שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך.
Pray for the peace of Jerusalem: they shall prosper that love thee. Psalm 122:6
יבשו ויסגו אחור כל שנאי ציון.
Let them all be confounded and turned back that hate Zion. Psalm 129:5
וכאשר תראו מחנות סובבים את ירושלים ידע תדעו כי קרב חרבנה. אז ינוסו אנשי יהודה אל ההרים ואשר הם בתוכה יצאו ואשר הם בפרזות אל יבואו בה. כי ימי נקם המה למלאת כל הכתוב. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על העם הזה. ונפלו לפי חרב והגלו אל כל הגוים וירושלים תרמס ברגלי גוים עד כי ימלאו עתות הגוים.
And when ye shall see Jerusalem compassed with armies, then know that the desolation thereof is nigh. Then let them which are in Judea flee to the mountains; and let them which are in the midst of it depart out; and let not them that are in the countries enter thereinto. For these be the days of vengeance, that all things which are written may be fulfilled. But woe unto them that are with child, and to them that give suck, in those days! for there shall be great distress in the land, and wrath upon this people. And they shall fall by the edge of the sword, and shall be led away captive into all nations: and Jerusalem shall be trodden down of the Gentiles, until the times of the Gentiles be fulfilled. Luke 21:20-24
מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יהוה שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.
Oh that the salvation of Israel were come out of Zion! When the LORD bringeth back the captivity of his people, Jacob shall rejoice, and Israel shall be glad. Psalm 14:7
כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה צבאות תעשה זאת.
For out of Jerusalem shall go forth a remnant, and they that escape out of mount Zion: the zeal of the LORD of hosts shall do this. 2 Kings 19:31
כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יהוה צבאות תעשה זאת.
For out of Jerusalem shall go forth a remnant, and they that escape out of mount Zion: the zeal of the LORD of hosts shall do this. Isaiah 37:32
ובכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב.
And so all Israel shall be saved: as it is written, There shall come out of Zion the Deliverer, and shall turn away ungodliness from Jacob. Romans 11:26
ובשעה ההיא היה רעש גדול ותפל עשירית העיר ושבעת אלפים שמות בני אדם נהרגו ברעש והנשארים רעדה אחזתם ויתנו כבוד לאלהי השמים.
And the same hour was there a great earthquake, and the tenth part of the city fell, and in the eatthquake were slain of men seven thousand: and the remnant were affrighted, and gave glory to the God of heaven. Revelation 11:13
ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי.
Yet have I set my king upon my holy hill of Zion. Psalm 2:6
וארא והנה שה עמד על הר ציון ועמו מאת אלף וארבעים וארבעה אלפים הנשאים שם אביו כתוב על מצחותם.
And I Looked, and, lo, a Lamb stood on the mount Zion, and with him an hundred forty and four thousand, having his Father's name written in their foreheads. Revelation 14:1
===
רומיים 9
אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש. כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי. כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי. אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות. ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן. אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה. ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע. כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע. כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן. ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו. כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא. נאמר לה כי רב יעבד צעיר. ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי. אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה. כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם. ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם. כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ. ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו. וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב. אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני. אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון. ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון. להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד. והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים. כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה. והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה. כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ. וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו. ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה. וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע. ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף. ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש.
רומיים 10
אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת. כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו. כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו. כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח. או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים. אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים. כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה. כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו. כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט. ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד. ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב. אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים. ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם. ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו. ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה.
רומיים 11
ובכן אמר אני הכי זנח האלהים את עמו חלילה כי גם אנכי בן ישראל מזרע אברהם למטה בנימן. לא זנח האלהים את עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל האלהים על ישראל לאמר. יהוה את נביאיך הרגו ואת מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי. אבל מה ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו לבעל. וכן גם בעת הזאת נותרה שארית על פי בחירת החסד. ואם היתה זאת על ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו עוד חסד ואם היתה מתוך המעשים איננו עוד חסד כי לולי כן המעשים יחדל להיות מעשה. ועתה מה הוא את אשר בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם. ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד היום הזה. ודוד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד. ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם. ואם פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על אחת כמה וכמה. כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את שרותי אפאר. לו אוכל להקניא את בשרי ולהושיע מקצתם. כי אם געילתם רצוי לעולם מה אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן המתים. ואם התרומה קדש כן גם העסה ואם השרש קדש כן גם הענפים. וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו. אל תתפאר על הענפים ואם תתפאר דע שאינך נשא את השרש כי אם השרש הוא נשא אותך. וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי. כן הוא המה נקפו על אשר לא האמינו ואתה הנך קים על ידי האמונה אל תתגאה כי אם ירא. כי האלהים אם לא חס על הענפים הנולדים מן העץ אולי לא יחוס גם עליך. לכן ראה נא טובת אלהים וזעמו זעמו על הנפלים ועליך טובתו אם תעמד בטובתו ואם אין כי עתה גם אתה תגדע. וגם המה אם לא יעמדו במרים ירכבו כי יכל האלהים לשוב להרכיבם. כי אם אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם. כי לא אכחד מכם אחי את הסוד הזה פן תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה לישראל עד כי יכנס מלא הגוים. ובכן כל ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב. ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם. הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות. כי לא ינחם האלהים על מתנותיו ועל קריאתו. כי כאשר גם אתם מלפנים ממרים הייתם את פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של אלה. כן גם אלה עתה ממרים היו למען על ידי חנינתכם גם הם יחנו. כי האלהים הסגיר את כלם ביד המרי למען יחן את כלם. מה עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא. כי מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו. או מי הקדימו וישלם לו. הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר לו הכבוד לעולמים אמן.
Romans 9
1 I say the truth in Christ, I lie not, my conscience also bearing me witness in the Holy Ghost, 2 That I have great heaviness and continual sorrow in my heart. 3 For I could wish that myself were accursed from Christ for my brethren, my kinsmen according to the flesh: 4 Who are Israelites; to whom pertaineth the adoption, and the glory, and the covenants, and the giving of the law, and the service of God, and the promises; 5 Whose are the fathers, and of whom as concerning the flesh Christ came, who is over all, God blessed for ever. Amen. 6 Not as though the word of God hath taken none effect. For they are not all Israel, which are of Israel: 7 Neither, because they are the seed of Abraham, are they all children: but, In Isaac shall thy seed be called. 8 That is, They which are the children of the flesh, these are not the children of God: but the children of the promise are counted for the seed. 9 For this is the word of promise, At this time will I come, and Sarah shall have a son. 10 And not only this; but when Rebecca also had conceived by one, even by our father Isaac; 11 (For the children being not yet born, neither having done any good or evil, that the purpose of God according to election might stand, not of works, but of him that calleth;) 12 It was said unto her, The elder shall serve the younger. 13 As it is written, Jacob have I loved, but Esau have I hated. 14 What shall we say then? Is there unrighteousness with God? God forbid. 15 For he saith to Moses, I will have mercy on whom I will have mercy, and I will have compassion on whom I will have compassion. 16 So then it is not of him that willeth, nor of him that runneth, but of God that sheweth mercy. 17 For the scripture saith unto Pharaoh, Even for this same purpose have I raised thee up, that I might shew my power in thee, and that my name might be declared throughout all the earth. 18 Therefore hath he mercy on whom he will have mercy, and whom he will he hardeneth. 19 Thou wilt say then unto me, Why doth he yet find fault? For who hath resisted his will? 20 Nay but, O man, who art thou that repliest against God? Shall the thing formed say to him that formed it, Why hast thou made me thus? 21 Hath not the potter power over the clay, of the same lump to make one vessel unto honour, and another unto dishonour? 22 What if God, willing to shew his wrath, and to make his power known, endured with much longsuffering the vessels of wrath fitted to destruction: 23 And that he might make known the riches of his glory on the vessels of mercy, which he had afore prepared unto glory, 24 Even us, whom he hath called, not of the Jews only, but also of the Gentiles? 25 As he saith also in Osee, I will call them my people, which were not my people; and her beloved, which was not beloved. 26 And it shall come to pass, that in the place where it was said unto them, Ye are not my people; there shall they be called the children of the living God. 27 Esaias also crieth concerning Israel, Though the number of the children of Israel be as the sand of the sea, a remnant shall be saved: 28 For he will finish the work, and cut it short in righteousness: because a short work will the Lord make upon the earth. 29 And as Esaias said before, Except the Lord of Sabaoth had left us a seed, we had been as Sodoma, and been made like unto Gomorrha. 30 What shall we say then? That the Gentiles, which followed not after righteousness, have attained to righteousness, even the righteousness which is of faith. 31 But Israel, which followed after the law of righteousness, hath not attained to the law of righteousness. 32 Wherefore? Because they sought it not by faith, but as it were by the works of the law. For they stumbled at that stumblingstone; 33 As it is written, Behold, I lay in Sion a stumblingstone and rock of offence: and whosoever believeth on him shall not be ashamed.
Romans 10
1 Brethren, my heart's desire and prayer to God for Israel is, that they might be saved. 2 For I bear them record that they have a zeal of God, but not according to knowledge. 3 For they being ignorant of God's righteousness, and going about to establish their own righteousness, have not submitted themselves unto the righteousness of God. 4 For Christ is the end of the law for righteousness to every one that believeth. 5 For Moses describeth the righteousness which is of the law, That the man which doeth those things shall live by them. 6 But the righteousness which is of faith speaketh on this wise, Say not in thine heart, Who shall ascend into heaven? (that is, to bring Christ down from above:) 7 Or, Who shall descend into the deep? (that is, to bring up Christ again from the dead.) 8 But what saith it? The word is nigh thee, even in thy mouth, and in thy heart: that is, the word of faith, which we preach; 9 That if thou shalt confess with thy mouth the Lord Jesus, and shalt believe in thine heart that God hath raised him from the dead, thou shalt be saved. 10 For with the heart man believeth unto righteousness; and with the mouth confession is made unto salvation. 11 For the scripture saith, Whosoever believeth on him shall not be ashamed. 12 For there is no difference between the Jew and the Greek: for the same Lord over all is rich unto all that call upon him. 13 For whosoever shall call upon the name of the Lord shall be saved. 14 How then shall they call on him in whom they have not believed? and how shall they believe in him of whom they have not heard? and how shall they hear without a preacher? 15 And how shall they preach, except they be sent? as it is written, How beautiful are the feet of them that preach the gospel of peace, and bring glad tidings of good things! 16 But they have not all obeyed the gospel. For Esaias saith, Lord, who hath believed our report? 17 So then faith cometh by hearing, and hearing by the word of God. 18 But I say, Have they not heard? Yes verily, their sound went into all the earth, and their words unto the ends of the world. 19 But I say, Did not Israel know? First Moses saith, I will provoke you to jealousy by them that are no people, and by a foolish nation I will anger you. 20 But Esaias is very bold, and saith, I was found of them that sought me not; I was made manifest unto them that asked not after me. 21 But to Israel he saith, All day long I have stretched forth my hands unto a disobedient and gainsaying people.
Romans 11
1 I say then, Hath God cast away his people? God forbid. For I also am an Israelite, of the seed of Abraham, of the tribe of Benjamin. 2 God hath not cast away his people which he foreknew. Wot ye not what the scripture saith of Elias? how he maketh intercession to God against Israel, saying, 3 Lord, they have killed thy prophets, and digged down thine altars; and I am left alone, and they seek my life. 4 But what saith the answer of God unto him? I have reserved to myself seven thousand men, who have not bowed the knee to the image of Baal. 5 Even so then at this present time also there is a remnant according to the election of grace. 6 And if by grace, then is it no more of works: otherwise grace is no more grace. But if it be of works, then is it no more grace: otherwise work is no more work. 7 What then? Israel hath not obtained that which he seeketh for; but the election hath obtained it, and the rest were blinded 8 (According as it is written, God hath given them the spirit of slumber, eyes that they should not see, and ears that they should not hear;) unto this day. 9 And David saith, Let their table be made a snare, and a trap, and a stumblingblock, and a recompence unto them: 10 Let their eyes be darkened, that they may not see, and bow down their back alway. 11 I say then, Have they stumbled that they should fall? God forbid: but rather through their fall salvation is come unto the Gentiles, for to provoke them to jealousy. 12 Now if the fall of them be the riches of the world, and the diminishing of them the riches of the Gentiles; how much more their fulness? 13 For I speak to you Gentiles, inasmuch as I am the apostle of the Gentiles, I magnify mine office: 14 If by any means I may provoke to emulation them which are my flesh, and might save some of them. 15 For if the casting away of them be the reconciling of the world, what shall the receiving of them be, but life from the dead? 16 For if the firstfruit be holy, the lump is also holy: and if the root be holy, so are the branches. 17 And if some of the branches be broken off, and thou, being a wild olive tree, wert graffed in among them, and with them partakest of the root and fatness of the olive tree; 18 Boast not against the branches. But if thou boast, thou bearest not the root, but the root thee. 19 Thou wilt say then, The branches were broken off, that I might be graffed in. 20 Well; because of unbelief they were broken off, and thou standest by faith. Be not highminded, but fear: 21 For if God spared not the natural branches, take heed lest he also spare not thee. 22 Behold therefore the goodness and severity of God: on them which fell, severity; but toward thee, goodness, if thou continue in his goodness: otherwise thou also shalt be cut off. 23 And they also, if they abide not still in unbelief, shall be graffed in: for God is able to graff them in again. 24 For if thou wert cut out of the olive tree which is wild by nature, and wert graffed contrary to nature into a good olive tree: how much more shall these, which be the natural branches, be graffed into their own olive tree? 25 For I would not, brethren, that ye should be ignorant of this mystery, lest ye should be wise in your own conceits; that blindness in part is happened to Israel, until the fulness of the Gentiles be come in. 26 And so all Israel shall be saved: as it is written, There shall come out of Sion the Deliverer, and shall turn away ungodliness from Jacob: 27 For this is my covenant unto them, when I shall take away their sins. 28 As concerning the gospel, they are enemies for your sakes: but as touching the election, they are beloved for the fathers' sakes. 29 For the gifts and calling of God are without repentance. 30 For as ye in times past have not believed God, yet have now obtained mercy through their unbelief: 31 Even so have these also now not believed, that through your mercy they also may obtain mercy. 32 For God hath concluded them all in unbelief, that he might have mercy upon all. 33 O the depth of the riches both of the wisdom and knowledge of God! how unsearchable are his judgments, and his ways past finding out! 34 For who hath known the mind of the Lord? or who hath been his counsellor? 35 Or who hath first given to him, and it shall be recompensed unto him again? 36 For of him, and through him, and to him, are all things: to whom be glory for ever. Amen.
