפדות את אשר היו תחת יד התורה למען נקבל את משפט הבנים. ויען כי בנים אתם שלח האלהים בלבבכם את רוח בנו הקורא אבא אבינו. לכן אינך עוד עבד כי אם בן ואם בן אתה הנך גם יורש האלהים על ידי המשיח. הן לפנים באין דעת אלהים הייתם עבדים את אשר בעצמותם אינם אלהים. ועתה אחרי ידעתם את האלהים ויותר אחרי שנודעתם לאלהים איך תשובו אל היסדות הרפים והדלים ההם אשר תרצו להכנע להם מחדש. ימים אתם שמרים וחדשים ומועדים ושנים. מתירא אני פן לריק עמלתי בכם. היו נא כמוני כי גם אני כמוכם מתחנן אני לכם אחי לא הרעתם לי מאומה. אתם ידעתם אשר בחלשת בשרי בשרתי לכם את הבשורה לראשונה. ואתם לא בזיתם את נסיוני אשר נסיתי בבשרי ולא געלתם אתו כי אם קבלתם אתי כמלאך אלהים כמשיח ישוע. ועתה איה אשרכם כי מעיד אני עליכם אשר אם יכלתם הייתם עקרים את עיניכם לתתן לי. ועתה הנהייתי לכם לאיב בדברי אמת אליכם. אינם מקנאים לכם לטובה כי חפצם להפריד אתכם מעלינו למען תהיו מקנאים להם. אבל טוב לקנא תמיד לטובה ולא לבד בהיותו אצלכם. בני אשר אני מחולל שנית עד כי יוצר בכם המשיח. אמנה חפצתי להיות עתה אצלכם לשנות את קול דברי כי נבוך אני בכם. אמרו לי אתם החפצים להיות משעבדים לתורה הלא שמעתם את התורה. כי כתוב שהיו לאברהם שני בנים האחד מן האמה והשני מן החפשיה. ואשר לאמה הוא נולד לפי הבשר ואשר לחפשיה על פי ההבטחה. והדברים הם לרמז כי שתי הבריתות הנה האחת מן הר סיני היולדת לעבדות והיא הגר. כי הגר סיני הר בערב הוא והוא כנגד ירושלים של עתה כי היא בעבדות עם בניה. אבל ירושלים של מעלה היא חפשיה והיא אם כלנו. כי כתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה. ואנחנו אחי הננו כיצחק בני ההבטחה. וכאשר הנולד לפי הבשר אז היה רדף את הנולד לפי הרוח כן הוא גם עתה. אבל הכתוב מה הוא אמר גרש האמה ואת בנה כי לא יירש בן האמה עם בן החפשיה. על כן אחי לא בני האמה אנחנו כי אם בני החפשיה.
ועתה עמדו נא בחרות אשר שחרר אתנו המשיח ואל תשובו להלכד בעל העבדות. הנה אני פולוס אמר לכם כי אם תמולו לא יועיל לכם המשיח. ומעיד אני עוד הפעם בכל איש אשר ימול כי מחיב הוא לשמר את כל התורה. נגזרתם מן המשיח אתם המצטדקים בתורה נפלתם מן החסד. כי אנחנו ברוח ניחל מתוך האמונה לתקות הצדקה. כי במשיח איננה נחשבת לא המילה ולא הערלה כי אם האמונה הפעלת באהבה. היטבתם לרוץ מי חשך אתכם משמע אל האמת. הפתוי הזה איננו מאת הקרא אתכם. מעט שאר מחמץ הוא את כל העסה. מבטח אני בכם באדון שלא תהיה רוח אחרת עמכם והעכר אתכם ישא את עונו יהיה מי שיהיה. ואני אחי אם אכריז עוד המילה על מה אהיה נרדף הלא אז מבטל מכשול הצלב. מי יתן ויכרתו המדיחים אתכם. כי אתם אחי לחרות נקראתם ובלבד שלא תהיה החרות תאנה לבשר אלא שתעבדו איש את רעהו באהבה. כי כל התורה כלולה במצוה אחת והיא ואהבת לרעך כמוך. אבל אם תנשכו ותאכלו איש את אחיו ראו פן תכלו איש על ידי רעהו. והנני אמר התהלכו ברוח ולא תמלאו את תאות הבשר. כי הבשר מתאוה הפך מן הרוח והרוח הפך מן הבשר ושניהם מתקוממים זה לזה עד שלא תוכלו לעשות את אשר תחפצו. ואם תנהגו על ידי הרוח אז אינכם תחת התורה. וגלוים הם פעלי הבשר אשר הם נאוף זנות טמאה וזמה. עבודת אלילים וכשוף איבות ומצות וקנאה ורגז מריבות מחלקות וכתות. צרות עין ושפיכות דמים ושרון וזוללות ודומיהן אשר אמר עליהן כמו שאמרתי כבר כי עשי אלה לא ינחלו מלכות האלהים. ופרי הרוח אהבה שמחה ושלום ארך רוח ונדיבות וחסד ואמונה. וענוה ופרישות אין תורה לנגד עשי אלה. ואשר הם למשיח צלבו את בשרם עם כל תשוקתיו ותאותיו. אם נחיה ברוח נתהלכה גם ברוח. ולא נרדף אחרי כבוד שוא להכעיס איש את רעהו ולקנא איש את רעהו.
אחי גם כי יתפש איש מכם בעברה אתם אנשי הרוח תקימהו ברוח ענוה והשמר לנפשך פן תבא לידי נסיון גם אתה. שאו איש את משא רעהו בזאת תמלאו את תורת המשיח. כי החשב את עצמו להיות מה ואיננו מאומה את נפשו הוא מרמה. אבל יבחן כל איש את מעשהו ואז לו לבדו תהיה תהלתו ולא לנגד אחר. כי כל איש את משאו ישא. המלמד בדבר יחלק מכל טובו למלמדהו. אל תתעו לא יתן אלהים להתל בו כי מה שזרע האדם אתו יקצר. הזרע בבשרו יקצר כליון משברו והזרע ברוח יקצר מן הרוח חיי עולם. ואנחנו בעשות הטוב אל נחת כי נקצר בעתו אם לא נרפה. לכן כאשר העת בידנו נעשה נא את הטוב עם כל אדם וביותר עם בני אמונתנו. ראו נא מה גדול המכתב אשר כתבתי אליכם בידי. החפצים להתהדר בבשר מכריחים אתכם להמול רק למען לא ירדפו על צלב המשיח. כי גם הם הנמולים אינם שמרים את התורה אלא רצונם שתמולו למען יתהללו בבשרכם. ואנכי חלילה מהתהלל זולתי בצלב אדנינו ישוע המשיח אשר בו העולם נצלב לי ואני נצלב לעולם. כי במשיח ישוע גם המילה גם הערלה אינן נחשבות כי אם בריאה חדשה. וכל המהלכים כפי השורה הזאת שלום ורחמים עליהם ועל ישראל אשר לאלהים. מעתה איש אל ילאני עוד כי את חבורות האדון ישוע אני נשא בגויתי. חסד ישוע המשיח אדנינו יהי עם רוחכם אחי אמן.
פולוס שליח ישוע המשיח ברצון אלהים אל הקדשים הנמצאים באפסוס ומאמינים במשיח ישוע. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. ברוך הוא האלהים ואבי אדנינו ישוע המשיח אשר ברכנו בכל ברכת רוח במרומים במשיח. כאשר בחר אתנו בו לפני מוסדות תבל להיות קדשים ותמימים לפניו באהבה. יעדנו לו לבנים על ידי ישוע המשיח כחפץ רצונו. לתהלת כבוד חסדו אשר נתן אתנו בידידו. אשר בו לנו הפדיום בדמו וסליחת הפשעים כרב חסדו. אשר השפיעו עלינו בכל חכמה והשכל. והודיענו את סוד רצונו כעצתו היעוצה בו. על דבר הנהגתו במלאת העתים לקבץ את הכל תחת המשיח הן מה שבשמים הן מה שבארץ. אשר גם לקחנו בו נחלתנו אנחנו המיעדים לה מאז במחשבת פעל הכל כעצת חפצו. להיותנו לתהלת כבודו אנחנו אשר יחלנו אל המשיח מאז. ואשר גם אתם נטועים בו אחרי שמעכם דבר האמת את בשורת ישועתכם ואשר בו כשהאמנתם גם נחתמתם ברוח ההבטחה רוח הקדש. כי זה ערבון ירשתנו לפדות לו עם סגלה לתהלת כבודו. בעבור זאת גם אנכי אחרי שמעי אמונתכם באדנינו ישוע והאהבה אשר אהבתם את כל הקדשים. לא אחדל מהודות בעבורכם בהזכירי אתכם בתפלתי. כי יתן לכם אלהי אדנינו ישוע המשיח אבי הכבוד את רוח החכמה והחזון לדעת אתו. ויאר עיני לבבכם למען תדעו אי זו היא תוחלת קריאתו ואי זה הוא עשר כבוד נחלתו בקדשים. ואי זה הוא יתרון גדלת גבורתו בנו המאמינים כפי פעלת עצת כחו. אשר פעל במשיח בהעיר אתו מן המתים ויושיבנו לימינו במרומים. ממעל לכל שררה ושלטן וגבורה וממשלה וכל הנקרא בשם לא לבד בעולם הזה כי אם גם בעולם הבא. וישת כל תחת רגליו ויתן אתו לראש על הכל אל העדה. אשר היא גופו מלוא הממלא את הכל בכל.
גם אתכם המתים לפנים בפשעיכם וחטאתיכם. אשר התהלכתם בהם לפי דור העולם הזה כרצון שר ממשלת האויר והוא הרוח הפעל כעת בבני המרי. וגם אנחנו כלנו בתוכם הלכנו לפנים בתאות הבשר לעשות חפצי בשרנו ומחשבותינו ונהי אך בני רגז בטבענו כאשר בני אדם. אבל האלהים המלא רחמים ברב אהבתו אשר אהב אתנו. אחרי היותנו מתים בפשעים החינו עם המשיח בחסד נושעתם. ויעירנו אתו אף הושיבנו במרומים במשיח ישוע. להראות בדרות הבאים את גדלת עשר חסדו בטובתו עלינו במשיח ישוע. כי בחסד נושעתם על ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת כי מתת אלהים היא. לא מתוך המעשים שלא יתהלל איש. כי פעל אלהים אנחנו נבראים במשיח ישוע למעשים טובים אשר הכין האלהים מקדם למען נתהלך בהם. על כן זכרו כי אתם הגוים בבשר הנקראים ערלים בפי הנקראים בני המילה שהיא מעשה ידים בבשר. כי אתם בעת ההיא הייתם בלי משיח מוזרים לעדת ישראל ונכרים לבריתות ההבטחה באין תקוה ובאין לכם אלהים בעולם. ועתה בישוע המשיח אתם הרחוקים מאז הייתם קרובים בדם המשיח. כי הוא שלומנו אשר עשה השנים לאחד והרס מחיצת הגדר. בבטלו האיבה בבשרו את תורת המצות בגזרותיהן לברא בנפשו את השנים לאיש אחד חדש ויעש שלום. וירצה את שניהם בגוף אחד לאלהים על ידי צליבתו בהמיתו בנפשו את האיבה. ויבא ויבשר שלום לכם הרחוקים והקרובים. כי על ידו יש לשנינו מבוא ברוח אחד אל אבינו. לכן אינכם עוד גרים ותושבים כי אתם בני עיר אחת עם הקדשים ובני בית אלהים. בנוים על יסוד השליחים והנביאים וישוע המשיח הוא אבן הפנה. אשר חבר בו יחד הבנין כלו עדי יגבה להיכל קדש ליהוה. ובו נבנים גם אתם להיות משכן אלהים ברוח.
בעבור זאת אני פולוס אסיר המשיח למענכם הגוים. כי אמנם שמעתם הנהגת חסד האלהים אשר נתן לי אליכם. כי בחזון גלה לי הסוד אשר למעלה כתבתי לכם במעט. ובקראכם תוכלו להכיר בזאת את בינתי בסוד המשיח. אשר בדורת הראשנים לא נודע לבני אדם כאשר נגלה עתה לשליחיו הקדשים ולנביאיו ברוח. להיות הגוים גם הם בני ירשתו וגוף אחד אתו וחברי הבטחתו במשיח על ידי הבשרה. אשר הייתי לה למשרת במתנת חסד אלהים הנתונה לי כפי פעלת גבורתו. לי צעיר הצעירים שבכל הקדשים נתן החסד הזה לבשר בגוים את עשר המשיח אשר לא יחקר. ולהאיר עיני כל מה היא הנהגת הסוד הנסתר מדרת עולם באלהים יוצר הכל על ידי ישוע המשיח. למען אשר תודע עתה על ידי העדה לשרים לשליטים אשר במרומים חכמת אלהים המפליאה דתכיה. על פי עצת עולמים אשר יעץ במשיח ישוע אדנינו. אשר פתחון פינו ממנו וקרבתנו בבטחה על יד אמונתו. בעבור זאת אבקש שלא תחתו בצרותי למענכם יען כי היא תפארתכם. על כן אכרעה על ברכי לאבי אדנינו ישוע המשיח. אשר נקרא על שמו כל בית אבות שבשמים ושבארץ. לתת לכם לפי עשר כבודו להתחזק בגבורה על ידי רוחו לאדם הפנימי. שישכן המשיח בלבבכם באמונה והייתם משרשים ומיסדים באהבה. למען תוכלו להשיג עם כל הקדשים מה הוא הרחב והארך והעמק והגבה. וידעתם את אהבת המשיח הנעלה על כל דעת ונמלאתם את כל מלוא האלהים. ולו אשר יכל להרבות גמוליו עלינו יותר מכל משאלותינו ומחשבותינו לפי הכח הפעל בקרבנו. לו הכבוד בקרב הקהל במשיח ישוע לדר ודר עד עולמי עולמים אמן.
לכן אזהירכם אני האסור באדון להתהלך כאשר יאתה למשמרתכם אשר נקראתם לה. בכל נמיכות וענוה ובארך רוח לשאת איש את רעהו באהבה. ושקדו לשמר את אחדות הרוח באגדת השלום. גוף אחד ורוח אחד כאשר גם נקראתם בתקות משמרתכם האחת. אדון אחד אמונה אחת טבילה אחת. אל ואב אחד לכל שהוא על כל ובכל ובתוך כלכם. אבל לכל אחד ואחד ממנו נתן החסד כמדת מתנת המשיח. על כן הוא אומר עלה למרום שבה שבי ויתן מתנות לאדם. ועלה שאמר מה הוא אם לא שירד ירד מקדם לתחתיות ארץ. הירד הוא אשר גם עלה למעלה מכל השמים למען ימלא את הכל. והוא נתן את אלה שליחים ואת אלה נביאים ואת אלה מבשרים ואת אלה רעים ומלמדים. להשלים את הקדשים למעשה העבודה לבנין גוף המשיח. עד כי נגיע כלנו לאחדות האמונה ודעת בן האלהים כאיש אחד שלם לשעור קומת מלוא המשיח. ולא נהיה עוד ילדים נגרשים ונדפים בכל רוח הלמוד בתרמית בני אדם ומקשותם אשר שתו להתעות. כי אם נדבר האמת באהבה ונגדלה בכל דבר לו למשיח שהוא הראש. אשר ממנו כל הגוף בהיותו מרכב ומדבק בכל חבור השמוש כפי מדת הפעלה הנתונה לכל אבר ואבר ירבה ויגדל להשלמת בנינו באהבה. והנה זאת אני אמר ומעיד באדון כי מעתה לא תלכו עוד כיתר הגוים ההלכים בהבלי שכלם. חשכי הדעת ומוזרים לחיי אלהים מפני אולתם אשר בהם כי טח מהשכיל לבבם. אשר השמינו ויתנו את נפשם לזמה לעשות כל תועבה באהבת הבצע. ואתם לא כן למדתם את המשיח. אם אמנם אתו שמעתם ובו למדתם כפי האמת בישוע. אשר תסורו מדרכיכם הראשנים ותפשטו את האדם הישן הנשחת בתאות התרמית. ותתחדשו ברוח שכלכם. ותלבשו את האדם החדש הנברא כדמות אלהים בצדקה וקדשת האמת. על כן הסירו מכם את השקר ודברו אמת איש את רעהו כי אברים כלנו יחד איש לאיש. רגזו ואל תחטאו אל תשקע החמה על רגזכם. גם לא תתנו מקום לשטן. מי שגנב אל יסף לגנב כי אם ייגע ובידיו יעשה את הטוב למען יהיה לו לתת לאיש מחסור. כל דבר נבול לא יצא מפיכם כי אם הטוב והמועיל לבנות לפי הצרך למען יתן חן לשמעיו. ולא תעצבו את רוח הקדש של אלהים אשר נחתמתם בו אל יום הגאלה. כל מרירות וחמה ורגז וצעקה וגדוף תסירו מכם עם כל הרשעה. והיו טובים איש אל רעהו ורחמנים וסלחים איש לאחיו כאשר סלח לכם האלהים במשיח.
לכן לכו בדרך האלהים כבנים חביבים. והתהלכו באהבה כאשר גם המשיח אהב אתנו והקריב את נפשו בעדנו לקרבן וזבח לאלהים לריח ניחוח. אבל זנות וכל טמאה ואהבת בצע בל יזכר ביניכם כאשר נאוה לקדשים. גם לא נבול פה ודברי סכלות ולעג אשר לא כהגן כי אם קול תודה. כי זאת ידע תדעו כי כל זנה וטמא ואהב בצע שהוא עבד אלילים אין לו חלק ונחלה במלכות המשיח והאלהים. אל ישיא איש אתכם בדברי ריק כי בגלל אלה חרון אלהים בא על בני המרי. על כן אל יהי חלקכם עמהם. כי מלפנים הייתם חשך ועתה הנכם אור באדנינו התהלכו נא כבני אור. כי פרי הרוח כל מעשי חסד וצדק ואמת. ובחנו מה הוא רצוי בעיני אדנינו. ואל תשתתפו עם מעשי החשך אשר לא יעשו פרי כי אם הוכח תוכיחו אותם. כי מה שהם עשים בסתר חרפה היא אך לספר. אבל כל זאת יגלה כשיוכח על ידי האור כי כל הנגלה אור הוא. על כן הוא אומר עורה הישן וקומה מן המתים ויאר לך המשיח. ועתה ראו והזהרו להתהלך לא ככסילים כי אם כחכמים. מוקירים העת כי הימים רעים המה. על כן אל תהיו חסרי דעת כי אם מבינים לדעת מה הוא רצון אדנינו. ואל תשתכרו מיין המביא לידי פריצות כי אם המלאו ברוח. ושיחו איש לרעהו בתהלות ותשבחות ושירות רוחניות שירו וזמרו לאדני בלבבכם. והודו בכל עת על הכל לאלהים אבינו בשם אדנינו ישוע המשיח. הכנעו איש לאחיו ביראת אלהים. הנשים הכנענה לבעליכן כמו לאדנינו. כי האיש הוא ראש האשה כאשר המשיח הוא ראש העדה והוא מושיע של הגוף. אבל כאשר תכנע העדה למשיח ככה גם הנשים לבעליהן בכל דבר. האנשים אהבו את נשיכם כאשר גם המשיח אהב את העדה ויתן את נפשו בעדה. למען קדשה בדברו אחרי אשר טהרה ברחיצת המים. להקימה בכבוד לו לעדה אשר אין בה כתם וקמט וכדומה כי אם למען תהיה קדושה ותמימה. כן האנשים חיבים לאהב את נשיהם כגופם כי האהב את אשתו אהב את עצמו. כי מעולם לא שנא איש את בשרו כי אם זן ומכלכל אתו כאשר גם האדון את עדתו. כי אברי גופו אנחנו משברו ומעצמיו. על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד. גדול הסוד הזה ואני מפרש אתו על המשיח ועל עדתו. ואולם גם אתם כל איש מכם יאהב את אשתו כנפשו והאשה היא תזהר ותירא את בעלה.
שמעו בנים אל הוריכם באדנינו כי ארח ישר הוא. כבד את אביך ואת אמך זאת היא המצוה הראשונה אשר לה ההבטחה. למען ייטב לך ולמען יאריכן ימיך על האדמה. ואתם האבות אל תכעיסו את בניכם אך גדלום במוסר אדנינו ובתוכחתו. שמעו עבדים אל אדניכם לפי הבשר ביראה ורתת ובתם לבבכם כמו למשיח. לא בעבדת מראה העין כמבקשי חן בני אדם כי אם כעבדי המשיח עשים רצון האלהים בכל נפשם. ועבדים בנפש חפצה את האדון ולא בני אדם. וידעתם כי כל דבר טוב אשר עשה האדם ישלמנו לו אדנינו אם עבד הוא או בן חורין. ואתם האדנים ככה תעשו גם להם חדלו מגער בם וידעתם כי גם עליכם יש אדון בשמים ואין לפניו משא פנים. סוף דבר אחי חזקו באדנינו ובעז גבורתו. לבשו כלי נשק אלהים למען תוכלו עמד נגד נכלי השטן. כי לא עם בשר ודם מלחמתנו כי עם שרים ושליטים עם המשלים בחשכת העולם הזה עם הרוחות הרעות אשר במרומים. על כן אחזו בכלי נשק אלהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד. עמדו נא חגורי מתנים באמת ומלבשים בשריון הצדק. ורגליכם מנעלות להיותכם מוכנים לבשורת השלום. ועל כל אלה תפשו את מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את חצי הרשע הבערים. וקחו את כובע הישועה וחרב הרוח שהיא דבר האלהים. והתפללו תמיד בכל עת בתפלה ותחנונים ברוח ושקדו והתאמצו על זאת להעתיר תמיד בעד כל הקדשים. וגם בעדי למען ינתן לי הדבר בפתחי פי להגיד בבטחון את סוד הבשורה אשר אנכי ציר לה במוסרות. למען אדבר בה בבטחה כאשר מטל עלי לדבר. ולמען אשר תדעו גם אתם את קרתי ואת מעשי הנה את הכל יודיע אתכם טוכיקוס האח החביב והמשרת הנאמן באדנינו. אשר לזאת שלחתיהו אליכם למען תדעו את קרתינו ולמען ינחם את לבבכם. השלום לאחים והאהבה עם האמונה מאת האלהים האב ומאת האדון ישוע המשיח. החסד עם כל האהבים את אדנינו ישוע המשיח באהבה אשר לא תכלה אמן.
פולוס וטימותיוס עבדי המשיח ישוע אל כל הקדשים במשיח ישוע אשר הם בפילפי עם הפקידים והשמשים. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. אודה לאלהי מדי זכרי אתכם. ותמיד בכל תפלותי אתחנן בשמחה בעד כלכם. על התחברותכם אל הבשורה למן היום הראשון ועד הנה. ובטח אני כי המתחיל בכם המעשה הטוב גם יגמרנו עד יום ישוע המשיח. כאשר ראוי לי לחשב ככה על כלכם בעבור שאתי אתכם בלבבי במוסרי ובהצדיקי ובחזקי את הבשורה באשר כלכם חברי בחסד. כי האלהים לי לעד אשר לכלכם נכספתי באהבת ישוע המשיח. ועל זאת מתפלל אנכי כי תרבה ותגדל אהבתכם בהשכל ובכל דעת. למען תבחנו את המבחרות והייתם זכים ובלי מכשול עד יום המשיח. מלאים פרי הצדקה על ידי ישוע המשיח לכבוד אלהים ותהלתו. והנני מודיע אתכם אחי כי אשר מצאתני היתה אך ליתרון הבשורה. עד אשר נגלו מוסרותי במשיח בכל שער המלך ולכל הנשארים. ורב האחים באדנינו הוסיפו אמץ במוסרותי והתחזקו יותר בלבבם לדבר את הדבר בלי פחד. הן יש מגידים את המשיח מקנאה וריב ויש מגידים בכונה טובה. אלה ממריבה מגידים את המשיח לא בלב טהור כי חשבים להוסיף צרה על מוסרי. ואלה מאהבה באשר הם ידעים כי נתון אנכי להצדיק את הבשורה. אך מה בכך הלא בכל אופן אם בעלילה או באמת יגד המשיח ואני הנני שמח בזאת וגם אשמח. כי יודע אני שתהיה לי זאת לישועה בתפלתכם ובעזרת רוח ישוע המשיח. ואוחיל ואקוה שלא אבוש בכל דבר כי אם בכל בטחון כאשר מאז כן גם עתה יתגדל המשיח בגופי אם בחיי אם במותי. כי המשיח הוא חיי והמות רוח לי. אולם אם לחיות בבשר עוד יוסיף לי פרי עמלי אין לי להגיד במה אבחר. כי משוך אני מן השנים נפשי אותה להפטר ולהיות עם המשיח כי זה המבחר. אבל לעמד עוד בבשר צריך יתר בעבורכם. ואני בטח וידע כי אותר ואעמד עם כלכם יחד לאמץ אתכם ולהגדיל שמחת אמונתכם. למען תרבה על ידי תהלתכם במשיח ישוע בשובי לבוא אליכם. רק חתנהגו כראוי לבשורת המשיח למען אשמע עליכם אם בבואי לראותכם אם בהיותי רחוק כי קימים אתם ברוח אחת ועזרים אתי בנפש אחת להלחם בעד אמונת הבשורה. ואינכם חרדים מאומה מפני המתקוממים אשר זאת להם אות לאבדם ולכם לישועתכם ומאת האלהים היא. כי נתן לכם בעד המשיח לא לבד להאמין בו כי אם גם להתענות בעדו. כי גם לכם המלחמה אשר ראיתם בי ואשר עתה שמעים אתם עלי.
לכן אם יש תוכחה במשיח אם תנחומות האהבה אם התחברות הרוח אם רחמים וחמלה. השלימו נא את שמחתי בהיות לכם לב אחד ואהבה אחת ונפש אחת ורצון אחד. ולא תעשו דבר בדרך מריבה או כבוד שוא כי אם בשפלות רוח תחשבו איש את רעהו יותר מעצמו. כל אחד אל ידאג לאשר לו לבדו כי אם גם לאשר לחברו. כי הרוח ההיא אשר היתה במשיח תהי גם בכם. אשר אף כי היה בדמות האלהים לא חשב לו לשלל היותו שוה לאלהים. כי אם הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם וימצא בתכונתו כבן אדם. וישפל את נפשו ויכנע עד מות עד מיתת הצליבה. על כן גם האלהים הגביהו מאד ויתן לו שם נעלה על כל שם. למען אשר בשם ישוע תכרע כל ברך אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ. וכל לשון תודה כי אדון הוא ישוע המשיח לכבוד אלהים האב. לכן חביבי כאשר שמעתם לי בכל עת כן לא לבד בהיותי עמכם כי עוד יתר עתה אשר אני רחוק מכם תיגעו בתשועת נפשתיכם ביראה וברעדה. כי האלהים הוא הפעל בכם גם לחפץ גם לפעל כפי רצונו. עשו כל דבר בלא תלנות ובלא מזמות. למען תהיו נקיים וטהורים בני אלהים לא מום בם בתוך דור עקש ופתלתל אשר תאירו ביניהם כמאורת בעולם. מחזיקים בדבר החיים לתהלה לי ביום המשיח אשר לא לחנם רצתי ולא לריק יגעתי. אבל אם גם אסך על זבח אמונתכם ועבודתה הנני שמח וגם שש עם כלכם. וככה שמחו אף אתם ושישו עמדי. וקויתי בישוע אדנינו לשלח במהרה אליכם את טימותיוס למען תנוח דעתי בהודע לי דבר מעמדכם. כי זולתו אין אתי איש כלבבי אשר בלב שלם ידאג לכם. כי כלם את אשר להם ידרשו ולא את אשר לישוע המשיח. ואותו ידעתם כי בחון הוא אשר כבן העבד את אביו כן היה אתי בעבודת הבשורה. ואתו אקוה לשלח אליכם מהר כאשר אראה מה יהיה לי. ובטחתי באדנינו אשר גם אנכי אבוא אליכם במהרה. ואחשב מן הצרך לשלח אליכם את אפפרודיטוס אחי ועזרי וחברי בצבא והוא שליחכם ומשרתי בצרכי. יען היותו נכסף לכלכם ונעצב מאד על אשר שמעתם כי חלה. אמנם חלה חלה וגם נטה למות אבל האלהים רחם עליו ולא עליו בלבד כי גם עלי רחם שלא יבוא עלי יגון על יגון. לכן מהרתי לשלחו אליכם למען תראהו ותשובו לשמוח וגם ימעט יגוני. על כן קבלהו באדנינו בכל שמחה והוקירוט אנשים כמהו. כי בעבור מעשה המשיח הגיע עד מות ותקל נפשו בעיניו למען ימלא את אשר חסרתם בשרתכם אותי.
ובכן אחי שמחו באדנינו הן לכתב ולשנות כזאת אליכם עלי איננו לטרח ולכם הוא לחזוק. הזהרו מן הכלבים הזהרו מן הפעלים הרעים הזהרו מן החתוך. כי אנחנו בני המילה העבדים את האלהים ברוח ומתפארים במשיח ישוע ואיננו בטחים בבשר. אף כי גם לי יש לבטח בבשר ואם יחשב איש שיוכל לבטח בבשר הנה אני יותר ממנו. אשר אני נמול בן שמונת ימים מבני ישראל משבט בנימין עברי מן העברים. לפי התורה פרוש בקנאתי רדף את העדה ולפי צדקת התורה בלי שמץ. אך היתרנות האלה כלן חשבתי לי לחסרנות למען המשיח. וגם עודני חשב את כלן לחסרון לעמת מעלת ידיעת ישוע המשיח אדני אשר בעבורו חסרתי את נפשי מכל אלה ואחשבם לסחי להרויח את המשיח ולהמצא בו. ולא תהיה לי צדקתי מתוך התורה כי אם באמונת המשיח הצדקה הבאה מאת האלהים באמונה. לדעת אתו ואת גבורת תחיתו והתחברות ענוייו ולהדמות למותו. להגיע אם אוכל אל תחית המתים. לא כאלו השגתי כבר או כאלו השלמתי אבל ארדף אולי אשיג כאשר גם השיגני המשיח ישוע. אחי אינני חשב כי כבר השגתי אך אחת דברתי כי שכח אני את אשר מאחרי ואשתטח אל אשר לפני. וארדף את מטרת שכר הנצחון אשר הוא בקריאה של מעלה מאת האלהים במשיח ישוע. לכן מי שהוא שלם בנו כן יחשב ואם תחשבו מחשבה אחרת גם זאת יגלה לכם האלהים. רק נתהלכה באשר הגענו עדיה במעגל אחד יבלב אחד. אחי היו חברים להלכים אחרי והביטו אל המתהלכים כן כאשר אנחנו מופת לכם. כי רבים המתהלכים כן כאשר אנחנו מופת לכם. כי רבים המתהלכים אשר עליהם אמרתי לכם פעמים הרבה ועתה גם בבכי אני אמר כי הם איבי צלב המשיח. אשר אחריתם האבדון אשר כרסם אלהיהם וכבודם בבשתם וקרבם הבלי חלד. כי אזרחותנו בשמים היא ומשם מחכים אנחנו למושיענו אדנינו ישוע המשיח. אשר יחליף את גוף שפלותנו להיותו דומה לגוף כבודו כפי כח יכלתו לכבש הכל תחתיו.
ועתה אחי החביבים והחמודים שמחתי ועטרת ראשי עמדו נא כן באדנינו חביבי. את אבהודיה אני מזהיר ואת סונטיכי אני מזהיר להיות לב אחד באדנינו. ואתה חברי הנצמד לי באמת אף ממך אני מבקש להיות להן לעזר אשר יגעו עמדי על הבשורה עם קלימיס ועם שאר תמכי אשר שמותם יחד בספר החיים. שמחו באדנינו בכל עת ועוד הפעם אמר אני שמחו. ענות רוחכם תודע לכל איש קרב הוא האדון. אל תדאגו כי אם בתפלה ובתחנונים עם תודה תודיעו בכל דבר את משאלותיכם לאלהינו. ושלום אלהים הנשגב מכל שכל ינצר את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע. ובכן אחי כל אשר הוא אמת ונכבד וישר וטהור ונעים ואשר שמעו טוב כל מעשה צדק כל מעשה שבח על אלה תשימו לבבכם. אשר למדתם וקבלתם ושמעתם וראיתם בי את אלה תעשו ואלהי השלום יהיה עמכם. ואני שמחתי מאד באדנינו כי עתה הפעם החלפתם כח להשגיח עלי וגם משגיחים הייתם עד כה אך לא עלתה בידכם. ולא ממחסור אדבר כן כי למדתי להסתפק במה שיש לי. ידעתי לענות אף ידעתי להותיר מחנך אני בכל ענין ואופן הן לשבע הן לרעב הן להותיר הן לחסר. כל זאת אוכל בעזרת המשיח הנותן כח בקרבי. אבל היטבתם לעשות בהתחברכם אלי בצרתי. וידעתם גם אתם פילפיים כי בראשית הבשורה כצאתי ממקדוניא לא התחברה לי אחת מן הקהלות בעשק משא ומתן כי אם אתם בלבד. כי גם בתסלוניקי שלחתם לי את צרכי פעם ושתים. לא שאבקש את המתן אך אבקש הפרי אשר ירבה בחשבנכם. ואני קבלתי את הכל ויש לי די והותר ואני נמלאתי ריח ניחח בקבלי מידי אפפרודיטוס את כל אשר שלחתם זבח ערב ורצוי לאלהים. ואלהי הוא ימלא את כל צרככם כעשר כבודו במשיח ישוע. ולאלהים אבינו הכבוד לעולמי עולמים אמן. שאלו לשלום כל קדוש במשיח ישוע האחים אשר עמדי שאלים לשלומכם. כל הקדשים שאלים לשלומכם וביותר אלה אשר מבית הקיסר. חסד ישוע המשיח אדנינו עם כלכם אמן.
פולוס שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וטימותיוס אחינו. אל הקדשים והאחים הנאמנים במשיח אשר הם בקולשא חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. נודה לאלהים אבי אדנינו ישוע המשיח בכל עת אשר אנחנו מתפללים בעדכם. אחרי אשר שמענו אמונתכם במשיח ישוע ואהבתכם אל כל הקדשים. בעבור התקוה הצפונה לכם בשמים ונודעתם לכם מקדם בדבר אמת הבשורה. אשר באה אליכם וגם לכל העולם ותפרה ותרבה כמו גם בתוככם למן היום אשר שמעתם והכרתם באמת את חסד אלהים. כאשר למדתם מן אפפרס חברנו החביב אשר הוא משרת נאמן בעדכם למשיח. והוא גם הודיע אתנו את האבתכם ברוח. בעבור זאת גם אנחנו למן היום אשר שמענוה לא חדלנו להתפלל בעדכם ולבקש שתמלאו דעת רצון האלהים בכל חכמה ותבונה רוחנית. להתהלך כטוב בעיני האדון וככל רצונו ולעשות פרי בכל מעשה טוב ולרבות בדעת אלהים. להתחזק בכל כח כגבורת כבודו לכל סבלנות וארך רוח עם שמחה. ולתת תודה לאבינו העשה אתנו ראוים לחלק נחלת הקדשים באור. אשר הוא חלצנו מממשלת החשך והעבירנו למלכות בן אהבתו. אשר יש לנו בו הפדיון בדמו סליחת החטאים. והוא צלם האלהים הנעלם ובכור כל נברא. כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ כל הנראה וכל אשר איננו נראה הן כסאות וממשלות הן שררות ורשיות הכל נברא על ידי ולמענהו. והוא לפני הכל והכל קים בו. והוא ראש גוף העדה אשר הוא ראשית ובכור מעם המתים למען יהיה הראשון בכל. כי כן היה הרצון לשכן בו את כל המלוא. ולרצות אל עצמו את הכל על ידו בעשותו שלום בדם צלבו על ידו הן אשר בארץ הן אשר בשמים. וגם אתם אשר הייתם מלפנים מוזרים ואיבים בנטות לבבכם אחרי המעשים הרעים. עתה רצה אתכם בגוף בשרו על ידי מותו להעמידכם לפניו קדשים ובלי מום ודפי. אם תעמדו מיסדים ונכונים באמונה ולא תזועו מתוחלת הבשורה אשר שמעתם ואשר נשמעה לכל הנברא תחת השמים ואני פולוס הייתי לה למשרת. עתה הנני שמח בענויי אשר אני סבל למענכם ואמלא את החסר ביסורי המשיח בבשרי בעד גופו היא העדה. אשר הייתי לה למשרת כפי פקדת אלהים אשר נתנה לי עליכם למלאת את דבר האלהים. את הסוד אשר היה נסתר מעולמים ומדור ודור ועתה נגלה לקדושיו. אשר רצה האלהים להודיעם אי זה הוא עשר כבוד הסוד ההוא בגוים והוא המשיח אשר בכם אשר הוא תקות הכבוד. ואותו משמיעים אנחנו בהוכיחנו כל איש ובלמדנו כל איש בכל חכמה למען העמיד כל איש שלם במשיח ישוע. ובזאת אף אני עמל ונלחם כפי פעלת כחו הפעל בי בגבורה.
הנני מודיע אתכם גדל הקרב אשר בקרבי על אדותיכם ועל אדות אנשי לודקיא ועל כל אשר לא ראו את פני בבשר. למען ינחמו לבותם ונקשרו יחד באהבה ולכל עשר דעת נכונה להשכיל סוד האלהים אבינו וסוד המשיח. אשר צפונים בו כל אצרות החכמה והדעת. וזאת אמר אני לכם למען אשר לא יטעה אתכם איש בשפתי חלקות. כי גם אם בבשרי אני רחוק מכם הנה ברוחי אני אצלכם ואשמח בראתי את תכונתכם ואמץ אמונתכם במשיח. לכן כאשר קבלתם את המשיח את ישוע אדנינו כן גם התהלכו בו. משרשים ונבנים בו וקימים באמונה כאשר למדתם ומרבים בתודה בה. הזהרו פן יוליך איש אתכם שולל בפילסופיה ובמדוחי שוא לפי קבלת בני האדם ויסדות העולם ולא על פי המשיח. כי בו בגופו שכן כל מלא האלהות ובו אתם נמלאים. אשר הוא ראש כל שררה ושלטן. ובו אתם גם נמולים מילה שלא בידים בהפשטת גוף הבשר החוטא היא מילת המשיח. כי נקברתם אתו בטבילה אף קמתם אתו בתחיה על ידי האמונה בגבורת אלהים אשר העירו מן המתים. גם אתכם המתים בפשעים ובערלת בשרכם החיה אתו בסלח לכם את כל פשעיכם. וימחק את השטר המעיד בנו בחקתיו אשר היה לנגדנו וישאהו מתוכנו ויתקעהו בצלב. ויפשט את השרים והשליטים ויתנם ביד רמה לראוה בם ויוליכם שולל בנפשו. על כן לא ידין איש אתכם על דבר מאכל ומשקה או בענין המועדים וראשי חדשים ושבתות. אשר הם צל הדברים העתידים לבא וגופם הוא במשיח. אל תתנו לאיש לעקב אתכם על ידי שפלות רוח ועבודה מלאכים המהלך בדברים אשר לא ראו עיניו ומלא רוח גאוה על לא דבר משכל בשרו. ואיננו אחז בראש אשר מחבר ממנו כל הגוף ומאחז בציריו ודבקיו יגדל גדול אלהים. לכן אם מתם עם המשיח ליסודת העולם למה תשתעבדו לחקים כאלו עדכם חיים בעולם. אל תאחז אל תטעם אל תגע. והם כלם לכליון בתשמישם לפי מצות אנשים ולמודיהם. הנראים כעין חכמה בעבודה בדויה מלב ובשפלות רוח ובענוי הגוף שלא כהגן רק להשביע הבשר.
לכן אם קמתם עם המשיח בקשו את אשר למעלה אשר המשיח ישב שם לימין האלהים. את אשר למעלה יהגה לבבכם לא את אשר בארץ. כי מתם וחייכם צפונים עם המשיח באלהים. בעת הגלות המשיח אשר הוא חייכם גם אתם תגלו עמו בכבוד. על כן תמותתו את אבריכם בארץ את הזנות והטמאה והזמה והתאות הרעות ונטות אחרי הבצע אשר היא עבודת אלילים. כי בגלל אלה בא חרון אלהים על בני חמרי. אשר גם אתם הלכתם בהם מלפנים בחיותכם בתוכם. אך עתה הסירו מכם כל אלה את הרגז את הכעס את הרשע את הגדוף ואת דברי נבלה מפיכם. ואל תשקרו איש בעמיתו כי פשטתם את האדם הישן עם פעלותיו. ולבשתם את האדם החדש המתחדש בדעת כצלם בראו. אשר אין שם יוני ויהודי אין מילה וערלה אין לעז וסקותי אין עבד ובן חורין כי המשיח הוא הכל ובכל. לכן אתם כבחירי האלהים הקדשים והחביבים לבשו המון רחמים ונדיבות ונמיכות רוח וענוה וארך אפים. ותשאו איש את רעהו ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם אחיו כאשר המשיח סלח לכם כן תסלחו גם אתם. ועל כל אלה לבשו האהבה היא אגדת השלמות. וישלט בלבבכם שלום האלהים אשר נקראתם לו בגוף אחד וזבחו תודה. דבר האדון ישכן בקרבכם בשפע רב בכל חכמה ותלמדו ותעוררו את נפשכם בתהלות ותשבחות ושירות רוחניות ושירו ליהוה בנעימה בלבבכם. וכל אשר תעשו הן במלין הן בפעל עשו בשם האדון ישוע והודו לאלהים אבינו על ידי. אתן הנשים הכנענה לבעליכן כראוי באדנינו. אתם האנשים אהבו את נשיכם ואל תתמרמרו אליהן. הבנים שמעו אל ילדיכם בכל דבר כי הוא לרצון לאדנינו. האבות אל תרגיזו את בניכם פן יחתו. העבדים שמעו בכל דבר אל אדניכם לפי הבשר לא בעבודה למראה העין כמבקשי חן בני אדם כי אם בתם לבב כיראי האלהים. כל אשר תעשו עשו בכל נפשכם כמו ליהוה ולא לבני אדם. וידעתם כי תקבלו מאת יהוה גמול הירשה כי את אדנינו המשיח עבדים אתם. וכל עשה עול הוא ישא העול אשר עשה ואין שם משא פנים.
אתם האדנים תנו לעבדיכם הישר והשוה ודעו כי גם אתם יש לכם אדון בשמים. התמידו בתפלה ושקדו בה בתודה. והתפללו גם בעדנו למען יפתח לנו האלהים את שער הדבור לחות את סוד המשיח אשר בעבורו אסור אנכי. למען אשר אגלה אתו כמשפט עלי לחות. התהלכו בחכמה עם אשר בחוץ והוקירו את העת. דבריכם יהיו נעימים בכל עת וממלחים במלח למען תדעו להשיב דבר לכל אדם. את כל הקרת אותי וידיעכם טוכיקוס האח החביב והמשרת הנאמן ועבד עמיתי באדון. אשר לזאת שלחתיהו אליכם למען ידע את דבריכם וינחם את לבבכם. עם אוניסימוס האח הנאמן והחביב אשר הוא מכם המה יודיעו אתכם את כל דברינו פה. ארסטרכוס השבוי עמי יחד שאל לשלומכם ומרקוס בן אחות בר נבא אשר צויתם עליו אם יבוא אליכם תקבלהו. וישוע הנקרא יוסטוס אשר הם מן המולים אלה לבדם מן העזרים למלכות האלהים היו לי לנחמה. אפפרס אשר הוא מכם שאל לשלומכם משרת המשיח הנאבק בעדכם בתפלתיו בכל עת למען תעמדו שלמים ומלאים דעת בכל רצון אלהים. כי מעיד אני עליו כי קנאה גדולה הוא מקנא לכם ולאנשי לודקיא ולאנשי הירפוליס. לוקס הרופא החביב ודימס שאלים לשלומכם. שאלו לשלום האחים אשר בלודקיא ולשלום נומפס והקהלה אשר בביתו. ואחרי קראם את האגרת הזאת לפניכם עשו שתקרא גם בקהל לודקיים ואת אשר ללודקיא תקראוה גם אתם. ואמרו אל ארכפוס שית לבך לעבודה אשר קבלתה באדון למען תמלאנה. שאלת השלום מידי אני פולוס זכרו את מוסרי החסד עמכם אמן.
פולוס וסלונוס וטימותיוס אל קהלת התסלוניקים באלהים האב ובאדון ישוע המשיח חסד לכם ושלום מאת אלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. נודה לאלהים על כלכם בכל עת בהזכיר אתכם בתפלותינו. בזכרנו תמיד לפני האלהים אבינו את פעל אמונתכם ויגיעת אהבתכם וסבלנות תקותכם לאדנינו ישוע המשיח. כי ידענו אחי חביבי האלהים את אשר נבחרתם. באשר בשורתנו לא היתה לכם בדבור לבד כי גם בגבורה וברוח הקדש ובדעת נאמנה מאד כאשר ידעתם גם אתם את אשר היינו בתוככם למענכם. ואתם הייתם הלכים בעקבותינו ובעקבות אדנינו בקבלכם את הדבר בתוך עני רב עם חדות רוח הקדש. עד היותכם מופת לכל המאמינים אשר במקדוניא ובאכיא. כי מאתכם נשמע קול דבר יהוה לא לבד במקדוניא ואכיא כי אם בכל מקום יצאה אמונתכם באלהים עד שאין לנו צרך לדבר דבר. כי פיהם המספר מה היה מבואנו אליכם ואיך פניתם מעבודת אלילים ושבתם לאלהים לעבד את אל חי ואמתי. ולחכות לבנו מן השמים אשר העירו מן המתים לישוע מצילנו מן החרון הבא.
כי אתם אחי הנכם ידעים את מבואנו אליכם כי לא היה לריק. אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו באלהינו להגיד גם לכם את הבשורה בנפתולים רבים. כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם לא מתוך טמאה ולא ברמיה. כי אם כאשר נחשבנו נאמנים לאלהים להפקיד בידנו את הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אם לאלהים הבחן לבותנו. כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם לא למען בצע בצע האלהים עד. גם לא בקשנו מן האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי היה לנו מקום להתכבד כשליחי המשיח. אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את בניה. ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את בשורת האלהים כי גם את נפשתינו יען כי הייתם חביבים עלינו. הלא תזכרו אחי את יגיעתנו ואת תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את בשורת האלהים. עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים. ואתם ידעתם כי כאב את בניו הזהרנו את כל אחד מכם ודברנו על לבו. ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו. בעבור זאת גם נודה תמיד לאלהים כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת האלהים לא קבלתם אותו כדבר בני אדם כי אם כמו שהוא באמת כדבר האלהים אשר הוא גם פעל בכם המאמינים. כי אתם אחי הלכתם בעקבי קהלות האלהים אשר בארץ יהודה במשיח ישוע כי סבלתם גם אתם כאלה על ידי בני שבטכם כאשר סבלו גם המה על ידי היהודים. אשר אף המיתו את האדון ישוע ואת נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלהים ואיבים לכל אדם. המנעים אתנו מדבר אל הגוים כי יושעו למען אשר ימלאו את חטאתיהם בכל עת וישיגם החרון עד לכלה. ואנחנו אחי אחרי אשר שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בתשוקה רבה. ועל כן חפצנו לבוא אליכם אני פולוס פעם ושתים והשטן עצרנו. כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו הלא גם אתם לפני אדנינו ישוע המשיח בבואו. אמנם אתם כבודנו ושמחתנו.
ועל כן לא יכלנו עוד להתאפק ונועץ להותר לבדנו באתינס. ונשלח את טימותיוס אחינו ומשרת האלהים ועזרנו בבשורת המשיח לחזק ולהזהיר אתכם על דבר אמונתכם. שלא ימוט איש במצוקות האלה כי ידעתם אף אתם כי לזאת יעדנו. הלא כבד אמרנו אליכם בהיותנו אצלכם כי עתידים אנחנו להלחץ כאשר גם היה ואתם ידעתם. ובעבור כן לא יכלתי עוד להתאפק ואשלח לדעת אמונתכם כי אמרתי פן נסה אתכם המנסה והיתה לריק יגיעתנו. ועתה כשוב אלינו טימותיוס מאתכם ויבשר אתנו את בשורת אמונתכם ואהבתכם ואת אשר אתם זכרים אתנו לטובה בכל עת ונכספים לראות אתנו כאשר גם אנחנו נכספים לכם. אז נחמנו עליכם אחי בכל צרתנו ולחצנו על ידי אמונתכם. כי עתה נחיה אם תעמדו אתם באדנינו. כי מה נשיב לאלהים להודות לו בעבורכם על כל השמחה אשר שמחנו עליכם לפני אלהינו. לילה ויומם מפילים אנחנו תחנתנו לראות את פניכם ולהשלים את מחסרי אמונתכם. והוא האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח יישר את דרכנו אליכם. ואתכם ירבה ויותיר האדון לאהבה איש את רעהו ולאהבה כל אדם כאשר גם אנחנו אהבים אתכם. ויכונן את לבבכם להיות תמים בקדשה לפני אלהינו אבינו בבוא ישוע המשיח אדנינו עם כל קדשיו.
ועוד נבקשה מכם אחי ונזהיר אתכם באדנינו ישוע כי כאשר קבלתם מאתנו איך לכם להתהלך ולמצא חן בעיני האלהים כן תוסיפו וכן תרבו עוד. כי ידעתם את המצות אשר נתנו לכם בשם האדון ישוע. כי רצון האלהים היא קדשתכם אשר תתרחקו מן הזנות. וידע כל איש מכם לשמר את כליו בקדשה ויקר. ולא בתאות זמה כדרך הגוים אשר אינם ידעים האלהים. ולא יפרץ איש ויונה את אחיו בעשק כי נוקם יהוה על כל זאת כאשר כבר אמרנו והעידנו לכם. כי לא קרא אותנו האלהים לטמאה כי אם לקדשה. על כן הבוזה זאת לא אנשים הוא בוזה כי אם את האלהים אשר גם שם בקרבנו את רוח קדשו. ועל אהבת האחים אין צרך לכתב אליכם הלא אף אתם למודי יהוה לאהבה איש את רעהו. וגם עשים אתם כן לכל אחיכם אשר בכל מקדוניא אך נבקשה מכם אחי אשר תוסיפו ותרבו עוד. ותשתדלו לשבת בנחת ותעשו איש מלאכתו בעמל ידיכם כאשר צוינו אתכם. למען תתנהגו כהגן עם אשר בחוץ ולא תצטרכו לאדם. ועל דבר הישנים אחי לא נכחד מכם דבר למען לא תעצבו כאחרים אשר אין להם תקוה. כי אם נאמין אשר מת ישוע ויחי כן יביא האלהים על ידי ישוע גם את הישנים אתו. כי את זאת נאמר לכם בדבר יהוה כי אנחנו החיים הנותרים עד בא האדון לא נקדם את הישנים. כי הוא האדון ירד מן השמים בתרועה בקול שר המלאכים ובשופר אלהים ואז יקומו ראשונה המתים במשיח. אחרי כן אנחנו החיים הנשארים נלקח אתם יחדו בעננים לקראת האדון לרקיע ובכן נהיה תמיד עם האדון. לכן נחמו זה את זה בדברים האלה.
ועל דבר העתים והזמנים אין צרך לכתב אליכם אחי. הלא אף אתם ידעתם היטב כי יום יהוה כגנב בלילה כן בוא יבוא. כי בעת אמרם שלום ושלוה יבא עליהם השבר פתאם כחבלים על ההרה ולא יוכלו להמלט. אבל אתם אחי אינכם בחשך שישיג אתכם היום כגנב. אתם כלכם בני האור ובני היום לא בני הלילה אנחנו ולא בני החשך. לכן אל נא נרדם כמו האחרים כי אם נשקד וננזר. כי הנרדמים הם בלילה נרדמים והמשתכרים משתכרים בלילה. ואנחנו בני היום ננזרה נא ונלבש את שריון האמונה והאהבה וככובע את תקות הישועה. יען אשר לא יעדנו האלהים לחרון כי אם לנחל את הישועה על ידי אדנינו ישוע המשיח. אשר מת בעדנו למען אם נשקד ואם נישן חיה נחיה עמו יחד. על כן נחמו זה את זה ובנו איש את אחיו כאשר גם עשיתם. והננו מבקשים מכם אחי להכיר את העמלים בכם ואשר הם נצבים עליכם באדון ומוכיחים אתכם. אשר תנהגו בם כבוד עד למעלה באהבה למען פעלתם ויהי שלום ביניכם. והננו מזהירים אתכם אחי הוכיחו את הסוררים אמצו את רכי הלבב תמכו את החלשים והאריכו רוח אל כל אדם. וראו פן ישלם איש לאיש רעה תחת רעה כי אם רדפו בכל עת את הטוב הן לאיש איש מכם הן לכל אדם. היו שמחים בכל עת. התמידו בתפלה. הודו על הכל כי זה רצון האלהים אליכם במשיח ישוע. את הרוח לא תכבו. את הנבואות לא תמאסו. בחנו כל דבר ובטוב אחזו. התרחקו מכל הדומה לרע. והוא אלהי השלום יקדש אתכם קדשה שלמה וכל רוחכם ונפשכם וגופכם ישמר תמים בבוא אדנינו ישוע המשיח. נאמן הקורא אתכם אשר גם יעשה. אחי התפללו בעדנו. שאלו לשלום כל האחים בנשיקה הקדשה. הנני משביעכם באדון שתקרא האגרת הזאת באזני כל האחים הקדשים. חסד ישוע המשיח אדנינו עמכם אמן.
פולוס וסלונוס וטימותיוס אל קהלת התסלוניקים באלהים אבינו ובאדנינו ישוע המשיח. חסד לכם ושלום מאת אלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. חיבים אנחנו להודות בכל עת לאלהים עליכם אחי כראוי כי אמונתכם גדלה מאד ורבה אהבת כלכם איש לרעהו. עד כי נתהלל בכם אף אנחנו בקהלות אלהים על סבלנותכם ועל אמונתכם בכל הרדיפות ובכל הלחץ אשר סבלתם. לאות צדקת משפט אלהים למען תמצאו ראוים למלכות האלהים אשר בעבורה גם תענו. באשר צדיק האלהים לגמל לחץ ללחציכם. ולכם הנלחצים רוחה אתנו יחד בהגלות האדון ישוע מן השמים עם מלאכי עזו. באש להבה להשיב נקם לאשר לא ידעו את האלהים ולא שמעו לבשורת אדנינו ישוע המשיח. אשר ישאו משפט אבדן עולם מאת פני האדון ומהדר גאונו. בבאו ביום ההוא להכבד בקדשיו ולהתפלא בכל המאמינים כי האמנתם לעדותנו אליכם. לכן גם נתפלל בעדכם בכל עת אשר יתן אתכם אלהינו ראוים אל אשר אתם מקראים וימלא בעז כל חפצכם בטוב וכל מעשה אמונתכם. למען יכבד בכם שם ישוע אדנינו ואתם תכבדו בו על פי חסד אלהינו ואדנינו ישוע המשיח.
והננו מבקשים מכם אחי על אדות ביאת אדנינו ישוע המשיח ואסיפתנו אליו. אשר לא תטרף דעתכם פתאם ואשר לא תבהלו לא ברוח ולא בדבור ולא באגרת כמו שלוחה מאתנו כאלו הגיע יום המשיח. אל יתעה אתכם איש בשום אופן כי לא יבא בטרם יהיה בראשונה המרד ונגלה איש החטאה בן האבדון. המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה עד כי גם ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את עצמו כי אלהים הוא. הלא תזכרו כי בעוד היותי אתכם דברתי אלה אליכם. ועתה ידעתם מה שימנעהו מלהגלות בעתו. כי סוד הרשע כבר החל לפעל רק שיוסר מתוך המנע עד כה. ואז יגלה הרשע אשר ימיתנו האדון ברוח שפתיו וישביתנו בהופעת ביאתו. את אשר יבוא כחזקת השטן ברב כח ובאתות ובמופתי שקר. ובכל מרמת און באבדים תחת אשר לא קבלו את אהבת האמת להושע. ובעבור זאת ישלח להם האלהים מדוחי שוא להאמין בשקר. למען ידונו בל אשר לא האמינו באמת כי אם רצו בעולה. אבל אנחנו חיבים להודות לאלהים בכל עת בעבורכם אחי חביבי האדון אשר האלהים בחר בכם מראשית לישועה בקדוש הרוח ובאמונת האמת. לזאת קרא אתכם בבשורתנו לנחלת כבוד אדנינו ישוע המשיח. לכן אחי עמדו והחזיקו בקבלות אשר למדתם אם בדברנו אם באגרתנו. והוא אדנינו ישוע המשיח ואלהינו אבינו אשר אהב אתנו ויתן לנו בחסדו נחמת עולם ותקוה טובה. הוא ינחם את לבבכם ויכונן אתכם בכל דבר ומעשה טוב.
ועוד אחי התפללו בעדנו אשר ירוץ דבר יהוה ויכבד כמו גם בקרבכם. ואשר ננצל מן האנשים התעים והרעים כי לא לכל אדם האמונה. אבל נאמן הוא האדון אשר יחזק אתכם וישמרכם מן הרע. ואנחנו בטוחים עליכם באדנינו כי תעשו וגם תוסיפו לעשות את אשר נצוה. והאדון הוא יישר את לבבכם לאהבת האלהים ולסבלנות המשיח. והננו מצוים אתכם אחים בשם אדנינו ישוע המשיח אשר תבדלו מכל אח מעקש דרכיו ואיננו מתהלך על פי הקבלה אשר קבל מאתנו. הלא ידעתם אף אתם איך עליכם להתהלך כמנו כי לא נהגנו דרך מעות בתוככם. גם לא אכלנו לחם איש חנם כי ביגיעה ותלאה לילה ויומם היינו עמלים לבלתי היות לאיש מכם למשא. לא בעבור שאין לנו הרשות לזאת כי אם לתת אתנו לכם למופת ללכת בעקבותינו. כי גם בהיותנו אצלכם צוינו אתכם לאמר מי שלא ירצה לעבד גם אכול לא יאכל. כי שמענו שיש בכם אנשים המעקשים את דרכיהם ואינם עבדים מאומה ומבלים ימיהם בהבלים. ואנשים כאלה נצוה אותם ונבקש מהם באדנינו ישוע המשיח לעבד בנחת למען יאכלו את לחמם. ואתם אחי אל תלאו בעשות הטוב. ואם לא ישמע איש אל דברנו באגרת הזאת אתו תרשמו לכם ואל תתערבו עמו למען יבוש. אך לא כאיב תחשבהו כי אם תוכיחהו כאח. והוא אדון השלום הוא יתן לכם את השלום תמיד ובכל פנים. יהי האדון עם כלכם. שאלת השלום מידי אני פולוס והיא האות בכל האגרות כן אנכי כתב. חסד ישוע המשיח אדנינו עם כלכם אמן.
פולוס שליח ישוע המשיח כמצות האלהים מושיענו והאדון ישוע המשיח תקותנו. אל טימותיוס בנו האמתי באמונה חסד ורחמים ושלום מאת אלהים אבינו והמשיח ישוע אדנינו. הנה בלכתי למקדוניא בקשתי ממך לשבת באפסוס למען תזהיר מקצת אנשים שלא יורו תורה זרה. ולא ישימו לבם להגדות וללמודי תולדות אין קץ המביאים יותר לשאלות מלבנות בית אלהים באמונה. כי תכלית המצוה היא האהבה בלב טהור וברוח טובה ובאמונה לא צבועה. יש אשר תעו ממנה ויפנו אחרי למודי תהו. בחשבם להיות מורי תורה ואינם מבינים מה הם אמרים ומה הם מחליטים. אבל ידענו כי התורה טובה היא אם יתנהג בה האדם כתורה. בדעתו זאת כי חק לא הושם בעבור הצדיק אלא בעבור הסוררים והמרדים הרשעים והחטאים עשי זמה ונבלה מכי אב ומכי אם ומרצחים. וזנים ושכבים את זכר וגנבי נפש וכזבים ונשבעים לשקר וכל מעשה הפך מן הלקח הבריא. כפי בשורת כבוד האל המברך אשר פקדה עלי. והנני מודה לישוע המשיח אדנינו המאזרני חיל כי חשבני נאמן וישימני למשרת לו. אתי אשר מלפנים הייתי מגדף ומרדף ומחרף אבל רחמתי כי עשיתי מבלי דעת באין אמונה. ויגדל עלי במאד מאד חסד אדנינו עם האמונה והאהבה במשיח ישוע. נאמן הדבר וראוי להתקבל על כל כי המשיח ישוע בא לעולם להושיע את החטאים אשר אנכי הגדול בהם. ובעבור זאת רחמתי למען אשר יראה ישוע המשיח בי בראשונה את כל ארך רוחו להיותי למופת לכל אשר יבאו להאמין בו לחיי עולם. ולמלך עולמים לאלהים הקים לעד והנעלם מעין והחכם לבדו לו הכבוד וההדר לעולמי עולמים אמן. את המצוה הזאת אני מצוך בני טימותיוס כפי הנבואות הקדמות עליך שתלחם לפיהן המלחמה הטובה. לאחז באמונה וברוח הטובה אשר יש מאסים בה ותשבר אנית אמונתם. ומהם הומניוס ואלכסנדר אשר מסרתים לשטן למען יוסרו לבלתי גדף עוד.
ועתה קדם כל דבר אבקשה מכם לשאת תפלות ותחנונים ובקשות ותודות בעד כל בני אדם. בעד המלכים וכל השליטים למען נחיה חיי השקט ובטח בכל חסידות וישר. כי כן טוב ורצוי בעיני אלהים מושיענו. אשר חפצו שיושעו כל בני האדם ויגיעו להכרת האמת. כי אחד הוא האלהים ואחד הוא העמד בין אלהים ובין בני אדם הוא בן אדם המשיח ישוע. אשר נתן את נפשו כפר בעד כל וזאת העדות הבאה בעתה. אשר אני הפקדתי לה לכרוז ולשליח אמת אני אמר במשיח ולא אשקר מורה הגוים באמונה ובאמת. לכן רצוני שיתפללו האנשים בכל מקום וישאו ידיהם קדש בלי כעס ומדון. וכן גם הנשים תתיפינה בתלבשת נאה עם בשת פנים וצניעות לא במחלפות הראש לא בזהב לא בפנינים ולא במלבושים יקרים. אלא כמו שהוא הגון לנשים אשר בחרו להן יראת אלהים במעשים טובים. האשה תלמד דומם בכל הכנעה. ואינני נתן רשות לאשה ללמד אף לא להתנשא על האיש אלא תדום. כי אדם נוצר בראשונה ואחריו חוה. ואדם לא נפתה כי האשה שמעה לקול המשיא ותבא לידי עברה. אבל תושע בלדתה בנים אם תעמדנה באמונה ובאהבה ובקדשה עם הצניעות.
אמת הדבר איש כי יבקש לו פקידות הוא מתאוה מעשה טוב. ופקיד העדה צריך להיות איש אשר אין בו דפי בעל אשה אחת משל ברוחו צנוע ונחמד לבריות מכניס ארחים ומבין ללמד ולא אהב יין ולא נוח להכות ולא בצע בצע רע. כי אם דן לכף זכות ולא בעל קטטה ולא אהב כסף. ויהי מנהיג את ביתו בטוב ומדריך את בניו למשמעתו בכל הישר. כי אם לא ידע איש להנהיג את ביתו איככה יוכל לדאג לעדת אלהים. ואל יהי תלמיד הדש למען לא ירהב לבו ויפל בדין המשטין. והוא גם צריך לשם טוב בפי אלה אשר בחוץ פן יפל בחרפה ובמוקש המשטין. וכן גם השמשים יהיו ישרים ולא מחליקי לשון ולא אהבים סבא יין ולא נטים אחרי בצע רע. כי אם ישמרו את סוד האמונה ברוח טהורה. וגם אלה יבחנו בראשונה ואחר כן ישמשו אם אין בהם דפי. וככה הנשים תהיינה ישרות ולא מלשינות משלות ברוחן ונאמנות בכל. השמשים יהיו כל אחד בעל אשה אחת ומנהלים בטוב את בניהם ואת בתיהם. כי המשמשים היטב יקנו לעצמם מעלה טובה ובטחון רב באמונת המשיח ישוע. זאת אני כתב אליך ואקוה לבא אליך במהרה. ואם אחר הנה תדע איך להתנהג בבית האלהים שהיא עדת אלהים חיים עמוד האמת ומכונה. ובודי גדול סוד החסידות אלהים נגלה בבשר נצדק ברוח נראה למלאכים הגד בגוים נתקבל באמונה בעולם נעלה בכבוד.
אבל הרוח אמר בפרוש כי באחרית הימים יהיו אנשים אשר יסורו מן האמונה בפנותם אל הרוחות המטעות ואל תורת השדים. דברי שקרים בחנפה ונכוים הם במדעת. אסרים לקחת אשה ומנעים ממיני מאכל אשר בראם האלהים שיאכלות בתודה המאמינים וידעי האמת. כי כל בריאת אלהים טובה היא ואין דבר משקץ אם יאכל בתודה. כי יקדש בדבר אלהים ובתפלה. אם תשים כזאת לפני אחיך משרת טוב תהיה לישוע המשיח מגדל בדברי האמונה ובלקח הטוב אשר דבקת אחריו. אך התרחק מהגדות פסולות ובלות והרגל עצמך בחסידות. כי הרגל הגוף יועיל מעט אבל החסידות תועיל לכל דבר ויש לה הבטחת חיי העולם הזה והעולם הבא. נאמן הדבר הזה וראוי על כל להתקבל. כי לזאת אנחנו גם יגעים גם נעלבים על אשר הוחלנו לאלהים חיים שהוא המושיע לכל האדם וביותר למאמינים. את זאת תצוה ותלמד. אל יבוז איש את בחורותיך אך היה מופת למאמינים בדבור במעשה באהבה ברוח באמונה ובטהרה. והיה שקוד לקרות ולהוכיח ולהורת עד כי אבוא. ואל תקל בעיניך מתנת החסד אשר בך הנתונה לך בנבואה עם סמיכת ידי הזקנים. לאלה תשית לבך ובהם היה למען תראה הצלחתך לכל. שית לבך לנפשך ולהוראה והחזק בזה כי בעשותך כן תושיע את נפשך ואת נפש השמעים אליך.
אל תגער בזקן כי אם תזהירנו כאב לך ואת הצעירים כאחים. את הזקנות כאמות ואת הצעירות כאחיות ובכל טהרה. כבד את האלמנות אשר באמת אלמנות הנה. וכי יהיו לאלמנה בנים או בני בנים הם ילמדו לראשונה לעשות חסד עם ביתם ולשלם גמול לאבותם כי זה הוא טוב ורצוי לפני האלהים. אבל האלמנה באמת אשר נשארה יחידה שמה אלהים מבטחה ומתמדת בתפלות ובתחנות לילה ויומם. אך המענגה מתה היא בחייה. וזאת תצוה למען תהיינה בלא דפי. אבל מי שלא יפרנס את קרוביו וביותר את בני ביתו כפר באמונה והוא גרוע מאשר איננו מאמין. אלמנה אל תבחר זולתי בת ששים שנה ואשר היתה אשת איש אחד. ויש לה עדות על מעשיה הטובים שגדלה בנים והכניסה ארחים ירחצה את רגלי הקדשים ותמכה את העשוקים ורדפה כל מעשה טוב. אבל האלמנות הצעירות אל תקבל כי בהטות יצרן את לבן מן המשיח חשקות הן להיות לאיש. ודינן עליהן כי בגדו באמונתן הראשונה. ועוד בהיותן עצלות למדו לשוטט מבית לבית ולא לבד עצלות כי אף מפטפטות ורדפות אחר חדשות ומדברות את אשר לא יתכן. על כן רצוני כי הצעירות תהיינה לאיש ללדת בנים ולהנהיג את בתיהן ולא לתת לאיב תאנה לחרף. כי יש מהן אשר כבר סרו אחרי השטן. בן אמונה או בת אמונה שיש להם אלמנות יעזרו אתן ולא תהיינה למשא על הקהל כדי שיוכל להספיק לאלה אשר הנה אלמנות באמת. הזקנים המיטיבים לנהל ראוים הם למשנה כבוד וביותר העמלים בדבר ובהוראה. כי הכתוב אמר לא תחסם שור בדישו ועוד נאמר הפעל שוה בשכרו. אל תקבל שטנה על הזקן בלתי אם על פי שנים או שלשה עדים. את החטאים תוכיח בפני כל למען ייראו גם האחרים. הנני מעיד בך נגד האלהים ואדנינו ישוע המשיח ונגד בחירי המלאכים אשר שמור תשמר את זאת בלי משפט נמהר ולא תעשה דבר במשא פנים. אל תהי נמהר בסמיכת ידיך על אדם ולא תשתתף לחטאת אחרים שמר את נפשך בטהרה. אל תרבה לשתות עוד מים כי אם קח מעט יין בעבור בטנך ואשר פעמים רבות חלה אתה. יש בני אדם אשר חטאתיהם גלויות ומקדימות לדין ויש מהם אשר הנה הלכות אחריהם. וככה גם המעשים הטובים גלוים המה ואשר אינם כן לא יוכלו להסתר.
כל אשר הם תחת על העבדות יחשבו את אדניהם ראוים לכל כבוד למען לא יחלל שם האלהים והלקח. ואלה אשר אדניהם בני אמונה אל יקלו אתם על היותם אחים כי אם יעבדום ביותר בעבור כי מאמינים ואהובים הם המשתדלים לגמל חסד את זאת תלמד ותצוה. האיש אשר יורה תורה אחרת ולא יעמד בדברים הבריאים של אדנינו ישוע המשיח ובלקח החסידות. נפשו עפלה ולא ידע מאומה כי אם חלה הוא בשאלות ומחלקות מלים המביאים לידי קנאה ומריבה וגדופים וחשד רע. וכוחי הבל של אנשים נשחתי דעת ומחסרי אמת השמים את החסידות לדבר בצע סור מאנשים כאלה. ואף אמנם יתרון גדול היא החסידות עם לב שמח בגורלו. כי לא הבאנו מאומה לעולם בידוע שגם לא נוכל להוציא ממנו מאומה. ועל כן אם יש לנו מזון וכסות נסתפקה בהם. אבל המבקשים להעשיר יפלו בנסיון ובמוקשים וברב תאות סבלות ומשחיתות המשקיעות את האדם בשחת ובאבדון. כי שרש כל הרעות אהבת הכסף ויש אשר ערגו לו ויסורו מן האמונה ויעציבו את נפשם במכאבים רבים. ואתה איש האלהים ברח לך מאלה ורדף צדקה וחסידות ואמונה ואהבה וסבלנות וענוה. הלחם המלחמה הטובה של האמונה ואחז חיי עולמים אשר נקראת להם והודית הודאה יפה בפני עדים רבים. הנני מצוך נגד האלהים המחיה את כל ונגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פנטיוס פילטוס. כי שמור תשמר את המצוה באין שמץ ודפי עד הופעת המשיח ישוע אדנינו. אשר יראנה בעתה המברך והשליט לבדו מלך המלכים ואדני האדנים. אשר הוא לבדו חי וקים והוא הדר באור נשגב ואיש לא ראהו ולא יוכל לראונו ולו הכבוד וגבורת עולמים אמן. את עשירי העולם הזה תצוה שלא ירום לבבם גם לא יבטחו בעשר הבוגד כי אם באלהים חיים המספיק לנו די והותר לשבע. ויגמלו טוב ויעשירו במעשים טובים לתת מהונם ולעזר לזולתם. ויאצרו להם אוצר ליסוד טוב לעתיד שישיגו את חיי העולם. אתה טימותיוס שמר את הפקדון והתרחק מדברי הבל הפסולים ומן וכוחי המדע הנקרא כן בשקר. אשר יש מתפארים בו ויתעו מן האמונה. החסד עמך אמן.
פולוס שליח ישוע המשיח ברצון האלהים לפי הבטחת החיים אשר בישוע המשיח. אל טימותיוס בנו החביב חסד ורחמים ושלום מאת אלהים אבינו ומאת המשיח ישוע אדנינו. מודה אני לאלהים אשר אני עבד אותו מימי אבותי ברוח טהורה כי תמיד אזכרך בתפלותי לילה ויומם. ונכספתי לראותך בזכרי את דמעותיך למען אמלא שמחה. כי באתי לזכר את אמונתך בלתי צבועה ששכנה כבר בלואיס זקנתך ובאבניקה אמך ומבטח אני כי תשכן גם בך. על כן אזכירך שתעורר את מתנת האלהים הנתונה לך בסמיכת ידי. כי האלהים לא נתן לנו רוח אימה כי אם רוח גבורה ואהבה ומוסר. לכן אל תבוש לא מעדות אדנינו ולא ממני אסירו כי אם תסבל הרעות גם אתה כמוני על הבשורה כפי כח האלהים. אשר הוא הושיענו וקראנו בקריאה קדושה לא לפי מעשינו כי אם לפי עצתו וחסדו הנתן לנו במשיח ישוע לפני ימות עולם. ועתה נגלה בהראות מושיענו ישוע המשיח אשר בטל את המות ויוצא לאור על ידי הבשורה את החיים ואת אשר איננו עובר. אשר הפקדתי להיות לה כרוז ושליח ומורה הגוים. ובעבור זאת אסבל כאלה ולא אבוש כי יודע אנכי במי האמנתי ומבטח אנכי כי היכלת לו לשמר את פקדוני עד היום ההוא. החזק בתכונת הדברים הבריאים אשר שמעת ממני באמונה ובאהבה אשר במשיח ישוע. שמר את הפקדון הטוב בעזרת רוח הקדש השכן בנו. זאת אתה יודע כי פנו ממני כל אשר באסיא ובתוכם פוגלוס והרמוגניס. יתן האדון רחמים לבית אניסיפורוס כי פעמים רבות השיב את נפשי ולא בוש ממוסרי. כי אם בהיותו ברומי יגע לבקשני עד כי מצאני. יתן לו האדון למצא רחמים מלפני יהוה ביום ההוא ורב שרותו אשר שרת באפסוס אתה ידעת היטב.
לכן בני התחזק בחסד אשר במשיח ישוע. ואת אשר שמעת ממני בפני עדים רבים תפקידנו בידי אנשים נאמנים אשר הם כשרים ללמד גם את האחרים. וסבל הרעות כאיש חיל בצבא מלחמת ישוע המשיח. איש יצא לצבא לא יתערב בעשקי החיים למען יהיה רצוי לשר הצבא. וגם אם נאבק איש לא יכתר אם לא יאבק כמשפט. האכר העבד הוא יאכל ראשונה מפרי האדמה. בין באשר אני אמר כי האדון יתן לך חכמה בכל דבר. זכור תזכר את ישוע המשיח הנעור מן המתים אשר הוא מזרע דוד כפי בשורתי. אשר בעבורה אני נשא רעות עד למוסרות כעשה עול אבל דבר האלהים איננו נאסר. ועל כן אסבל את כל למען הבחירים למען ישיגו גם המה את התשועה במשיח ישוע עם כבוד עולמים. נאמן הדבר הזה כי אם מתנו אתו גם אתו נחיה. אם נסבל גם נמלך אתו ואם ננכר גם הוא ינכר אתנו. אם לא נאמין הנה הוא קים באמונתו כי לכחש בעצמו לא יוכל. זאת הזכר להם והעד לפני האדון שלא לעשק במחלקת מלים אשר לא להועיל רק לעות דעת השמעים. היה שקוד להתיצב נאמן לפני אלהים וכפעל אשר לא יבוש המחלק על נכון דבר האמת. אבל תרחק מדברי הבל הפסולים כי יוסיפו הרבות רשע. ושיחתם כרקב תאכל סביב אשר מהם הומניוס ופיליטוס. אשר תעו מן האמת באמרם כי תחית המתים כבר היתה ויבלבלו אמונת קצת אנשים. אך איתן הוא יסוד האלהים וזה חותמו ידע יהוה את אשר לו ועוד יסור מעול כל הקורא את שם המשיח. כי בבית גדול לא כלי זהב וכסף בלבד אלא גם של עץ ושל חרש ומהם לכבוד ומהם לבזיון. והנה אם טהר איש את נפשו מאלה יהיה כלי לכבוד מקדש ומועיל לבעל הבית מוכן לכל מעשה טוב. ברח לך מתאות הנעורים ורדף צדק ואמונה ואהבה ושלום עם כל הקראים אל יהוה בלב טהור. ותרחק מן השאלות התפלות באין מוסר באשר תדע כי אך קטטה מולידות הנה. ועבד האדון לא יתקוטט אלא יהי נוח לכל ומבין ללמד וסבלן. ומיסר בנמיכות רוח את המתנגדים אולי יתן האלהים בלבבם לשוב להכרת האמת. ויעירו ממוקשי השטן אשר צדם בהם לרצונו.
וזאת תדע כי באחרית הימים יבאו עתים קשות. כי יהיו האנשים אהבי עצמם ואהבי בצע והוללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכרזים ושנאי טוב. ומסרים ופחזים וגבהי רוח והלכים אחרי תענוגים יותר מאחרי האלהים. ואשר דמיון חסידות להם ומכחשים בכחה ואתה סור מאלה. כי יש בהם הבאים בלאט אל הבתים ושבים נשים טעונות חטאים ונתעות בתאות שנות. הלמדות תמיד ולעולם אינן יכלות לבוא לידיעת האמת. כי כמו יניס וימבריס אשר קמו על משה כן גם אלה מתקוממים אל האמת אנשים אשר נשחתה דעתם ונמאסים בדבר האמונה. אכן לא יוסיפו להצליח כי שגעונם יגלה לכל כאשר קרה גם את האנשים ההם. אבל אתה הלכת אחרי בהוראה ובהנהגה וברצון ובאמונה ובארך הרוח ובאהבה ובסבלנות. וברדיפות ובענוים אשר מצאוני באנטיוכיא ובאקוניא ובלוסטרא ואלה הרדיפות סבלתי ומכלן הצילני האדון. וגם כל החפצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע המה ירדפו. ואנשים רעים וקסמים יוסיפו סרה מתעים ונתעים. אבל אתה עמד במה שלמדת והבטחת כי יודע אתה מי הוא אשר למדת ממנו. ומנעוריך ידעת את כתבי הקדש היכלים להחכימך אל הישועה על ידי האמונה במשיח ישוע. כי כל הכתוב נכתב ברוח אלהים גם מועיל להורת ולהוכיח ולישר וליסר בצדק. למען אשר יהיה איש האלהים תמים ומהיר לכל מעשה טוב.
לכן אני מעיד בך נגד האלהים ונגד אדנינו ישוע המשיח הבא לשפט את החיים ואת המתים בהופעתו ובמלכותו. הכרז את הדבר והתמד בין בעתו בין שלא בעתו הוכח וגער והזהר בכל ארך רוח והוראה. כי בוא תבא העת אשר לא יכילו את הלקח הבריא כי אם כאות נפשם יקבצו להם מורים לשעשעי אזנים. ויטו אזניהם מן האמת ויפנו אל ההגדות. אבל אתה היה ער בכל סבל הרעות ועשה מלאכת המבשר ומלא את שרותך. כי עתה זה אסך נסך ועת פטירתי הגיעה. המלחמה הטובה נלחמתי את המרוצה השלמתי את האמונה שמרתי. ומעתה שמור לי כתר הצדקה אשר ביום ההוא יתננו לי האדון השפט הצדיק ולא לי לבדי כי גם לכל אהבי הופעתו. חושה לבוא אלי במהרה. כי דימס עזבני באהבתו את העולם הזה וילך לו לתסלוניקי וקריסקיס הלך לגלטיא וטיטוס לדלמטיא. ולוקס הוא לבדו עמדי קח את מרקוס והביאהו אתך כי יועיל לי למאד לעבודה. את טוכיקוס שלחתי לאפסוס. את המטפחת שהנחתי בטרואס אצל קרפוס הביאהו אתך בבואך ואף את הספרים ובפרט את המגלות של קלף. אלכסנדר חרש הנחשת עשה לי רעות רבות ישלם לו יהוה כמעשיו. וגם אתה השמר לך ממנו כי מרו מרה את דברינו. בהתנצלותי הראשונה לא היה איש לעזרני כי כלם עזבוני אל יחשב להם עון. אבל האדון הוא עזרני וחזקני למען תשלם על ידי הבשורה וישמעוה כל הגוים ואנצל מפי אריה. ויצילני האדון מכל מעשה רע ויושיעני אל מלכותו שבשמים לו הכבוד לעולמי עולמים אמן. שאל לשלום פריסקה ועקילס ובית אניסיפורוס. ארסטוס נשאר בקורנתוס ואת טרופימוס הנחתי חולה במילטוס. חושה לבוא לפני הסתיו אובולוס ופודיס ולינוס וקלודיה והאחים כלם שאלים לשלומך. אדנינו ישוע המשיח יהי עם רוחך החסד עמכם אמן.
פולוס עבד אלהים ושליח ישוע המשיח לפי אמונת בחירי אלהים ודעת האמת אשר לחסידות. עלי תקות חיי העולם אשר הבטיח לפני ימות עולם האל אשר לא ישקר. וגלה במועדו את דברו על ידי הקריאה המפקדה בידי על פי מצות האלהים מושיענו. אל טיטוס בנו האמתי לפי אמונה אחת חסד ורחמים ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח מושיענו. לזאת עזבתיך בקריטי למען תשלים את החסד ותשים זקנים בכל עיר ועיר כאשר צויתיך. אם ימצא איש תם ובעל אשה אחת ויש לו בנים מאמינים ואין עליהם טענת פריצות ואינם סוררים. כי פקיד העדה צריך להיות איש תם כסכן לאלהים לא עמד על דעתו ולא רגזן ולא אהב יין ולא בעל אגרף ולא נטה אחרי הבצע. כי אם יהי מכניס ארחים ואהב טוב וצנוע וצדיק וקדוש וכבש את יצרו. ומחזיק בדבר הנאמן כפי ההוראה למען יהיה בכחו להזהיר בלקח הבריא ולהוכיח את המריבים. כי יש הרבה מרדים מדברי הבל ומתעי נפש ובפרט מן המולים. אשר סכור יסכר פיהם ההפכים בתים כלם בהורותם דברים לא כנים עקב בצע. וכבר אמר אחד מהם נביאם אשר בתוכם בני קריטי כזבים הם מעולם וחיות רעות וכרשים עצלים. והעדות הזאת אמת היא ובעבור כן תוכיחם תוכחה קשה למען יהיו בריאים באמונה. ולא ישימו לב אל הגדות היהודים ואל מצות האנשים הסרים מן האמת. הן הכל טהור לטהורים אבל לנטמאים ולאינם מאמינים אין דבר טהור כי נטמאה גם דעתם גם רוחם. אמרים המה כי ידעו את האלהים ובמעשיהם כופרים בו כי מתעבים וממרים הם ולא יצלחו לכל מעשה טוב.
ואתה דבר את הנאה ללקח הבריא. שיהיו הזקנים משלים ברוחם ומכבדים וצנועים ובריאים באמונה ובאהבה ובסבלנות. וכן הזקנות תהי הנהגתן כאשר נאוה לקדש לא תהיינה מלשינות ולא נכבשות לסבוא יין כי אם מלמדות טוב. ומישרות את הצעירות לאהב את בעליהן ולאהב את בניהן. ולהיות צנועות וטהרות צופיות הליכות ביתן וטבות ונכנעות לבעליהן למען לא יחלל דבר האלהים. ככה תזהיר גם את הבחורים שיהיו צנועים. ובכל דבר היה אתה למופת במעשים טובים בהוראה צרופה ונהדרה. ובדבר בריא ומום אין בו למען יבוש המתקומם ולא ימצא לדבר עליכם רע. העבדים יכנעו לאדניהם ויתרצו להם בכל דבר ולא ימרו את דבריהם. ולא ימעלו מעל כי אם יראו כל אמונה טובה למען יפארו בכל את לקח אלהינו מושיענו. כי הופיע חסד אלהים להושיע את כל בני האדם. וליסר אתנו אשר נתעב הרשע ותאות העולם ונחיה בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחסידות. ונחכה לתקוה המאשרת ולהופעת כבוד אלהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח. אשר נתן את נפשו בעדנו לגאלנו מכל עול ולטהר לו עם סגלה הזריז במעשים טובים. את אלה תדבר ותזהיר ותוכיח בכל חזקה ואיש אל יבוז לך.
הזכר אתם להכנע ולשמע לשרים ולשלטונים ולהיות נכונים לכל מעשה טוב. ולבלתי גדף אדם ולחדל מריב ולהכריע לכף זכות ולהתנהג בכל ענוה לפני כל אדם. כי גם אנחנו היינו מלפנים חסרי דעת וסוררים ותועים ועבדים לתאות ולתשוקות שנות ומתהלכים ברשעה וקנאה ושנואים ושנאים איש את אחיו. אמנם כאשר נגלה נעם אלהים מושיענו ורחמנותו אל האדם. אז לא בגלל מעשי הצדקה אשר עשינו הושיע אתנו כי אם מתוך חסדו על ידי טבילת התולדה השניה וחדוש רוח הקדש. אשר שפך עלינו למכביר על ידי ישוע המשיח מושיענו. למען נצדק בחסדו ונירש לפי התקוה את חיי העולמים. נאמן הוא הדבר ורצה אני כי תקים את אלה למען אשר ישתדלו המאמינים לאלהים לעשק במעשים טובים עשות כאלה טוב הוא ומועיל לאדם. אבל תרחק מן השאלות התפלות ומלמודי תולדות ומן הקטטות ומחלקות בעניני החקים כי אין בהן מועיל והבל הנה. ואיש החולק על האמונה אם הוכח פעם ושתים שטה מעליו. ודע כי איש כזה איש תהפכות הוא וחוטא בהרשיע את נפשו. כאשר אשלח אליך את ארטמס או את טוכיקוס תמהר לבוא אלי לניקפליס כי גמרתי בלבי לשבת שם בימי הסתיו. השתדל ללות על דרכם את זינס המלמד בתורה ואת אפולוס למען לא יחסרו דבר. וילמדו גם אנשי עדתנו לעשק במעשים טובים לעזר בכל מחסור פן יהיו בלי פרי. כל אשר עמדי שאלים לשלומך שאל לשלום האהבים אתנו באמונה החסד עם כלכם אמן.
פולוס אסיר המשיח ישוע וטימותיוס האח אל פילימון החביב והעזר אתנו. ואל אפיה האהובה ואל ארכפוס חבר מלחמתינו ואל הקהלה אשר בביתך. חסד לכם ושלום מאת אלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח. מודה אני לאלהי בכל עת בהזכירי אתך בתפלותי. אחרי שמעי אהבתך ואמונתך אשר בך לאדנינו ישוע ולכל הקדושים. למען אשר תאמץ התחברות אמונתך בדעת כל טוב אשר בכם לשם המשיח. כי שמחה גדולה ונחמה יש לנו באהבתך באשר היתה רוחה למעי הקדושים אחי על ידיך. לכן אף כי יש לי בטחון רב במשיח לצותך את הראוי לך הנה בחרתי למען האהבה לחלות את פניך. כאשר הנה אנכי פולוס איש זקן ועתה גם אסיר ישוע המשיח. אבקשה ממך על בני אשר הוללתיו במוסרי על אניסימוס. אשר מלפנים לא הועיל לך ועתה הוא להועיל גם לך גם לי והשיבתיו אליך. ואתה קבל נא אתו שהוא מעי. חפצתי לעצר אתו אצלי שישרתני תחתיך במוסרות הבשורה. אבל בלי רצונך לא אביתי לעשות דבר למען לא תהיה טובתך באנס כי אם בנדבה. כי אולי נפרד ממך לשעה בעבור אשר יהיה לך לעולם. ומעתה לא כעבד כי אם למעלה מעבד כאח אהוב שכן הוא לי ביותר ואף כי לך הן בבשר הן באדון. והנה אם תחשבני לחבר לך תקבלנו כמוני. ואם הרע לך בדבר או חיב הוא לך דבר חשבהו לי. אני פולוס כתבתי בידי אני אשלם ולא אמר כי אתה חיב לי גם את נפשך. כן אחי אהנה נא ממך באדון נחם נא את מעי באדון. בבטחוני כי תשמע לי כתבתי אליך ויודע אני כי תעשה יותר ממה שאמרתי. ועם זה גם תכין לי בית מלון כי אקוה אשר אנתן לכם על ידי תפלותיכם. אפפרס האסור אתי במשיח ישוע. ומרקוס וארסטרכוס ודימס ולוקס עזרי שאלים לשלומך. חסד ישוע המשיח אדנינו עם רוחכם אמן.
האלהים אשר דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שנים אל אבתינו ביד הנביאים דבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו. אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות. והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו ואחרי עשתו בנפשו טהרת חטאתינו ישב לימין הגדלה במרומים. ויגדל מאד מן המלאכים כאשר השם אשר נחלו יקר הוא משלהם. כי אל מי מן המלאכים אמר מעולם בני אתה אני היום ילדתיך ועוד אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. ובהביאו את הבכור שנית לעולם אמר והשתחוו לו כל מלאכים אלהים. הן על המלאכים הוא אמר עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט. אך על הבן אמר כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך. אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך. ועוד אתה אדני לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו. כלבוש תחליפם ויחלפו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. ואל מי מן המלאכים אמר מעולם שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך. הלא הם כלם רוחות השרת שלוחים לעזרה בעד העתידים לרשת את הישועה.
לכן אנחנו חיבים ביותר להכין לבבנו אל אשר שמענו פן ילוז ויאבד ממנו. כי אם הדבר הנאמר על ידי המלאכים היה קים וכל פשע ומרי נשא את ענשו כמשפט. איך נמלט אנחנו אם לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי האדון ותקים לנו על ידי שמעיה. וגם אלהים העיד עליה באתות ובמופתים ובגבורות שנות ובהאציל מרוח קדשו כרצונו. כי לא תחת יד המלאכים שת את העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו. כי אם כאשר העיד האמר במקום אחד מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו ותמשילהו במעשי ידיך. כל שתה תחת רגליו הנה באשר שת כל תחתיו לא השאיר דבר שלא שת תחתיו ועתה זה לא ראינו עדין כי כל הושת תחתיו. אבל ישוע המחסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעטר בכבוד והדר מפני ענותו עד מות למען אשר יטעם בחסד אלהים את המות בעד כלם. כי נאה היה לו אשר הכל למענו והכל על ידו בהנחתו בנים רבים לכבוד להשלים בענוים את שר ישועתם. כי גם המקדש גם המקדשים כלם מאחד המה ועל כן לא בוש מקרא להם אחים. באמרו אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך. ועוד וקויתי לו ועוד הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה. ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם אף הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על ידי המות את אשר לו ממשלת המות הוא השטן. ולהתיר את אלה אשר מאימת המות היו נתנים לעבדות כל ימי חייהם. כי אמנם לא במלאכים החזיק כי אם בזרע אברהם החזיק. על כן היה עליו להדמות לאחיו בכל דבר למען אשר יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בעניני אלהים לכפר על חטאת העם. כי באשר הוא בעצמו ענה ונתנסה יכל לעזר את המנסים.
לכן אחי הקדושים חברים לקריאה של מעלה הביטו אל השליח וכהן הודיתנו הגדול אל המשיח ישוע. אשר הוא נאמן לעשהו כמו גם משה בכל ביתו. כי כבוד גדול ממשה נחל זה כאשר בנה הבית חשוב יותר מן הבית. כי כל בית יש לו בנה אבל בונה כל הוא האלהים. והן משה נאמן בכל ביתו כעבד לעדות העמדות להאמר. אבל המשיח הוא הבן על ביתו ואנחנו ביתו אם נחזיק בבטחון ובתהלת התקוה ולא נרפנה עד הקץ. לכן כמאמר רוח הקדש היום אם בקלו תשמעו. אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר. אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי ארבעים שנה. לכן אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי. אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי. ראו עתה אחי פן יש באחד מכם לב רע וחסר אמונה לסור מאלהים חיים. אך הוכח תוכיחו איש את רעהו יום יום עד שיקרא היום למען אשר לא יקשה איש מכם את לבו במדוחי פשע. כי נתחברנו למשיח אם נחזיק בראשית הבטחה ולא נרפנה עד הקץ. כאשר נאמר היום אם בקלו תשמעו אל תקשו לבבכם כמריבה. מי אפוא אלה אשר שמעו ויריבו הלא כל יצאי מצרים ביד משה. ובמי התקוטט ארבעים שנה הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר. ולמי נשבע לבלתי בא אל מנוחתו אם לא לסוררים. ואנחנו ראים כי לא יכלו לבוא על אשר לא האמינו.
על כן נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל מנוחתו פן יראה איש מכם מאחר פעמיו. כי גם אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא התערב באמונה לשמעים. כי באי המונה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יהוה מעת הוסד העולם. כי על היום השביעי אמר במקום אחד וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו. ובמקום הזה אמר עוד אם יבאון אל מנוחתי. ויען כי יש עוד מקום לבוא אליה ואשר התבשרו בראשונה המה לא באו שם בעבור המרי. לכן הוסיף לקבוע יום באמרו היום על ידי דוד מקץ ימים רבים כמו שנאמר היום אם בקלו תשמעו אל תקשו לבבכם. כי אלו יהושע הניח להם לא היה מדבר אחרי זאת על יום אחר. על כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם אלהים. כי הבא אל מנוחתו גם הוא שבת ממלאכתו כמו האלהים משלו. לכן נשקדה נא לבוא אל המנוחה ההיא למען אשר לא יכשל איש והיה ממרה כמוהם. כי דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד להבדיל בין נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו. ואין כל נברא נסתר מנגדו כי הכל חשוף וגלוי לעיני בעל דברים שלנו. ועתה בהיות לנו כהן ראש גדול אשר עבר בשמים הוא ישוע בן האלהים נחזיקה בהודאתנו. כי אין לנו כהן גדול אשר לא יוכל להצטער על חליינו כי אם המנסה בכל כמונו אך בלי חטא. על כן נקרבה בבטחון אל כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה.
כי כל כהן גדול הלקוח מתוך בני אדם מפקד הוא בעבור בני אדם בעניני אלהים להקריב מנחה וזבח על החטאים. והוא יכול לחמל על השגגים והתעים בהיותו גם הוא ידוע חלי. אשר על כן חיב להקריב על החטאים גם בעד העם גם בעד נפשו. ואת הגדלה הזאת לא יקח איש לעצמו רק הקרוא לה מאת האלהים כמו אהרן. כן גם המשיח לא כבד את עצמו להיות כהן גדול כי אם האמר אליו בני אתה אני היום ילדתיך. כמו שאמר גם במקום אחר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אשר בימי היותו בבשר הקריב תפלות ותחנונים בצעקה גדולה ובדעות לפני מי שיכול להושיעו ממות ויעתר לו מפני יראתו. ואף כי היה הבן למד מענותו לשמוע. ואחרי אשר השלם היה ממציא תשועת עולמים לכל שמעיו. והאלהים קרא לו כהן גדול על דברתי מלכי צדק. על זאת יש לנו לדבר הרבה וקשות לבאר לכם במלין יען כי כבדו אזניכם. כי תחת אשר היה ראוי לכם לפי ארך הזמן להיות מלמדים עתה מן הצרך לשוב וללמד אתכם עקרי ראשית דברי אלהים ונצרכתם לחלב ולא למאכל בריא. כי כל אשר מאכלו חלב איננו מבין בדבר צדק כי עודנו עולל. אך לשלמים המאכל הבריא אשר על פי ההרגל יש להם חושים מנסים להבדיל בין טוב לרע.
על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים. ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי. ואת זאת נעשה אם יתן האל. כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש. וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל. נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל. כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים. ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף. אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת. כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים. אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ. שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות. כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו. ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך. ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה. בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר. על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה. למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו. אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת. אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק.
כי זה מלכי צדק מלך שלם כהן לאל עליון אשר יצא לקראת אברהם בשובו מהכות את המלכים ויברכהו. ואשר חלק לו אברהם מעשר מכל שמו יפרש מלך הצדק ועוד מלך שלם הוא מלך השלום. באין אב באין אם באין יחש ולימיו אין תחלה ולחייו אין סוף כי אם נדמה לבן האלהים הוא עומד בכהנתו לנצח. ראו עתה מה גדול הוא אשר גם אברהם אבינו נתן לו מעשר מראשית השלל. הן אלה מבני לוי אשר נחלי את הכהנה יש להם חק על פי התורה לקחת את המעשרות מן העם מן אחיהם אשר אף הם יצאי ירך אברהם. ואשר איננו מתיחש למשפחתם הוא לקח את המעשר מן אברהם ויברך את אשר היתה לו ההבטחה. והנה נכון הדבר כי הקטן יברך על ידי הגדול ממנו. ופה בני אדם שימותו לקחים את המעשר אבל שם לקחו מי שהועד עליו כי הוא חי. ויתכן לומר כי גם לוי הלקח את המעשרות היה מעשר בעשר אברהם. כי עוד בירך האב היה בצאת מלכי צדק לקראתו. על כן אלו היתה שלמות על ידי כהנת בני לוי אשר בה נתנה התורה לעם למה זה צריך לקום עוד כהן אחר על דברתי מלכי צדק ולא יאמר על דברתי אהרן. כי בהשתנות הכהנה מן הצרך שתשתנה גם התורה. כי אשר מדבר בו כזאת הוא משבט אחר אשר מעולם לא שרת איש ממנו את המזבח. כי גלוי לכל אשר אדנינו זרח מיהודה מן השבט אשר משה לא דבר אליו דבר על הכהנה. ועוד יותר ברור הוא אם יוקם על דמיון מלכי צדק כהן אחר. אשר איננו על פי חקת בשר ודם אלא על פי כח חיים בלתי נפסקים. כי העיד עליו אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. בעבור כי המצוה הקדמת הוסרה בהיותה חלושה וקצרת יד מהועיל. כי התורה לא השלימה דבר והנה נכנסה במקומה תקוה טובה ממנה אשר נקרב על ידה לאלהים. וכפי אשר לא היתה זאת בלי שבועה. כי המה נתכהנו בלי שבועה וזה בשבועה על ידי האמר לו נשבע יהוה ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. גם הברית טובה ויתרה היא אשר ישוע ערב אותה. ושם נתכהנו רבים מפני אשר המות לא הניחם להותר בארץ. אבל זה בעמדו לעולם יש לו כהנה אשר לא תעבר ממנו. אשר על כן יוכל גם להושיע בכל וכל את הנגשים על ידו לאלהים כי חי הוא תמיד להפגיע בעדם. כי נאוה לנו כהן כזה שהוא חסיד ותמים וטהור ונבדל מן החטאים ונשא מהשמים. אשר איננו צריך יום יום ככהנים הגדולים ההם להקריב בראשונה על חטאתיו ואחרי כן על חטאת העם כי זאת עשה בפעם אחת בהקריבו את נפשו. כי התורה העמידה לכהנים גדולים בני אדם חלשים אבל דבר השבועה הבאה אחרי התורה העמיד את הבן המשלם לעולם.
וזה ראש הנאמרים כי יש לנו כהן גדול היושב לימין כסא הגבורה בשמים. והוא משרת הקדש והמשכן האמתי אשר כוננו אדני ולא אדם. כי כל כהן גדול הוא מפקד להקריב מנחות וזבחים ועל כן צריך שיהיה גם לזה דבר להקריב. והנה אלו היה בארץ לא היה כהן כי יש פה הכהנים המקריבים הקרבנות לפי התורה. ומכהנים לדמות וצל הדברים שבשמים כדבר יהוה אל משה בבאו לכלות את המשכן כי אמר אליו ראה ועשה הכל בתבניתו אשר אתה מראה בהר. ועתה הוא קבל שרות מעלה כפי מעלת הברית הנעשה על ידו אשר הוקמה על הבטחות טבות ויתרות. כי אלו היתה הראשונה ההיא תמימה לא יבקש מקום לשניה. כי כה אמר בהוכיח אתם הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בחלתי בם נאם יהוה. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. כי אסלח לעונם ולחטאתם ולפשעיהם לא אזכר עוד. הנה באמרו ברית חדשה ישן את הראשונה ומה שהוא נושן ומזקין קרוב הוא אל קצו.
הן היה גם לברית הראשונה משפטי העבודה ומקדש ארצי. כי הוקם המשכן החיצון אשר בו המנורה והשלחן ומערכת הלחם והוא נקרא קדש. ומבית לפרכת השנית משכן הנקרא קדש הקדשים. אשר לו מזבח הזהב לקטרת וארון הברית מצפה זהב כלו ובו צנצנת זהב אשר המן בתוכו ומטה אהרן אשר פרח ולוחות הברית. וממעל לו כרובי הכבוד הסככים על הכפרת לא נדבר כעת על כל אחד מהם בפרט. ואחרי שהוכנו אלה ככה באו הכהנים תמיד אל המשכן החיצון לעבד שם את עבודתם. ואל המשכן אשר לפנים ממנו בא שמה הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה לא בבלי דם אשר יקריב בעד נפשו ובעד שגגות העם. ורוח הקדש מודיע בזאת כי לא נגלה הדרך אל הקדש כל הימים אשר המשכן החיצון יש לו לעמד. והוא משל על העת ההוה אשר בה מקריבים מנחות וזבחים אשר לא יוכלו להשלים את לבב העבד. אך משפטי הגוף המה עם המאכלות והמשקים והטבילות השנות אשר הושמו עד עת התקון. אבל המשיח בבאו להיות כהן גדול לטבות העתידות עבר בתוך המשכן המעלה בגדלה ושלמות אשר לא נעשה בידים כלומר אשר איננו בכלל הבריאה הזאת. גם לא בא בדם שעירים ועגלים אלא בדם נפשו בא בפעם אחת אל הקדש פנימה וימצא גאלת עולם. כי אם דם הפרים והשעירים ואפר הפרה אשר יזה על הטמאים יקדשם לטהרת גופם. אף כי דם המשיח אשר הקריב את עצמו לאלהים ברוח נצחי ובלי מום יטהר לבבכם ממעשי מות לעבד את אלהים חיים. ובעבור זאת הוא גם סרסר לברית חדשה למען אשר יירשו המקראים את הבטחת נחלת עולם אחרי אשר מת לפדות מן הפשעים אשר נעשו תחת הברית הראשונה. כי במקום שיש דיתיקי צריך לדעת מות מקימה. כי רק במות המת תכון דיתיקי ואיננה בתקפה בעוד מקימה בחיים. לכן גם הראשונה לא חנכה בלא דם. כי ככלות משה להגיד לכל העם את כל המצות כתורה לקח דם העגלים והשעירים עם מים ותולעת שני ואזוב ויזרק על הספר ועל כל העם. ויאמר הנה דם הברית אשר צוה אלהים אליכם. וכן הזה מן הדם על המשכן ועל כל כלי השרת. וכמעט הכל יטהר בדם על פי התורה ואין כפרה בלי שפיכת דם. לכן דמיוני הדברים שבשמים צריכים להטהר באלה והדברים שבשמים בעצמם צריכים להטהר בזבחים טובים מאלה. כי המשיח לא בא אל הקדש הנעשה בידים שהוא רק דמות האמתי כי אם בא אל עצם השמים לראות עתה בעדנו את פני האלהים. אף לא להקריב את נפשו פעמים רבות ככהן הגדול אשר בא שנה בשנה אל הקדש בדם אחרים. כי אם כן הוא הלא היה לו לענות פעמים רבות מראשית העולם ועתה בקץ העתים נגלה בפעם אחת כדי לבטל את החטא בזבח נפשו. וכאשר נגזר על בני אדם פעם אחת המות ואחריו הדין. כן הקרב המשיח פעם אחת למען שאת חטאי רבים ופעם שנית יראה בלי חטא לישועה למחכים לו.
כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה להשלים את הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה. כי לולא זאת חדלו מהביאם באשר המקריבים בהטהרם פעם אחת לא היתה בהם עוד רגשת חטאים. אבל יש שם הזכרת החטאים שנה בשנה. כי דם הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים. ובעבור זאת אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גוף כוננת לי. עולה וחטאה לא שאלת. אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי. אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על פי התורה. אז אמר הנה באתי לעשות רצונך אלהי מעביר בזה את הראשונה למען הקים את השניה. וברצון הזה מקדשים אנחנו על ידי הקרבת קרבן גוף ישוע המשיח בפעם אחת. וכל כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב אתן הקרבנות אשר לא יוכלו לעולם להעביר חטאים. אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על החטאים ישב עד עולם לימין האלהים. וחכה יחכה עד כי יושתו איביו הדם לרגליו. כי הוא בקרבן אחת השלים לנצח את המקדשים. ואף רוח הקדש מעיד לנו על זאת כי אחרי אמרו. זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. ולעונם ולחטאתם לא אזכר עוד. והנה באשר נסלחו החטאים אין עוד קרבן עליהם. ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם ישוע. דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו. ובהיות לנו כהן גדול על בית אלהים. נקרבה נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים. נחזיקה בהודית התקוה בל נמוט כי נאמן המבטיח. ונתבוננה זה על זה לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים. ואל נעזב את כנאיתנו כמנהג קצת אנשים כי אם נוכיח איש את אחיו וביותר בראתכם כי קרוב היום. כי אם נחטא בזדון אחרי אשר קבלנו דעת האמת לא ישאר עוד זבח קרבן לכפר על החטא. כי אם בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את הצררים. הן איש כי יפר תורת משה מות ימות בלי חמלה על פי שנים עדים או שלשה. מה תחשבו כמה יגדל הענש הראוי לרמס ברגלו את בן האלהים וחשב לחל את דם הברית אשר הוא מקדש בו ומחרף את רוח החסד. כי ידענו את האמר לי נקם ושלם ועוד כי ידין יהוה עמו. מה נורא לנפל ביד אלהים חיים. אבל זכרו נא את הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים. פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר הגיע אליהם כזאת. כי הצטערתם על מוסרי וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד. לכן אל תשליכו את בטחונכם כי יש לו שכר רב. כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון אלהים ונשאתם את ההבטחה. כי עוד מעט רגע והבא יבא לא יאחר. הצדיק באמונתו יחיה ואם יסג אחור לא רצתה נפשי בו. אמנם אנחנו איננו מן הנסוגים אחור לאבדם כי אם מן המאמינים להצלת הנפש.
כי האמונה היא חסן הבטחון במקוה והוכחת דברים לא נראים. ובה נחלו האבות עדות. באמונה נבין כי העולמות נעשו בדבר האלהים למען אשר יצא הנראה מן הנעלם. באמונה הקריב הבל לאלהים זבח טוב מקין אשר היה לו לעדות כי צדיק הוא בהעיד אלהים על מנחתיו ובה עודנו מדבר אחרי מותו. באמונה לקח חנוך לבלתי ראותו המות ואיננו כי לקח אתו אלהים והועד עליו לפני הלקחו כי את האלהים התהלך. ובלי אמונה לא יוכל איש להיות רצוי אל האלהים כי כל הקרב אליו צריך להאמין כי יש אלהים וגמול הוא משיב לדרשיו. באמונה בנה נח ביראת יהוה את התבה להצלת ביתו אתרי אשר צוה על דברים לא נראים עדין וירשע בה את העולם ויהי לירש הצדקה עקב האמונה. באמונה שמע אברהם כאשר נקרא ללכת אל הארץ אשר יירשנה ויצא ולא ידע אנה יבוא. באמונה היה גר בארץ ההבטחה כמו בנכריה וישב באהלים הוא ויצחק ויעקב אשר ירשו עמו ההבטחה ההיא. כי חכה לעיר אשר יסודתה נאמנה ובונה ומכוננה האלהים. באמונה שרה גם היא קבלה הכח להזריע ותלד אחרי בלתה כי חשבה לנאמן את המבטיח. על כן מאחד אשר כמעט מת גופו יצאו ככוכבי השמים לרב וכחול על שפת הים אשר לא יספר. כפי אמונה מתו כל אלה ולא השיגו את ההבטחות רק מרחוק ראו אותן ויבטחו וישמחו לקראתן ויודו כי גרים הם ותושבים בארץ. הלא המדברים כזאת יודיעו כי הם מבקשי ארץ מושב. ואם היתה דעתם על הארץ ההיא אשר יצאו ממנה הלא היה בידם לשוב אליה. אכן נכספו למושב טוב ממנו והוא בשמים ועל כן לא בוש האלהים להקרא אלהיהם כי הכין להם עיר. באמונה העלה אברהם את יצחק כאשר נסה ואת יחידו הקריב המקבל את ההבטחות. אשר נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע. ויחשב בלבו כי יכול יוכל אלהים להחיות גם את המתים על כן גם הושב אליו להיות למשל. באמונה ברך יצחק את יעקב ואת עשו וידבר על העתידות. באמונה ברך יעקב את שני בני יוסף לפני מותו וישתחו על ראש המטה. באמונה הזכיר יוסף בקרב קצו את יציאת בני ישראל ויצו על אדות עצמותיו. באמונה הצפינו את משה אבותיו שלשה ירחים אהרי הולדו כראתם את הילד כי טוב הוא ולא יראו את מצות המלך. באמונה מאן משה כאשר גדל להקרא בן לבת פרעה. ויבחר לסבל את עני עם אלהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא. בחשבו את חרפת המשיח לעשר גדול מאצרות מצרים כי הביט אל הגמול. באמונה עזב את ארץ מצרים ולא ירא מחמת המלך כי היה כראה אשר איננו נראה ויתחזק. באמונה עשה את הפסח ונתינת הדם למען אשר לא יגע המשחית בבכוריהם. באמונה עברו את ים סוף ביבשה אשר נסו מצרים גם המה לעבר בו ויטבעו. באמונה נפלו חומות יריחו אחרי הקיפו אותן שבעת ימים. באמונה לא אבדה רחב הזונה עם הסוררים כי אספה את המרגלים אל ביתה בשלום. ומה אמר עוד הן תקצר לי העת אם אספר מעשי גדעון וברק ושמשון ויפתח ודוד ושמואל והנביאים. אשר באמונה כבשו ממלכות ופעלו צדק והשגו הבטחות וסכרו פי אריות. וכבו גבורת האש ונמלטו מפי החרב והתחזקו מחלים ועשו חיל במלחמה והפילו מחנות זרים. נשים לקחו מתחיה את מתיהן ואחרים רטשו בענוים ולא אבו להנצל למען יזכו לתחיה טובה ממנה. מהם נסו בתעלולים ובמכות וגם נמסרו לכבל ומסגר. נסקלו באבנים נסרו במגרה נבחנו ביסורים מתו לפי חרב וינעו עטופי עורת כבשים ועזים בחסר ובעצר רעה ויגון. אשר העולם לא היה כדי להם הם תעו במדבר ובהרים ובמערות ובנקיקי הארץ. וכל אלה אף היתה להם העדות בגלל אמונתם לא קבלו את ההבטחה. למען אשר לא ישלמו בלעדינו כי צפה לנו אלהים מקדם טובה יתרה.
לכן גם אנחנו אשר ענן עדים רב כזה סבב אתנו נשליכה ממנו כל טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בתוחלת את המרוצה הערוכה לפנינו. ונביטה אל ישוע ראש האמונה ומשלימה אשר בעד השמחה השמורה לו סבל את הצלב ויבז החרפה וישב לימין כסא האלהים. התבוננו אליו אשר נשא כלמת חטאים גדולה כזאת למען לא תיעפו ולא תיגעו בנפשותיכם. עדין לא עמדתם עד לדם במלחמתכם עם החטא. ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליכם כמו אל בנים לאמר מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח יכאב את בן ירצה. אם סבלים אתם מוסר דעו כי כאב עם בניו כן מתנהג אלהים עמכם כי איה הבן אשר אביו לא ייסרנו. אך אם תהיו באין מוסר אשר היה מנת כלם אז ממזרים אתם ולא בנים. ועוד אם אבות בשרנו היו מיסרים אתנו ונירא מהם אף כי נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה. כי המה יסרונו כטוב בעיניהם לימים מעטים אבל זה להועיל למען יהיה לנו חלק בקדשתו. וכל מוסר בעת עברו עלינו איננו שמחה בעינינו כי אם יגון אולם באחריתו יתן פרי שלום לצדקה למלמדים בו. על כן חזקו ידים רפות וברכים כשלות. ומעגל רגליכם פלסו למען לא תטה הצלעה מן הדרך כי אם תרפא. רדפו את השלום עם כל אדם ואת הקדשה אשר בלעדיה לא יראה איש את האדון. והזהרו פן יש בכם איש מתאחר מחסד אלהים פן יוגיעכם שרש פרה לענה ויטמאו בו רבים. פן ימצא בכם זנה או חלל כעשו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו. הלא ידעתם כי גם נמאס אחרי כן כאשר רצה לרשת את הברכה כי לא מצא מקום לתשובה אף בקש אותה בדמעות. כי לא באתם אל הר נמשש ובער באש ולא אל ענן וערפל וסערה. ולא לקול שופר ולקול הדברים אשר שמעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמהם עוד. כי לא יכלו לשאת את אשר צוו ואם בהמה תגע בהר סקל תקסל או ירה תירה בחצים. והמראה היה נורא עד מאד ויאמר משה יגרתי וחרדתי. כי אם באתם אל הר ציון ואל עיר אלהים חיים אל ירושלים שבשמים. ואל עצרת רבבות המלאכים ועדת הבכורים הכתובים בשמים ואל אלהים שפט הכל ואל רוחות הצדיקים הנשלמים. ואל ישוע סרסר הברית החדשה ואל דם ההזאה המיטיב דבר מדם הבל. לכן ראו פן תמאנו לשמע אל המדבר כי הן לא נמלטו המאנים לשמע אל המדבר עמהם בארץ אף אנחנו אם נמאן לשמע בקול המדבר מן השמים. אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את הארץ כי גם את השמים. וזו עוד אחת שאמר משמיע חליפת הנרעשים אשר הם עשוים למען יעמד אשר איננו נרעש. לכן אנחנו המקבלים מלכות אשר לא תמוט נבאה נא בתודה ונעבד בה את האלהים לרצון לו בצניעות וביראה. כי אלהינו אש אכלה הוא.
אהבת האחים תעמד. הכנסת ארחים אל תשכחו כי יש אשר הכניסו בה מלאכים ולא ידעו. זכרו את האסורים כאלו אתם אסורים עמהם ואת הנלחצים באשר גם אתם בבשר. האישות תיקר בכל וערש יצועכם אל יחלל את הזנים ואת המנאפים ידין אלהים. רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקכם כי הוא אמר לא ארפך ולא אעזבך. על כן נבטח ונאמר יהוה לי בעזרי לא אירא מה יעשה לי אדם. זכרו את מנהיגיכם אשר הגידו לכם את דבר האלהים בינו לאחרית דרכם ולכו באמונתם. ישוע המשיח גם תמול גם היום הוא הוא וגם לעולמים. אל תנועו בתורות שנות וזרות כי טוב לכונן לבנו בחסד ולא בעניני מאכל אשר לא הועילו למתהלכים בהם. יש לנו מזבח אשר אינם רשאים לאכל מעליו משרתי המשכן. כי הבהמות אשר הובא דמן בקדש לכפרת החטא על ידי הכהן הגדול גויתיהן נשרפו מחוץ למחנה. בעבור זאת גם ישוע למען קדש בדמו את העם ענה מחוץ לשער. לכן נצאה נא אליו אל מחוץ למחנה ונשא את חרפתו. כי פה אין לנו עיר עמדת כי את העתידה אנחנו מבקשים. לכן נקריב על ידו בכל עת זבח תודה לאלהים היא פרי שפתים המודות לשמו. ואל תשכחו לגמל חסד ולתת לאביונים כי זבחים כאלה יערבו לאלהים. שמעו אל מנהיגיכם והכנעו מפניהם כי שקדים הם על נפשתיכם כעתידים לתת חשבון למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה כי זאת לא להועיל לכם. התפללו בעדנו כי ידענו אשר שלמה מחשבתנו ונחפץ ללכת דרך ישרה בכל. ובחזקה אבקש מכם לעשות זאת למען אושב אליכם במהרה. ואלהי השלום אשר בדם ברית עולם העלה מן המתים את רעה הצאן הגדול את ישוע אדנינו. הוא ישלימכם בכל מעשה טוב לעשות רצונו בפעלו בכם את הרצוי לפניו ביד ישוע המשיח אשר לו הכבוד לעולמי עולמים אמן. ואבקש מכם אחי שאו נא דבר התוכחה כי כתבתי אליכם בקצרה. ודעו כי טימותיוס אחינו יצא מבית האסורים והיה אם יבא במהרה אראה אתו את פניכם. שאלו לשלום כל מנהיגיכם ולשלום כל הקדשים בני ארץ איטליא שאלים לשלומכם. החסד עם כלכם אמן.
יעקב עבד אלהים ואדנינו ישוע המשיח שאל לשלום שנים עשר השבטים הנפוצים. אך לשמחה חשבו לכם אחי כאשר תבאו בנסינות שונים. בדעתכם כי בחן אמונתכם מביא לידי סבלנות. והסבלנות שלמה תהיה בפעלה להיותכם שלמים ותמימים ולא תחסרו כל דבר. ואיש מכם כי יחסר חכמה יבקשנה מאלהים הנותן לכל בנדיבה ובאין גערה ותנתן לו. רק יבקש באמונה ובבלי ספק כי בעל ספק דומה לגלי הים הסער והנגרש. והאיש ההוא אל ידמה בנפשו כי ישא דבר מאת יהוה. איש אשר חלק לבו הפכפך הוא בכל דרכיו. אבל האח השפל יתהלל ברוממתו. והעשיר יתהלל בשפלותו כי יעבר כציץ החציר. כי זרח השמש בחמתו וייבש את החציר ויבל ציצו וחסד מראהו אבד כן יבול העשיר בהליכותיו. אשרי האיש העמד בנסיונו כי כאשר נבחן ישא עטרת החיים אשר הבטיח יהוה לאהביו. אל יאמר המנסה האלהים נסני כי האלהים איננו מנסה ברע והוא לא ינסה איש. כי אם ינסה כל איש בתאות נפשו אשר תסיתהו ותפתהו. ואחרי כן הרתה התאות ותלד חטא והחטא כי נשלם יוליד את המות. אל תתעו אחי אהובי. כל מתנה טובה וכל מנחה שלמה תרד ממעל מאת אבי האורות אשר חלוף וכל צל שנוי אין עמו. הוא בחפצו ילד אותנו בדבר האמת להיותנו כמו ראשית בכורי יצוריו. על זאת אחי אהובי יהי כל איש מהיר לשמע קשה לדבר וקשה לכעוס. כי כעס אדם לא יפעל צדקת אלהים. לכן הסירו מעליכם כל טנוף ותרבות רעה וקבלו בענוה את הדבר הנטוע בכם אשר יכל להושיע את נפשתיכם. והיו עשי הדבר ולא שמעיו לבד לרמות את נפשכם. כי האיש אשר רק שמע את הדבר ולא עשהו נמשל לאיש מביט את תאר הויתו במראה. כי הביט אל מראהו וילך לו וברגע שכח מה תארו. אבל המשקיף בתורה השלמה תורת החרות ומחזיק בה אשר איננו שמע ושכח כי אם עשה בפעל אשרי האיש ההוא במעשהו. איש מכם אם ידמה להיות עבד אלהים ואיננו שם רסן ללשנו כי אם מתעה הוא את לבבו עבדתו אך לריק תהיה. זאת העבודה הטהורה והברה לפני האלהים אבינו לבקר את היתומים והאלמנות בלחצם ולשמר את עצמו נקי מחלאת העולם.
אחי אל יהי משא פנים באמונתכם בישוע המשיח אדנינו אדון הכבוד. כי אם יבוא איש לבית כנסתכם וטבעת זהב על ידיו והוא לבוש לבשי מכלול וגם איש עני יבא שמה ובגדו מטנף. ופניתם אל הלבוש לבשי מכלול ואמרתם לו שב לך הנה בטוב ולעני תאמרו עמד שם או שב פה מתחת להדם רגלי. הלא בזאת נחלק לבכם והנכם שפטים בעלי מחשבות רעות. שמעו אחי אהובי הלא בעניי העולם הזה בחר האלהים להיות עשירים באמונה וירשי המלכות אשר הבטיח לאהביו. ואתם הכלמתם את העני הלא העשירים הם העשקים אתכם והם הסחבים אתכם אל בתי דין. הלא הם המגדפים את השם הטוב הנקרא עליכם. הן בקימכם את המצוה המלכת על כלן כפי הכתוב ואהבת לרעך כמוך תיטיבו לעשות. אולם אם תשאו פנים תחטאו במעשיכם והתורה תוכיחכם כעברים אותה. כי איש אשר יקים את כל התורה ונכשל בדבר אחד הוא אשם אשם בכלם. כי האמר לא תנאף גם הוא אמר לא תרצח ואם אינך נאף ואתה רוצח היה נהיית לעבר התורה. כן דברו וכן עשו כאנשים העתידים להשפט על פי תורת החרות. כי אין חסד בדין לאשר לא עשה חסד והחסד יתגאה על הדין. אחי מה יועיל לאיש אם יאמר כי יש לו אמונה ומעשים אין בו התוכל האמונה להושיעו. אח או אחות אם יהיו בעירם ובחסר לחם יומם. ואיש מכם יאמר אליהם לכו לשלום והתחממו ושבעו ולא תתנו להם די מחסור גופם מה תועיל זאת. ככה גם האמונה אם אין בה מעשים מתה היא בעצמה. אך יאמר איש אתה יש לך אמונה ואני יש לי מעשים הראני נא את אמונתך מתוך מעשיך ואני אראך מתוך מעשי את אמוני. אתה מאמין כי האלהים אחד הוא הטיבות גם השדים מאמינים בו ורעדים. ואתה איש בער התחפץ לדעת כי האמונה בבלי מעשים מתה היא. אברהם אבינו הלא במעשיו נצדק בהעלתו את יצחק בנו על המזבח. הנך ראה כי היתה האמונה עזרת למעשיו ומתוך המעשים השלמה האמונה. וימלא הכתוב האמר והאמן אברהם ביהוה ותחשב לו לצדקה ויקרא אהב יהוה. הנכם ראים כי במעשים יצדק האיש ולא באמונה לבדה. וכן גם רחב הזונה הלא נצדקה במעשים באספה את המלאכים אל ביתה ותשלחם בדרך אחר. כי כאשר הגוף בלי נשמה מת הוא כן גם האמונה בלי מעשים מתה היא.
אחי אל יהיו רבים מכם למורים באשר ידעתם כי בזאת נכביד עלינו את הדין. כי כלנו מרבים להכשל ואשר לא יכשל בדבור הוא איש תמים וביכלתו לשום רסן גם לכל גופו. הנה בפי הסוסים נשים את הרסן למען אשר ישמעו לנו ונהגנו בו את כל גויתם. והנה האניות אף כי גדלות הנה ורוחות קשות יהדפום ינהג אתן משוט קטן אל כל אשר יחפץ החבל כן גם הלשון אבר קטן היא וגדלות תדבר. ראה מה גדול היער ואש קטנה תבעירנו גם הלשון אש היא עולם מלא עולה. כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם. כי מין כל בהמה ועוף ורמש וחיות הים יכבש ונכבשים הם על ידי מין האדם. אבל הלשון אין אדם יכל לכבשה אין מעצור לרעה הזאת וסם המות מלאה. בה נברך את האלהים אבינו ובה נקלל את האנשים העשוים בצלם אלהים. מפה אחד יצאת ברכה וקללה וכן לא יעשה אחי. היביע המעין מתוקים ומרים ממוצא אחד. אחי היוכל עץ התאנה להוציא זיתים או התוכל הגפן להוציא תאנים כן גם מעין אחד לא יוכל נבע מים מלוחים ומתוקים. מי בכם חכם ונבון יראה בדרכו הטובה את מעשיו בענות החכמה. ואם קנאה מרה ומריבה בלבבכם אל תתהללו ואל תשקרו באמת. אין זאת החכמה הירדת ממעל כי אם חכמת אדמה היא וחכמת היצר והשדים. כי במקום קנאה ומריבה שם מהומה וכל מעשה רע. אבל החכמה אשר ממעל בראשונה צנועה היא אף אהבת שלום ומכרעת לכף זכות ואיננה עמדת על דעתה ומלאה רחמים ופרי טוב בלא לב ולב ובלי חנפה. ופרי הצדקה בשלום יזרע לעשי השלום.
מאין המלחמות והמדנים אשר ביניכם הלא מתוך התאות המתגרות באבריכם. אתם מתאוים ואין לכם תרצחו ותקנאו והשג לא תשיגו תריבו ותלחמו ואין לכם יען אשר לא התפללתם. הן אתם מבקשים ואינכם מקבלים על אשר תתפללו ברעה למען תבלו בתאותיכם. הנאפים והמנאפות הלא ידעתם כי אהבת העולם איבת אלהים היא ועתה החפץ להיות אהב העולם יהיה איב לאלהים. או התדמו בנפשכם כי לריק אמר הכתוב בקנאה יתאוה לרוח השכן בקרבנו. וגם יגדיל לתת חן על כן אומר אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן. לכן הכנעו לאלהים התיצבו נגד השטן ויברח מפניכם. קרבו לאלהים ויקרב אליכם רחצו ידיכם החטאים טהרו לבבכם חלוקי הלבב. התענו והתאבלו ובכו שחקכם יהפך לאבל ושמחתכם ליגון. הכנעו לפני יהוה והוא ירים אתכם. אחי אל תחרפו איש את רעהו המחרף את רעהו ודן את אחיו הוא מחרף את התורה ודן את התורה ואם תדין את התורה אינך עשה התורה כי אם שפטה. אחד הוא המחקק אשר יכול להושיע ולאבד ומי אתה כי תדין את עמיתך. הוי האמרים נלכה היום ומחר לעיר פלונית אלמונית ונעשה שם שנה אחת לסחר בה ולהרבות רוח. ולא תדעו מה ילד יום מחר כי מה חייכם עשן הם אשר נראה כמעט רגע ואחר כלה וילך. תחת אשר תאמרו אם ירצה יהוה ונחיה נעשה כזה וכזה. עתה תתגאו בפחזותכם וכל גאוה אשר כזאת רעה היא. לכן היודע לעשות הטוב ולא יעשנו והיה בו חטא.
הוי העשירים בכו והילילו על הצרות אשר תבאנה עליכם. עשרכם בלה ובגדיכם אכלם עש. זהבכם וכספכם כסתם חלאה והיתה חלאתם בכם לעדות ואכלה כמו אש את בשרכם אצרתם לכם אוצרות בקץ הימים. הנה שכר הפעלים אספי קציר שדתיכם אשר עשקתם צעק עליכם וצעקת הקוצרים באה באזני יהוה צבאות. התעדנתם בארץ והתענגתם והשמנתם את לבכם כמו ליום טבחה. הרשעתם והמתם את הצדיק והוא נענה לא יפתח פיו. לכן אחי דמו והוחילו עד בוא האדון הנה האכר מחכה לטוב תבואת האדמה בהוחילו כי ירד עליה גשם יורה ומלקוש. כן הוחילו גם אתם ואמצו לבבכם כי קרוב האדון לבא. אחי אל תתאוננו איש על רעהו פן תשפטו הנה השופט עמד לפתח. אחי הנביאים אשר דברו בשם יהוה הם יהיו לכם למופת העני והתוחלת. הנה מאשרים אנחנו את הסבלים את סבלנות איוב שמעתכם ואת אחרית האדון ראיתם כי רחום וחנון יהוה. וראש דבר אחי לא תשבעו לא בשמים ולא בארץ ולא בכל שבועה אחרת ויהי הן שלכם הן ולא שלכם לא פן תפלו בידי הדין. כי יצר לאיש בכם הוא יתפלל ואשר ייטב לבו הוא יזמר. איש כי יחלה בכם יקרא את זקני הקהלה ויתפללו בעדו ויסוכהו שמן בשם יהוה. ותפלת האמונה תושיע את החולה ויהוה יקימנו ואשר חטא יסלח לו. התודו עונותיכם איש לפני רעהו והתפללו איש בעד רעהו למען תרפאו כי גדול כח תפלת הצדיק הקרא אל אלהים בחזקה. אליהו אנוש אנוש היה כמנו והתפלל תפלה שלא יהיה מטר ולא היה מטר בארץ שלש שנים וששה חדשים. וישב ויתפלל והשמים נתנו מטר והארץ הצמיחה את פריה. אחי כי יתעה איש בכם מן האמת ואיש אחר ישיבנו. ידוע ידע כי המשיב את החוטא מעקשות דרכו הוא יושיע את נפשו ממות ויכסה על המון פשעים.
פטרוס שליח ישוע המשיח אל תושבי תפוצות פנטוס גלטיא קפודקיא אסיא וביתוניא. הנבחרים מקדם כפי דעת אלהים האב בקדוש הרוח אל משמעת ישוע המשיח ואל הזית דמו חסד ושלום למכביר יהיו לכם. ברוך האלהים אבי אדנינו ישוע המשיח אשר כרב רחמיו שב והוליד אתנו לתקוה חיה בהקמת ישוע המשיח מעם המתים. לנחלה אשר לא תשחת ולא תגאל ולא תבל הצפונה בשמים לכם. הנשמרים בעז אלהים על יד האמונה לתשועה העתידה להגלות בעת קץ. אשר בה תגילו אתם המתעצבים עתה מעט לפי הצרך במסת שנות. למען תמצא אמונתכם המזקקה יקרה הרבה מן הזהב האבד הצרוף באש לתהלה ולכבוד ולתפארת בהתגלות ישוע המשיח. אשר אהבתם ולא ראיתם ואשר עתה תאמינו בו בלא ראות אתו ובכן תגילו בשמחה מפארה עצמה מספר. בקחתכם עקב אמונתכם תשועה לנפשתיכם. את התשועה אשר עליה חקרו ודרשו הנביאים הנבאים על החסד השמור לכם. בחקרם לדעת מתי ואיך תהיה העת אשר הודיעה רוח המשיח אשר בקרבם בהגידו מראש את ענויי המשיח ואת הגדלות אשר אחריהם. ונגלה להם כי לא לפנשם כי אם לנו שרתו בדברים ההם אשר הגד לכם עתה על פי המבשרים אתכם ברוח הקדש השלוח משמים דברים אשר מלאכי אלהים חמדו להשקיף אל תוכם. לכן חגרו מתני שכלכם התעוררו וקוו קוה לחסד אשר יבואכם בהתגלות ישוע המשיח. כבני משמעת אל תתנהגו בתאות אשר התאויתם בעוד היותכם בבלי דעת. כי אם היו קדשים בכל דרכיכם כאשר קדוש הוא אשר קרא אתכם. כי על כן כתוב והייתם קדשים כי קדוש אני. ואם אב תקראו לאלהים השפט בבלי משא פנים כפי מעללי איש ואיש התהלכו נא ביראה בימי מגוריכם. מדעתכם כי לא בדבר נפסד בכסף או בזהב נפדיתם מדרך הבלכם אשר הנחלתם מאת אבותיכם. כי אם בדם יקר של שה תמים ומום אין בו בדם המשיח. הנודע מראש לפני מוסדות תבל ונגלה באחרית הימים למענכם. המאמינים על פיו באלהים אשר הקים אתו מעם המתים ויתן לו כבוד למען היות אמונתכם גם תקוה לאלהים. זכו את נפשתיכם על ידי הרוח בשמעכם בקול האמת לאהבת אחים בלא חנפה ואהבתם איש את רעהו אהבה חזקה בלב טהור. כנולדים מחדש לא מזרע נשחת כי אם מזרע לא ישחת במאמר אלהים החי והקים לעולם. כי כל בשר חציר וכל כבוד איש כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ. ודבר יהוה יקום לעולם וזה הוא הדבר אשר בשר לכם.
ועתה הסירו מכם כל רשע וכל מרמה וחנפה וקנאה וכל לשון רע. וכעללים אשר מקרוב נולדו התאוו לחלב השכלי והזך למען תגדלו בו. אם אמנם טעמתם כי טוב האדון. אשר נגשתם אליו אל אבן חיה אשר מאסו בה בני האדם והיא נבחרה ויקרה לאלהים. ונבניתם גם אתם כאבנים חיות לבית רוחני לכהנת קדש להעלות זבחי רוח לרצון לאלהים בישוע המשיח. וזה הוא שאמר הכתוב הנני יסד בציון אבן פנה אבן בחן ויקרה והמאמין בה לא יבוש. לכן לכם המאמינים היקר אבל לסוררים האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה ולאבן נגף ולצור מכשל. והם נכשלו יען לא שמעו לדבר ולזאת גם נועדו. ואתם הנכם זרע נבחר ממלכת כהנים וגוי קדוש ועם סגלה למען תספרו תהלות הקורא אתכם מחשך אל אורו הנפלא. אשר לפנים לא עם הייתם ועתה עם אלהים ואשר לפנים לא רחמו ועתה מרחמים. אהובים אזהירכם כגרים ותושבים הנזרו מתאות הבשר המתגרות בנפש. והיטיבו דרככם בגוים למען יביטו אל מעשיכם הטובים והיה תחת אשר חרפו אתכם כפעלי און יכבדו את האלהים ביום הפקדה. והכנעו לכל פקדת אדם בגלל האדון אם למלך כראוי לראש. אם למשלים כראוי לשלוחים מאתו לנקמת פעלי און ולתהלת עשי טוב. כי כן הוא חפץ אלהים אשר בעשותכם הטוב תסכרו את פי אולת האנשים אשר אין בם דעת. כחפשים ולא כאלו היתה לכם החפשה למכסה הרעה כי אם כעבדי אלהים. נהגו כבוד בכל איש אהבו את האחים יראו את אלהים כבדו את המלך. העבדים הכנעו לפני אדניכם בכל יראה לא לפני הטובים והענוים לבד כי אם גם לפני העקשים. כי חסד הוא לאיש אם ישבע ממררים ויענה חנם למען דעת האלהים. כי אם חטא תחטאו וסבלתם מכות אגרוף מה תתהללו אך אם תענו וסבלתם בעשותכם הטוב חסד הוא מלפני אלהים. כי לזאת נקראתם כי גם המשיח ענה בעבורכם והשאיר לכם מופת ללכת בעקבותיו. אשר חטא לא עשה ולא מרמה בפיו. אשר שמע חרפתו ולא השיב נענה ולא גער כי אם מסר דינו לשפט צדק ואת חטאתנו הוא נשא בגויתו על העץ. למען נחיה לצדקה מאחר שנפטרנו מן החטאים. אשר בחברתו נרפא לכם כי הייתם כצאן אבדות ועתה שבתם אל הרעה פקיד נפשתיכם.
וכן אתן הנשים הכנענה לפני בעליכן למען גם אם יש אשר אינם שמעים לדבר יקנו באין אמר ודברים על ידי מעשי הנשים. בראותם כי תצנענה לכת ביראה. ופארכן אל יהי מבחוץ במחלפות שער ועדי זהב ולבישת מחלצים. כי אם האדם הצפון פנימה ברוח ענוה והשקט אשר לא יכלה ויקר הוא בעיני אלהים. כי כן התקשטו לפנים גם הנשים הקדשות המיחלות לאלהים בהכנען לפני בעליהן. כשרה אשר שמעה בקול אברהם ותקרא לו אדון אשר אתן הייתן לה לבנות בעשותכן הטוב ולא תיראנה מפחד. וכן אתם האנשים שבו עמהן בתבונה כי כלי רפה האשה ותנו לה כבוד כי גם להן יש חלק בנחלת מתנת החיים פן תכלאו מתפלותיכם. וסוף דבר היו כלכם לב אחד בעלי חמלה אהבי האחים רחמנים ומתקבלים על הבריות. אל תשלמו רעה תחת רעה או חרפה תחת חרפה כי אם תברכו מדעתכם כי לזאת נקראתם למען תירשו את הברכה. כי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב יצר לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה. יסור מרע ויעשה טוב יבשק שלום וירדפהו. כי עיני יהוה אל צדיקים ואזניו אל שועתם ופני יהוה בעשי רע. ומי ירע לכם אם תקנאו לעשות הטוב. אבל אשריכם גם אם תענו למען הצדקה אך מוראם לא תיראו ולא תעריצו. את יהוה אלהים אתו תקדישו בלבבכם והיו נכנים תמיד להשיב דבר בענוה וביראה לכל שאל אתכם חשבון התוחלת אשר בקרבכם. רוח שלמה תהי לכם למען יבשו המנאצים דרככם הטובה במשיח בהלשינם אתכם כפעלי און. כי טוב לכם אם חפץ אלהים הוא אשר תענו בעשותכם הטוב משתענו בעשותכם רע. כי גם המשיח ענה פעם אחת על חטאתינו הצדיק בעד הרשעים לקרב אתנו אל האלהים הומת לפי הבשר ויחי ברוח. אשר בו הלך ויקרא גם לרוחות אשר במשמר. אשר לפנים לא האמינו כאשר חכה אלהים בארך אפו בימי נח בהעשות התבה אשר נמלטו אליה מעטים והם שמנה נפשות במים. וזה הוא אות הטבילה אשר כעת תושיע גם אתנו לא בהסיר טנוף הבשר כי אם בשאל לנו מאת אלהים רוח שלמה על ידי הקמת ישוע המשיח. אשר הוא לימין אלהים אחרי אשר עבר השמימה ויכנעו לפניו המלאכים והרשיות והגבורות.
ועתה כאשר ענה המשיח בעדנו בבשר כן היו גם אתם מזינים במחשבה ההיא כי המענה בבשר חדל מחטוא. למען אשר לא תחיו עוד לתאות בני אדם כי אם לרצון אלהים כל ימי היתכם עוד בבשר. כי דינו עת החיים אשר עברה לעשות כחפץ הגוים בלכתנו בדרכי זמה ובתאות כסבאי יין וזללי בשר ורדפי שכר ותועבות עבדת האלילים. ועל זאת תמהים המה ומגדפים כי לא תרוצו עמהם לשטף בזמה כמוהם. אשר יתנו חשבון לפני העתיד לשפט החיים והמתים. כי על כן התבשרו גם המתים למען ישפטו בבשר לפי דרך בני אדם ויחיו ברוח לפי דרך אלהים. הן קץ הכל קרב לכן היו צנועים וערים להתפלל. ולפני כל דבר אהבו איש את אחיו אהבה חזקה כי על רב פשעים תכסה האהבה. היו מארחים איש את רעהו בבלי תלנות. איש איש כמתן החסד אשר קבל תעזרו איש לרעהו כגזברים ממנים על חסדי אלהים הרבים. איש כי ידבר יהי כאמרי אל ואיש כי יעזר תהי עזרתו מתוך החיל אשר חננו אלהים למען יכבד אלהים בכל על ידי ישוע המשיח אשר לו הכבוד והעז לעולמי עולמים אמן. אהובים בבאכם בתוך כור עני למען נסתכם אל נא תתמהו כאלו קרה לכם דבר זר. כי אם שמחו על אשר חלק לכם בענויי המשיח למען גם תשמחו ותעלצו בהגלות כבודו. אם יחרפו אתכם למען שם המשיח אשריכם כי נחה עליכם רוח הכבוד רוח אלהים אצלם מנאץ הוא ואצלכם נכבד. רק אל יענה איש מכם כרצח או כגנב או כפעל און או כנכנס בפקדת אחרים. ואם יענה כאחד המשיחיים אל יבוש כי אם יודה לאלהים על הדבר הזה. כי עת החל המשפט מבית אלהים ואם ממנו ראשנה מה אפוא תהיה אחרית הממרים את בשורת אלהים. הן צדיק כמעט יושע אף כי רשע וחוטא. לכן גם המענים כרצון אלהים יפקידו את נפשותם ביד אלהים הברא הנאמן ויוסיפו לעשות הטוב.
את הזקנים אשר בקרבכם אזהיר אנכי עמיתם הזקן ועד ענויי המשיח וגם חבר לכבוד העתיד להגלות. רעו את עדר האלהים אשר בידכם והשגיחו עליהם לא באנס כי אם בנדבה אף לא עקב בצע כי אם בנפש חפצה. גם לא כמתעמרים בנחלת יהוה כי אם בהיותכם מופת לצאן. והיה בהגלות שר הרעים תשאו עטרת הכבוד אשר לא תבל. וכן גם אתם הנערים הכנעו לפני הזקנים וחגרו כלכם שפלות רוח בהכנע איש לרעהו כי אלהים ללצים יליץ ולענוים יתן חן. השפילו נפשכם תחת יד אלהים החזקה למען ירומם אתכם בעתו. השליכו עליו כל יהבכם כי הוא ידאג לכם. התעוררו שקדו כי מריבכם השטן משוטט כאריה שאג ומבקש את אשר יבלע. ועמדתם נגדו חזקים באמונה ודעו כי ענוים כאלה באו גם על אחיכם אשר בעולם. ואלהי כל החסד אשר קראנו לכבודו הנצחי במשיח ישוע אחרי ענותכם מעט הוא ישלים ויחזק ויגבר וייסד אתכם. לו הכבוד והעז לעולמי עולמים אמן. ביד סלונוס האח הנאמן לכם כאשר אחשב כתבתי אליכם בדברים מעטים להזהיר אתכם ולהעיד כי חסד האלהים הזה אשר עמדתם בו אמת הוא. חברתכם אשר בבבל הנבחרה אתכם ומרקוס בני שאלים לשלומכם. שאלו לשלום איש את רעהו בנשיקת אהבה שלום לכלכם אשר במשיח ישוע אמן.
שמעון פטרוס עבד ישוע המשיח ושליחו אל אשר קבלו אמונה יקרה כשלנו בצדקת אלהינו ומושיענו ישוע המשיח. חסד ושלום יהיו לכם למכביר בדעת האלהים וישוע אדנינו. באשר גבורתו האלהית נתנה לנו את כל אשר לחיים ולחסידות על ידי דעת הקורא אתנו בכבודו וחילו. אשר בהם נתן לנו הבטחות גדלות מאד ויקרות למען תקחו על ידן חלק בטבע אלהים בהמלטכם מכליון התאוה אשר בעולם. בעבור זאת השתדלו להעמיד באמונתכם את הצדקה ובצדקה את הדעת. ובדעת את הפרישות ובפרישות את הסבלנות ובסבלנות את החסידות. ובחסידות את האחוה ובאחוה את האהבה. כי אם אלה תמצאנה ותרבינה בכם לא תתנה אתכם להיות בטלים ובלא עשות פרי לדעת אדנינו ישוע המשיח. כי האיש אשר אין אלה לו עור הוא קצר הראות ושכח את טהרתו מחטאתיו הראשנות. לכן אחי הוסיפו והשתדלו לחזק את קריאתכם ובחירתכם כי בעשותכם זאת כשול לא תכשלו. כי כן יפתח לפניכם לרוחה המבוא אל מלכות עולם אשר לאדנינו ומושיענו ישוע המשיח. על כן לא אחדל להזכירכם על אלה בכל עת גם כי ידעתם והתכוננתם באמת אשר היא לפנינו. ואחשב כי נכון להזכיר ולהעיר אתכם כל ימי היותי במשכן הזה. באשר ידעתי כי מהר יעתק משכני כאשר גם גלה לי אדנינו ישוע המשיח. ואשתדל שיהיה לכם תמיד גם אחרי פטירתי זכרון הדברים האלה. כי הודענו אתכם גבורת אדנינו ישוע המשיח ובאו לא בלכתנו אחרי הגדות מחכמות כי אם ראות היו עינינו את גדלתו. כי לקח מאת אלהים האב יקר וכבוד בבא אליו קול מתוך הדרת כבודו לאמר זה בני ידידי רצתה נפשי בו. ואת הקול הזה שמענו באזנינו יצא משמים בהיותנו עמו בהר הקדש. ועתה דבר הנבואה יותר קים אתנו והטיבתם עשות אשר שתם לבכם אליו כמו אל נר מאיר במקום אפל עד כי יבקע אור היום וזרח כוכב הנגה בלבבכם. וזאת תדעו ראשונה אשר כל נבואת המקרא איננה תלה בפתרון אדם מלבו. כי מעולם לא יצאה נבואה ברצון האדם כי אם ברוח הקדש אשר נשאם דברו אנשי אלהים הקדושים.
וגם נביאי שקר היו בעם כאשר יהיו גם בכם מורי שקר אשר יכניסו כתות משחיתות ובכחשם במשל אשר קנם יביאו על נפשם כליון פתאם. ורבים ילכו אחרי תועבותם ובעבורם יתן דרך האמת לגדופים. ובדברי בדוי יעשו אתכם למחסר להם למען בצע בצע אשר משפטם מעולם לא יתמהמה ושברם לא ינום. כי לא חס אלהים על המלאכים אשר חטאו כי אם הורידם לקצבי הרים ויסגירם בכבלי אפל לשמרם למשפט. וגם על דורות קדם לא חס וישמר רק את נח השמיני קרא הצדק בהביאו את המבול על דור הרשעים. ואת ערי סדום ועמרה הפך לאפר והאשימם במהפכה וישימם למשל לאשר עתידים לעשות זמה. ויצל את לוט הצדיק אשר הלאוהו אנשי בליעל ההם בדרך זמתם. כי הצדיק הזה בשבתו בתוכם האדיב את נפשו הישרה יום יום בראותו ובשמעו מעשי רשעם. כי יודע יהוה להציל את חסידיו מנסיון ולחשך את הרשעים ליום המשפט להשיב גמולם להם. וביותר את ההלכים אחרי הבשר בתאות תבל ובזים את הממשלה עזי פנים הלכים בשרירות לבם ולא יחרדו מחרף את השררות. אשר אף המלאכים הגדולים מהם בעז וכח לא יגדפום לפני יהוה במשפטם. והמה כבהמות הסכלות הנולדות כחק טבעם ללכד ולשחת יאבדו באבוד נפשם יען חרפו את אשר לא הבינו וישאו גמול עולתם. אשר עדנת יומם לענג יחשבו מטנפים ומום בם המתפנקים במדוחי נפשם ואכלים ושתים עמכם. עינים להם מלאות נאפים אשר לא תחדלות מחטוא ואת נפשות הפתאים יצודדו ולב מלמד בצע להם בני המארה. את הדרך הישר עזבו ויתעו וילכו בדרך בלעם בן בעור אשר אהב שכר העולה. ותהי לו תוכחת על חטאתו כי הבהמה האלמת דברה בקול אדם ותעצר באולת הקסם. בארות בלי מים המה עבים נדפים בסערה אשר שמור להם חשך אפלה לעולם. כי בדברם בגאות דברי שוא יצודו בתאות הבשר על ידי זמתם את אשר אך נמלטו מידי ההלכים בדרך תועה. חפשה יבטיחו להם והם בעצמם עבדים לשחת כי האיש עבד לאשר נכבש ממנו. כי אחרי המלטם מטמאת העולם בדעת אדנינו ומושיענו ישוע המשיח אם שבו והטבעו בתוכן ונכבשו אחריתם תהיה רעה מראשיתם. טוב היה להם לא לדעת את דרך הצדקה מאשר ידעהו ונסגו אחור מן המצוה הקדושה המסורה להם. ויקר להם כאשר יאמר משל האמת הכלב שב על קאו והחזיר עלה מן הרחצה להתגלל ברפש.
זאת היא האגרת השנית אשר אני כתב אליכם אהובים ובשתיהן אעיר בדרך הזכרה את תמת לבבכם. לזכר את הדברים הנאמרים מקדם בידי הנביאים הקדשים ואת מצות אדנינו ומושיענו אשר נתנה בידנו השליחים. ודעו זאת לכם ראשנה כי באחרית הימים יבאו לצים ההלכים אחרי תאות נפשם ויתלוצצו לאמר. איה הבטחת באו כי מאז שכבו האבות הכל עמד כמו מראשית הבריאה. ונסתר מהם באשר לא יאבו לדעת כי מקדם קמו השמים והארץ בדבר אלהים מן המים ועל ידי המים. ובמים אבדה תבל מאז כי נשטפה במי המבול. גם השמים והארץ אשר לפנינו נצפנו בדברו והם שמורים לאש ליום הדין ואבד אנשי הרשע. וזאת האחת אל תעלם מכם אהובים כי יום אחד כאלף שנים בעיני יהוה ואלף שנים כיום אחד. ולא יאחר יהוה את אשר הבטיח כאשר יש חשבים אתה לאחור כי אך האריך אפו בעבורנו ולא יחפץ באבד איש כי אם בפנות כלם לתשובה. בא יבא יום יהוה כגנב בלילה אז השמים בשאון יחלפו והיסדות יבערו והתמגגו והארץ והמעשים אשר עליה ישרפו. ועתה אם כל אלה ימוגו מה מאד חיבים אתם להתהלך בקדשה ובחסידות. ולחכות לבא יום יהוה ולהחיש אתו אשר בגללו השמים ימוגו באש והיסדות יבערו ונמסו. ואנחנו כפי הבטחתו מחכים לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ילין בם. על כן אהובים אשר לאלה חכיתם שקדו להמצא לפניו בשלום נקים וזכים מפשע. ואת ארך רוח אדנינו תחשבו לתשועה כאשר גם אחינו האהוב פולוס כתב אליכם כפי החכמה הנתונה לו. וכן בכל אגרותיו בדברו שם על אלה ובהם יש דברים קשי ההבנה והבערים והפתאים יהפכו אתם כאשר גם יעשו לכתבים האחרים לאבדן נפשם. ואתם אהובים אשר ידעתם זאת השמרו לנפשתיכם פן תמשכו אחרי טעות אנשי בליעל ונפלתם ממעזכם. ורבו בחסד ובדעת אדנינו ומושיענו ישוע המשיח אשר לו הכבוד גם היום וגם ליום העולם אמן.
את אשר היה מראש אשר שמענו ובעינינו ראינו אשר הבטנו ואשר מששו ידינו על דבר החיים. והחיים נגלו ונרא ומעידים אנחנו ומודיעים לכם את חיי העולם אשר היו עם האב ונגלו לנו. את אשר ראינו ושמענו נודיעה לכם למען תתחברו לנו גם אתם והתחברותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח. ואת זאת כתבים אנחנו לכם למען תהיה שמחתכם שלמה. וזאת היא השמועה אשר שמענו ממנו ונגד לכם כי האלהים אור הוא וכל חשך אין בו. אם נאמר כי יש לנו התחברות עמו ונתהלך בחשך הננו כזבים ופעלתנו איננה אמת. אך אם באור נלך כאשר הוא באור הנה נתחברנו יחד ודם ישוע המשיח בנו יטהרנו מכל חטא. אם נאמר כי אין בנו חטא הננו מתעים את נפשתינו והאמת אין בנו. ואם נתודה את חטאתינו נאמן הוא וצדיק לסלח לנו את חטאתינו ולטהרנו מכל עון. ואם נאמר כי לא חטאנו לכזב נשימנו ודברו אין בנו.
בני הנני כתב אליכם את זאת לבלתי תחטאו ואם יחטא איש יש לנו מליץ לפני אבינו ישוע המשיח הצדיק. והוא כפרה על חטאתינו ולא על חטאתינו לבד כי גם על חטאת כל העולם. ובזאת נדע כי הכרנו אותו אם נשמר את מצותיו. האמר הכרתיו ואת מצותיו לא ישמר כזב הוא והאמת אין בו. אבל השמר את דברו בו נשלמה באמת אהבת אלהים ובזאת נדע כי בו אנחנו. האמר כי בו יעמד עליו להתהלך בדרך אשר גם הוא הלך. אחי אינני כתב לכם מצוה חדשה כי אם מצוה ישנה אשר היתה לכם מראש והמצוה הישנה היא הדבר אשר שמעתם מראש. ועוד מצוה חדשה אני כתב לכם אשר היא אמת גם בו גם בכם כי החשך עבר והאור האמתי כבר זורח. האומר כי ישנו באור והוא שנא את אחיו עודנו בחשך. האהב את אחיו יעמד באור ומכשול אין בו. והשנא את אחיו בחשך הוא ובחשך יתהלך ולא ידע אנה הוא הלך כי החשך עור את עיניו. הנני כתב אליכם הבנים יען כי נסלחו לכם חטאתיכם למען שמו. כתב אני אליכם האבות יען כי הכרתם אתו אשר הוא מראש כתב אני אליכם הבחורים יען כי התגברתם על הרע כתב אני אליכם הילדים יען כי הכרתם את האב. כתבתי אליכם האבות יען כי הכרתם אתו אשר הוא מראש כתבתי אליכם הבחורים יען כי חזקתם ודבר האלהים שכן בקרבכם והתגברתם על הרע. אל תאהבו את החלד ואת דברי החלד אם יאהב איש את החלד אין בו אהבת האב. כי כל אשר בחלד תאות הבשר ותאות העינים וגאות ההון איננו מן אבינו כי אם מן החלד. והחלד עבור יעבר עם תאותיו והעשה רצון אלהים יעמד לעד. ילדי הנה השעה האחרונה באה וכאשר שמעתם כי יבא צר המשיח כן עתה רבו צרי המשיח ובזאת נדע כי היא השעה האחרונה. מאתנו יצאו אך לא משלנו היו כי אלו היו משלנו כי אז היו עמדים עמנו אבל למען יגלו כי לא כלם משלנו המה. ואתם המשחה לכם מאת הקדוש וידעתם הכל. לא כתבתי אליכם יען כי לא ידעתם את האמת אך יען כי ידעתם אתה ואשר כל כזב איננו מן האמת. מי הוא הכזב אם לא המכחש בישוע לאמר כי איננו המשיח זה הוא צר המשיח המכחש באב ובבן. כל המכחש בבן גם האב אין לו. ואתם יקם נא בכם הדבר אשר שמעתם מראש ואם יקום בכם אשר שמעתם מראש אז גם אתם תקומו בבן ובאב. וההבטחה אשר הבטיחנו היא חיי עולמים. זאת כתבתי אליכם מפני המתעים אתכם. ואתם המשחה אשר קבלתם מאתו עמדת בכם ולא תצטרכו לאיש אשר ילמדכם כי אם כאשר תלמד אתכם המשחה בכל דבר היא האמת ואיננה כזב וכאשר למדה אתכם כן תעמדו בו. ועתה בנים עמדו בו למען יאמץ לבנו בהראותו ולא נבוש מפניו בבואו. אם ידעתם כי צדיק הוא דעו כי כל עשה צדקה נולד ממנו.
ראו מה גדלה אהבת האב הנתונה לנו אשר נקרא בני האלהים על כן העולם איננו ידע אתנו יען כי אותו לא ידע. אהובי עתה בנים לאלהים אנחנו ועוד לא נגלה מה נהיה אך ידענו כי בהגלותו נדמה לו כי נראהו כאשר הוא. וכל אשר לו תקוה כזאת יטהר את עצמו כאשר טהור גם הוא. כל העשה חטא גם פשע בתורה הוא והחטא הוא פשע בתורה. וידעתם כי הוא נגלה לשאת את חטאינו ובו אין חטא. כל העמד בו לא יחטא כל החוטא לא ראהו גם לא ידעו. בני אל יתעה אתכם איש העשה צדקה צדיק הוא כאשר הוא צדיק. והעשה חטא מן השטן הוא כי השטן חטא מראש לזאת נגלה בן האלהים להפר את פעלות השטן. כל הנולד מאלהים לא יחטא כי זרעו בו יקום ולא יוכל לחטא כי מאלהים נולד. ונודעו בזאת בני האלהים ובני השטן כל איש אשר לא יעשה צדקה איננו מאלהים וכן כל אשר לא יאהב את אחיו. כי זאת היא השמועה אשר שמעתם מראש לאהבה איש את רעהו. לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו ומדוע הרגו יען כי מעשיו היו רעים ומעשי אחיו מעשי צדק. אל תתמהו אחי אם ישנא אתכם העולם. אנחנו ידענו כי עברנו מן המות אל החיים על כי נאהב את אחינו איש אשר לא יאהב את אחיו ישאר במות. כל השנא את אחיו רצח נפש הוא וידעתם כי כל רצח נפש לא יתקימו בו חיי עולמים. בזאת הכרנו את האהבה כי הוא נתן את נפשו בעדנו גם אנחנו חיבים לתת את נפשתינו בעד אחינו. ואיש אשר לו נכסי העולם והוא ראה את אחיו חסר לחם וקפץ את רחמיו ממנו איך תעמד בו אהבת אלהים. בני אל נא נאהב במלין ובלשון כי אם בפעל ובאמת. ובזאת נדעה כי מן האמת אנחנו ולפניו נשקיט את לבותינו. כי אם לבבנו ירשיע אתנו האלהים נשגב הוא מלבבנו וידע את כל. אהובי אם לבבנו לא ירשיענו בטחון לנו באלהים. וכל אשר נשאל מאתו נקבל כי נשמר את מצותיו ונעשה את הרצוי לפניו. וזאת היא מצותו להאמין בשם בנו ישוע המשיח ולאהבה איש את רעהו כאשר צונו. והשמר את מצותיו יקום בו והוא בו ובזאת נדע כי הוא שכן בנו ברוח אשר נתן לנו.
אהובי אל תאמינו לכל רוח כי אם בחנו הרוחות אם מאלהים המה כי נביאי שקר רבים יצאו לעולם. בזאת תכירו את רוח אלהים כל רוח המודה בישוע המשיח כי בא בבשר מאלהים הוא. וכל רוח אשר איננו מודה בישוע האדון כי בא בבשר לא מאלהים הוא וזה הוא רוח צר המשיח אשר שמעתם עליו כי בוא יבא ועתה הנה הוא בעולם. אתם הבנים הנכם מאלהים ונצחתם אתם כי אשר בכם גדול הוא מאשר בעולם. המה מן העולם על כן מהעולם ידברו והעולם ישמע אליהם. ואנחנו מאלהים הננו היודע את האלהים ישמע אלינו ואשר איננו מאלהים לא ישמע אלינו בזאת נכיר את רוח האמת ואת רוח התועה. אהובי נאהב נא איש את רעהו כי האהבה מאלהים היא וכל אשר יאהב נולד מאלהים וידע את האלהים. ואשר איננו אהב לא ידע את האלהים כי האלהים הוא אהבה. בזאת נראתה אהבת האלהים לנו כי שלח האלהים את בנו את יחידו לעולם למען נחיה על ידו. בזאת היא האהבה לא שאנחנו אהבנו את האלהים כי אם הוא אהב אותנו וישלח את בנו לכפרה על חטאתינו. אהובי אם ככה אהב אתנו האלהים גם אנחנו חיבים לאהבה איש את רעהו. את האלהים לא ראה איש מעולם ואם נאהב איש את רעהו האלהים יעמד בקרבנו ואהבתו נשלמה בנו. בזאת נדע אשר בו נקום והוא בנו כי נתן לנו מרוחו. ואנחנו חזינו ונעידה כי האב שלח את הבן מושיע העולם. כל המודה כי ישוע הוא בן האלהים האלהים שכן בו והוא באלהים. ואנחנו ידענו ונאמן באהבה אשר אלהים אהב אתנו האלהים הוא אהבה והעמד באהבה עמד באלהים והאלהים עמד בו. ובזאת נשלמה בנו האהבה בהיות לנו בטחון ביום הדין כי כמהו כן גם אנחנו בעולם הזה. אין אימה באהבה כי אם האהבה השלמה תגרש את האימה כי באימה מעצבה ואשר באימה איננו שלם באהבה. אנחנו אהבים אתו כי הוא קדם לאהבה אתנו. כי יאמר איש אהב אני את האלהים והוא שנא את אחיו כזב הוא כי אשר לא יאהב את אחיו אשר הוא ראה איככה יוכל לאהב את האלהים אשר איננו ראה אתו. וזאת המצוה יש לנו מאתו כי האהב את האלהים יאהב גם את אחיו.
כל המאמין כי ישוע הוא המשיח הנה זה ילד מאלהים וכל האהב את מולידו יאהב גם את הנולד מאתו. בזאת נדע כי נאהב את בני האלהים באהבתנו את האלהים ובשמרנו את מצותיו. כי זאת אהבת אלהים היא אשר נשמר את מצותיו ומצותיו אינן כבדות. כי כל הנולד מאת האלהים מנצח את העולם ואמונתנו הנצחון המנצח את העולם. מי הוא זה המנצח את העולם אם לא המאמין בישוע שהוא בן האלהים. זה הוא אשר בא במים ובדם ישוע המשיח לא במים לבד כי אם במים ובדם והרוח הוא המעיד כי הרוח הוא האמת. כי שלשה המה המעידים בשמים האב הדבר ורוח הקדש ושלשתם אחד המה. ושלשה המה המעידים בארץ הרוח המים והדם ושלשתם לאחת המה. אם נקבל עדות בני אדם הנה עדות האלהים גדולה ממנה כי זאת היא עדות האלהים אשר העיד על בנו. המאמין בבן האלהים יש לו העדות בנפשו ואשר לא יאמין לאלהים לכזב שמהו יען לא האמין בעדות אשר העיד האלהים על בנו. וזאת היא העדות כי חיי עולמים נתן לנו האלהים והחיים האלה בבנו המה. אשר יש לו הבן יש לו החיים ואשר אין לו בן האלהים אין לו החיים. זאת כתבתי אליכם המאמינים בשם בן האלהים למען תדעון שיש לכם חיי עולם ולמען תאמינו בשם בן האלהים. וזה הוא בטחוננו אליו אשר אם נשאל דבר כפי רצונו ישמענו. ומדעתנו כי ישמענו לכל אשר נשאל נדע גם זאת כי נשיג את המשאלות אשר שאלנו ממנו. איש כי יראה את אחיו חוטא חטאת אשר לא למות שאל ישאל בעדו ויתן לו חיים לכל אשר חטאו לא למות הן יש חטא למות על זה לא אמר לשאל בעדו. כל מעשה שלא כמשפט חטא היא ויש חטא שלא למות. ידענו כי כל הנולד מאת האלהים לא יחטא כי אשר ילד מאת האלהים ישמר את נפשו והרע לא יגע בו. ידענו כי מאלהים אנחנו וכל העולם ברע הוא. וידענו כי בא בן אלהים ויתן לנו בינה לדעת את האמתי ובאמתי אנחנו בבנו ישוע המשיח זה הוא האל האמתי וחיי העולם. בני השמרו לכם מן האלילים אמן.
הזקן אל הגבירה הבחירה ואל בניה אשר אני אהב אתם באמת ולא אני לבדי כי אם גם כל ידעי האמת. למען האמת העמדת בקרבנו וגם תהיה עמנו לעולם. יהי עמכם חסד ורחמים ושלום מאת האלהים אבינו ומאת אדנינו ישוע המשיח בן האב באמת ובאהבה. שמחתי למאד כי מצאתי מבניך מתהלכים באמת כמצוה אשר קבלנו מאת האב. ועתה מבקש אני ממך הגבירה ולא ככתב אליך מצוה חדשה כי אם את אשר היתה לנו מראש לאהבה איש את רעהו. וזאת היא האהבה אשר נתהלך במצותיו זאת היא המצוה אשר שמעתם מראש להתהלך בה. כי מתעים רבים באו לעולם אשר אינם מודים בישוע המשיח כי בא בבשר זה הוא המתעה וצר המשיח. השמרו לכם פן תאבד ממנו פעלתנו כי אם נקח משכרתנו שלמה. כל העבר על תורת המשיח ואיננו עמד בה אין לו אלהים והעמד בתורת המשיח יש לו גם האב גם הבן. כל הבא אליכם ולא יביא את התורה הזאת לא תאספו אתו הביתה ולא תשאלו לו לשלום. כי השאל בשלומו הוא משתתף במעשיו הרעים. הרבה לי לכתב אליכם ולא חפצתי בניר ובדיו כי אקוה לבוא אליכם ולדבר פה אל פה למען תהיה שמחתנו שלמה. בני אחותך הבחירה שאלים לשלומך אמן.
הזקן אל גיוס החביב אשר אני אהב אתו באמת. חביבי חפצי הוא כי ייטב לך בכל דבר ותחזק כאשר טוב לך בנפשך. כי שמחתי למאד כאשר באו אחים ויעידו על אמתך אשר מתהלך באמת אתה. אין לי שמחה גדולה מלשמע את אשר בני יתהלכו באמת. חביבי באמונה כל מעשיך עם האחים ועם הארחים. אשר העידו על אהבתך בפני הקהל ואף תיטיב לעשות בלותך אתם כאשר יאתה לפני אלהים. כי בעבור שמו יצאו ולא לקחו מאומה מן הגוים. על כן חיבים אנחנו לקבל אתם למען נהיה עזרים לאמת. אני כתבתי אל הקהלה אך דיוטריפס המתאוה להיות עליהם לראש איננו מקבל אתנו. על כן בבאי אזכיר את מעשיו אשר הוא עשה בספרו עלינו דברים רעים ולא דיו שלא יקבל את האחים כי גם ימנע את החפצים לקבל ויגרשם מתוך הקהלה. חביבי אל תרדף הרעה כי אם הטוב העשה טוב הוא מאלהים והעשה רע לא ראה את האלהים. על דימטריוס העידו הכל וגם האמת עצמה וגם אנחנו מעידים עליו וידעתם כי עדותנו היא נאמנה. הרבה לי לכתב ולא חפצתי לכתב אליך בדיו ובקנה. אבל אקוה לראותך במהרה ופה אל פה נדבר. שלום לך הרעים שאלים לשלומך שאל לשלום הרעים לאיש איש בשמו.
יהודה עבד ישוע המשיח ואחי יעקב אל המקראים אשר הם מקדשים באלהים האב ושמורים לישוע המשיח. רחמים ושלום ואהבה יהיו לכם למכביר. אהובי בהשתדלי לכתב אליכם על דבר התשועה האחת לכלנו חובה היא בעיני לזרזכם במכתב אשר תלחמו לאמונה המסורה פעם אחת לקדושים. כי התגנבו לבוא מקצת אנשים הכתובים מאז למשפט הזה אנשי רשע ההפכים את חסד אלהינו לזמה וכפרים באלהים המשל היחיד ובאדנינו ישוע המשיח. ויש את נפשי להזכיר אתכם את אשר כבר ידעתם כי הושיע יהוה את העם ממצרים וישמד אחרי כן את אשר לא האמינו. והמלאכים אשר לא שמרו את משרתם כי אם עזבו את זבלם שמרם במוסרות עולם ובאפלה למשפט היום הגדול. כאשר סדום ועמרה והערים סביבותיהן אשר הזנו כמוהם וילכו אחרי בשר זר נהיו כראי כי נמסרו למוסר אש עולם. וכן גם בעלי החלמות האלה מטמאים את הבשר ואת הממשלה ינאצו ואת השררות יחרפו. ומיכאל שר המלאכים בהתוכחו עם השטן וירב אתו על אדות גוית משה לא מלאו לבו לחרץ משפט גדופים כי אם אמר יגער יהוה בך. ואלה מגדפים את אשר לא ידעו ובדברים אשר יבינו מחק טבעים כבהמות הסכלות בהמה ישחיתו את נפשם. אוי להם כי ברדך קין הלכו וישתקעו בתועת בלעם לקבל שכר ובמרי קרח אבדו. הלא צורי מכשול המה בסעודתיכם של אהבה ובקלות ראש יאכלו וישתו עמכם ורעים את נפשם עננים הם בבלי מים הנדפים מפני רוח עצי חרף באין פרי אשר מתו פעמים ונעקרו. משברי ים עזים אשר יגרשו בשתם ככבים תעים אשר חשך אפלה צפון להם עדי עד. וגם חנוך השביעי לאדם נבא לאלה לאמר הנה יהוה בא ברבבת קדשיו. לעשות משפט בכלם ולהוכיח כל רשעי ארץ על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דברו עליו חטאים אנשי רשע. אלה הם הרגנים והמתאוננים ההלכים אחרי תאותיהם אשר פיהם ידבר עתק הדרי פנים עקב שחד. ואתם האהובים זכרו את הדברים הנאמרים מקדם ביד שליחי אדנינו ישוע המשיח. בדברם אליכם לאמר הנה באחרית הימים יבאו לצים ההלכים אחרי תאות רשעם. אלה הם הפרשים מן הצבור אנשים נפשיים ורוח אין בהם. ואתם האהובים הבנו באמונתכם הנעלה על כל בקדשתה והתפללו ברוח הקדש. ושמרתם את נפשתיכם באהבת אלהים וחכיתם לרחמי אדנינו ישוע המשיח לחיי העולם. הבדילו את אלה והתנהגו עמהם ברחמים. ואת אלה תושיעו באימה וחלצתם אתם מתוך האש וגעלתם גם את הלבוש המגאל בחלאת הבשר. ולאשר יכול לשמרכם בבלי מכשול ולהעמיד אתכם בששון תמימים לפני כבודו. לאלהים אשר לו לבדו החכמה המושיע אתנו לו הכבוד והגדלה והעז והממשלה מעתה ולעולמי עד אמן.
חזון ישוע המשיח אשר נתן לו האלהים להראות את עבדיו את אשר היה יהיה במהרה והוא הודיע בשלחו ביד מלאכו לעבדו יוחנן. אשר העיד דבר האלהים ועדות ישוע המשיח ואת כל אשר ראה. אשרי הקורא ואשרי השמעים את דברי הנבואה ושמרים את אשר כתוב בה כי קרובה העת. יוחנן אל שבע הקהלות אשר באסיא חסד לכם ושלום מאת ההוה והיה ויבוא ומן שבעת הרוחות אשר לפני כסאו. ומאת ישוע המשיח העד הנאמן ובכור מן המתים ועליון למלכי ארץ לו אשר אהב אתנו ובדמו גאלנו מחטאתינו. ויעש אתנו למלכים וכהנים לאלהים אביו הכבוד והעז לעולמי עולמים אמן. הנה הוא בא עם העננים וראתה אתו כל עין גם אלה אשר דקרהו וספדו עליו כל משפחות הארץ כן יהיה אמן. אני האלף ואני התו ראש וסוף נאם יהוה אלהים ההוה והיה ויבוא אלהי צבאות. אני יוחנן אחיכם וגם חבר לכם בלחץ ובמלכות ובסבלנות למען ישוע המשיח הייתי באי אשר שמו פטמוס בעבור דבר האלהים ובעבור עדות ישוע המשיח. ואהי ברוח ביום האדון ואשמע אחרי קול גדול כקול שופר. ויאמר אני האלף ואני התו הראשון והאחרון ואת אשר אתה ראה כתב אל ספר ושלחהו אל הקהלות אשר באסיא לאפסוס ולזמירנא ולפרגמוס ולתיאטירא ולסרדיס ולפילדפיא וללודקיא. ואפן לראות את הקול המדבר אלי ויהי בפנותי וארא שבע מנרות זהב. ובתוך שבע המנרות דמות בן אדם לבוש מעיל וחגור אזור זהב על לבו. וראשו ושערו לבנים כצמר צחר כשלג ועיניו כלבת אש. ומרגלתיו כעין נחשת קלל כצרופות בכור וקולו כקול מים רבים. ויהי לו ביד ימינו שבעה כוכבים ומפיו יוצאת חרב פיפיות חדה ופניו כשמש המאיר בגבורתו. וכראתי אותו ואפל לרגליו כמת וישת עלי יד ימינו ויאמר אל תירא אני הראשון והאחרון והחי. ואהי מת והנני חי לעולמי עולמים אמן ובידי מפתחות שאול ומות. ועתה כתב את אשר ראית ואשר נעשה עתה ואשר עתיד להיות אחרי כן. את סוד שבעת הכוכבים אשר ראית בימיני ואת שבע מנרות הזהב שבעת הכוכבים הם מלאכי שבע הקהלות ושבע המנרות אשר ראית שבע קהלות הנה.
אל מלאך קהל אפסוס כתב כה אמר האחז בימינו שבעת הכוכבים המתהלך בתוך שבע מנרות הזהב. ידעתי את מעשיך ואת עמלך ואת סבלך וכי לא תוכל שאת את הרשעים ותנסה את האמרים שליחים אנחנו ואינם ותמצאם כזבים. ואתה נשאת הרבה ויש לך סבלנות ולמען שמי לא יעפת. אך יש לי עליך כי עזבת את אהבתך הראשונה. זכר אפוא אי מזה נפלת ושובה ועשה מעשיך הראשנים ואם לא הנני בא עליך מהר ונסחתי מנורתך ממקומה אם לא תשוב. אבל זאת היא לך כי תשנא את מעשי הניקלסיים אשר שנאתים גם אני. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות המנצח אתן לו לאכל מעץ החיים אשר בתוך גן עדן לאלהים. ואל מלאך קהל זמירנא כתב כה אמר הראשון והאחרון אשר מת ויחי. ידעתי את מעשיך ואת צרתך ואת רישך ואולם עשיר אתה ואת גדוף האמרים יהודים אנחנו ואינם כי אם כנסית השטן. אל תירא את אשר עליך לסבל הנה עתיד המלשין להשליך מכם לבית המשמר למען תנסו והייתם בצרה עשרת ימים היה נאמן עד מות ואתנה לך עטרת החיים. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות המנצח לא ינזק במות השני. ואל מלאך קהל פרגמוס כתב כה אמר אשר לו חרב פיפיות החדה. ידעתי את מעשיך ואת מקום שבתך אשר שם כסא השטן ותדבק בשמי ולא שקרת באמונתי גם בימי אנטיפס עדי הנאמן אשר נהרג אצלכם מקום מושב השטן. אך מעט יש לי עליך כי שם עמך אנשים דבקים בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכל מזבחי אלילים ולזנות. כן נמצאו גם בך אנשים דבקים בתורת הניקלסיים אשר שנאתי. שובה ואם לא כי עתה אבוא עליך מהרה ונלחמתי בם בחרב פי. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות המנצח אאכילנו מן המן הגנוז ונתתי לו אבן לבנה ועל האבן מפתח שם חדש אשר לא ידענו איש זולתי המקבל. ואל מלאך קהל תיאטירא כתב כה אמר בן האלהים אשר עיניו כלבת אש ומרגלתיו כעין נחשת קלל. ידעתי את מעשיך ואהבתך ואמונתך ועבורתך וסבלך וכי מעשיך האחרונים רבים הם מן הראשנים. אך מעט יש לי עליך כי תניח את האשה איזבל האמרת כי היא נביאה ללמד ולהתעות את עבדי לזנות ולאכל זבחי אלילים. ואתן לה זמן לשוב והיא מאנה לשוב מתזנותיה. הנני מפיל אתה על מטה ואת המנאפים אתה בצרה גדולה אם לא ישובו ממעשיהם. והרגתי במות את בניה וידעו כל הקהלות כי אני חקר כליות ולב ונתתי לכם לכל איש כפרי מעלליו. אבל אמר אני לכם ולשאר הנמצאים בתיאטירא כל אשר אין להם הלקח ההוא ולא ידעו את עמקות השטן כאשר הם מתהללים לא אשים עליכם משא אחר. אפס מה שיש לכם החזיקו בו עד כי אבוא. והמנצח ושמר את מעשי עד עת קץ אתן לו שלטן על הגוים. ורעם בשבט ברזל ככלי יוצר ינפצו כאשר קבלתי גם אנכי מאת אבי. ונתתי לו כוכב השחר. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות.
ואל מלאך קהל סרדיס כתב כה אמר אשר לו שבע רוחות האלהים ושבעת הכוכבים ידעתי את מעשיך כי לך שם כאלו אתה חי והנך מת. שקד וחזק את השארית הקרובה למות כי לא מצאתי מעשיך שלמים לפני האלהים. זכור את אשר קבלת ושמעת ושמרה זאת ושובה ואם לא תשקד הנני בא עליך כגנב ולא תדע באי זו שעה אבא עליך. יש לך גם בסרדיס שמות מעטים אשר לא גאלו את מלבושיהם ויתהלכו אתי לבשי לבנים כי ראוים הם לזאת. המנצח ילבש בגדים לבנים ולא אמחה את שמו מספר החיים ואודה שמו לפני אבי ולפני מלאכיו. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות. ואל מלאך קהל פילדלפיא כתב כה אמר הקדוש האמתי אשר בידו מפתח דוד הפתח ואין סגר והסגר ואין פתח. ידעתי את מעשיך הנה נתתי לפניך פתח נפתח אשר לא יוכל איש לסגרו כי גבורת מעט לך ותשמר את דברי ולא כחשת בשמי. הנני נתן אנשים מכנסית השטן האמרים יהודים אנחנו ואינם כי כזבים המה הנני עשה אשר יבאו להשתחות לפני רגליך וידעו כי אני אהבתיך. יען שמרת דבר סבלנותי אשמרך גם אנכי משעת הנסיון העתידה לבוא על תבל כלה לנסות את ישבי הארץ. הנני בא מהרה החזק באשר לך למען לא יקח איש את נזרך. המנצח אתננו לעמוד בהיכל אלהי ולא יצא עוד החוצה וכתבתי עליו את שם אלהי ואת שם עיר אלהי ירושלים החדשה הירדת משמים מעם אלהי ואת שמי החדש. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות. ואל מלאך קהל לודקיא כתב כה אמר האמן העד הנאמן והאמתי ראשית בריאת האלהים. ידעתי את מעשיך כי לא קר ולא חם אתה מי יתן והיית קר או חם. כי עתה פושר אתה ולא קר ולא חם על כן אקיאך מפי. כי אמרת אך עשרתי מצאתי און לי ולא חסרתי כל ולא ידעת כי אמלל אתה ודוי ועני ועור וערם. אני איעצך לפנות מאתי זהב צרוף באש למען תעשיר ובגדים לבנים למען תתכסה בהם ולא תראה בשת ערותות ולמשח עיניך קלורית למען תראה. אני את כל אשר אהב אוכיחם ואיסרם לכן תשקד ותשוב, הנני עמד לפתח ודפק והיה כי ישמע איש לקולי ופתח הפתח אבוא אליו לסעוד עמו והוא עמדי. המנצח אתננו לשבת אתי על כסאי כאשר נצחתי גם אנכי ואשב את אבי על כסאו. מי אשר אזן לו ישמע את אשר הרוח אמר לקהלות.
ויהי אחר הדברים האלה וארא והנה פתח נפתח בשמים והקול הראשון אשר שמעתיו כקול שופר מדבר אלי אמר עלה הנה ואראך את אשר היה יהיה אחרי כן. וכרגע הייתי ברוח והנה כסא נראה בשמים ואחד ישב על הכסא. והישב מראהו כמראה אבן ישפה ואדם וקשת סביב לכסא ומראיה כעין ברקת. וסביב לכסא ארבעה ועשרים כסאות ועל הכסאות ראיתי את ארבעה ועשרים הזקנים ישבים והם לבשי בגדים לבנים ועטרות זהב בראשיהם. ומן הכסא יוצאים ברקים ורעמים וקולות ושבעה לפידי אש בערים לפני הכסא אשר הם שבעה רוחות האלהים. ולפני הכסא ים זכוכית כעין הקרח ובין הכסא וסביב לכסא ארבע חיות מלאות עינים מלפניהם ומאחריהם. ודמות החיה הראשונה כאריה והחיה השנית כשור ופני החיה השלישית כפני אדם ודמות החיה הרביעית כנשר מעופף. ולכל אחת מארבע החיות שש כנפים מסביב ולפנימה הנה מלאות עינים ואין דמי להן יומם ולילה ואמרות קדוש קדוש קדוש יהוה אלהים צבאות היה והוה ויבוא. ומדי תת החיות כבוד והדר ותודה לישב על הכסא אשר הוא חי לעולמי עולמים. אז יפלו עשרים וארבעה הזקנים על פניהם לפני הישב על הכסא והשתחוו לחי עולמי העולמים ושמו את עטרותיהם לפני הכסא לאמר. לך נאה אדנינו לקחת כבוד והדר ועז כי אתה בראת הכל והכל ברצונך היו ונבראו.
וארא בימין הישב על הכסא ספר כתוב פנים ואחור וחתום בשבעה חתמות. וארא מלאך אביר קורא בקול גדול מי הוא הזכה לפתח הספר ולהתיר את חותמיו. ולא יכל איש גם בשמים גם בארץ גם מתחת לארץ לפתח את הספר או להביט אליו. ואבך בכי גדול על אשר לא נמצא איש זכה לפתח את הספר ולקרא בו או להביט אליו. ויאמר אלי אחד מן הזקנים אל תבכה הנה נצח האריה אשר הוא משבט יהודה שרש דוד לפתח את הספר ולהתיר שבעת חותמיו. וארא והנה בין הכסא וארבע החיות ובין הזקנים שה עמד כמו טבוח ולו שבע קרנים ושבעה עינים אשר הם שבעה רוחות האלהים השלוחים אל כל הארץ. ויבא ויקח את הספר מימין הישב על הכסא. ויהי בקחתו את הספר ויפלו לפני השה ארבע החיות ועשרים וארבעה הזקנים ואיש איש כנור בידו וקערות זהב מלאת קטרת אשר הנה תפלות הקדושים. וישירו שיר חדש לאמר לך נאה לקחת את הספר ולפתח את חותמיו כי אתה נשחטת ובדמך קניתנו לאלהים מכל משפחה ולשון וכל עם וגוי. ותעש אתם מלכים וכהנים לאלהינו וימלכו על הארץ. וארא ואשמע קול מלאכים רבים סביב לכסא ולחיות ולזקנים מספרם רבו רבבות ואלפי אלפים. קראים בקול גדול נאה לשה הטבוח לקחת עז ועשר וחכמה וגבורה והדר וכבוד וברכה. וכל בריה אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ ואשר על הים וכל אשר בהם את כלם שמעתי אמרים לאמר לישב על הכסא ולשה הברכה וההדר והכבוד והעז לעולמי עולמים. ותאמרנה ארבע החיות אמן ועשרים וארבעה הזקנים נפלו על פניהם וישתחוו לחי עולמי העולמים.
וארא כאשר פתח השה אחד מן שבעה החתמות ואשמע אחת מארבע החיות מדברת כקול רעם לאמר בא וראה. ואביט והנה סוס לבן והרכב עליו קשת בידו ותנתן לו עטרה ויצא מנצח ולמען ינצח. וכפתחו את החותם השני ואשמע את החיה השנית אמרת בא וראה. ויצא סוס שני והוא אדם ולרכב עליו נתן לשאת את השלום מן הארץ למען יהרגו איש את אחיו ותנתן לו חרב גדולה. וכפתחו את החותם השלישי ואשמע את החיה השלישית אמרת בא וראה ואביט והנה סוס שחר והרכב עליו מאזנים בידו. ואשמע קול מתוך ארבע החיות לאמר קב חטים בדינר ושלשה קבים שערים בדינר ואת השמן והיין אל תשחת. וכפתחו את החותם הרביעי ואשמע את החיה הרביעית אמרת בא וראה. וארא והנה סוס ירקרק והרכב עליו שמו המות ושאול יוצאת לרגליו וינתן להם שלטן על רביעית הארץ להמית בחרב וברעב ובדבר ובחית הארץ. וכפתחו החותם החמישי וארא מתחת למזבח את נפשות הטבוחים על דבר האלהים ועל העדות אשר היתה להם. ויזעקו בקול גדול ויאמרו עד מתי אדני הקדוש והאמתי לא תשפט ולא תקום את דמינו מישבי הארץ. ויתן לאיש איש מהם שמלות לבנות ויאמר אליהם לנוח עוד זמן מעט עד מלאת מספר העבדים חברים ואחיהם העתידים להרג כמוהם. וארא בפתחו את החותם הששי והנה רעש גדול היה ויקדר השמש כשק שער והירח נהפך לדם. וכוכבי השמים נפלו ארצה כאשר תנוע תאנה ברוח חזקה והשליכה פגיה. והשמים משו כספר נגלל וכל הר ואי הנתקו ממקומם. ומלכי הארץ והרזנים ושרי האלפים והעשירים והתקיפים וכל עבד וכל בן חרים התחבאו במערות ובסלעי ההרים. ויאמרו אל ההרים ואל הסלעים נפלו עלינו וכסונו מפני הישב על הכסא ומפני חמת השה. כי בא יום עברתו הגדול ומי יוכל להתיצב.
ואחרי כן ראיתי ארבעה מלאכים עמדים בארבע כנפות הארץ ויעצרו את ארבע רוחות הארץ למען לא תשב רוח לא בארץ ולא בים ולא בכל עץ. וארא מלאך אחר עלה ממרח שמש ובידו חתמת אלהים חיים ויקרא בקול גדול אל ארבעה המלאכים אשר נתן להם לחבל הארץ והים לאמר. אל תחבלו את הארץ ואת הים ואת העץ עד אם חתמנו את עבדי אלהינו על מצחותם. ואשמע מספר החתומים מאה אלף וארבעים וארבעה אלף והם חתומים מכל שבטי בני ישראל. לשבט יהודה חתומים שנים עשר אלף לשבט ראובן חתומים שנים עשר אלף לשבט גד חתומים שנים עשר אלף. לשבט אשר חתומים שנים עשר אלף לשבט נפתלי חתומים שנים עשר אלף לשבט מנשה חתומים שנים עשר אלף. לשבט שמעון חתומים שנים עשר אלף לשבט לוי חתומים שנים עשר אלף לשבט יששכר חתומים שנים עשר אלף. לשבט זבלון חתומים שנים עשר אלף לשבט יוסף חתומים שנים עשר אלף לשבט בנימן חתומים שנים עשר אלף. אחרי כן ראיתי והנה המון רב אשר לא יכל איש למנותו מכל הגוים והמשפחות והעמים והלשנות ויעמדו לפני הכסא ולפני השה מלבשים שמלות לבנות וכפות תמרים בידיהם. ויקראו בקול גדול לאמר הישועה לאלהינו הישב על הכסא ולשה. וכל המלאכים עמדו סביב לכסא וסביב לזקנים ולארבע החיות ויפלו על פניהם לפני הכסא וישתחוו לאלהים. ויאמרו אמן הברכה והכבוד והחכמה והתודה וההדר והכח והעז לאלהינו לעולמי עולמים אמן. ויען אחד מן הזקנים ויאמר אלי אלה המלבשים בגדי לבן מי המה ומאין באו. ואמר אליו אדני אתה ידעת ויאמר אלי אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה ויכבסו את שמלתם וילבינום בדם השה. לכן הנם לפני כסא האלהים ומשרתים אותו בהיכלו יומם ולילה והישב על הכסא יתן משכנו עליהם. לא ירעבו עוד ולא יצמאו ולא יכם שמש ושרב. כי השה אשר בתוך הכסא הוא ירעם ועל מבועי מים חיים ינהלם ומחה אליהם כל דמעה מעיניהם.
וכפתחו החותם השביעי ותהי דממה בשמים כחצי שעה. וארא את שבעת המלאכים אשר עמדו לפני האלהים וינתנו להם שבעה שופרות. ויבא מלאך אחר ויגש אל המזבח ומחתת זהב בידו ותנתן לו קטרת הרבה לתתה עם תפלות כל הקדשים על מזבח הזהב אשר לפני הכסא. ויעל עשן הקטרת עם תפלות הקדשים מיד המלאך לפני אלהים. ויקח המלאך את המחתה וימלאה אש מעל המזבח וישלך על הארץ ויהי קולות ורעמים וברקים ורעש. ושבעה המלאכים ההם אשר בידם שבעת השופרות התעתדו לתקע. והמלאך הראשון תקע בשופר ויהי ברד ואש בלולים בדם ותשלך ארצה ותשרף שלישית העץ וכל ירק עשב נשרף. והמלאך השני תקע בשופר והנה כדמות הר גדול בער באש השלך אל תוך הים ותהי שלישית הים לדם. ותמת שלישית כל נפש חיה אשר בים ושלישית האניות נשחתה. והמלאך השלישי תקע בשופר ויפל מן השמים כוכב גדול בער כלפיד ויפל על שלישית הנהרות ועל מעינות המים. ושם הכוכב נקרא לענה ותהי שלישית המים ללענה ורבים מבני אדם מתו מן המים כי מרים היו. והמלאך הרביעי תקע בשופר ותכה שלישית השמש ושלישית הירח ושלישית הכוכבים למען תחשך שלישיתם והיום לא יאיר שלישיתו וכן גם הלילה. וארא ואשמע מלאך אחד מעופף במרום הרקיע הקורא בקול גדול אוי אוי אוי לישבי הארץ משאר קלות שופר שלשת המלאכים העתידים לתקע.
והמלאך החמישי תקע בשופר וארא כוכב נפל מן השמים לארץ וינתן לו מפתח באר התהום. ויפתח את באר התהום ויעל עשן מן הבאר כעשן כבשן גדול ויחשך השמש והרקיע מקיטר הבאר. ומן הקיטר יצא ארבה על הארץ וינתן להם שלטן כשלטן עקרבי הארץ. ויאמר אליהם אשר לא ישחיתו את עשב הארץ ולא כל ירק ולא כל עץ כי אם את בני האדם אשר אין להם חותם אלהים במצחותם. ולא נתן להם להמיתם רק להכאיבם חמשה חדשים וכאבם ככאב איש אשר יכהו העקרב. ובימים ההם יבקשו בני אדם את המות ולא ימצאהו וישאלו את נפשם למות והמות יברח מהם. ויהי מראה הארבה כדמות סוסים ערוכי מלחמה ועל ראשיהם כעטרות כעין זהב ופניהם כפני אדם. ושער להם כשער נשים ושניהם שני אריה. ושרינים להם כשריני ברזל וקול כנפיהם כקול מרכבות סוסים רבים הרצים למלחמה. וזנבות להם כזנבות עקרבים ועקצים בזנבותם והשלטו לענות את בני האדם חמשה חדשים. ומלאך התהום הוא מלך עליהם ושמו אבדון בעברית והוא אפוליון בלשון יון. הצרה האחת חלפה הלכה לה והנה באות אחריה עוד צרות שתים. והמלאך הששי תקע בשופר ואשמע קול אחד מארבע קרנות מזבח הזהב אשר לפני אלהים. ויאמר למלאך הששי אשר השופר בידו התר את ארבעה המלאכים ההם האסורים על הנהר הגדול נהר פרת. ויתרו ארבעה המלאכים אשר היו נכונים לשעה וליום ולחדש ולשנה להמית שלישית בני האדם. ויהי מספר צבאות הפרשים שתי רבוא רבבות ואני שמעתי מספרם. וכן ראיתי במראה את הסוסים ורכביהם אשר שרינותיהם כעין אש ותכלת וגפרית וראשי הסוסים כראשי אריות ותצא מפיהם אש וקיטור וגפרית. ותומת שלישית בני אדם בשלש האלה באש ובקיטור ובגפרית היצאות מפיהם. כי כח הסוסים בפיהם כי זנבותם דומים לנחשים ויש להם ראשים ובהם ישחיתו. ושאר בני אדם אשר לא נהרגו במגפות האלה בכל זאת לא שבו ממעשי ידיהם מהשתחות עוד לשדים ולעצבי זהב וכסף ונחשת ואבן ועץ אשר לא יראו ולא ישמעו ולא יהלכו. ולא שבו מדרכם לרצח ולכשף ולזנות ולגנב.
וארא מלאך אחר אביר יורד מן השמים והוא עטה ענן ועל ראשו כמראה קשת הענן ופניו כשמש ורגליו כעמודי אש. ובידו ספר קטן פתוח וישם את רגל ימינו על הים ואת שמאלו על הארץ. ויקרא בקול גדול כאשר ישאג האריה ובקראו דברו שבעת הרעמים בקולתיהם. וכדבר שבעת הרעמים בקולתיהם חפצתי לכתב ואשמע קול מן השמים לאמר חתום את אשר דברו שבעת הרעמים ואל תכתב זאת. והמלאך אשר ראיתיו עמד על הים ועל הארץ הרים ידו אל השמים. וישבע בחי עולמי העולמים אשר ברא את השמים וכל אשר בהם והארץ וכל אשר בה והים וכל אשר בו כי לא יהיה עוד זמן. אך בימי קול המלאך השביעי בעת עמדו לתקוע ונשלם סוד האלהים כאשר בשר את עבדיו הנביאים. והקול אשר שמעתי מן השמים שב לדבר אלי לאמר לך וקח את הספר הקטן הפתוח אשר ביד המלאך העמד על הים ועל הארץ. ואבא אל המלאך ואמר לו תנה לי את הספר ויאמר אלי קח ואכל אתו וימר לבטנך אבל בפיך יהיה מתוק כדבש. ואקח את הספר מיד המלאך ואכלהו ויהי בפי כדבש למתוק ואחרי אכלי אתו וימלא בטני מרורים. ויאמר אלי עליך לשוב להנבא עוד על עמים וגוים ולשנות ומלכים רבים.
וינתן לי קנה דומה למטה ויעמד המלאך ויאמר קום ומד את היכל יהוה ואת המזבח ואת המשתחוים בו. ואת החצר אשר לפנימה להיכל השלך חוצה ואל תמדנה כי נתנה לגוים ורמסו את העיר הקדשה ארבעים ושנים חדשים. ואתן לשני עדי ונבאו ימים אלף ומאתים וששים מתכסים בשקים. אלה הם שני הזיתים ושתי המנרות העמדים לפני אלהי הארץ. וכי יבקש איש להרע להם תצא אש מפיהם ואכלה את איביהם וכן כל המבקש להרע להם מות יומת. ולהם השלטן לעצר את השמים ולא יהיה מטר בימי נבואתם וישלטו על המים להפכם לדם ועל הארץ להכתה בכל נגע מדי יחפצו. ואחרי השלימם עדותם החיה העלה מן התהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם. והיתה נבלתם ברהוב העיר הגדולה הנקראת כפי הרוח בשם סדום ומצרים אשר שם נצלב גם אדנינו. ורבים מן העמים והמשפחות והלשנות והגוים יראו את נבלתם ימים שלשה וחצי ולא יתנו את גויתם לשום בקברים. וישבי הארץ ישמחו עליהם ויעלזו וישלחו מנות זה לזה כי שני הנביאים האלה הכאיבו את ישבי הארץ. ויהי אחרי ימים שלשה וחצי ותבא בהם רוח חיים מאת האלהים ויעמדו על רגליהם ואימה גדולה נפלה על כל ראיהם. וישמעו קול גדול מן השמים מדבר אליהם לאמר עלו הנה ויעלו בענן השמימה ושנאיהם ראים אתם. ובשעה ההיא היה רעש גדול ותפל עשירית העיר ושבעת אלפים שמות בני אדם נהרגו ברעש והנשארים רעדה אחזתם ויתנו כבוד לאלהי השמים. הצרה השנית חלפה הלכה לה והנה הצרה השלישית מהרה תבוא. והמלאך השביעי תקע בשופר ויהי קלות גדולים בשמים ויאמרו הנה ממלכת העולם היתה לאדיניו ולמשיחו והוא ימלך לעולמי עולמים. ועשרים וארבעה הזקנים הישבים לפני האלהים על כסאותם נפלו על פניהם וישתחוו לאלהים. ויאמרו מודים אנחנו לך יהוה אלהים צבאות ההוה והיה ויבוא כי לבשת עזך הגדול ותמלך. והגוים קצפו ויבא קצפך ועת המתים להשפט ולתת שכר לעבדיך הנביאים ולקדשים וליראי שמך למקטנם ועד גדולם ולהשחית את משחיתי הארץ. ויפתח היכל יהוה בשמים וירא ארון בריתו בהיכל ויהי ברקים וקלות ורעמים ורעש וברד כבד.
ואות גדולה נראתה בשמים אשה אשר השמש לבושה והירח תחת רגליה ועל ראשה עטרת שנים עשר כוכבים. והיא הרה ותזעק בחבליה ותקש בלדתה. ותרא אות אחרת בשמים והנה תנין גדול אדם כאש ולו שבעה ראשים ועשר קרנים ועל ראשיו שבעה כתרים. וזנבו סחב מן השמים שלישית הכוכבים וישליכם ארצה ויתיצב התנין לפני האשה החלה ללדת למען בלע את בנה בלדתה. ותלד בן זכר העתיד לרעות כל הגוים בשבט ברזל וילקח בנה אל האלהים ואל כסאו. והאשה ברחה המדברה אשר שם הוכן לה מקום מאת אלהים למען יכלכלוה שם ימים אלף ומאתים וששים. ותהי מלחמה בשמים מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו. ולא התחזקו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים. ויוטל התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא הוטל ארצה ומלאכיו עמו הוטלו. ואשמע קול גדול בשמים ויאמר עתה באה ישועת אלהינו ועזו ומלכותו וממשלת משיחו כי הורד שוטן אחינו העמד לשטנם לפני אלהינו יומם ולילה. והם נצחהו למען דם השה ולמען דבר עדותם ולא אהבו את נפשם עד למות. רנו על זאת שמים ושכניהם אוי לישבי ארץ וים כי ירד אליכם המלשין בחמה גדולה מדעתו כי קצרה עתו. ויהי כאשר ראה התנין כי הוטל ארצה וירדף את האשה אשר ילדה את הזכר. ויתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול לעוף המדברה אל מקומה אשר תכלכל שם מועד מועדים וחצי מפני הנחש. וישלח הנחש נהר מים מפיו אחרי האשה לשטפה בנהר. ותעזר הארץ את האשה ותפתח הארץ את פיה ותבלע את הנהר אשר שלח התנין מפיהו. ויקצף התנין על האשה וילך לעשות מלחמה עם יתר זרעה השמרים פקודי אלהים ואשר להם עדות ישוע.
ואהי עמד על חול הים וארא חיה עלה מן הים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים ועל קרניה עשרה כתרים ועל ראשיה שם גדופים. והחיה אשר ראיתי מראה כנמר ורגליה כרגלי דב ופיה כפי אריה ויתן לה התנין את כחו ואת כסאו וממשל רב. וארא והנה אחד מראשיה כפצוע עד מות ומכת מות אשר לו נרפאה ותשתומם כל הארץ אחרי החיה. וישתחוו לתנין אשר נתן ממשלה לחיה וישתחוו לחיה ויאמרו מי ידמה לחיה ומי יוכל להלחם אתה. וינתן לה פה ממלל גדלות ונאצות ושלטן נתן לה להלחם ארבעים ושנים חדשים. ותפתח את פיה לנאצה אל האלהים ותנאץ את שמו ואת משכנו ואת החנים בשמים. וינתן לה לעשות מלחמה עם הקדשים ולנצחם ותנתן לה ממשלה על כל משפחה ועם ולשון וגוי. וישתחוו לה כל ישבי הארץ אשר לא נכתבו שמותם בספר החיים אשר לשה הטבוח מיום הוסד תבל. כל אשר אזן לו ישמע. כל המוליך לשבי ילך בשבי וכל ההרג בחרב הרג יהרג בחרב בזה סבלנות ואמונת הקדשים. וארא חיה אחרת עלה מן האדמה ולה קרנים כקרני שה ומדברת כתנין. והיא עשה כל פקודי החיה הראשונה בפניה ומביאה את הארץ וישביה להשתחות לחיה הראשונה אשר נרפאה מכת מות אשר לה. ונתנת אותות גדלות וגם אש מן השמים תוריד ארצה לעיני בני אדם. ותתעה את ישבי הארץ על ידי האותות אשר נתן לה לעשות בפני החיה באמרה אל ישבי הארץ לעשות צלם לחיה אשר הכתה מכת חרב ותחי. וינתן לה לתת רוח בצלם החיה למען דבר ידבר צלם החיה ועשתה כי כל אשר אימן משתחוים לצלם החיה מות יומתו. ותעש כי כלם למקטן ועד גדול אם אביון ואם עשיר גם בני החרים גם העבדים יתוו תו על די ימינם או על מצחתם. וכי לא יוכל איש לקנות או למכר כי אם בהיות עליו תו החיה או שמה או מספר שמה. בזה החכמה מי אשר לו תבונה יחשב מספר החיה כי מספר בן אדם הוא ומספרו שש מאות וששים ושש.
וארא והנה שה עמד על הר ציון ועמו מאת אלף וארבעים וארבעה אלפים הנשאים שם אביו כתוב על מצחותם. ואשמע קול מן השמים כקול מים רבים וכקול רעם גדול ואשמע קול תפשי כנור המנגנים בכנורותיהם. וישירו כשיר חדש לפני הכסא ולפני ארבע החיות ולפני הזקנים ואין איש אשר יכל ללמד את השיר זולתי מאת האלף וארבעים וארבעת האלפים ההם אשר נקנו מן הארץ. אלה הם אשר לא נגאלו בנשים כי בתולות המה אלה הם ההלכים אחרי השה אל כל אשר ילך אלה נקנו מתוך בני האדם לראשית בכורים לאלהים ולשה. ותרמית לא נמצאה בפיהם כי תמימים המה לפני כסא האלהים. וארא מלאך אחר מעופף במרום הרקיע אשר היה לו בשורת עולם לבשר את ישבי הארץ ואת כל גוי ונשפחה ולשון ועם. ויאמר בקול גדול יראו את האלהים והבו לו כבוד כי באה עת משפטו והשתחוו לעשה שמים וארץ את הים ומעינות המים. ומלאך אחר בא אחריו ויאמר נפלה נפלה בבל העיר הגדולה כי השקתה כל הגוים מיין חמת תזנתה. ומלאך שלישי בא אחריהם ויאמר בקול גדול כל אשר ישתחוה לפני החיה ולפני צלמה ונשא את תוה על מצחו או על ידו. גם הוא שתה ישתה מיין חמת אלהים יין בלתי מהול הנמסך בכוס זעמו ויענה באש וגפרית לפני המלאכים הקדשים ולפני השה. ועשן ענוים יעלה לעולמי עד ולא ימצאו מנוחה יומם ולילה המשתחוים לחיה ולצלמה ואשר ישא את תו שמה. בזה סבלנות הקדשים בזה השמרים את מצות האלהים ואת אמונת ישוע. ואשמע קול מן השמים מדבר אלי כתב אשרי המתים אשר ימותו באדון מעתה אמנם כן אמר הרוח למען ינוחו מעמלם ומעשיהם הלך ילכו אחריהם. וארא והנה ענן בהיר ועל הענן ישב כדמות בן אדם ועל ראשו עטרת זהב ובידו מגל מלטש. ומלאך אחר יצא מן ההיכל ויזעק בקול גדול אל הישב על הענן לאמר שלח מגלך וקצר כי באה העת לקצר כי יבש קציר הארץ. וישלח הישב בענן את מגלו בארץ והארץ נקצרה. ומלאך אחר יצא מן ההיכל אשר בשמים וגם לו מגל מלטש בידו. ויצא מלאך אחר מן המזבח וממשלתו על האש ויקרא קול גדול אל אשר בידו המגל המלטש לאמר שלח מגלך המלטש ובצר את גפן הארץ כי בשלו ענביהם. וינף המלאך את מגלו על הארץ ויבצר את אשכלת גפן הארץ וישליכם בגת חמת אלהים הגדולה. ותדרך הגת מחוץ לעיר ויצא דם מן הגת עד רסני הסוסים דרך אלף ושש מאות ריס.
וארא אות אחרת בשמים גדולה ונפלאה שבעה מלאכים הנשאים את שבע המכות האחרנות כי בהן כלה זעם אלהים. וארא כים זכוכית בלול באש ואת המתגברים על החיה ועל צלמה ועל תוה ועל מספר שמה עמדים על ים הזכוכית וכנרות אלהים בידיהם. וישירו את שירת משה עבד אלהים ושירת השה לאמר גדולים מעשיך ונפלאים יהוה אלהים צבאות צדק ואמת דרכיך מלך הגוים. מי לא ייראך יהוה ולא יכבד את שמך כי קדוש אתה לבדך כי כל הגוים יבאו וישתחוו לפניך כי נגלו משפטי צדקך. ואחרי כן ראיתי והנה נפתח היכל משכן העדות בשמים. ויצאו מן ההיכל שבעה המלאכים הנשאים את שבע המכות מלבשים בד טהור וצח וחגורים אזורי זהב על לבביהם. ואחת מארבע החיות נתנה אל שבעת המלאכים שבע קערת זהב מלאות חמת האלהים החי לעולמי העולמים. וימלא ההיכל עשן מכבוד אלהים ועזו ולא יכל איש לבוא אל ההיכל עד אשר כלו שבע המכות אשר בידי שבעה המלאכים.
16 ואשמע קול גדול מן ההיכל האמר אל שבעת המלאכים לכו ושפכו את קערת חמת האלהים ארצה. וילך הראשון וישפך את קערתו על הארץ ויהי שהין רע ומכאיב באנשים אשר עליהם תו החיה ובמשתחוים לצלמה. וישפך השני את קערתו על הים ויהי לדם כדם חלל ותמת כל נפש חיה אשר בים. וישפך השלישי את קערתו בנהרות ובמעינות המים ויהיו לדם. ואשמע את מלאך המים אמר צדיק אתה ההוה והיה והקדוש כי כן שפטת. כי דם קדשים ונביאים שפכו ודם השקיתם כי גמול ידם הוא. ואשמע את המזבח אמר אמנם כן יהוה אלהים צבאות אמת וצדק משפטיך. וישפך המלאך הרביעי את קערתו על השמש וינתן לו לצרב את בני אדם באש. ויצרבו בני אדם בחם גדול ויגדפו את שם אלהים אשר לו הממשלה על המכות האלה ולא שבו לתת לו הכבוד. וישפך החמישי את קערתו על כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו מכאב לב את לשונם. ויגדפו את אלהי השמים ממכאבם ושחינם ולא שבו ממעשיהם. וישפך הששי את קערתו על הנהר הגדול נהר פרת ויחרבו מימיו למען תישר מסלה למלכים אשר ממזרח שמש. וארא והנה מפי התנין ומפי החיה ומפי נביא השקר יצאות שלש רוחות טמאות דומת לצפרדעים. כי רוחות השדים הנה עשות אותות ויצאות אל מלכי ארץ ותבל כלה לאספם למלחמה היום ההוא הגדול יום אלהי הצבאות. הנני בא כגנב אשרי השקד ושמר את בגדיו למען לא ילך ערם וראו את ערותו. ויאסף אתם אל המקום הנקרא בעברית הר מגדון. וישפך המלאך השביעי את קערתו על האור ויצא קול גדול מהיכל השמים מן הכסא ויאמר היה נהיתה. ויהיו קלות ורעמים וברקים ויהי רעש גדול אשר לא היה כמהו למן היות אדם על הארץ רעש כזה גדול עד מאד. והעיר הגדולה נחלקה לשלשה חלקים ותפלנה ערי הגוים ותזכר בבל הגדולה לפני אלהים לתת לה כוס יין חמת אפו. וינס כל אי וההרים לא נמצאו. וברד כבד כככר ירד מן השמים על בני האדם ויגדפו בני האדם את האלהים על אדות מכת הברד כי כבדה מכתו מאד.
ויבא אחד מן שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את משפט הזונה הגדולה הישבת על מים רבים. אשר זנו אתה מלכי האדמה וישכרו שכני תבל מיין תזנותה. ויוליכני ברוח המדברה וארא והנה אשה ישבת על חיה אדמה כתולע מלאת שמות גדופים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים. והאשה לבושה ארגמן ושני והיא מכללה בזהב ואבן יקרה ופנינים ובידה כוס זהב מלאה תועבות וטמאת תזנותה. ועל מצחה כתוב שם סוד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות האדמה. וארא את האשה שכורה מדם הקדשים ומדם עדי ישוע ואשתומם על המראה שמה גדולה. ויאמר אלי המלאך למה זה השתוממת אני אמר לך את סוד האשה והחיה הנשאת אתה בעלת שבעת הראשים ועשרת הקרנים. החיה אשר ראיתה היתה ואיננה ועתידה לעלות מן התהום וללכת לאבדון וישבי הארץ אשר שמם איננו נכתב בספר החיים מיום הוסד תבל ישתוממו בראתם את החיה אשר היתה ואיננה ותבוא. בזה להבין לאשר לו חכמה שבעת הראשים שבעת הרים המה אשר האשה ישבת עליהם. ושבעה מלכים המה חמשה מהם נפלו והאחד ישנו והאחר עוד לא בא והיה כי יבוא עמד יעמד לעת מעט. והחיה אשר היתה ואיננה הוא השמיני והוא מן השבעה וילך לאבדון. ועשר הקרנים אשר ראית עשרה מלכים הם אשר לא קבלו מלכות עד הנה רק לשעה אחת ממשלה כמלכים יקבלו עם החיה. ולאלה עצה אחת ואת כחם ואת ממשלתם יתנו לחיה. המה ילחמו בשה והשה יכול יוכל להם כי הוא אדני האדנים ומלך המלכים ועמו הקרואים והבחירים והנאמנים. ויאמר אלי המים ההם אשר ראית אשר הזונה ישבת עליהם עמים והמנים המה וגוים ולשנות. ועשר הקרנים אשר ראית והחיה המה ישנאו את הזונה ועשוה גלמודה וערמה ואכלו את בשרה ואתה ישרפו באש. כי האלהים נתן בלבם לעשות את עצתו ולעשות עצה אחת ולתת את ממשלתם לחיה עד כי ישלמו דברי האלהים. והאשה אשר ראית היא העיר הגדולה אשר היא נברת ממלכות הארץ.
אחרי כן ראיתי מלאך אחר יורד מן השמים אשר לו שלטן גדול והארץ האירה מכבדו. ויקרא בקול עז לאמר נפלה נפלה בבל הגדולה ותהי נוה שערים ומשמר לכל רוח טמא ומשמר לכל עוף טמא ונמאס. כי מיין חמת זנותה שתו כל הגוים ומלכי ארץ זנו עמה וסחרי ארץ משפעת תענגיה העשירו. ואשמע קול אחר מן השמים האמר צאו ממנה עמי פן תתחברו אל חטאתיה ופן תקחו ממכותיה. כי חטאתיה הגיעו עד לשמים ויזכר אלהים את עונותיה. שלמו לה גמולה שגמלה לכם ועשו לה כפלים כפעלה בכוס אשר מסכה מסכו לה כפלים. כאשר התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה התרוממה והתענגה כן תנו לה חבל ואבל כי אמרה בלבבה אני ישבתי מלכה ולא אהיה אלמנה ואבל לא אראה. על כן רגע ביום אחד תבאנה מכותיה מות ואבל ורעב ותשרף במו אש כי חזק יהוה אלהים השפט אתה. ויבכו ויספדו עליה מלכי ארץ אשר זנו והתענגו עמה בראתם את עשן שרפתה. ומרחוק יעמדו מפני אימת ענויה ואמרו אוי אוי לך בבל העיר הגדולה העיר החזקה כי בשעה אחת בא משפטך. וסחרי הארץ בכים ומתאבלים עליה כי עתה לא יקנה עוד איש את משא אניותם. את משא זהב וכסף ואבן יקרה ופנינים ובוץ וארגמן ומשי ושני וכל עצי בשם וכל כלי שנהבים וכל כלי עץ יקר וכלי נחשת וברזל ושיש. וקנמון וקטרת סמים ומר ולבונה ויין ושמן וסלת וחטים ומקנה וצאן וסוסים ומרכבות וגויות ונפש אדם. והמגדים מחמד נפשך אזלו ממך וכל שמן ומצהיר אבד ממך ולא תמצאם עוד. ורכליהם אשר העשירו ממנה יעמדו מרחוק מפני אימת ענויה ובכו והתאבלו. ואמרו אוי אוי העיר הגדולה המכסה בשש וארגמן ושני ומכללה בזהב ואבן יקרה ופנינים כי בשעה אחת החרב עשר גדול כזה. וכל חבל וכל בעל מעברת והמלחים וכל עשי מלאכה בים עמדו מרחוק. ויצעקו בראתם עשן שרפתה לאמר מי בערים כעיר הגדולה. ויזרקו עפר על ראשיהם ויצעקו בכה וספוד לאמר אוי אוי העיר הגדולה אשר בה העשירו מהונה כל אשר להם אניות בים כי בשעה אחת החרבה. רנו עליה השמים והשליחים הקדשים והנביאים כי שפט אלהים את משפטכם ממנה. וישא מלאך נורא אבן גדולה כפלח רכב וישליכה אל תוך הים לאמר ככה תשלך במערצה בבל העיר הגדולה ולא תמצא עוד. וקול המנגנים בכנור והמזמרים ומחללים בחלילים ומחצרים בחצצרות בל ישמע עוד בתוכך וכל חרש וחשב בל ימצא בך עוד וקול רחים בל ישמע עוד בקרבך. ואור נר לא יאיר לך עוד וקול חתן וקול כלה לא ישמע בך עוד כי כנעניך היו נכבדי ארץ ובכשפיך תעו כל הגוים. ובה נמצא דם הנביאים והקדשים וכל הרוגי ארץ.
אחרי כן שמעתי קול גדול כקול המון רב בשמים האמרים הללויה הישועה והכבוד והעז ליהוה אלהינו. כי אמת וישר משפטיו כי שפט את הזונה הגדולה אשר השחיתה את הארץ בתזנתה וידרש מידה טאת דם עבדיו. וישנו ויאמרו הללויה ועשנה יעלה לעולמי עולמים. ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על פניהם וישתחוו לאלהים הישב על הכסא ויאמרו אמן הללויה. וקול יוצא מן הכסא ויאמר הללו את אלהינו כל עבדיו ויראיו הקטנים עם הגדולים. ואשמע כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים חזקים ויאמרו הללויה כי מלך אלהינו יהוה צבאות. נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד כי באה חתנת השה ואשתו התקדשה. וינתן לה ללבש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדשים. ויאמר אלי כתב אשרי הקרואים אל משתה חתנת השה ויאמר אלי אלה הדברים אמת הם דברי אלהים. ואפל לפני רגליו להשתחות לו ויאמר אלי ראה אל תעשה זאת עבד כמוך אנכי וחבר לך ולאחיך אשר להם עדות ישוע השתחוה לאלהים כי עדות ישוע היא רוח הנבואה. וארא את השמים נפתחים והנה סוס לבן והרכב עליו נקרא נאמן ואמתי ובצדק הוא שפט ולחם. ועיניו כלבת אש ועטרות הרבה על ראשו ויש לו שם כתוב אשר לא ידע איש כי אם הוא לבדו. והוא לבוש בלבוש מאדם בדם ושמו נקרא דבר האלהים. וצבאות השמים יצאים אחריו על סוסים לבנים מלבשים בגדי בוץ לבן וטהור. ומפיו יצאת חרב חדה להכות בה את הגוים והוא ירעם בשבט ברזל והוא דרך פורת יין חמת אף אלהי הצבאות. ועל בגדו ועל ירכו כתוב שם מלך המלכים ואדני האדנים. וארא מלאך אחד עמד בשמש ויצעק בקול גדול ויאמר אל צפור כל כנף אשר תעוף במרום הרקיע באו והאספו על זבח האלהים הגדול. ואכלתם בשר מלכים ובשר שרי אלפים ובשר גבורים ובשר סוסים ורכביהם ובשר כל בני חורים ועבדים הקטנים עם הגדולים. וארא את החיה ומלכי הארץ ואגפיהם נקהלים לעשות מלחמה עם הרכב על הסוס ובצבאו. ותתפש החיה ונביא השקר אתה אשר עשה האותות לפניה אשר הדיח בהן את נשאי תו החיה והמשתחוים לצלמה וחיים השלכו שניהם באגם האש הבער בגפרית. והנשארית נהרגו בחרב היוצאת מפי הרכב על הסוס וכל העוף שבעו מבשרם.
וארא מלאך יורד מן השמים ובידו מפתח התהום וכבל גדול. ויתפש את התנין את הנחש הקדמוני הוא המלשין והוא השטן ויאסרהו לאלף שנים. וישליכהו בתהום ויסגר בעדו ויחתם עליו למען לא ידיח עוד את הגוים עד כלות אלף השנים ואחרי כן יתר לזמן מצער. וארא כסאות וישבו עליהם והמשפט נתן בידם ונפשות ההרוגים על עדות ישוע ועל דבר האלהים ואשר לא השתחוו לחיה ולצלמה ולא קבלו את תוה על מצחותם ועל ידם ויקומו ויחיו וימלכו עם המשיח אלף שנים. ושאר המתים לא קמו לחיים עד כלות אלף השנים זאת היא התחיה הראשונה. אשרי האיש וקדוש הוא אשר חלקו לקום בתחיה הראשונה באלה לא ישלט המות השני כי אם יהיו כהנים לאלהים ולמשיחו וימלכו אתו אלף שנים. ואחרי כלות אלף השנים יתר השטן מבית משמרו. ויצא להדיח את הגוים בארבע כנפות הארץ את גוג ומגוג ולקבצם למלחמה אשר מספרם כחול הים. ויעלו על מרחבי ארץ ויסבו את מחנה הקדשים ואת העיר החביבה ותרד אש מאת האלהים מן השמים ותאכל אתם. והשטן אשר הדיחם השלך באגם אש וגפרית אשר שם גם החיה ונביא השקר ויסרו יומם ולילה לעולמי עולמים. וארא כסא לבן וגדול ואת הישב עליו אשר מפניו נסו ארץ ושמים ולא נמצא להם מקום. וארא את המתים הקטנים עם הגדלים עמדים לפני הכסא וספרים נפתחים ויפתח ספר אחר אשר הוא ספר החיים וישפטו המתים על פי הכתוב בספרים כמעשיהם. ויתן הים את מתיו והמות והשאול נתנו את מתיהם וישפטו איש איש כמעשיהם. והמות והשאול השלכו באגם האש והוא המות השני. וכל איש אשר לא נמצא כתוב בספר החיים השלך באגם האש.
וארא שמים חדשים וארץ חדשה כי השמים הראשנים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד. וארא את העיר הקדושה ירושלים החדשה ירדת מאת האלהים מן השמים נכונה ככלה המקשטת לבעלה. ואשמע קול גדול מן השמים לאמר הנה משכן אלהים עם בני האדם ושכן בתוכם והמה יהיו לו לעם והוא האלהים יהיה אתם אלהיהם. ומחה אלהים כל דמעה מעיניהם והמות לא יהיה עוד וגם אבל וזעקה וכאב לא יהיה עוד כי הראשנות עברו. ויאמר הישב על הכסא הנני עשה הכל חדש ויאמר אלי כתב כי הדברים האלה אמתים ונאמנים הם. ויאמר אלי היה נהיתה אני האלף והתו הראש והסוף אני אתן לצמא ממעין מים חיים חנם. המנצח יירש הכל ואני אהיה לו לאלהים והוא יהיה לי לבן. אבל רכי הלב ואשר אינם מאמינים והמגאלים והמרצחים והזנים והמכשפים ועבדי האלילים וכל המכזבים חלקם יהיה באגם הבער באש וגפרית אשר הוא המות השני. ויבא אלי אחד משבעת המלאכים הנשאים שבע הקערות המלאות שבע המכות האחרנות וידבר אלי לאמר בא ואראך את הכלה אשת השה. ויוליכני ברוח על הר גדול וגבה ויראני העיר הגדולה ירושלים הקדושה ירדת מן השמים מאת האלהים. ויש לה כבוד אלהים ואור נגהה כאבן יקרה מאד כאבן ישפה המבהקת כעין הקרח. ויש לה חומה גדולה וגבהה ושנים עשר שערים לה ועל השערים שנים עשר מלאכים ושמות כתובים עליהם אשר הם שמות שנים עשר שבטי בני ישראל. שערים שלשה ממזרח שערים שלשה מצפון שערים שלשה מנגב ושערים שלשה ממערב. ולחומת העיר שנים עשר מוסדות ועליהם שנים עשר שמות לשנים עשר שליחי השה. וביד המדבר אלי היה קנה זהב למד בו את העיר ואת שעריה ואת חומתה. ומושב העיר מרבע וארכה כרחבה וימד את העיר בקנה המדה שנים עשר אלף ריס ארכה ורחבה וקומתה שוים המה. וימד את חומתה על מאה וארבעים וארבע אמות במדת איש אשר היא מדת המלאך. ובנין חומתה אבן ישפה והעיר זהב מופז דומה לזכוכית זכה. ומוסדות חומת העיר מרבצות בכל אבני חפץ המוסד הראשון ישפה השני ספיר השלישי שבו הרביעי ברקת. החמישי יהלם הששי אדם השביעי תרשיש השמיני שהם התשיעי פטדה העשירי נפך אחד העשר לשם שנים העשר אחלמה. ושנים עשר השערים הם שתים עשרה מרגליות כל שער ושער מרגלית אחת ורחוב העיר זהב מופז כזכוכית בהירה. והיכל לא ראיתי בה כי יהוה אלהים צבאות היכלה הוא והשה. והעיר איננה צריכה לאור השמש ולנגה הירח כי כבוד אלהים האיר לה ונרה הוא השה. והגוים ילכו לאורה ומלכי ארץ מביאים כבודם ותפארתם אליה. ושעריה יומם לא יסגרו כי לילה לא יהיה שם. והביאו בה כבוד הגוים ותפארתם. ולא יבוא בה כל טמא ועשה תועבה ושקר כי אם הכתובים בספר החיים של השה.
ויראני נחל של מים חיים זך מבהיק כעין הקרח יצא מכסא האלהים והשה. ובתוך רחוב העיר ואל שפת הנחל מזה ומזה עץ חיים עשה פרי שנים עשר כי מדי חדש בחדשו יתן את פריו ועלה העץ לתרופת הגוים. וכל חרם לא יהיה עוד וכסא האלהים והשה יהיה בה ועבדיו ישרתהו. והמה יראו את פניו ושמו על מצחותם. ולילה לא יהיה עוד ולא יצטרכו עוד לאור נר ולאור שמש כי יהוה אלהים הוא יאיר להם וימלכו עד עולמי עולמים. ויאמר אלי הדברים האלה אמתים ונאמנים הם ויהוה אלהי הנביאים הקדשים שלח את מלאכו להראות את עבדיו את אשר היה יהיה במהרה. הנני בא מהר אשרי השמר את דברי נבואת הספר הזה. ואני יוחנן הוא הראה אלה ושמעם ויהי כשמעי וכראותי ואפל לפני רגלי המלאך אשר הראני את אלה להשתחות לו. ויאמר אלי ראה אל תעשה זאת כי עבד כמוך אנכי וחבר לך ולאחיך הנביאים ולשמרים את דברי הספר הזה לאלהים השתחוה. ויאמר אלי אל תחתם את דברי נבואת הספר הזה כי קרוב המועד. החומס יוסיף לחמס והטמא יוסיף להטמא והצדיק יוסיף להצדק והקדוש יוסיף להתקדש. והנני בא מהר ושכרי אתי לשלם לכל איש כמעשהו. אני האלף והתו הראש והסוף הראשון והאחרון. אשרי העשים את מצותיו למען תהיה ממשלתם בעץ החיים ובאו העירה דרך השערים. ומחוץ לה הכלבים והמכשפים והזנים והמרצחים ועבדי האלילים וכל אהב שקר ועשהו. אני ישוע שלחתי את מלאכי להעיד לכם את אלה בפני הקהלות אנכי שרש דוד ותולדתו כוכב נגה השחר. והרוח והכלה אמרים בא והשמע יאמר בא והצמא יבוא והחפץ יקח מים חיים חנם. מעיד אני בכל השמע דברי נבואת הספר הזה אם יוסיף איש עליהם יוסיף עליו האלהים את המכות הכתובות בספר הזה. ואם יגרע איש מדברי ספר הנבואה הזאת יגרע האלהים את לחקו מעץ החיים ומעיר הקדש הכתובים בספר הזה. המעיד את אלה אמר אמנם כן אני בא מהר אמן באה נא האדון ישוע. חסד אדנינו ישוע המשיח עם כלכם כל הקדושים אמן.
